Constantine

Skuntank + Decidueye

Kakuna, Charizard

הודעה ראשונה ל-2005

שנהיה לראש ולא לזנב

Cyrano De Bergerac \ סיראנו דה ברז'ראק מחזה מאת אדמון רוסטאן סיראנו דה ברז'רארק, משורר בחסד וסייף מחונן, לוחם ערמומי שיש לו הכול - הכול חוץ מאת ליבה של רוקסאן. לסיראנו יש בעיה - למרות כשרונותיו הרבים, או על אף, הוא ניחן בגודל עצום של האף! סיראנו נתברך ביכולת לחרוז ולשלוט בחרב, גם להריח את הירח לפני שמגיע ערב בקיצור, יש לו אף גדול, והוא חסר ביטחון. איך יצליח לכבוש את ליבה של רוקסאן, אם אין לו את האומץ להתוודות על אהבתו? המילים של סיראנו - ברכה וקללה, בגלל שמתנסח, לפעמים שוכח להתבטא. אוי, סיראנו! איזו מזימה תרקום כשתגלה שרוקסאן בכלל מעוניינת בכריסטיאן? רקע\דברי פתיחה סקירה היסטורית מצומצמת של המחזה: ב-28 בדצמבר 1897, אדמון רוסטאן מעלה את המחזה "סיראנו דה ברז'ראק" בתיאטרון "פורט-סן-מרטן". מחזה שעל פניו תמים, סיפור אהבה שמתקשה להתגשם, הרומנטיקה שוב מנצחת, והניצחון בחרוזים! בצרפת של אותה תקופה, המחזאים זנחו את הזרם הרומנטי והצטרפו לזרם שלימים נקרא "נטורליסטי". בעצם, הדמויות היו דמויות אנושיות, אפילו מדי, והתיאטרון דיבר על אנשים בקצוות החברה הצרפתית, הכול היה כואב ועצוב. את ההצלחה של סיראנו לא ניתן היה לצפות אז. הוא היה ייחודי לאותה תקופה, מיושן - אבל בועט. גם המחזה עצמו מתרחש ב-1640, בעיצומה של מלחת צרפת-ספרד. והכול בחרוזים. רוסטאן כותב דמויות חכמות, מצחיקות ואנושיות להפליא, וכובש את צרפת עם קומדיה אינטליגנטית להפליא. (הזכרתי כבר שהמחזה כתוב בחרוזים?!) הנפשות הפועלות במחזה דמויות רבות המשרתות את העלילה. בסיקור אתמקד בארבע דמויות מרכזיות: סיראנו דה ברז'ראק (הפרוטאגוניסט) - סיראנו הוא כל מה שרציתי להיות כשהייתי קטן. בחור-בחור כזה עם ערכים חזקים, שמגן על החלשים, שלא זונח רוח שטות ומוכן להילחם בטחנות רוח. הוא אמיץ, חרזן, חכם באופן כביר וכל מילה שלו תמיד במקום. סיראנו מאוהב ברוקסאן, הדודנית שלו, אבל חושש לספר לה את זה בגלל האף הגדול שלו. בגלל שרוקסאן כל כך יפה, הוא לא מצליח להאמין שתמצא אותו מושך רק בגלל האישיות שלו. גודל האף של סיראנו מהווה חוסר ביטחון גדול במהלך המחזה, וסביבתו של סיראנו מתייחסת-מתעלמת ממנו לפרקים. כשהוא מגלה שהיא מאוהבת בכריסטיאן, הוא מנצל את ההזדמנות לחלץ את רוקסאן ממערכת יחסים עם הרוזן דה גיש ומחתן אותם. הוא כותב בשמו של כריסטיאן שירים ומכתבים, ובכך מממש את אהבתו לרוקסאן. ------------------------------------------------------------------------------------------------ רוקסאן (מושא האהבה) - רוקסאן היא דודניתו של סיראנו. היא אישה משכילה שמעריכה מילים טובות וחוש לשירה. יופיה גורם לרבים להיות מעוניינים בה, אבל סיראנו נמצא שם להגן עליה מבורים ולהוכיח שאינם יכולים לשורר כמותו. הרוזן דה גיש מתאהב ברוקסאן ומנסה להתחתן איתה כל עוד היא רווקה, מעמדו הפוליטי וכוחו הרב מצליחים להרחיק את סיראנו מלעצור אותו. רוקסאן מתאהבת בכריסטיאן, חייל חדש בפלוגה של סיראנו, שמתואר גם הוא כטוב-מראה. כשסיראנו מבין שכריסטיאן אינו משורר, הוא מציע לכתוב שירים ומכתבים בשמו - להיות המילים שלו. רוקסאן, שכאמור מעריכה חוש לשירה, מתאהבת בכריסטיאן כששומעת את שיריו של "כריסטיאן" ומגלה שהוא לא רק פנים יפות. ------------------------------------------------------------------------------------------------ כריסטיאן (הפנים הטובות) - כריסטיאן הוא חייל בצבא המוסקטרים של צרפת, חדש בפלוגתו של סיראנו. כמו שאר החיילים בעיר, מתאהב מיד ברוקסאן, ומבין שבשביל להתחיל איתה - הוא צריך לעבור את סיראנו. כריסטיאן מקניט את סיראנו לגבי האף, וסיראנו, שמבין שזה בחיר ליבה של רוקסאן, מתאפק בצורה לא אופיינית. סיראנו וכריסטיאן מגיעים להבנה ועושים יד אחת בשביל לזכות בליבה של רוקסאן - כריסטיאן יהיה הפנים והקול (לפרקים), וסיראנו יתן לו את המילים. יחד, הם יצרו מאהב מושלם לרוקסאן. סיראנו מחתן את רוקסאן וכריסטיאן בסתר, לפני שדה גיש יוכל לכפות עלייה חתונה. ------------------------------------------------------------------------------------------------ הרוזן דה גיש (הבחור הרע) - הרוזן דה גיש הוא בן-אצולה שמפאת קשריו המשפחתיים בתפקיד בכיר בצבא צרפת. הוא מתאהב ברוקסאן ומנסה להתחתן איתה בכוח על אף המאמצים של סיראנו למנוע זאת. כשמגלה שרוקסאן וכריסטיאן התחתנו, שולח את סיראנו וכריסטיאן למלחמה בחזית כפעולת נקמה. גם במהלך השהות שלהם בחזית, דה