לוח מובילים

היי לכולם! קודם כול, תודה רבה לכולם על התגובות באשכול הקודם, שמחתי לראות שאהבתם את האשכול! היום אני אפרסם את החלק הראשון של המחוז, ואיתו גם את ה-9 פוקימונים הראשונים. זה יתנהל כמו חצי סיפור כזה. ורדמאר את המסע שלנו אנחנו מתחילים בעיר ורדאמאר. עיר קטנה ושקטה בצפון מערב המחוז, בה מתגוררים טיאגו, אדריאנה וגם פרופסור ג'קרנדה, פרופסור הפוקימונים של אמזוניה. "היי לכולם, ברוכים הבאים למעבדה שלי"! אומרת פרופסור ג'קרנדה בחיוך לאדריאנה וטאיגו, שזה בדיוק נכנסו למעבדת הפוקימונים הגדולה שלה. "כמה חיכיתם ליום הזה, והנה הוא הגיע". היא מוסיפה. "אז קדימה, בואו אחריי ואני אראה לכם את הפוקימונין שאני אחלק לכם היום. אדריאנה וטיאגו עקבו אחרי פרופסור ג'קרנדה לחלק האחורי של המעבדה, שם היה שולחן ועליו 3 פוקדורים. פרופסור ג'קרנדה ניגשה לכול פוקדור ולחצה עליו. "זהו בואליה, פוקימון בואה העץ". היא סורקת אותו עם הפוקדקס שלה והוא אומר בקול רובוטי- "בואליה, פוקמון בואה העץ, סוג עשב. הוא חי בגונג'לים הסבוכים של אמזוניה, ולרוב הרבה אנשים לא רואים אותו בגלל צבעיו. הוא אוהב לתפס על עצים והלכרך סביבם, בעיקר על מנת להגיע לצמרות העצים כדי לעשות פוטוסינזטה בעזרת העלים הקטנים שעל זנבו. ברמה 17, בואליה מתפתח לליאטון. ליאטון, פוקימון פיתון העץ, סוג עשב. בעזרת גופו הקשיח והארוך, ליאטון נוהג להכרך סביב הטרף שלו ולחנוק אותו. גופו הקשיח עשוי מקשקשים שעשויים מגזעי עץ קטנים. ברמה 36, ליאטון מפתח לליאנקונדה. ליאנקונדה, פוקימון האנקונדה, סוג עשב\דרקון. ליאנקונדה מתגאה מאוד בגודלו וברעמת העלים הענקית שלו. אומרים שככול שרמעת העלים שלו יותר גדולה, כך גם הוא יותר חזק. הרבה אנשים מכנים אותו כ-'מלך הנחשים'. למרות גודלו המאיים, הוא פוקימון מאוד נאמן והוא יעשה הכול כדי להגן על המאמן שלו". היא ניגשת ומציגה את ההתחלתי מסוג אש, וגם סורקת אותו- "פליימרה, פוקימון המקאוו, סוג אש\מעופף. היא פוקימון מאוד שמח, והיא אוהבת מאוד לרקוד. כאשר היא רוקדת, גיצים של אש יוצאים מכנפיה. צבעיה המרהיבים גורמים להרבה אנשים להתפעל מיופיה. ברמה 17, פליימרה מתפתחת לסאמברנר. סאמברנר, פוקימון מקאוו הסמבה, סוג אש\מעופף. היא אלגנטית, ומתגאה מאוד ביופי המרהיב שלה. היא משתמשת באש שהיא יוצרת בזמן הריקודים שלה כדי לצור מחזות יפים של אש ורוד. ברמה 36, סאמברנר מתפתחת לקרנקאוו. קרנקאוו, פוקימון מקאוו הסמבה, סוג אש\פיה. הרבה אנשים אומרים שכשאר אתה רואה את קרנקאוו, אתה מחייך וחם לך. הנוצות שעל גופה חמות באש חמימה, וכאשר היא רוקדת היא מייצרת אש ורודה, ויוצרת ריקוד מדהים שגורם לכולם לשמוח. בשל הצבהים המרהיבים והאופי שלה, ניתן לראות את קרנקאוו משתתפת במצעדים גדולים ברחבי אמזוניה". אחר כך היא ניגשת להתחלתי מים, מציגה אותו לאדריאנה וטיאגו ואז סורקת אותו- "אקווצלוט, פוקימון האוצלוט, סוג מים. אקווצלוט הוא פוקימון סקרן וחמוד. הוא אוהב לשחק, ולרוב ניתן לראות אותו שוחה בנהרות. ברמה 17, אקווצלוט מתפתח לאקווגואר. אקוואגואר, פוקימון היגואר, סוג מים. אקוואגואר הוא טורף מיומן, גם במים וגם ביבשה. הוא אוהב לצוד לבדו ובלילה, ולכן הוא לא אוהב להקשיב לאחרים. ברמה 36, אקוואגואר מתפתח לאקוואגואריור. אקוואגואריור, פוקימון היגואר, סוג מים\לחימה. אקוואגואריור הוא פוקימון מאוד מסוכן ופראי. הוא הצייד האולטימטיבי, והוא הסמל של חוזק באמזוניה. רק מאמנים מאוד מנוסים יכולים לאלף את הפוקימון הזה. הוא טורף על גם ביבשה, וגם במים. הוא אוהב לגרור את הטרף שלו אל תוך המים ולהטביע אותם". לאחר שפרופסור ג'קרנדה הציגה לכול אחם מהם את הפוקימונים, אדריאנה בחרה את פליימרה וטיאגו את בואליה. הפרופסור הביאה לכול אחד מהם 5 פוקדורים ופוקדקס משלהם. "בחירה נבונה". היא אומרת להם בשמחה ואז מציגה להם מפה. "אנחנו נמצאים פה למעלה, בורדמאר. תמשיכו בדרך 1 כדי להגיע בסוף למכון הפוקימונים הראשון שלכם, בעיר פורטאליזה". -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- אז זהו בגדול, מקווה שנהנתם ^^ בחלק הבא אני אציג את הפוקימונים שפוגשים בדרך 1 ואת ההתפתחויות שלהם, ואת היריב של טיאגו ואדריאנה. אשמח לשמוע באיזה התחלתי אתם הייתם בוחרים ומי הכי אהבתם!

