קטון

תקציר: אושר נחטף, וליששכר יש שני רגשות פחד וזעם פרק 26 ערב קשה עובר בעין-הצדק, כל יחידת העילית במשרד של הבוס שותקים ותוהים, מה עכשיו? פניקס ניסה שוב פעם להרגיע את כולם בנאום "טוב עוזה ויונן מרגישים אבודים כי אושר נחטף, שאר הצוות מרגישים גרוע כי נכשלנו במשימה ואני האמת מרגיש סבבה". שרף קם בעצבנות ולחש לפניקס "הנאום שלך לא מועיל", פניקס רטן אבל הודה שזאת האמת, הם המשיכו לשבת ככה עד שגואל החל לדבר "סליחה אמנם אני חדש ביחידת העילית אבל לא בדקנו מי זה?" הוא הצביע על האיש שהם מצאו במרתף בראש-העין, כולם הביטו בו מלבד עוזה שעדיין היה רכון על שולחנו. "טוב" פתח האיש "שמי שמואל ואני נולדתי באלף שבע-מאות וחמש-עשרה אבל אתם אמרתם שאנחנו בשנת אלפיים עשרים אז...", גואל רשם את דבריו במחברת, אחרי הכל מהיותו אחראי על הארכיון הוא רגיל לסכם דברים, "לגבי הכובע המוזר שהסרתם ממני, אני מצאתי אותו אצל סוחר חשוד, הוא הציע לי את הכובע בחינם רק רצה להיפטר ממנו", עוזה הרים את ידו ושמואל השתתק, שני חיילים נכנסו לחדר ולקחו את שמואל, "לאן לוקחים אותו?" שאל יונתן, עוזה התרוממם מעט ואמר "הם עומדים ללמד אותו את כל ההיסטוריה שהוא פיספס" שתיקה "גואל מה הבנת מדבריו?" גואל מבוהל החזיק רועד את פנקסו "ובכן הרגש זעם מנהג כטפיל שנראה שנותן חיי נצח ללובש אותו, לגבי הסוחר ככל הנראה הוא מת אלא אם כן הוא כמוך בוס, אבל נלך על כך שהוא מת" עוזה הוציא את כולם מן החדר מלבד המנקה, יונתן במסדרון ישב מיואש הוא נכשל במשימתו רק... מה הוא היה צריך לעשות, אילו היה אדם שיודע לומר מילים נכונות ועצות הגיוניות בדיוק מתי שמבקשים ממנו, הלוואי שהיה אחד כזה, רגע!! יש לו אחד כזה, יונתן הוציא את הטלפון שלו והתקשר ליוסי. -הלו, מי זה? -זה יונתן -אה יוני אז אתה רוצה ללמוד איתי מוסר סוף סוף -אל תקרא לי יוני, ואני די עסוק, אבל חשבתי אולי תוכל לזרוק לי איזה ציטוט ממסל"ש או תורת הלבבות -יונתן, מוסר דורש כובד ראש והבנה רבה -טוב טוב אל תישמע עכשיו כמו המורה יעקב, מחר אני אשאר ללמוד איתך מרוצה -יששש!!!!! יונתן ניתק את הטלפון ונאנח, "מה קרה?" פנה אליו שרף, יונתן לא הביט בו והשיב "אני צריך ללמוד עם חבר שלי" שרף הביט בו במבט תמה "ומה הבעיה?" יונתן הרגיש מעט מתוסכל כשהוא הסביר את עצמו "כאילו יש חברים, ויש חברים כאלו שהם טיפה כך, לא סבבה במאה אחוז" שרף הביט לתקרה ודיבר ליונתן "אתה יודע היה לי רק חבר אחד, אז אני לא יודע איך לקטלג חברים" יונתן הבין שעדיף לא לדבר כי כל משפט רק מבאס אותו יותר. המנקה יצא מהחדר ולקח את כל יחידת העילית לחדר אחד ריק, המנקה צעק "4-4-2" ולפתע נפתחו הרבה דלתות בחדר "הגענו למצב קיצוני כל אחד יקח נשק ממחסני הנשק הללו" גואל הביט מזועזע "המנקה ,יונתן הוא קטין, זה חוקי לתת לו נשק" המנקה התעצבן "יש לו את השס"מ!! מי שצריך פה נשק זה אתה!!" גואל נבהל וניגש לארון, יונתן הסתכל בהגדרות של השס"מ וראה את ההגדרות 'מצב כחול-מצב מאסטר' מצב שיונתן השתמש בו רק פעם אחת כשנלחם באדום-מדם, ליונתן נרקמה תכנית. גואל חיפש כמה דקות נשק ואז הביט אל החדר והבין שהוא רק, רגע, ליונתן יש את השס"מ, לשרף ידי נחש, למנקה אקונומיקה, פניקס הוא חצי שד, אז בעצם היחיד שאין לו נשק זה הוא, האם הוא חושב יותר מדי? האם זה מבחן? יודע מה קח נשק תראה איך זה יראה, תודה רבה קול אקראי בתוך הראש שלי. המנקה שמע את הדלת זזה וסובב ראשו, גואל יצר מהחדר כאשר בידו חישוק כסוף קטן, "המנקה, לא משנה מה אתה חושב על זה אני יודע מה זה קראתי על זה בארכיון" למנקה לא הייתה ברירה אלא לסמוך עליו והוא אכן סומך עליו. "תגיד יונתן מה השם של המנקה?" שרל פניקס. "לא יודע, אבל חבר שלי הוא הבן שלו אז אפשר לשאול אותו". עוזה בחדרו נסער הכל מתפרק הכל נהרס הוא מרגיש לא בסדר שמשהו לא מסתדר אי אפשר לפגוע באושר אך הוא פוחד צריך ללכוד את הרגשות צריך לנצח צריך...,. טוק- טוק "פתווווח". יחידת העילית שבה למשרד של עוזה שם חיכתה להם קופסה קטנה ומוזרה, עוזה הסביר להם כרגיל "זה משלוח שהזמנתי, ממי? זה לא עניינכם, בקופסה הזאת יש בשמים מיוחדים שכשתריחו אותם ותחשבו על משהו אתם תדעו איפה המשהו הזה נמצא, אז כולם לחשוב על להציל את אושר, מוכנים?" רינג רינג "רגע" יונתן נמאס לו כבר מכך שהטלפון שלו מצלצל בפגישות חשובות, האמת זה אשמת יונתן שלא כיבה "כן" "היי יונתן מה קורה יש לי שאלה" "שמע אחי זה לא זמן טוב כרגע אני צריך קצת זמן פרטי" "אתה לא יודע כמה מחכה לך" "מה על מה אתה מדבר? אתה לא אמור לכתוב עכשיו סיפור או משהו" "כן אבל יצא לי פרק קצר מבולגן ודי משעמם, ואם אתה לא פנוי אז סבבה" ניתוק, יונתן חזר די מובך לקופסת בשמים, יאלללה מקווה שיש להם ריח טוב. המשך יבוא סליחה פשוט היה תקלות בעריכה ומלא מידע לא קשור ובלה בלה, אשתדל לעלות יותר פרקים

