בכל הכנות לא רואה איך זה יכול להיות יותר טוב אחי!

אבל אני בהחלט לא יכול לחכות לראות את השיפורים שלך, כי כמו שהוכחת עשרות פעמים בעבר- אתה מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש.

אשכול מצויין נוסף בסדרה.

כל הכבוד על העיצוב, השימוש בצבעים ובתמונות מוודא חווית קריאה נוחה וכיפית.

כן הייתי שמח אם היית מדבר על עוד קצת מכל שיר, ולא רק משפט אחד.

בכל זאת אשכול מעולה, ומחכה לחלק הבא בסדרה:

חשבונך זוכה בבונוס

עקרונית אני לא בעד ולא נגד, אין שום בעייה להוסיף משימות חדשות כי זה תמיד כיף.

מנגד יש את הליג פאס, שבו יש מספיק משימות שאפשר להשלים.

לא מצביע בינתיים, אולי אשתכנע בהמשך.

היי, כדי לפנות לצוות המשחק עם בעייה יש לפתוח את האשכול בפורום 'משוב ותמיכה', לפי הטופס הבא:

במקרה שלך, במידה ואתה חושב שקיבלת באן שלא בצדק, תפתח אשכול שמציין את:

שמך במשחק

בקשה לביטול הבאן

תיאור הסיבה שבגינה אתה חושב שהבאן לא מוצדק.

צילומי מסך (אם יש לך) כדי לעזור להוכחות.

 

במידה ואתה צריך עוד עזרה מוזמן לפנות אליי או לחבר צוות בפרטי.

ננעל

לפני ב-24.2.2025 ב 7:39 PM גילעד כתב:

ללא ספק יש לך כישרון רב, אולי כדאי לך לשקול קריירה כסופר בעתיד😉

😉 אולי אולי.

לפני ב-24.2.2025 ב 7:49 PM מאזליסט 21 כתב:

אני מזה מסכים עם גילעד, מת על הסיפורים שלך!! הלוואי עלי לכתוב ככה. איך אתה יכול להשאיר אותי ככה במתח? עכשיו חלק 3!!! המשך ככה, מה נעשה בלי הסיפורים שלך. נווו תוריד אותי מהמתח!!!😉🙏

תודה רבה על התגובה! 🙂 

כיף לשמוע, פרק 3 בקרוב.

לפני ב-24.2.2025 ב 8:55 PM shukush202 כתב:

וואו, יצירה אמיתית! אתה סופר מוכשר רצח, הלוואי עליי 😆

 

אומר לי הרב-אומן בלי בושה 🙂 

לפני ב-25.2.2025 ב 12:42 AM FireTitan כתב:

בשיא המתח קטעת אותנו. אתה חייב להמשיך זה ממש טוב

תודה רבה! מחמם את הלב!

לפני ב-25.2.2025 ב 10:21 AM yuuki כתב:

זה ממש מרושע לעצור ככה במתח,

תמיד הייתי מרושע 😄 

שם במשחק: Shully

בשיתוף עם @גילעדשעזר לי עם הרעיון והביצוע שלו.

ההצעה שלי: מיני אוונט קטן- בשם 'המעבדה של דוטור פוג'י'.

 

סיפור האיוונט:

ספויילר

אחרי שדוקטור פוג'י נכשל בלהשתלט על מיוטו, המפלצת שאותה יצר- הוא החליט לנסות מעשה חדש.

הוא לקח את כל המבחנות שאצלו במעבדה ופיזר אותם בכל העולם! לראות מה ההשפעה של כל הכימקלים הללו תהיה על העולם.

אבל כל השיקויים שלו רק הביאו כאוס! שכן הרבה מהכימקלים הללו היו מסוכנים לפוקימונים.

לכן מאמנים מכל העולם התחילו לאסוף אותם, ובגלל שהכימקלים הללו קטלניים רק לפוקימונים- אבל לא לבני האדם- הרבה מהמבחנות הולידו פרסי נפלאים.

אז למה אתם מחכים? רוצו למצוא לכם גם מבחנות, ובדקו איזה שיקוי מחכה לכם בבקבוק!

 

תוך כדי האיוונט אפשר למצוא בקבוקי שיקוי, מהם יוכלו לצאת כל מיני פרסים.

בקבוקי שיקוי אפשר למצוא בקרב שדה (בנדירות של תיבה בערך, נתון להחלטת הצוות) או אחרי קרב עם מאמן (סיכוי גבוה יותר).

איך זה עובד? ברגע שאתה מוצא שיקוי, אתה לוחץ עליו- ואנימציה נוצרת, נדירות הפרס תלויה במזל שלך.

אם צבע השיקוי המתנער נעשה שחור- זה שיקוי רע ואתה מרוויח פרס ניחומים (3 זהב/ 8K סילבר/ 7 מטבעות) 40% סיכוי לשיעור. 

אם צבע השיקוי המתנער נעשה כחול- יוצא לך פרס בנדירות נפוצה (מפתח/אבןמצב וכדו'). 25% סיכוי לשיעור.

אם צבע השיקוי המתנער נעשה ירוק- יוצא לך פרס בנדירות נדירה (תיבת זהב וכו'). 15% סיכוי לשיעור.