"מי אתה שוב?" שאלתי. מצחיק כמה מתון הייתי. לעומתי דילן שתק ובהה בקיר. "מה יש לו?" שאל הזר וסידר את המשקפיים. "סתם קצת הלחיץ אותו ששנייה אחת אנחנו חוזרים מבית ספר ושנייה אחרת אנחנו בחדר עם מישהו שבחיים לא ראינו..." הזר נופף ביד בביטול "הוא כנראה מפחד מאיזה מבחן שיש לכם..." " כי זה מה שילחיץ אותו" מלמלתי. ישבתי על כיסא שנראה כאילו אדם וחווה זרקו לפח כי הוא ישן מדי, גם דילן ישב על כיסא די דומה. דילן עדיין לא זז. שאר החדר היה ריק: קירות מתכת. בלי חלונות או משהו כזה, רק דלת מאחורי הבן-אדם שאנחנו לא מכירים. כיף! "אני אקצר את הקטע המוזר. כנראה נזרוק לך ולחבר שלך איזה מפלצת לחדר ונבדוק מה יקרה". הוא היה אדם עם שיער שחור מסודר, ומשקפיים עגולות, היו לו ג'ינס, וחולצת טריקו עם הכיתוב 'גם כשקשה... יש על זה פתגם סיני עתיק', הוא היה שרירי, והיה לו אקדח בנרתיק. לא כדאי לנסות לעלף אותו או משהו. "שאלה אחת." אם אני אמשוך את הזמן אולי אצליח למצוא פתרון... "למה אתם עושים את זה?" הוא הרים גבה, שלח יד לכיס ואז התחרט. "ת'כלס לא עניינך." הוא אמר והסתובב לדלת. "אבל אם אתה תשרוד אולי נגלה לך" הוא יצא מהדלת ונעל אותה. נשארו רק אני ודילן... "דילן!" הסתובבתי. הוא הסתכל עלי במבט חלול. "שמעת?" שאלתי. "כן" הוא ענה. "קלטתי מה הם מנסים לעשות כשראיתי את הכרטיס ביקור שנפל לו." הסתכלתי לרצפה וראיתי: כרטיס בוהק בצבע ורוד וירוק. הייתי כל כך מרוכז בשיחה שאין סיכוי שהייתי שם לב, התכופפתי לכרטיס וראיתי: 'יצור מפלצות להשכרה!' 'לפרטים חייגו: 05575025397' "מבאס" ציינתי. "יאללה בוא נשבור את הכיסאות האלה כדי ליצור דרך להגן על עצמנו" דילן אמר וניגש לכיסא שלו. הלכתי לכיסא שלי וזרקתי אותו בכל הכוח על הדלת. שני רגליים של הכיסא נפלו. "מעולה!" דילן צעק. "גם יש לנו דרך להגן על עצמנו וגם הם חושבים שאנחנו מנסים לברוח!" דילן תפס ברגליים של הכיסא ועקר אותם על הניסיון הראשון. הוא תמיד היה בכושר יותר טוב ממני. "כדי שתתרחקו!" שמענו מחוץ לדלת. תפסנו את שנשאר מהכיסאות ורצנו לפינה. הדלת נפתחה ויצא ממנה עכביש בגודל של סוס, עם שניים נוטפות ארס. ואז התעוררתי נוטף זיעה. דווקא התחשק לי להילחם בעכביש.

מיכל ישבה לצד מיטת בעלה אהוב בבית החולים, מחזיקה בידו החלשה. השבועות האחרונים היו קשים עבורם אמיר נפצע קשה מאוד בקרב בעזה, הוא עבר סדרת טיפולים וניתוחים ארוכה תוך שהוא מורדם. עיניו של אמיר התעוררו לאטן ונפגשו במבטה הדואג של מיכל "איפה אני?" לחש בקול צרוד. היא נישקה את ידו ברוך "אתה בבית החולים יקירי, הניתוח עבר בהצלחה אבל אתה עדיין חלש מאוד" פניו של אמיר התכרכמו בכאב עם כל נשימה אבל מבטו נותר ממוקד "הרופא אמר... שיש סיכוי". מיכל הנהנה בחיוך מעודד, מנסה להסתיר את דמעותיה "כן גיבור שלי, יש תקווה". שיחתם קוטעת על ידי דפיקה עדינה בדלת. הילה, ילדתם הקטנה בת ה-8 צועדת פנימה בביישנות, סוחבת ציור גדול "שלום אבא, עשיתי לך משהו" היא אומרת ומניחה את הציור על המיטה ציור גדול וצבעוני של המשפחה, אמיר מתבונן בציור בהתרגשות, עיניו נוצצות. הוא מושך את הילה אליו לחיבוק עדין "תודה אוהבת שלי", הילה מחייכת "תחלים מהר כדי שנוכל ללכת שוב לים כמו בקיץ שעבר" הדמעות זולגות על לחייו של אמיר. "זה בדיוק מה שאעשה, אני מבטיח". מיכל והילה יושבות לצד אמיר בשתיקה ואוחזות בידיו הדרך עוד ארוכה, אבל הן יעברו אותה.