וואי מטורף אבל אני במקומו דופק ספרינט ולא ארצה להיות בצוות אם החנון המטומם הזה בנוסף אחד הדברים החושבים בצוות שלא סוטרים אחד את השני שניהם רוצים להיות מאסטאר פוקימון ויכול להיות רק אחד אז לדוגמא בסדרת פוקימון הישנה והטובה אש וגו היא רצתה לאסוף את כל הפוקימונים והוא להיות מאסטאר

כמה תיקונים אח שלי יקר בלב תעשה שורות כי כשרואים את זה ככה זה מייאש מאוד אז תקפוץ שורה כל איזה 2 משפטים 2 תעלה את גודל האותיות לכזה או ל 18 אני אוהב 20 3. תעשה צבע לפעמים או שתוסיף תמונות אני ממש עצלן בקטע הזה אבל לדוגמא בתחנת הדלק

תחנת הדלק 'מיסיסיפי' שניצבה על כביש 66 הישן, שחיבר בין שיקגו ללוס אנג'לס – הייתה תמיד עמוסה בלקוחות. אנשים רבים תמהו על הצלחתה של תחנת הדלק הישנה שלא נהנתה מיתרונות גיאוגרפיים מיותרים, אלא שהסיבה האמיתית הייתה – דלפק הקפה של תחנת הדלק 'מיסיסיפי' שאותה ניהל במשך שנים רבות סטיב ברוק. הוא התפרסם באמריקה כבעל יכולות של 'קריאה בקפה' שעל פיה נהג לנבא ללקוחותיו את העומד להתרחש. אנשים רבים הטילו ספק בדברים, אבל לקוחות אחרים האמינו לאיש ועצותיו וסיפרו כיצד חזה את הבלתי צפוי. באחד הימים נכנס בראיין, עובר אורח ששמע אף הוא על יכולותיו של סטיב בעל בית הקפה, וביקש ממנו לספר לו על העתיד. סטיב הביט לתוך הכוס ואמר: "תהיה לך תקלה ברכב במהלך היום, אבל אתה תופתע עד כמה היא תיפתר במהירות…" בראיין גיחך לעצמו – לקח את כוס הקפה והמשיך בנסיעה. אלא שלאחר קילומטרים ספורים הוא גילה שהגלגל הימני של הרכב התפנצ'ר בעיצומה של הנסיעה. בעוד שבראיין חושב מה עליו לעשות, עצר לצדו בחור צעיר שרכב על אופנוע והציע את עזרתו בהחלפת הגלגל. "במחיר מצחיק של עשרים דולר, אוכל לתקן לך את הפנצ'ר", אמר האופנוען ובראיין הסכים בלית ברירה. להפתעתו תחזיתו של סטיב התממשה, אלא שככל שבראיין בירר על תחזיותיו, אנשים רבים סיפרו על הפנצ'ר המסתורי שקורה לכל אחד מהם לאחר שעצרו בתחנת הדלק 'מיסיסיפי' ועל האופנוען הנחמד שהציע עזרה לאחר מכן. בראיין החליט לבדוק את העניין לעומק, הוא חזר למקום לאחר מספר חודשים התיישב בזווית בית הקפה ועקב אחרי המתרחש בתחנת הדלק. הוא גילה בחור צעיר שיצא מדלת צדדית מאחורי דלפק הקפה, תוך כדי שהוא מעיף מבטים לכל עבר, ומצמיד מכשיר חד לאחד מצמיגי המכונית. בראיין התקרב לדלפק ושמע כיצד סטיב אומר ללקוח ש"תהיה לו תקלה בהמשך היום, אבל היא תיפתר במהירות" – הנוסח המוכר שכפי הנראה חזר על עצמו בכל פעם מחדש, רק עם לקוח אחר. בראיין המשיך לעקוב אחרי המתרחש וכאשר בעל הרכב יצא מתחנת הדלק, הוא מיהר לנסוע אחריו למרות שדי תיאר לעצמו את ההמשך. דקה לאחר מכן, יצא הצעיר