Eytan

טוב, אז מה שאני עושה פה זה פשוט לכתוב פיסת טקסט, אולי סיפורי אולי לא, כמובן תחת הגבלת הזמן 15 דקות. תהנו אתם יודעים, סיפורי מעשייה תמיד מתחילים בכזה משפט מפוצץ, היו היה בארץ רחוקה או לפני שנים רבות אבל מעניין לשמוע כאילו למה יש סיפורי מעשייה שהם נחשבים כאלו רחוקים עוד מהזמן שלהם ולמה הסיפורים העדכניים והמעניינים שלהם לא שרדו, כמובן שחלקם כן, אבל כאילו איזה סיפור תשמעו שמתחיל "בתקופת השלטון הביזנטי חיי לו אדם, ספק יהודי ספק צרפתי. הבן אדם נקרא פרדיננד, בחור רב קומה בשנות ה30 לחייו." כאילו חסרים סיפורים שמדברים בצורה טובה או אפילו מיסטית על העבר, או בצורה מאוד ברורה לעבר. ולעמות זאת סיפורים על עבר מומצא, עבר מופלא עם דרקונים וקסמים שבוא הגיבור הופך להיות אחד האנשים הכי חזקים, זה סבבה. מעניין אותי למה לא באמת משתמשים יותר בתקופות כמו המהפכה החקלאית לדוגמה, או ההמצאה של הקיטור לסטאף של סיפור, זה יכול לעבוד טוב, כל סיפור יכול לעבוד טוב, זה דיי קרוב אלינו, כאילו כל הסיפורי סמוראים של האסייתים עובדים נהדר, המון סיפורים מהעבר הקרוב, מלחמות ושלטונות עובדים טוב, אבל רוב העבר שלנו פשוט לא כל כך מוזכר. העבר הרחוק שהפך את בני האדם למה שהם לפחות, לא שמהפכת הקיטור זה כזה רחוק כן? אני חושב שחסרים הסיפורי מעשייה הישנים אבל הקלסיים כמו שרלוק הולמס כיום ביצירה שלנו, איזה סיפור טוב שיספר על העת העתיקה של ישראל אפילו, לא שזה כזה רחוק, אפשר לדבר על המון דברים בנושאיי המדינה, מלחמת העצמאות יכולה להיות אחלה ספר, או בניית הארץ, סיפור אהבה על 2 עולים שחברו לקיבוץ, כמובן לא הכל חייב להיות מדע מדוייק אבל למה לא. אפשר לעשות סטאף נהדר לדמויות הדמויות הראשיות יהיו כנר וצדי שבאים במסע שלהם להתגבר על כל המכשולים בהגיעם לרגע האמת, צדי אישה הולדנית בגיל 23 בעלת שיער שתני בהיר ועניי ברקת, מגיעה לקיבוץ לאחר מאורעות השואה, בשביל לבוא ולקדם את הארץ, בעוד ונחשון הוא דור שני של יהודים בריטים בארץ, בן קיבוץ כבר עשור מאז גיל 15, עובד אדמה לעיסוקו. אני יודע שזה נשמע אאוט אוף דה בלו, אבל יש לזה קטע, זה יכול להיות דבר מגניב, חבל כמובן שספרים בארץ זה לא תחום מספיק חזק כדי לכתוב על זה בארץ אבל בסדר. ביום מן הימים אולי הדבר המטופש הזה של "לפני שנים רבות" יכחד ואנשים אשכרה יכתבו טיים ליין , לא אכפת לי שאתה בשנת 6243, אחי זה עולם בידיוני, גם בשנת 320 זה סבבה, אבל למה, למה חייב את פתיחה הזו? תנו לי זמן. זמן זה כוח, לא לשכוח. וזה דבר שמרגיש שתקף רצח לאגדות. לעומת זאת תקופות זמן באמת חשובות ומעניינות לא קורות, כאילו דעה לא גדולה היא שהתקופה החקלאית יכולה להוות אחלה של מקור לספר. אוקי פה נגמר ה15 דקות תהנו

