FreddieNF

אשכול מטורף בכל המובנים האפשריים. נורא נהניתי, הן בגלל הכתיבה והדיוק והן בגלל שהנושא שבחרת באמת מעניין. חשבונך זוכה בבונוס!

היי אנשים נכון שהתגעגעתם? (מישהו מהקהל): מי בכלל שם לב שהלכת? ששש, אתה שייך לאשכולות של קקטוס, פה היחידים שמדברים חוץ ממני זה הפיצולי אישיות שלי. איפה הייתי? אה כן- ברוכים הבאים לריאיון שלי עם אחד המשתמשים החדשים שנכנסים עכשיו חזק בפורום, (אנשים קוראים לו בלעז 'כוכב עולה'). @furina (אם היה קהל, היו כפיים, סתם אומר). עכשיו כשהוא נכנס לפורום, אנחנו צריכים לדעת עליו קצת יותר, אז ריאיינתי אותו קצת בשבילכם- אבל למרבה הצער, אני גם בראש ובראשונה, אדם מעצבן עם תעודות. לכן אני אתן לכם את התשובות שהוא ענה, אבל את השאלות אני אצנזר ואשנה קצת (המקוריות יהיו חבויות בהערת ספויילר) אז אולי לא הכל יהיה הגיוני לגמרי! בהצלחה- אם אתם יודעים מה טוב לכם... טוב, לא הייתם נכנסים לאשכול שלי מלכתחילה. 1.מה הסוד הכי גדול שלך? furina זה לא השם האמיתי שלי אבל אסתפק בזה כרגע רק כמה אנשים בודדים יודעים אותו כרגע זה על שם דמות ממשחק שאני מאוד אוהב בשם furina la fontaine אני אחשוף תשם שלי בעתיד. -אתה רוצה להגיד לי שכשנולדת ההורים שלך לא אמרו 'המממ הוא פורינה כזה?' 2.כמה זמן זה השיא שלך בלא לנשום? 21 ו 7 חודשים ב 3/9 אני יהיה 22 -מרשים, אני לא עברתי את ה2 דקות- אבל אני מניח שזה עניין של אימון 3.איך אתה מסיח את דעתו של פקיד הבנק כששותפיך לפשע מרוקנים את הכספות? הנושא שאני הכי אוהב לדבר עליו זה אנימה ומשחקים -לא ממש רעיון טוב, מה אם הפקיד של אוהב את זה? 4.תן 2 מילים שלא מתחילות בג'? אנימה ומוזיקה -רנדומלי לחלוטין אבל משתגיד 5.מה היית מחשיב בתור פולחן לעובדי השטן? את הצוות של הליגה את האנשים של הליגה את הליגה עצמה וכמובן לחרוש אני ידוע בתור אחד שכמעט כל יום במקום ראשון בחרישות חחחחח -אני באמת לא יודע איך להגיב לתשובה הזו, אם כי גם השאלה שלי לא הייתה משהו- אז אני אקח את האשמה על האחד הזה 6.כמה זמן אתה מבלה בגרוויטי פולס? פוקימון צעיר (45) זה הגיל של הפקימון הראשון שלי אז אני משחק פה 46 יום 🙂 -אההה חשוב אחי, אני לא חושב שגרוויטי פולס באמת קיימת. 7.המילים האחרונות של פרי הפלטיפוס? אנשים והצוות אני בהתחלה לא רציתי לעשות כלום בפורום וגילעד ועוד כמה אנשים שיכנעו אותי שכדאי לי -שיו, לא ידעתי שגילעד הכיר את פרי- מגניב! 8.קישור למקום שעושה לך רצון לנשנש סלט תירס? פתחתי אשכול של מכירת אגדיים שהייתי יחסית חדש בליגה -אוף, עכשיו לי בא סלט תירס. 9.מי הפוקימון הכי חלש בליגה? Arceus -העם אמר את דברו! אין ברירה אלא להכתיר את קאטרפי לאלוהי הפוקימון החדשים 10.מה אתה תרצה ששוקי ייקנה לך ליומולדת? 10 דובני אכפת לי!!!!!!!! -שמעת את הבן אדם שוקי, יאללה זוז

אהבתי את הקונספט! תקשיב שאתה אסוציאטיבי כמעט כמוני- אבל צייר הרבה יותר טוב אז זה מתאזן!