על אופנועו אחרי המכונית של בראיין והתסריט המוכר חזר על עצמו מחדש. האיש הודה נרגשות לצעיר והבטיח שיהפוך ללקוח קבוע של בית הקפה ובעליו 'מגיד העתידות' בעל היכולת הנבואית. התעלומה נפתרה, אבל עדיין לא הבין בראיין את המומנטום. מדוע מתאמץ סטיב כל כך להחזיק פועל שפוגע במכוניות הלקוחות? האם שווה לו להחזיק פועל רק בשביל מספר מועט של תיקונים שעליהם הוא מקבל עשרים דולר? ההיגיון הכלכלי לא הסתדר לו והוא החליט להמשיך ולרחרח בדלפק בית הקפה, עד שיבין את המזימה שעומדת מאחורי בית הקפה שבתחנת הדלק. ככל שבראיין הסתובב עוד ועוד בבית הקפה, הוא שמע את סטיב מחלק עצות למכביר. עצה אחת שהעניק סטיב ללקוח שהיה נראה כאיש עסקים אמיד עוררה את תשומת ליבו והוא החליט לעקוב אחרי הלקוח. "היום תגיע לידך הזדמנות עסקית גדולה, אל תסרב לקבל אותה!" שמע בראיין את סטיב אומר לאיש העסקים. בראיין נסע אחרי האיש, עד שהגיע למסעדה גדולה בהמשך הדרך – שם נפגש האיש עם שני אנשי עסקים נוספים. בראיין הזמין שולחן לידם והיטה אוזן למתרחש. הם החלו לדון בהזדמנויות נדל"ן שונות עד שלפתע אמר אחד מהם: "אמנם באנו לדבר איתך על שורת המחסנים שרצית לקנות, אבל ממש ברגעים האחרונים צצה עסקה חדשה ואטרקטיבית. נבנה כעת באזור מרכז מסחרי גדול שעתיד להפוך לקניון שתוכל להרוויח עליו מאות אלפי דולרים". האיש הוציא מתיקו מפות, פרס אותן על השולחן ועניין את היושב מולו בעסקה הגדולה. ברגע אחד הבין בראיין את התמונה המלאה: סטיב ברוק, בעל בית הקפה שבתחנת הדלק – עובד עם אנשי עסקים שעושים את כספם בצורה לא כשרה והם אלו שנותנים לו מידע על הלקוחות שיגיעו לבית הקפה שלו. כפי שהוא 'ניבא' לאיש העסקים על ההזדמנות שתגיע לפתחו כדי לגרום לו להיכנס לעסקה, כך שמטרת רכישת האמון הראשונית מצדו של סטיב לא הייתה עבור הרווח מתיקון הפנצ'רים, אלא צבירת לקוחות עתידיים והשפעה על בעלי עסקים וחברות מבלי שהם ישימו לב להשפעה העקיפה שמובילה אותם לעסקה כושלת…

הטלפון שצלצל על שולחנו של קרלוס, מפקד המשטרה בעיר מרקאיבו שבוונצואלה, פתח את הבוקר בצליל מבשר רעות. קרלוס הרים את השפופרת ומעבר לקו היה קולו של אנריקו קלראקס, איש עסקים מוכר ובעל השפעה בעיר. אנריקו סיפר למפקד על חוליו בנו הצעיר בן השש עשרה שלא חזר הביתה מהלימודים. בהתחלה ניסתה עוד המשטרה לברר האם הוא נמצא אצל חבריו, או שמא מדובר בעוד בריחת נעורים. אבל כבר באותו ערב התקבלה שיחת טלפון מהחוטפים בביתם של משפחת קלראקס, שהציגו את דרישותיהם: מיליון דולר במזומן! לקרלוס התברר שהפעם מדובר בקבוצת חוטפים מקצוענית ולא בסתם חובבנים שלא יודעים כיצד להתנהל. תמונתו של חוליו קלראקס התפרסמה בכל