כנפיים מתחרז עם שמיים,

החלטתי לפתוח אשכול בפורום מוזיקה והחלטתי שהוא ידבר על המנון מדינת ישראל התקווה אז לכל מי שלא יודע המנון הוא שיר שמייצג מלך/ממלכה/מדינה ובתוך השיר הזה משולבות העקרונות של המקום ששר אותו. השיר עצמו כתב נפתלי אימבר, ובשיר המקורי יש עשרה בתים (או אחת עשרה). אבל הממשלה החליטה לקחת רק את הבית הראשון בתור ההמנון ואני לא יודע למה, כאילו כן זה ארוך אבל בטקס יום העצמאות יש זמן לזה לא? טוב זאת רק דעתי. והשיר המקורי בכלל נקרא תקוותינו, והוא מדבר על התקווה של עם ישראל לשוב לארץ ישראל. בשיר הוא משתמש בכמה אלמנטים כדי להראות שעוד יש תקווה, עם ישראל זוכר את ארצו, את ירושליים הנחרבת, את פלאיה, את מנהיגיה, וכל עוד העם ממשיך להאמין ולזכור את העבר יש תקווה לעתיד, וחשבתי שיצא לי ארוך יותר, אה וגם הוא כותב בבית האחרון משפט מוזר שמעו אחי בארצות נודי את קול אחד מחוזינו כי רק עם אחרון היהודי גם אחרית תקוותינו שזה מוזר כי משפט כזה אין בנביא, וגם בין הוגי הדעות של אותה עת. (זה אשכול ראשון שלי במוזיקה אז תבינו שאני עוד לא בטוח איך לדבר או לנסח הסברים על שירים, כי יש הרבה שירים ופיוטים שאני רוצה לדבר עליהם) מקווה שעזרתי, למרות שזה די ידוע. ממליץ לשיר ביום העצמאות את השיר המלא. (זהו רק דעתי האישית) (זה כיף לומר את זה)

אפשר לצוד כבש או פרה, זה גם כשר וגם קל יותר לצוד. אבל תודה על המדריך.

האמת אני מהגבוהים בכיתה

אתה לא קטון ,אני קטון.

תקציר: כולם מגלים מי זה יששכר פרק 25 בבית בראש-העין טוק-טוק, אלעזר קם לפתוח את הדלת וראה איש צעיר עומד שם עם ארגז כלים בידו, "שלום אני השברב שהזמנת", אלעזר הביט בו במבט חשדני "לא הזמנתי שברב", בינהם נדחף איש שנראה יותר צעיר והבהיר מה קרה "קראנו את הפוסט שפירסמת על קולות מוזרים מהמרתף שלך וחשבנו שכנראה זאת בעיה בצינור אז החלטנו לנסות לתקן, אנחנו די חדשים אבל סמוך עלינו", אלעזר השתכנע והכניס אותם לביתו. שרף גואל והמנקה נכנסו למרתף וביקשו שיתנו להם מקסימום שעתיים בשקט בלי להפריע. דלת המרתף נסגרה והם ניגשו לפעולה. שרף שם את ראשו על הקיר עם כוס (זה באמת עובד) כדי להאזין "טוב, אכן יש קולות קדימה גואל", גואל הרים את הפטיש מהארגז ובא לשבור את הקיר, פס אור שמש לפתע נקרן עליהם, אלעזר בעל הבית פתח את דלת המרתף "סליחה, אבל יש פה מישהו שטוען שהוא איתכם" המנקה הביט וראה את יונתן, יונתן סגר את הדלת וירד אליהם, גואל היה מבולבל "אתה לא אמור ללמוד עם אושר?" , יונתן ענה כמובן "סיימנו אז הבוס שלח אותי". גואל קיבל את התשובה וניגש לשבור את הקיר, שלוש שתיים ו... בום!! טראח!!, המנקה חטף לו את הפטיש מהיד "תזכור צריך לתקן את הקיר אחר כך" אמר לו בגערה. לגואל לא היה אכפת מהגערה כי מאחורי הקיר נגלה מחזה די מטריד. כשלושים שלדים זרוקים, ולפידים דלוקים מאירים את המערה האפלולית הזאת, שרף וגואל נכנסו ראשונים, המנקה ויונתן נותרו מאחור ולקחו כלים מהארגז כדי להיראות עסוקים שאלעזר לא יחשוד. גואל הביט מסוקרן "הלפידים דולקים, אש לא יכולה לדלוק לנצח אם אין לה חמצן וגז, מה שמכריח שיש פה מישהו", שרף החליף את ידיו לנחשים וגואל החזיק את המקל עץ שהחליט שזהו נשקו, הם התקדמו לאט ובין השלדים הם ראו רק גוף אחד עם בשר ועור עליו, "הוא מת?". "לא יודע, נבדוק" שרף שם רגלו על הגוף החי, שני ידיים אחזו ברגלו משכוה בכוח ושרף התרסק על הרצפה, גואל בא לחבוט עם המקל אבל הדמות קמה על רגליה וזזה אחורה, מולם נראה אדם רגיל, גובה ממוצע,, שיער שחור, מה שהפריע להם במראה שלו שעליו היה מגבעת מחודדת שבה עין אדומה ודי גדולה שנשמע שקול הדיבור יוצא ממנה "מי אתם?", המנקה הבין שזה זעם, אחד משמונה הרגשות. יונתן עבר את הקיר השבור וניגש לקרב, הוא מיד התנגש בכוח באיש הזה ועקר את הכובע מראשו, הכובע התפלפל בכעסו "לא! לא!", האיש שהיה עליו הזעם התעלף ונפל על הרצפה, "וואו יונתן זה היה מדהים" שיבח גואל , ואז יונתן רץ החוצה עם זעם בידו, אלעזר היה מבולבל הוא ראה שנכנסים ארבעה אנשים והנה יצאו חמש, אבל המרתף בסדר והפסיקו הקולות אז הכל בסדר. "איפה הוא?" זעק שרף, המנקה הרגיע אותו "דבר ראשון תיקנתי את הקיר במרתף ככה שלא יחשדו בכלום, ודבר שני כבר נלחמנו נגד הולוגרמה של אדום-מדם שמת אז כנראה זה גם הולוגרמה של יונתן", שרף נתן אגרוף למנקה "סליחה ,רציתי לבדוק שאתה אמיתי", גואל היה מהורר ,הם הפסידו הם רומו, יששכר חכם יותר משהם חשבו, ולכן הם צריכים להיות יותר חכמים ממנו, איך שלא יהיה. כאשר הם חזרו לבסיס הם מצאו את המשרד של עוזה הפוך והרוס ונבהלו, במרכז היה את עוזה עם עיניים מוטרפות, פניקס כבר התעורר ועמד בצד מפוחד עם יונתן, המנקה שהיה הכי בוגר ומנוסה ניגש גם הוא בדי פחד לעוזה הנרגז "מה קרה בוס?". עוזה ניסה לדבר רגוע, לא הצליח. "אוש.. ר.. נחטף!!!!". כולם ישבו במסדרון שומעים את עווזה מתעצבן, יונתן נראה העצוב מכולם, גואל הבין כבר כל מה שקרה, יששכר שלח שכירי-חרב או הולוגרמות שחטפו את אושר ונלחמו ביונתן, ובאותו זמן נשלחה הולוגרמה של יונתן להטעותם, אמנם אושר לא יכול למות ואי אפשר לרצוח אותו, אבל ילד בן שבע כלוא בידי מישהו לא ידוע לא נשמע טוב. פניקס עמד על רגליו ודיבר להם, "חבר'ה תתעודדו, חכו שעוזה ירגע ומיד ניסע למשימה החשובה שלנו להציל את אושר ולנצח את יששכר" הנאום לא עודד אותם, אבל השוקולד שהוגש כן. --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- בבת-ים שעת לילה מאוחרת יששכר שוב לחץ על קופסת המתכת שעושה רעש מעצבן, זבולון ידע שזה משום מה הכרחי אך חשב אולי לבקש להפסיק את הדבר הזה. יששכר לפתע עשה חיוך מאושר ואמר לזבולון "אחי, בוא תראה כמה התקדמנו", יששכר פתח דלת צדדית בדירה שלהם והנה מול זבולון ילד וכובע קשורים לכיסאות, את הילד זבולון הכיר זה אושר, והוא במילא לא יכול לזעוק לעזרה לכן לא סתמו לו את הפה, זבולון רצה להבין למה אושר נחוץ למשימה אבל רעש חזק מבחוץ הסיח את דעתו, הוא ויששכר יצאו והנה בפתח ביתם ניצב הפחד, יששכר חייך עדיין "רואה אחי, הרעש שהקופסה עושה קורא לרגשות להתאסף" ואצל זבולון זה גרם להם להתערבב המשך יבוא --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- תקלות בהוצאה

