FreddieNF

הארי פוטר, תמיד. סיקרנת, מעניין לראות מה תעשה 😮

התנועות דומות כמו כל סט של אגרופים, לא בצורה מיוחדת כל כך, אולי זה נראה לך בגלל הזווית הקדמית. אבל 'אורה אורה אורה' זו צעקת קרב ביפנית, ואפילו אם יש שאיבת השראה מג'וג'ו (שבאמת היה שם קודם) אבל נראה לי לקרוא לזה העתקה זה כמו להגיד שספיידרמן זו העתקה מבאטמן כי שניהם גיבורי על עם 'מן' בשם.

היי, למרות ששירה זה דבר מאוד ספרותי- זה קרוב יותר לפורום מוזיקה. לכן, הועבר לפורום מוזיקה אחלה אשכול! דרך מאוד יפה להציג שיר על אדם מטומטם 😄

לא חושב, אנימות אוהבים לעשות את האנימציה הזו של המלא אגרופים, ואין פה הרבה חוץ מזה. גם בוואן פיס יש את ה'גאטלינג גאן', גם בשבעת החטאים יש את 'הפייה המרקדת' ו'כוכב קומבו', ואם אני אחפש מספיק עמוק- אני אתקל בזה גם בתלתן שחור ופוקימון.

הפגיש הזו הייתה אמורה להשאר סודית קטון! לא מאמין שחשפת אותי ואת גילעד (ואת חתוליםהםהחיים, שנקלע לסיטואציה אני מניח)

אשכול מעולה לכל הדעות! הייתי נותן לייק אם היה נשאר לי. העיצוב מעולה, האשכול מושקע, והכתיבה ברמה גבוהה!!! כן טיפה הפריע לי שהחבאת את חוות דעתך, שקודם כל אמרת מה אתה חושב ואז אחכ כתבת ׳אלו כל הדמויות׳, ונראה שכאילו ההמלצה שלך היק חלק מהדמויות. אבל בסופו של יום- אשכול מדהים, 10/10

מכיר ואוהב, אני עדיין מפזם לעצמי את כל האנשים שעושים 'רשת עושים היסטוריה' בהתחלה. אני בעיקר שומע דורון פישלר, כי הוא באמת מדבר מעניין. אחלה אשכול, תודה רבה!

היי, דיון יחסית רגיל, פשוט. הארי פוטר, סדרת הספרים המצליחה בעולם, בתוכה הדמויות מתחלקות לארבעה קבוצות, או 'בתים': גריפינדור- הבית של האמיצים, ביתו של הארי, רון, והרמיוני (גיבורי הסדרה) וגם הרבה אחרים- מקונגל, נוויל, דמבלדור, ועוד ועוד. הצבעים של הבית הם אדום וזהב, הסמל של הבית הוא גריפון, והמייסד נקרא גודריק גריפינדור. הסיסמא לחדרים משתנה כל פעם על ידי תמונה בשם 'הגברת השמנה'. רייבנקלו- הבית של החכמים, הבית של לונה לאבגוד, וצ'ו צ'אנג. הצבעים של הבית הם כחול וארד, הסמל של הבית הוא נשר (למרות שמשמעות השם זה 'טופר עורב'), והמייסדת נקראת רוונה רייבנקלו. הסיסמא לחדרים היא תמיד חידה, שהתלמידים צריכים לענות עליה. הפלפאף- הבית של החרוצים/טובי לב/ כל מי שלא השתייך לשום בית אחר, ביתו של סדריק דיגורי. הצבעים של הבית הם צהוב ושחור, הסמל של הבית הוא גירית דבש, והמייסדת נקראת הלגה הפלפאף. הסיסמא לחדרים היא נקישה על חבית מסויימת לפי מקצב השיר 'הלגה הפלפאף', במידה ולא הקשת על החבית הנכונה, החביות ישפריצו עליך חומץ. סליתרין- הבית של השואפים לכוח, הבית של דראקו מאלפוי, קראב, גויל, ולורד וולדמורט בכבודו ובעצמו, יחד עם שאר אוכלי המוות (החברה הרעים). הצבעים של הבית הם ירוק וכסף, הסמל של הבית הוא נחש, והמייסד נקרא סלאזר סלית'רין. הסיסמא לחדרים היא 'טוהר דם', בגלל שהבית לא מקבל כל מי שאינו טהור דם. האינטרנט מלא באינספור שאלונים שנועדו לקבוע את השיוך שלכם לאחד הבתים. אז אם אתם עדיין לא יודעים לאיזה בית אתם משתייכים, מוסמנים לענות על אחד מהם. הנה כמה לדוגמא שמצאתי: שאלון 1 שאלון 2 שאלון 3 (שלושה שאלונים באחד) שאלון 4 (בסגנון צהל) בכל מקרה, אני חושב שכבר אמרתי את זה בעבר אבל אם לא- אני רייבנקלו, בכל מבחן שאי פעם עשיתי יצאתי ככה, חוץ מהמבחן הצהלי שעשיתי הרגע, ויצא לי גריפינדור. יאללה מה אתם?