היי לכולם, היום רציתי לשתף אתכם בשיר שיצרתי, השיר כפי שניתן לראות בכותרת נקרא נוח בקהות. אני אשמח לשמוע את חוות דעתם עליו. תהנו! שלום, יש מישהו שם בפנים? תן לי סימן אם תשמע אותי, יש מישהו בבית? קדימה, שמעתי שנשברת, אני יכול לרפא כאב, להחזיר אותך אליך. תרגע, אני צריך קצת פרטים, רק עובדות פשוטות – תגיד לי איפה זה כואב. אין עוד כאב – אתה נעלם, ספינה רחוקה עשן באופק. אתה מגיע בגלים, שפתיך נעות – אך אין קול במילים. כשהייתי ילד, החום בער בי, ידי הרגישו כמו שני בלונים. ועכשיו שוב חוזר אותו הרגש, לא תבין – אי אפשר להסביר. זה לא אני, אני נהייתי נוח בקהות, אני נהייתי נוח בקהות. בסדר, רק דקירה קטנה, לא תצעק עוד "אהה", אך אולי תהיה חולה. תעמוד, אני חושב שזה עובד, זה יחזיק אותך במופע, קדימה, הזמן ללכת. אין עוד כאב – אתה נעלם, ספינה רחוקה עשן באופק. אתה מגיע בגלים, שפתיך נעות – אך אין קול במילים. כשהייתי ילד ראיתי רגע, בזווית עיני – אך זה חלף. הסתובבתי – אבל נעלם, אי אפשר לגעת עוד בו. הילד גדל, החלום נשבר, ואני הפכתי נוח בקהות.

March Comes In Like a Lion Harunobu Nikaidou

אתה יודע, תכלס אני טיפה מאוכזב מהאשכול. חשבתי בהתחלה שהתפתחו זה בקטע של character development אבל זה לא ממש נראה ככה. מעבר לזה שזה מסתכם ביותר מכוח פיזי זה גם לא רשימה טובה ממש לזה. אם מדברים על התפתחו כוחנית אפשר לתת ארגיו טוב לכל הדמויות מהביג 3 + דרגון בול+ באקי ועוד רבות. מבחינת התפתחות דמות אפשר לתת דמויות טובות כמו פרירן שרק מתחילה להבין מה זה קשר ליצורים חיים ומתחילה להעריך את הרגעים הקטנים או קיריאמה ריי שמתחיל כשחקן מבודד שנפגע מבריונות ובית לא תומך במיוחד ועכשיו מנסה לפתוח דף חדש בחיים שלו למרות כל הטראומה שלו סביב מה שמייחד אותו או אפילו ליוג'י על זה שהוא מתחיל להבין את האכזריות של העולם ומילד נאיבי שהבטיח לסבא שלו להגן על מי שחשוב לו הוא בונה את האדם הזה אט אט.

שוקי הכל אמור להיות בצחוק, מנסה להיות מעת שנון וגם כן מעביר זמן במגדל

הכל בצחוק שוקי אל תיקח ללב חברים וחברות היום אני עומד לעשות את האשכול הכי חשוב והכי חיוני שכתבתי בחיי. היום אני סוף כל סוף אגשים את חלומי לרדת על שוקי. למה אתם שואלים כי הוא ביקש (אשכול על עצמו) כאילו שאתה שואל מישהו "תן לי רעיון לאשכול" והוא אומר לך "אני". זה נותן לי וויב רק של דבר אחד: אז שוקי/שוקו החרידי והחולה על בילי אייליש שזה כבר לא הולך ביחד. ליטרלי משקיע 1600 שקל על טאבלט ציור אבל לא 30$ על תוכנה שתצייר כמו שצריך, אין פלא שכל מה שאתה עושה זה ליין ארט וצביעה חצי קלאצ'. מסתובב לי פה עם תמונת פרופיל של דמבו שריר אבל מסתיר את הפנים בשיט הזה של דיסקורד. גורם לי לעשות אשכול שירה בתחרות שאין בא אפילו אופציה לעשות את זה. והכי גרוע! הוא קטין. אני יודע שזה היה אשכול קצר אבל אין לי יותר מדי מה לומר על שוקי כי אחלה שוקי

