לוח מובילים

פרסי והארי החליטו לנסוע להר האבוד אשר נמצא בלב אנגליה. הם יודעים שההר האבוד הוא מקום מסוכן, אבל הם חייבים למצוא את קרונוס. הדרך להר האבוד היא ארוכה ומפותלת, פרסי והארי עוברים דרך יערות עבות, הרים גבוהים, ומערות אפלות. בדרך, הם נתקלים במגוון סכנות. לא מעט נלחמו גם עם מפלצים מסוגים שונים ואכזריים וחזקים שליחיו של קרונוס, תוך שהם נמנעים ממלכודות ומנסים למצוא את הדרך הנכונה. בעזרת כוחות הכישוף של הארי הם הצליחו לא פעם ולא פעמיים למצוא את הדרך ולנצח בקרבותיהם, גם יכולותיו של פרסי הוכחו כיעילות במסעם לאחר שמצאו לא מעט מקורות מים בסביבה ובהתחשב בכך שאתל פרסי היה כלי הנשק הטוב ביותר שלהם... לאחר זמן רב וכשהם מותשים לגמרי, פרסי והארי מגיעים להר האבוד. הם עומדים מול ההר הגבוה ביותר, ומביטים למעלה, "ההר האבוד" אומר פרסי בחרדת קודש, "אז זה מה שדיברו עליו, אה?" עונה לו הארי ויחד הם מתחילים לטפס לעבר ההר האבוד. הם צריכים להגיע לפסגה, שם קרונוס מסתתר, הטיפוס על ההר הוא קשה ומפרך. פרסי והארי צריכים להתמודד עם מזג אוויר סוער, עם הרים תלולים, שלא לדבר על כך שבכל רגע עלול להופיע יצור שמעוניין להרוג אותם... אך הם צמד חזק ולבסוף פרסי והארי מגיעים לפסגה. הם רואים מבנה גדול ומפואר, הם מבינים שזהו מקום מושבו של קרונוס. פרסי נכנס ראשון לבניין לאחר הארי והם מתחילים לחפש את קרונוס הם יודעים שהם צריכים לצוד אותו, לפני שיהיה מאוחר מדי. אחרי כל התלאות שהם עברו בדרך מתברר שקרונוס לא טיפש הוא השאיר כמות מכובדת שתתיש אותם לגמרי לפני שיצליחו להגיע אליו לבסוף, פרסי והארי מגיעים לחדר המרכזי של הבניין הם רואים את קרונוס, ואז הם מבינים שהקרב האחרון החל. כוחו של קרונוס עצום וכשהארי ופרסי מנסים לתקוף אותו הם עפים עשרות מטרים אחורה מעוצמת ההגנה שלו. קרונוס צבר הרבה כוח בזמן ששהה בטירה שלו לעומת הארי ופרסי שהתעייפו בדרך והם לא יכולים אפילו להשיב מעט מלחמה... הסיפור הוא סיפור עם עלילה מאוד פשוטה והמטרה היא להבין כיצד לנתב את הבינה המלאכותית ליצרית סיפורים, אם אצליח בניסויים שלי אולי אוציא סדרה באמת מעניינת ולא ניסיונית ספרותית. כדי לנתב את סוף הסיפור תכתבו בתגובות מי הייתם רוצים שיעזור להארי ופרסי בקרב האחרון

בהצלחה במכירה!

