FreddieNF

מעניין, עכשיו אני רק צריך למצוא מישהו שיודע לשחק את זה גם כדי לראות אם אני גרוע בזה כמו שאני גרוע בשחמט. למרות שהמשחק הזה נראה הרבה יותר מחושב אני חושב שאני מעדיף שחמט, כשהחוקים יותר פשוטים אבל עדיין יש מחשבה מאחוריי כל מהלך...

אשכרה אשכול שלם מטורף לגמרי שהכנת על דבר שאפילו לא קיים. נדיר לגמרי!

כן סליחה, אני לא כל כך עמוק בקלאסיקות- אבל כשמגיע מגיע. נער החידות ממומביי, (או באנגלית Q &A) התרגום לא מדוייק, אבל עדיין רלוונטי. ספר שנחשב לחובה, בין אם אתה אוהב לקרוא או לא. אם אתם ממש לא רוצים, יש גם סרט שיצא על זה, והרוויח כמה מיליארדים קטנים. בכל מקרה, לסיקור! שם הספר: נער החידות ממומביי שם הסופר: ויקאס סווארופ תמונה של הספר: הגבלת גיל: 15+, יש שם מין, אונס, סמים, ואלימות- ולמרות ששום דבר לא מתואר יותר מדי בדקות, עדיין עדיף להמנע מזה אם אתם צעירים מדי. תקציר: ראם מוחמד תומס הפתיע את עצמו ואת כל הסובבים אותו כשהוא זכה במיליארד רופי בתוכנית טלוויזיה, ולא- לא בגלל שהוא גאון, למרות שכולם לא מאמינים לו-פשוט היה לו מזל. 12 שאלות, וכל שאלה איכשהו נשאלה בדיוק על מה שהוא יודע, אף אחד לא מאמין לו, מלבד עורכת דין אחת נחמדה, לה הוא מספר את הסיפור מאחוריי כל אחת מהשאלות, ואיך הוא ידע לענות עליהן. וצעד-צעד מגלים על סיפור חייו המרתק של ראם. דעה אישית: חובה! אין שאלה בכלל. אחד הדברים שאני הכי אוהב בספר הזה, זה שלא כל סיפור קורה בהכרח באותו הסדר, ורק אחרי שקראת את כל הספר אתה מבין באמת מה בא אחרי מה, ואיך הכל מתחבר. דבר מאוד חשוב שתדעו על הספר הזה שהוא מפוצץ ספויילרים! אי אפשר אפילו לקרוא בוויקיפדיה את התקציר בלי לראות ספויילר פה ושם, אז הצעה שלי: תתחילו לקרוא בלי מחקר. הספר הוא גם מציאותי מאוד, לא ממש בטוח לגבי הז'אנר- אבל אחד הדברים שהופכים את הספר לכל כך טוב זה שקל מאוד להתחבר לדמות של ראם, מרוב שהוא מציאותי ואנושי. הבעייה הקטנטנה שיש לי עם הספר (ובאמת שזה מינורי) זה כמה שהוא טראגי, וקשה להרחיב בלי לעשות ספויילרים- אז רוצו לקרוא כדי שנוכל לדבר על זה אחר כך. ציון: 9.3/10

אלוהים אדירים אתה רק ממשיך להפתיע! הציור מאוד מדוייק ומאוד ריאליסטי, ורואים השקעה מטורפת. אני בדעה שלישית לגבי הנעליים והכפפות- אני לא חושב שזה משתלב בדיוק אבל אני דווקא ממש אוהב את הקונספט של החוסר בשילוב, איכשהו אני מוגנב מהריאליסטיות והצבעים הכהים והרציניים של הדמות, ואז יש לו תוספות עליזות על הרגליים, מאוד אהבתי

לא מאמין שלא קראתי את זה לפני! ממש מושקע, ומעניין- מעוצב מצויין, ואתה מפגין בקיאות בנושא. חשובנך זוכה בבונוס

אולי, נראה

וואי מגניב! יש חסות או שזה מכספך האישי?

