סיפור| תסביר לי

[FreddieNF 786]

אני מתחננת בפניו, והוא לא מקשיב.

זה היה הקש ששבר את גב הגמל, אתמול התקשרתי אליו-לא ענה, היום בבוקר התקשרתי אליו- לא ענה.

כשהוא הגיע לארוחת ערב אתי היום, הוא אכל את הספגטי שהכנתי לו בזריזות, נתן לי נשיקה קטנה על הלחי והתכונן לצאת.

התגעגעתי לזמנים שהוא פינק אותי, שהתייחס רק אליי, שהתקשר אליי לשם שינוי- קבע לנו ארוחות ערב במסעדות יוקרה.

אהבתי שהייתי כל עולמו, איך הוא הסתכל עליי כשהתחלתי לצאת איתו, כשהסכמנו שאנחנו אוהבים אחד את השני, כשהתחתנו, וכשהוא הציע לי נישואים.

הכל חוזר לאותו הלילה, אני חוזרת הבייתה אחרי יום ארוך- רוצה רק להרגע, ואיך שאני מתקרבת לדירה אני שומעת צליל של כינור.

אני פותחת את הדלת לראות אותו מנגן בשבילי בכינור, (היה לו קשה מאוד להתאמן על הכלי הזה, משום מה) ורדים בכל הדירה, ושטיח אדום פרוש לרגליי.

הוא לא באמת הציע לי נישואים באותו הלילה, הוא לא היה צריך- אני פשוט הסכמתי, והוא חייך ושתק.

ועכשיו, אני מתחננת בפניו והוא כאילו בכלל לא שם לב שאני מדברת איתו- בכלל לא מסתכל עליי, ורק מחפש את המפתח לדלת.

 

"תסביר לי!!" אני מתחננת בפניו "תסביר לי מה קורה? יש מישהי אחרת? אתה כבר לא אוהב אותי? מה יש?!?!?".

הוא אפילו לא מרים מבט, אז אני תופסת לו את הפרצוף, לא אכפת לי שהוא מתעוות בכאב- ומכריחה אותו להסתכל לי לתוך העיניים, אני רואה שם רק סימני שאלה.

'הוא בחור מקסים' אני מזכירה לעצמי 'הוא חמוד, הוא נחמד, לא צועק, שקט בכללי- לא מדבר עם אף אחת אחרת או אפילו שם לב אליהן'.

...

אני מזכירה לעצמי את אותם דברים בתא המאסר שלי, שכן שמע את הירייה, הוא דיווח למשטרה.

הם תפסו אותי עומדת מעל הגופה, משלבת את אצבעות ידיו באצבעותיי.

ושרה לו שירי ערש, כמובן- הוא מת.

 

'זה מצחיק' אני אומרת לעצמי, הוא הרי ממילא מעולם לא שמע את הקול שלי.

הוא היה חירש בכל מקרה, הוא לא שמע את קולי מעולם.