קטון

חלק שני פרק 20 עוד לא נראתה השקיעה ויום הלימודים נגמר, יונתן לקח את אופניו ועמד לרכוב עליהם, מאוריו הגיע נער עם שיער חום וחליפה שחורה רץ לעברו בצעקות "יונננתתתןןן!!!!!!!", הנער הגיע למולו ונעצר והחל לדבר בכעס "אתה שוב פעם מתחמק מללמוד איתי אחרי הלימודים?!". יונתן גילגל עיניים ופנה לחברו "שמע יוסי, לא שאני נגד ללמוד או נגדך, פשוט בדיוק מה שאתה רוצה בעייתי", יוסי בספקנות הביט ביונתן "אני ביקשתי שנלמד מוסר" השיב בסתמיות. יונתן עלה על האופניים והשיב לו בצורה החלטית ביותר "אין לי טעם ללמוד מוסר, אנשים הם גרועים ,ולהשתנות דורש מאמץ בלתי אפשרי, ואין לי כח לזה" יונתן הל לרוב משם במהירות לפני שיוסי ישיב לו. שנתיים עברו מאז שיונתן הצטרף לארגון עין הצדק ונהיה החונך של אושר, הוא רכב לכיוון פאתי היער שליד העיר, נצב מול בית עץ ממנו משתלשל חוט כחול, יונתן משך בחוט וסולם הורד מפתח הבית עץ, שלב אחרי שלב כמו כל יום שהוא עלה לשם, "שלום אושר, מה שלומך?". אושר חייך ונופף לשלום הוציא את הטלפון ולחץ על אחת ההקלטות שם "שלום יונתן" נקרא מהטלפון, יונתן כבר התרגל לאווירה הזאת, בחודש הראשון בתור החונך של אושר הוא הקים עם אושר בית עץ שיש בו שולחן ,מיטה ,כיסאות, חלון, כיור, ועורבים שאושר אילף ומביאים לו אוכל, והנה הם מהחלון הגיעו שני עורבים שבמקורם שקיות מלאות מאכלים (זה לא גנוב לא לדאוג). העורבים נחתו על אדן החלון, אושר בא וליטף אותם ולק את השקיות, ולמי שזה נראה מוזר שידע שעורבים הם מאוד חכמים. הם כרגיל ישבו דיברו למדו, הגיע הערב ויונתן פנה לביתו, "לילה טוב" יונתן החל לרדת בסולם ואז נבהל מתחתיו ניצבה דמות חשודה וגדולה שעמדה ממש ליד בית העץ, יונתן הסב פניו אל הדלת וקרא "אושר נראה שיש פה בעיה". ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ עוזה ישב על כיסא המשרדים שלו, המשרד החדש של עין הצדק היה טוב מקודמו, עוזה חשב על כל מה שרצה להספיק החודש, הוא גם קיוה שכל הסוכנים כבר יסיימו את המשימות שלהם, ובמיוחד הוא חיכה למשימה אחת שאת התשובה שלה הוא רצה לראות, הגיעה שעת ארוחת הצהריים, נכנס למשרד גואל אחד מהעובדים הזוטרים, על ידו מגש פלסטיק "הנה בוס הארוחה" ואז הוא הושיט יד לכיס והוציא מעטפה "והנה דו"ח של המשימה האחרונה, הוא תום באדום ורק לך יש הרשאה לראות אותו" עוזה אמר לו תודה ולקח את המעטפה הוא פתח אותו וקרא את תוכנה. מסמך: 0077 מדווחים:ראש-השנה, פסח. תיאור: המשימה למציאת עקבות של העריק ג'אן שפירו הובילה אותנו לבית קטן בהונגריה, אחרי כיומיים הכנה פשטנו על הבית ומצאנו בו רק דף נייר אחד שכתוב בו בכתב ידו של ג'אן 'אני לא בוגד אני פרשתי' זה היה מאוד מבאס והלכנו לקנות המבורגר כדי לצאת מהבאסה, יום טוב. עוזה רטן "אייש" , גואל אף על פי שהיה זוטר רצה לדעת את העניין "יסלח לי בוס אבל מה העניין עם ג'אן הזה?", עוזה נשא אליו עיניו וענה "לפני שנתיים כשמי שאתה מכיר בתור הסוכן-שבועות נלחם נגד אדום-מדם ,רגע לפני הניצחון עליו הגיע ג'אן סוכן לשעבר בעין הצדק, לקח את מפתחות המסוק היקר והמיותר שהיה לאדום-מדם וטס משם, נראה שהוא גילה שעקבתי אחריו ושהוא לא רוצה קשר עם הארגון אז כנראה הוא לא מהוה איום". גואל היסס לפני שענה "בוס, יכול להיות שהוא עושה מהלכים בשקט, אם אתה לא יודע את התוכנית שלו איך תדע שהוא לא כרגע ממלכד אתכם", עוזה שתק לדקה ואז אמר "צא לי מהמשרד" גואל הלך וסגר הדלת, עוה נשען על כסאו והל להרהר האם גואל חכם משנדמה. ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- בדירה קטנה בבת-ים הדלת נפרצה בבעיטה כשאדם בחולצה סגולה ומכנסיים שורות בעל זקן כסוף נכנס לדירה, "היי זבולון סוף סוף השגתי הכל", זבולון (איש האמת האינוסופי) קם מכסאו בעצבים "יששכר, אתה כבר שנתיים מתנחל לי בבית וכל יום חוזר עם דברים שונים ולא הסברת לי עדיין מה זה הקרדיטים". יששכר חייך הוא התעלם וזרק על השולחן את כל המתכות שבידו והחל לשחק בהם, אחר רבע שעה הוא קם וקרא לזבולון שיראה "עכשיו זה יעבוד". זבולון הביט על הקופסה המתכתית עם כפתור טורקיז עליה ולא התרשם, יששכר לחץ על הכפתור והיא החלה להשמיע רעש מעצבן, ואז יששכר הוציא מלבן מתכתי ארוך עם חריץ באמצע ושם בו את אחד הכרטיסים התכולים שהוא קרא להם קרטידים, הוא חייך וצחק ופנה לאחיו "סליחה שלקח הרבה זמן פשוט רציתי שזה יצא מושלם" המשך יבוא ------------------------------------------------------------------------------------------------------- כמה זמן?

פרק מיוחד שקיעת השמש של יום אביב, בין שורת עצי ברוש בחצר, נגמר יום הלימודים וכולם חוזרים הביתה. ילדים יוצאים בקבוצות ויוצאים מהשער. חוץ משניים, ילד עם שיער בלונדיני מבולגן ועיניים יפות וילד עם שיער שחור מסודר ובגדים מגוהצים. עמדו בשער הבית-ספר והביטו זה בזה בחיוך זדוני. "מוכן שפר?" נשאלה השאלה בקול ערמומי, "ברור" ענה בהחלטיות "אבל הפעם לא תנצח אותי, קדימה!!! תחרות שלושים ושתיים", הילדים שרף ושפר פנו אל השדה והחלו לספור פרפרים, כתומים כחולים סגולים בעיקר לבנים, עברה שעה ועקבות השמש כמעט נעלמות, "טוב אני ספרתי 34 פרפרים, כמה אתה ספרת שרף?", במבט נפול השיב "29, באמת ניצחת אותי הפעם". כך תמיד הם עשו, תחרויות אקראיות ומוזרות, הם היו החברים הכי טובים והיחידים, פשוט כל שאר הילדים לא התחברו אליהם, כיתה ה' הזמן הכי טוב שהיה להם בחיים. "פעם אחרונה שאתה עושה את זה!" צעקה אימו של שרף "אתה תמיד חוזר מאוחר!". שרף שישב על הכורסה לא התרגש, הוא ידע שאימו רכה מכדי להעניש ואביו פשוט לא יודע מה נחשב עונש, הוא היה מוגן, למרות זאת לחטוף צעקות בצורה שמחר כל השכנים ישאלו מה עשית הפעם נראה עונש מספיק טוב, הוא לא גילה מעולם שאם היו מונעים ממנו להיפגש עם שפר זה היה העונש הכי נוראי, וככה הימים הצעירים של שרף יכלו להימשך לנצח, לפחות כך הוא חשב. נגמר פסח חוזרים ללימודים. ועכשיו שרף יכול לפגוש את שפר, כל החג הוא היה אצל בני דודים ועתה נשוב לשגרה. כולם הגיעו לכיתה התיישבו במקומות, חוץ משפר. זה היה מאוד חשוד בעיני שרף, שפר הרי ילד דייקן, אולי פשוט הוא מתעכב, ארוחת צהריים ואין סימן לשפר. כל היום עד הדקה האחרונה שרף המתין להיפגש עם שפר ולדבר איתו על מה קרה בפסח. אחרי הדקה האחרונה שרף יצא מהכיתה וראה במסדרון את אביגיל אחותו הגדולה של שפר. "אביגיל, תגידי איפה