רחבת המאמנים

נשמע כמו סיפור ליגטמי של ימי הבנים

חחחחחח כמו כל הפושעים הגדולים

אני רוצה לבקש סליחה מחבריי למשחק "ליגת הפוקימונים" על זה שהשתמשתי בתוכנות צד שלישי שאסורות לשימוש במשחק. אני מתחרט על מעשיי ומוכן לקבל כל עונש על מנת להחזיר את המשתמש שלי, אני בתור חובב פוקימון מושבע נהנה לשחק עם שאר אוהבי הפוקימון מישראל. מאז שקיבלתי את הבאן אני כל יום לא סולח לעצמי על מה שעשיתי ומבקש מהנהלה לחשוב על לתת לי הזדמנות שנייה ועל עונש ראוי שישאיר אותי בתוך המשחק. אני מבטיח שלא אעשה זאת שוב, מקווה שתקבלו את סליחתי. ארבלון.

שייח' ספיר כתב הרבה דברים מפורסמים. אותלו רומיאו ויוליה הסוחר מונציה המלט וקומדיה של טעויות( המורה שלכם לספרות תכחיש שזה הוא כתב אם תקריאו את הציטוטים) למחזות האלה יש השפעה רחבה אבל העולם זוכר אותם בעיקר בגלל שורה אחת( לרוב היא לא רגע השיא) אם תדקרני לא אזוב דם? הכלב מאלפו( חלב) וכמובן להיות או לא להיות אבל מה המשמעות( האמיתית בתוך הסיפור לא המורה שלכם לספרות) הנסיך המלט עושה את הנאום הזה בבית הקברות אחרי שחזר מהוצאה להורג, כשהוא חושב עם עצמו ועם הקהל מה לעשות. להיות ובכך לבחור בלפעול אקטיבית או לא להיות ולבחור בלא לפעול כאשר חוסר פעולה היא פעולה בפני עצמה. ומה הפעולה או האי פעולה? הכל מתחבר לאיופליה איופליה היא הבת הכי יפה בממלכה שמאוהבת בנסיך עד הגג אבל הנסיך טמבל שלא מבין רמזים ברורים וגם עסוק במשימה שרוח הרפאים נתנה לו. בסוף לאיופליה נמאס מהשגעונות שלו ונפרדת ממנו. המלט אחרי המחשבה בבית הקברות מגיב כמו גבר תל אביבי שפוי בכך שהוא זורק עליה את מה שהוא חושב עליה ועל נשים הוא פוקד עליה לא להתחתן וללכת למנזר הוא מזהיר אותה שכל גבר שיתחתן איתה יהיה טיפש שלא ידע למה היא ונשים מסוגלות הוא מזהיר אותה שהיא בוגדנית ככל הנשים והדרך היחידה שלה לברוח היא ללכת למנזר שהוא בטוח שלא יקבל אותה בכלל והוא מסכם בשורות פעם אהבתי אותך, מעולם לא אהבתי אותך דבר והיפוכו בקצרה הוא לקח את הפרידה די קשה. איופליה מבינה שהמלט גבר דביל ומטביעה את עצמה באגם ואחיה אומר לו "בוא מכות" ואז כולם הורגים את כולם וכולם מתים הסוף

בסוף הוא נעצר על פשע חמור יותר: העלמת מס