Lightning hammer

אתה כותב ומסביר מעולה! כל הכבוד! רק מציע בהסבר על הפקודות שהפקודות לא יהיו בצד שמאל של הדף אלא פשוט אחרי הנקודותיים, זה נוח יותר לעין. ועוד הצעה - להגדיל את הכתב ל16, זה ממש יעזור. תמשיך ככה!

טוב למי שלא קרא את החלקים הקודמים (נו נו נו) הנה: גיא הניח את התיבה על שולחן הסלון כאילו הייתה חפץ קדוש, או אולי פצצה. היא הייתה עשויה עץ כהה מאוד, כמעט שחור, מהסוג שלא רואים כמעט. חריטות קטנות עיטרו את המכסה - גיאומטריה מדויקת מדי בשביל להיות מקרית. מסילות מתכת וכל מיני מנגנונים שנראו שנועדו לנעול את התיבה עיטרו את כולה. "היא לא נפתחת במפתח" אמר עמנואל שהתיישב מולו, פניו שקטים אך עיניו דרוכות. "אלא איך?" שאל גיא. "באמת." גיא הרים גבה. "אתה לא פותח את זה בידיים" אמר הילד. "רק אם תסכים באמת לדעת, היא תיפתח. אבל ברגע שזה קורה, אי אפשר לסגור אותה חזרה" גיא היסס. בפנים בערה בו סקרנות מטורפת, יוקדת. אך גם פחד פרימיטיבי נטוע. התיבה כמעט דיברה אליו — משכה את עיניו פנימה. עמנואל הושיט את ידו, הניח אותה קלות על מכסה התיבה, ועצם את עיניו. ואז לחש: "בפעם הראשונה היית בן עשר. זה קרה ביער, נכון?" גיא קפא. "על מה אתה מדבר?" "אתה יודע. זה מה שגירש אותך מהילדות שלך. הפחד ההוא, שחשבת שהוא סיוט, אבל הוא לא היה סיוט - הוא היה הפעם הראשונה שהדלת נפתחה" גיא הרגיש את החדר מסתובב ומסתחרר. הוא נזכר — בפעם ההיא שהוא הלך לאיבוד עם אבא שלו בטיול בגליל. הוא נשאר לבדו כמה דקות, אולי רבע שעה. לפתע מצא את עצמו מול מבנה אבן חצי קבור באדמה, בלי להבין איך הגיע לשם. ובפנים — הוא ראה משהו, משהו שלא סיפר לאף אחד. והנה, הילד הזה יודע! "מה זה המקום ההוא?" גיא שאל בלחש. "זה שער, כמו עוד שערים בעולם. ויש שומרים - חלקם בני-אדם חלקם לא" התיבה החלה לרטוט קלות. לא מבחוץ — אלא מבפנים. כשהמכסה נפתח לבסוף, הוא לא השמיע קול. לא חריקה, לא נקישה. רק שקט מוחלט — כאילו נשאב כל הרעש מן האוויר. בפנים, הייתה מראה. קטנה, סגלגלה, עם מסגרת עשויה חומר דמוי זכוכית. אך כשגיא נגע בו — חש זרם קל. וכשהביט בה — ראה את עצמו. אבל לא את עצמו עכשיו. הוא ראה ילד. עומד ביער. מולו, בתוך האפלה שבמבנה האבן, ניצב… הוא. אותו הילד. אך בעיניים זרות. אפלות. מבט קשה, חסר אנושיות. כאילו מישהו אחר עטה את עורו של הילד שהוא היה. "זו לא מראה רגילה," אמר עמנואל, "זו מראה של זיכרונות שלא היו אמורים להישאר" גיא קם בבהלה, דחף את הכיסא לאחור. "מה זה לעזאזל? מה אתה מנסה להגיד לי?" "אני לא מנסה, אני מזכיר" אותו ערב כשהילד נרדם שוב, גיא חיפש ברשת כל מה שיכול על תיבות עתיקות, מראות זיכרון, סמלים גיאומטריים. השם שחזר שוב ושוב מתוך מאמרים ישנים, דוחות חסויים שדלפו, פורומים אנונימיים מפוקפקים: אקסיום- Exyum. ארגון, או כת, או מסדר עתיק — איש לא ידע בדיוק. כל מה שצוין היה שהם מחפשים ילדים "שזוכרים את הדלת", ומאמינים שתודעתם שונה — כאילו הם "נושאים" משהו מגלגול קודם. והמשפט שחתם כל אזכור: "השער לא נפתח לבחירה. הוא נפתח כשמישהו מוכן לשלם" בבוקר, גיא מצא את עמנואל יושב שוב במרפסת. "אני צריך לדעת" אמר גיא, "מה אתה. לא מי אתה — מה אתה באמת" הילד חייך, והפנה את פניו לשמש. "אני מה שנשאר כשמישהו סוגר את הדלת מאחוריו... ומישהו אחר לא מצליח לשכוח" גיא שתק. הוא הבין - הילד לא בא אליו במקרה. הוא בא משום שגיא פתח את הדלת פעם — והעולם שמע את זה. מוזמנים להגיב, להציע הצעות לשיפור, לתקן ולכתוב אם תרצו עוד פרקים...