שפר?." היא הביטה בו מלמעלה (כי היא גבוהה ממנו) במבט מתחמק ואז התאנחה אנחה גדולה, "שרף, גם לי זה קשה, אז תדע,שפר מת", שרף נבהל והזתעזע "על מה את מדברת? רק אנשים זקנים מתים". במבט מיואש ענתה לו "לא תמיד". שרף ניסה לעצור את הדמעות בעיניו "אבל המורה לימד אותנו על הנביאים שהם יכלו להחיות מתים אז אולי אפשר..". אביגיל קטעה אותו "אין בימינו נביאים". שרף חזר עצוב ומדוכא לביתו. חברו הטוב אבד ממנו, הוריו גילו זאת אחרי קצת זמן וקיוו שהוא יתנחם. שרף המשיך ללמוד בבית ספר אך הוא לא אמר שלום לאף אחד, לא היה לו רצון לדעת דברים, הציונים שלו התדרדרו, הוריו החליטו לעבור דירה ולהעביר את שרף לבית ספר אחר. הם לא ידעו ששרף לא התכוון להתיידד עם אף אחד, הוא פחד לאבד שוב חבר קרוב. היום האחרון בו שרף היה בביתו היה יום שמשי באביב. אבא של שרף הגיע אליו בסבר פנים חמורות "שרף! אתה בן 18 תתאפס על עצמך כבר". שרף שתק מעט וענה "אני רוצה למות" אביו נרתע "אם אני אמות אני אפגוש את שפר". האב הרגיש שאפלה כבדה עוטפת את בנו. "התחרפנת! אתה רוצה להרוג את עצמך?!" ,שרף הרכין את ראשו "לא". למחרת. שרף וכל חפציו נעלמו מהבית. נותר רק מכתב בו הוא כתב להוריו שהוא יוצא למסע מסביב לעולם במטרה למות בתאונה מחרידה. מה שהוא לא ציפה לו זה כמה קשה להיפגע באסון בחיק הטבע, הליכה במדברות, טיפוס על הררי קרח, ציד כרישים, הר געש, ב'נג'י מעל נחל שורץ תנינים, כך ימיו חלפו עד שראה כתבה על אדם שנהרג בג'ונגל בדרום אמריקה. בדרום אמריקה שרף הלך בין סבכי עצים ואדמה מלאה חרקים לא ידועים לו, הליכתו הייתה מעט עקומה מרוב דקירות של קוצים בברכיו, לפתע משהו ניצנץ מולו מתוך חור קטן בארץ, הוא התקרב והוציא את הדבר מהאדמה, רעד עבר בכל גופו והוא התעלף, חלף זמן לא ידוע ושרף התעורר, הוא הזיז את ידו ונגע בראשו ונבהל "אאההההה נחשששש!!!!!!!" כשתי דקות לקח לו להבין ששתי זרועותיו נהיו פשוט נחשים, הרבה יותר מלחיץ. רגע אחד, איפה החפץ שהוא הרים? שרף הביט לצדדים וראה איש מבוגר עם עיניים אדומות בורקות לבוש בגדים קרועים, מחזיק בידו פסלון של איש אוחז חנית, ביד השנייה מכשיר קשר. "בוס המשימה נכשלה איזה נער אדיוט נגע בחפץ והוציא ממנו את כל האנרגיה". הבוס ענה "תביא אותו". האיש המבוגר הפנה פניו אל שרף "נער בוא איתי" שרף זז מעט אחורה "מי אתה?". האיש המבוגר שהה וענה "אברינו, אבל תקרא לי רק אדום-מדם" ישראל, בסיס סודי מתחת לעיר בית-שמש. שרף לבוש בכפפות שכיסו את ידי הנחש החדשות, ונכנס לשיחה עם הבוס של הארגון, "שלום אני עוזה הבוס של עין-הצדק, עכשיו אשאל אותך כמה שאלות" -או-קיי -אתה מאמין בשכר ועונש? -כן -אתה מאמין שצדיקים הולכים לגן-עדן ורשעים לגיהנום? -כן -אתה מאמין שחבר שלך שאדום-מדם סיפר לי עליו, שפר, היה צדיק? - (בדמעות) כן -אז תהיה אדם טוב וצדיק ובעולם הבא תפגוש את חברך, והשאלה האחרונה התרצה להצטרף לארגון שלי? שרף בן 27. רצח את מי שהיה המאסטר שלו ונהיה חבר של נער בשם יונתן וילד בשם אושר, עזר בפינוי הבסיס הישן ובבניית הבסיס החדש, ניצב עתה באחד הרגעים הגורליים בחייו, הוא נכנס לבית-קפה התיישב במקום שאמרו לו ופנה לאישה שהיית מולו "שלום".