סבבה

למה לא 100?

סבבה

אז לא חיללתי את כבוד המבט על

ראיתי ש FreddieNF לא העלה את מבט-העל על ריידים (וגם מלא זמן לא כתב בפורום) לכן החלטתי (בתור סגן מנהל מחלקת הרוח בעמותת ארבוק לשעבר). אז החלטתי לנסות להעתיק את יצירתו, למרות שרוב הסיכויים אחלל את כבודה וזאת תהיה הפדיחה השלישית שלי בליגה. (כמובן זאת סטירה והכל בצחוק) ~רייד מתחיל בעוד חצי שעה מול איבי 5m חיים~ קטון: יאללה בוא ננסה רייד ~נכנס~ קטון: אהה יש תפקידים, יאללה אקח נזק פרון: כי אתה ילד נזק קטון: היי יש פה אחראי, גילעד!! פרון מעליב אותי גילעד: דבר ראשון אתה באמת די בכיין, דבר שני פרון לקח את התפקיד של המלשן קטון: מה זה? פרון: אני הולך לתקוף את איבי מילולית קטון: אין חוקים נגד קללות או משהו כזה פרון: זה לא תקף על המלשן ~אלפאזירו נכנסה בחרה בתפקיד שליטה~ אלפאזירו: השתחוו לי עבדים גילעד: לא נראה לי הבנת, קראת את ההוראות? אלפאזירו: כן גילעד: טוב גם אני אצטרף ~גילעד בחר בטנק~ ~חתוליםהםהחיים נכנס~ חתוליםהםהחיים: מה זה מה קורה? ~חתוליםהםהחיים בחר בתפקיד חתול~ קטון: כתוב לי פה שיש רק ארבעה תפקידים נתאנל: החלטנו לעשות את הרייד יותר טוב אז הוספנו תפקידים ~נתנאל קיבל באן מהשליטה העליונה אלפאזירו~ בניהו: אני אקח תמיכה מנש: חזרתי קטון: מתי מקימים את עמותת ארבוק ~מנש יצא~ פרון: אמרתי לך שאתה עושה נזק ~קטון זורק את האיבי של הרייד על פרון~ פרון: בואנה מה נראה לך ~גילעד מגן על קטון~ קטון: תודה גילעד גילעד: זה רק בשביל שתישאר קבוצה כדי שאזכה ברייד ~בניהו תומך בפרון, פרון רופא~ חתוליםהםהחיים: מיאו ~אופיר נכנס בתור מעלה באוב~ ~אופיר מעלה באוב את הפורום הישן וכולם נוטשים את הרייד בשביל לקרוא את הפורום הישן~ רם: אוף איך נשיג עכשיו טוקונים גילעד: יש פתרון אבל הוא מסוכן רם: יאללה ~גילעד נותן לכולם באן מהפורום~ ~כולם חותמים על עצומה לתת באן לגילעד~ אלפאזירו: לא אני קיבלתי את תפקיד השליטה העליונה ואם לא אחליט לא יקרה ~הרייד נגמר בניצחון לאיבי כי כולם שכחו ממנו~ ~כולם חוזרים לתפקידים הרגילים~ גילעד: אז מה ח'ברה.. אה.. אני אתן לכם גלידה ~קורעים את העצומה~ גילעד: קחו ~גילעד נס על נפשו ומקבל קידום~ בניהו: מה? איך? -- מקווה שלא חיללתי את כבוד המבט על הזה ומקווה שנהנהתם

איך?

היי מישהו יכול להסביר לי את הדבר הזה שראיתי בשיעור שהיה לי, מה זה אומר ww-iii?

