Eytan

חבל לראות כי החודש הזה היה ככ חלש, חודש הבא יהיה יותר טוב בלדום

שלום לכולם כאן איתן גיימינג איי אל והיום אני בא באשכול עברי אסלי חדש. בואו נתן קצת רקע- אז לאחרונה אני התגייסתי לצהל (נוב 23 עייפים) ומאז שהתגייסתי התחלתי משמעותית לשמוע יותר מוזיקה בעברית. עכשיו כמובן שלא רק מוזיקה עברית אך כן באזור ה80%. עכשיו היה לי ריב קל עם שוקי על זה שמוזיקה עברית יותר טובה ממוזיקה באנגלית (כמו בוא החוצה אם אתה גבר רק בוא תפתח על זה אשכול אם אתה גבר). עכשיו כל זה היה לפני 3 שבועות אבל אתם יודעים, צהל. אז בואו נתחיל עם הסיבות ללמה מוזיקה עברית: 1- הרבה יותר קל להבין בין אם אתה ילד בן 5 או זקן בן 80, מה שנכון לרוב האנשים שהם מכירים עברית מאוד טוב, ובואו נדבר דוגרי השפה העברית יפה מאוד בעצמה. לעומת זאת לא תמיד אפשר להבין מוזיקה באנגלית כמו שצריך עקב מבטא צרפתי חזק. בסופו של דבר הרבה יותר קל להבין מה הזמר אומר בגלל שקהל היעד הוא אנחנו תושבי ישראל. עכשיו מה לעשות שכל מסר שתשמע בעברית יהיה יותר מובן ממסר באנגלית בגלל שאתה חיי את הארץ הזו ועברית היא שפת האם של רובנו. 2- רלוונטיות אלינו בהמשך ל1, המוזיקה פשוט יותר רלוונטית אלינו. בין אם זה שירי חתונה שמתארים את הכלה מלאת הלבן והבעל ששובר את הכוס, לרבי נחמן, לחייל שפקדה אותו. מלחמה או סתם המחירים ההזויים בשוק. המוזיקה הרבה יותר מדברת אל העם שלנו פשוט כי אנחנו יודעים מה קורה פה, ומספיק אכפת לנו לשיר על זה. זה כמו שתקח שיר ראפ שמדבר על החיים הקשים בוגאס לעומת שיר שמדבר משה הבן האבוד בלבנון, פשוט אי אפשר לתאר את רמת רגש שיכולה להתפתח במוזיקה עברית לעומת אנגלית. 3- מורשת המורשת של ארץ ישראל עוברת בהרבה מאוד מובנים דרך השירים, בין אם זה שירים שהיו מופנים לניצולי שואה כמו את תלכי בשדה, או שירים שמתארים את הצבא בדרכו הראשונה כמו הורה האחזות, או שירים שמנציחים את האנשים שלנו כמו לילה טוב שון ואיך אפשר לשכוח את השיר הכנראה הכי חשוב בארץ ששמו כמשמעותו התקווה. אני בטוח שמוזיקה ליוותה את ארצינו עוד לפני תקומתה ומשתנה כמו שהארץ שלנו משתנה. ומה לעשות שבסוף המוזיקה שלנו היא המורשת שלנו. אני יודע שנתתי רק שלוש סיבות אבל באמת יש הרבה יותר. אתן כמה המלצות לשירים שיכולים רק להראות לכם כמה רלוונטיות יש לשירים שלנו בארץ, וכאתגר הם יהיו בני 10 לפחות. בואו נתחיל באחד השירים הכי טובים בשפה לדעתי- סע לאט: שיר שמדבר על המלחמה בדרום, הפחד ששורר אצל אנשים אפילו לסוע באזור הקרב מחשש לפגיעה מטיל, אבל עדיין מדבר על הדברים הקטנים שמשאירים אותנו שפויים בעודנו מנסים ללכת