לוח מובילים

פרק 2 במעלית תמיד נוגנה מנגינה של פסנתר , היא נעצרה והדלת נפתחת חדר לבן עם מלא ארגים ושולחנות נראה לעיני יונתן . הו התאנח עמוקות ואז צעק "פרופסור יש לי משלוח בשבילך" לפתע איש עם משקפיים עבות וזקנקן קטן הגיע "אני שמח שיש לך תמיד אפשרות לבוא הנה, יונתן" יונתן גילגל עניים והגיש לפרופסור ג'יי-איק פתק "פה כתוב מה שאתה צריך לדעת" גבו של יונתן סובב מהר לפניו של הפרופסור ומיהר למעלית ,יונתן לחץ על הכפתור והמעלית לא נפתחה "אתה כלוא" זעק הפרופסור . שתיקה . ולשונו של הפרופסור ערה מטון של פסיכופט לקול רך של גננות "יש לי הצעה מעניינת אני יכול לעזור לך לפתוח את המצב הכחול" יונתן כשמוע את המילים התלבט האם להקשיב לפרופסור מצד אחד הוא רמאי מד שני הוא יכול לעזור ליונתן עם הבעיה הזאת לשס"מ יש כמה מצבים ירוק-מצב רגיל אדום-מצב סכנה סגול-מצב ציד/כוח כתום-מצב חום צהוב-מצב אור כחול- מצב מוזר יונתן לא ידע מה עושה המצב הכחול הוא גם מעולם לא הצליח להפעיל את המצב הכחול . יונתן הגיש את השעון לפרופסור והפרופסור שם את השעום בין שני קופסאות מתכת ולחץ על כפתור "מצב סריקה " נשמעה קריאה אלקטרונית ואז הפרופסור הסתכל על יונתן ואמר לו "רימיתי אותך אני הולך להעתיק את השס"מ" "אוי. לא" אמר יונתן בקול לועג , ולפני שהפרופסור עמד לשאול למה הוא דיבר בקול לועג נשמע פיצוץ שהעיף את הפרופסור יונתן הלך לחלק שהרגע הפך לשחור בחדר ולקח את השעון והסביר "אדוני . אני עושה עסקים בשוק שחור נראה לך לא אמגן את הכלים שלי" והלך למחרת בבית ספר נשמע קול צווחני "יוניייייי" יונתן התבאס זה עומר חבר שלו שכל הזמן קורא לו יוני . "כן" ענה יונתן בזמן שקיווה בליבו שזאת פעם אחרונה שיקראו לו יוני "ככה יש היום פעילות בפארק ,אתה בא?" יונתן תמיד ענה את התשובה הבאה "לא. יש לי עבודה לעשות הערב" עומר נחר בבוז "כבר חצי שנה אתה עובד, במה אתה בכלל עובד? אתה נער דתי בן 12 שכל השיעור אוכל ביסלי" יונתן הגיב "לגבי הביסלי המורה הרשה לאכול בשיעור" עומר עיוות את פניו ואמר "אם לא תענה לי אני אשתמש בפאר" פאר היה ילד רכלן ברמות שידע מה שלא רצו שידע אם היית מבקש הוא היה נותן מידע בעבור סכום שוקולד סמלי יונתן לא ידע מה לעשות הוא יודע ששני האפשריות יהיו גרועות במה לבחור גילוי סוד מסוכן או בושה למשך חצי שנה המשך יבוא ------------------------------------ סליחה שיצא פרק קצר

חזרה לשגר (לכאורה) מאז שאבא בבית כלא אמא מדברת רק על זה ש:"בגללי הכניסו אותו לכלא" והיא לא שולחת אותנו לבית ספר ל"שיחת הסבר" למה הם נעדרו כול כך הרבה זמן, וחוץ מזה החיים שקטים. או שלא? בוקר אחד אמא הכריזה: "היום אנחנו נצא לטיול!" פנטזתי על טיול עם כול המשפחה בים כנרת ואז היא המשיכה: "לבית הסוהר בו אבא כלוא!" וחיוך על פניה נסענו שעתיים עם שירים חסידיים כמו: "עברי אנוכי", "תודה" ועוד... כשהגענו לא האמנו למראה עיננו. היה כלוב ענק! ובו מלא אנשים בחליפה כתומה עם מספר ושם פושע מוצמדים לחולצה, לפחות ככה נראה לי. זאת הפעם הראשונה שבה ראיתי את השרירים של אבא, הוא קיפל את השרוולים בחולצה ושיחק הורדת ידיים מול מישהו עם שרירים ענקיים ותוך 2 שניות אבא שלי הוריד את היד של יריבו מצד אחד אני גאה באבא שלי ומצד אחד אני שונאת אותו, איך?! לא... למה לא לספר לילדים שלך שאתה פושע ענק?! למה להיות פושע ענק?! אבל, כמו שאמרתי כבר אני כן גאה בו כי הוא... טוב... הרגע ניצח מישהו עם שרירי דינוזאור בהורדת ידיים תוך 2 שניות. כנראה שמה שהאיש השחור אמר הוא נכון... אבא חזק מכול אדם ונסתר מכול סוד. מקווה שניהנתם: דדנה