תקציר: המשימות נגמרים בסוג של כישלון, ועוזה אומר שהוא גילה מי עומד מאחורי כל זה. פרק 24 עוזה לגם מהתה והתחיל לספר. לפני עשרים שנה הגיע לעין הצדק איש, הוא היה צעיר מצליח שניצל את כספו על מסעות מסביב לעולם, ואז הוא שמע על כך שעין הצדק חוקרים את הדברים המוזרים והציג בפני את מה שהוא מצא, ספר סגול שעליו ציור של משולש עם עין ירוקה, (יונתן נבהל מעט בקטע זה), הוא התעקש לשמור את הספר ולעבוד בארגון עד ש.., "טוב זבולון החלטתי לתת לך קידום אתה תהיה מפקד ראשי" . זבולון חייך "כמו האוסטרלי ההוא", נאנחתי "הוא מתעקש על הכינוי אדום-מדם", זבולון המשיך לחייך "כן שאלתי את הספר הוא אמר לי שאקבל את הקידום הזה". נאנחתי יותר בחזקה "זבולון, אני מבין שאתה מתלהב והכל, אבל לשים את כל בטחונך בספר הזה זה לא טוב, אמנם הוא עונה לך בדיוק מה יקרה וגם יכול לפתוח שער לעולם שאתה שולט בו, אך שוב אני מדגיש אל תסתמך רק עליו", זבולון חייך עתה לא חיוך שמח אלא חיוך ערמומי כשועל "אני לא מסתמך רק עליו" ומחא כפיים, מהדלת של משרדי נכנס איש שנראה כמו זבולון הוא היה לבוש חולצה סגולה ושיחק עם הרבה חוטים שחורים בידיו, זבולון קם ודיבר בגאווה רבה "הכר את אחי הקטן יששכר, הוא כשרוני ממני ואני חושב שיהיה טוב שהוא יעבוד כאן". זבולון נתן לעצמו את הכינוי איש האמת האינסופי בגלל שהספר שלו עונה רק תשובות נכונות, לכן הופתעתי לגלות שהוא לא בדק אם אחיו יתקבל לעין הצדק או לא, אחרי שבוע של מבחנים הוא נמצא לא כשיר, שלחנו אותו לנפשו, זבולון רב איתי על העניין אבל בסוף התייאש. זה הסיפור של איש האמת האינסופי ואחיו. כולם הביטו תמהים על עוזה, אושר לחץ על הטלפון וצעקה ממנו השאלה שכולם רצו לשאול "איך זה עונה על מי עשה את זה?". עוזה הרכין את פניו מטה והמשיך "זבולון אמר שאחיו תולעת ספרים אז שאפתח לו את הספרייה, אבל הספרייה מחוברת לארכיון של כל המחקרים והגילויים שלי" לגימה מהתה "אחד מהם הוא איחוד של תוכנות מפצצת ת"ק עם יכולת להפוך הולוגרמה לפיזית על פי דעת המשתמש בעזר נורות זעירות, מה שאתם מכירים בתור השס"מ, וגם הסיפור עם המכשף ורגשותיו. אנחנו לא יודעים מה המטרה שלו אבל היא בטוח רעה אז נחפש את מקומות שבע הרגשות ונעצור אותם". שרף עצר את שטף הדיבור "אמרת בהתחלה שיש שמונה רגשות" עוזה גילגל עיניים והסביר "אתם מצאתם אחד, פחד". שרף הפנה את מבטו לפניקס שעדיין מעולף ונזכר בשאלתו "בוס אנחנו ראינו את פניקס מצמיח כנפיים וציפורניים ונושף עשן ועם ניב.." עוזה עצר בחזרה את הדיבור והסביר שנית "פניקס הצטרף לארגון כי מצאתי אותו ביער נאבק מול השד שהשתלט על גופו" כולם הזתעזעו ונבהלו "כשהוא היה קטן הוא נתקל בשד שהשתלט עליו, ניסיתי לעזור לו אבל הדבר היחיד שהצלחתי לגרום שפניקס ישלוט בשד , אבל השד עדיין בפניקס ואם הוא ישיג שליטה חזרה, טוב בקול הדרמטי שאני עושה זה ברור ההמשך. עומס המידע שיתק את כולם עד שגואל קם על רגליו "טוב חבריא, עלינו לחפש את כל שאר הרגשות ולוודא שניפטר מהאיום הלא ידוע", יונתן רצה לחזק את ידי עובד, הוא גם קם על רגליו ובאותו רגע צילצל הטלפון שלו. "כן אוקיי, הבנתי כן כן" יונתן סגר את הטלפון ופנה אל עוזה בצורה הכי לא מביכה שהוא חשב שאפשר לעשות "אני צריך ללכת לקניות" כשעה אחרי שיצא יונתן נותרו המנקה גואל ושרף לחיפוש באינטרנט אחרי דיווחים חשודים, "על פי המידע החדש שעוזה נתן לנו אם אחד מהרגשות יהרג לא יוכלו להשתמש בכל השאר" אמר גואל תוך כדי חושבו שהוא האקר מומחה כשהוא לחץ במהירות על כפתורי המקלדת "לא משנה מי זה היששכר הזה אנחנו צעד אחד לפניו" -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- בבת-ים "אחי היקר". "יששכר אתה רוצה את הספר שלי?", יששכר רטן בשקט זבולון הכיר את התנהגותו טוב לכן הוא כבר הבין לאן השיחה הולכת, "כן, תבדוק האם הבוס שלך לשעבר וחביריו כבר עלו עלינו". ברפרפו על עמוי הספר הוא הבהיר "האמת מעולם לא הגשתי התפטרות רשמית אז כאילו.." זבולון ראה בעיני אחיו שהוא משתעמם מפרט טכני דל זה, הספר כרגיל נפתח מאליו והנה רשום בו בכתב מעוטר על דף שלם 'כן', יששכר החל לצחוק "הם חושבים שהם חכמים ממני" יששכר לקח כמה מהקרדיטים ושמם זה אחר זה בתוך גליל המתכת שלהם, זבולון ראה לנגד עיניו פיקסלים מרחפים בערמות לדמות אנשים רבים, הוא חייך חיוך ערמומי והבין, הוא צריך לחזור לשחק בתור איש האמת האינסופי. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- שבת בצהריים. בבית העץ של אושר יונתן ואושר משחקים שחמט ומלקקים גלידה. המשך יבוא ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מה הקשר?

בוקר צח בעיירה קטנה אלפאזירו: איזה כיף עוד יום בעבודה בתור מתווכת ליערות גילעד: אהה כן סליחה את פוטרת אלפאזירו: למה? גילעד: יש קיצוצים בתקציב חתוליםהםהחיים: מה קורה ח'ברה על מה אתם מדברים גילעד: חתולים-הם-החיים כמה פעמים אמרתי לך לא להידחף לשיחות של אחרים חתוליםהםהחיים: 3723 פעמים לא כולל אתמול קטון: מה מצבכם רעים באיזה נושא אתם עוסקים חתוליםהםהחיים: למה יש לך גרזן? קטון: החלתי לעבוד בתור חוטב עצים אלפאזירו: רגע מי מעסיק אותך? קטון: בניהו הראל: אנשים מה קורה גילעד: אפשר שיפסיקו להידחף לשיחה, כולם לעבודות שלכם!! חתוליםהםהחיים: טוב יש מישהו חולה כי אני הרופא קטון: רגע אנחנו משחקים עיירה גילעד: לא, אנחנו פשוט כלואים במציאות איטיבית משתנה בתוך חלל הדמיון של פורום הליגה שבו יש חופש תנועה כל עוד הוא לא מפר את החוקים ואז לא ישאב לחור השחור הוא שהוא ישתמש בפרדוקס מיקי כולם: מה? גילעד: אם היינו משחקים עייירה מישהו היה נרצח בניהו: סליחה בזמן שדיברתם פה גיליתי שפרון נרצח כולם: אוי פרון (בתור רוח): למה אני על ההתחלה? עכשיו תור הקורא לגלות מי הרוצח? (זה חינוכי כי פרון לא באמת נרצח)

כן, כמה כסף אתה רוצה על העזרה?

