קטון

תקציר: מתפצלים לשניים, קבוצה אחת מחפשת את הרגשות הנותרים וקבוצה שניה את אושר, אושר משתף פעולה עם זעם. פרק 28 עוזה שרף ויונתן הלכו בעקבות השובל, ליתר דיוק נסעו ברכב של שרף, הם לא ידעו לאן יגיעו, הם רק ידעו שהשובל שמרצד מול עינם יביאם אל אושר, אבל לכל מי שיודע מה עבר עליהם ברור שזה תהיה משימה קשה. ואכן כולם באותו רגע הפסיקו לראות את השובל. "בוס, נראה לי שהכוח של הבשמים הפסיק" אמר שרף בחשש, עוזה פתח את קופסת הבשמים וכולם הריחו בה שוב, אבל לא היה שובל קוסמי או איך שלא יקראו לזה. עוזה החל לרעוד "אם הבשמים לא עובדים זה אומר שהמטרה לא נמצאת, או שהרגו את אושר ואז הוא יקום לתחייה או ש..", יונתן התעצבן "מה אתה שותק! אושר בסכנה!". עוזה הפך את פניו ברגזנות כלפי יונתן וצעק "האופציה השנייה לא רלוונטית היא ממש מסוכנת ואין סיכוי שיקחו אותה!!!". עוזה מיהר להסביר מה האופציה השנייה "יש מקום שנקרא העולם השחור זה מקום שאפשר להיכנס אליו רק דרך הספר של איש האמת האינסופי". "אאהה" אמר יונתן בהרגשת רווחה מוזרה "הייתי שם פעם ממש בהתחלה כשפגשתי אותו נכלאתי שם ויצאתי". עוז התעלם מדברי יונתן והמשיך להסביר "מי שנמצא שם חשוב כמת כלומר אם אושר שם זה כאילו הוא בוטל מהמציאות", שרף שתק כמה שניות ואז הציע "אם אי אפשר למצוא את אושר בוא נחפש את שאר הרגשות", עוזה ויונתן לא ענו אבל היה ברור שהסכימו, שרף החליט לפתוח את הרדיו כדי להמשיך את הנסיעה בלי בעיות מצידם, אך כמובן יש חדשות טובות וחדשות רעות. "והרי החדשות לפני כעשר דקות דווח על תאונה של רכב שחור שהצליח לעוף מהכביש ולהתהפך, ברכב נכחו שני נערים וזקן אחד יחד עם נחש מזן נדיר בתוך הקופסא הזאת ששמים בה חיות מחמד, אהמ, שימי איך קוראים לזה, אה הוא בהפסקה, איפה הייתי, כן, כולם נעצרו לחקירה, ועכשיו הפסקת פרסומות" נו באמת. כעבור שלוש שעות בבסיס עין-הצדק גואל ישב מול עוזה בחרדה רבה, עוזה דיבר איתו בעדינות "אתה מבין כמה המצב בעייתי, נכון? ליששכר יש שלוש רגשות, לנו יש אחד, יש שם עוד ארבעה בחוץ. ומה שאתה עושה במשימה שנתתי לך הוא לאבד רישיון נהיגה". גגואל בדיבור מהיר ומעט לא ברור ניסה להוכיח את חפותו "תבין אנחנו השגנו את רחמנות וגם תחשוב חיובי כאילו מבחינה טובה לא מבחינת שלילת הרישיון שהייתה לי, זאת התקדמות וברור לך שמה שקרה הוא כי יששכר חיבל ברכב שלי", עוזה הביט בו במבט מתנשא למען ירגיש רגשי נחיתות "וברור לך שהערבות ששילמתי תנוכה מהמשכורת שלך". גואל יצא מבואס מהחדר והתיישב ליד פליקס, פליקס התעלם ממצבו הרגשי של גואל ושאל אותו "תגיד החישוק הכסוף כשניענעתי אותו פתאום ההולגרמה הפיזית הזאת התפוגגה, וגם מקודם ריסקת את הנער בשדה, בבקשה תסביר לי מה זה החישוק הזה", גואל נותר ישוב שפוף על מושבו במסדרון הוא התאנח אנחה קצרה והתיישר "החישוק הזה הוא מכשיר-על, דמיין שיש מאבק בין לוחמים בלתי נראים, ברגע שאתה מנענע את החישוק אתה שולח תנודות חשמליות שעושות את שאר העבודה שלך בלי מאמץ, הבנת?" פליקס לא ענה, הוא חייך חיוך מעט זחוח, גואל נגעל מזה והתעלם. המנקה ושרף הלכו להם לבדם, אחרי כל מה שקרה בצהריים יונתן נשלח לביתו וגואל ופליקס בסוג של רגיעה, אז הם היחידים בעבודה והם עומדים למצוא עוד רגש. שרף הביט אל עבר העצים ביער בו הם הילכו ושאל את המנקה "תגיד מה השם שלך", המנקה עמד במקומו וענה "יש לי יותר מזל משכל" שרף לא הבין מה הכוונה, כעבור שנייה, שור מכונף ענקי עם קרניים מסולסלות זהובות בא להתנגח בהם, אאאאאאהאהההה, שרף והמנקה קפצו על העץ הקרוב "ככל הנראה זה אכזריות לפי המידע שגואל נתן" , שרף קפץ מהעץ על גבו של השור האכזר אחז בקרניו וניסה לשלוט בו "אהאיאאניניןןענןכנןעןג", המנקה לא שמע מה שרף אמר בגלל נשיפותיו העוצמתיות של השור, השור הסתובב וגדע כמה עצים בקרניו כאשר שרף על גבו מנסה סוג של לרכוב עליו בחוסר הצלחה ומיטלטל עליו בכאב, לפתע הושלכה רשת ולכדה את השור ואת שרף, "כל הכבוד מנקה" , אבל המבט של המנקה שהיה מבוהל הוכיח שזה לא תכנית שלו, "הגיע הזמן" נשמע בחלל היער "עוד מעט ערב אולי תלכו לבתים שלכם", שרף והמנקה זיהו את הקול זהו זבולון. "שאלתי את הספר מי ינצח בקרב אני או המנקה? והספר ענה שהמנקה" שרף היה מבולבל, זבולון המשיך "אז אני רק אקח את השור הזה ואלך מבלי מאבק כושל מראש מה דעתך?" זבולון הושיט יד למנקה, "זבולון, אל תלך שולל אחרי אחיך, ובודאי שלא אחרי" זבולון נרתע ולא הבין מה הכוונה, כעבור שנייה, הוא ראה את הרשת מוסרת מהשור ומשרף וביד המנקה יש סכין קטנה "זבולון זבולון, תזכור שהספר הוא לא הכל אלא גם הניסיון" זבולון ניסה לברוח אך היה מאוחר מדי השור נגח בו בחזקה והעיף אותו לאחד העצים, המנקה הוציא חומר הרדמה והזריק לשור שהיה כבר מותש מנסיון האילוף של שרף. השור עצם את עיניו וכרע לישון, שרף רועד כולו ניגש למנקה "מה עושים עם זבולון עכשיו?". "מבינים שהוא היה צד לפניכם" צעק זבולון משכבו על הרצפה, המנקה ושרף הסבו פניהם וראו שהשור איננו שם שוב פעם הם הסבו את פניהם וגם זבולון לא היה שם בבת-ים אושר יחד עם זעם סוף-סוף פרצו את הדלת "חיחחיחיחיחחי, עכשיו בוא נהרוג את יששכר ונתנקם בו" יד מושטת הורידה את המגבעת הזעומה מהראש של אושר ואושר נבעט "ברצינות, רצית להשתמש בילדון הזה למנוסה" אמר יששכר בעודו מנענע את זעם ומצביע על אושר בלעג "לא השארת לי הרבה ברירות". יששכר התכופף כלפי אושר "ילד קטנטן שכמוך, אל תקדים את המאוחר, עוד מעט נצא מפה ונלך למקום אחר" המשך יבוא נראה שאני מגזים עם הפסים