היי היי! היום עשיתי תחרות ציורים עם 3 מהאחים שלי, 2 מתוכם אתם אולי תכירו (צוקי ובלאקלוטוס), ואז אמרתי- וואי הציורים שלי כל כך גרועים, היי! בואו נראה אם זה יצחיק גם את הליגה! אני אחשוף לכם כל קטגוריה, ואז אראה לכם את הציורים של כל אחד מהאחים שלי- ואת התוצאה של מי ניצח בסוף. קטגורייה א': דרקון. פה עוד לא ידענו כמה זמן אנחנו צריכים לתחרות, אז החלטנו על 15 דקות בתור התחלה- דקה לפני הסוף אף אחד לא היה אפילו קרוב לגמור וחבר שלי התקשר אליי, אז סיכמנו שעד שהחבר שלי מנתק, מותר לצייר. 1. אחי הגדול- תתעלמו מהחזיר שבצד, הוא ניסה לצייר אותי בהתחלה 😄 דרקון שמגן על מגדל, הוא אוהב את הקונספט הזה ואני אומר בתור בן אדם שמכיר אותו. 2. בלאקלוטוס - צייר את שום-שן מהדרקון הראשון שלי, לדעתי ייצא לו סבבה לגמרי, מה שגורם לי לתהות 'למה אני היחיד במשפחה שלא יודע לצייר?!?!?!?' 3. צוקי - עקרונית שיטה מצויינת בכנפיים, אבל הציור לא משהו- הוא שם את הכנפיים והגוף יותר מדי קדימה, והפה שלו נראה כמו דוב נמלים 4. אני! זבל טהור, לא יודע למה התחלתי את הלוחות של הדרקון, הן לא יפות ובזבזו לי המון זמן! כן קיבלתי היערה שציירתי אותו דו מימדי מדי, ושאם הייתי שם את הלוחות במיקום שונה ובזווית שונה בזמן שהגוף שלו מתפתל זה היה נראה הרבה יותר מציאותי- טוב נו! מי ניצח? אחי הגדול, בקלות- אני אישית הצבעתי לו. קטגורייה ב': בעל כנף, כן האסוציאציה הראשונה מדרקון, מה תעשו? תטבעו אותנו? אבל בכל זאת כולם עשו ציפורים, בסגנונות שונים, וב25 דקות, שזה הזמן שהסכמנו שהוא תכלס מספיק. 1. אחי הגדול: נורא התבאס שהוא לא הספיק לצייר את הרגליים של העוף חול, למרות שמבחינתי הציור ייצא יפה בלי קשר. 2. בלאקלוטוס, צייר ציור רגיל- למרות שמבחינתי זה ממש טוקאנון, אגיד את האמת שנראה לי שייצא ממש יפה, אבל הקווים קצת רועדים. 3. צוקי, צוקי הודה שהוא הוסיף הרבה פרטים קטנים כשהוא קלט שנשאר לו הרבה זמן עד הסוף, הציור ממש הצחיק אותי אישית- ושלא תגידו שהוא לא היה מקורי בקטגורייה! 4. אני! 3 ציפורים, את שלושתן הרסתי! ניסיתי לצייר את הפוקימון שהצעתי למחוז החדש של הליגה (מוזמנים לקפוץ לאשכול ולחפש אותו) וכשראיתי שיש לי זמן, ציירתי גם את 2 הפיתוחים שלו, אבל כמו שזה היה נראה כל המוסיף גורע, כי טוב... מי ניצח? אחי הגדול, אם כי כל אחד מלבדי גם כן קיבל הצבעה 😞 מתנחם בזה שהחתימה שלי הכי מגניבה 😄 קטגורייה ג': גולגולת, לא לשפוט את המשפחה שלי, אנחנו פשוט הולכים למקומות האלה לפעמים. בלאקלוטוס טען שגולגולת זה קטגורייה שקשה להיות מקורי בה, אבל לפחות בזה הראינו לו שהווא טועה! במגבלת הזמן פה קיבלנו חוק שונה- פשוט האדם הראשון שגומר מקציב דקה אחת אחרי הציור שלו לשאר, מוסיף לחץ מתמיד. 1. אחי הגדול: הוא לא הספיק לצייר את סמל האפוקליפסה לגמרי, אבל אמר שזה לא כל כך נורא כי בכל מקרה הוא תכנן שאחת הקרניים תשברנה, אז יש נחמה. 2. בלאקלוטוס, גולגולת רגילה, כי כאמור הוא לא ניסה להיות מקורי- עדיין יצא מרשים, ולגמרי הייתי משתמש בזה לדגל פיראטים: 3. צוקי, האיכות של התמונה לא כל כך טובה, אבל בגדול צוקי קצת הרס לעצמו- הוא רצה לעשות גולגולת שצומחות ממנה פטריות אבל לא ממש מבינים את זה: 4. אני! ציירתי כוס יין בצורת גולגולת שאומרת לכם לשתוק, כי למען האמת אני קצת מוזר- את רוב הזמן בזבזתי לעשות חושך כי ציירתי נר שיאיר רק את הגולגולת. מי ניצח? באופן מפתיע- אני?!?! לא ממש מבין את המתחרים שהצביעו לי אבל אני לא מתלונן 🙂