אם צבע השיקוי נעשה אדום- יוצא לך פרס בנדירות אדירה (טבעת רגילה) 10% סיכוי לשיעור.

אם צבע השיקוי נעשה סגול- יוצא לך פרס בנדירות אגדית (טבעות גדולות, או את הדמות של דוקטור פוג'י הייחודית) 7% לשיעור.

אם צבע השיקוי נעשה צהוב- יוצא לך פרס נכחד (אבן הגנה כלשהי או שיקוי תחייה) 3% לשיעור.

 

את הבקבוקים אפשר לצבור, ורק כאשר אתה הולך לעמוד שלך ולוחץ עליהם הם יישתקשקו וייהפכו לשיקוי.

רעיונות לשורות כאשר אתה מוצא שיקוי בטבע:

"שמת לב שX נלחם חלש מן הרגיל, בדיקה מעמיקה שלך גילתה לך שהוא החזיק לידו שיקוי שהרעיל אותו, לקחת את השיקוי'.

'בסוף הקרב שלך עם X ריח משונה עלה באוויר, עקבת אחריו ומצאת בקבוק שיקוי'.

'רצית את השיקוי שהמאמן Y החזיק, נלחמת עליו וניצחת'.

הדמות של דוקטור פוג'י תהפוך לדמות שתוכל להשיג רק אחרי שהאוונט ייגמר, כדי לתת לו משמעות.

היא נראית בערך כך: 

והאווטאר שלה ייראה בערך כך:

 

למה אני חושב שהצעה תעזור למשחק: הצעה חמודה, נחמדה- שלא דורשת הוספה של נכחדים למשחק או התחייבות לאיוונט ארוך שבו יש רק כמה זוכים.

(אם כי תמיד אפשר להפוך את זה ליותר מזה אם אתם רוצים).

אשכול מטורף! אהבתי לגמרי!

אני גאה להגיד שאני הייתי אחראי על מס 3 (מאנימה שאני הכרתי לו).

וואלה הכרתי רק 2 דמויות מהרשימה, אבל אני בהחלט מתכנן לשנות את זה.

פרק שני, מוזמנים לבקר את הפרק הקודם אם עוד לא נתקלתם בו:

 

 

בכל פעם שאנשים מאתגרים אותי למאץ', אני מפקפק מחדש בחוקים של שאדבי: צורה מאוד ברברית שבה אנשים מיישבים דינים, ללא בית משפט או דין צדק.

מצד שני, זה נותן לאנשים כמוני- שמפגרים תמיד בתשלומי החובות שלהם- אפשרות להתעכב ואף לפעמים לבטל את החוזה שלי, במידה ואני חזק יותר מהבעלים האחרים בקרב, ואני יכול להעיד על עצמי שאמנם אני לא רב-כוכב, אבל אני מצליח להסתדר בקרבות.

קילר עמד מולי, מחכה שאבצע את המהלך הראשון- גופו התהדר בחליפה כחולה יוקרתית, מהסוג שעורכי דין לובשים בכדור הארץ, והמונוקול שעל עינו היה משובץ יהלומי ספיר- סימן ברור לעושרו במשחק, ורמיזה לעוניו בכדור הארץ- למדתי עם חלוף הזמן שאנשים עשירים דווקא מעדיפים להקנות לעצמם אורך חיים פשוט יותר במשחק, דווקא הם האחרונים שתמצא לבושי מלכות- שהרי שאדבי סנטר הוא המקום שאליו בורחים. ומי בורח מעצמו כדי להיות עצמו?

לי לא הייתה שום כוונה לתקוף קודם, נסיוני בקרב לימד אותי לזהות פרטים רבים על האדם ועל צורת הלחימה שלו, ואם קוד המשחק בחר לתת לי זמן, אני מתכוון לנצל אותו.

יד שמאל שלו הייתה בתוך המעיל, וימין החזיקה את הפצצה השחורה- אבל תהיתי לעצמי אם הוא אולי דווקא שמאלי, האחיזה שלו בפצצה לא הייתה נראית פרקטית ואני יודע בוודאות שלאנשים קשה לסגל לעצמם יד דומיננטית חדשה גם כאשר הם נכנסים לאווטאר החדש שלהם.

הוא בבירור הסתיר יכולת כלשהי, הייתי חייב לו 1600 קור על כמה הימורים לא מוצלחים בפוקר, מכאן שעל פני השטח הוא לא אמור היה להיות מספיק אמיץ בכדי לאתגר אותי למאץ', אבל החזות היוקרתית שלו, בתוספת החיוך הזחוח שנמרח לו על הפרצוף- רמזו שהוא מחביא בשרוול יותר מרק פצצות.

ככה עדיף, הכפפה שלי באמת לא מביאה הרבה תועלת אם ליריב אין כוח מרכזי שהוא מסתמך עליו, ככה אין משמעות לאלמנט ההפתעה.

קילר70 איבד את הסבלנות שלו מהר, והפצצה השחורה שלו מצאה עצמה מתעופפת לעברי מלווה בשאגה מצידו.

