קטון

פרק מיוחד שקיעת השמש של יום אביב, בין שורת עצי ברוש בחצר, נגמר יום הלימודים וכולם חוזרים הביתה. ילדים יוצאים בקבוצות ויוצאים מהשער. חוץ משניים, ילד עם שיער בלונדיני מבולגן ועיניים יפות וילד עם שיער שחור מסודר ובגדים מגוהצים. עמדו בשער הבית-ספר והביטו זה בזה בחיוך זדוני. "מוכן שפר?" נשאלה השאלה בקול ערמומי, "ברור" ענה בהחלטיות "אבל הפעם לא תנצח אותי, קדימה!!! תחרות שלושים ושתיים", הילדים שרף ושפר פנו אל השדה והחלו לספור פרפרים, כתומים כחולים סגולים בעיקר לבנים, עברה שעה ועקבות השמש כמעט נעלמות, "טוב אני ספרתי 34 פרפרים, כמה אתה ספרת שרף?", במבט נפול השיב "29, באמת ניצחת אותי הפעם". כך תמיד הם עשו, תחרויות אקראיות ומוזרות, הם היו החברים הכי טובים והיחידים, פשוט כל שאר הילדים לא התחברו אליהם, כיתה ה' הזמן הכי טוב שהיה להם בחיים. "פעם אחרונה שאתה עושה את זה!" צעקה אימו של שרף "אתה תמיד חוזר מאוחר!". שרף שישב על הכורסה לא התרגש, הוא ידע שאימו רכה מכדי להעניש ואביו פשוט לא יודע מה נחשב עונש, הוא היה מוגן, למרות זאת לחטוף צעקות בצורה שמחר כל השכנים ישאלו מה עשית הפעם נראה עונש מספיק טוב, הוא לא גילה מעולם שאם היו מונעים ממנו להיפגש עם שפר זה היה העונש הכי נוראי, וככה הימים הצעירים של שרף יכלו להימשך לנצח, לפחות כך הוא חשב. נגמר פסח חוזרים ללימודים. ועכשיו שרף יכול לפגוש את שפר, כל החג הוא היה אצל בני דודים ועתה נשוב לשגרה. כולם הגיעו לכיתה התיישבו במקומות, חוץ משפר. זה היה מאוד חשוד בעיני שרף, שפר הרי ילד דייקן, אולי פשוט הוא מתעכב, ארוחת צהריים ואין סימן לשפר. כל היום עד הדקה האחרונה שרף המתין להיפגש עם שפר ולדבר איתו על מה קרה בפסח. אחרי הדקה האחרונה שרף יצא מהכיתה וראה במסדרון את אביגיל אחותו הגדולה של שפר. "אביגיל, תגידי איפה שפר?." היא הביטה בו מלמעלה (כי היא גבוהה ממנו) במבט מתחמק ואז התאנחה אנחה גדולה, "שרף, גם לי זה קשה, אז תדע,שפר מת", שרף נבהל והזתעזע "על מה את מדברת? רק אנשים זקנים מתים". במבט מיואש ענתה לו "לא תמיד". שרף ניסה לעצור את הדמעות בעיניו "אבל המורה לימד אותנו על הנביאים שהם יכלו להחיות מתים אז אולי אפשר..". אביגיל קטעה אותו "אין בימינו נביאים". שרף חזר עצוב ומדוכא לביתו. חברו הטוב אבד ממנו, הוריו גילו זאת אחרי קצת זמן וקיוו שהוא יתנחם. שרף המשיך ללמוד בבית ספר אך הוא לא אמר שלום לאף אחד, לא היה לו רצון לדעת דברים, הציונים שלו התדרדרו, הוריו החליטו לעבור דירה ולהעביר את שרף לבית ספר אחר. הם לא ידעו ששרף לא התכוון להתיידד עם אף אחד, הוא פחד לאבד שוב חבר קרוב. היום האחרון בו שרף היה בביתו היה יום שמשי באביב. אבא של שרף הגיע אליו בסבר פנים חמורות "שרף! אתה בן 18 תתאפס על עצמך כבר". שרף שתק מעט וענה "אני רוצה למות" אביו נרתע "אם אני אמות אני אפגוש את שפר". האב הרגיש שאפלה כבדה עוטפת את בנו. "התחרפנת! אתה רוצה להרוג את עצמך?!" ,שרף הרכין את ראשו "לא". למחרת. שרף וכל חפציו נעלמו מהבית. נותר רק מכתב בו הוא כתב להוריו שהוא יוצא למסע מסביב לעולם במטרה למות בתאונה מחרידה. מה שהוא לא ציפה לו זה כמה קשה להיפגע באסון בחיק הטבע, הליכה במדברות, טיפוס על הררי קרח, ציד כרישים, הר געש, ב'נג'י מעל נחל שורץ תנינים, כך ימיו חלפו עד שראה כתבה על אדם שנהרג בג'ונגל בדרום אמריקה. בדרום אמריקה שרף הלך בין סבכי עצים ואדמה מלאה חרקים לא ידועים לו, הליכתו הייתה מעט עקומה מרוב דקירות של קוצים בברכיו, לפתע משהו ניצנץ מולו מתוך חור קטן בארץ, הוא התקרב והוציא את הדבר מהאדמה, רעד עבר בכל גופו והוא התעלף, חלף זמן לא ידוע ושרף התעורר, הוא הזיז את ידו ונגע בראשו ונבהל "אאההההה נחשששש!!!!!!!" כשתי דקות לקח לו להבין ששתי זרועותיו נהיו פשוט נחשים, הרבה יותר מלחיץ. רגע אחד, איפה החפץ שהוא הרים? שרף הביט לצדדים וראה איש מבוגר עם עיניים אדומות בורקות לבוש בגדים קרועים, מחזיק בידו פסלון של איש אוחז חנית, ביד השנייה מכשיר קשר. "בוס המשימה נכשלה איזה נער אדיוט נגע בחפץ והוציא ממנו את כל האנרגיה". הבוס ענה "תביא אותו". האיש המבוגר הפנה פניו אל שרף "נער בוא איתי" שרף זז מעט אחורה "מי אתה?". האיש המבוגר שהה וענה "אברינו, אבל תקרא לי רק אדום-מדם" ישראל, בסיס סודי מתחת לעיר בית-שמש. שרף לבוש בכפפות שכיסו את ידי הנחש החדשות, ונכנס לשיחה עם הבוס של הארגון, "שלום אני עוזה הבוס של עין-הצדק, עכשיו אשאל אותך כמה שאלות" -או-קיי -אתה מאמין בשכר ועונש? -כן -אתה מאמין שצדיקים הולכים לגן-עדן ורשעים לגיהנום? -כן -אתה מאמין שחבר שלך שאדום-מדם סיפר לי עליו, שפר, היה צדיק? - (בדמעות) כן -אז תהיה אדם טוב וצדיק ובעולם הבא תפגוש את חברך, והשאלה האחרונה התרצה להצטרף לארגון שלי? שרף בן 27. רצח את מי שהיה המאסטר שלו ונהיה חבר של נער בשם יונתן וילד בשם אושר, עזר בפינוי הבסיס הישן ובבניית הבסיס החדש, ניצב עתה באחד הרגעים הגורליים בחייו, הוא נכנס לבית-קפה התיישב במקום שאמרו לו ופנה לאישה שהיית מולו "שלום".