סיקור מעולה, מעניין ומעוצב טוב! כל הכבוד! בהחלט שכנעת אותי להוסיף את האנימה הזאת לרשימת הצפייה שלי. מעולה! אתה יכול לתרום המון לפורום! אם אתה מחפש השראה לאשכול או ללמוד איך לשפר את עצמך באשכולות אני ממליץ לעיין באשכולות הפורום הרבים...

כמו תמיד אשכול מושקע ומפורט! אני מודה שלא הספקתי לקרוא הכל, אני ממליץ לסדר קצת את העיצוב שיהיה נוח יותר לקרוא... אגב גם בסדרה בהתחלה על חושי גם שבור בטירוף

מדריך מפורט ומעניין! אהבתי. ממליץ לך לעיין באשכולות בפורום ולקבל השראה לאשכולות חדשין ומעולים...

ואוו אחי, קודם כל שאפו על ההשקעה! בטח הורדת על זה איזה שמונה שעות... נראה שכל המשחקים לא הלכו רחוק מידי מהגרסה המקורית, אני שיחרתי פעם בגיים בוי ישן כזה במשחק פוקימון ישן שגם דיי דומה בקונספט. לא הבנתי כמה זמן אחרי המשחק הגיע האנימה, מדהים שמשחק עם רעיון דיי פשוט מצליח להביא לסדרה בינלאומית ברמת פרסום קטסטרופלית! באמת אחי, מה זה כל הכבוד! אתה מסביר מעולה!

