Lightning hammer

אשכול מפורט ומעניין, מקווה לראות אותך עם עוד אשכולות בפורום...

דנסינג קווייייין. כתבת טוב מאוד ומפורט, אבל קשה נורא לקרוא את זה בגלל האורך והעיצוב. הייתי משנה את זה... בכל מקרה כל הכבוד על ההשקעה!

כמו תמיד את כותבת מעולה! רק אני ממליץ לעשות כתב גדול יותר ולשחק עם העיצוב שיהיה מזמין יותר לקריאה...

כמו תמיד סיקור מעולה! דווקא הפעם לא... 😆

מזל טוב לכולם! תודה רבה! כיף לחזור לקבל את התואר אחרי איזה שנתיים שלא...

לא יודע, זה פשוט אנשים מעופפים... בכל מקרה אני הייתי משנה את השם של האשכול ל"הצעת ניעול" 😉

אתה לא חושב שלכתוב את השם של המאמן לפני שחרור הפוקימון זה מספיק? קרה לך שכתבת את השם ושיחררת בטעות?

אתה כותב ומסביר מעולה! כל הכבוד! רק מציע בהסבר על הפקודות שהפקודות לא יהיו בצד שמאל של הדף אלא פשוט אחרי הנקודותיים, זה נוח יותר לעין. ועוד הצעה - להגדיל את הכתב ל16, זה ממש יעזור. תמשיך ככה!

טוב למי שלא קרא את החלקים הקודמים (נו נו נו) הנה: גיא הניח את התיבה על שולחן הסלון כאילו הייתה חפץ קדוש, או אולי פצצה. היא הייתה עשויה עץ כהה מאוד, כמעט שחור, מהסוג שלא רואים כמעט. חריטות קטנות עיטרו את המכסה - גיאומטריה מדויקת מדי בשביל להיות מקרית. מסילות מתכת וכל מיני מנגנונים שנראו שנועדו לנעול את התיבה עיטרו את כולה. "היא לא נפתחת במפתח" אמר עמנואל שהתיישב מולו, פניו שקטים אך עיניו דרוכות. "אלא איך?" שאל גיא. "באמת." גיא הרים גבה. "אתה לא פותח את זה בידיים" אמר הילד. "רק אם תסכים באמת לדעת, היא תיפתח. אבל ברגע שזה קורה, אי אפשר לסגור אותה חזרה" גיא היסס. בפנים בערה בו סקרנות מטורפת, יוקדת. אך גם פחד פרימיטיבי נטוע. התיבה כמעט דיברה אליו — משכה את עיניו פנימה. עמנואל הושיט את ידו, הניח אותה קלות על מכסה התיבה, ועצם את עיניו. ואז לחש: "בפעם הראשונה היית בן עשר. זה קרה ביער, נכון?" גיא קפא. "על מה אתה מדבר?" "אתה יודע. זה מה שגירש אותך מהילדות שלך. הפחד ההוא, שחשבת שהוא סיוט, אבל הוא לא היה סיוט - הוא היה הפעם הראשונה שהדלת נפתחה" גיא הרגיש את החדר מסתובב ומסתחרר. הוא נזכר — בפעם ההיא שהוא הלך לאיבוד עם אבא שלו בטיול בגליל. הוא נשאר לבדו כמה דקות, אולי רבע שעה. לפתע מצא את עצמו מול מבנה אבן חצי קבור באדמה, בלי להבין איך הגיע לשם. ובפנים — הוא ראה משהו, משהו שלא סיפר לאף אחד. והנה, הילד הזה יודע! "מה זה המקום ההוא?" גיא שאל בלחש. "זה שער, כמו עוד שערים בעולם. ויש שומרים - חלקם בני-אדם חלקם לא" התיבה החלה לרטוט קלות. לא מבחוץ — אלא מבפנים. כשהמכסה נפתח לבסוף, הוא לא השמיע קול. לא חריקה, לא נקישה. רק שקט מוחלט — כאילו נשאב כל הרעש מן האוויר. בפנים, הייתה מראה. קטנה, סגלגלה, עם מסגרת עשויה חומר דמוי זכוכית. אך כשגיא נגע בו — חש זרם קל. וכשהביט בה — ראה את עצמו. אבל לא את עצמו עכשיו. הוא ראה ילד. עומד ביער. מולו, בתוך האפלה שבמבנה האבן, ניצב… הוא. אותו הילד. אך בעיניים זרות. אפלות. מבט קשה, חסר אנושיות. כאילו מישהו אחר עטה את עורו של הילד שהוא היה. "זו לא מראה רגילה," אמר עמנואל, "זו מראה של זיכרונות שלא היו אמורים להישאר" גיא קם בבהלה, דחף את הכיסא לאחור. "מה זה לעזאזל? מה אתה מנסה להגיד לי?" "אני לא מנסה, אני מזכיר" אותו ערב כשהילד נרדם שוב, גיא חיפש ברשת כל מה שיכול על תיבות עתיקות, מראות זיכרון, סמלים גיאומטריים. השם שחזר שוב ושוב מתוך מאמרים ישנים, דוחות חסויים שדלפו, פורומים אנונימיים מפוקפקים: אקסיום- Exyum. ארגון, או כת, או מסדר עתיק — איש לא ידע בדיוק. כל מה שצוין היה שהם מחפשים ילדים "שזוכרים את הדלת", ומאמינים שתודעתם שונה — כאילו הם "נושאים" משהו מגלגול קודם. והמשפט שחתם כל אזכור: "השער לא נפתח לבחירה. הוא נפתח כשמישהו מוכן לשלם" בבוקר, גיא מצא את עמנואל יושב שוב במרפסת. "אני צריך לדעת" אמר גיא, "מה אתה. לא מי אתה — מה אתה באמת" הילד חייך, והפנה את פניו לשמש. "אני מה שנשאר כשמישהו סוגר את הדלת מאחוריו... ומישהו אחר לא מצליח לשכוח" גיא שתק. הוא הבין - הילד לא בא אליו במקרה. הוא בא משום שגיא פתח את הדלת פעם — והעולם שמע את זה. מוזמנים להגיב, להציע הצעות לשיפור, לתקן ולכתוב אם תרצו עוד פרקים...