בהחלט, מאוד

היי, רציי לכתוב סיפור עם פאן של מתח, אבל בלי שום פואנטה. מוזמנים לקרוא 😄 ~22:47~ מרי התנדנדה בכיסא שלה בעצבנות, בעלה עזב את הבית הרגע, בלי שום הודעה מוקדמת, בלי הסברים, רק 'אל תדאגי, ב2 אני אגיע'. מרי קמה והציאה פאזל 1000 חלקים, זה יעסיק אותה לזמן מה. ~00:11~ מרי גמרה את כל הפאזל, למה היא כזאת מהירה? היא נאנחת אנחה רווחה כשרואה את התצרף, שבנה תמונה של שחף ענקי בשמי הארץ. היא זוכרת שהיא הלכה פעם לים, לא יודעת איך דייוויד הצליח לשכנע אותה- הכל היה מלא בחול, המים היו מלוחים לה בפה, והיה כל כך חם. היא זוכרת שדייוויד צחק עליה כשהיא רדפה אחרי שחף שגנב לה את הסנדוויץ, אבל הרגליים הקטנות של מרי היו חסרות תועלת בחול. ואז דיוויד עצר וחיבק אותה, והיא הייתה כל כך עצבנית על השחף ההוא, אבל השמחה של דייוויד פשוט דבקה בה, ומתחת לשמש היוקדת, שניהם צחקו, מחובקים. דייוויד... איפה דייוויד? השעה כבר 2? לא. אוף, לאן דייוויד הלך? ~1:01~ עוד שעה אחת, מרי כבר ניקתה את כל הרצפה בדירה, שטפה את כל הכלים, והכניסה 2 נגלות של בגדים מלוכלכים שדייוויד שכח לכבס. ~1:08~ 3120 שניות, זה לא הרבה שניות. מרי החליטה שאם דייוויד יצא לעבודה משום מה, ייקחו לו 22 דקות ו12 שניות לחזור הבייתה, ואם הוא הבטיח לחזור ב2, זה אומר שעוד חצי שעה הוא צריך כבר להכנס לרכב. דייוויד לא ייאחר, הוא יודע כמה מרי אוהבת דיוקים, הוא תמיד כל כך מתוק, כשהם קונים פיצה הוא תמיד מבקש לחתוך את המשולשים בעצמו, כדי שיהיו שווים. פעם אחת הוא לא חתך את הפיצה בצורת משולשים, הוא חתך אותיות. 'מ' 'ר' 'י'. זה היה מתוק מצדו, אבל מרי מעולם לא גילתה לו שהיא זרקה את הפיצה הזו לפח. ~1:09~ באמת עברה רק דקה? אולי מרי צריכה לשים ראש, להעביר את הזמן. שטויות, מרי יודעת שחום הגוף שלה כבר התרגל לנוכחות של דיוויד לצדה, היא לא תרדם. ~1:10~ מרי לקחה כדור שינה. הרופא אמר לה שזה רק למקרי קיצון, הוא תיאר את המוח שלה כ'מיוחד' -כמו איך שאמא אוהבת לקרוא לה- ושהמוח שלה רגיל לעבוד הרבה יותר מדי, לכן כדור שינה עלול להמם אותו. ~1:12~ מרי במיטה, כבר עברו כמה דקות, הכדור לא עזר בכלל, רק נתן לה כאב ראש קטן. רופאים לא יודעים כלום. אולי היא תכין אוכל לדיוויד? דיוויד טבח, אבל הוא טען שמרי אלופה פי כמה ממנו בבישול. האמת, אולי הוא צחק, מרי מעולם לא הייתה טובה בלהבין את הדברים הללו. ~1:55~ העוגה של דיוויד מוכנה, היא זרקה כמה אחרות לפח, כי תמיד אחת ה'ד' היו נראות מוזר, שונה. עכשיו היא הצליחה, ורק עוד 297 שניות עד שדייוויד יגיע. ~1:56~ 4 דקות, היא יכולה לחכות. ~1:57~ וואו, 3 דקות פתאום נראות הרבה זמן. ~1:58~ הדיוק שלו מרשים, הוא אפילו לא מקדים בטיפה. ~1:59~ נשימות עמוקות, פרקי הידיים של מרי הלבינו, והיא חשה בזיעה נוטפת לה על הראש. זה בסדר, דקה אחת. 5 שניות. 4 3 2 1 ~2:00~ צעקה פילחה את השמיים, זו הייתה מרי, שצעקה. אמא שלה אמרה לה לא להרים את הקול, כי זה לא נעים למי שסובב אותה. בדרך כלל מרי הקשיבה לחוק הזה, אבל עכשיו היא הרשתה לעצמה לחרוג. ~2:02~ 6 כוסות, 2 מנורות יקרות, ו15 צלחות. מרי שברה הכל על הרצפה. התעסקות של מפתח בדלת הכניסה. דלת הכניסה נפתחה בתנופה, דייוויד עמד שם, מזיע כולו ומתנשף. "מרי" הוא הצליח ללחוש. הוא הביט סביבו על הכאוס שנזרע בבית, והבין מה קרה. הוא ניגש לחבק את מרי, ומרי נענתה ביבבה קלושה. "אני מצטער" הוא לחש באוזנה "אני כל כך מצטער".