אההה! איזו כותרת מגניבה, נכון? אני המצאתי. אני אסביר לפני שנתחיל את הסיפור- לפני כמה חודשים התחלתי לקחת קורס ברמנים, שמלמד את מדעי המיקסולוגיה ועל העבודה שמאחוריי הבר. ברוך ה', עברתי את המבחן לפני כמה ימים- אבל עדיין היה צריך להכין פרוייקט שמבטא את החיבור שלי לעולם האלכוהול, ומה הדבר שאני הכי אוהב בעולם חוץ מספרות? (צ'יפס, כמובן- אבל מסתבר שכבר הכינו אלכוהול שמזוקק מתפוחי אדמה- אז תצטרפו למחאה שלי ואל תשתו וודקה! למרות שזה דווקא טעים אז אני לא יודע). אז החלטתי לכתוב סיפור קצר שמבוסס על ההיסטוריה האמיתית של הרום- בגלל שהרום הוא הבסיס למשקה האהוב עליי (קשאסה, רום ברזילאי). והחלטתי, למה לא לשתף את הפרוייקט שלי איתכם? תגידו מה דעתכם עליו? אנורי כבר היה מתוסכל, השמש קפחה מעליו וכל גופו הזיע, הוא פשט את החולצה שלו, לא היה כדאי שהיא תיהרס מהזיעה, לא הייתה לו אחת אחרת. הוא תפס בידו עוד קנה ותלש אותו מהאדמה, מילא שהאדון לא יישלם להם, אבל כלי עבודה היו יכולים גם לזרז את העבודה וגם להקל על המלאכה- אבל האדון היה אדם קמצן מאוד ומרושע מאוד, ובכל הנוגע לעבדים לא היו חסרים לו כאלה, אז לא היה אכפת לו שקשה להם- כל עוד הוא ממשיך להרוויח מקני הסוכר שהם קוטפים לו והוא מוכר. אנורי כבר כמעט התייבש, והגרון שלו ניחר- אז הוא לקח הפסקה מסוכנת מהעבודה וירד לנהר, למלא את נאד המים שלו, דבר שהיו מלקים עליו אם היו תופסים אותו. הוא השתדל לעבוד בשקט ובזריזות, הוא הוציא מנאד המים את האוויר לפני שהוא הכניס אותו למים, כך לא ייתבזבז זמן שהאוויר ייצא וייעשה בועות, המלאכה הושלמה והוא מיהר לסגור את הפקק ולרוץ למטע. המים היו יחסית נדירים באיים הקריביים, דבר שאנורי לא באמת הבין- הרי כל האי מוקף בים! אבל אחד העובדים האחרים אמר שמים כאלה לא 'מתוקים', שטויות- גם המים שאנורי מביא מהנהר לא מתוקים- אין להם טעם! אבל אנורי מתענג על כל לגימה שלהם. צלקות שהיו על הגב שלו כבר הוכיחו לו מה קורה אם עוברים על החוקים, האדון הבהיר היטב את עמדתו 'המים שאתה שותה הם חלק מהנהר, הנהר נמצא באי, והאי שלי! אתה לוקח מהמים ששייכים חוקית לי!'