תקציר: אושר נחטף בידי יששכר, עוזה מתעצבן ולכולם יש אווירת נכאים, גואל לוקח נשק,יונתן עושה מלא שיחות, בנתיים ליששכר יש את הרגשות פחד וזעם. פרק 27 אושר התעורר בחדר יפהפה, קרני בוקר התנוצצו לו מהחלון על המיטה והעירו אותו, הוא קם מפומג' (מלשון פיג'מה) והלך לעבר המטבח, שם ראה איש מבשל משהו במחבת, האיש החייכן הסתובב אליו ואמר בקול צוהל מאוד "בוקר טוב אושר". אושר הביט בו במבט מסופק וענה לו בלשון קרירה "אני חולם נכון?". האיש נראה מתמה על דבריו של אושר, "למה אתה בטוח שזה חלום?". אושר לא ידע מי האיש הזה גם אם הוא לא אמיתי והעדיף לענות לו ברצינות "דבר ראשון הלכתי לישון במקום אחר לגמרי, דבר שני הדברים שנגעתי בהם לא זוהרים או משמיעים צליל, ודבר שלישי אני מדבר ולא משתמש בהקלטות בטלפון שלי, ואם אתה יצור מהחלום שלי אתה אמור לדעת שאני אילם", האיש שתק כמה שניות ואז הרצין את פניו, קול עמוק נשמע בחלל החדר "אתה מאוד נבון אושר אבל הזמן שלנו לדבר נגמר, בוקר טוב, והפעם באמת" אושר התעורר בחדר קטנטן, הוא התעשת מהמעבר בין שינה לערות ונזכר שהוא כלוא בדירה של זבולון, דווקא זבולון היה מאוד נחמד בזמן שעבד בעין-הצדק, אושר סובב את ראשו וראה שולחן קטן שעליו היה בקבוק שוקו וצלחת עם משולש פיצה, אושר כמובן אכל את הארוחה, אמנם הוא נהנה אבל הוא לא היה רגוע, ככל הנראה יששכר הזה רוצה להשתמש בו בתור כופר, למרות שהוא בן אלמוות לא יתנו לאויב של הארגון להחזיק בו, במקום אכילה ילדותית ומשעשת אושר התנהג כאילו הוא בפני משימה גורלית, אושר סיים לאכול והרגיש שבע ועדיין מוטרד מהמצב, וכמו בחלום קול עמוק נשמע במרחב החדר "היי ילדון" אושר נבהל וראה על מדף למעלה מגבעת לבנה מחודדת עם עין אדומה שמכסה את רוב שטחה, אושר רצה לשאול מי הוא אבל הטלפון לא היה איתו, הכובע המשיך לדבר "אם אנחנו רוצים לצאת מפה, בוא ונשתף פעולה" בעין-הצדק "אז הבשמים האלו יובילו אותנו אל אושר?" שאל פניקס בספקנות רבה, עוזה הינהן ברצינות כבדה ועגומה "אכן כן רק חשוב על מה שתרצה למצוא והבשמים יובילו אותך". פניקס אפילו לא העמיד פני מהרהר במחשבתו אלא ענה בתקיפות "זה טיפשי!!! יששכר הזה רוצה לקחת איזה שמונה רגשות קוסמיים של מכשף לאיזה משהו לא ידוע, נראה לי יותר חשוב לעצור אותו מלהשיג את הרגשות מאשר להציל את אושר, הוא בן אלמוות כמוך, עוזה אני יודע שזה קשה לך, אבל תחשוב ריאלי". המנקה הגיב במהירות כדי שלא יתעורר מהומות "בוא נתפצל עוזה שרף ויונתן יחפשו את אושר ופניקס אני וגואל נחפש את הרגשות", כולם במהרה הסכימו לתכנית הזאת, ואחרי שהם סידרו את הבלגן בחלוקה הזאת הגיע הזמן לחלק הכיף במשימה, להריח בשמים, כולם השתדלו למקד את המחשבה שלהם במשימות למצוא את אושר והרגשות, הם הריחו את הבשמים ואז שרף העיר בהפתעה "מה זה הלהבה הזאת?" , עוזה חייך מעט כי עדיין הם במשימה "הלהבה הזאת תוביל אותנו אל עבר המטרה שלנו, קדימה!. "רגע!" שרף עצר את כולם, "במשימה