גיש מתגלה כאדם שאינו נעים לסביבתו, ושאר החיילים בפלוגה מסתירים ממנו מזון ושתייה, ואפילו קוראים לו פחדן כי לא נלחם איתה בשדה הקרב. תקציר העלילה המחזה מחולק לחמש מערכות, שאתקצר כל אחת מהן בנפרד. למי שרגיש לספוילרים, זו אזהרה לדלג הלאה. מערכה ראשונה (הופעה בתיאטרון בורגון) - מחזה עולה בתיאטרון העיר. השחקן, כך מסתבר, קיבל הוראות מסיראנו לא לשחק יותר, כי הוא מתנהג לא לטעמו. כשעולה לשחק, כל הקהל במתח. סיראנו נכנס ומתחיל לשורר שיר, מכריז שבסופו עומד לפגוע ולהביס אותו בקרב סיף. השחקן, מקורב של דה גיש, מתנצל בעוד הקהל מריע לסיראנו, שניצח אותו בקרב בדיוק בשורת המחץ. חבר של סיראנו מתוודע לכך ששלחו אחריו מאה אנשים להרוג אותו, בגלל הקשר בינו לבין סיראנו. סיראנו מכריז שיצא לבדו להביס את כולם, ויוצא מהאולם. ------------------------------------------------------------------------------------------------ מערכה שניה (מסעדת המשוררים) - במערכה זו סיראנו וכריסטיאן נפגשים לראשונה. סיראנו כותב מכתב אהבה לרוקסאן, אבל מחליט לא לשלוח אותו. כשפוגש את כריסטיאן, מחליט לעזור לו להשיג את רוקסאן, כי מוטב שתהיה איתו מאשר עם דה גיש, ואומר לכריסטיאן לשלוח את המכתב בשמו. כריסטיאן חותם על המכתב ושולח אותו לרוקסאן. ------------------------------------------------------------------------------------------------ מערכה שלישית (החתונה) - רוקסאן כבר לא מביעה עניין בכריסטיאן. היא מרגישה שהוא אדם שונה כשהוא מדבר איתה, היא מתרגשת מהמכתבים. סיראנו שכתב אותם, מתכנן עם כריסטיאן תרמית נוספת. כריסטיאן וסיראנו עומדים מתחת לחלונה של רוקסאן, אבל כריסטיאן מגמם את המילים שסיראנו מבקש ממנו להגיד. סיראנו מתחיל לדבר בעצמו אל רוקסאן, שחושבת שהוא כריסטיאן, ומתאהבת סופית בכריסטיאן. הרוזן דה גיש, שהיה אמור להישלח למלחמה, שולח מכתב עם נזיר שיגיע בקרוב להתחתן עם רוקסאן. סיראנו מזייף מכתב ועובד על הנזיר לחתן את כריסטיאן ורוקסאן הנאהבים, והחתונה מתרחשת בדיוק כשדה גיש מגיע. בתגובה, דה גיש שולח את הפלוגה של סיראנו וכריסטיאן לחזית. ------------------------------------------------------------------------------------------------ מערכה רביעית (החזית) - במערכה זו סיראנו וכריסטיאן בחזית. הם לוחמים עם הפלוגה, שלא הגיע לה מזון כבר זמן רב, רעבים מאוד. סיראנו נותן נאום מעורר השראה שמחזיק את הפלוגה עם מורל גבוה וקיבה ריקה. רוקסאן ביקשה מכריסטיאן לשלוח לה מכתבים. לכן, כל יום, סיראנו מתגנב בין חיילי הצבא הספרדי ושולח לה מכתב. כריסטיאן לא מודע לתכיפות המכתבים. רוקסאן מגיעה לבקר את בעלה, כריסטיאן, ומבריחה איתה מזון ושתייה לחיילי הפלוגה. הרוזן דה גיש מגיע, וסיראנו מבקש מכולם להסתיר את האוכל. דה גיש מקניט את הפלוגה, וסיראנו מקניט אותו חזרה. כשרוקסאן חושפת בפני כריסטיאן את תכיפות המכתבים הוא מדבר עם סיראנו. כריסטיאן מבין שסיראנו מאוהב בה ומבקש שיתוודה בפניה, ושתבחר ביניהם. כריסטיאן לא רוצה להרגיש כאילו הוא רק פנים יפות, הוא רוצה שיבחרו בו כמו שהוא. הצבא הספרדי תוקף. כריסטיאן נופל בקרב, וסיראנו ממשיך לשמור את המכתבים בסוד. ------------------------------------------------------------------------------------------------ מערכה חמישית (סוף) - מערכה זו מתחרשת 15 שנה לאחר שאר המערכות .סיראנו על ערש דווי. רוקסאן עוד מתאבלת את מותו של כריסטיאן. סיראנו מקריא לרוקסאן את המכתב האחרון ששלח לה בשם כריסטיאן, והיא מבינה שסיראנו הוא זה שעמד מאחורי כל המכתבים. סיראנו, ברגעיו האחרונים, נושא מונולוג אדיר על חייו, ובכך נגמר המחזה. דעתי האישית אני אהבתי, אם זה לא היה מובן לפי דעתי, סיראנו דה ברז'ראק הוא אחד המחזות הכי טובים שנכתבו אי-פעם. הוא מצחיק, קליל, דרמטי, אנושי, חכם - כל כך הרבה דברים שונים שאפשר להכניס לתוך חמש מערכות. למרות שנכתב לפני זמן רב, הוא עדיין רלוונטי ובועט, הלא הוא מדבר על אהבה ומערכות יחסים. נושא שתמיד נשאר רלוונטי. עפתי על איך שהוא כתוב. איך שכל דמות משלימה חרוז לדמות אחרת, אבל עדיין שומרת על אופי מסוים משלה ולא קיימת רק כדי להשלים את המשפט. היו רגעים שגרמו לי להתגלגל מצחוק ואחרים שגרמו לי להרגיש רע עבור כריסטיאן, שכל כך רצה להיות יותר ממה שהסיפור הופך אותו להיות. אני ממליץ עליו המון לכל מי שמתעניין במחזות, ואני מחכה להזדמנות להעלות אותו בעצמי מתישהו. מעטים המחזות שמשאירים עליי רושם כל כך עצום. אין ספק שאדמונד רוסטאן כתב יצירה בלתי-נשכחת.