נפילה מהירה על הרצפה הצילה אותי, אבל מכיוון שאנחנו לא בכדור הארץ, הפצצה לא עופפה מעליי ונחתה הרחק, אלא התפוצצה בדיוק מעליי, ממטירה עליי גשם של מתכת לוהטת.

לא אשקר- זה צרב, ואולי-כנראה-שבטוח הרס לי לגמרי את הג'קט, אבל זו כנראה אשמתי שאני שונא להכוות (זו נשמעת בדיחה אבל אני מכיר פה יותר מזוכיסטים מאנשים שמעריצים את טיילור סוויפט).

מולי, קילר שלף כבר רימון מהכיס של החליפה שלו- שבגלל האסטתיות של התוכנה, לא השפיע כהוא זה על מראה החליפה, או רמז בצורה כלשהי שלבחור יש נשקייה מתחת לחליפה האיטלקית בת שלוש-החלקים שלו.

הוא הוציא את הנצרה בתנועה מיומנת של פרק היד וזרק את הפצצה אליי- הפעם בצורה קשתית, אבל הזלזול הזה עלה לו ביוקר, ואני בטוח שעצבנתי אותו כאשר קמתי מהרצפה וחמקתי בקלילות מהנחיתה האיטית של הרימון.

כמו נבל טוב, הוא לא התייאש- שני מקלות דינמיט חדשים צצו לו בשני הידיים, אותם הוא זרק בתיאום חינני שהראה על קואורדינציה שמופיעה רק במשחקי מחשב.

היכולת שלו בישרה לי שהוא כמעט בוודאות בדרגה של רב ניצוץ, או לפחות ניצוץ משנה- וזה בסה"כ רומז שאני אצטרך להתאמץ קצת יותר.

 

בד"כ, העשירים צריכים להיות בדרגות לחימה סבירות, מכיוון שאסור להציע דו קרב על כסף של מישהו אחר. סולם הדרגות נראה ככה:

אפר (אזרחים שמעולם לא נלחמו, או שנלחמו רק פעם-פעמיים בעבר).

גיץ (כמו טירונים בעולם האמיתי, יודעים בערך לירות במטרה, נלחמו מספר חד ספרתי של קרבות).

סגן ניצוץ (לוחמים, מנוסים בקרב).

ניצוץ משנה (אנשים שטובים בקרב, יכולים גם להתפרנס מזה אם הם שותפים לזירת הסנטר).

רב ניצוץ (כדאי לשמור מרחק, יש סיכוי שאפילו השתתפו במלחמות בין איזורים).

סגן הבזק (דרגה שלא בטוח בכלל שתגיע אליה, יש מצב שגם תדלג עליה- אבל בגדול יש מערכות שלטון להבזקים, הסגנים שלה נוטים להיות מפלצות)

הבזק (צריך להיות חזק כדי לשמור על עמדת הכוח שלך בתור שליט על עיר שלמה).

כוכב (מעולם לא פגשתי, אבל אני גם בטוח שאני לא אחזיק מעמד מולם, אפילו כחלק מהאוסף קלפים TCG שכלול בשאדבי הם נדירים).

רב כוכב (למיטב ידיעתי יש 5 כאלה רשמיים, ועוד אולי 2-3 שמשתווים אליהם בעוצמה, מפלצות של ממש, פרקטיקלי אלים).

 

דרגת הכוח הרשמית שלי היא סגן ניצוץ, אבל כל עוד אתה שומר על פרופיל נמוך המשחק תמיד ישייך לך רמה נמוכה- וככה עדיף, ברגע שאני אעלה לדרגות גבוהות מדי אני עלול למצוא את עצמי נלחם באנשים כל יום- כאשר הם מנסים לעלות בדרגה שלהם על ידי 'ציד' של רמות גבוהות מהם.

הפצצה הבאה שקילר השליך שייטה במהירות גבוהה יותר לעבר החזה שלי, ונתנה לי חלון הזדמנות שלא התכוונתי לפספס.

הסתכנתי בחשיפה קרובה לנשק, והרמתי את הפצצה במעופה, משליך את ידי למעלה- ומתפלל בלב שקילר לא יספיק לקלוט את התנועה ולפוצץ את הפצצה בזמן.

תפילתי התקבלה, והפצצה המקודדת הזו, של הבן אדם המקודד הזה, טסה למעלה 4 מטרים גובה, איפה שהיא לא יכולה לפגוע בי.

קילר התרכז בפצצה, והסחת הדעת הזו קנתה לי צמצום פערים קריטי בינינו.

ואז השתמשתי בכפפה...

 

 

 

 

 

ברכות לזוכים! הייתה תחרות מצויינת ובהצלחה לכולכם בתחרות הבאה!

העיצוב של האשכול מטורף!!!!!!!!!! אתה חייב לתת לי טיפים.

שאפו על הכתיבה, שומעים הרבה רגש והתלהבות מאחוריה- והחקירה מאוד מעמיקה.

תודה רבה על האשכול!

היי, זה מין פרוייקט חדש שאני מתחיל- כי אני כבר צריך סיפור בהמשכים לכתוב.

תגיבו אם זה נראה לכם מעניין, או שבא לכם משהו אחר- אל תחששו להעליב אותי, אני בעיקר רוצה לדעת אם הנושא שחשבתי עליו תופס אתכם או לא.