איך אתה תמיד מצליח לכתוב תגובות כאלה? ❤️ תודה רבה, על ההעירה החמה!

נו נו, תופסים קצב לאט לאט 😄

קודם כל, אשכול מטורף! השקעה מלאה ונורא אהבתי את כל החוות דעת האישית והמידע המעניין. קודם כל, מיינקראפט זה משחק אגדי, מסכים- יש לי אותו על הטלפון ואנשים שאומרים שמי שמשלם עליו משועמם פשוט לא מבינים מהחיים שלהם (כולה 24 שקל, שווה כל אגורה). נורא גם כיף לעשות אתגרים עם חברים, אני חושב שאני מאוד מסכים עם הציון שלך לגבי חוויות טובות עם אנשים שאני מכיר. דבר אחד קטנטן, האשכול נראה טיפה כמו טקסט טהור- יהיה נוח עם תעצב אותו קצת (לא יותר מדי, כן סידרת אותו נוח, ונתת כותרות- רק צבעים, טקסט טיפה גדול יותר, ותמונה פה ושם) אני חושב שזה יוסיף המון לאשכול. תודה רבה! באמת נהניתי לקרוא!

כל הכבוד על הסיקור! מושקע מאוד, מחכה לסיקור הבא שלך!

שם הספר: גנבת הספרים סופר: מרקוס זוסאק תמונה של הספר: ז'אנר: שואה הגבלת גיל: 13+ (אלימות, קצת שפה בוטה, מוות) תיאור בקצרה: הסיפור מדבר על גרמניה הנאצית, ועל ילדה יתומה להורים קומוניסטים שנשלחו למחנות ריכוז. הילדה נשלחת למשפחה חביבה, עם אמא קולנית ועצבנית אבל לב מזהב, ואקורדיוניסט במשרה חלקית מרושש אבל גאון בדרכו. במהלך הבגרות שלה היא מגלה את תחביבה, גניבת ספרים. היא לא יודע לקרוא אותם, עדיין- אבל מאז שאחיה מת והיא גנבה את ספרה הראשון, נראה שיש לה משיכה לגניבת הספרים- ובעזרת הפאפא החדש שלה היא גם תלמד מה לעשות איתם. אה עדכון חשוב שכנראה הייתי צריך להזכיר, מלאך המוות מספר את הסיפור. מלאך המוות -בניגוד למה שאתם חושבים- הוא יצור שיכול להיות מאוד אדיב, רגשן, אמפתי, סימפתי- רק לא נחמד, נחמדות לא קשורה אליו. ועוד משהו שאולי יעניין אתכם- ב100 עמודים הראשונים מלאך המוות ייבקר את גנבת הספרים 3 פעמים. דמויות (כהרגלי, שם הערת ספויילר לכל אחת): ליזל ממינגר- גיבורת הספר, אחיה מת- אמא שלה נשלחה למחנה ריכוז ואביה נטש אותה בצעירותה, נורא אוהבת ספרים ולאט לאט הפאפא שלה יילמד אותה לקרוא בהם, אבל בגרמניה הנאצית כשכולם מרוששים יש דרך אחת בלבד להשיג ספרים. לגנוב אותם