. גם אנורי רצה שיהיה לו אי משלו כשהוא יהיה גדול, אבל כמו שתמיד אמרו לו- הוא עבד, ולעבדים אין דברים משלהם. הוא הצליח להגיע למטע! אף אחד לא שם לב להיעדרו, הוא לקח לגימה מהנאד מים שלו וחזר לקטוף קני סוכר- מהם אחר כך עבדים אחרים ייעבדו עם מכונות גדולות וייצרו גרגירים מתוקים שאנורי ניסה רק פעם אחת בחייו, אבל כאשר הוא לוקח את קני הסוכר ומנסה לחזור על התהליך, הטעם שיוצא מתוק מדי, ומשולב עם מין חומר דביק וחום שהיה מר לו מדי. בערב, הוא חזר על הטקס הקבוע שלו- הוא אסף את כל הקנים הלא יפים שנזרקו על הרצפה וסחט מהם את המיץ לתוך המרק שלו. ה'מרק' של אנורי היה סיר קטן עם קצת מים, וכל הנוזל שהוא סחט מהקנים לאורך השבועיים האחרונים- פעם אחת הוא חשב שהוא ראה את המים מבעבעים, וזה הלהיב אותו לחשוב שאולי הוא מכשף, כמו שהעבדים הזקנים מספרים עליהם מסביב למדורה. הפעם כשהוא הגיע, הוא ראה שהצבע של המים, השתנה- היה נראה הרבה יותר אחיד מבחינת הצבע שלו, כאילו הוא כבר הספיק להתמזג עם הסוכר. הלב של אנורי ניתר ניתור קטן, המרק שלו היה אחד הדברים היחידים שהלהיב אותו להמשיך לעבוד בשדות- הוא היחיד בגילו שעובד במטע, שאר הילדים הקטנים כבר מתו- שזה משהו שאנשים לא אוהבים לדבר עליו, כל פעם שאנורי שאל על מוות את אחד העובדים, הוא פתאום נעשה סמוק והעלה חיוך מוזר על הפרצוף, תוך שהוא ממלמל משהו לא ברור. מבוגרים אחרים התעניינו במה שאנורי עושה, אבל הוא לא הסכים לגלות- זה היה הסוד שלו! ועכשיו, הוא ייראה מה יצא לו! אנורי הרכין את ראשו אל הסיר שלו, והרים קצת מרק בכפיו- המרק היה חם, ובטח לא יהיה טוב בשביל להרוות את הצמא שלו אבל הסקרנות שבו גרמה לו למשוך את היד אל הפה וללגום. 'איכס!' הוא סלד 'מתוק מדי, ושורף בגרון'. אבל רגע אחרי זה, חמימות התפשטה לו בבטן- וזו הייתה הרגשה נעימה, הראש שלו קצת הסתחרר, כמו שקורה לו כשהוא לא שותה מספיק בשמש. הוא טבל את ידיו במרק ולקח לגימה נוספת, הפעם הטעם השורף לא כל כך הפריע לו, הוא חיכה והתענג על ההרגשה של הנוזל עובר לו בוורידים, לא באמת בטוח למה, אנורי העלה חיוך רחב על הפנים שלו, ובקושי עצר בעצמו מלצרוח בשמחה. הוא מיהר אל הסיר והרים אותו, קירב את השפה אל פיו- הוא לא בטוח לגבי מה קרה אחר כך, הוא זוכר שהוא הרטיב במכנסיו, ונראה היה לו שהוא הוציא מהפה שלו את האוכל שאכל ביום הקודם- הוא רק זכר שהוא חייב לזכור איך הוא עשה את השיקוי קסם הזה, אולי זו התשובה לאיך לגרום לאנשים להיות שמחים ולא עצובים בעולם ... 😞