תקציר: אנשי עין הצדק מתפצלים לשני משימות אחת לעצור את מה שאמור להיות אדום-מדם ואחת לתפוס יצור שנקרא פחד פרק 23 שעת ערב באזור העיר חיפה פניקס עמד בעמידה יציבה ועיניים מורמות לכוכבים, מבלי להסתכל על הסוכן ראש-השנה והסוכן פורים הוא אמר "אצלי לא משתמשים במכשירי טכנולוגיה כדי לתקשר, תדברו בפה", שרף רתח מזעם ופנה בצעקות לפניקס "אושר הוא אילם הוא לא יכול לדבר", פניקס לא עשה עניין מההתקצפות וענה בנוחות "בדיוק". לכל מי שתוהה שרף שונא את פניקס, לאושר לא היה אכפת הוא האמין שגם ללא דיבור הוא יהיה יעיל. הם חיכו בפאתי המדרכה, על פי הדיווחים שקיבלו זה אמור לקרות עכשיו, הנה הגיע היצור שהם רודפים אחריו, הפחד. יצור שחור כשניים וחצי גובה הולך באיטיות ידיו נגררות על הארץ, מה שעוזר לשים לב אליו בחשכת לילה אלו פנסי הרחוב, בראשו הבחינו בניצוץ רגעי, זאת העין שלו, שרף נרתע מעט מהמראה הזה, יצורים בעלי עין אחת לא מסמלים טוב, כי הם מוזרים, וכן מבחינת שרף נחשים במקום ידיים זה טבעי, פניקס לעומתו המשיך לעמוד יציב. "היי" זעק פניקס בעומדו מאחורי היצור המפחיד פחד, הפחד סובב את ראשו כלפיו והתקרב, "שמע בוא נראה לך מה זה מפחיד". אושר ושרף שעדיין עמדו בצד כי לא ידעו מה לעשות קפאו במקום, פניקס נער מתנשא לבוש במעיל ונעליים יקרות השתנה למולם ליצור כחול בעל ציפרניים ארוכות וכנפיים גדולות שכיסו את רוב האפשרות לראות את הפחד. מפיו יצא עשן וניבים היו בולטים בין שיניו, הוא הסתער לעבר גוף הפחד עם ציפורניו והעיף אותו כמה מטרים, הפחד נתקע באחד מפנסי הרחוב ומוטט אותו. שרף רצה להעיר שזה עלול למשוך יותר מדי תשומת לב, אחרי פחות מרגע הוא הבין שזה לא יועיל, זה לא פניקס שהוא הכיר עד כה, פניקס בא להטיח מכת משנה בפחד, עיניו הביטו בעין המפלץ והוא נעצר, מעין נקפא במקום והתמוטט, הכנפיים והציפורניים הצטמקו ועורו נהיה ככל האדם, שרף קפץ מיד לעזר אבל היצור הניף ידו ושרף נזרק למעלה וטראח על הרצפה, אושר עמד שם מבולבל, שרף הסתכל עליו במבט של תקווה שהוא מי שיכול להצליח את המשימה, גם אושר האמין בעצמו, הוא התקרב לפחד ושניהם כרעו ברך ואטמו את אזנם, הפחד נס משם ואושר המשיך לרעוד כרוע ברך. ווי ווי ווי, "מה קורה פה?" "אני חבר שלי ואחי הקטן הלכנו פה ואז הגיעה חבורת ערסים הכתה את חבר שלה שברה את הפנס שם ולכן אחי הקטן בוכה וחבר שלי מעולף" המשטרה נסעה משם, שרף זרק לאושר סוכריה ואמר "הצגה טובה, או שבאמת בכית?", אושר פשוט אכל את הסוכרייה מבלי לענות, פניקס סמוך על שרף, ושרף מזועזע שהוא עוזר לאיש שהוא שונא, או שזה בעצם ההצגה והם חברים? לא הוא באמת שונא את ההתנהגות של פניקס. ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מסמך: 0088 מדווח: הסוכן חנוכה. תיאור: נהנהתי מאוד מהמשימה הראשונה שלי, אבל היא הייתה מסוכנת, אני וסוכן פסח ניסינו לתקוף את מה שהיה אמור להיות אדום-מדם ועברנו דרכו, הסוכן שבועות השתמש בשס"מ במצב שנקרא סכנה (אדום) והניף את הגרזן וחתך את האדום-מדם הזה, הוא הסביר שהנשקים של השס"מ הם הולוגרמה פיזית וגם הדבר הזה היה הולוגרמה פיזית, גם הוא טען שיותר פרטים אמורים להיות לך בתור היוצר של השס"מ. גואל ישב נרגש מול עוזה כשהמנקה ויונתן עומדים לצידו, "נו מה דעתך בוס?", עוזה דפק מבט רציני עצבני וקשוח "גואל אני מבין שאתה שמח בקידום שלך, אבל פחות התלהבות תהיה רציני", גואל הרגיע את החיוך שלו ועשה קו ישר עם הפה. עוזה נאנח, "אכן יונתן צודק, השס"מ מכיל טכנולוגיה מיוחדת שיוצרת הולוגרמות פיזיות שנוגעות רק במה שהוגדר להן, אבל היחידים שיש להם את היכולת לדעת את הטכנולוגיה הזאת הם העובדים בארכיון כמו גואל" עוזה שתק ופניו נהיו מבוהלים "כמו גואל" והחל לצעוק "מסרתי את כל סודותי לאויב!!! רגשות המכשף ההולוגרמות!! רק אדם אחד יכול לדעת את כולם!!!" צעקת הבוס נקטעה בהיכנס הסוכן ראש-השנה ובן הבוס, "אמממ, הנה דו"ח המשימה", עוזה שינה ברגע את כל התנהגותו חזרה למצבו הרגיל כבוס עצבני ועסוק ושב לפנים רציניות "כן, תניח אותו על השולחן", שרף הניח את המסמך על השולחן ואז הוסיף משפט קטן שעשה נזק "גם יש לי שאלה לגבי פניקס", עוזה צעק בעצבים "הייתי צריך לדעת הכל מראש, להבין את זה מהתחלה, ולהסביר לפני ששלחתי אתכם למשימות" תוך כדי דיבור שם את ידו על הרמקול והפעיל אותו "יוסי תביא למשרד שלי שוקו קפה תה ועוגיות, יש עכשיו שעת סיפור" המשך יבוא --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- תודה לנתנאל