אני אגיד את האמת קצת מוזר לי כאן בפורום מוזיקה, אני חושב שכמעט ולא העלתי אשכולות בפורום הזה אף פעם... אבל בסדר, עלה רעיון לסיקור של שיר ואני מנסה דברים חדשים! טוב אז מי לא אוהב את הראפר טונה? בהצבעה בבקשה! אה, אף אחד? לא מפתיע... רגע מה איתך? אה, לא. לא לאהוב את הדג טונה זה לא נחשב. כן, טונה הוא אחד הראפרים האהובים והמוצלחים בארצנו היפה! אז לאחרונה (3 שבועות) טונה הוציא אלבום חדש בשם "רובים ותלתלים" אלבום מעולה דרך אגב, אבל אני אתמקד בשיר שנקרא בשמו של האלבום גם. רובים ותלתלים- כפי שאפשר להבין מהכותרת השיר מדבר על המלחמה- רובים ועל טונה עצמו- תלתלים. בואו נראה את המילים של השיר: קופץ מהמסוק לרכב על הגלים רץ בין הטילים ריצת מעגלים גיטרה וקלידים כולנו חיילים טונה על המייק רובים ותלתלים שולף את המילים מתוך הקושי כל פאנץ' לינץ', כל טראק אינתה עומרי שוב אין עבודה, אולי אפתח עמוד באונלי בואי לצ'אט עם ראפר ביקורתי נראה כמו חופני אומרים שהתקופה היא תנ"כית שוב נתנו להם כוח להשחית אם אתה מאמין להם עדיין, בהצלחה ממני מנהל אתר נושמים מזרחית בואו לכדור הארץ, סופגניות חופשי! הפקת ענק! יום הולדת לנטלי! בוא ותעזור עם הנטל הכלכלי קח לך אקדח עוד רגע ומתחי- *טעינת אקדח* טונה על המייק רובים ותלתלים טונה על המייק רובים ותלתלים בין כל הבלאגן, האש והטילים גיטרה וקלידים כולנו חיילים שתי דקות חופף ויאללה מתחילים פופקורן, בירה, אווירה קופץ מכל אופנוע בשדרה עידן עמדי שוב פעם התגייס אני ביום הזיכרון השתטחתי בצפירה מנסה לסגור אלבום בתוך הפאניקה חוויה ממש, ממליצה לך! בלאגן זה תמלוגים זו מתמטיקה קהל אחוז טירוף זה כל מה שנשאר נורמלי כאן "טונה אתה זוכר אותי?" אמרתי בפנים כפרה אני לא זוכר אם שמתי תחתונים ביקרתי את הפצועים וגם ביקרתי מפונים אמרו "כבוד על הכוכב" בשדרת הכוכבים (תודה!) ככה זה כשהמדינה מג'נונה איך נתנו פרס אקו"ם לאדם בשם טונה מופיע במקלט עולה לבוש כמו מאלומה מה רציתם הופעה מתורבתת או מלעונה? טונה על המייק רובים ותלתלים טונה על המייק רובים ותלתלים בין כל הבלאגן, האש והטילים גיטרה וקלידים כולנו חיילים שתי דקות חופף ויאללה מתחילים טוב אפשר לראות איזה שיר מטורף טונה עשה לנו כאן... קודם כל רואים כבר על הפתיחה את הדיבור על המלחמה- מסוק, טילים וחיילים. טונה מביא את החוויה שלו מהתקופה ומהמלחמה, על המשך היצירה בתקופה הזאת ועל הקושי שבזה. יש בשיר דיבור על הבלאגן, לדעתי השורה על כדור הארץ היא ריפרור(התייחסות) לשיר שלו באלבום הזה גם "קשה בכדור הארץ" נורא אהבתי את השורה שלפני הפזמון הראשון, היא נשמעת מטורפת עם הסאונד של הטעינת אקדח ואז טונה יורה את הפזמון- זה באמת ואוו. בבית השני טונה זורק מלא התייחסות לאירועים שקרוואיך זה נוגע אליו: עידן עמדי- הוא התגייס אחרי שנפצע ואני המקסימום שעשיתי זה להשתטח בצפירה. ביקורים של פצועים במלחמה, פרס אקו"ם שהוא קיבל וחושב שלא מגיע לו, והקהל שלו שנשאר אוהד. עוד רפרנס יפה שאהבתי זה "מנסה לסגור אלבום בתוך הפאניקה, חוויה ממש- ממליצה לך!". סוף סוף מישהו עושה שימוש בציטוט הזה טוב וכמו שצריך! כמובן שסוף הפזמון שגם סוגר את השיר זה "שתי דקות חופף ויאללה מתחילם"- עוד פאנץ' חזק על התלתלים, באמת טונה. אין כמוך. בקיצור שיר שכתוב טוב עם אחלה ביט ווייב ונראה שטונה באמת שופך בשיר חוויות נסערות מהתקופה האחרונה. השיר: מקווה שאהבת את הסיקור, אם אני צריך לדרג את השיר אתן לו 8.5\10. מוזמנים להביע את דעתכם על השיר!