שנה טובה

חה חה חה חה חה חה

משעמם לי, אז הנה טריקים שלמדתי במהלך השנים. 1. לילה. אם חשובים לכם שעות השינה, אבל לשותפכם לחדר אין בעיה להיכנס באחת בלילה בצעקות, הנה הפתרון. הדפיסו דמות קרטון גדולה של הסלנדרמן, או ג'ק בובת הקש, או הרובריין, או זה-לא-אייל, או אירוק, או... טוב בשלב הזה כבר הבנתם, שימו עליהם משהו זוהר, שימו בכניסה לדלת, ושימו אטמי אזניים כי ב90% מהמקרים יש צרחות. שינה טובה. תופעות לוואי: אם אתם שכחתם ששמתם אותם בחדר .גם אתם תצרחו מבהלה 2. תביעה, אם מישהו תובע אתכם למשפט, הדרך הכי פשוטה להינצל היא שוחד, אפשר בשוקולד או ממתקים או כסף או פוצלח או גופה לשחד את השופט ותינצלו מהמשפט. תופעות לוואי: עיוורון, עוני, טיפשות, כלא, שיגעון, ירידה לגיהנום. 3. ראייה. אם הקטע הבא עושה לכם כאב ראש, זה אומר שיש לכם בעיה עם צבעים בוהקים בצורה מוגזמת, אז כדי להימנע ממצבים כאלו או שימו משקפי שמש, או קחו מקדח ותיפטרו מהעיניים (שלכם או של מי שמשתמש בצבעים מוגזמים ומעצבן אתכם). תופעות לוואי: עיוורון, כלא. 4. האשמה. אם אתם הואשמתם בשוחד ופגיעה בעיניים של מישהו בגלל העצות שלי, אל תפלילו אותי, יש לי קשרים במאפיה, אז אני אתנקם בכם בעזרת עוגות ובורקסים. תופעות לוואי: כמות מסוכנת של מאפים בגוף 5.הומור. אם סיפרתם בדיחה מצחיקה ואף אחד לא צחק, זה אומר שאתם צריכים להחליף את החברים שלכם בשיבוטים שהנדסתם אותם לצחוק מהבדיחות שלכם תופעות לוואי: חוסר מקום במרתף בגלל אנשים מוקפאים, וחברות מזוייפת. 6.וידוי. חודש הרחמים והסליחות חודש אלול, צריך להיות אמיתיים, כל מה שכתבתי פה הוא בדיחה וסאטירה ואין כוונה לפגוע, הנה אני מודה עשיתי טעויות, גם בפורום הישן עשיתי, למה אני כותב את זה?, באמת למה? למה? שמישהו יעזור לי אני באמת לא מבין למה כתבתי את האשכול הזה? פה זה רציני אני באמת פשוט ממשיך לכתוב אותו נגד רצוני. תופעות לוואי: אם חזרתם בתשובה אז התקבלתם בתשובה. 7........... לא לחשוד שמשהו לא בסדר זה מוציא אותך מדעתך, להתראות. הצילו.