קטן עלייך

שלום לכולם, היום אני אעשה אשכול ספרות טוב. האשכול עצמו יעסוק ב2 מסדרות הספרים של ברנדון סנדרסון. נבין למה הוא דפק לי סקאם ולאחר מכן נדבר על עד כמה זה באמת סקאם. אז יאללה בואו נתחיל. על איזה סדרות נדבר? היום אני עומד לדבר אתכם על 2 מהסדרות ספרים היותר טובות שקראתי (יותר נכון קורא) הלו הן הערפילאים ו-גנזך אורות הסער. עכשיו למה זה סקאם? גנזך- דרך המלכים א- 560 עמודים דרך המלכים ב- 668 עמודים רסיסים של אור א- 669 עמודים רסיסים של אור ב- 700 עמודים בעל השבועות א- 840 עמודים בעל השבועות ב- 840 עמודים קצב מלחמה א- 720 עמודים קצב מלחמה ב- 816 עמודים יש גם ספר חמישי אבל כרגע רק באנגלית וזה 4 מתוך 10 שמתוכננים לצאת. הערפילאים- האימפריה האחרונה- 592 עמודים באר האלוהות- 718 עמודים גיבור העידנים- 720 עמודים חוק ומסג- 320 עמודים צללים של הנשמה 396 עמודים צמידי האבל 456 עמודים המתכת האבודה 584 עומדים. שתכלס זה יוצא בחישוב קל… הרבה (9600). עכשיו אם אני לא קורא 7 מילים לשנייה אהמ אהמ זה פשוט לוקח מלא זמן. כאילו אף אחד לא אמר לילד המסכן בסוף יא' שהלך בתמימות לקנות ספר אחרי שסיים בגרות בלשון ורצה לצ'אפר את עצמו שהוא מכניס את עצמו לזה רק בגלל כריכה יפה… וואי נהיה לי רע לחשוב על זה מספרית תקצירים- הערפילאים: לפני שנים רבות קם גיבור שמטרתו הייתה להציל את העולם. איש צעיר בעל עבר מסתורי קרא טיגר מול כוח המאיים על האנשות עצמה הוא נכשל במהלך 1000 השנים הבאות העולם נשלט על ידי השליט הגדול, בן אלמוות כוחני ואכזרי. צילו של האל. אך גיבורינו אינם נכנעים לשליטת הברזל של אותו שליט, וממשיכים להאמין בתקווה ובחופש במטרה להביס את אותו שליט בן אלוומת. האם יצליחו במשימתם? האם העולם נתון לאבדון? האם כוח החברות יותר חזק מהדת ששלטה 1000 שנים? כל זאת נגלה… גנזך אורות הסער: לפני שנים מה הם היה מלך, אשר הצליח לאחד את כל מדינות עמו לממלכה אחת גדולה ועוצמתית. אך לפתע הוא מת על ידי המתנקש הלבן. עולם בו הסערות שולטות, אתה שווה ערך לצבע עיניך כאשר שולטים בעולם זה בהירי העיניים. ואנשים עם נשקים עוצמתיים הנקראים חרבות ושריוני רסיס. כיום לאחר עשור אחיו של אותו המלך המופלא, מנסה לנקום את מותו, יחד עם שאר מלכי הממלכה אשר פועלים תחת בנו. מלחמה כוללת שתשנה את פני העולם. עכשיו למה אני כותב על 2 הסדרות? האמת שזה מאוד פשוט, ברנדון חולה נפש. (לא באמת). הבן אדם הזה יצר טרילוגיית ספרים מצליחה מאוד (אם מתחשבים בזה שהערפילאים מחולק לעונה ראשונה ושנייה) ואז החליט "היי, אפשר לסבך את זה עוד". תכלס בתחילת דרך המלכים א' ברנדון מדבר על כך שהוא היה בחששות על גנזך כי זה סיפור שנרקם אצלו בראש שנים על גבי שנים, לבסוף הוא החליט שזה הזמן להוציא את זה לאור ובאיזה שהוא שלב (אולי מההתחלה idk) הוא פשוט החליט לשלב את העולם של יצירת מופת שלו (הכינוי של גנזך) עם היצירה הכי מצליחה שלו (הערפילאים) עכשיו האם אני יודע איך? לא. זה מסתבר מופיעה בספר בשם הארקאנום נחשף (לדברי גילעד) וזה מתחיל כבר להישמע כמו תאוריית קונספירציה אבל זה לגיט. מה אני חושב על הסדרות? בכללי שתיהן טובות מאוד בהנחה וקראתי שלו מארבע ספרים של גנזך ורק ספר ורבע בערפילאים אני כן חושב שיהיה יותר ונכון לקרוא את הערפילאים קודם מכיוון שהוא יצא ראשון יותר קצר מבחינת ספר וגם בסוף העולם של הערפילאים משפיע על העולם של גנזך. אבל אני חושב שגנזך בכללי בנוי הרבה יותר טוב. כאילו בספרים הוא מצליח לשלב הרבה יותר דמויות באופן מופלא (תכלס גם אלמנט של אורך) הרבה יותר הצחיק אותי (כנראה כי קראתי יותר) אבל בכללי פשוט עולם שאני אוהב יותר (אולי כי התחלתי ממנו). האם אני חושב ששווה להתחיל את הסדרות? כן ולא, הספרים עצמם נהדרים, אבל זה כמו וואן פיס בסופו של דבר, זה אדיר אבל ארוך. כמובן שאני אעמוד באתגר כי אני מושקע בו רצח אבל זה בסוף תלוי בכמה זמן וכוח יש לך להנות מסיפורת במיטבה. נ.ב התקציר של האימפריה האבודה מכה בך אחרת לפני ואחרי קריאה See ya next time