ולעזור גם במצב כזה. ואלס להגנת הצומח: שיר שאולי יעלה עליו אשכול בפני עצמו, שיר שמדבר על איך האישה מקבלת פחות תשומת לב אפילו מכלנית כאשר נפגעת על ידי גברים בדרכים לא דרכים. את תלכי בשדה: שהופך לרלוונטי בכל פעם מחדש, מדבר על השאלה של האם מותר גם לנו להיות שמחים כאשר חברינו ואהובינו נספים בגלל נחשפים לגזענות עוד מהשואה. מקווה שנהנתם מהאשכול וששוקי הבין למה מוזיקה עברית>מוזיקה באנגלית. נתראה עוד חודש באשכול הבא, להית

שלום לכולם, היום אני אדבר על נושא מעט יותר אפור מבדרך כלל. היום נדבר על משהו מחונן, שברגע שחווית אותו אתה לא יכול כבר לצאת מזה. הרי אנחני מדברים על האלבום LSD. למי שיודע מה זה עוד, כן ניסיתי לשחק על זה לצורך קליקבייט טוב, אבל אני לא רוצה לחטוף באן מהחיים אז בואו נעבור לאשכול עצמו- קצת על מה זה: אז למי שלא יודע בשנת 2018-2019 היה שיתוף פעולה בין שלוש הזמרים Labrinth, Sia and Diplo ודרכו יצא האלבום LSD באורך של קצת יותר מחצי שעה. בשיתוף הפעולה הזה הם ניסו למתוח את הגבול של מה פופ מודרני יכול להביא. האלבום עצמו מצליח להביא כל כך הרבה דרכים להביא בתוכו מוזיקה, ואין שיר שדומה לשיר הקודם. האלבום כולל: 1. Welcome to the wonderful world of 2. Angel in your eyes 3. Genius 4. Audio 5. Thunderclouds 6. Mountain 7. No new friends 8. Heaven can wait 9. It's time 10. Genius remix למה אני אוהב את האלבום? אני אוהב את האלבום הזה משלל סיבות. אחת הסיבות היא שסיה משתתפת שם, שזה איך תכלס הכרתי את האלבום וממש באשכול הזה- (קישור לאשכול) הסברתי למה אני אוהב את המוזיקה שלה. עוד סיבה היא באיזה שהוא מקום הקליפים, לכל שיר שהשקיעו לעשות לו קליפ, תמצא את עצמך מנסה להבין מה הולך סביבך, הכל צבעוני וצבוע בצהוב/כחול/ורוד/כתום, העולם פתאום הופך להיות צבעוני סביבך ואתה מרגיש כמו בהזיה. מעבר לכך כמו שאמרתי האלבום מנסה לבחון גבולות, הדרך בה כל שיר יכול לעמוד כשיר בפני עצמו אבל איך שהוא הכל מתחבר יחד, בשילוב ערכים כמו אהבה, חברות ודבקות במטרה. איך שהוא האלבום מצליח להעביר מסר בצורה מאוד הזוייה, מאוד יחודית. זה אחד הדברים שאני אוהב באלבום, משום מה הכל מרגיש כאוטי, בהתחלה כואב לעין ואולי לאוזן, אבל בסוף... זאת הזיה מוזיקלית שאין שני לה! לסיכום הדברים: זה אחד האלבומים המיוחדים ביותר שיצא לי אישית להכיר, אני ממליץ לכל איש/ה לשמוע ולהאזין. יש משהו יחודי באלבום הזה, ואני חושב שבסופו של יום, חצי שעה על אלבום, קטן על כולנו. קישור לאלבום ביוטיוב

זה גם כישרון