רעיון מגניב- אהבתי את הקונספט. אלפים אני מכיר מהרבה יותר סדרות, לא רק אראגון ושר הטבעות. אני לא אשקר שאת אראגון לא ממש אהבתי, אז הידע שלי בו מוגבל. אבל יש עוד הרבה סדרות שאני מכיר, בדגש על שומרת הערים האבודות- שמתעסק כולו באלפים, שם האלפים הם גם כן חכמים, יפים, צמחוניים, ובעלי כוחות על- אבל לא קשתים או אלימים במיוחד, הם די יפי נפש כאלו. אשמח אם תמשיך בסדרה הזו- אולי על גזעים נוספים.

אני לא מת על הרבה פתיחים, קשה לי עם זה שיפנים לא אוהבים לחרוז- אבל יש שירים שחיבבתי. יש 2-3 פתיחים של וואן פיס, עדיין יש לי פינה חמה לפתיחים של פוקימון, ופתיח אחד של שבעת חטאי המוות שאני עדיין לא יודע איך קוראים לו. אשכול מסקרן, רעיון נחמד. המשך דיון פורה.

מזל טוב לכל הזוכים! בהצלחה לכולם בתחרות הבאה 😮

למי שתוהה, כן אני מפזם לעצמי את הכותרת בראש, כי זה מצחיק. בכל מקרה, הרעיון הוא פשוט, אני פשוט אכתוב קטע קצר של איזה 10 שורות (אולי אני אגזים, נראה עד סוף האשכול) ואז כל מי שרוצה להרים את הכפפה, יוכל להמשיך אותי. מוזמנים לפתוח אשכול משלכם (לתייג ב "אבל אתם ממשיכים") ולהוסיף קישור אליו בתגובה פה, או סתם לכתוב את זה בתוך תגובה אם אין לכם כוח לערוך אשכול. זו לא תחרות, אין זוכים, והכל ברוח טובה- יאללה בואו נעשה את זה!. אז הייתי אומר שעד עכשיו, הדבר הכי מוזר שקרא לי היה ביום שנלחמתי עם קרטון ביצים. . . . "ליעד! ליעד!" בום בום בום "ליעד, קום תכף ומיד!", הגברת המשיכה לדפוק עוד קצת על הדלת לפני שהתעייפה. קרן אור אחת הפציעה מבעד לתריסים המאובקים שבגומחה שלי, מדגדגת את פניי, ורומזת לי שהזמן לקום הגיע, אלא אם אני רוצה שהגברת תחזור עם דלי של מים. חלק מהילדים בבית מכנים אותה 'אמא', החלק האחר פונה אליה ב'מיס דבי', אני מעדיף לקרוא לה 'הגברת'- כי גם 'דבי' וגם 'אמא' נשמעים נחמדים מדי. ואני מבטיח לכם שהגברת היא לא נחמדה. התהפכתי במיטה שלי, אם אפשר לקרוא לזה מיטה, ונפלתי לידה, היד שלי נשלחה אוטומטית לשמאלי, מגששת בעיוורון אחרי גרביים סוררים כלשהם שאולי נפלו מתחת למיטה. מצאתי זוג שהריח בסדר, וגרבתי אותם בערפול חושים, גרב אחת הייתה חומה והשנייה אפורה, אבל הנחתי שלא ירגישו בהבדל. פתחתי את הדלת הקטנה של הגומחה שלי, ויצאתי בכבדות, גורר רגליים וממצמץ לאור המנורה הגדולה שהאירה במסדרון המוביל למטבח. 3 ילדים כבר היו ערים, גילי הייתה בגילי, והרשו לה להחזיק סכין, לכן היא חתכה סלט. אופיר ורועי היו קטנים יחסית, וחדשים בבית- לכן הם לשו בצק וניפו קמח- העבודה השחורה שדבי שנאה לעשות. זה השאיר לי את החביתות, הורדתי מחבת אחת מאחד הארונות, הוצאתי בקבוק שמן מהמגירה שלשמאלי, ופניתי למקרר, להוציא את קרטון הביצים האחרון... יאללה ח'ברה- עכשיו זה שלכם, מה אתם רוצים לעשות?