"Although the story of that once memorable journey has long ended, a new tale is about to begin." היי לכולם היום אנחנו בעוד אשכול ממש מגניב וכיפי של אנימה. למען האמת הייתי כנראה צריך לעשות את האשכול הזה בתחרות שבאר שלחתי את האשכול הזה (מופיע בסוף ההפסקה) אבל הייתי עייף כי פסלו לי את האשכול של אביתר בנאי על טעות כתיב בתיאור התחרות (תודה). בקיצור היום אנחנו נצלול לעולם הנהדר של פרירן AKA האנימה הראשונה בmal ובצדק, הבא נתחיל? מכיל ספוילרים הקדמה: בעולם אשר נמצא במלחמה של האנושות (וכן גם יצורים כגון אלפים דוואפים וכו..) נמצאים במלחמה כנגד מלך השדים. חבורה של ארבעה גיבורים: הימל, הייטר, אייזן ופרירן יוצאת אל ארצות הצפון בשביל להביס את האיום הנורא מכל. מסע זה לוקח להם כ-10 שנים אך הם לבסוף מביסים את אותו האיום הנורא. 50 שנה אחרי שהביסו את מלך השדים נפגשים מחדש החבורה שכן פרירן לא הזדקנה אף לא מעט במשך הזמן הזה, ומופתעת לראות את שאר חברי הצוות לאחר שהזדקנו כל כך, ואף כמה שנים לאחר מכן מתאבלת על מותו של הימל. לאחר שהלכה להייטר ואייזן בשביל לשאול אותם אם יש דבר אחרון שתוכל לעשות בשבילם היא מגיעה למסע החדש שלה, להגיע לארץ הצפון בשביל לפגוש בחזרה את הימל מאחר ולא יכלה "לגסור איתו את העניינים" כאשר הוא עוד חיי. מסע שגם הוא יקח כעשור עם חברי הצוות החדשים שלה. למה אני א. יתן כל כך אוהב את האנימה הזו? תכלס יש לזה שלל סיבות אז אני עומד לחלק את זה: סיבות כלליות: בואו נתחיל רגע מאיכות אנימציה מטורפת עם דמויות שבונים לאט לאט, הרעיון של הסיפור הוא רעיון מוכר של חבורת גיבורים שהולכים להציל את העולם מהאיום הגדול ביותר וכל זה אבל מדברים פה על המסע החדש. בהמשך לזה האנימה היא אנימה של 28 פרקים כך שאתה יכול להנות ממנה באמת לעומת אנימה של 12 פרקים מעפנה כזאת. סיבה ראשונה- פרירן מתחילה הכל מחדש בעולם בוא לאלפים יש אורך חיים מוגזם ממש, פרירן לא הבינה עד עכשיו כלום על רגשות ואדם וראהו, אך מסיבה לא ברורה המוות של הימל כל כך כואב לה בכל זאת. לבסוף היא מגיעה להשלמה עצמית בה היא מבינה כי היא אהבה אותו, והסיבה שהיא יוצאת למסע זה בשביל להבין יותר טוב איך להרגיש, במסע היא "מגייסת" את השוליות של הייטר ואייזן מה שבעצם נותן מן תחליף אליהם ויוצא מסע שבוא 3 מחברי הצוות בערך יוצאים בשביל לראות את חבר הצוות הרביעי, מסע שבוא פרירן מנסה להבין מה היה חסר בה במסע