החקירה נסענו בניידת נפרדת כול אחד וכשהגענו הכניסו אותי לחדר חקירה והחוקר שאל אותי: "איך את קשורה לנבל העל הזה? ל... ל-סופר פושע הזה?" עניתי: "זה אבא שלי, למה אתם רוצים אותו?" שאלתי כאילו אני לא יודעת, הוא ענה: "את יודעת כמה זמן אנחנו מחפשים אותם? שנים על גבי שנים התבזבזו לנו על חיפושים אחריהם! עד שבעלת הבית שנמצאתם בוא מזעיקה אותנו כי מישהו פרץ לה לבית, ובום! אנחנו מוצאים את צ'ארלס הגדול ואת האיש השחור!" (החוקר הלם בשולחן באגרופו) ואז הוא שאל אותי כל מיני שאלות כמו: "האם את מכירה את בעלת הבית? "האם את קשורה לפשעים שלהם?" ועוד שאלות... מקווה שניהנתם: דדנה

איך הכול התחיל? יום אחד...כרגיל, התעוררתי בבוקר, ארגנתי את התיק, אכלתי ארוחת בוקר, והלכתי להסעה. ושם הסיפור שלנו התחיל: נכנסתי להסעה וראיתי איש ענק ושרירי עם בגד גוף שחור צמוד שמכסה את כול הגוף סוחב מזוודה שמימנה מבצבץ משהוא. לא הצלחתי לראות מה זה. הוא עלה על האוטובוס, אני אחריו ואחרי רון. רון לחש לי: "אני חושב שמה שמבצבץ מהתיק של האיש הזה זה אקדח. והוא מתכוון לרצוח בהסעה או אחריה ושכדי לעקוב אחריו." שאלתי אותו: "אתה בטוח? הוא נראה איש שלא כדי לעקוב אחריו, וגם מה נאמר למורה? "סליחה המורה, פשוט עקבנו אחרי מישהו עם אקדח בחליפה שחורה"? היא תעניש אותנו!!!!" ורון הרגיע אותי ואמר: "לא נאמר, ניכנס בלי שהמורה תשים לב ונתארגן. מה כבר יכול לקרות?" האמת זה היה נשמע די הגיוני אז אמרתי לו: "טוב, מה כבר אפשר להפסיד?" אבל לא ידעתי שחיינו עומדים להשתנות בגלל המשפט הזה. עקבנו אחריו והוא באמת שלף אקדח ואז הוא הסתובב לכיוונינו התחבאנו מאחורי עמוד, הלב שלי דפק באטרף וכול כך חזק שחשבתי שבגלל זה הוא הסתובב אלינו. הוא חזר לכיוון הקיר ופתאום צץ משם מישהו האיש שלף שטרות והביא לאיש בחליפה השחורה, והאיש בחליפה השחורה שלף גופה של בין אדם והביא לאיש עם השטרות. ואז הוא הסתובב, בהה בנו, הרים את רון מהחולצה ונתן לו בוקס בפרצוף ושנינו התעלפנו רון מהכאב ואני מהפחד. כשהתעוררנו היינו בבגאז' של ג'יפ קשורים בידיים וברגלים והאיש בחליפה השחורה נוהג, לפתע הוא נעצר, יצא מהמכונית, פתח את הבגאז', הוציא אותנו והרים אותנו מעל גיא עמוק ורחב ושאל: "איפה הוא?" ואנחנו לא הבנו מה הוא רוצה ושאלנו: "על מי אתה מדבר?" והוא איים: "אם לא תגלו איפה הוא הסוף, (הוא ניער אותנו קצת) לא יהיה נעים." אנחנו התחלנו לרעוד מפחד ושאלנו: "מ...מ...מ...מ...מי?" והוא ענה: "צ'ארלס הגדול אלא מי?" ואנחנו שואלים: "צ'...צ'...צ'ארלס?" והוא תיקן אותנו: "הגדול, צ'ארלס הגדול. נו! איפה הוא!"