שנה טובה

חה חה חה חה חה חה

משעמם לי, אז הנה טריקים שלמדתי במהלך השנים. 1. לילה. אם חשובים לכם שעות השינה, אבל לשותפכם לחדר אין בעיה להיכנס באחת בלילה בצעקות, הנה הפתרון. הדפיסו דמות קרטון גדולה של הסלנדרמן, או ג'ק בובת הקש, או הרובריין, או זה-לא-אייל, או אירוק, או... טוב בשלב הזה כבר הבנתם, שימו עליהם משהו זוהר, שימו בכניסה לדלת, ושימו אטמי אזניים כי ב90% מהמקרים יש צרחות. שינה טובה. תופעות לוואי: אם אתם שכחתם ששמתם אותם בחדר .גם אתם תצרחו מבהלה 2. תביעה, אם מישהו תובע אתכם למשפט, הדרך הכי פשוטה להינצל היא שוחד, אפשר בשוקולד או ממתקים או כסף או פוצלח או גופה לשחד את השופט ותינצלו מהמשפט. תופעות לוואי: עיוורון, עוני, טיפשות, כלא, שיגעון, ירידה לגיהנום. 3. ראייה. אם הקטע הבא עושה לכם כאב ראש, זה אומר שיש לכם בעיה עם צבעים בוהקים בצורה מוגזמת, אז כדי להימנע ממצבים כאלו או שימו משקפי שמש, או קחו מקדח ותיפטרו מהעיניים (שלכם או של מי שמשתמש בצבעים מוגזמים ומעצבן אתכם). תופעות לוואי: עיוורון, כלא. 4. האשמה. אם אתם הואשמתם בשוחד ופגיעה בעיניים של מישהו בגלל העצות שלי, אל תפלילו אותי, יש לי קשרים במאפיה, אז אני אתנקם בכם בעזרת עוגות ובורקסים. תופעות לוואי: כמות מסוכנת של מאפים בגוף 5.הומור. אם סיפרתם בדיחה מצחיקה ואף אחד לא צחק, זה אומר שאתם צריכים להחליף את החברים שלכם בשיבוטים שהנדסתם אותם לצחוק מהבדיחות שלכם תופעות לוואי: חוסר מקום במרתף בגלל אנשים מוקפאים, וחברות מזוייפת. 6.וידוי. חודש הרחמים והסליחות חודש אלול, צריך להיות אמיתיים, כל מה שכתבתי פה הוא בדיחה וסאטירה ואין כוונה לפגוע, הנה אני מודה עשיתי טעויות, גם בפורום הישן עשיתי, למה אני כותב את זה?, באמת למה? למה? שמישהו יעזור לי אני באמת לא מבין למה כתבתי את האשכול הזה? פה זה רציני אני באמת פשוט ממשיך לכתוב אותו נגד רצוני. תופעות לוואי: אם חזרתם בתשובה אז התקבלתם בתשובה. 7........... לא לחשוד שמשהו לא בסדר זה מוציא אותך מדעתך, להתראות. הצילו.

