האיש השחור-סיפור בהמשכים-חלק שני

[דדנה 5]

                                                                                                                                            איך הכול התחיל?
יום אחד...כרגיל, התעוררתי בבוקר, ארגנתי את התיק, אכלתי ארוחת בוקר, והלכתי להסעה. ושם הסיפור שלנו התחיל: נכנסתי להסעה וראיתי איש ענק ושרירי עם בגד גוף שחור צמוד שמכסה את כול הגוף סוחב מזוודה שמימנה מבצבץ משהוא. לא הצלחתי לראות מה זה. הוא עלה על האוטובוס, אני אחריו ואחרי רון. רון לחש לי: "אני חושב שמה שמבצבץ מהתיק של האיש הזה זה  אקדח. והוא מתכוון לרצוח בהסעה או אחריה ושכדי לעקוב אחריו."

שאלתי אותו: "אתה בטוח? הוא נראה איש שלא כדי לעקוב אחריו, וגם מה נאמר למורה? "סליחה המורה, פשוט עקבנו אחרי מישהו עם אקדח בחליפה שחורה"? היא תעניש אותנו!!!!" ורון הרגיע אותי ואמר: "לא נאמר, ניכנס בלי שהמורה תשים לב ונתארגן. מה כבר יכול לקרות?" האמת זה היה נשמע די הגיוני אז אמרתי לו: "טוב, מה כבר אפשר להפסיד?" אבל לא ידעתי שחיינו עומדים להשתנות בגלל המשפט הזה. עקבנו אחריו והוא באמת שלף אקדח ואז הוא הסתובב לכיוונינו התחבאנו מאחורי עמוד, הלב שלי דפק באטרף וכול כך חזק שחשבתי שבגלל זה הוא הסתובב אלינו. הוא חזר לכיוון הקיר ופתאום צץ משם מישהו האיש שלף שטרות והביא לאיש בחליפה השחורה, והאיש בחליפה השחורה שלף גופה של בין אדם והביא לאיש עם השטרות. ואז הוא הסתובב, בהה בנו, הרים את רון מהחולצה ונתן לו בוקס בפרצוף ושנינו התעלפנו רון מהכאב ואני מהפחד. כשהתעוררנו היינו בבגאז' של ג'יפ קשורים בידיים וברגלים והאיש בחליפה השחורה נוהג, לפתע הוא נעצר, יצא מהמכונית, פתח את הבגאז', הוציא אותנו והרים אותנו מעל גיא עמוק ורחב ושאל: "איפה הוא?" ואנחנו לא הבנו מה הוא רוצה ושאלנו: "על מי אתה מדבר?" והוא איים: "אם לא תגלו איפה הוא הסוף, (הוא ניער אותנו קצת) לא יהיה נעים." אנחנו התחלנו לרעוד מפחד ושאלנו: "מ...מ...מ...מ...מי?" והוא ענה: "צ'ארלס הגדול אלא מי?" ואנחנו שואלים: "צ'...צ'...צ'ארלס?" והוא תיקן אותנו: "הגדול, צ'ארלס הגדול. נו! איפה הוא!"(הוא ניער אותנו עוד פעם) הסתכלנו אחד על השני ושאלנו: "א..א..אבא שלנו?" והוא ענה: "כן! איזה עוד צ'ארלס אתם מכירים?!", "בבית", ענינו ביחד. הוא נשא אותנו אל המושב ליד הנהג ואמר: "אתם תאמרו לי איפה הבית שלכם ואני אנהג". והוסיף: "אחרת..." לא היה צורך בסיום המשפט, הראנו לו את הדרך וכשהגענו הביתה הוא עשה מעשה שהוא שילם עליו ושיחרר אותנו, רצנו הביתה נכנסנו ונעלנו את הדלת. האיש ניסה לפתוח ולא הצליח ואמר: "אם לא תפתחו תוך 10 שניות אני אפרוץ לבית!" אבל אנחנו כבר לא היינו שם. נכנסנו למרתף למרות שאבא בדרך כלל לא מסכים ושמענו שתי קולות עמוקים אחד מהם היה של אבא, זיהיתי. והשני...: לא מוכר. פתאום שמענו בום ענק וריצה חזקה אבא שלי ועוד מישהו עלו עד אלינו ואבא שאל: "למה אתם לא בבית ספר? בואו אני אסיעה אתכם...", "לא!!!" צעקנו ביחד ובדיוק אז נפתחה הדלת של המרתף בתנופה והאיש בחליפה נכנס ואמר: "פעם הבאה שזה יקרה..." לפתע הוא קפא במקום, השתתק, כרע ברך ואמר: "צ'ארלס הגדול! חיפשתי אותך בכול מקום, אתה חזק מכול אדם, נסתר מכול סוד..." אבא עצר אותו ואמר: "די, די... אומנם כול זה נכון אבל אני באמצע משהוא..."הוא הסתובב והתחיל לרדת למטה ואז עצר לפתע הסתובב ואמר: "אה כן. ואל תעז לגעת בילדים שלי או ש..." האיש בחליפה בלע רוק. מסתבר שאבא שלי הוא הפושע הגדול ביותר בכול הזמנים. ומי שכמעט הרג אותנו עובד בשבילו. ברגעים האלה לא הבנתי כלום ממה שקורה, הרגשתי כאילו רק עכשיו נולדתי. לא הבנתי דבר ממה שקורה או קרה, לפתע התפרצה המשטרה למרתף ואזקה את כולנו.
מקווה שניהנתם: דדנה