אה

גם לא פתחת אשכול בנושא אנימה ומנגה ואחלה טיפים נתת

שאלות ותשובות

בשב"כ: אדוני מישהו בליגת הפוקימונים גילה ברבים את הקוד לפתיחת הנשקים הסודיים

פרק 19 אדום-מדם פנה משם מהר, אושר נותר מבולבל והביט באביו, עוזה התאנח אנחה כבדה והסביר "על אדום-מדם יש קללה, מי שיהרוג אותו ימות באותו רגע, אף על פי שאנחנו בני אלמוות אני פוחד שהקללה האת חזקה מאיתנו". אושר שמע את זה והחליט לרדוף אחרי אדום-מדם. יונתן ישב מהורר על הרצפה, הוא הבין שרוב האזור נהרס מהשעון, וקיוה שהתכנית שלו עבדה, המנקה ישב מולו ונראה שלא היה אכפת לו מהמצב, יונתן המשיך לחשוב בדאגה, הרי התכנית כה טובה לא, התכנית הייתה שיונתן יקח את האקדח שאושר הביא, יכין ממנו את השס"מ (כן זה פשוט להכין את זה), יתן לאושר, ואז אושר יפרק מכות את אדום-מדם. אז למה יש חשש בליבו של יונתן. קול שעבר באוויר החלל עורר את הגנותיו, הקול ליחשש בצורה מוזרה "ללמד את בני יהודה קשת", יונתן נבהל, זאת הפתיחה של קינת דוד על שאול ויונתן, כלומר איום כלפיו, ואכן אדום-מדם הגיע, נשען על מקל ברזל חרוך, משתעל, והולך כפוף, הוא הביט מטה ודיבר "בבקשה רחם עליי". יונתן לקח את מוט הברזל מידיו של אדום-מדם, הוא נפל ויונתן עמד מעליו, "למה לי לרחם עליך אחרי שניסית להרוג אותי", יונתן עמד להניף את מוט הברזל ולפגוע באדום-מדם אבל דמות נוספת הפריעה לו. ג'אן מלווה בשני חיילים, משך את יונתן אחורה, יונתן נפל והמוט נתפס בידי ג'אן, "אי אי, נער משונה אתה, להרוג את האויב לא ישלם את הנקמה שתרצה ממנו", יונתן אימץ את ליבו כדי שהדברים לא יערערו את המצב, "מה אתה רוצה?", ג'אן חייך חיוך ערמומי "אני? רק שמונה מיליון דולר, שליטה במחוז שלם בצרפת או רומניה, ומנייה שולטת בבורסת היהלומים". יונתן והמנקה הביטו בו במבט תמוה, ג'אן התכופף לעבר אדום-מדם ולקח מברדסו מפתח, "להתראות אברינו, תודה על המסוק", ג'אן מוט הברזל ושני החיילים שאיתו פנו משם, יונתן והמנקה עדיין מבולבלים, ולפתע יונתן שם לב שאושר עמד שם כל הזמן. "אושר, למה לא ניצחת כבר?", אושר הוציא את טלפונו והפעיל הקלטה, "חתולים זה חמוד". מה?, אושר החל בלחץ ובפזיזות לעבור על כל ההקלטות בטלפון שלו ,אין סיכוי שאין לו מילים כמו קללה, רצח, זהירות, וכו'. עזוב טכנולוגיה, אושר הוציא עיפרון מכיסו וכתב על הרצפה "זעירט אדום מדאם מכוללל, אל תהרועג איתו". באסה הוא ילד קטן ויכולת הכתיבה לא משהו, אדום-מדם הבין שיונתן עלול לא להרוג אותו, אז הוא קם ובעט באושר כדי שיונתן יהרוג אותו, יונתן התהפך לכיון אדום-מדם בא לתת לו אגרוף ו.. מוסר, האם בסדר להרוג רוצח פסיכופט שחטף אותי פצע אותי וכמעט השמיד את העולם?. כן! מה ההתלבטות, עוזה הגיע וגם שרף, עוזה מיהר להסביר "יונתן, אסור להרוג את אדום-מדם מי שהורג אותו מת מיד", אדום-מדם הבין שרעיונו נכשל , אז פשוט נהרוג את יונתן עכשיו, יונתן ז הצידה