עמוד 6?

פרק חדש היום!

כבר יש עמוד ארבע, למה ככה להוריד

עמוד 3 הגיע, האם נוכל להגיע ל-1167?

אה, תודה על התגובות, אבל סיימתי בערך חצי מהאשכול רק. הוא עוד אמור להתנפח.

כינוי במשחק: Icarus, כפי שרשום לי בפרופיל. השחקן / חבר הצוות שאני רוצה לציין לשבח: האחד והיחיד, @גילעד! כשאלוהים חילק מגרעות לכל אחד היית בשירותים כמו שאומרים. הסיטואציה שלאורה אני מציין אותו לשבח: לאור כל המצב האחרון, גילעד היה מאוד קשוב לבקשות של המון אנשים שהפורום חשוב להם. אי אפשר לעשות דבר כזה בלי שזה יהיה חשוב גם לך, ולכן אני מודה לו מאוד. יש משהו מאוד קסום במקום הזה, ואני יודע שזה שהוא פה משאיר לי גם מקום טוב לחזור אליו ולא רק זכרונות נחמדים לקחת איתי. תמונה (אופציונאלי): תמונה נחמדה של אורנגוטן שמצאתי בגוגל תמונות. הוא משמעותי עבורי משום ש: כפי שציינתי קודם, הוא דואג לזה שלא יהיה לי רק מקום ללכת ממנו אלא גם מקום טוב לחזור אליו, בית. על זה אין רק לציין לשבח אלא לתת אות גבורה. אנחנו עוד בצליחת התעלה החשוכה הזו של המפץ הגדול, ואין ספק שגילעד לקח יוזמה גדולה בכל העניין. האם השחקן / חבר הצוות ביקש ממני לציין אותו לשבח בעקבות הסיטואציה או שעשיתי זאת מיוזמתי? יוזמתי, למה שיבקש?