אהלן, זמן סיקור! שם הספר: שפע של קתרינות שם הסופר: ג'ון גרין. ז'אנר: רומנטיקה הגבלת גיל: 13+ (שפה בוטה) תמונת הספר: עלילה: לכל אחד יש טעם בבנות זוג- גבוהות, נמוכות, בלונדיניות, ברונטיות. אבל במקרה של קולין סינגלטון, ילד הפלא- בחורות שקוראים להן קתרין. זה לא יכול להיות קייט, או קטרינה, וחס וחלילה קטרין עם ט'- זו חייבת להיות קתרין, והיא חייבת לשבור לו את הלב. אחרי הקתרין ה19 שנפרדה ממנו, הוא מחליט למצוא את עצמו במקום אחר- אז הוא יוצא לטיול עם חברו חסן, בניסיון להתגבר עליה. קולין רואה תבניות וחיבורים בכל מקום- ותוך כדי המסע הוא מבין, שאולי גם באהבה יש תבנית, מין נוסחה שקובעת מתי מערכת היחסים תגמר. משהו שיישנה את פני ההיסטוריה, של העולם, אבל בעיקר שלו. דמויות (כהרגלי- עם ספויילר על כל אחד): קולין- ילד פלא וגיבור הסדרה, מחורפן מכל הציפיות הגבוהות שיש לאנשים- ילדי פלא הם לא גאונים, הם רק לומדים דברים שאחרים עלו עליהם מהר יותר- הם לא יכולים לחשוב על דברים חדשים, הוא אוהב לעשות אנגרמות למילים- והוא אוהב קתרינות. חסן- ערבי שמנמן, חצי מוסלמי- עם משפחה עשירה אז לא ממש אכפת לו מקולג', בחיים לא היה עם בחורה או אכל חלאל, למען האמת הוא ממש טוב בלא לעשות דברים רעים, אבל לא ממש בלעשות דברים טובים קתרין ה-19: קתרין שקולין הכי אהב, שברה את ליבו ביום האחרון של הלימודים, ונסעה לקייטנה בלי לתת לו זמן לחזור אליה. לינדזי- בחורה מקסימה אבל לא יפהפייה, שהבינה שמקובלות ופופולריות הן הלך מחשבה- לכן החליטה שהיא פופולרית- וזה עבד, היא מכירה את כל העיר, וממש לא רוצה להתפרסם. ק"א- גם כן קולין, יוצא עם לינדזי- מין טיפוס מוזר ורע, סוג של בריון. הולי- אמא של לינדזי, מכורה לעבודה שלה- יוצאת בפרוייקט ייחודי לחשוף את כל ההיסטוריה של המפעל שאותו היא מנהלת. שאר הקתרינות- כולן מושכות בעיניו, כולן חיבבו אותו, כולן זרקו אותו בסוף. דעה: הספר היה בסדר, מאוד אהבתי את ההעירות של קולין בספר (מין עובדות הידעת בכל מקום) אבל בסופו של דבר זה ז'אנר שאני הרבה פחות מתחבר אליו) ציון: 6.7/10

400 + מוניטין! האם יהיה ספיישל?

7/10/23- 11:00 אני עומד למות, אבל זה לא משנה לי. למה אתם שואלים? הם הרגו את החברים שלי, ועל גופתי שזה יעבור להם בשקט, הפעם הם הגזימו. עכשיו אני והמחלקה שלי מובלים יחדיו לשם, איפה שכל הזוועות בארצנו קורות כרגע. בעוד כשעה נגיע לבסיס, ומשם אני באופן אישי אגרום להם לשלם על מה שהם עשו, ולא משנה מה המחיר יהיה. אני יודע שזה אולי נשמע הרבה זמן, אבל אני יודע עמוק בלב שאולי זה הזמן האחרון שיהיה לי לכתוב. אבל אני לא יכול להדחיק את כל השנאה, אותה שנאה שנחקקה בליבי בשעות השבת האחרונות. רק אתמול הייתי בבסיס, נהנה מעוד ארוחת שישי עם חברי. אבל שיחות הטלפון התכופות שהעירו אותי ואת שותפי לחדר, שיחות מלאות בדמעות ובכי, מלאות פחד על מה שקרה לי ולסובבי. לא יכולתי לעצור את עצמי מלהבין את האמת. כאשר עייני חשכו, הבנתי למה כולם כל כך דאגו. פתאום ארצנו הרגישה אחרת. מיד עליתי על מדים ורצתי למ"מ שלי לשאול מתי יוצאים. לצערי הרב התשובה שלו הייתה הססנות, לא כי הוא לא רצה לצאת מיד ולהשמיד את האויב כמוני, אלא מאחר ולא היה לו איך את המענה לשאלה כל כך טריוויאלית באותו הרגע... לבסוף יצאנו רק שעתיים אחרי ששמעתי על התועבה הזו. אבל הנסיעה הייתה לא קצרה, הרי הבסיס שלי היה ממוקם באזור השומרון לכן היינו צריכים לסוע נסיעה של 3 שעות עד הבסיס הבא. אבל אני חושב שזה אולי לטובה, ככה נוכל להתעדכן בתוכנית הפעולה, ככה נוכל למחוץ אותם יותר בקלות, ככה אולי לא אצטרך לראות עוד מחברי מתים בין הידיים שלי. אם אני הוא בסוף האדם הזה שנפל, אל תשכחו, חובם גדל. אני לא רוצה אפילו להרגיש כי המדינה שלנו רומתה. לא אוכל לשקוט כך, גם לא בעולם הבא. 8/10/23- 18:00 לילה טוב חברי היקר, הסר דאגה מליבך. הם ישלמו על מה שקרה לך ולעוד מאות. בבקשה תנוח בשקט בשכבך.