נראה טיפה ריק פה

פרק 22 נעליים שחורות בורקות הונחו על שולחן העץ, הדמות נשענה לאיטה לאחור על כיסא המשרדים ושתתה מבקבוק בירה, עיניו הביטו על הבקבוק שבזכוכית שלו השתקפה חבורת אנשים שעמדה סביבו. האיש סיים ללגום והביט במבט מעיין על כולם. "טוב, אני פניקס הסוכן האירופאי, ואתם זקן מבוגר נער וילד שצריכים לבצע את המשימות המסוכנות ביותר". המנקה שרף יונתן ואושר לא היו מרוצים מהגישה הדי מתנשאת שהופנתה להם אבל עוזה התעקש שזה מה שצריך, "טוב, הבוס נתן לי פרטים עליכם ככה שכבר חילקתי את המשימה הזאת, אני ,הסוכן ראש-השנה, והסוכן פורים נעקוב אחרי המפלצות, הסוכן שבועות ,הסוכן פסח, והסוכן חנוכה יעקבו אחרי מי שאמור להיות אדום-מדם" השתררה דממה בחדר, "הסוכן חנוכה?!?!" שאלו שרף ויונתן יחדו "מי זה?". פניקס עשה חיוך של מרוצה מעצמו וענה בצורה גאוותנית או שלפחות כך זה הרגיש ליונתן "חכו ותראו". כעבור שעה, כולם עמדו לצאת למשימות שלהם, אושר שם עליו את התיק שלו ולפתע יד הורידה ממנו את התיק, אושר הביט מאחריו וראה את אביו עוזה, "אושר, יש לי עניין לדבר איתך" עוזה ואושר הלכו למשרד של עוזה. פניקס התאנח "כנראה המשימה של הצוות שלי תתעכב", שרף התעצבן והביט בו בגועל "הצוות שלך?" יונתן והמנקה עמדו וחיכו לראות מי הוא סוכן-חנוכה הלא ידוע, הם עמדו בפינת הרחוב תחת השלט עם שם הרחוב, והנה לקראתם מגיע גואל-טפירי, "מי זה?" שאל יונתן את המנקה, המנקה גירד בזקנו וגם הוא היה תמה על זה "זה גואל-טפירי מי שאחראי על ארכיון המבצעים של עין-הצדק", גואל עמד ממש מולם והתערב בלחישתם "גם אני מופתע, הבוס אמר שהוא החליט לתת לי קידום והכניס אותי לצוות שלכם", על פניו של גואל נראתה שמחה רבה, והמנקה פחד שגואל לא מוכן למשימות המסוכנות, אבל הבוס הוא הרבה יותר מפחיד. צהריי-היום ברחובו של יונתן, יונתן יושב על הספסל כשהשס"מ מכוון על מצב סכנה (אדום) כדי להיות מוכן בעיקר למתקפת פתע, המנקה מצד אחד של הרחוב וגואל מהצד השני, עמדו כל רגע לתקוף אות חשוד, והרגע נהיה לדקה והדקה נהייתה לשעה והשעה נהייתה כבר לעת ערב, אך הם נותרו במקומם עומדים עמוד ממתינים בלחץ וציפייה, האם אדום-מדם עדיין בחיים, יונתן לא ידע מה יהיה יותר משמח לגלו שהוא מת או לגלות שהוא חי ואז לפוצץ אותו מכות שוב, ההתלבטות לא חיכתה לו כי המשקפיים שלו סימנו לו על דמות חשודה שמתקרבת, זה הוא. אדום מדם ניצב מול יונתן, בידו גרזן שחור, ובעיניו אודם בוהק במבט נקמני, יונתן הביט בהם וזכר את התחושות בפעמים הקודמות שהוא ניצב במצב הזה, גואל הבין את הפחד ביונתן ורץ עם המקל שהוא לקח (הנשק היחיד שהוא חשב עליו), לחבוט באדום-מדם, הוא רץ ומניף את המקל, וווווווששוווווו, בחיתוך מהיר, אפילו מבלי להסיט מבט מיונתן, הוא חתך את המקל שגואל החזיק, עכשיו יונתן וגואל היו מעוטפים בפחד רב, המנקה קם עם מטאטו לתקוף כמו גואל, הוא רץ ישר כאילו החזיק כידון בקרב אבירים, הנה הוא עומד לשבור לו את הצלע, הוא נוגע בו , והמטאטא עובר דרכו וגם המנקה , כך שהמכה פוגעת בגואל, שניהם דחופים על הרצפה בהלם גמור, בלילה הזה הפחד אחז בכולם. -------------------------------------------------------------------------------------------------- בדירה קטנה בבת-ים כששאלו את אדום-מדם על רצונו להשמיד את העולם, מה הוא יעשה ללא עולם, הוא השיב מהאפר של העולם החרב יקום עולם חדש, אז זבולון שמוכר בתור איש האמת האינסופי חשב, שמהאפר של אדום-מדם קם אחיו יששכר לפעולה. "טוב אחי, הערב אסביר לך כמעט את הכל" פתח יששכר באכלם פיצה בפעם השמינית השבוע "כפי שראית הכרטים הכחולים שקראתי להם קרדיטים הכנסתי אחד מהם לתוך גליל מתכתי עם חריץ, הגליל הזה קיבל את הקוד שחבוי בקרדיט ,ויצר הולוגרמה בצורת האדם שמצוייר על הקרדיט, אבל הנה הקטע, עוזה הבוס לשעבר שלך נתן לי חלק מהמסמכים שלו שמהם הבנתי איך לגרום להולוגרמה להיות גם פיזית, וזה לא נגמר כאן, אלא שכשמת אדום-מדם התפרצה אנגריית החיים הקטלנית שלו שנתפסה במכ"ם המיוחד שלי, וגרמה לי להבין איך לסיים את תכניתי הגדולה" נגיסה נגיסה. "ומאי התכנית הגדולה?" נשאלה כמובן השאלה המתבקשת, "אוי אחי ראה השעה מאוחרת לילה טוב" בדילוג קליל קפץ מהשולחן למיטה והעמיד פני ישן, כי ליבו המשיך לחרוש מזמיומות המשך יבוא ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מלא שיעורי-בית לכן לא המשכתי הרבה זמן

פרק 21 יונתן ראה את אושר מתקרב לשפת בית העץ, לראות מי הדמות החשודה, לפתע אושר חייך חיוך ענק וגלש על הצד של הסולם, יונתן ירד במהירות אחריו, והנה אושר מתקרב לדמות החשודה ומחבק אותה, אישה מבוגרת לבושה בגדים צבעוניים מחזיקה שקית קניות גדולה, די היה ברור מי זאת, אך למקרה שזה לא ברור למישהו הדמות פתחה את פיה "שלום, אני אימא של אושר, ואתה כנראה החונך שעוזה סיפר עליו", יונתן הסתכל על המפגש המרגש כי כנראה אושר לא פגש את אימו מלא זמן, ואז הוא חשב והתלבט האם גם אימא של אושר היא על-טבעי כמו כל דבר שהיה עד כה בעין-הצדק, עזבו ,אפשר לשאול את עוזה מאוחר יותר, כאילו שהוא יצטרך אותו ואת אושר היום. "אה וגם אבא ביקש שאתה ויונתן תגיעו לבסיס במהירות" הפטירה אימו של אושר. במכולת שכונתית קטנה איש עם שיער בלונדיני מבולגן סידר במהירות את מדפי המכולת עם כל תכולתם, תוך עמלו בהערמת פחיות למקרר נשמע קול של מישהו נכנס למכולת, הוא ראה אותו, סוכן של עין-הצדק, לבוש חליפה לבנה ומשקפיים שחורים רק כדי להיראות מגניב, שרף הגיב ראשון "מה אה רוצה?", האיש מולו נעמד זקוף וענה "הבוס קורא לך", שרף גילגל עיניים והמשיך לסדר "תאמר לבוס שאני התארסתי, זה נראה לי חשוב יותר מהמשימה שהוא רוצה", האיש הזה החל לדבר תקיף "אל תעבוד עליי הבוס שלח א כל הפרטים עליך, לא איבדת את ידי הנחש שלך, אתה רק יכול לשנות אותם לידיים או לנחשים כרצונך". שרף נזכר שהיחידים שעסקו בלהכין תרופה לשרף זה הוא והבוס עוזה, אם הבוס מוכן לגלות מה שמתוייג כסודי יש לנו בעיה. בצהריי היום למחרת יונתן אושר ושרף הגיעו לבית קפה וישבו שם, המלצר ניגש "מה תרצו להזמין?" אמר בצורה רובוטית. שרף ענה בפשטות "קפה שרוף", המלצר מיד הוציא פתק ודחף לידו של שרף והלך, כל החבורה קמה והלכה לחדר הניקיון של בית הקפה שם הייתה דלת ברזל שאחריה דלת עם קוד, שרף הקיש את הקוד והם ירדו לבסיס החדש. הסוכנים עמדו בצורה ועוזה עמד למולם, המשרד המרווח מאוד לעומת הישן, הוא הסתובב אנה ואנה עד שהכניסו טלווזיה לחדר, "טוב, הסוכן ראש-השנה, הסוכן פסח, הסוכן שבועות, והסוכן פורים, אם יודעים למה קראתי לכם?" ,שרף ,המנקה, יונתן, ואושר ענו יחדו "לא" וכולם הסכימו שזאת שאלה רטורית מעצבנת. עוזה הרים טלפון והחל ללחוץ עליו במהירות עם אצבעותיו, "נתחיל מהחדשות הסבבה הוא החדשות הגרועות?" עוזה כיוון את הטלפון מול כולם, גלגל מזל דיגיטליו הסתובב ונעצר על החדשות הסבבה. עוזה פתח את הטלווזיה והראה לכולם את החדשות, "שלום, וערב טוב, בשבוע האחרון רבו תיעודים ברשת ,בעיקר מאזור חיפה ,של דמות שחורה וגבוהה כחמש מטר שמסתובבת בעיר, גם באותם רחובות נמצאו כמה שלטים ופנסים שבורים, המשטרה אמרה מדובר בונדליזם ובנערים משועממים". עוזה סגר את הטלווזיה והסביר "לפני הרבה הרבה שנים היה מכשף, המכשף לא רצה למות, אז הוא השתמש בכישוף ופיצל את עצמו לשמונה יצורים שונים המבוססים על רגשותיו", "אבל אם הוא לא גוף אחד זה לא אומר שהוא מת?" שאל שרף. עוזה המשיך "מה שראיתם הוא הפחד, וזה מוזר כי כבר מאות שנים הם יושבים בדד במקום סתר, משהו הוציא אותם ממקום המחבוא". יונתן והשאר ניחשו שהחודש הזה יהיה מאתגר, "ומה החדשות הגרועות?" שאל המנקה, עוזה נאנח והציג לפניהם סרטון של דמות מוכרת הולכת במקום מוכר, זה היה אדום-מדם ברחוב שיונתן גר בו, יונתן נבהל היה בפחד בהלם בבילבול הרי אדום-מדם מאה אחוז מת, אז מה קורה פה?, עוזה הביט בכולם במבט חודר "עכשיו זה הרגע החשוב, האם אתם מוכנים למשימה? המשך יבוא ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- זמן נוזל