כשאדום-מדם קפץ לכיוונו, יונתן עוד לא החלים מהקרב הקודם וזעק "אז מה להשאיר אותו חי שירדוף אחרי?". עוזה נבוך, שרף הוציא סכין והתקרב, "אברינו, בוגד, שקרן, היית לי מאסטר מורה דרך, מנהיג, טיפלתי בך, אתה היית אמור למות מזמן, תמות!!!" שרף בא לנעוץ את סכינו במרושע הכי גדול לדעתו, יונתן דחף את אדום-מדם וצעק "שרף, אתה תהרוג גם את עצמך", שרף מנע עצמו מלבכות נראה שהמפגשים הקצרים גרמו להם להתחבר, שרף נשם לאט, ואז בעט באדום-מדם, נראה כי אין מה לעשות אי אפשר להרוג את אדום-מדם מבלי שיהיה קרבן, אלא אם כן.., המנקה קם והציע "הבה נטילה גורלות, אני ושרף ניקח את הסכין ואם אחד מאיתנו ימות אז הוא ראוי למות". שרף התקרב , ויונתן עוזה ואושר הביטו בתדהמה, אדום-מדם קם וכשהבין ששרף והמנקה מחיקים יחד סכין לכיוונו הוא החל לצעוק "ללללללללללללאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!", סלאששש, אדום-מדם מת. המנקה פנה אל כולם בחיוך "מי שמכיר את איש-האמת-האינוסופי יודע שיש לו ספר שאומר את כל האמת, שאלתי את הספר כי אני פארנויאד איך לנצח כל אחד מהארגון, מה שאדום-מדם אמר זה רק אם איש אחד הורג אותו ,אבל שניים זה סיפור אחר" מין דממה שרתה שם בזמן שהחיילים פינו את הגופה, יונתן התעורר מההלם ופנה לעוזה, "עכשיו, אפשר בבקשה הסבר" עוזה חייך "כן. אז ככה אני ואושר כמו כל האדם נמות יום אחד העניין שלנו זה לוקח הרבה, אני כרגע בן מאה ארבעים וארבע, אבי זכרונו לברכה גידל אותי במסירות עד שהוא מת, במותו הוא הוריש לי את עין-הצדק הארגון שהוא הקים, התברר שבגלל אלימות שסבלתי בתור ילד אבי החליט ליצור את פצצת-ת"ק שתשמיד את האנושות, ואני החלטתי להסב את הארגון לחקירת דברים מוזרים כמוני שלא משנה כמה מתעללים נותר חי, ככה התלקטו כל האנשים בארגון, ויש עוד הרבה, כפי שהסברתי לך השס"מ הוא חלק מההמצאה של אבי, האיימיילים שקיבלת מהמנקה היו כי הוא החל לחשוד באדום-מדם, מה שהתברר כנכון, והוא החליט לשלוח אליך כי הוא קיוה שהשס"מ יעזור. עתה רק שאלה קטנה לי אליך מה עשית עם השס"מ?" יונתן החל להיות נבוך וענה בלחש "עשיתי עסקאות בשוק השחור להרוויח כסף", עוזה הינן גירד בזקנו ואז המשיך לדבר "יונתן אתה יודע איפה אנו נמצאים?" יונתן ענה "לא". עוזה המשיך "אנחנו בבסיס עין-הצדק בישראל שבנוי מתחת לעיר בית-שמש, ואם לא שמת לב אני ואושר יהודים", יונתן הופתע מזה הוא לא ציפה שפריקים כאלה יהיו מעמו, הוא עדיין לא עיכל את מה שקרה, עוזה התקדם "כפי שראית במצב כזה, במיוחד עכשיו שרוב הבסיס נהרס, וגם כי המקום לא אידיאלי לגידול ילדים, אני מבקש ממך האם תסכים להסב את מקצועך ולהיות החונך של אושר, אשלם לך" יונתן ואושר חייכו, יונתן ענה "בוודאי" והמנקה אסף את המגב והדלי ואמר "נראה שיש לי עכשיו הרבה מה לנקות", המנקה הלך ועוזה הביט בחייליו המפנים את המקום, אמנם הכל חרב אבל זה מרגיש כמו שלמות. אז כנראה זה.. ..