כמובן. המוות- מלאך המוות כמו שאנחנו מכירים אותו, רק בלי החרמש, אחד היצורים הכי עסוקים במהלך מלחמת העולם השנייה, שלפעמים מסתקרן יותר מדי. האנס הוברמן- "פאפא" של ליזל, נגן אקורדיון/צבע במקצועו, קורא בינוני ומטה, אבל שמח לעזור לליזל ולנסות ללמד אותה את מה שהוא יודע- חב את חייו לאדם שלימד אותו לנגן באקורדיון, ועלול לשלם את המחיר.... רוזה הוברמן-"מאמא" של ליזל, גברת מאוד עצבנית וקללנית (אל תדאגו- היא מקללת בגרמנית) כובסת העיר, ועמדת מהצד חסרת אונים כשיותר ויותר אנשים מפטרים אותה. מכינה מרק אפונה די מגעיל 🙂 רודי שטיינר- השכן והחבר הכי טוב של ליזל, מרדן וחוצפן, אבל אוהב את ליזל בכל לבו, ולמרות זאת, ליזל נשבעה שלא תתנשק איתו בחיים מקס ונדנבורג- יהודי מתאגרף, מתחבא בבית של גרמנים נחמדים וחווה סיוטי לילה על הפיהרר שבא לתפוס אותו, ולא מורשה לעזוב את המרתף כדי לא לסכן אף אחד. אילזה הרמן- אשתו של ראש העיר, אישה נחמדה ושברירית שכולת בן. נקשרת לליזל אבל אחרי שהיא הפסיקה להעסיק את אמא של ליזל, אילזה הפכה להיות מטרה מספר 1 לגנבות של ליזל. דעתי על הספר: נתחיל בזה, ספר מצויין! אני לא קורא הרבה ספרים עמוקים וספרותיים, אבל האחד הזה באמת שווה את זה- אף פעם לא הייתי מעריץ היסטורי וכל דבר במלחמת העולם השנייה הגעיל וצמרר אותי- אבל אני אומר לכם שאני לא מתחרט ולו על שנייה אחת מהספר הזה. יש אצלו המון דברים לאהוב: ההעירות של המוות תוך כדי הספר הן לא פחות ממושלמות, פשוט עושות את הספר, לצערי באמצע הספר הוא מפסיק ונותן לעלילה לזרום עם הרבה פחות היערות. אני גם אוהב את זה שיחסית לספר שואה הוא לא ממש מדכא, חוץ מהסוף, שהוא ממש טרגי. זו אולי הבעיה בספר- סוף מאוד מאוד טרגי, וכל מי שקרא את ההיערות ספויילר שכתבתי יכול להבין למה אני אומר את זה. אני עדיין ממליץ בחום, ואל תופתעו מהדירוג של הספר הזה. ציון: 9.3/10!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ***הערת בונוס: לספר הזה יצא סרט, אז תתכוננו שאפרסם את ההשוואה שלי.

וואו הפוזות שלהם נראות כאילו הוציאו אותן ישר מהמנגה. מטורף לגמרי!!!