מסכים, באמת לא אהבתי שהורידו את סכום הזכיה לפני כמה זמן... ממליץ לך להוסיף סקר.

אחד המשחקים הקלאסיים בקניון! עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים...

אם מאזליסט אומר שזאת אחת האנימות הרומנטיות הטובות שהוא ראה אז זה באמת אנימה ואוו. אם ארצה לראות אנימה רומנטית אני בהחלט אצפה בה! מאזליסט בצ'אט הליגה לפני כמה זמן: "אני רואה איזה 20 אנימות רומנטיות ביום"

בעד, וגם בכללי צריך לשנות שם איזה משהו בגיוון של המטבעות והשקים- שיהיה עוד דברים שמוצאים בלי יותר מידי חרישה. נ.ב: שמישהו יסדר לי את הבאג הזה שאני לא מוצא אגדי כבר איזה 10K קרבות...

ואוו! כתבת יפה מאוד! העלילה נשמעת יותר מידי אמיתית... יש מצב שזה מבוסס על סיפור אמיתי? ממש נהנתי מהאשכול, אשמח לעוד סיפורים כאלה! מבחינת העיצוב אתה יכול להסתכל על אשכולות בספרות וללמוד איך לעצב את האשכול שיהיה יותר כיף ונוח לקרוא אותו. מבחינת הכתיבה והניסוח, אתה ממש מעולה! רק יש כמה קטעים שבהם לפעמים צריך לספר את הסיפור לא רק מנקודת מבט אחת אלא לתת כמה זוויות... אשכול ברמה גבוהה!

אשכרה, לא ציפתי שתבוא עד לפורום 😲 אם אתה בעד שניהם תצביע על הפשרה- מדרגות נעות...

הגענו היום כדי לפתור סוגיה חשובה שאין חשובה כמוה! היום נכריע סופית מה עדיף: מעליות VS מדרגות זה דיון חשוב ויש להתייחס אליו בכובד ראש. כמובן שאין לכם סיכוי לדעת מה דעתי בעניין כיוון שאני מעולם לא כתבתי מילה על אחד מהנושאים הללו... נ.ב: הוספתי עוד אופציה לאוהבי הפשרות וההסכמות. (קרדיט לגילעד)

קודם כל מגניב, אהבתי את העלילה. חשבתי לעשות דבר דומה לא מזמן אבל אני מפרגן לך ברעיון. (אולי בהמשך אעשה אשכול בסגנון דומה) קודם כל צריך לתת שמות לאנשים. אני מציע לתת לילד את השם אלווין לאמא את השם הלנה ולאבא ברוס. אני חושב שכדאי להוסיף עוד דמות אחת לפחות לתחילת העלילה כדי שיהיה פתח לסיפור. אני מציע להוסיף חבר מבית היתומים שצוחק בטירוף מאלווין אבל גרוע ממש בלספר בדיחות, החבר יוסיף לאלווין עזרה עם חוש אחד ויעזור לו למצוא כיוון במסע. בהצלחה לנו!

אחלה אשכול! הסברת את העניין מעולה! בהמשך לשיחתנו אני ממליץ לך לעיין באשכולות בפורום כדי לראות איך לכתוב ולעצב נכון את האשכול כך שיהיה נוח יותר לקרוא אותו. אשמח לראות עוד אשכולות כאלה שלך! ואם תרצה לעורר עניין ושיח אתה מוזמן בפעם הבאה גם להוסיף שאלה לדיון...

המכולת השכונתית שלא ברור איך היא עוד לא נסגרה...