כלי התקשורת במדינה וכל שוטר קיבל העתק של התמונה, כדי למצוא קצה חוט בדרך אל החוטפים, שהיה ברור כי ברגע שיצליחו במשימתם תהיה זו רק הסנונית הראשונה בדרך לשרשרת חטיפות. קרלוס, מפקד משטרת מרקאיבו, החליט לעשות הכול כדי לעלות על עקבות החוטפים ושזו תהיה החטיפה האחרונה במחוז. לאחר שנבר בתיקים ישנים במשך שעות, התברר לקרלוס שדפוס הפעולה של חוליית החוטפים הזאת דומה למה שכבר השתמשו בו בעבר. הבדיקה העלתה שמדובר בכנופיית חוטפים שאינה משאירה שום עקבות בשטח. לפתע צדה את עיניו של קרלוס ידיעה קצרה שהופיעה בקצה התיק, שאף אחד לא ייחס לה חשיבות בעבר. הייתה זו עדותו של נהג מונית שבדיעבד התברר שלקח את אחד החוטפים מהמקום שבו נמסר לו הכסף. הנהג דיווח שהאיש נבר בתיקו שהכיל את מאות אלפי הדולרים שניתנו ככופר, במשך דקות הנסיעה הבודדות שבהן ישב במונית. ככל שחכך קרלוס בדעתו, הוא החליט שזאת הדרך היחידה להגיע אל החוטפים. משפחתו האמידה של חוליו הנער רק המתינה לאישור הרשויות כדי למסור את הכסף ולקבל את בנם בחזרה, קרלוס יצר עמם קשר וביקש שיכינו את הכסף אך לפני כן שיעבירו אותו אליו. ואכן כבר באותו ערב קיבל קרלוס לידיו את התיק העמוס בשטרות מרשרשים, שלפי בקשת החוטפים היה אמור להיות מועבר אליהם יחד עם מסוק שיטיס את החוטף לספינה שתמתין לו בנמל. קרלוס הוציא את החבילות המרשרשות והחזיק אותן בידיו, הוא קיווה בכל ליבו שהתוכנית שרקם תצא לפועל ושהחוטף תאב הבצע ייפול למלכודת שהוכנה לו מראש. קרלוס חילק מספר הנחיות לצוות השוטרים והתוכנית יצאה אל הפועל. לפי התוכנית התיק צריך להיות מונח בשטח אדמה מבודד ופתוח מחוץ לעיר, כמובן בתנאי שבאזור לא יהיו שום כוחות משטרה או ביטחון במרחק של עשרים דקות נסיעה. חלון זמן שיעניק לחוטפים את האפשרות לטוס מהמקום במסוק שהוכן מראש. קרלוס וצוותו מילאו אחרי ההנחיות במדויק והתיק הונח במקום, כשהם מתרחקים לגמרי מהאזור כדי שחלילה לא יפגעו החוטפים בנער הצעיר. התיק הונח במקום שסוכם ואז הגיע אל המקום אדם גבוה שהסתיר את פניו בצעיף עבה. הוא התקרב אל התיק כשמרחוק כבר נשמע קולו של המסוק המתקרב, החוטף הרים את התיק ורץ לעבר המסוק כשלפתע הוא נעצר. הוא ניסה לפתוח את התיק ולאחר מספר שניות שבהן נלחם ברוכסן הסורר, נפתח התיק שבתוכו נחו מספר מעטפות עבות. הוא פתח את אחת מהן והחל לספור את תוכנה ואחריה עוד אחת ואז הוציא את הטלפון מכיסו והעביר את ההוראה לשחרר את הנער החטוף ולהתקשר להוריו. בדיוק לרגע הזה חיכה קרלוס שהמתין בחורשה רחוקה מהמקום, הוא היה מתוח כקפיץ וציפה שתכניתו תצליח והחוטף ייפול למלכודת. החוטף תאב הבצע לא הצליח לעצור בעצמו גם כשעלה אל המסוק