מרשים, פשוט וקל😅

הימים הראשונים שלי בדירה של החברה שלי לא היו נהדרים, למקרה שתהיתם. היא העיפה את דוקט מעליית הג, בטענה שאם אני יפה ממנה- אני צריך שינת יופי בחדר הכי נוח. גם כן שינה הייתה לי. עליית הגג הייתה קפואה, רוח הגיעה אליי מכל כיוון- ו"בואה" ישן לי מתחת למיטה. בואה זה ייצור מוזר, שנראה כמו עין מעופפת עם כנפי עטלף וזנב שטני- ביאטרינה אמרה שהוא הביטוי הנפשי של דוקט, אבל משום מה הוא לא עוזב את עליית הגג. ביטוי נפשי- הוא מין חייה שמכשפה יוצרת בעזרת כוח רצונה בלי לשים לב, והוא מחזק לה את הקסם או משהו בסגנון, למירל ולבי לא הייתה חייה- אבל בי טענה שזה כי היא עוד חדשה בעסק, ושהיא תקבל "פונאר" מה שזה לא אומר. באשר לסדר היום שלי- שכוייח למירל, היא הייתה בשלנית סבירה- ולא הגישה לי מרק צפרדעים שאמור 'לחזק את היכולות הקסומות שלי' כמו שביאטרינה ציוותה על חברותיה לאכול. אבל פרט לזה, היה סיוט- הבית של ביאטרינה היה 'קן' מכשפות מסורתי- בקתת עץ עם לול תרנגולות ענקי קרוב אליה, שכמו שביאטרינה הסבירה לי- גם כן הייתה אמורה לחזק את כוחות הקסם של האחווה שלהן. כל בוקר בי העירה אותי ב4 לפנות בוקר בשביל האימונים, הייתי צריך להתנסות בחרב, בקשת, בנבוט, אלה, גרזן ובערך כל כלי נשק- מקובל או לא מקובל, כדי לראות למה אני מתרגל. התשובה? לאף אחד מהם. התחלתי לפקפק ברצינות ביכולת של דוקט לזהות פוטנציאל של אנשים, ואפילו שהכישרון הכללי שלה היה זמן- לא נראה שהיא צדקה בנוגע לכוחות שלי. בלילה החמישי, ישבתי על המיטה שלי עם שרירים תפוסים ודואבים, ורגל כבולה לכדור ברזל היות וניסיתי לברוח ביום הראשון שלי- כששמעתי ציוץ מתחת למיטה שלי. בהתחלה חשבתי שזה הבואה של דוקט, אבל הבואה של דוקט לא צייץ, היו לו בדרך כלל צווחות אימה שגורמות לי לרצות להוריד לעצמי את האוזניים. הצצתי מתחת למיטה שלי כדי לגלות כדור פרווה. הכדור פרווה צייץ שוב, אז אספתי אותו בשתי הידיים- הוא רעד מקור. החזקתי אותו קרוב לגוף ביד ימין, וליטפתי ביד שמאל, לא היה לי מושג מה זה היה- אבל הוא היה חמוד רצח. "אאוץ'" זעקתי, על היד שלי היה פצע קטן שנגרם מהנשיכה של הייצור. כדור הפרווה פקח עיניים גדולות שהיו חבויות אצלו, ומקור בצבץ מתחתיהן- זנב קטן גם כן מצא את דרכו החוצה. לא ידעתי על מה אני מסתכל, זה היה נראה כמו גוזל של פינגווין, עם זנב של עכבר ושיניים במקור, בצבע ורוד-תכול כולו- והרבה יותר פרוותי. "מה קרה?!" התפרצה לחדר שלי בי, מיהרתי להסתיר את היצור מתחת לשמיכה של המיטה שלי. בי הסתכלה עליי, הידיים שלה מורמות "שמעתי אותך צורח, מה יש?"? לא רציתי להגיד שום דבר על הגוזל שלי לבי, היה בזה משהו מנחם- כאילו היא לא שובה אותי לגמרי, אז במקום זה שיקרתי. "נבהלתי מהרוח, היא פתחה את החלון שלי בפתאומיות כשהייתי שקוע במחשבות". בי הסתכלה עליי בהבעה חמוצה "נבהלת מהרוח? באמת?" היא גילגלה עיניים ויצאה מהחדר כשהיא צועקת "אתה חייב להיות יותר אמיץ מזה אם אתה רוצה להיות אביר קדוש". נשפתי לרווחה והורדתי את השמיכה מהגוזל, הוא הסתכל עליי בדממה. טוב חשבתי לפחות יש לי חבר אחד פה

שם הדמות: וויס תיאור: נמוך, שיער ארוך כסוף/לבן פרוע, עיניים תכולות, חיוך קטן. סוודר תכלת שגדול עליו.

מזל טוב לכל הזוכים! נקווה שבחודש הבא תהיה יותר פעילות...