סגנון הכתיבה שלי קצת משתנה, (אני מקווה שלטובה) אבל זה אומר שעלול לקחת לי הרבה יותר זמן להגיע לעיקר.

 

 

חשיכה.

העולם טוען את הגעתי.

המעבד קצת איטי, אז אני בינתיים צופה בריק שמתמלא בחיים באיטיות מורטת עצבים.

הגוף שלי הוא בין הדברים הראשונים שמתגשמים, פיקסל אחרי פיקסל הרגלים שלי מופיעות- נעלי ריצה שחורות וישנות שאין לי מספיק כסף (וגם רצון אם לאמר את האמת) להחליף.

ממשיך לטרנינג, שחור גם הוא, והטעינה מתחילה להאיץ כאשר היא מגיעה אל המותניים שלי- חולצה אפורה וג'קט שחור חסר ברדס נרקמים סביב גוף רזה וידיים צנומות- ומיד אחר כך הראש שלי מקבל ממשות- והשיער השחור הפרוע שלי פתאום נוחת על מצחי, מכסה את העין האדומה שלי, ומשאיר את הסגולה גלויה.

אני כובש אינסטינקט טבעי לקפוץ באימה למראה הריק שנמצא מתחת לרגליי, ומזכיר לעצמי שמיד- כן הנה הרצפה נבראת.

מגע של אבן קשיחה פוגש את הרגליים שלי, והחומר האפור מתפשט מיד סביבי, הופך לקירות גבס מעלים עובש וגג עץ רעוע מעליי, טיפה שנושרת על עורפי מזכירה לי שלא תיקנתי את הנזילה בגג, ושעכשיו חורף בשאדבי.

אני סוגר את הרוכסן של הג'קט, ושולח את היד שלי לכיוון הדלת שפתאום הופיעה על הקיר מולי, משיכה חלשה כדי לרחם על הדלת- מדליקה אור בוהק חזק מהשמש שהחליטה להראות פניה בין העננים האפורים המצויים בשמיים.

מחוץ לבית, תיבת הדואר שלי קופצת ומתנענעת שוב ושוב מכל ההודעות החדשות שהיא קולטת, ברובם כנראה איגרות חוב, או התראות רגילות של המשחק 'אל תשכח להשלים את המשימות היומיות שלך' 'שאדבי סנטר מתגעגע אליך' 'מד החיים שלך התמלא לגמרי! זה הזמן לחקור' ועוד שטויות לא רלוונטיות אליי.

היד שלי בכיס לפתע חשה בחפץ שהתגשם שם, הארנק שלי נוצר ולא יכולתי שלא להחמיץ פנים מהקלות שלו, שלפתי אותו החוצה ופתחתי אותו, 162 קור- יספיק לי לתיקון הנזילה וארוחת בוקר מצומצמת.

אני רעב.

נאנחתי והכרחתי את רגליי להמשיך ללכת. ברחוב, שחקנים וNPC התרוצצו מסביבי, לא מישהו שזיהיתי- ועדיין כמה קראו לעברי כדי לצפות במרכולתם או בשביל לנסות לשדוד אותי בקרב- כאילו זה ייתן להם משהו.

החשתי את פעמיי ופניתי פנייה חדה לשמאלי, רחוב קצת פחות סואן קידם את פניי, ספרתי שלושה דלתות והקשתי על הרביעית, דלת עץ חומה וחזקה, ניצבת במרכז בית יפהפה ומחושב מעץ- עם פעמון מעץ וארובה מעץ.

פעם אהבתי לצחוק על ג'פטו שזה מפתיע אותי שאשתו לא גם עשויה עץ, אבל הפסקתי כאשר פגשתי אותה לראשונה פנים אל פנים, ומהנחמדות והאושר שהיא הקרינה לא עלה במוחי ללעוג לה יותר.

הדלת נפתחה וריח של פאי קידם את פניי, הודות לאנימציה האבסורדית של שאדבי יכולתי גם לראות את סלילי אדי הניחוח מגיעים אליי, וכמעט נכנעתי לדחף לרחף עליהם לתוך המטבח- אבל אני מקצועי אז השקטתי את הבטן שלי וסידרתי את הג'קט, ג'פטו (זה שם המשתמש שלו) עמד מולי, גבוה ממני בכמה סנטימטרים עם חיוך רחב על הפנים "קריו! בוא בוא! הכנס".

ג'פטו הוא נגר, אם לא ניחשתם את זה- הוא יכול ליצור כמעט כל דבר מעץ, והודות לוותק שלו במשחק- יכולותיו קשורים כולם בנגרות, ומסייעים לו להיות הנגר הטוב ביותר בשאדבי כולה.

לכן ייתרון נחמד היה להתיידד איתו, ובאדיבותו הוא תמיד נוח לעזור לי בבית- הכל במחיר ייצור, שום שכר עבודה- ממש נס משמיים, אבל גם את הנס הזה קשה לי לממן.

יש לו גוף שרירי מאוד, וזקן מעתר לו את הפרצוף- למיטב ידיעתי הוא לא בן יותר מ18 בכדור הארץ, אבל בשאדבי הוא מתנהג כמו בן 40+, מה שתמיד בלבל אותי- למה שמישהו שיכול לבחור לעשות הכל בעולם דמיוני יירצה להיות גבר נשוי גדול מעצמו ביותר מ20 שנה שנשאר בביתו רוב היום?