כרגע ערכתי את ההצעה והוספתי פיתוח מקדים- אני לא בטוח באמת למה חייב 3 שלבים היות והיו מחוזות עם 2 פיתוחים בלבד. כך או כך לא צריך להתווכח על זה- מקסימום הצעה לא תתקבל...

מאוד אהבתי, צריך רק לוודא שהסיכויים שהצוות יצוות לחלקי הטבעות יהיה הוגן

הסיקור מעולה, ותודה רבה על האשכול. יחסית לאשכול ראשון זה מרשים מאוד- סיקור הדמויות והניסוח שלך כולם מעולים. כן הייתי שם דגש על העיצוב- השתמשת ב2 צבעים במהלך האשכול- אבל היה מגניב לראות יותר ערבובייה כולל גם צבעים ניטרליים יותר. שמח לראות שהשתמשת בתמונות, נראה לי אחד הדברים הכי חשובים באשכולות— אבל התמונה של הכריכה נחתכה לך קצת. בהצלחה בפורום, מחכה צראות עוד אשכולות שלך!

ברור שתגיע! סומך עליך לגמרי! מחכה לראות אשכולות שלך 18, אבל תודה 😄

וואי אחי, עשית לי את היום עם האשכול הזה עכשיו... 😄 😄

המשכנו! ואם אתם לא יודעים מה אנחנו ממשיכים, אז... וואלה אין לי כוח להסביר לכם!. למי שלא שם לב, קיבלנו הרבה גופנים חדשים לפורום שלנו- אז בהקשר של הז'אנר הבא (אימה) אני אעשה גופן אימתי במיוחד. (הגופן שהשתמשתי בו בבגרויות וכל פעם מחזיר אותי לתקופה הנוראה של ההערכות החלופיות). בכפר קטן ושקט, עמוק בין ההרים המיוערים, חיה נערה בשם מיה. היא תמיד חלמה להיות חוקרת טבע, לחקור את המסתורין של העולם הסובב אותה. אבל היא לא ידעה, שהחלום הזה יהפוך לסיוט שלה. יום אחד, כאשר השמש עמדה לשקוע והיער התמלא בצללים מתארכים, מיה יצאה למסע שגרתי אל תוך היער. כשהיא נכנסה לעומק היער, בין העצים העתיקים, היא נתקלה באבן מוזרה, קבורה חלקית באדמה. האבן הייתה מעוטרת בסמלים חקוקים, ישנים ושחוקים, כמו שרידים של תרבות עתיקה שנשכחה מזמן. כאשר היא נגעה באבן, היער השתתק. הרוח הפסיקה לנשוב, שיחי הדרדסתותים הפסיקו להדרדסתות, והציפורים נעלמו. מיה הרגישה רעד קל באדמה מתחת לרגליה, כאילו משהו עתיק ועצמתי התעורר. היא מיהרה לחזור לכפר, מבוהלת אך מוקסמת מהתגלית שלה. מיה סיפרה על מה שגילתה לשני חבריה הקרובים ביותר: יואב, מדען צעיר עם כישרון לתגליות, וליה, אמנית מוכשרת שהייתה לה ראייה יוצאת דופן לפרטים. הם החליטו, נגד כל ההגיון, ובלי לתת למבוגר לטפל בזה ולהימנע מכל תרחישי האימה שעתידים להגיע, לחקור את הסוד שמסתתר מאחורי האבן. המסע שלהם הוביל אותם אל ההר שמעל הכפר, למקום שאף אחד לא העז לבקר בו (מעניין למה?). כשהם הגיעו למערה נסתרת בתוך ההר, הם גילו חדר קבורה עתיק, מלא בעצמות יבשות ופסלים מעוותים שצפו בהם בעיניים חלולות. קירות החדר היו מכוסים בסמלים, כמו אלה שעל האבן, אך כאן הם היו חיים, רוטטים, כאילו הם מנסים לתקשר. במרכז החדר, על מזבח אבן, נח ספר כרוך בעור ישן. יואב ניגש אליו בזהירות, וליה הרימה את הפנס שלה, להאיר את הכתבים שעל הדפים. ברגע שיואב פתח את הספר, רוח מקפיאה זרמה מתוך הדפים, כמו נשימה של יצור קדום, והחדר התמלא בקולות של לחישות נמוכות. כל לחישה נשמעה כמו קול של אדם שמתחנן על חייו. מיה, יואב וליה הבינו שהספר לא נועד להיקרא. הוא היה קבור בכוונה, כלוא עם האימה שבתוכו. הסמלים שעל האבן היו מפתח שנועד לשמור על הסוד הזה נעול לנצח. אבל עכשיו, כשהם שחררו אותו, האימה החלה לחלחל לעולמם- כי, אתם יודעים- ספר מפחיד. מיום זה ואילך, דברים מוזרים החלו לקרות בכפר. אנשים התחילו להיעלם, האוויר התמלא בריחות רקבון בלתי מוסברים, והלילות הפכו ארוכים וקרים בצורה בלתי טבעית. מיה, יואב וליה ניסו להחזיר את הספר למקומו, אך הם גילו שהכוח ששחררו כבר לא ניתן לעצירה. הם הבינו שהספר אינו רק תיעוד של תרבות נשכחת, אלא פתח לישות אפלה שמעולם לא הייתה אמורה לחזור לעולם. עכשיו, כשהיא משוחררת, היא מתכננת לכבוש את הכפר, להשתלט על נפשות תושביו ולמלא את העולם באופל נצחי. במאבק נואש, הם ניסו למצוא דרך לסגור את הפתח הזה, אבל כל מאמץ שלהם רק חיזק את כוחה של הישות. הכפר הפך לאזור חסר חיים, ושום קול לא נשמע בו פרט לצחוק מקפיא הדם של האופל המשתלט. בסופו של דבר, כשהם הבינו שאין דרך חזרה, מיה, יואב וליה החליטו לקחת את הסוד איתם לקבר. הם חזרו לחדר הקבורה בהר, סגרו את עצמם בתוכו, יחד עם הספר, בתקווה שכאשר ימותו, הישות האפלה תישאר קבורה איתם לנצח. אבל בימים הבאים, תושבי הכפר שנשארו דיווחו על קולות מוזרים שמגיעים מההר. לחישות שממשיכות להדהד ברוח, כאילו מישהו או משהו עדיין מנסה למצוא את דרכו החוצה. ללחישות הקבועות התווספו הלחישות של מיה, יואב, וליה 'אני מריח דם...', עזבו את הארי פוטר רגע- זה משפט מקורי שלי! בו!!!!!!!! נבהלתם? אל תשקרו לי...