הקודם, שורה שנאמרה בסדרה שלדעתי מסבירה את זה ממש טוב היא שהאומנם פרירן חיה מעל 1000 שנים אך העשר שנים של המסע היו השנים הכי משמעותיות בחייה, וכן היא מגשימה עוד מסע של 10 שנים כאשר היא הדמות המבוגרת (בערך) ושיודעת את הדרך ואת המטרה. סיבה שנייה- המוטיב של סטארק אז סטארק מוצג לנו בפרק 5 לאחר ואייזן ביקש מפרירן לקחת אותו איתה. סטארק הוא היה השוליה של אייזן, אשר ברח לו מהפחד שיום אחד אייזן יהרוג אותו לאחר והשאיר עליו צלקת בפרצופו. מוטיב חוזר שהיה גם עם אייזן, בעצם הפחד מנסה לשלוט עליהם בכל רגע, ובקרבות קשים הידיים של סטארק מתחילות לרעוד. אני ממש אוהב את החלק הזה בדמות, לדעתי זה משהו שמראה אובר אנושיות בדמויות, שפועלות לא בגלל שהן האיש הכי הכי חזק חסון ואמיץ עלי האדמות אלא כי זה מה שצריך, גם אם אתה משקשק מפחד. אני חושב שאני יחסית דומה לו בקטע הזה, אני לא יודע אם אני יכול להצליח משהו אבל אני תמיד ניגש אליו בפחד מסוים, ומנסה לעשות את מה שצריך. לאורך הסדרה אנחנו רואים את סטארק מתפתח מאדם פחדן שרק בורח מהמחויבויות שלו לאדם פחדן שיודע מתי הפחד לא יכול לעצור אותו ולומד להתגבר עליו ולחיות לצידו. סיבה שלישית- זה רגוע ומלהיט בו זמנית אני לא יודע איך הם עשו את זה בצורה כזו אבל לסדרה יש המון חלקים שאתה פשוט בצ'יל מול המסך שלך ויש חלקים בהם אתה עוד שנייה דופק את המסך בעיניים מרוב התרגשות בזמן הקרב. לדעתי הם עשו את המעברים האלו בצורה כל כך חלקה, נותנים לך גם אקשן טוב וגם הרבה מעבר. הם נותנים לך את ההרגשה שאתה איתם. אתה ממש נכנס לכל המעגל דמויות הזה, אתה רואה דברים כמו קרב בו הדמויות מצילות אחד את השני מאיזה שד ובפרק הבא הם רבים על קניות. אני אוהב לראות איך פראן וסטארק רבים על כלום למרות שזה מהרגשות שלהם אחד לשני. איך הדמויות מקבלות החלטות ואיך הן מסתכלות על החיים. אני חושב שהסדרה נותת לנו הרבה יותר מסתם מסע בו אתה רק מביס שדים והולך לעבר המטרה אבל בו זמנית נותת את הרעיון הזה כל כך טוב. הכל מרגיש הגיוני, אם זה ריבים ואם זה בחירת הדמויות הספציפיות האלו למטרה ובסוף זה יוצר מין אחדות כזו שגורמת לסדרה להיות כל כך טובה. לסיכום- זאת אחת הסדרות האהובות עליי, ואני מה זה מקווה שעונה 2 לא תאכזב (כמובן שתצא קודם) ממליץ בחום לקרוא אותה ותכלס הספויילרים פה לא כל כך משמעותיים בהבטחה. דירוג- 9.31\10 יאללה ביי נ.ב זה אחד הסרטונים הכי מגניבים שראיתי בחיי