ג'אז הגיעה, מחזיקה את הפאי הריחני בכפפות מטבח, ונשקה לג'פטו על הלחי, היא נאלצה לעמוד על קצות אצבעותיה בשביל כך.

עוד דבר שבלבל אותי תמיד היה המערכת יחסים בין ג'פטו לג'אז, ג'פטו סיפר לי שיש לו חברה בכדור הארץ, אמיתית כמו סלע, שאיתה הוא יוצא כבר שנה וחצי- אבל לא משחקת בשאדבי.

אם כך- למה להגשים פאנטזיית נישואין עם בחורה אחרת? זאת שאלה שאין עליה מענה, אבל אם תשאלו אותי- ג'פטו המסכן עומד לקבל מכת הלם רצינית בכדור הארץ, במיוחד אם מוסיפים לעובדה שג'פטו לא מספר לחברה שלו על ג'אז, וגם לא להיפך.

ג'אז חייכה אליי בחמימות והניחה את הפאי על השולחן עץ היפהפה שעמד במרכז הסלון, (בגלל המעבד שלי, קשה לראות פרטים מדוקדקים כמו גילופי עץ, אבל אני חושב שכל רגלי השולחן היו ברבורים או ציפור דומה), "קריו! איזו הפתעה נחמדה, אתה מוזמן להתכבד מהפאי- ולהגיד לי איך יצא, הפעם ניסיתי אותו עם סברס".

בכל הנוגע לג'אז, יש רק אניגמה. בחורה עם שיער חום אסוף בקוקו, בגובה מטר שישים בערך, וסינר תמידי כרוך סביב מותניה. היא מסרבת לדבר על החיים שלה בכדור הארץ, או מה מטרתה בשאדבי- אבל היא כן ממשיכה להמציא מתכונים מוזרים לאוכל, ומצליחה בכל פעם להפתיע בטעם המעולה שלהם.

כל כוחות נפשי התגייסו כדי למנוע ממני להתנפל על הפאי באחת, ג'אז יודעת שמצבי הכספי לא מזהיר, אבל אני משתדל לא להראות מסכן מדי בעיניה- אני לא אוהב את המבט שאנשים נותנים לי.

במקום זה הנהנתי אליה בתודה וחתכתי לעצמי פרוסת פאי יחידה, התענגתי על הביס הראשון, ודאגתי להשמיע קולות עונג כנים באוזנייה של ג'אז שגרמו לחיוך שלה להתרחב מאוזן לאוזן.

ג'פטו נפנה לדבר איתי, "טוב קריו, איך אני יכול ל...".

רעש פיצוץ ענקי מהחלון קטע את דבריו, ולאחריו נשמעו צעקות של גבר שלצערי זיהיתי "קריו? קריו! בוא החוצה בן של פיקסלים! אני מזמין אותך לקרב!".

יצאתי החוצה וחששותיי התאמתו  כשגיליתי את זהות הדובר, קילר70- דמות ארוכה ורזה בשיער בלונדיני נפוח עם מנוקול על העין- דמות שהייתי חייב לה הרבה כסף.

הוא צרח עליי כשהתקרבתי, בידו הוא החזיק פצצה שמחמת התכנות, נראתה כאילו הפתיל שלה דולק- אבל ידעתי שרצונו של קילר לבדו פוקד על הפצצה מתי לפעול.

החוב שלי כלפי האדם המסויים הזה מנעה ממני אפשרות לסרב לדו קרב- אלו הכללים, ואם הוא יינצח הדמות שלי תצא לAFK הרבה מאוד זמן, עד שתרוויח מספיק כסף בתור NPC כדי לשלם לקילר בחזרה.

הוצאתי מכיסי את הכפפה שלי- בד לבן שעמד בניגודיות מוחלטת לשאר הלבוש הכהה שלי, והכנסתי את ידי לתוכה.

"בסדר קילר" אמרתי, כי לקרוא לו קילר70 זה מוזר, "בוא נעשה את זה".

 

 

 

לפני 16 שעות yuuki כתב:

הסיפורים נשמעים מגניבים בטירוףף ואני עוד רגע קונה אותו וזהו, רק שאלה- בעייתי אם אני קצת לא זוכרת את הספרים הקודמים? כאילו שווה לטרוח לקרוא הכל שוב?

דווקא אין בעייה לא לזכור הכל, העיקר שידעת- הספר כבר יידאג להזכיר לך הכל 😮

שיר יפהפה, שימוש מחוכם הן בחרוזים והן במילים מקוריות.

מאוד מזדהה עם המילים, ואהבתי גם את כל העיצוב של האשכול.

 

שאלה אחרת, למה חלק מהמילים בספויילר וחלק לא? 

 

אהלן חברה, עוד סיקור בפתח...!

האשכול הזה מוקדש לכליל, שגילתה לי שהספר הזה בכלל יצא, ובגלל האהבה שלי לסדרה- קניתי אותו מיד, וגמרתי אותו מהר.