הסוף סתם בצחוק. על ספסל מול נהר הירקון ישב איש-האמת-האינוסופי עם ספרו, כולם הכירוהו בתור סתם זקן שאוהב לשבת מול נחל, ועתה הגיע מישהו שפנה אליו בצורה אחרת, בתחילה הוא לא זיהה את האיש שהגיע ואמר לו "שלום זבולון, אני רוצה את הפיקדון שלי חזרה", איש-האמת-האינסופי חייך, קם על רגליו , פרש את ידיו ודיבר בקול גבוה ושמח "אחי!! מה שלומך?" האיש מולו השתיק אותו, ואיש-האמת-האינוסופי שפך דיו על ספרו, ואז שניהם נעלמו בסערה מוזרה שהופיעה סביבם ,לאזור חשוך וסמיך, מולם הייתה תיבה ,האיש התכופף ופתח אותו וגילה בה הרבה כרטיסים "תודה זבולון, עתה הקרדיטים יופיעו" "מה זה?" "אסביר לך אחר כך" המשך יבוא סוף חלק ראשון

אני לא יודע למה, אבל אני אוהב את הדמות של בטא

פרק 18 -אתה לוזר, תפסיק להיכשל -מאסטר! אל תכה אותו הוא חולה -בסדר, אפילו להיות כישלון הוא לא יכול אדום-מדם תקף במהירות עם הגרזן והחרמש, יונתן התחמק בסנימטרים ספורים, תוך כדי ההתחמקות יונתן זרק לשרף פתק, ושרף התחיל לרוץ, עכשיו כששרף הלך יונתן יכול להיות רציני, התקפה, יונתן הסתער עם בוקס שלוף לעבר בטנו של אדום-מדם, אדום-מדם חטף את המכה ומפיו יצאו טיפות דם, הוא החל להשתעל ולהסתחרר, המראה הזה עורר רחמים אצל יונתן, והם חזרו לישון כשאדום-מדם בא לתקוף אותו שוב, יונתן קפץ ואז נתן בעיטה בעורף לאדום-מדם, בתגובה הוא תפס את הרגל של יונתן והטיחו אל הקיר, יונתן התלבט מצד אחד המצב הכחול הופך אותו לחזק פי עשר, מצד שני שאר המצבים נותנים לו כלים שיעזרו לו, עד שבאה העצה השלישית והכריעה בינהם, יונתן קם ודיבר "היי אברינו, מה שלומך?". אדום-מדם חרה אפו ביונתן, ולפתע התגלה אצלו יכולת חדשה שיונתן לא הכיר. בום!!. אדום-מדם פוצץ את כל הקיר באגרוף, יונתן לא נרתע ממצג הכוח הזה, הוא ידע שאם ירתע טיפה הסיכוי לנצחו יגבר, יונתן בא לתת עוד אגרוף אבל אדום-מדם אחז בידו, והסיר את השעון, יונתן ניסה לבעוט ולתת אגרוף בידו השנייה אך לא צלח, אדום-מדם נראה פתאום גבוה יותר, האמת אולי זה רק בראש של יונתן, הוא הפסיק לנסות הפסיק לזוז, אך הוא התעקש למצוא פליטה. "אדום-מדם, למה לך להשמיד את העולם, תחשוב על כל הדברים הטובים שיש פה", אדום-מדם לא הגיב הוא פשוט לחץ יותר חזק את היד של יונתן, והוסיף ולקח גם את המשקפיים, ולמרות שהמשקפיים כחולות כהות , עיניו האדומות של אדום-מדם נראו דרכם, ליונתן אין יכולות, המצב הכחול לא משפיע על הסוודר, זהו אגרוף אחד אמיתי בלי הגנה ויונתן יפול. שלוש שתיים אחת ו.., אושר קפץ וחטף את האגרוף ישר בפרצוף ורוסק לרצפה, אדום-מדם היה מבולבל איך אושר הופיע משום מקום, ואושר לא יכול למות אז הוא יקום ויעזור, יונתן לא חייך למראה ההצלה שלו, הוא אמר "קוד כחול, שבעים ושבעה", והשעון שכבר היה על ידו של אדום-מדם הוציא הודעה "מפעיל את מערך פצצת ת"ק ". אוי-לא, עוזה הסביר ליונתן שכדי שהתכנית