למען האמת אני מתרעם על האמירה הזו! הסיקור מעולה!, אהבתי את הניסוח ואת העיצוב, כמו כן- נראה שהקפת את כל נושא הסיקור בצורה נרחבת- תודה רבה!

הרעיון מעולה, כל הכבוד על היוזמה ועל המידע. יש לך קצת שגיאות כתיב פה ושם במהלך האשכול (לדוגמא בכותרת, צריך לכתוב 'על' ולא 'אל') ואני מרגיש שהצבע קצת משעמם. לדעתי אם תוסיף קצת תמונות, תעבוד על הכתיבה והפיסוק, ותוסיף צבע וגופנים לאשכול- זה יכול לשפר אותו פלאים!

מדהים! רואים שאתה רק מתחיל את התוכנה בגלל העין שלה וקצת חוסר דיוק בכל מיני פרטים אבל התוצאה עדיין מעולה יחסית. ציור ראשון שלך עדיין מנצח את הציור ה70,000 שלי 😄

אהבתי מאוד את הרעיון, אבל אני לא בטוח ב100% אם הוא ניתן לביצוע. היה מגניב אם גם היית מראה דוגמאות לדמויות שהיה אפשר להשיג מהרשתות (דמויות חדשות כמובן). חסר לך סקר בעד+נגד- כדאי להוסיף.

לא יודע למה משתמע שונדליזם לא יכול להיות אומנות- ונדליזם זו השחתה, אבל אם יש עומק ויופי בתוכה, זו יכולה להיות השחתה יפה (אם ראית קרואלה בתחילת הסרט, היא משחיתה חלון ראווה ומנסים לעצור אותה. אבל בסוף מסתבר שהיא שיפרה את החלון ראווה פי כמה). ברור שאמנות זה דבר חשוב, לאו דווקא במובן השכלי של המילה, אבל ספרים, ציורים, פיסול- נותנים לנו יופי ועניין בחיים