מצטער שהתעכבתי עם הסיקור, מבחינתכם אולי לא חיכיתם לזה, אבל אני כבר שבוע עם הספר הזה בראש.

טוב ניגש לסיקור וזהו:

 

שם הספר📖: ליקוטים

 

שם הסופר✏️: ניל שוסטרמן

תמונה📷: 

ז'אנר🤓: מד"ב, עתידי

 

תקציר📰: 

בעתיד הרחוק, כאשר האנושות הביסה את המוות, ובינה מלאכותית נחמדה שולטת בעולם, ומוודאת שלא ייחסר כלום לאנושות, חסר לבני האדם רק דבר אחד.

מוות.

כדי למנוע מכדו"א פיצוץ אוכלוסין, וכדי לוודא שתמיד אנשים יימצאו מטרה בחייהם- נוסדה החרמשות, ארגון ענקי שאף אחד לא יכול לכבול, אפילו העננה.

המטרה שלהם היא ללקט, או לרצוח- תלוי את מי שואלים- אנשים רנדומליים בעולם, לא יותר מדי, ולא באפליה נגד קבוצה מסויימת- אבל מספיק כדי לצלק את נפש האדם.

סיפור זה מספר על כל השאלות הלא פתורות- החלקים שלא ידענו, בעולם החרמשים.

 

הסבר (*מפה והלאה אני מפגיז ספויילרים, לא מומלץ למי שלא קרא את שאר הסדרה!!*😞

 

 

 

אחרי שלושת הספרים הקודמים {חרמש, עננה, והצלצול}

נותרנו כולנו נפעמים, הסדרה הייתה עונג רצוף לקריאה- ובניית העולם של ניל שוסטרמן מצויינת לכל הדעות.

אבל הסוף של הספר השלישי סופי- ואני לא באמת רואה איך אפשר להקדיש לו ספר שלם, לא זה לא המצב.

הספר 'ליקוטים' הוא באמת 'ליקוט' של כל מיני סיפורים קטנים על דברים שקרו במהלך הסדרה, לפני הסדרה, או אחריה- סיפורים שונים על אירועים שהכרנו ורוצים לשמוע עוד עליהם, או אירועים שלא הכרנו- וכיף לקרוא.

אני אסביר לפחות על חלק מהסיפורים- אבל לא יותר מדי כדי לא לספיילר לכם על הספר (אלא אם מישהו רוצה).

 

סיפור מנקודת המבט של החרמשה המבוגרת שכולנו מכירים ואוהבים.

מדאם קירי ידועה בתור 'הגבירה הגדולה של המוות', על שם הצעד הנועז שלה- ליקוט הממשלה הישנה (נשיא ארצות הברית ועוזריו), כדי לאפשר לעננה ולחרמשות שלטון חזק יותר ובטוח יותר בעולם.

אבל לא תמיד כיבדו אותה, זה למעשה, סיפור מנקודת מבטה שנה אחרי שהוסמכה להיות חרמשה- ולא קל להיות האאוטסיידרית שכולם בזים לה.

הם לא יבוזו לה הרבה...

ספויילר

בסוף היא מלקטת את נשיא המדינה(בניגוד לעצת כל החרמשות), בניגוד למה שכולם חשבו- ובניגוד למה שכולם חושבים- מראה את כוחה ואת האומץ שלה, מהר מאוד כולם מחקים אותה.

 

סיפור מנקודת המבט של חרמש מגעיל, אוהב נקניקיות, ומעריץ כלבים.

החיים שלו נראים יחסית שלווים, זורמים על מי מנוחות ותענוגות- עד שהוא נתקל בכלב.

מתוקף היותו אדם של כלבים, הוא לא יכול היה להתכחש ליופיו וחוכמתו של הכלב, ממושמע, אחראי- והוא מיד מלקט את בעליו ולוקח אותו אליו לאימוץ.

פה מתחילים הצרות...

ספויילר

הכלב מתברר כאינטליגנט, שמנסה לרצוח את החרמש שוב ושוב- החרמש מנסה ללקט אותו אך מאמציו מעלים חרס: בסוף הכלב מצליח לסחוט אותו- ועושה איתו עסקה, הוא בעל הבית- ולשם שינוי החרמש יהיה הכלב...

 

סיפור מנקודת המבט של קרסון לאסק, אחד מהאנשים הראשונים שאי פעם היו על מאדים.

לא שהוא רוצה בכך, ולמען האמת אם הייתה לו בחירה הוא בהחלט היה טס על המעבורת הראשונה לכדור הארץ, אבל הוריו לא מרשים לו- והעננה לא בדיוק מועילה לו.

התוכנית שלו היא להשיג ציונים טובים מספיק, לקבל מלגה מאוניברסיטה בכדור הארץ, ולעוף מהכוכב האדום המעצבן הזה.

אבל כשהתוכנית הזו יורדת לטמיון, נרקמת הזדמנות חדשה, מופיעה בצורת חרמש שהגיע למאדים...

ספויילר

החרמש הוא לא אחר מהלהב הרם, שמציע לו עסקה- ללקט את כל מאדים בתמורה למה שיירצה, קרסון עושה זאת והופך לחרמש גודארד- הנבל של הסדרה המקורית.