אה

גם לא פתחת אשכול בנושא אנימה ומנגה ואחלה טיפים נתת

שאלות ותשובות

בשב"כ: אדוני מישהו בליגת הפוקימונים גילה ברבים את הקוד לפתיחת הנשקים הסודיים

פרק 19 אדום-מדם פנה משם מהר, אושר נותר מבולבל והביט באביו, עוזה התאנח אנחה כבדה והסביר "על אדום-מדם יש קללה, מי שיהרוג אותו ימות באותו רגע, אף על פי שאנחנו בני אלמוות אני פוחד שהקללה האת חזקה מאיתנו". אושר שמע את זה והחליט לרדוף אחרי אדום-מדם. יונתן ישב מהורר על הרצפה, הוא הבין שרוב האזור נהרס מהשעון, וקיוה שהתכנית שלו עבדה, המנקה ישב מולו ונראה שלא היה אכפת לו מהמצב, יונתן המשיך לחשוב בדאגה, הרי התכנית כה טובה לא, התכנית הייתה שיונתן יקח את האקדח שאושר הביא, יכין ממנו את השס"מ (כן זה פשוט להכין את זה), יתן לאושר, ואז אושר יפרק מכות את אדום-מדם. אז למה יש חשש בליבו של יונתן. קול שעבר באוויר החלל עורר את הגנותיו, הקול ליחשש בצורה מוזרה "ללמד את בני יהודה קשת", יונתן נבהל, זאת הפתיחה של קינת דוד על שאול ויונתן, כלומר איום כלפיו, ואכן אדום-מדם הגיע, נשען על מקל ברזל חרוך, משתעל, והולך כפוף, הוא הביט מטה ודיבר "בבקשה רחם עליי". יונתן לקח את מוט הברזל מידיו של אדום-מדם, הוא נפל ויונתן עמד מעליו, "למה לי לרחם עליך אחרי שניסית להרוג אותי", יונתן עמד להניף את מוט הברזל ולפגוע באדום-מדם אבל דמות נוספת הפריעה לו. ג'אן מלווה בשני חיילים, משך את יונתן אחורה, יונתן נפל והמוט נתפס בידי ג'אן, "אי אי, נער משונה אתה, להרוג את האויב לא ישלם את הנקמה שתרצה ממנו", יונתן אימץ את ליבו כדי שהדברים לא יערערו את המצב, "מה אתה רוצה?", ג'אן חייך חיוך ערמומי "אני? רק שמונה מיליון דולר, שליטה במחוז שלם בצרפת או רומניה, ומנייה שולטת בבורסת היהלומים". יונתן והמנקה הביטו בו במבט תמוה, ג'אן התכופף לעבר אדום-מדם ולקח מברדסו מפתח, "להתראות אברינו, תודה על המסוק", ג'אן מוט הברזל ושני החיילים שאיתו פנו משם, יונתן והמנקה עדיין מבולבלים, ולפתע יונתן שם לב שאושר עמד שם כל הזמן. "אושר, למה לא ניצחת כבר?", אושר הוציא את טלפונו והפעיל הקלטה, "חתולים זה חמוד". מה?, אושר החל בלחץ ובפזיזות לעבור על כל ההקלטות בטלפון שלו ,אין סיכוי שאין לו מילים כמו קללה, רצח, זהירות, וכו'. עזוב טכנולוגיה, אושר הוציא עיפרון מכיסו וכתב על הרצפה "זעירט אדום מדאם מכוללל, אל תהרועג איתו". באסה הוא ילד קטן ויכולת הכתיבה לא משהו, אדום-מדם הבין שיונתן עלול לא להרוג אותו, אז הוא קם ובעט באושר כדי שיונתן יהרוג אותו, יונתן התהפך לכיון אדום-מדם בא לתת לו אגרוף ו.. מוסר, האם בסדר להרוג רוצח פסיכופט שחטף אותי פצע אותי וכמעט השמיד את העולם?. כן! מה ההתלבטות, עוזה הגיע וגם שרף, עוזה מיהר להסביר "יונתן, אסור להרוג את אדום-מדם מי שהורג אותו מת מיד", אדום-מדם הבין שרעיונו נכשל , אז פשוט נהרוג את יונתן עכשיו, יונתן ז הצידה כשאדום-מדם קפץ לכיוונו, יונתן עוד לא החלים מהקרב הקודם וזעק "אז מה להשאיר אותו חי שירדוף אחרי?". עוזה נבוך, שרף הוציא סכין והתקרב, "אברינו, בוגד, שקרן, היית לי מאסטר מורה דרך, מנהיג, טיפלתי בך, אתה היית אמור למות מזמן, תמות!!!" שרף בא לנעוץ את סכינו במרושע הכי גדול לדעתו, יונתן דחף את אדום-מדם וצעק "שרף, אתה