ברוכים הבאים לעוד אשכול שלי שבו הפעם אדבר על מוזיקה, היום אדבר על אחת הדיוות שאני אישית הכי אוהב (אגב אני מודע לכך שלא כולן ממש דיוות אבל זה פשוט יותר נוח לעבוד עם המושג) הבא נתחיל? לכל אחד יש את הזמרת הזאת שהוא אוהב יותר תכלס אם אנחנו מדברים על מוזיקה יש תמיד את הזמר/ת האהוב יותר על כולם (או להקה) אבל היום אני אנסה להתרכז בעיקר בזמרת האהובה עליי. יש הרבה זמרות מאוד מוכשרות בעולם וגם בארץ, יש זמרות כמו טיילור סוויפט, ריאנה, ליידי גגה ואו נגיד ישראליות כמו נגיד נועה קירל (אם אתם מיני אורי). בסופו של יום לכל אחד יש טעם אחר במוזיקה ותמיד נתעדף מישהו על מישהו אחר בין אם זה נועזותו בשירים, הדרך בה הם שרים או הקול שלהם והרבה פעמים גם ההופעה שלהם. אבל היום אני אדבר על זמרת שאני שומע כבר שנים רבות בלי להספיק לשמוע אותה ממש, אחת שאני שומע שירים שלה גם בתקופות שמחות וקשות, פשוט מישהי עם קול אדיר וזהות נסתרת. במילים אחרות הזמרת האהובה עליי היא Sia. למה דווקא Sia? בואו נתחיל מזה שיש לה קול מטורף. באמת והיא אחת האנשים עם הקול הכי ווקלי לדעתי, והדרך בה השירים שלה עוברים פשוט מטורפת ברוב הזמן וגם שזה לא מלווה במוזיקה וקולות רקע שמזוהים בהרבה מהשירים שלה הקול שלה עדיין מצליח לסחוף אותך לתוך המילים. בין השאר הרבה מהשירים שלה אשכרה מנסים להחדיר בך מסר, מה שלא קורה בהרבה מאוד מהשירים היום, ולצערי מעט ירד אצלה עם השנים... אבל בסופו של יום תמיד יש לה קריירה שלמה שאפשר להכליל. ואני תאמת מתחיל להבין לאחרונה עד כמה אני לא מכיר את השירים שלה, כי הרבה מהפרסום שלה התחיל מ2014, עכשיו גם לפני זה יש עולם מוזיקלי שלם שרק צריך לחפור בו ולא עמוק כדי למצוא שירים שיגעו לליבך. חשוב לציין גם הרבה ישראלים בטוח אוהבים את סיה, ואני מאמין שזה לא קשה לאהוב אותה, שוב היא זמרת ענקית. אבל לעומת נגיד טיילור ריאנה וכל אלו הדמות שלה גם ממש מעניינת מבחינת הקהל הנרחב. אפילו בישראל לקחו את השירים שלה והדמות שלה לצורך בידור מסויים. בין השאר גם הרבה פרסומות לאורך השנים נתמכו על השירים שלה. אבל אף פעם בחיי לא ראיתי רעש ענק על סיה כמו שראיתי על הרבה זמרים אחרים עכשיו זאת שאלה טובה גם למה. אני חושב שהדמות שהיא יצרה לעצמה גרמה לה להיות אישה ממש מוכרת אבל בו זמנית היא לא מנסה להיות מרעישה כמו נגיד טיילור או בילי שיש להן לא מעט ראיונות ועניינים שמפוצצים את האינטרנט. גם לא קליפים ראווטניים כמו שנגיד היה לקייטי פרי בתקופתה. שזה באמת החלק שאני רואה למסתורי אצלה. אגב מה זה אומר שהשתמשו בה לצורך בידור ישראלי? כמה משיריה האהובים עליי כמובן שאם אנחנו מדברים על סיה צריך לתת קרדיט לשיר