סיקור מעולה, מעניין ומעוצב טוב! כל הכבוד! בהחלט שכנעת אותי להוסיף את האנימה הזאת לרשימת הצפייה שלי. מעולה! אתה יכול לתרום המון לפורום! אם אתה מחפש השראה לאשכול או ללמוד איך לשפר את עצמך באשכולות אני ממליץ לעיין באשכולות הפורום הרבים...

כמו תמיד אשכול מושקע ומפורט! אני מודה שלא הספקתי לקרוא הכל, אני ממליץ לסדר קצת את העיצוב שיהיה נוח יותר לקרוא... אגב גם בסדרה בהתחלה על חושי גם שבור בטירוף

מדריך מפורט ומעניין! אהבתי. ממליץ לך לעיין באשכולות בפורום ולקבל השראה לאשכולות חדשין ומעולים...

ואוו אחי, קודם כל שאפו על ההשקעה! בטח הורדת על זה איזה שמונה שעות... נראה שכל המשחקים לא הלכו רחוק מידי מהגרסה המקורית, אני שיחרתי פעם בגיים בוי ישן כזה במשחק פוקימון ישן שגם דיי דומה בקונספט. לא הבנתי כמה זמן אחרי המשחק הגיע האנימה, מדהים שמשחק עם רעיון דיי פשוט מצליח להביא לסדרה בינלאומית ברמת פרסום קטסטרופלית! באמת אחי, מה זה כל הכבוד! אתה מסביר מעולה!