תהרוג גם את עצמך", שרף מנע עצמו מלבכות נראה שהמפגשים הקצרים גרמו להם להתחבר, שרף נשם לאט, ואז בעט באדום-מדם, נראה כי אין מה לעשות אי אפשר להרוג את אדום-מדם מבלי שיהיה קרבן, אלא אם כן.., המנקה קם והציע "הבה נטילה גורלות, אני ושרף ניקח את הסכין ואם אחד מאיתנו ימות אז הוא ראוי למות". שרף התקרב , ויונתן עוזה ואושר הביטו בתדהמה, אדום-מדם קם וכשהבין ששרף והמנקה מחיקים יחד סכין לכיוונו הוא החל לצעוק "ללללללללללללאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!", סלאששש, אדום-מדם מת. המנקה פנה אל כולם בחיוך "מי שמכיר את איש-האמת-האינוסופי יודע שיש לו ספר שאומר את כל האמת, שאלתי את הספר כי אני פארנויאד איך לנצח כל אחד מהארגון, מה שאדום-מדם אמר זה רק אם איש אחד הורג אותו ,אבל שניים זה סיפור אחר" מין דממה שרתה שם בזמן שהחיילים פינו את הגופה, יונתן התעורר מההלם ופנה לעוזה, "עכשיו, אפשר בבקשה הסבר" עוזה חייך "כן. אז ככה אני ואושר כמו כל האדם נמות יום אחד העניין שלנו זה לוקח הרבה, אני כרגע בן מאה ארבעים וארבע, אבי זכרונו לברכה גידל אותי במסירות עד שהוא מת, במותו הוא הוריש לי את עין-הצדק הארגון שהוא הקים, התברר שבגלל אלימות שסבלתי בתור ילד אבי החליט ליצור את פצצת-ת"ק שתשמיד את האנושות, ואני החלטתי להסב את הארגון לחקירת דברים מוזרים כמוני שלא משנה כמה מתעללים נותר חי, ככה התלקטו כל האנשים בארגון, ויש עוד הרבה, כפי שהסברתי לך השס"מ הוא חלק מההמצאה של אבי, האיימיילים שקיבלת מהמנקה היו כי הוא החל לחשוד באדום-מדם, מה שהתברר כנכון, והוא החליט לשלוח אליך כי הוא קיוה שהשס"מ יעזור. עתה רק שאלה קטנה לי אליך מה עשית עם השס"מ?" יונתן החל להיות נבוך וענה בלחש "עשיתי עסקאות בשוק השחור להרוויח כסף", עוזה הינן גירד בזקנו ואז המשיך לדבר "יונתן אתה יודע איפה אנו נמצאים?" יונתן ענה "לא". עוזה המשיך "אנחנו בבסיס עין-הצדק בישראל שבנוי מתחת לעיר בית-שמש, ואם לא שמת לב אני ואושר יהודים", יונתן הופתע מזה הוא לא ציפה שפריקים כאלה יהיו מעמו, הוא עדיין לא עיכל את מה שקרה, עוזה התקדם "כפי שראית במצב כזה, במיוחד עכשיו שרוב הבסיס נהרס, וגם כי המקום לא אידיאלי לגידול ילדים, אני מבקש ממך האם תסכים להסב את מקצועך ולהיות החונך של אושר, אשלם לך" יונתן ואושר חייכו, יונתן ענה "בוודאי" והמנקה אסף את המגב והדלי ואמר "נראה שיש לי עכשיו הרבה מה לנקות", המנקה הלך ועוזה הביט בחייליו המפנים את המקום, אמנם הכל חרב אבל זה מרגיש כמו שלמות. אז כנראה זה.. ..הסוף סתם בצחוק. על ספסל מול נהר הירקון ישב איש-האמת-האינוסופי עם ספרו, כולם הכירוהו בתור סתם זקן שאוהב לשבת מול נחל, ועתה הגיע מישהו שפנה אליו בצורה אחרת, בתחילה הוא לא זיהה את האיש שהגיע ואמר לו "שלום זבולון, אני רוצה את הפיקדון שלי חזרה", איש-האמת-האינסופי חייך, קם על רגליו , פרש את ידיו ודיבר בקול גבוה ושמח "אחי!! מה שלומך?" האיש מולו השתיק אותו, ואיש-האמת-האינוסופי שפך דיו על ספרו, ואז שניהם נעלמו בסערה מוזרה שהופיעה סביבם ,לאזור חשוך וסמיך, מולם הייתה תיבה ,האיש התכופף ופתח אותו וגילה בה הרבה כרטיסים "תודה זבולון, עתה הקרדיטים יופיעו" "מה זה?" "אסביר לך אחר כך" המשך יבוא סוף חלק ראשון