שבעצם גרם לסיה להתפצץ- chandelier אם מדברים כבר על האלבום הזה למה שלא נכניס גם את- elastic heart ולמה שלא נוסיף גם שיר מאלבומה השני הכי מוכר של סיה- birds set free ולדבר האחרון אני אתן את האלבום שעוזר לי לעבור את התקופה האחרונה- some people have real problems זה הכל והיום, מקווה שתעשו לי לייק וסאבסקרייב כי זה האשכול הזה של הפעם בשבוע שיש לי כוח להשקיע מעט

קיבלתי, ערכתי, לא מחקתי אבל אזהרתי. לגבי הקהילה באמת שבמקרה של ציינסו אני מבין למה אתה מתכוון, במקרה של מתקפת הטיטאנים אני כן ראיתי עונה שלמה של זה. כעיקרון בסדרה הזו הרבה מאוד מהעלילה מתייחסת לדמויות, ושאתה רואה רומן (לא הספר) ולא מתחבר לאחת הדמויות הראשיות זה מאוד בעייתי להמשיך לאהוב את זה. סביר להניח, בסופו של יום סדרה של 8.4 אבל אני אישית לא אהבתי אותה, הדמויות שכן רציתי שישימו עליהן דגש הודחקו הצידה והעלילה רק ממש לקראת הסוף התחילה להתפתח לטעמי. כי מה לעשות שאני לא אוהב את איך שהעלילה מתפתחת. אני גם יודע מה קורה בא כן? זה לא ששונאי וואן פיס יוכלו לומר לך דברים כמו שאני יכול לומר על מתקפת הטיטאנים ההסבר מגיע בשלב כל כך רחוק בעלילה שזה מעצבן

הבלונדה עיצבנה אותי מההתחלה, ידעתי שהיא תהיה סקאמרית רצח, וממש כאב לי על החברת ילדות שלו שהוא שם עליה ז* לאורך כל הסדרה

עושה טוב על הלב לפתוח את הדבר הזה בשעת תש, בהצלחה לכולם בתחרות הבאה וברכות לזוכים

*מוקדש לרם* היי לכולם, היום אני אעלה אשכול אבוד, עכשיו בשביל ההסבר אשכול אבוד זה אשכול שכתבתי לפני שהפורום נמחק אבל יש לי אותו כתוב, תהנו אז היום באשכול אני אדבר על כמה מהאנימות שאני פשוט לא מצליח לסבול אבל כולם חופרים עליהן, להיום אני אציין את שלושת העיקריות שאני באמת לא מצליח לאהוב אבל אתם (רם) כנראה ממש אוהבים. חשוב לציין 2 דברים: כמובן שהאשכול מכיל ספויילרים אני לא יודע עד כמה עמוקים לכל סדרה אני פשוט כותב. וכמובן שאין לי כוח לכתוב את התקציר של הסדרות א: כי הן מספיק מוכרות לכל חובבי האנימה ואולי גם מי שלא ממש חובב, ב: כי לא מספיק אכפת לי מהן, אבל אני כן אהיה מעט משקיען ואתן קישור לmal. תהנו מתקפת הטיטאנים אוקי בתור התחלה זה למה אמרתי (רם) בהסבר של האנימות, אז בעצם ראיתי רק את עונה 1 של מתקפת הטיטאנים. אני לא התחברתי במיוחד למען האמת, ואולי אני טיפה הייטר שאני אומר את זה אבל הסדרה עצמה מקבלת יותר מדי אהבה. אחת הסיבות שאני לא אוהב את הסדרה זה בגלל שאני לא ממש אוהב את איך שארן יגאר קיבל פשוט את הכוחות טיטאנים שלו משום מקום (וכן אני יודע שיש לזה הסבר בהמשך כבר רבתי על זה), ואז