פרנקנשטיין; או, פרומתאוס המודרני - הקדמה - בשנת 1818, נערה בשם מרי שלי נוסעת עם בעלה המשורר, פרסי ביש שלי, לבקר את בעלה של אחותה החורגת ליד אחוזת פרנקנשטיין (בז'נבה), לורד ביירון. בשביל להעביר את הזמן, לורד ביירון מציע לפרסי, מרי ולרופא שלו, ג'ון פולידורי, להתחרות בכתיבת סיפורי רוחות. לאחר ימים של מחשבה, מרי חולמת על דמות של אדם גדול שנראה מזוויע, כאילו נבנה מחלקים של בני אדם אחרים. אחרי שיחות מרובות שהיו לה עם אותה חבורה על גלוון (אתחול של שרירים או גוף על ידי מתן שוקים חשמליים) והנסתר (העל-טבעי), מרי שלי כותבת את פרנקנשטיין, סיפור שיזכר לימים. ב"פרנקנשטיין", מסופר לנו על ויקטור פרנקשטיין, אדם מומחה בכימיה שלאחר מות אימו לקח על עצמו משימה: ליצור אדם מחדש. הוא הולך בלילה לבית הקברות ולבתי המטבחיים, אוסף חלקים. הוא בוחר את החלקים הטובים ביותר, היפים ביותר, אבל בכל זאת היצור שהוא בונה נראה צהבהב ומגעיל. ויקטור הולך לקרוא לחבר לראות את היצירה שלו, לשאול לדעתו, אבל כשהוא חוזר - היצור נעלם. בגרסה המקורית לא מוסבר לנו למה, אבל לאחר שכתובים של מרי נכתב כי ויקטור התנסה בגלוון על אותו יצור, וזה למה התעורר לחיים. איך אותה נערה, בגיל 18, כתבה ספר שישנה את התפיסה המודרנית על אימה - ומה הקשר לפרומתאוס? בשביל זה נצטרך להבין את דמותו של ויקטור פרנקנשטיין, הדמות הראשית בספר, דרך משפטים מרכזיים בסיפור ותקציר העלילה. - פרומתאוס המודרני - "פרומתאוס המודרני" הוא מונח שנלקח מאמירותיו של האחד והיחיד, עמנואל קאנט. עמנואל קאנט היה פילוסוף מתנועת ההשכלה, התעסק באתיקה, מטאפיזיקה וכל היוצא בכך. עמנואל קאנט, שהיה מרותק ממחקריו של בנג'מין פרנקלין על חשמל - כינה אותו כ"פרומתאוס של הזמנים המודרניים". ההתעסקות של ויקטור פרנקנשטיין בליצור את האדם והשימוש בחשמל זיכתה אותו לכינוי דומה, פרומתאוס המודרני. בשביל להבין למה דווקא נבחרה דמותו של פרומתאוס להיות בכותרת המשנית של סיפורו של פרנקנשטיין, עלינו להבין עוד את המיתוס על פרומתאוס. כשנבין אותו יותר, נבין כי ויקטור פרנקנשטיין ראוי לשם "פרומתאוס". פרומתאוס היה בנם של הטיטאן יאפטוס והנימפה אסיה. אחיו מנו את אטלס, אפימתאוס ומנויטיוס. אבחר להתמקד בסיפורם של פרומתאוס ואפימתאוס, מפאת רלוונטיות. פרומתאוס (תרגום מילולי: מחשבה מראש) ואפימתאוס (באופן מילולי: אחרית-מחשבה, מחשבה לאחר מעשה) לא צודדו בטיטאנים במהלך המלחמה של האלים האולימפיים בטיטאנים, ולכן זכו בפרס מזאוס, מלך האלים: לאכלס את העולם וליצור נתינים לזאוס. זאוס נתן להם מתנות מסוימות לחלק לברואים החדשים, שיפרידו אותם אחד מהשני. אפימתאוס הצליח ליצור אך ורק צורות מגושמות, אך בזכות המתנות הפכו לחיות שאנחנו מכירים כיום. פרומתאוס לש מים ואדמה ימים כלילות, ובסופו של דבר יצר את האדם. בזמן שהאדם היה מוכן, אפימתאוס נתן את כל המתנות - וכמו ב"סבתא בישלה דייסה", לאדם לא נשאר. פרומתאוס נתן לאדם מתנה שתגן עליו מיצורים אחרים ומהלא-נודע, הוא נתן להם את האש. לאחר ריב מטופש שהיה לזאוס עם בני האדם, הוא לקח מהם את האש. המתנה היחידה שניתנה להם. פרומתאוס הרגיש חמלה לאדם, שנותר בודד ומחוסר הגנה. הוא גנב ניצוץ של אש מהשמש, ונתן אותו לבני האדם. זאוס העניש אותו על כך, וקשר אותו לצוק. בכל בוקר הגיע עיט ואכל את הכבד שלו, ובמהלך הלילה צמח הכבד מחדש וחוזר חלילה, עד שיום אחד גיבור, המתואר כ"שזוף מכולם", בא להצילו, ושמו הוא הרקולס. אבל הוא? הוא מסיפור אחר. בסיפור של "פרנקנשטיין" אנחנו לומדים שכמו פרומתאוס - גם ויקטור יוצר את האדם. הוא נותן לו את מתנת החיים, ומוליד אותו באמצעות חשמל - מה שלטענת רבים החליף את האש כתגלית המרכזית ששינתה את חיינו בעת המודרנית. ויקטור פרנקנשטיין, כמו בסיפור הטראגי של פרומתאוס, נענש אף הוא בגלל שחומל על היצירה שלו. הפעם, מאזן הכוחות משתנה, והאלים שמענישים אותו הם לא אחרים מבני אדם, כמוני כמוכם. הדבר בוחן בפעם הראשונה את האדם כדמות כל-יכולה, שיכולה לכבוש את המוות, ואנחנו התגלינו כדבר שמפחיד את עצמנו יותר מכל. אנחנו לא פרומתאוס, אנחנו לא מלאים בחמלה. אנחנו מפחדים מכל מה שמאיים עלינו, כל מה שנראה לנו זר -- אבל את הנקודה הזו נדקור עוד בהמשך. הנקודה היא שעם המודרנה, יכולות האדם גדלו ועכשיו שאלות שאולי גדולות מאיתנו ניצבו בפנינו. ויקטור פרנקנשטיין, דמות בדיונית שניצבת בערך בתחילת אותה מהפכה, זוכה לכינוי "פרומתאוס המודרני" כי הוא כזה, לא מלאך ולא שרף - אדם אחד מספיק מטורף. - המפלצת האמיתית של פרנקנשטיין - האמת היא שהשעה מאוחרת, ואני מזדקן. אני מתחיל להיות עייף באחת-עשרה וחצי. אז אני מפרסם את האשכול, מניח אותו לכרגע. אערוך אותו בהמשך, בינתיים תהנו מאשכול בלתי גמור, מבטיח לסיים אם הפורום לא ימחק שוב. דרך אגב, ניסיתי משהו מעניין ולמקד קצת את העיניים בזה שאני מדגיש כל מיני מילים. תגידו אם עבד אני מניח