אני אגיד את האמת קצת מוזר לי כאן בפורום מוזיקה, אני חושב שכמעט ולא העלתי אשכולות בפורום הזה אף פעם... אבל בסדר, עלה רעיון לסיקור של שיר ואני מנסה דברים חדשים! טוב אז מי לא אוהב את הראפר טונה? בהצבעה בבקשה! אה, אף אחד? לא מפתיע... רגע מה איתך? אה, לא. לא לאהוב את הדג טונה זה לא נחשב. כן, טונה הוא אחד הראפרים האהובים והמוצלחים בארצנו היפה! אז לאחרונה (3 שבועות) טונה הוציא אלבום חדש בשם "רובים ותלתלים" אלבום מעולה דרך אגב, אבל אני אתמקד בשיר שנקרא בשמו של האלבום גם. רובים ותלתלים- כפי שאפשר להבין מהכותרת השיר מדבר על המלחמה- רובים ועל טונה עצמו- תלתלים. בואו נראה את המילים של השיר: קופץ מהמסוק לרכב על הגלים רץ בין הטילים ריצת מעגלים גיטרה וקלידים כולנו חיילים טונה על המייק רובים ותלתלים שולף את המילים מתוך הקושי כל פאנץ' לינץ', כל טראק אינתה עומרי שוב אין עבודה, אולי אפתח עמוד באונלי בואי לצ'אט עם ראפר ביקורתי נראה כמו חופני אומרים שהתקופה היא תנ"כית שוב נתנו להם כוח להשחית אם אתה מאמין להם עדיין, בהצלחה ממני מנהל אתר נושמים מזרחית בואו לכדור הארץ, סופגניות חופשי! הפקת ענק! יום הולדת לנטלי! בוא ותעזור עם הנטל הכלכלי קח לך אקדח עוד רגע ומתחי- *טעינת אקדח* טונה על המייק רובים ותלתלים טונה על המייק רובים ותלתלים בין כל הבלאגן, האש והטילים גיטרה וקלידים כולנו חיילים שתי דקות חופף ויאללה מתחילים פופקורן, בירה, אווירה קופץ מכל אופנוע בשדרה עידן עמדי שוב פעם התגייס אני ביום הזיכרון השתטחתי בצפירה מנסה לסגור אלבום בתוך הפאניקה חוויה ממש, ממליצה לך! בלאגן זה תמלוגים זו מתמטיקה קהל אחוז טירוף זה כל מה שנשאר נורמלי כאן "טונה אתה זוכר אותי?" אמרתי בפנים כפרה אני לא זוכר אם שמתי תחתונים ביקרתי את הפצועים וגם ביקרתי מפונים אמרו "כבוד על הכוכב" בשדרת הכוכבים (תודה!) ככה זה כשהמדינה מג'נונה איך נתנו פרס אקו"ם לאדם בשם טונה מופיע במקלט עולה לבוש כמו מאלומה מה רציתם הופעה מתורבתת או מלעונה? טונה על המייק רובים ותלתלים טונה על המייק רובים ותלתלים בין כל הבלאגן, האש והטילים גיטרה וקלידים כולנו חיילים שתי דקות חופף ויאללה מתחילים טוב אפשר לראות איזה שיר מטורף טונה עשה לנו כאן... קודם כל רואים כבר על הפתיחה את הדיבור על המלחמה- מסוק, טילים וחיילים. טונה מביא את החוויה שלו מהתקופה ומהמלחמה, על המשך היצירה בתקופה הזאת ועל הקושי שבזה. יש בשיר דיבור על הבלאגן, לדעתי השורה על כדור הארץ היא ריפרור(התייחסות) לשיר שלו באלבום הזה גם "קשה בכדור הארץ" נורא אהבתי את השורה שלפני הפזמון הראשון, היא נשמעת מטורפת עם הסאונד של הטעינת אקדח ואז טונה יורה את הפזמון- זה באמת ואוו. בבית השני טונה זורק מלא התייחסות לאירועים שקרוואיך זה נוגע אליו: עידן עמדי- הוא התגייס אחרי שנפצע ואני המקסימום שעשיתי זה להשתטח בצפירה. ביקורים של פצועים במלחמה, פרס אקו"ם שהוא קיבל וחושב שלא מגיע לו, והקהל שלו שנשאר אוהד. עוד רפרנס יפה שאהבתי זה "מנסה לסגור אלבום בתוך הפאניקה, חוויה ממש- ממליצה לך!". סוף סוף מישהו עושה שימוש בציטוט הזה טוב וכמו שצריך! כמובן שסוף הפזמון שגם סוגר את השיר זה "שתי דקות חופף ויאללה מתחילם"- עוד פאנץ' חזק על התלתלים, באמת טונה. אין כמוך. בקיצור שיר שכתוב טוב עם אחלה ביט ווייב ונראה שטונה באמת שופך בשיר חוויות נסערות מהתקופה האחרונה. השיר: מקווה שאהבת את הסיקור, אם אני צריך לדרג את השיר אתן לו 8.5\10. מוזמנים להביע את דעתכם על השיר!

מסכים, באמת לא אהבתי שהורידו את סכום הזכיה לפני כמה זמן... ממליץ לך להוסיף סקר.

אחד המשחקים הקלאסיים בקניון! עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים...

אם מאזליסט אומר שזאת אחת האנימות הרומנטיות הטובות שהוא ראה אז זה באמת אנימה ואוו. אם ארצה לראות אנימה רומנטית אני בהחלט אצפה בה! מאזליסט בצ'אט הליגה לפני כמה זמן: "אני רואה איזה 20 אנימות רומנטיות ביום"

בעד, וגם בכללי צריך לשנות שם איזה משהו בגיוון של המטבעות והשקים- שיהיה עוד דברים שמוצאים בלי יותר מידי חרישה. נ.ב: שמישהו יסדר לי את הבאג הזה שאני לא מוצא אגדי כבר איזה 10K קרבות...