אני לא יודע למה, אבל אני אוהב את הדמות של בטא

פרק 18 -אתה לוזר, תפסיק להיכשל -מאסטר! אל תכה אותו הוא חולה -בסדר, אפילו להיות כישלון הוא לא יכול אדום-מדם תקף במהירות עם הגרזן והחרמש, יונתן התחמק בסנימטרים ספורים, תוך כדי ההתחמקות יונתן זרק לשרף פתק, ושרף התחיל לרוץ, עכשיו כששרף הלך יונתן יכול להיות רציני, התקפה, יונתן הסתער עם בוקס שלוף לעבר בטנו של אדום-מדם, אדום-מדם חטף את המכה ומפיו יצאו טיפות דם, הוא החל להשתעל ולהסתחרר, המראה הזה עורר רחמים אצל יונתן, והם חזרו לישון כשאדום-מדם בא לתקוף אותו שוב, יונתן קפץ ואז נתן בעיטה בעורף לאדום-מדם, בתגובה הוא תפס את הרגל של יונתן והטיחו אל הקיר, יונתן התלבט מצד אחד המצב הכחול הופך אותו לחזק פי עשר, מצד שני שאר המצבים נותנים לו כלים שיעזרו לו, עד שבאה העצה השלישית והכריעה בינהם, יונתן קם ודיבר "היי אברינו, מה שלומך?". אדום-מדם חרה אפו ביונתן, ולפתע התגלה אצלו יכולת חדשה שיונתן לא הכיר. בום!!. אדום-מדם פוצץ את כל הקיר באגרוף, יונתן לא נרתע ממצג הכוח הזה, הוא ידע שאם ירתע טיפה הסיכוי לנצחו יגבר, יונתן בא לתת עוד אגרוף אבל אדום-מדם אחז בידו, והסיר את השעון, יונתן ניסה לבעוט ולתת אגרוף בידו השנייה אך לא צלח, אדום-מדם נראה פתאום גבוה יותר, האמת אולי זה רק בראש של יונתן, הוא הפסיק לנסות הפסיק לזוז, אך הוא התעקש למצוא פליטה. "אדום-מדם, למה לך להשמיד את העולם, תחשוב על כל הדברים הטובים שיש פה", אדום-מדם לא הגיב הוא פשוט לחץ יותר חזק את היד של יונתן, והוסיף ולקח גם את המשקפיים, ולמרות שהמשקפיים כחולות כהות , עיניו האדומות של אדום-מדם נראו דרכם, ליונתן אין יכולות, המצב הכחול לא משפיע על הסוודר, זהו אגרוף אחד אמיתי בלי הגנה ויונתן יפול. שלוש שתיים אחת ו.., אושר קפץ וחטף את האגרוף ישר בפרצוף ורוסק לרצפה, אדום-מדם היה מבולבל איך אושר הופיע משום מקום, ואושר לא יכול למות אז הוא יקום ויעזור, יונתן לא חייך למראה ההצלה שלו, הוא אמר "קוד כחול, שבעים ושבעה", והשעון שכבר היה על ידו של אדום-מדם הוציא הודעה "מפעיל את מערך פצצת ת"ק ". אוי-לא, עוזה הסביר ליונתן שכדי שהתכנית של אדום-מדם תפעל צריך שהאנגריה מהשעון תגיע אל מכונה שיש באחד החדרים, בחפזו של אדום-מדם הוא נתן בוקס בכתף של יונתן, אמנם זה כאב, אמנם זה דימם, אבל כשאדום-מדם הלך לשם יונתן חייך. אדום-מדם רץ. "לעזאזל" הוא חשב "אם הפיצוץ יפעל פה במסדרון רוב המקום יושמד וזה יהיה ביזבוז של כל האנרגיה", 'עוד דקה ללשחרור פצצת ת"ק'. אדום-מדם הגיע מול דלת התכלת הרחבה ובא לפתוח אותה, היא נעולה, מה!, היחיד שיכול לנעול פה חדרים זה הבוס והוא מעולם לא נעל את החדר הזה, התשובה הגיעה אליו מיד, מעברה השני של הדלת נשמע קול מוכר "אויש, סליחה בוס נראה שחסמתי פה בטעות עם אלפי קופסאות ומקלות ברל את המעבר". אדום-מדם רתח יותר ממקודם, היה צריך לתת לו פרס על גילוי רמות חדשות של זעם. "שרף!. אתה מטומטם אם לא תפתח לי הפיצוץ יכול להרוג את שנינו". שרף ענה מהצד השני "ואם אפתח לך הוא יהרוג את כולם". אדום-מדם אימץ את כל כוחו .באם!!!. כל הארגזים המקלות והדלת עפו, שרף התכופף בפינה, עוד עשר שניות להפעלה, ו...., לא, המכונה שהייתה אמורה להפעיל את פצצת ת"ק הייתה מנופצת לשברים רבים, הפטיש והמסור שהיו שם לא ניסו להסתיר את הפשע, חמש שניות לפיצוץ, אדום-מדם אחז בשרף, "אתה בא איתי לגהנום" , שרף גיחך "אשלח לך גלויה מגן-עדן". בווום!!!! שרף פקח את עיניו והופתע לגלות שהוא ושתי ידי הנחש שלו בחיים, מולו היה הרבה שברי ברזל מפוחמים וריח עז של עשן, לידו היה את אושר שלפתע נעלם, שרף המבולבל נהיה מבוהל, ואז התחיל לצחוק, "אברינו כנראה היה חכם יותר" אמר. אדום-מדם קם, הערכת נזק כ45% מהבסיס נהרס, איך הוא חי, טוב אדום-מדם ידע לרכז את כל הכוחות שלו לנקודה אחת ,כך שהוא ריכז את אנרגיית החיים שלו ללב ושיחרר אותה על כל הגוף כדי לשרוד, המשקפיים והשעון היו מנופצים, אדום-מדם חייך, אפשר להרוג את יונתן, לא אי-אפשר, אושר העיף את אדום-מדם לעבר אחת ערימות השבר מהפיצוץ, במהירות הוא הסתובב וראה, אושר לבוש במשקפיים כחולים ויש לו שעון ביד, אדום-מדם לא התכוון לדבר איתו כי אושר אילם. בינתיים, יונתן קיוה שיבוא מישהו ויעזור לו, ואכן זה קרה המנקה בא ושם לו משחה ופלסטר על הכתף, "אתה לא מת?", המנקה החל לצחוק "יונתן, הפיצוץ ששמעת לפני רגע גם אם אדום-מדם היה בנקודה הכי קטלנית שלו היה שורד, ויש לי מזרקים שגורמים לי להיראות מת", יונתן הופתע מאוד. "אה כן ואני גם אבא של מנשה מהכיתה שלך" עוזה הגיע לצד בנו והכריז "היכנע אדום-מדם, אתה יודע שכל פעם שתהרוג אותנו אננו נחזור לתחייה ,ואין לך יותר דרך להפיק את זממך", אדום-מדם חייך, "עוזה, אתה לא תהרוג אותי, וגם תדאג שאושר לא יהרוג אותי, לכן אני אדאג שהנער יהרוג אותי", עוזה נבהל ואושר היה מבולבל, עוזה ידע שיש כלל פשוט מאוד, שאדום-מדם גילה לו, מי שירצח את הרוצח הגדול, מות יומת. המשך יבוא ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- האם זה הסוף? (לא)

ישששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11111111 כל הכבוד לפרון שזכה להיות המגיב האלף, לילה טוב

עוד אחד ומגיעים לאלף 1000!

אז בוא נגיב

עוד קצת ונגיע לאלף תגובות

פרק 17 -אבא למה אנחנו לא מתים כמו כולם? -אני לא יודע -ולמה הם ממשיכים לנסות להרוג אותי? -זה כי בני אדם מרושעים, ואם לא אצליח בזה אתה תצליח -מה? המנקה התחמק בסנימטרים ספורים מנשקים של אדום-מדם. "אם זה לא היה ברור אני מנסה להתגרות בך" הוסיף המנקה בחוסר יראה. "רק כי שנינו הצטרפנו באותו זמן לא אומר שאתה יכול ללעוג לי" ענה אדום-מדם בעצבנות, המנקה החליט לא להבליג יותר וללכת להכי קיצוני, הוא שאל בתמימות למרות שידע שזה העמדת פנים גרועה "מה קרה לאברינו ,מנהל החשבונות הקטן?". פניו של אדום-מדם התעוותו הוא כיווץ את עיניו האדומות זוהרות למבט נקמני והורידים על כפות ידיו בלטו, צעקתו הרבתה אימה, "אתה לא תפריע לי!!!". טאחחח, המנקה הועף אליי קיר, אבני הקיר הקטנות ההתמוטטו עליו, אבל הוא נותר מחוייך. "נו אברינו, ככה לבגוד בעוזה?". אדום-מדם בעט בו וענה "עוזה הוא הבוגד" בנתיים "המצב הכחול מכפיל פי עשר את היכולות הפיזיות שלך ואת החכמה, הסיבה שדאגתי שתבנה אותו לא נכון כי הוא פותח עוד יכולת". שתיקה. "השמדה עצמית". יונתן חייך "נו, אז תשחרר אותו ותתן לי לפרק מכות את אדום-מדם". עוזה הרצין את פניו "אתה לא מבין, יש פצצת אטום ומעליה פצצת מימן, ומעליה פצצת ת'-ק' שחלק מהכוח שלה טמון במה שקראת לו שס"מ ,שזה מאוד קשה לומר את זה". יונתן היה מבולבל "פצצת ת"ק? מה זה?". עוזה ענה מבלי ליצור קשר עין עם יונתן "המצאה של אבא שלי, המייסד של עין-הצדק". יונתן חשב שהמשפט הזה מוזר, ואז הביט באושר שהחזיק אקדח שלקח מקודם, יונתן היה בטוח שנדלקה לו נורה מעל הראש כי הבזיקה לו תכנית לניצחון. שרף התעורר מאוד מבולבל, גם ג'אן שלידו היה מבולבל, ג'אן פנה לשרף "סליחה שדקרתי אותך, בבקשה תענה לי מה התחלת לומר לאדום-מדם". שרף שעדיין היה חלש השיב לו "כולם בארגון עם שמות בדויים, אני יודע ששמך האמיתי הוא שלמה ושינית אותו לג'אן, השם הוא מהות האדם ולכן רובכם שינם את השם כאילו אתם אדם חדש, במיוחד אתה התעקשת על זה, רק אני עם שמי האמיתי שהורי קראו לי בו, אז מה שאמרתי זה שהשם האמיתי של אדום-מדם הוא אברינו" אדום-מדם המשיך לבעוט בעצבנות במנקה. המנקה המשיך ללעוג לו "חחח, ככה אתה מכה אותי, כאילו אני כלב אשפתות" הדיבור הזה הוסיף עוד בעיטות. "לא תרחם עלי, יש לי שני בנים קטנים מנשה ואפרים", אדום-מדם לא הקשיב למנקה הוא המשיך לבעוט בתקווה שהמנקה כבר ימות, ותקוותו מפח נפש, המנקה החליט בתור לעג אחרון "אני רואה עכשיו את מלאך-המוות, ודע לך הוא הרבה יותר נחמד ממך" עיני המנקה כהו פיו נפתח, שריריו רפו והוא נותר כך בין שברי הקיר. אדום-מדם חייך אם יפטר גם מעוזה ושרף אף אחד לא יזכור את אברינו, הילדון העלוב שלא יכל לעשות כלום, היום זה היום בו לא יהיו עוד אנשים שידעו מי זה אברינו. טאח, כיסא פלסטיק ירוק הוטח בראשו של אדום-מדם, "מה?!". מולו עמד שרף מכוסה בתחבושות עם ידי הנחש הזועמות, "אני יודע שזה לא מצב אידיאלי לקרב, אבל הזעם שלי עליך מעביר אותי על דעתי" זעק שרף, "במשך שנים טיפלתי בך, אני יודע את האמת, אתה סתם זקן פחדן ששונא את השם שלו, והיום זה יום מותך ,אברינו!!!!" שרף דאג לומר את המילה האחרונה בקול מאוד ברור, חמתו של אדום-מדם גילתה רמה חדשה של זעם וכעס ועצבנות. הוא רץ עם גרזנו להיפטר מהנער העלוב ששימש למשרת. ונעצר. יד של נער לבוש בנעליים כתומות, מכנסיים תכולות סוודר שחור, ומשקפיים כחולות כהות ששני העדשות שלהם הם משולש שחודו כלפי מעלה, ידו בלמה את הגרזן. שרף החל לבכות האדון ששירת בנאמנות לא מהסס לפגוע בו, והנער שתיעב מעט מציל אותו ממוות. "עכשיו ילד תן לי את השעון והמשקפיים". יונתן עשה מבט מהורר "אה, לא נראה לי ,למה שאתן לך להשמיד את העולם", אדום-מדם נרתע, גילו לילד את התכנית שלו. אבל הוא לא ויתר "ילדון. אני לא המרושע פה אני רוצה את זה לטובת כולנו" , יונתן לא נטה אזנו לאדום-מדם ,והוא המשיך "כמו כשאתה מוחק עם מחק נותר מעט לכלוך שאם תצבור אותו יעשה דבר חדש, כך אם אשמיד את העולם האבק של העולם החרב יצור עולם חדש, אם הוא יהיה טוב יותר או לא, לא אכפת לי, העיקר שהמציאות הנוכחית לא תתקיים" ובהפתעה גמורה אדום-מדם קפץ ושרט את יונתן בזרועו, יונתן נבהל ושם סוג של פלסטר על זרועו, שרף מאחריו בפנים נפולות אמר ליונתן "אל תפחד ממנו, זה רק זקן חולה ששמו אברינו" המשך יבוא ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ ניקיון כפיים