"Mais ma meilleure ennemie, c'est toi" טוב, אז לפי מה שאפשר לראות בכותרת אני בעצם בחרתי לעשות את הציור לתחרות על הקונספט של ארקיין. לצורך הסבר בדיוק סיימתי לראות את הסדרה בשבת ויצאתי ממנה (כמו בתמונה) לאחר מכן אמרתי שאני חייב לעשות אשכול, אבל לא ממש היה לי רעיון עד שהתחרות הגיעה אז פשוט הקלתי על עצמי טיפה, עכשיו האשכול יכלול כמה שפחות ספויילרים בגלל שלא כל שופטי התחרות ראו ארקיין אבל יהיה ספויילרים אז מזהיר. הסבר קונפסט אז בקונספט עצמו הייתי צריך להיות טיפה יצירתי בגלל שיש לי ליטרלי 4 אותיות לאובייקטים אבל חשבתי לעצמי ישר ג-ג'ינקס, ואז הגיעה גם פ-פאוודר ואיך שהוא חשבתי על ה-הקסטקס ואז זה הכע בי עכשיו כמובן שהייתי חייב לקחת רגע את הרקע ולעשות את כולו בכחול בהשראת השיר paint blue אבל הכל מעורפל כזה בגלל שזה שניסיתי להדגיש את הדמויות יותר (25 נקודות על נוכחות האובייקט סורי) אז לרפרנס אלו האובייקטים שלי פאוודר ג'ינקס הקסטק קור הציור עצמו- תהנו, ובהצלחה לכולם