 

 

סיפור מנקודת המבט של אומן צעיר, ששואף לצייר כמו פעם- עם אמיתות כמו פעם, ויצירתיות כמו פעם.

הוא ועוד שלושה ילדים בכיתה מתכננים לגמור את שנת לימודיהם באוניברסיטה לציור יחד עם מורתם האהובה, שגם כן מעודדת חשיבה יצירתית.

אבל העניינים מסתבכים ונעשים מסוכנים יותר כאשר חרמשה מופיעה בכיתת הציור שלהם, ומציעה אתגר: מי שיצייר את הציור הכי טוב- ייקבל חסינות מליקוט למשך שנה שלמה!

מי יודע מה ייקרה למפסידים...

ספויילר

בסוף הגיבור מצייר את החרמשה בעירום, וכלם מזדעזעים, אבל אחרי שהוא מסביר את חוכמת הציור- החרמשה חוננת אותו, ואפילו שהוא אמנם לא ניצח- היא לא הורגת אף אחד מהמשתתפים- אלא דווקא את מורתם

 

 

 

דעה אישית ❤️: ניל לא אכזבת!

הספר מצויין כמו שאר הסדרה, ואם הייתי צריך למקם אותו הייתי אומר שהוא השני הכי אהוב עליי- אחרי העננה.

היו סיפורים מאוד מעניינים (אם כי היו גם כמה טיפה מעצבנים) אבל אף אחד מהם לא מיותר! וכל אחד מהם מתאר עוד פרטים על העולם של שוסטרמן שלא ידענו: מה קורה בסמטת המפוקפקים? מה מייחד את החלומות באנטארטיקה? מה קרה לכל החלליות שנשלחו לחלל בסוף הספר הקודם?

עוד הרבה סיפורים, שהזכרתי או ציינתי או אפילו לא התייחסתי אליהם- מופיעים בספר.

אז אם אתם מכירים את הסדרה- רוצו לקנות!!.

ואם לא? טוב, יש לכם ספרייה ליד הבית- הייתי אומר שאין זמן טוב כמו ההווה להתחיל.

יש לך ספרייה ליד הבית?

 

ציון🏆: 9.6/10

נו נו, אשכול משוקי בציור זה מטורף, אבל אשכול משוקי בספרות?!?!?

אני יודע שזה מהיר, אבל החיים שלי שלמים עכשיו

אשכול מושקע, ומעוצב מדהים.

מאוד אהבתי את הסיקור וההמלצה, ומ'אנימה שאני בחיים לא ארצה לראות' שינית את האנימה הזו ל'אני באמצע הפרק הראשון', יש לך כישרון יוצא דופן!.

תודה רבה על הסיקור, חשבונך זוכה בבונוס

היה לי לכבוד להתארח, עשית פה אשכול מדהים!

תודה רבה ותמשיך כך!

ברכות למצטיין ולסגנים, כמו לפותח אשכול החודש, היה חודש מטורף מצדכם ואני מקווה שרק תלכו ותשתפרו 😮 

כמובן ששמעתי על האנימה, לא יצא לי לראות אותה אבל נורא אהבתי לקרוא את הסיקור שלך.

השימוש בצבעים והתמונות מאוד חביב עליי, כיף לקרוא אשכולות ככה.

תודה רבה על הסיקור, תמליץ על עוד אנימות ככה ואני עלול לראות אותן 😮 

 

אהלן חברה, אני בסוג של בעייה😬 רצינית.

אני במחסום כתיבה✒️ ענקי.

קמתי הבוקר ועמדתי ללכת לשיעור👨‍🏫 שלי🤑, אבל החלטתי שמזמן לא כתבתי✒️ סיפור📖 בשבילכם וממש רציתי.

הבעייה😬?

התיישבתי מול המסך, הידיים שלי🤑 ריחפו מעל המקלדת, שרירי האצבעות הכירו את התנועה המוכרת, וכל נים בגוף שלי🤑 התגייס למשימה הידועה, הישנה, אותה עשיתי אם לא עשרות פעמים בעבר.

סליחה, לא כל הגוף שלי🤑, היה איבר אחד מרדן- חוצפן, שהחליט לא לשתף פעולה עם המשימה שלי🤑.

המוח המטומטם וחסר התועלת שלי🤑, עשה שביתה.

מילים רצו על המסך במהירות שאני אישית גאה בה (51 תווים בדקה) בעודי כותב✒️ את ההקדמה, ומיד מוחק אותה, ושוב, ושוב.

אני לא מצליח לחשוב על שום דבר, ומי שלא מכיר- השכל הוא החלק שפועל הכי הרבה בזמן שאתה יוצר אומנות🎨 (אם אפשר לקרוא למה שאני עושה 'אומנות🎨' אבל אתם יודעים- הכל אומנות🎨 בימים אלו).

אז התחלתי לכתוב✒️ את הטקסט📰 הזה, אני אפילו לא בטוח למה אני חותר- מה הכוונה שלי🤑 מאחורי כתיבת ✒️המילים חסרות הפשר הללו אבל אני זורם תוך כדי כתיבה✒️ אז אתם יודעים, מסתדרים.