הקודמת השתמשו בהולוגרמות שלנו שהטעו אותנו, איך נדע אם הוא אמיתי או הולוגרמה" , עוזה הוציא מהמגירה של שולחנו סרטים לבנים "כל אחד יקשור סביב כף ידו, זה יהיה הסימן" כעבור כשעתיים איפשהו בשומרון "טוב," פתח גואל את התיאור של המשימה "על פי העדיות ברשת ועל פי הלהבה הקוסמית של הבשמים בשדה הזה אמור להיות אחד הרגשות". המנקה ופניקס היו בהיכון וגואל החזיק בידו את החישוק הכסוף שלקח בתור נשק. הם עמדו שם כעשרים דקות מסתובבים עד שפניקס צעק בעצבים "נו באמת איפה כבר יכול להיות יצור שאנחנו אפילו לא יודעים מה הוא?", קול הצתת אש נשמע מאחוריו פניקס סובב את כל גופו כשהוא עומד על רגל אחת, גואל והמנקה כבר כיוונו את מבטם לעבר הבחור הזה שהופיע משום מקום, נער עם שיער קצר חום כזה וחולצה מאוד מאוד מלוכלכת פרס מגבת על הרצפה והרתיח עליה פולי קפה, הנער שתק עד שסיים להכין את הקפה לקח לגימה והחל לצחוק "נו, חבורת הזויים שכמוכם מה אתם עושים כאן" , גואל התעשת בעצבים "אנחנו לא הזויים אלא אתה, מאיפה הגעת?", הנער לקח עוד לגימה והשיב כמעט בלחש "אני גר בישוב הקרוב פה, ואני אוהב לשתות קפה בשטח פתוח, ואם תשאל למה חולצתי כה מלוכלכת, זה כי אימא בטיול של העבודה ואני לא יודע איך להשתמש במכונת כביסה", גואל היה ספקן מצד אחד הטיעונים הגיוניים, מצד שני האם הוא יועיל לנו. המנקה פנה לעבר הנער "ילד אנחנו יודעים שאתה מסתיר משהו, אל תחשוב אפילו לשקר לי אני מאומן שנים להיות חוקר וברור שהחסרת משהו" הנער שתק מעט ולגם עוד מהקפה, לגימה, הוא הרים את הכוס לעוד לגימה, ואז העיף אותה לעבר המנקה, איייי!!!! פניקס נחלץ מיד לעזרה "מה עובר עליך?" הנער קם ללכת ולברוח, פניקס בא לרוץ אחריו, יד תפסה בחולצתו ועצרה אותו, "גואל! הוא עומד לברוח", גואל חייך חיוך שחצני כמו שפניקס עשה רוב הזמן, הוא הרים את החישוק הכסוף סובב אותו מעט ומיד הנער התרסק על האדמה. "מה זה היה?" שאל פניקס בבהלה, זה לא חשוב עכשיו, בוא נתפוס אותו". המנקה החליף חולצה ועכשיו ניגש לחקירה האמיתית, "טוב, כעת ברור שאתה מסתיר משהו" הנער לא יצר קשר עין עם המנקה, אחרי כמה דקות שתיקה הוא נשבר, "רוב-רוב בוא הנה" באמת זה היה נראה כאילו הוא הגיע משום מקום, לא כמו הנער שפשוט לא שמו לב אליו הולך, אלא פה פשוט הופיע נחש תכלת עם דגמי משולשים על גבו, "מצאתי את רוב-רוב המסכן פה ומאז אני משתדל לתת לו אוכל תראו אותו, ברור לי שהוא לא נחש רגיל, וגם סליחה שהתייחסתי אליכם לא יפה", גואל לחשל למנקה "נראה לי שהנחש הוא מה שחיפשנו , הרגש רחמנות" , גואל כמשך שעה ארוכה ניסה להסביר לנער כי רוב-רוב הוא בעצם יצור אגדי שאם יפול לידיים הלא נכונות יקרה אסון ,הנער השתכנע ומסר לידם את רוב-רוב. הם הלכו כמנצחים, הם הקדימו סוף-סוף את יששכר וזבולון בצעד אחד, או לפחות כך הם