מסתבר שמלא מהאנשים במחזור של ארן גם טיטאנים שפשוט החליטו שבה להם להרוס את העיר ועוד מלא בלבולי מוח+ לא אהבתי את ליווי. עכשיו עוד משהו שמוריד לי ממתקפת הטיטאנים זה הקהילה, כי זה או שאתה חסיד מתקפת הטיטאנים וכל מי ששונא את זה הוא זבל של אדם מבחינתך או שאתה הוא מי ששונא את זה. זה בין השאר יצר לי טיפלה יותר שנאה לגבי הסדרה, כי להבדיל נגיד משונאי וואן פיס שלא ראו פרק בחייהם פה אני ראיתי עונה שלמה אמרתי זה לא בשבילי והם עדיין יורדים עליי בטירוף על זה. עכשיו אני יודע שזה נשמע כמו תירוץ אבל אני לא רוצה חלק ב-כת שנקראת "attack on titan fan base" והסיבה האחרונה שבגללה אני שונא את זה, זה שבשלב הזה הסדרה כבר הפכה להיות רק מכונה להכנסת כסף, כאילו הם כל פעם לוקחים את הווליום האחרון של המאנגה חותכים אותו בחצי ואז מחכים איזה שנה, וזה ככה כבר 3 סבבים של חצייה. בסוף זה יגיע לפרק של 4 דקות בפעם בשנה ששתי דקות ממנו זה פתיח. קישור ל-mal השקר שלך באפריל אוקי אז הפעם זאת אנימה שככן סיימתי, לעומת כל השאר, אבל לקח לי לדעתי 5 ניסיונות לסיים אותה, ואני הייתי צריך דיי לסבול בשביל לסיים את האנימה, והאמת שהיה דבר אחד שדחף אותי והוא ספויילר, והוא שקאורי מתה, כן כן כן, אם אני לא אוהב את ליווי פה אני בכלל מחוץ לחלקכם. אבל אני ממש שונא אותה. הקטע שהיא רצתה מלכת תחילה להכיר אותו היה ברור כל כך, ובכללי ברו לא יודע מה טוב בשבילו. פאקינג טטסובקי הייתה שם בשבילו מאז שאמא שלו מתה אבל הוא שם עליה פס כזה גדול שאני הייתי מנתק איתו קשר במקומה אבל הם חברים מילדות+ שכנים, באסה להיות היא. אזהרת ספויילר לסיכום השנאה שלי, אני שונא את הקשר שהדמויות הראשיות, שונא את ההשתלשלות אירועים ומוות לא מספק שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי. ואני יודע שאני נשמע מזוכיסט אבל היא באמת הדמות אנימה השנואה עליי תנו לי. קישור ל-mal צ'יינסו מן האמת שפה אני יוצא בהכרח הייטר, לא ראיתי פרק אחד של הסדרה, אבל הקהילה גרמה לי לשנוא ממש את הסדרה הזו, וכאילו אני בהתחלה כששמעתי על המאנגה דיי חיכיתי למאנגה אבל… אחרי יותר מדי חפירות בכל פלטפורמה אפשרית החלטתי כי אני לא רואה את הסדרה. ועד היום חופרים לי "תראה את זה זה טוב" וכאילו, כבר יש לי ויכוח ארוך שנים עם כת מתקפת הטיטאנים שאגב שמתי לב שהם ממש אוהבים צ'יינסו מן, מה שגם תומך בזה שאני כנראה לא אעוף על הסדרה הזו. בין כו לכו אני לא יכול לשלול את זה שאני כן אוהב את הרעיון שכל אאוטרו משתנה, שזה דווקא נותן לי וויב של קאגויה סאמה, אבל אאוטרו הוא לא מה שיגרום לי לראות סדרה. אז הסיבה שאני חושב שאני הייטר לסדרה היא כי הקהילה של צ'יינסו מן היא חופרת בטירוף+ כי המוטיב של הדמות הראשית זה- get some bitches. מכך אני מגיע למסכנה שאני לא רוצה אפילו לראות את הסדרה, אבל אני גם לא יכול לקרוא לה גרועה כמו שאני יכול לפחות לטעון על מתקפת הטיטאנים ולומר על השקר שלך באפריל. קישור ל-mal