אשכרה 7 דקות לציור מושלם, חסר מילים. גומנגי, obvi

תופתעו לגלות, היא אכן עשתה זאת. החברה היפהפה שלי נקשה באצבעותייה- והרגשתי משהו מרים אותי, מצאתי את עצמי מרחף מטרים ספורים מעל הקרקע. "אני אפילו לא בטוחה אם הוא אביר קדוש אמיתי" אמרה המכשפה הג'ינג'ית, "יש מצב שביאטרינה השתגעה". ביאטרינה הסתובבה אליה בהפתעה, "מירל, מותק- תגידי לי ששמעתי לא נכון ולא העלבת אותי כרגע". הג'ינג'ית- כנראה מירל- בלעה את הלשון, חששה כנראה מהחברה שלי (זה מוזר שהתמלאתי גאווה על זה?). ביאטרינה נופפה בידה בביטול "פליקס הוא האחד בשבילי, מירל- מה שאומר שהוא אביר קדוש. או שלא ככה אמרתם לי". המכשפה השלישית -ובראבו על האומץ שלה- הרימה את האצבע "אבל ביאטרינה, לא כולן מוצאות את האביר הקדוש שלהן כל כך מהר, אני עוד לא מצאתי את שלי". "זה בגלל שאת לא חזקה כמוני, דוקט" אמרה ביאטרינה, וליוותה דיבור למעשה והקישה באצבעה- וגרמה לדוקט להתהפך באוויר כמה פעמים. כשדוקט התיישרה היא נעשתה קצת ירקרקה, ובקושי לחשה "סליחה ביאטרינה". ביאטרינה הייתה נראית מאושרת מהתגובה, מה שקצת גרם לי לסלוד ממנה. "אממ" מלמלתי, קצת פחדתי מחברה שלי- אבל לא נראה שייקרה לי משהו יותר גרוע מהמצב שלי עכשיו- אז הסתכנתי "בי, מה... קרה לך?". התשובה שקיבלתי הייתה צחוק חד, "פליקס... אתה קורע אותי!". היא נופפה בידיים בהתרגשות "זה קרה לי אתמול בלילה, החברות החדשות שלי קראו לזה 'התעוררות' והכירו לי את הכוחות שלי, מסתבר שאני מכשפת 'טלקינזיס' ואני יכול לשלוט בדברים מרחוק, נכון שאני מגניבה?". 'מגניבה' לא הייתה המילה הראשונה שעלתה לי לראש, אבל לא רציתי להתגרות במזל. *** כשהגעתי היום לבית ספר, אני חשבתי על שיעור מתמטיקה שהיה לי, ובהחלט לא חשבתי שארחף מעל פלורידה כשהחברה שלי צוחקת בעצבניות ויושבת על מטאטא ולידי שתי בחורות שנמנעות מלהסתכל עליי. אחת מהן כמעט הקיאה, ואחת התנגשה בקיר אחרי כמה היערות לא מתאימות לבי- התחלתי באמת לפחד מהחברה שלי. וזה אפילו לא היה מפחיד כמו דוקט, והמשפט שהיא לחשה לי תוך כדי המעוף. "היא צודקת אתה יודע" היא אמרה לידי "אחד הכוחות שלי זה לחוש בפוטנציאל של אנשים- ובהחלט יש לך כוחות".

ואני חשבתי שאני היחיד שמכיר את הקומיקס הזה 😄 . אחלה ציור- כמו תמיד, מדהים איך אתה מדהים אותי כל פעם מחדש. מעניין יהיה לקחת ציור שלך מהיום ומעוד 5 שנים ולראות את ההבדל.

כאילו, אני עצמי לא אוהב טיק טוק- אבל נראה שבילי אייליש באמת לא חשבה על זה עד הסוף. נתחיל בזה שהשיר שלה lovely הוא שיר טיק טוק- אבל בלי קשר, תעשיית הטיק טוק נתנה בוסט להמון זמרים וזמרות ובכללי למוזיקה- כולל בילי. אני חושב שמאוד מוזר לה לסכן את עצמה היות וזה רוב הפירסום שלה עכשיו. אני לא מסכים עם זה שטיקטוקרים עושים את הפרסום שלהם מקרינג', הם עושים את זה מטרנד- מין פסיכולוגיית ההמון. ולבסוף- אני לא אומר שצריך להחרים את בילי אייליש, אבל תחשוב איך אתה היית מרגיש אם היא הייתה אומרת אותו הדברים על ציירים, ברור שהם ייראו בזה משהו אישי, כאילו לא מגיעה להם הזמנה לאירוע כזה.