חלק שני פרק 20 עוד לא נראתה השקיעה ויום הלימודים נגמר, יונתן לקח את אופניו ועמד לרכוב עליהם, מאוריו הגיע נער עם שיער חום וחליפה שחורה רץ לעברו בצעקות "יונננתתתןןן!!!!!!!", הנער הגיע למולו ונעצר והחל לדבר בכעס "אתה שוב פעם מתחמק מללמוד איתי אחרי הלימודים?!". יונתן גילגל עיניים ופנה לחברו "שמע יוסי, לא שאני נגד ללמוד או נגדך, פשוט בדיוק מה שאתה רוצה בעייתי", יוסי בספקנות הביט ביונתן "אני ביקשתי שנלמד מוסר" השיב בסתמיות. יונתן עלה על האופניים והשיב לו בצורה החלטית ביותר "אין לי טעם ללמוד מוסר, אנשים הם גרועים ,ולהשתנות דורש מאמץ בלתי אפשרי, ואין לי כח לזה" יונתן הל לרוב משם במהירות לפני שיוסי ישיב לו. שנתיים עברו מאז שיונתן הצטרף לארגון עין הצדק ונהיה החונך של אושר, הוא רכב לכיוון פאתי היער שליד העיר, נצב מול בית עץ ממנו משתלשל חוט כחול, יונתן משך בחוט וסולם הורד מפתח הבית עץ, שלב אחרי שלב כמו כל יום שהוא עלה לשם, "שלום אושר, מה שלומך?". אושר חייך ונופף לשלום הוציא את הטלפון ולחץ על אחת ההקלטות שם "שלום יונתן" נקרא מהטלפון, יונתן כבר התרגל לאווירה הזאת, בחודש הראשון בתור החונך של אושר הוא הקים עם אושר בית עץ שיש בו שולחן ,מיטה ,כיסאות, חלון, כיור, ועורבים שאושר אילף ומביאים לו אוכל, והנה הם מהחלון הגיעו שני עורבים שבמקורם שקיות מלאות מאכלים (זה לא גנוב לא לדאוג). העורבים נחתו על אדן החלון, אושר בא וליטף אותם ולק את השקיות, ולמי שזה נראה מוזר שידע שעורבים הם מאוד חכמים. הם כרגיל ישבו דיברו למדו, הגיע הערב ויונתן פנה לביתו, "לילה טוב" יונתן החל לרדת בסולם ואז נבהל מתחתיו ניצבה דמות חשודה וגדולה שעמדה ממש ליד בית העץ, יונתן הסב פניו אל הדלת וקרא "אושר נראה שיש פה בעיה". ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ עוזה ישב על כיסא המשרדים שלו, המשרד החדש של עין הצדק היה טוב מקודמו, עוזה חשב על כל מה שרצה להספיק החודש, הוא גם קיוה שכל הסוכנים כבר יסיימו את המשימות שלהם, ובמיוחד הוא חיכה למשימה אחת שאת התשובה שלה הוא רצה לראות, הגיעה שעת ארוחת הצהריים, נכנס למשרד גואל אחד מהעובדים הזוטרים, על ידו מגש פלסטיק "הנה בוס הארוחה" ואז הוא הושיט יד לכיס והוציא מעטפה "והנה דו"ח של המשימה האחרונה, הוא תום באדום ורק לך יש הרשאה לראות אותו" עוזה אמר לו תודה ולקח את המעטפה הוא פתח אותו וקרא את תוכנה. מסמך: 0077 מדווחים:ראש-השנה, פסח. תיאור: המשימה למציאת עקבות של העריק ג'אן שפירו הובילה אותנו לבית קטן בהונגריה, אחרי כיומיים הכנה פשטנו על הבית ומצאנו בו רק דף נייר אחד שכתוב בו בכתב ידו של ג'אן 'אני לא בוגד אני פרשתי' זה היה מאוד מבאס והלכנו לקנות המבורגר כדי לצאת מהבאסה, יום טוב. עוזה רטן "אייש" , גואל אף על פי שהיה זוטר רצה לדעת את העניין "יסלח לי בוס אבל מה העניין עם ג'אן הזה?", עוזה נשא אליו עיניו וענה "לפני שנתיים כשמי שאתה מכיר בתור הסוכן-שבועות נלחם נגד אדום-מדם ,רגע לפני הניצחון עליו הגיע ג'אן סוכן לשעבר בעין הצדק, לקח את מפתחות המסוק היקר והמיותר שהיה לאדום-מדם וטס משם, נראה שהוא גילה שעקבתי אחריו ושהוא לא רוצה קשר עם הארגון אז כנראה הוא לא מהוה איום". גואל היסס לפני שענה "בוס, יכול להיות שהוא עושה מהלכים בשקט, אם אתה לא יודע את התוכנית שלו איך תדע שהוא לא כרגע ממלכד אתכם", עוזה שתק לדקה ואז אמר "צא לי מהמשרד" גואל הלך וסגר הדלת, עוה נשען על כסאו והל להרהר האם גואל חכם משנדמה. ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- בדירה קטנה בבת-ים הדלת נפרצה בבעיטה כשאדם בחולצה סגולה ומכנסיים שורות בעל זקן כסוף נכנס לדירה, "היי זבולון סוף סוף השגתי הכל", זבולון (איש האמת האינוסופי) קם מכסאו בעצבים "יששכר, אתה כבר שנתיים מתנחל לי בבית וכל יום חוזר עם דברים שונים ולא הסברת לי עדיין מה זה הקרדיטים". יששכר חייך הוא התעלם וזרק על השולחן את כל המתכות שבידו והחל לשחק בהם, אחר רבע שעה הוא קם וקרא לזבולון שיראה "עכשיו זה יעבוד". זבולון הביט על הקופסה המתכתית עם כפתור טורקיז עליה ולא התרשם, יששכר לחץ על הכפתור והיא החלה להשמיע רעש מעצבן, ואז יששכר הוציא מלבן מתכתי ארוך עם חריץ באמצע ושם בו את אחד הכרטיסים התכולים שהוא קרא להם קרטידים, הוא חייך וצחק ופנה לאחיו "סליחה שלקח הרבה זמן פשוט רציתי שזה יצא מושלם" המשך יבוא ------------------------------------------------------------------------------------------------------- כמה זמן?