שלום לכולם, היום אנחנו בעוד אשכול שבוא אני עומד לספר לכם על ספר שממש תפס אותי לאחרונה. וכן זה מה שאני עושה בזמני החופשי מחוץ לצהל כפי שאפשר להבין מהכותרת הספר נקרא "איו הגיבור הנבגד", אז יאללה בואו נתחיל. קצת מידע יבש: סופר- מאנון פונטיין שנת יציאה- 2006 תורגם לעברית בשנת- 2011 מספר עמודים- 1247 ז'אנר- מותחן תקציר: לפני שנים רבות היה את היה אדם יחודי, אשר היה ידוע בפני כולם. אותו האדם היה אחד מן הגנרלים החדשים של מלך צרפת לואי ה12, שמו של הגנרל היה איו. בתקופה הקשה של הממלכה לא היה ידוע מה תהיה גורלה, עקב מלחמה קשה כנגד דנמרק מה שגרם לאיו להיות בחברתם של משפחת המלוכה לאורך זמן. בזמן שהותו בארמון לצורך עזרה וניהול הצבא מפגש מאוד לא צפוי קרא ביןאיו לנסיכת צרפת "רנה", ולאחר מכן רנה ואיו החלו להיפגש בסתר. אך מה שלא ידעו זה כי אחד ומחייליו של אנטואן, יריבו הצבאי של איו ראה את המתרחש בין ה-2, מה שגרם לאנטואן לרתום את עזרת המלך. מלך צרפת מאוד כעס על המתרחש, אך רצה לשמור על הגנרל שלו כמו על בובת חוטים, ולגרום לו לשרת את מדינתו בכל מחיר שהוא. מה יהיה גורלו של איו? האם גם הסיפור הזה יהיה סיפור מהאגדות? או סיפור טרגדיה? (ספויילרים בהמשך) למה אהבתי את הספר הזה? בואו נתחיל רגע בכך שזה סיפור שמנסה להתקשר למציאות על ידי שימוש בהיסטוריה, מה שנותן גם אלמנט בשביל לגרום לזה להיות במרגש של פנטזיה, מאחר וכל הקרבות מתעסקים פחות ביריות ועניינים כאלו. הדרך שבה הכותב מצליח להעביר רגשות אל הקוראים תוך כדי הקרבות, המשתים והמסעות של איו גורמים לך להתחבר לאיו כאינדיבידואל, אתה ממש יכול לחוש ביגונו לאורך הספר. בין השאר הקרב המתפתח בין המלך לאיו שקרה אפילו ללא ידיעת איו היה מחזה דיי מרהיב של תככנות מצד המלך בעוד ואיו מנסה לפצח מה קורה סביבו תוך כדי כבוד למלכו. והחלק הכי טוב הוא הסוף של המסע של איו, שגורם לו להבין את התמונה הגדולה. באופן כללי גם הדמות של המלך מרגישה כמו דמות ממש הגיונית, אבל הגראנד פינלה, הדרך בה איו פשוט סיים את דרכו. וואו אני לא חושב שספר יגרום לי לבכות בסופו... זה הכל להיום, תגידו לי מה דעתכם בנושא. מקווה שאהבתם את האשכול ויותר מזה שתתנו ניסיון לספר, שבת שלום לכולם או שבוע טוב תלוי מתי אתם קוראים.