בואי נראה יחד פרק בהזדמנות

*השאכול מכיל ספויילרים לפרק הראשון ולעוד פרק אך אציין כבר מתי הספויילר השני מגיע* בס"ד טוב אז אני היום אעלה אשכול אנימה לצורכי תחרות כי גילעד ושוקי עושים לי בעיות. היום אדבר איתכם על אחת האנימות האהובות עליי שראיתי איזה 4 פעם כבר הלו היא "Ouran High School". תקציר: בתחילת הסדרה אנחנו פוגשים בית הספר התיכון אוראן (Ouran), בית הספר שאליו הולכים רק ילדים עשירים עם יותר מדי כסף, ויותר מדי זמן פנוי בידיהם. או בקיצור בית ספר של עשירים. בבית הספר הזה יש תלמיד אחד עני (ביחס לשאר) וקיבל מלגה לבית הספר בגלל גאונותו: הארוהי (Haruhi), מחפש מקום ריק ללמוד בו בלי שיציקו לו כל הזמן על כך שהוא תלמיד מלגה עני, לאחר זמן מה הוא נכנס לחדר מוזיקה מספר 3, שם פגש את מועדון האירוח (host club) של בית הספר (כי חייב שיהיה אחד כזה), חברי המועדון החליטו להקניט את הארוהי בגלל שהוא גבר שנכנס למועדון אירוח(כלומר נכנס למועדון בלי שהם הבינו למה). תקרית זו גרמה להארוהי להיות מובך בטירוף ובטעות לשבור אגרטל שעולה… שמונה מיליון ין (בערך 200,000 אלף שקל), מה שאין להארוהי כמובן. אז בתור דרך לשלם על האגרטל מנהל המועדון טמקי (tamaki) החליט שאם הארוהי יצליח לארח 100 בנות שישכרו את שירותיו של הארוהי, בתור החוב שלו יעלם. כך בעצם התחיל הארוהי להיות מארח דיי מוצלח (נקרא הטבעי על ידי חברי המועדון), אך משהו אחד שחברי המועדון גילו הוא שהארוהי הוא בעצם בת (אם כי הוא עדיין המשיך להיות מארח בתור בת שמחופשת לבן). למה אני אוהב את זה? (האמת שזו שאלה נהדרת בעיקר כי התחלתי את הסדרה כסדרה לשרוף את הזמן בטיסה ודיי הימרתי עליה 4 שעות בזמנו...) אז למי שמכם שהסדרה נשמעת מעט גיי, זה נכון לגמרי. אבל אני חושב שזה אחד הדברים היפים בסדרה, כאילו להארוהי לא מספיק אכפת מהמגדר שלה בשביל לנסות לברוח מהחובות שלה, לכן לי לא מספיק אכפת בשביל לשלול סדרה כי היא קצת נותת עבירת גייז, גם בסוף זה לא באמת המצב. בואו נוסיף לזה את הרעיון היפה של סדרת יאהוי (בת שהרבה בנים מאוהבים בה), כי בואו נודה יש מיליארד הארמים (מלא בנות מאוהבות בבן). סדרה מלאה בדמויות שאו שהן נחמדות ומעודדות, או שהן עושים הכל בשביל להשפיל לצחוק ולמכור. מה שיוצר כימיה מוזרה כזו שפשוט גורמת להומור בסדרה להיות כל כך טוב. אם יש רגע אחד שלדעתי גרם לי להתקפל מצחוק זה ספויילר עכשיו בואו נדבר על זה שהסדרה נהדרת גם בדיבוב וגם בכתוביות אז יש לכם תכלס יותר אופציות לצפייה. לדעתי הדבר הכי טוב בסדרה שהדמויות הראשיות תמיד עוזרות ללקוחות שלהן, כך שתמיד יש אווירה אחרת אשר משרתת את הצרכים של כל לקוח בנפרד. ואיך שהוא גורמות לסדרה להיות מן סידקום חמוד. ושאני לא אתחיל לדבר על הלייב אקשן (זה מקולל) בואו נדבר רגע על הארוהי אחד הסיבות שהסדרה כל כך נכנסה לי ללב זה הדמויות זה נכון, אבל אני חושב שהדמות שסוחבת את הסדרה היא הארוהי, בין אם זה בגלל שהיא כזו קלמזית או בגלל שהיא פשוט כזו תמימה לעומת כל הדמויות, שתבינו שהעתיד של כל איש בסדרה הוא להיות אחראי על אחת החברות הגדולות בעולם (של הסדרה) והחלום של הארוהי זה לאכול טונה פנסית. עכשיו אני יודע שלא בכל סדרה הדמות הראשית חייבת להיות הכי טובה (תראו את טד מאיך פגשתי את אמא) אבל בהחלט כשאתה יכול איך שהוא להתחבר אליה (שהרי היא אזרח הקטן היא) וקצת מנותקת ממה קורה סביבה אבל בסוף למדתי לאהוב אותה ממש והיא אפילו בדמויות האהובות עליי באנימה בכללי. לסיכום זאת היא אחרת האנימות הכי כיפיות שיש לדעתי, והיא מקבלת המון הייט בלי סיבה אמיתית לכן אני מפציר בכם ללכת לראות אותה ולמי שרוצה לחקור עוד טיפה קישור לmal ציון: 9.7/10 תודה רבה על הקריאה ומקווה שתהיה תחרות פורה ומוצלחת לכולם.

בקיץ הלהב של המסוק שורפת לי ת'יידים בחורף הכל מחליק מגשם, אני לא חושב שיש לי העדפה מסויימת