פרק מיוחד שקיעת השמש של יום אביב, בין שורת עצי ברוש בחצר, נגמר יום הלימודים וכולם חוזרים הביתה. ילדים יוצאים בקבוצות ויוצאים מהשער. חוץ משניים, ילד עם שיער בלונדיני מבולגן ועיניים יפות וילד עם שיער שחור מסודר ובגדים מגוהצים. עמדו בשער הבית-ספר והביטו זה בזה בחיוך זדוני. "מוכן שפר?" נשאלה השאלה בקול ערמומי, "ברור" ענה בהחלטיות "אבל הפעם לא תנצח אותי, קדימה!!! תחרות שלושים ושתיים", הילדים שרף ושפר פנו אל השדה והחלו לספור פרפרים, כתומים כחולים סגולים בעיקר לבנים, עברה שעה ועקבות השמש כמעט נעלמות, "טוב אני ספרתי 34 פרפרים, כמה אתה ספרת שרף?", במבט נפול השיב "29, באמת ניצחת אותי הפעם". כך תמיד הם עשו, תחרויות אקראיות ומוזרות, הם היו החברים הכי טובים והיחידים, פשוט כל שאר הילדים לא התחברו אליהם, כיתה ה' הזמן הכי טוב שהיה להם בחיים. "פעם אחרונה שאתה עושה את זה!" צעקה אימו של שרף "אתה תמיד חוזר מאוחר!". שרף שישב על הכורסה לא התרגש, הוא ידע שאימו רכה מכדי להעניש ואביו פשוט לא יודע מה נחשב עונש, הוא היה מוגן, למרות זאת לחטוף צעקות בצורה שמחר כל השכנים ישאלו מה עשית הפעם נראה עונש מספיק טוב, הוא לא גילה מעולם שאם היו מונעים ממנו להיפגש עם שפר זה היה העונש הכי נוראי, וככה הימים הצעירים של שרף יכלו להימשך לנצח, לפחות כך הוא חשב. נגמר פסח חוזרים ללימודים. ועכשיו שרף יכול לפגוש את שפר, כל החג הוא היה אצל בני דודים ועתה נשוב לשגרה. כולם הגיעו לכיתה התיישבו במקומות, חוץ משפר. זה היה מאוד חשוד בעיני שרף, שפר הרי ילד דייקן, אולי פשוט הוא מתעכב, ארוחת צהריים ואין סימן לשפר. כל היום עד הדקה האחרונה שרף המתין להיפגש עם שפר ולדבר איתו על מה קרה בפסח. אחרי הדקה האחרונה שרף יצא מהכיתה וראה במסדרון את אביגיל אחותו הגדולה של שפר. "אביגיל, תגידי איפה שפר?." היא הביטה בו מלמעלה (כי היא גבוהה ממנו) במבט מתחמק ואז התאנחה אנחה גדולה, "שרף, גם לי זה קשה, אז תדע,שפר מת", שרף נבהל והזתעזע "על מה את מדברת? רק אנשים זקנים מתים". במבט מיואש ענתה לו "לא תמיד". שרף ניסה לעצור את הדמעות בעיניו "אבל המורה לימד אותנו על הנביאים שהם יכלו להחיות מתים אז אולי אפשר..". אביגיל קטעה אותו "אין בימינו נביאים". שרף חזר עצוב ומדוכא לביתו. חברו הטוב אבד ממנו, הוריו גילו זאת אחרי קצת זמן וקיוו שהוא יתנחם. שרף המשיך ללמוד בבית ספר אך הוא לא אמר שלום לאף אחד, לא היה לו רצון לדעת דברים, הציונים שלו התדרדרו, הוריו החליטו לעבור דירה ולהעביר את שרף לבית ספר אחר. הם לא ידעו ששרף לא התכוון להתיידד עם אף אחד, הוא פחד לאבד שוב חבר קרוב. היום האחרון בו שרף היה בביתו היה יום שמשי באביב. אבא של שרף הגיע אליו בסבר פנים חמורות "שרף! אתה בן 18 תתאפס על עצמך כבר". שרף שתק מעט וענה "אני רוצה למות" אביו נרתע "אם אני אמות אני אפגוש את שפר". האב הרגיש שאפלה כבדה עוטפת את בנו. "התחרפנת! אתה רוצה להרוג את עצמך?!" ,שרף הרכין את ראשו "לא". למחרת. שרף וכל חפציו נעלמו מהבית. נותר רק מכתב בו הוא כתב להוריו שהוא יוצא למסע מסביב לעולם במטרה למות בתאונה מחרידה. מה שהוא לא ציפה לו זה כמה קשה להיפגע באסון בחיק הטבע, הליכה במדברות, טיפוס על הררי קרח, ציד כרישים, הר געש, ב'נג'י מעל נחל שורץ תנינים, כך ימיו חלפו עד שראה כתבה על אדם שנהרג בג'ונגל בדרום אמריקה. בדרום אמריקה שרף הלך בין סבכי עצים ואדמה מלאה חרקים לא ידועים לו, הליכתו הייתה מעט עקומה מרוב דקירות של קוצים בברכיו, לפתע משהו ניצנץ מולו מתוך חור קטן בארץ, הוא התקרב והוציא את הדבר מהאדמה, רעד עבר בכל גופו והוא התעלף, חלף זמן לא ידוע ושרף התעורר, הוא הזיז את ידו ונגע בראשו ונבהל "אאההההה נחשששש!!!!!!!" כשתי דקות לקח לו להבין ששתי זרועותיו נהיו פשוט נחשים, הרבה יותר מלחיץ. רגע אחד, איפה החפץ שהוא הרים? שרף הביט לצדדים וראה איש מבוגר עם עיניים אדומות בורקות לבוש בגדים קרועים, מחזיק בידו פסלון של איש אוחז חנית, ביד השנייה מכשיר קשר. "בוס המשימה נכשלה איזה נער אדיוט נגע בחפץ והוציא ממנו את כל האנרגיה". הבוס ענה "תביא אותו". האיש המבוגר הפנה פניו אל שרף "נער בוא איתי" שרף זז מעט אחורה "מי אתה?". האיש המבוגר שהה וענה "אברינו, אבל תקרא לי רק אדום-מדם" ישראל, בסיס סודי מתחת לעיר בית-שמש. שרף לבוש בכפפות שכיסו את ידי הנחש החדשות, ונכנס לשיחה עם הבוס של הארגון, "שלום אני עוזה הבוס של עין-הצדק, עכשיו אשאל אותך כמה שאלות" -או-קיי -אתה מאמין בשכר ועונש? -כן -אתה מאמין שצדיקים הולכים לגן-עדן ורשעים לגיהנום? -כן -אתה מאמין שחבר שלך שאדום-מדם סיפר לי עליו, שפר, היה צדיק? - (בדמעות) כן -אז תהיה אדם טוב וצדיק ובעולם הבא תפגוש את חברך, והשאלה האחרונה התרצה להצטרף לארגון שלי? שרף בן 27. רצח את מי שהיה המאסטר שלו ונהיה חבר של נער בשם יונתן וילד בשם אושר, עזר בפינוי הבסיס הישן ובבניית הבסיס החדש, ניצב עתה באחד הרגעים הגורליים בחייו, הוא נכנס לבית-קפה התיישב במקום שאמרו לו ופנה לאישה שהיית מולו "שלום".

שנה טובה

חה חה חה חה חה חה