7/10/23- 11:00 אני עומד למות, אבל זה לא משנה לי. למה אתם שואלים? הם הרגו את החברים שלי, ועל גופתי שזה יעבור להם בשקט, הפעם הם הגזימו. עכשיו אני והמחלקה שלי מובלים יחדיו לשם, איפה שכל הזוועות בארצנו קורות כרגע. בעוד כשעה נגיע לבסיס, ומשם אני באופן אישי אגרום להם לשלם על מה שהם עשו, ולא משנה מה המחיר יהיה. אני יודע שזה אולי נשמע הרבה זמן, אבל אני יודע עמוק בלב שאולי זה הזמן האחרון שיהיה לי לכתוב. אבל אני לא יכול להדחיק את כל השנאה, אותה שנאה שנחקקה בליבי בשעות השבת האחרונות. רק אתמול הייתי בבסיס, נהנה מעוד ארוחת שישי עם חברי. אבל שיחות הטלפון התכופות שהעירו אותי ואת שותפי לחדר, שיחות מלאות בדמעות ובכי, מלאות פחד על מה שקרה לי ולסובבי. לא יכולתי לעצור את עצמי מלהבין את האמת. כאשר עייני חשכו, הבנתי למה כולם כל כך דאגו. פתאום ארצנו הרגישה אחרת. מיד עליתי על מדים ורצתי למ"מ שלי לשאול מתי יוצאים. לצערי הרב התשובה שלו הייתה הססנות, לא כי הוא לא רצה לצאת מיד ולהשמיד את האויב כמוני, אלא מאחר ולא היה לו איך את המענה לשאלה כל כך טריוויאלית באותו הרגע... לבסוף יצאנו רק שעתיים אחרי ששמעתי על התועבה הזו. אבל הנסיעה הייתה לא קצרה, הרי הבסיס שלי היה ממוקם באזור השומרון לכן היינו צריכים לסוע נסיעה של 3 שעות עד הבסיס הבא. אבל אני חושב שזה אולי לטובה, ככה נוכל להתעדכן בתוכנית הפעולה, ככה נוכל למחוץ אותם יותר בקלות, ככה אולי לא אצטרך לראות עוד מחברי מתים בין הידיים שלי. אם אני הוא בסוף האדם הזה שנפל, אל תשכחו, חובם גדל. אני לא רוצה אפילו להרגיש כי המדינה שלנו רומתה. לא אוכל לשקוט כך, גם לא בעולם הבא. 8/10/23- 18:00 לילה טוב חברי היקר, הסר דאגה מליבך. הם ישלמו על מה שקרה לך ולעוד מאות. בבקשה תנוח בשקט בשכבך.

למה זה מה שאני עושה לפני שאני חוזר לבסיס? שלום לכולם, היום אדבר אתכם על אחד השירים היותר מעניינים שיצא לי להכיר לאחרונה, כפי שאפשר אולי להבין מהכותרת השיר הוא "הורה האחזות". בואו נתחיל באשכול: מה זה השיר הזה? אז אני אתחיל עם מעט רקע כללי על השיר עצמו. בואו נתחיל לרגע עם מילות השיר: יודע חקלאי פיקח, והוא הנחיל זאת לצבא, שאת הזן יש לשבח, ולהיטיב בהרכבה. (היטיב בהרכבה) הוחלט ונלקחה שיבולת, הירכיבוה - חרבות, חמרה, חמרה המערבולת, יצא הנח"ל לשדות. (הנח"ל לשדות) הורה כרוב והורה תרד, עגבניה עלי כידון! הורה נח"ל מסחררת הורה חסה, הורה צנון! הורה טנק רתום לפרד, הורה סיירי התות, הורה נח"ל מסחררת, הורה האחזות. יקום חייל למשך זרע, וחקלאי יקלע אל בול. יש נח"ל שיודע הרה לזרום כדי לתת יבול. (כדי לתת יבול) זה פרושו של משק עזר, ככה ייכתב בדו"ח. כל השקאה של צנון וגזר היא השקעה לזמן ארוך. (רק אל תעשה לי ברוך) הורה כרוב והורה תרד... כאן שיבולים עומדות במתח, כל עץ זקוף כמו חייל. והתמצאות יפה בשטח יוכיחו ערוגות בצל. (יוכיח הבצל) ראשי כרובים עומדים אין רחש, זבוב על אף אין מגרש, כאן בשורות עובר מין לחש ההאחזות חמש חמש. (יוכיח החמש) הורה כרוב