"שמחה רבה, שמחה רבה — אביב הגיע, פסח בא!" או... שלא? דמיינו לעצמכם את היום שבו כל עם ישראל מתכונן בהתרגשות לקורבן הפסח. משפחות מצטופפות בחצרות ירושלים, כבשים נישאים על הכתפיים, כולם באים - אך חלק לא יכולים. באותם ימים, טהרה לא הייתה דבר סמלי - היא הייתה תנאי הכרחי, ומי שלא היה טהור? נותר בחוץ. מחוץ לשולחן. מחוץ לקורבן. מחוץ לסיפור. אך במקום לומר להם: "תבואו שנה הבאה", התורה עוצרת – ויוצרת מציאות חדשה: פסח שני. הפסוקים שמאחורי החג 📜 "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמְאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא..." (במדבר פרק ט', פסוק ו') בעיצומם של ההכנות לחג, מגיעים אל משה ואהרן קבוצת אנשים - אלו שנטמאו למת, ולא יכלו להשתתף בקורבן הפסח. בקול תחינה ובעמידה תקיפה, הם שואלים את אחת השאלות הכי נוגעות ללב בתורה: "לָמָּה נִגָּרַע?" מדוע נפחתת זכותנו להשתתף במצווה כה בסיסית, כה מהותית בקיום של עם ישראל? משה רבנו, במקום לשלול או להשיב מיד, מפנה את השאלה כלפי מעלה. והתשובה איננה איחור - אלא חידוש: "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם... יַעֲשׂוּ אֹתוֹ" (במדבר פרק ט', פסוק יא') כך נולד חג חדש - לא כתוצאה מציווי מראש, אלא מרגש פנימי של הציבור. פסח שני - ערך ההזדמנות השנייה🔁 מה הופך את פסח שני לחג כה ייחודי? ראשית, זהו החג היחיד בתורה שנולד מהשטח. לא מלאך, לא נביא ולא נבואה - אלא אנשים פשוטים, כנים, שהעזו לבקש עוד הזדמנות. וזו לא הייתה בקשה פרטית, אלא תקדים: גם אם פספסת- עדיין לא פספסת. כך נוצר חג שאיננו רק אירוע היסטורי, אלא מסר תמידי: אין מאוחר מדי. אין מצב שלא מגיע לך. תמיד יש מקום לשוב, לבקש, ולחזור להשתתף. פסח שני לדורותיו⏳ לאורך דורות רבים, חג הפסח השני נשמר בעיקר במסורת הלכתית-למדנית, אולם היו תקופות שבהן ניכרה גם חגיגיות בפועל. בימי הבית השני, כאשר הקורבנות היו נהוגים, יהודים שעלו לירושלים בי"ד באייר היו מקריבים את קורבן הפסח השני בתוך חצרות המקדש — בשקט יחסי, אך מתוך תחושת זכות אדירה. בספרות יוספוס פלאוויוס נזכרות עליות מאוחרות לרגל, וייתכן שחלקן נגעו גם לפסח שני. בכתבי חכמים מתקופות שונות, ובפרט בגניזת קהיר, מופיעים פיוטים ייחודיים ליום זה – חלקם קראו לו "יום החסד", וחלקם ראו בו יום כפרה למאחרים. בקהילות חסידיות בגליציה ובפולין של המאה ה־18–19 התקיים סדר לימוד מיוחד בליל פסח שני, שכלל זכר להקרבת הקורבן, קריאת שירת הים, ולעיתים אף סעודת מצה סמלית. בקהילת תוניסיה, לפי עדות הרב חיים בלייכר, נהגו לאכול מצה קלויה בי"ד באייר ולומר פיוטים בקול רם, תוך שמחה שקטה ואישית — כאילו מדובר בחג סודי ששמור ללב. מנהגי החג - מצה, צום ותקווה🍽️ בניגוד לחג הפסח הראשון, פסח שני איננו מועד באותם היקפים. אך עדיין קיימים בו מנהגים חיים: אכילת מצה בי"ד באייר - יש הנוהגים לאכול למרות שכבר קיימו את הפסח הראשון. איסור חמץ? - אין חובה. חלק מהפוסקים מתירים אכילת חמץ, אך יש הנמנעים ממנו בלילה ההוא. אין איסור מלאכה - היום חול גמור, אך עם תוכן. יש הנוהגים לצום! - כמנהג חסידים שרואים ביום זה זמן של תיקון אישי רוחני. (במילא האוכל של פסח לא מי יודע מה) עוד מנהג שלא רשום באף מקום - יש הנוהגים לקחת מצה מפוררת ומרוסקת שנשארה מפסח כסמל לפספוס ולמרוח עליה נוטלה כדי להמתיק את תחושת ההחמצה. (ואז לגלות שהנוטלה מפסח שני שעבר ותחושת החמיצות היא לא מהחג...) פסח שני בתורת החסידות והקבלה📚 החסידות אימצה את פסח שני כחג פנימי עמוק. רבי נחמן מברסלב ראה בו מועד לתשובה שבלב: "אין יאוש בעולם כלל" - גם מי שטמא, גם מי שבדרך רחוקה. הרבי מליובביץ' דיבר על פסח שני כסמל לתיקון פנימי. שאפילו יהודי שהתרחק - גם הוא זכאי להשתתף. התורה לא מוותרת עליו. בתורת הקבלה, י"ד באייר נחשב ליום שבו מתעורר "אור החסד" - הזדמנות רוחנית למי שהוחמץ ממנו הפסח הראשון. אז למה כמעט ולא שומעים על החג הזה?🔈 בואו נודה על האמת - כמה מכם באמת מציינים את פסח שני? אולי אכלתם מצה שנשארה במקרה, אולי לא שמתם לב שזה קורה. לאחר חורבן בית המקדש, בו בוצע קורבן הפסח השני, אבדו המאפיינים הפיזיים המרכזיים של החג. וכאשר אין קורבן – גם אין קהל. לאט לאט עם השנים החג ירד בתודעה לתודעת חג קטן, בעיקר יום לאיזכור. ובכל זאת - יש משהו יפה בזה שזה חג לא ממוסחר ומתוקשר. פסח שני הוא עדין, פנימי, לא מנקר עיניים. הוא לא צריך רעש - הוא פשוט כאן, מחכה למי שהחמיץ או שפשוט רוצה להתחיל מחדש. לסיכום: פסח שני הוא לא עוד תאריך בלוח השנה. הוא רעיון. רעיון עמוק ונצחי שאומר: לא משנה אם איחרת, טעית, התרחקת או נטמאת - אתה עדיין בפנים. העיקר הוא הרצון, הבקשה, השאלה הקטנה אך הגדולה: "למה ניגרע?" והתשובה: אתה לא נגרע. אתה חלק. תמיד! מוזמנים להגיב ולשתף על עצמכם: הכרתם את פסח שני לפני האשכול? אתם בעד שיכירו בו יותר? מצה עם שוקולד – זה טקס או עונש?