המממ, בנוגע לסעיף של ה'עבר פלילי' זה סבבה אם אני מטייח את זה ע"י התנקשות בכל מי שהיה מעורב? אם כן, תצביעו למפלגת 'פרדי' בבחירות הבאות

חושך, אני לא מצליח לקרוא כשזה מואר. קצת מבלבל להסתכל על המסך ובו-בזמן להסתיר את העיניים מהסינוור

אהבתי! האמת שגם הכרתי הרבה מהשירים- למרות שבחיים לא שמעתי שיר של שני האחרים מעבר לאלבום הזה. אני חושב שgenius הוא הכי אהוב עליי מהאלבום, הוא גם המרכזי אם אני זוכר נכון. תודה רבה על השיתוף!

לצערי זה התחליף לויס, היות והפרקים אבדו לי 😞

אני חשבתי שגמרתי עם קסמים. כל החיים שלי הייתי שקוע בספרים, 'הגיק' 'החנון' 'ההוא שעומד ליד הדלת' (לא הכל יכול להיות קשור לספרים נכון?). כשהייתי ביסודי, היו לי חברים כמוני- היינו כל הזמן משחקים מבוכים ודרקונים, מדברים על עולמות פאנטזיה. גם היינו החבורה מספר אחת שחוטפים וודג'י, נדחפים ללוקרים, ונמתחים בטלפון. אז כשעברתי לתיכון, עשיתי שינוי- התחלתי להתאמן, התקרבתי לאנשים, יצאתי עם הבחורה הכי מקובלת בשכבה: הייתי סבבה. כל תחילת השנה, אף אחד לא הכיר אותי מראש- אבל הייתי מסמר הערב, ומעגל המקורבים שלי מעולם לא היה גדול יותר. ואז המכשפות הארורות האלו הופיעו. היו שלוש מהן, עם מטאטאים והכל- והן באו בשבילי. או יותר נכון, אחת מהן באה בשבילי, השתיים האחרות נגררו אחריה. בהיתי בחברה שלי, עם גלימה מדהימה שחורה- מסתכלת עליי ומחייכת. כל החברים שלי נרדמו סביבי- תוצאה של הכישוף של ככל הנראה החברה/מכשפה שלי. "פליקס" היא ציחקקה במה שאולי היה הצחוק הכי קריפי ששמעתי "מה קורה?". "תזהר חבוב" אמרה אחת המכשפות שמאחוריה, ג'ינג'ית עם תווי פנים זוויתיים "היא רק התעוררה לא מזמן, קצת משוגעת". "אני לא מאמינה עליה" אמרה הילדה שחומת העור שלידה, "היא אמורה להיות הכי חזקה מאיתנו, ועכשיו בהתעוררות שלה- היא אמורה להוריד מטאורים, לגרום לרעידות אדמה- לא לבוא ולהציל את חבר שלה". התעלמתי משתיהן- אני צריך לעכל קצת כל פעם. "מה עובר ביאטרינה?". ביאטרינה חייכה אליי "החברות החדשות שלי הסיברו לי איך זה עובד פליקס" היא שיחררה עוד נביחת צחוק "מסתבר שלכל מכשפה יש אהבת אמת, אתה מבין- ואיתה היא אמורה להתחתן, הנפש התאומה שלי צריכה להיות אביר קדוש". "וזה אתה" היא המשיכה, כשאני מנסה לשבץ את כל המידע שלי במוח "אתה הנפש התאומה שלי פליקס, אני מרגישה את זה- ואם אני מכשפה חזקה כל כך, אתה חייב להיות אביר קדוש נעלה במיוחד". אבירים קדושים? מכשפות? היסודי חוזר אליי בבת אחת, ואני לא מרגיש שאני ממש מרוצה ממנו. "מה את אומרת ביאטרינה?" אני שואל לאט. "פליקס חמוד שלי" היא אמרה "אתה אביר קדוש, באתי לקחת אותך".

הא, הייתי בטוח שזה כבר ככה. בעד