זה השיתוף שלי🤑, לא יודע מה תעשו איתו בחיים שלכם, אולי תוכלו להדפיס אותו לנייר אמיתי ואז יהיה לכם חומר בערה בלג בעומר🔥 (אני צוחק כמובן, אל תבזבזו דיו- שלא לדבר על זה שלג בעומר🔥 טיפה רחוק מאיתנו, אולי תדפיסו הרבה טקסט📰 חסר תועלת כמו זה, תדביקו על עצמכם ותתחפשו ל'תנאי שימוש'- טקסט📰 שטות שאף אחד לא קורא).

בכל מקרה, אם אתם נהניתם, אני אכן שופט אתכם- אבל אם לא, אז תחיו כמו דינוזאורים (קחו שנייה להבין את המשפט).

יאללה לשיעור👨‍🏫 שהברזתי ממנו בשביל לכתוב✒️ את זה!

 

נ"ב: חדי ההבחנה מבינכם ישימו לב שצבעתי והוספתי אימוג'ים לטקסט- זה כמה שמשעמם לי עכשיו.

 

 

לפני ב-4.2.2025 ב 2:38 PM Aqwaman200 כתב:

אני הייתי אני, אתם הייתם אתם

לך תדע, אולי הייתי אתה פה.

 

אשכול מדהים! רעיון מאוד יצירתי שאהבתי.

אחלה יוחאי, 5 שנים שזכינו בך!

היי, הפעם הדיון יהיה הרבה יותר פשוט:

מה הציטוט האהוב עליכם בספרים?

ספרים הם מקור מידע מעולה, וזו דרך מצויינת לסופרים להעביר מחשבות עמוקות על החיים- או לספר שטויות ולהרוויח כסף.

אבל לא משנה מה המטרה שלך- כמעט תמיד אתם תראו ציטוט בכל ספר ותחשבו לעצמכם 'וואו, זו דרך מאוד מעניינת להסתכל על החיים', ואני מתערב שרובכם כבר מתחילים להזכר במשהו, שמישהו, אמר מתישהו, איפשהו.

 

צריכים השראה? מעולה!

יש לי ציטוט- שאני מת עליו, וזו בכלל לא תחרות.

אבל קודם כל: אני רוצה לתת מקום לציטוטים ראויים להערכה.

"זה לביוסה- לא לביוסאררר" ומי שקרא או ראה הארי פוטר לא יכול לשכוח את הציטוט, לא כי הוא חכם- בגלל שהוא מימי, אותי זה מאוד הצחיק.

"חיים לפני מוות, כוח לפני חולשה, מסע לפני יעד", ציטוט מאוד מפורסם בגנזך אורות הסער, ואני יודע שיש לי סלידה מסויימת מהספרים של ברנדון סנדרסון, אבל אף פעם לא הכחשתי שהבן אדם גאון, והכתיבה שלו/הבניית עולם שלו/ בניית הדמויות שלו כולן יצירות מופת- ובמקרה של הציטוט- זה האידיאל הראשון שאבירי אור צריכים להגיד לפני שהם הופכים לאבירי אור.

זה לא מפתיע, יש הרבה חוכמה באידיאל והוא בהחלט משרת את המטרות של אבירי בככליותם.

 

אבל עכשיו- מה הציטוט האהוב עליי?

"בפעם הבאה, אני אצטרך לחשוב על טריק חדש", מ'קלע הכשף'.

כן, הסדרה האהובה עליי, הסופר האהוב עליי, וגם הציטוט האהוב עליי- אין משהו שסבסטיאן לא יודע לעשות.

בהקשר- פריוס היא אישה ערמומית, וגאון לכל הדעות- כשרון שהיא אחר כך העבירה לתלמיד שלה- קלן (גיבור הספר).

הכשרון של שניהם מתבטא באמרה 'אני הכי טוב נגד אנשים שחזקים יותר ממני', ובמיליון אסטרטגיות וחכמות שדורשות מלא חשיבה ומניפולציות.

אבל דבר חשוב שצריך לדעת: האסטרטגיות שלהם- לא יכולות לעבוד פעמיים, (בעיקר כי הם נהנים להשוויץ בהם), אבל בכל פעם שנראה שהמצב אבוד- הם שולפים עוד טריק מהשרוול.

קלן לא הפסיק לשאול את פריוס מה היא תעשה ב'פעם הבאה' והיא תמיד ענתה לו 'בפעם הבאה אצטרך לחשוב על טריק חדש', והמשפט כשלעצמו מלא השראה.

אבל הוא אפילו יותר מדהים כשבספר ה6, אחרי שקלן כבר נפרד מפריוס והלך לעצמו בעולם- הוא מבצע מזימה שלא תבייש את פריוס עצמה- ובסופה כמובן ששואלים אותו "מדהים! אבל מה תעשה בפעם הבא?".

וקלן תלמיד מעולה: "בפעם הבאה אני אצטרך- לחשוב על טריק חדש".

 

שטן כותב בקולמוס על קלף

אני יכול לרדת על שוקי בלי סוף:

הרי שהראשי תיבות של שוקי אומרים: 

שקשוקה

וגם 

קטין

יותר.

 

אין לי מושג מה כתבתי פה- אבל הנה לך @shukush202!! תיעלב כמו שצריך.