אני אוהב את איבי, הוא פוקימון חמוד

פרק 16 "כל החיילים להתכנס במסדרון שמונה, כל החיילים להתכנס במסדרון שמונה". כמאתיים איש הגיעו למחזה המוזר של הקרב בין יונתן לאדום-מדם, אך כאשר הגיע ראש הארגון נראה שכולם קפאו. "כולם שמעו" הסביר המנהיג בכריזמה מדהימה "מפקד 1 הידוע בכינוי אדום-מדם, הוא בוגד, באשר לנער עם המשקפיים, הגישוהו אליי". בו בעת בה סיים את המשפט אדום-מדם התהפך על שרף ועילף אותו, אמנם הוא יכל להרוג אותו, אבל הוא העדיף לזרוע פחד בחיילים שלא יפריעו, יונתן המביט במראה בפחד נזכר איך הוא הביס פעם קודמת את אדום-מדם, "רמה אור רמה 10" זעק בתקווה, הסוודר שיחרר אור בוהק, וכשהאור נחלש, יונתן ראה שכולם מסנוורים חוץ מאדום-מדם שאחז בו, "טיפש, חשבת תנצח אותי באותו טריק פעמיים", באמת כך חשב יונתן. ולפעמים דווקא מהבעיה נמצא הפתרון, גם ג'אן סנוור ונפל לרצפה אז אי אפשר לו לשלוט בגוף של יונתן, אדום-מדם הצמיד את יונתן לקיר בכוח, אהההההה, "עכשיו, ילדון, תן לי את השעון והמשקפיים שלך" בנחישות או בעזות של נער יונתן ענה נחרץ "לא, החלף למצב ציד"(סגול), מצב צייד מחדד את החושים, ויונתן נותר כבול באגרוף, "אוף, הייתי צריך לומר מצב חום ולשרוף אותו" חשב יונתן. ואז שרף קם, בוקס של ראש נחש הוטח ללחי של אדום-מדם והעיף אותו לרצפה, מה שאיפשר לאושר להוציא את יונתן מאזור הקרב, ג'אן בדיוק התעורר מהסינוור וחטף בעיטה משרף, בהתנשפויות עמוקות שרף דיבר "אתה...יצרת לי חזון.... שקרי...... האמת עכשיו..." עם ההתנשפות החל לבכות "האם באמת רצית להציל אותי". אדום-מדם שתק וחייך. שרף כבר הבין, במשך שנים הוא שירת את אדום-מדם. "אתה יודע מפקד1 מה שטוב בזה ששירתתי אותך, זאת האמת, ששמך האמיתי.." שרף לא סיים את המשפט כי הוא נדקר בצלעו על ידי ג'אן שפירו. אדום-מדם החל לצחוק, בהתחלה כל הסובבים חשבו שהוא צוחק עליהם שהם לא מתערבים ולא עוזרים בקרב, וכשהוא הסביר א צחוקו זה היה איום. "זה מצחיק, הרעל בידי הנחש של שרף יהרוג את שלמה שפירו, והסכין שבידו תהרוג את שרף" חה חה חה חה חה חה "צוחק מי שצוחק אחרון" קול עמום ועמוק נשמע באזני כולם. המנקה הופיע משום מקום בתוך הקרב. אדום-מדם נבהל "לא יריתי בך?". המנקה שם יד על עורפו וניתק משם מגן שקוף, כמובן בגלל שהוא מנקה יש לידו דלי ,אקונומיקה ,ומגב, כלומר אבן, רעל, וחרב. בחדר קטן ולבן "סוף סוף נפגשים יונתן, אני עוזה ואני אבא של אושר". יונתן שתק מעט ואז דיבר "יש לי הרבה שאלות". עוזה נראה כצוחק "כמובן, אבל קודם תן לי את השעון שלי", יונתן הופתע "שלך, אני יצרתי אותו". עוזה שתק וחייך "איך יצרת אותו?". יונתן החל מעט לגמגם "אההממ... יום אחד התעוררתי והרגשתי חכם כאילו אני יכול לבנות דברים מדהימים ואז ניסיתי וככה יצרתי את הסוודר המשקפיים והשעון". עוזה החל להסביר "אתה פגשת עוד שלושה ילדים שיש להם את זה (בפרק 4). אחרי הפגישה הם החליטו להפסיק, אתה המשכת, ודע לך ביום לפני שהתעוררת חכם, הגעתי אליך ושמתי לך ידע בראש בעזרת מכשיר מסוים, מה שאתה קורא לו שס"מ זאת ההמצאה שלי". "מה!" יונתן הרגיש שעיניו נפערו. "עכשיו ידעתי שלתת לנער את הכלים האלה זה לא חכם אז נתתי לך ידע לקוי כך שאת המערכת הכחולה לא תדע להפעיל, אז תן לי להפעיל אותה". יונתן חייך סוף סוף הוא יוכל להשתמש בכוח הכחול והלא ידוע, רגע, זה גם מה שאדום-מדם רצה, "סלח לי עוזה אבל גם אדום-מדם ביקש את זה ממני, מה זה עושה?" בום, מגב הוטח בראשו של אדום-מדם, "מהר" זעק המנקה "קחו את שרף ואת ג'אן לטיפול רפואי" כך אמר וכן עשו, כל השאר ברחו מהפחד להיפגע כך שהמסדרון נותר רק, אדום-מדם החזיק חרמש בימין וגרזן בשמאל. המנקה החזיק מגב. שניהם הסתערו זה לעבר זה, המנקה זרק את המגב והתכופף, אדום-מדם נע מעט אחורה כדי להימנע מהמגב, "חי חי... מנקה זקן, איבדת את נשקך", המנקה שתק וחייך "אמרתי לך צוחק מי שצוחק אחרון", אדום-מדם לא ראה שהמגב המחודד נתקע בתקרה ועקר חתיכה ממנה, הוא כן הרגיש את זה. "ואני בן 40 זה לא כל כך זקן" אמר המנקה במעט איחור. בלטת התקרה השבורה הועפה בזעם ואדום-מדם צעק "זה הקרב האחרון שלך". המנקה לא הראה סימני פחד "אני לא מבקש ממך להאמין לי אבל אין לי בעיה עם זה" המשך יבוא --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- סליחה שהפרק קצר ביחס לקודמו, ובבקשה תגיבו חשוב לי לדעת את דעתכם

ערכת, יש!!!!, בגרסה הראשונית אלפא הוצג ככל יכול מגניב, פה עשית אותו עם חולשות מה שמוסיף לו אנושיות, צדקת שהעריכה תהיה יותר טובה.