אני דיי נוטה להסכים עם הדעה הזאת הבעיה היא שהיא לא מאוד ריאלית בעיקר כי כל העולם עלינו ולא יתנו להזיז רגל לכיוון כיבוש ישראלי של השטחים האלה, ובכל זאת גם יש לדון על מה שאמרה @AlphaZero ש כי אני מכיר את הנתון שנהרגו מ1967 עד 2005 כ230 ישראלים. בנוסף על כך שגם אם הדבר היה נכון יש ערך נוסף לחיי האדם שהוא השטח, הארץ- שרבים הקריבו בשבילה חיים ומה יהיה אופי המדינה (יהודית או ערבית). נ.ב: @megajoker אין צורך להתנצל על הדעה שלך...

ולפעמים גם מביאים את שלישיית מה קשור

תרצה לעשות צ'ק אין?

היי אחי, אין לי ממש איך לעזור לך אבל תשמח לדעת שזה קורה גם לי, לא הצלחתי לפתור את זה לגמרי אני מה שאני עושה אני בדף אחר מזירת הקרבות מתנתק מהמשחק ואז חוזר ועובד לי לכמה זמן זירת הקרבות. בהצלחה... קראת לי?

כן תביא להם!

הייתי שמח לשמוע מה את כן חושבת שצריך לעשות...