של אדום-מדם תפעל צריך שהאנגריה מהשעון תגיע אל מכונה שיש באחד החדרים, בחפזו של אדום-מדם הוא נתן בוקס בכתף של יונתן, אמנם זה כאב, אמנם זה דימם, אבל כשאדום-מדם הלך לשם יונתן חייך. אדום-מדם רץ. "לעזאזל" הוא חשב "אם הפיצוץ יפעל פה במסדרון רוב המקום יושמד וזה יהיה ביזבוז של כל האנרגיה", 'עוד דקה ללשחרור פצצת ת"ק'. אדום-מדם הגיע מול דלת התכלת הרחבה ובא לפתוח אותה, היא נעולה, מה!, היחיד שיכול לנעול פה חדרים זה הבוס והוא מעולם לא נעל את החדר הזה, התשובה הגיעה אליו מיד, מעברה השני של הדלת נשמע קול מוכר "אויש, סליחה בוס נראה שחסמתי פה בטעות עם אלפי קופסאות ומקלות ברל את המעבר". אדום-מדם רתח יותר ממקודם, היה צריך לתת לו פרס על גילוי רמות חדשות של זעם. "שרף!. אתה מטומטם אם לא תפתח לי הפיצוץ יכול להרוג את שנינו". שרף ענה מהצד השני "ואם אפתח לך הוא יהרוג את כולם". אדום-מדם אימץ את כל כוחו .באם!!!. כל הארגזים המקלות והדלת עפו, שרף התכופף בפינה, עוד עשר שניות להפעלה, ו...., לא, המכונה שהייתה אמורה להפעיל את פצצת ת"ק הייתה מנופצת לשברים רבים, הפטיש והמסור שהיו שם לא ניסו להסתיר את הפשע, חמש שניות לפיצוץ, אדום-מדם אחז בשרף, "אתה בא איתי לגהנום" , שרף גיחך "אשלח לך גלויה מגן-עדן". בווום!!!! שרף פקח את עיניו והופתע לגלות שהוא ושתי ידי הנחש שלו בחיים, מולו היה הרבה שברי ברזל מפוחמים וריח עז של עשן, לידו היה את אושר שלפתע נעלם, שרף המבולבל נהיה מבוהל, ואז התחיל לצחוק, "אברינו כנראה היה חכם יותר" אמר. אדום-מדם קם, הערכת נזק כ45% מהבסיס נהרס, איך הוא חי, טוב אדום-מדם ידע לרכז את כל הכוחות שלו לנקודה אחת ,כך שהוא ריכז את אנרגיית החיים שלו ללב ושיחרר אותה על כל הגוף כדי לשרוד, המשקפיים והשעון היו מנופצים, אדום-מדם חייך, אפשר להרוג את יונתן, לא אי-אפשר, אושר העיף את אדום-מדם לעבר אחת ערימות השבר מהפיצוץ, במהירות הוא הסתובב וראה, אושר לבוש במשקפיים כחולים ויש לו שעון ביד, אדום-מדם לא התכוון לדבר איתו כי אושר אילם. בינתיים, יונתן קיוה שיבוא מישהו ויעזור לו, ואכן זה קרה המנקה בא ושם לו משחה ופלסטר על הכתף, "אתה לא מת?", המנקה החל לצחוק "יונתן, הפיצוץ ששמעת לפני רגע גם אם אדום-מדם היה בנקודה הכי קטלנית שלו היה שורד, ויש לי מזרקים שגורמים לי להיראות מת", יונתן הופתע מאוד. "אה כן ואני גם אבא של מנשה מהכיתה שלך" עוזה הגיע לצד בנו והכריז "היכנע אדום-מדם, אתה יודע שכל פעם שתהרוג אותנו אננו נחזור לתחייה ,ואין לך יותר דרך להפיק את זממך", אדום-מדם חייך, "עוזה, אתה לא תהרוג אותי, וגם תדאג שאושר לא יהרוג אותי, לכן אני אדאג שהנער יהרוג אותי", עוזה נבהל ואושר היה מבולבל, עוזה ידע שיש כלל פשוט מאוד, שאדום-מדם גילה לו, מי שירצח את הרוצח הגדול, מות יומת. המשך יבוא ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- האם זה הסוף? (לא)