(הוא ניער אותנו עוד פעם) הסתכלנו אחד על השני ושאלנו: "א..א..אבא שלנו?" והוא ענה: "כן! איזה עוד צ'ארלס אתם מכירים?!", "בבית", ענינו ביחד. הוא נשא אותנו אל המושב ליד הנהג ואמר: "אתם תאמרו לי איפה הבית שלכם ואני אנהג". והוסיף: "אחרת..." לא היה צורך בסיום המשפט, הראנו לו את הדרך וכשהגענו הביתה הוא עשה מעשה שהוא שילם עליו ושיחרר אותנו, רצנו הביתה נכנסנו ונעלנו את הדלת. האיש ניסה לפתוח ולא הצליח ואמר: "אם לא תפתחו תוך 10 שניות אני אפרוץ לבית!" אבל אנחנו כבר לא היינו שם. נכנסנו למרתף למרות שאבא בדרך כלל לא מסכים ושמענו שתי קולות עמוקים אחד מהם היה של אבא, זיהיתי. והשני...: לא מוכר. פתאום שמענו בום ענק וריצה חזקה אבא שלי ועוד מישהו עלו עד אלינו ואבא שאל: "למה אתם לא בבית ספר? בואו אני אסיעה אתכם...", "לא!!!" צעקנו ביחד ובדיוק אז נפתחה הדלת של המרתף בתנופה והאיש בחליפה נכנס ואמר: "פעם הבאה שזה יקרה..." לפתע הוא קפא במקום, השתתק, כרע ברך ואמר: "צ'ארלס הגדול! חיפשתי אותך בכול מקום, אתה חזק מכול אדם, נסתר מכול סוד..." אבא עצר אותו ואמר: "די, די... אומנם כול זה נכון אבל אני באמצע משהוא..."הוא הסתובב והתחיל לרדת למטה ואז עצר לפתע הסתובב ואמר: "אה כן. ואל תעז לגעת בילדים שלי או ש..." האיש בחליפה בלע רוק. מסתבר שאבא שלי הוא הפושע הגדול ביותר בכול הזמנים. ומי שכמעט הרג אותנו עובד בשבילו. ברגעים האלה לא הבנתי כלום ממה שקורה, הרגשתי כאילו רק עכשיו נולדתי. לא הבנתי דבר ממה שקורה או קרה, לפתע התפרצה המשטרה למרתף ואזקה את כולנו. מקווה שניהנתם: דדנה

הקדמת הסופר היי אני מי שבליגה קוראים לו דדנה, את הספר הבא אני כתבתי במשך 4 שנים ואני עדיין לא סיימתי אותו, הסיפור ידבר על תאומים שמגלים תגלית מפתיעה על אבא שלהם ואז זה מתפתח, מקווה שתהנו, הנה זה: הקדמה שלום אני מיה, אני בת 12, בגובה 1.53 מטר, אוהבת לשמוע מוזיקה ולשחק עם חברות, אני גרה בבית קטן עם אבא שלי, אמא שלי ואחי התאום: רון. נשמע רגיל. נכון? אבל הסיפור שלי ממש לא רגיל. בטח אתם לא תאמינו לו... אבל הינה הוא במלוא תפארתו: נמשיך באשכול הבא, מקווה שנהנתם: דדנה

הסיפור, השפה, העיצוב, והעלילה מעולים לגמרי! ממש מהנה לקרוא את הפרקים האלה. שים לב לכמה שגיאות כתיב שיש לך (לא משהו רציני)

מחילה אחי בדרך כלל לסטודיו של דרגון בול יש עובדים קבועים לסדרות שלהם

בנאדם מי לא אוהב את הסדרה המטורפת הזאתי? ליתר דיוק: הוא עם תחתון משולש וסינר ולא עירום כולו. אין לי בעיה שהוא בערך עירום, פשוט שממשכים לראות יותר פרקים של food wars פשוט מתרגלים לזה. אני צודק, נכון? חחח