פרק 15 יונתן רצה להירגע, להשיג שלווה, ועתה הוא נגרר בידי ילד במסדרון לבן רדוף מחיילים עם רובים ורוצח פסיכוטי. כל צעד של אושר גרם לאריחי הרצפה הלבנה לזהור בצבע שונה, כשלוש דקות הם רצו וברחו מכל חייל שקפץ עליהם (למה הם פשוט לא ירו, לא יודע). יונתן התחיל להרגיש עלוב שילד קטן גורר אותו והחליט להפעיל פעולה, "אושר עצור, אני יכול לטפל בזה". אושר עצר תמוה מביט ביונתן בחוסר אמון, יונתן כמובן ניגש לשעון להחליף מצב 'מצב סכנה' (אדום). בידו של יונתן הופיע גרזן , מכיון שהוא לא רוצח הוא רק עילף עם מקל הגרזן את החיילים, הוא ידע שהמטרה האמיתית היא אדום מדם, אבל הוא לא ראה אותו, וזה הטריד אותו. אושר הפעיל הקלטה בטלפון שאמרה "אתה בסדר?", יונתן הביט בחמלה באושר ושאל אותו "תגיד אתה גם לא נורמלי פה נכון? כל מה שנגעת בו זהר וראיתי שיורים בך ואתה חי, מה הקטע שלך?" , אושר שתק ואז תפס בידו של יונתן וריסק אותו לרצפה. יונתן התמוה הרגיש חתך עובר על צווארו והנה סכין נעוצה בקיר, יונתן קם והפעם הוא הוביל את המנוסה, הם רצו מפוחדים ומנושפים ונתקלו באיש מכובד בחלוק לבן ומשקפיים, יונתן זיהה אותו הוא היה המחליף של ד"ר איתון. "שלום יונתן" אמר בצורה שברור שהוא מרושע "אתה בטח מבין שהתרופה שנתתי לך היא מבחינתך רעל" שלמה/ג'אן שפירו הרים את ידו ויונתן החל להכות את עצמו, אושר נבהל וזז אחורה, "ילדון, תבין, יש לי שליטה בגופך אינך שליט על בשרך". המילים חילחלו ביונתן הקרב מול האיש עם ידי הנחש שנקרא שרף ואדום-מדם נוהל על ידי האיש הזה, כידוע היסורין הם לטובה, יונתן חטף בבטנו מכה עזה על ידי אושר שהטיח את עצמו ביונתן אל עבר הקיר, והופ, הם עברו בקיר. "זה מעברים סודיים דרך הקירות רק אני יודע את כולם" נשמע מהטלפון של אושר, יונתן נעמד עדיין נסער "אושר, אתה מעין הצדק" שאל נעצב, אושר לא ענה אלא החל ללכת ויונתן בלית ברירה הלך בעקבותיו, חוץ מיונתן מי פה רוצה תשובות אז הנה תשובות, בעוד מעבר נסתר הם נכנסו למשרד קטן בו היה שולחן וכיסא, פניו של אושר הורעו, "אבא שלי היה אמור להיות פה". יונתן ראה את הבהלה בפני הילד, "אושר מי אבא שלך?" , אושר היסס מעט ואז לחץ על עוד הפעלת הקלטה "אבי הוא מנהיג הארגון 'עין-הצדק'", יונתן רצה לדעת עוד מידע אך נגד רצונו ידו אחזה בצוואר אושר וביד השנייה שלף גרזן לחתוך את אושר, מישהו אחר ששולט בגופך זה נוראי. סלאש, יונתן ערף את ראשו של אושר, הוא הזדעזע, למזלו הוא נזכר שירו באושר ונותר חי וכן ראשו של אושר התחבר לגופו, "אמנם אני בן אלמוות אבל זה לא תחושה נעימה" נענה מהקלטה, "צריך לעצור את ג'אן ששולט בגוף שלך". יונתן אהב את העצה אך אם ג'אן שולט בגופו איך יגיע אליו?, אושר הבין את העניין, ולקח ממגירה מתחת לשולחן אקדח, יונתן הבין שאם אושר בן המנהל הוא בבירור מבין מה קורה פה. ג'אן עמד במסדרון, אושר ויונתן קפצו מפתח נסתר במסדרון, הכל היה נפלא בתכנית, הם יקפצו וינטרלו אותו ואז את אדום-מדם, והתכנית של ג'אן הייתה יותר טובה כי אדום-מדם הגיע וחבט בשניהם. "אם אתה רוצה להרוג אותי תהרוג" צעק יונתן בייאוש, אדום-מדם עמד מעליו בעליונות שחצנית "איני רוצה להרוג אותך כי אני צריך אותך חי, הפעל את המצב הכחול". המצב הכחול שנשאר נעול מסיבה לא ברורה, מכל דבר אפשרי זה מה שהאויב רצה, אבל בסייעתא דשמיא ליונתן ואושר הייתה מנוסה, אדום-מדם וג'אן נפלו על הרצפה כשבעורפיהם נעוצים ניבי נחשים כתומים, אדום-מדם פתח תלונה שוב "שרף, אני לא הרגתי אותך?", שרף מאחוריהם עם דמעות בעיניו ענה בעזות "כמו שאתה הצלת אותי בג'ונגל בדרום אמריקה, כך המנקה הציל אותי מהרעל שלך". אם אין מספיק כאוס עכשיו הגיע עוד איש מזוקן מהצד עם כובע חליפה ומבט מאיים, היחיד שחייך למראהו היה אושר שמהקלטת הטלפון שלו נשמע בקול צוהל ושמח "אבא" המשך יבוא --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מקווה שהיה מאיים ומותח

ביקשת שלא תגיב כדי שלא תגלה איפה הקוד בן שלוש אותיות מופיע באשכול

אם גילעד נכנס לכאן נא לא להגיב גילעד: אוקיי, אחרי כישלון האבטחה שקטון צוטט לנו, וגם שזה היה במקום ציבורי, עכשיו הפגישות יהיו במקום סודי ורק עם קוד מיוחד חתוליםהםהחיים: כמו קוד הפתעה גילעד: לא, קוד מיוחד שרועי יצר חתוליםהםהחיים: ואיפה רועי? גיילעד: מחק לעצמו את הזיכרון ושכח את הקוד אז לא הוכנס חתוליםהםהחיים: ואיך אני נכנסתי הנה גילעד: חור בעלילה, עזוב, העיקר שתדע שהפעם זה מאוד חשוב כי אם מישהו שהוא לא אנחנו יגלה את הקוד זה יוביל לאסון חתוליםהםחחיים: איזה אסון? גילעד: רק מי שיגלה את הקוד יוכל להיכנס לפגישה חתוליםהםהחיים: זה לא עונה לי דלת נפתחת רועי: נזכרתי בקוד הוא 'קולה' חלון נפתח קטון: ביי, גם זה היה מוקלט חלון נסגר גילעד: יופי כל הכבוד רועי הקוד האמיתי שהוא בכלל שלוש אותיות שמור חתוליםהםהחיים: מה קורה פה? גילעד: רק החכמים יבינו שקטון רומה והקוד שמור ואתה רמזת אותו חתולםהםהחיים: אני עדיין מבולבל?