מעבר לתוכן

סיפור קצר| אבל של מאמנים


FreddieNF

הודעות מומלצות

אהלן, סיפור ראשון- תהנו

בלב עולם הפוקימונים, אני, אלכס, הפכתי למאמן אגדי, שחגג על אינספור הניצחונות והרוח הבלתי נכנעת שלי. המסע שלי היה סיפור של שאפתנות, התמדה והצלחה בלתי ניתנת למעבר. אבל זה היה גם סיפור על אובדן עמוק, פרק בחיי שנחרט לנצח בצער...

 

ההורים שלי תמיד עמדו לצידי, טיפחו את אהבתי לאימון פוקימונים מאז הזיכרונות הראשונים שלי. הם לא היו רק משפחה; הם היו החברים הכי קרובים שלי, בני ברית ומקורבי. יחד, טיילנו ברחבי הארץ, חלקנו הרפתקאות בלתי נשכחות, צחוק וטעם מתוק של ניצחון.

השגתי הצלחה מונומנטלית בכל אזור, זכיתי בשמונה תגי חדר כושר בכל אחד וזכיתי לתואר אלוף ברבים. העולם הכיר אותי ככוח בלתי ניתן לעצירה, בדרך להגשים את החלום להיות מאסטר פוקימון אמיתי.

מתחת לפאר הניצחונות שלי, טמון כאב אינטימי. יום אחד, כשעזבנו עוד טורניר עם גביע, סופה סוערת כיתרה אותנו. ספוגים עד לשד עצמותינו, חיפשנו מקלט במערה שוממת, שם קיווינו למצוא מחסה מהסערה.

כשהגשם המשיך לזלוג והסערה השתוללה בחוץ, חלקנו סיפורים, שיחקנו עם הפוקימונים היקרים שלנו, ואהבנו את הרגעים שנותרו לנו. ימים הפכו לשבועות, והאספקה שלנו החלה להתדלדל. לכוד בתוך המערה, התקווה שלנו פחתה.

בפיתול אכזרי של גורל, הורי, שנחלשו מהמחסור באוכל והתנאים הבלתי פוסקים, נפטרו בשנתם. משקל האובדן שלהם נשא עלי, נטל בלתי נסבל שהותיר אותי טובע באבל ובהאשמה עצמית. חשבתי שהייתי צריך להגן עליהם, להציל אותם מהטרגדיה הזו.

לבדי, עם זכרם החברה היחידה שלי, החלטתי לשרוד ולמצוא את דרכי חזרה לציוויליזציה. לא יכולתי לתת לזיכרון שלהם להתפוגג; לא יכולתי לתת לקורבנות שלהם להיות לשווא. קריסת המערה הייתה מעשה טבע, לא הבחירות או המעשים שלי, אבל האשמה שנשאתי הייתה עצומה.

צוותי חילוץ הגיעו בסופו של דבר למערה ושחררו אותי. כשחזרתי לפאלט טאון, לא הייתי עוד המאמן המהולל שעזב אלא אדם מצולק מאובדן הוריו. תושבי העיר, מודעים למעמדי האגדי, הציעו את תמיכתם ותנחומים. הם הזכירו לי שהורי ידעו את הסיכונים כשהם הצטרפו אליי למסע שלי, וכוחות הטבע היו מעבר לשליטתי.

הזמן חלף, והפצעים החלו להחלים. החלטתי להמשיך במסע שלי, לא רק במרדף אחר התואר מאסטר פוקימון אלא כמחווה חיה לאהבה ולעידוד שהורי העניקו לי. הזיכרון שלהם יהיה האור המנחה שהניע אותי לניצחונות גדולים עוד יותר והבטיח שהם לעולם לא יישכחו.

עם הזיכרון שלהם כמצפן שלי, העזתי מאזור לאזור, השגתי הצלחה גדולה עוד יותר וביססתי את מקומי בדברי הימים של תולדות הפוקימונים. השם שלי הפך לשם נרדף לניצחון, אבל זה היה גם עדות לעוצמתה של הרוח האנושית, לנחישות הבלתי מעורערת להתגבר אפילו על הטרגדיות האישיות העמוקות ביותר.

 

 

סיפור קצר ונחמד, מקווה שנהניתם!

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אהבתי, פשוט אהבתי.

סיפור מרגש, עם מסר מדהים, אין כמו אבא ואמא!

שנחכה לחלק 2?

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

הצטרפות לשיח

באפשרותך לשלוח הודעה כעת ולהירשם מאוחר יותר. אם ברשותך חשבון, ניתן להתחבר עכשיו לשליחת הודעה דרך חשבונך.

אורח
הוספת תגובה

×   הדבקה כטקסט עשיר.   הדבקה כטקסט רגיל במקום

  מאושרים אך ורק 75 סמייקונים.

×   הקישור שלך מוצמד אוטומטית.   הצגה כקישור במקום

×   תוכן הקודם שלכם שוחזר.   ניקוי עורך

×   You cannot paste images directly. Upload or insert images from URL.

  • צופים לאחרונה   0 משתמשים

    • אין משתמשים רשומים שצופים בדף זה.
  • פעילות אחרונה

    1. 1

      2 גרסאות לשיר אדיר אחד

    2. 3

      זוכי תחרות הציור| פורים 2024

    3. 0

      מה האנימות שאתם הכי מופתעים מהם העונה

    4. 1

      2 גרסאות לשיר אדיר אחד

    5. 1

      מהו הסרט האחרון שראיתם

  • סטטוסים אחרונים

  • הישגים אחרונים

    • Miki עלה לדרגה
      מאמן מוביל
    • valt עלה לדרגה
      מנהיג מכון
    • 123QWEASD זכה בתג
      שבוע ראשון
    • Miki זכה בתג
      סופר מתחיל
    • Miki עלה לדרגה
      מאמן מתקדם
×
×
  • יצירת חדש...