שהמריא אל על והמשיך לפתוח את המעטפות שבכוונה תחילה הודבקו בצורה חזקה על ידי קרלוס וצוותו, הוא פתח אותן אחת-אחת וספר את הכסף ולא שם לב שהמסוק לפתע משנה כיוון ונוסע לכיוון אחר. ובמקום שהמסוק ינחת על הספינה שהמתינה לו, הוא נחת על סיפונה של ספינה אזרחית אחרת ועד שקלט החוטף היכן הוא נמצא הוא היה מוקף מכל עבר בשוטרים חמושים שהשתלטו עליו במהירות. אנריקו קלראקס הודה בחמימות לקרלוס – מפקד המשטרה, שהיה היחיד שהצליח להיכנס לראשו של החוטף תאב הבצע והבין שהדבר היחיד שיכול לעצור את שרשרת החטיפות, זו רק התחושה המשכרת של ספירת מאות אלפי הדולרים שהוכנסו מלכתחילה למעטפות חזקות ודביקות שיגרמו לחוטף המתוחכם להידבק לתא המעצר לשנים רבות…

קבוצת התיירים החלה לאבד את הסבלנות ליד האוטובוס שהמתין להם וג'ון לא האמין ששוב פעם זה קורה לו, למרות שהזהיר את חברי הקבוצה עשרות פעמים. הוא ביקש מכולם שוב ושוב להיות בשעה 12 בדיוק ברחבה הראשית שליד האצטדיון של רומא, אבל הוא נאלץ לעכב קבוצה שלימה רק בגלל כמה זוגות שאיחרו. הוא הדגיש בפניהם שהקבוצה צריכה להגיע לפירנצה והנה הוא עוד פעם מוצא את עצמו מתקשר לכל אחד מהזוגות הללו ואף אחד מהם אינו זמין. כעבור חצי שעה מעייפת של המתנה, התקשר ג'ון מדריך הטיולים הוותיק להנהלת חברת הטיולים בלונדון ושאל האם מבחינתם אפשר להעלות את הקבוצה על האוטובוס ולהתחיל לנסוע לפירנצה וששלושת הזוגות המאחרים יחפשו מונית שתיקח אותם אחר כך. אין מה לעשות, מי שלא אחראי שישלם. בלב כבד עלה ג'ון על האוטובוס עם קבוצת התיירים שלו והתחילו בנסיעה לפירנצה. וכמו בתסריט ידוע מראש, כעבור חצי שעה כאשר הקבוצה הייתה כבר באמצע הדרך התקבל הטלפון הראשון מהזוג אובריאן, שהיו ביחד עם שני הזוגות האחרים: "ג'ון, איפה אתם נמצאים?" שאל מקס אובריאן בצעקה כשהוא מנסה להתגבר על ההמולה הרבה שבכיכר. "אנחנו כבר נסענו לפני חצי שעה. מה רצית, שנעכב את כולם ונחכה לכם?" ענה ג'ון בהתגוננות. "אתה לא מאמין מה קרה לנו!" המשיך לצעוק מקס "אבל בינתיים, לאן להגיד למונית שתיקח אותנו?" ג'ון הסתכל במפה וקבע תחנת עצירה בכניסה לפירנצה, שם נפגש כעבור שעה וחצי עם שאר הזוגות שהגיעו במונית מיוחדת שעלתה להם מאתים וחמישים יורו. כשפגש את מקס, סיפר לו האחרון בהתרגשות את מה שקרה להם ברגע שהם עזבו את שאר חברי הקבוצה: "אנחנו היינו כבר בחוף הים והתכוננו לחזור כשלפתע ראינו ספינת פאר שעוגנת בחוף הים. איך שאנחנו מסתכלים על הספינה, ירדו ממנה זוג תיירים שהתחיל לדבר איתנו וסיפר לנו מאין הם באו, ושיש בספינה מסעדות עם אוכל שלא יצא לנו לאכול אף פעם. התלבטנו מה לעשות. מצד אחד לא שילמנו ולא קיבלנו רשות