הטעם שלי במוזיקה התרחב מאוד במרוצת השנים. אני התחלתי מרוק קלאסי, ולאט לאט התרחבתי לעוד ז'אנרות. אני אוהב מאוד ג'יי-פופ, ג'אז, בוסה נובה, אינדסטריאל, הייפרפופ ובאופן כללי מוזיקה שתופסת את החלל. אצרף כמה שירים מומלצים: https://www.youtube.com/watch?v=MLj4vm4w3D4 - סט של יוןיון, דיג'יי שאני מאוד אוהב שהיא גם זמרת ג'יי-פופ בעצמה! https://www.youtube.com/watch?v=QwAwtMt8t4s - שיר של צ'ט בייקר האגדי, הוא גם מחצרץ וגם שר בשיר. ולא, זו לא אישה. https://www.youtube.com/watch?v=_XIrniuy-Y4 - שיר של דת' גריפס, האבא והאמא וכל שאר המשפחה הגרעינית של ההיפ-הופ האקספרימנטאלי ואינדסטריאל בפרט. https://www.youtube.com/watch?v=jqK-zpuAFEg - עוד קצת דאבסטפ כי זה מה שאני שומע בזמן האחרון

כולם היו בניי כולם יצאו על תנאי כולם שרים כעת ביחד...