והורה תרד... אם מישהו מכם תרח לקרוא את המילים (ובכנות אני כנראה לא הייתי קורא), אפשר להבין כי זה שיר צבא, ואחד טוב על פי דעתי. אבל כנראה שאם תחפשו על השיר תגלו כי זה שיר של כוורת שיצא באלבום "פוגי בפיתה" שיצא בשנת 1974. מה שאומר שהוא לא באמת שיר צבאי כמו נגיד השיר של להקת צה"ל "אין לך מה לדאוג" שאני בטוח שכולכם מכירים. אז מה זה אומר? שהשיר עצמו רק מתחקה להיות שיר צבאי? אז התשובה היא שא' גם אם לא גוף צהלי הוציא את השיר הוא עדיין אמור להחשב שיר צהלי אבל בואו נגיד שזה הסבר לא מספיק טוב אז... ב' מסתבר שהשיר של כוורת הוא בכלל קאבר של השיר, ושהשיר במקור הוא של להקת נח"ל שיצא בשנת 1956 באלבומם הראשון. (אגב למעוניינים יש גם ביצוע של שם טוב לוי ואריק איינשטיין אבל באשכול אגע בו פחות). מה דעתי על השיר? אני אתחיל עם הביצוע של להקת הנחל בתור התחלה- בואו נתחיל מכך שהשיר במקור הוא 2 דקות, שזה נחשב מאוד קצר באופן כללי לשיר, כנראה שככה נראו שירים מלפני 80 שנה. מה שאני אוהב לגבי הביצוע הראשון הוא את הדרך בה הביצוע ממש נשמע כאילו הם שרים את זה בצורה אפשר לדמיין אותם רוקדים הורה לצלילי השיר, בין אם זה בבית הראשון שכולם שרים, ובין אם זה הבית בית שאחד שר לצלילי תופים, מה שגם מראה צורה ממש אני אקרא לזה נורמטיבית לשיר כלהקה ברחוב, בנוסף לכך שביצוע ממשיך בקצב אחיד לאורך כולו. סך הכל אני חושב שזה ביצוע טוב של הלהקה אבל לצערי המקור הפעם לא שרד כמו הקאבר. לגבי הביצוע של כוורת- נתחיל רגע בזה שהביצוע הוא כשלוש וחצי דקות שזה זמן יותר סטנדרטי לשיר כמו שאנחנו מכירים כיום. מה שאני אוהב בכוורת היא שכוורת להקה מיוחדת, חבורה של 7 אנשים שכל אחד מהם לבד יכול להיות והיה זמר מצליח בזכות עצמו, מה שנותן להם הרבה אופציות לזמר, קולות רקע, שירה מאוחדת וגווני קולות שונים. מה שרואים ממש בבירור בשיר הזה. בין אם זה שברוב השיר הלהקה ברובה שרה יחדיו, לחלקים הקטנים שבהם (נראה לי שזה אפרים שמיר) אומר דברים בטון מוזר כמו "יצא הנחל לשדות", למשך בית ששרים גם בטון ומתנסה ולסוף ששרים בו בטון גבוהה. הקצב של השיר מאוד דינמי ומרגיש כמו סוג של שיר שמנסה להיות רציני אבל לא באמת. מה שלדעתי מאפיין הרבה משירי כוורת, אבל ככה אני אוהב את השירים שלהם לפחות. איזה מהביצועים אני אישית מעדיף? התשוב לשאלה זו קלה, לדעתי יש סיבה שהביצוע של כוורת עדיין יחסית מוכר בקרב נגיד ההורים שלי או חברים שלי שאוהבים מוזיקה ישנה. אבל הביצוע של להקת כוורת יחסית נשכח עם הזמן לעומת נגיד שלווה ושמלה אדומה שאולי חלקכם מכירים. הביצוע של כוורת הרבה יותר בולט, זורם ואין הרבה ביצועים שנחשבו יותר טובים מביצועיו של אריק איינשטיין. לכן השיר שנמצע אצלי בפלייליסט הוא של כוורת. קישורים: הביצוע של כוורת: הביצוע של להקת הנח"ל: הביצוע של שם טוב לוי ואריק איינשטיין:

הייתי אומר זעם חסר שליטה או זעם מוחלט בלי קשר לאשכול אני יותר טיפוס של בלאק קיורם, אבל אני מאמין שהרעיון של מי הוא מלך הפוקימונים דווקא מגניב