לעלות על הספינה. מצד שני, חשבנו שנוכל ליהנות בגלל זוג התיירים שהמליצו לנו מהמבצעים המיוחדים שלו ששמורים רק לחברי הספינה. אז החלטנו אנחנו ביחד עם הזוגות האחרים לעלות על הסיפון ורק להציץ על המתרחש…" "נו…" אמר ג'ון, "אז אם עליתם רק להציץ מה הבעיה?" "הבעיה הייתה שאחרי שכבר עלינו לסיפון הריחות והמחירים הזולים של האוכל שם סחררו אותנו ואמרנו שכבר נישאר לאכול…" אמר אובריאן בעיניים מושפלות. "רגע, ומותר לאכול למי שלא נרשם מראש לספינה?" שאל ג'ון. "לא, אבל חשבנו שאף אחד לא ישים לב ושנשלם את זה אחר כך. בינתיים התיישבנו לאכול וכעבור חצי שעה מרגע שהתיישבנו לאכול שמנו לב לחרדתנו שהספינה עוזבת את הנמל…" "ואז מה עשיתם?" שאל ג'ון בסקרנות. "עזבנו הכול ושאלנו איפה יושב קברניט הספינה, כיוונו אותנו לקומה השישית. עלינו לשם וביקשנו לדבר איתו. הסברנו לו שאנחנו לא מפה ושאנחנו חייבים לחזור לאוטובוס שלנו ופתאום הספינה התחילה לנסוע. הוא הסתכל עלינו ואמר לנו: 'תקשיבו יש לכם כרגע שלוש אפשרויות. הראשונה היא, לשלם לי ששת אלפים דולר ולהצטרף למסע כמו כולם ואחר כך אוריד אתכם בנאפולי. האפשרות השנייה היא, שבגלל שאתם מסיגי גבול אעצור אתכם ואסגיר אתכם למשטרת נאפולי שתעשה אתכם מה שבא לה…" "ומה האפשרות השלישית?" שאל ג'ון בסקרנות. "האפשרות השלישית" ענה מקס: "זה שהוא יוריד לנו סירה שתיקח אותנו בחזרה לחוף בעלות של אלף דולר…" "בסוף מחוסר ברירה" המשיך מקס: "בחרנו באפשרות השלישית וירדנו מהספינה עם סירה מיוחדת שלקחה אותנו לחוף, אבל זה לא הכול… רגע לפני שנפרדנו מהקברניט ניגש אליו מישהו ולחש לו משהו באוזן, הקברניט הסתכל עלינו ואמר: 'עכשיו אמרו לי שהמצלמות שלנו קלטו אתכם גם אוכלים, המחיר במסעדה שלנו למי שהוא לא חבר הספינה עומד על מאתים וחמישים דולר'… בקיצור, אכלנו אותה מכל הכיוונים…" אמר מקס ביובש: "גם שילמנו אלף דולר על המסע בחזרה הביתה. גם שילמנו מאתים חמישים דולר על הארוחה וגם שילמנו על המונית מאתים וחמשים יורו. רצינו לחסוך ובסופו של דבר שילמנו עוד אלף חמש מאות דולר, כאשר כל הטיול הזה לאיטליה עלה לנו רק אלפיים דולר!" "תגיד" שאל ג'ון את מקס, "עם יד על הלב, למדתם משהו מהטיול המופרע הזה שלכם?" "האמת?" ענה מקס: "אני לא יודע מה עם השאר, אבל אני עד סוף החיים שלי לא מתכוון ולו פעם אחת לעבור על הכללים. אבל יש משהו עמוק יותר שלמדתי…" "מה זה כבר יכול להיות?" שאל ג'ון בחיוך סקרן. "אם אתה שואל אותי, הכול התחיל מזה מחוסר האכפתיות שלנו שהקבוצה תחכה לנו, למרות שידענו שאנחנו הולכים לעכב אותם עם האיחור שלנו…" ג'ון ומקס לחצו ידיים בהתרגשות, זה היה גם האיחור האחרון של ג'ון בטיול.