חשבו, גואל ניסה להניע את הרכב שלו ולא הצליח, הם פתחו את תא המנוע וראו כי המנוע חבול, זה ברור לחלוטין מי גרם לזה. פניקס והמנקה הסתכלו מסביב בזמן שגואל ניסה לתקן את הרכב שלו. איש עטוף מעיל ודי גבוה התקרב אליהם, פניקס מיד זינק אליו לתקוף אותו, ועבר דרך האיש "מה?!". "זה ההולוגרמות הפיזיות! כמו הנשקים של יונתן, מה שעוזה הסביר לנו!". האיש הגבוה נתן בוקס בפרצוף לפניקס, פניקס התעצבן ורצה להוציא את השד שבפנוכו אך פחד מפני כך שאמצע היום ואולי רואים אותם. גואל זרק את החישוק הכסוף לעבר פניקס "מהר! תשתמש בזה!" פניקס אחז בחישוק אבל לא ידע מה לעשות ,הוא סובב את החישוק כמו שראה שגואל עשה ו.... לא נראה שקרה משהו, נו באמת. אושר הרים את השולחן ושם על המיטה טיפס על שניהם והגיע למדף, הוא הוריד את זעם מן המדף וחבשו על ראשו , אה אהה א האה א ה א ה אה א הא אה א א הא, עכשיו כששנינו יחד לא יוכלו לעצור אותנו אהאהאהאההאהאהאההאהאה המשך יבוא בחופש הגדול הכל אני יכול

תקציר: אושר נחטף, וליששכר יש שני רגשות פחד וזעם פרק 26 ערב קשה עובר בעין-הצדק, כל יחידת העילית במשרד של הבוס שותקים ותוהים, מה עכשיו? פניקס ניסה שוב פעם להרגיע את כולם בנאום "טוב עוזה ויונן מרגישים אבודים כי אושר נחטף, שאר הצוות מרגישים גרוע כי נכשלנו במשימה ואני האמת מרגיש סבבה". שרף קם בעצבנות ולחש לפניקס "הנאום שלך לא מועיל", פניקס רטן אבל הודה שזאת האמת, הם המשיכו לשבת ככה עד שגואל החל לדבר "סליחה אמנם אני חדש ביחידת העילית אבל לא בדקנו מי זה?" הוא הצביע על האיש שהם מצאו במרתף בראש-העין, כולם הביטו בו מלבד עוזה שעדיין היה רכון על שולחנו. "טוב" פתח האיש "שמי שמואל ואני נולדתי באלף שבע-מאות וחמש-עשרה אבל אתם אמרתם שאנחנו בשנת אלפיים עשרים אז...", גואל רשם את דבריו במחברת, אחרי הכל מהיותו אחראי על הארכיון הוא רגיל לסכם דברים, "לגבי הכובע המוזר שהסרתם ממני, אני מצאתי אותו אצל סוחר חשוד, הוא הציע לי את הכובע בחינם רק רצה להיפטר ממנו", עוזה הרים את ידו ושמואל השתתק, שני חיילים נכנסו לחדר ולקחו את שמואל, "לאן לוקחים אותו?" שאל יונתן, עוזה התרוממם מעט ואמר "הם עומדים ללמד אותו את כל ההיסטוריה שהוא פיספס" שתיקה "גואל מה הבנת מדבריו?" גואל מבוהל החזיק רועד את פנקסו "ובכן הרגש זעם מנהג כטפיל שנראה שנותן חיי נצח ללובש אותו, לגבי הסוחר ככל הנראה הוא מת אלא אם כן הוא כמוך בוס, אבל נלך על כך שהוא מת" עוזה הוציא את כולם מן החדר מלבד המנקה, יונתן במסדרון ישב מיואש הוא נכשל במשימתו רק... מה הוא היה צריך לעשות, אילו היה אדם שיודע לומר מילים נכונות ועצות הגיוניות בדיוק מתי שמבקשים ממנו, הלוואי שהיה אחד כזה, רגע!! יש לו אחד כזה, יונתן הוציא את הטלפון שלו והתקשר ליוסי. -הלו, מי זה? -זה יונתן -אה יוני אז אתה רוצה ללמוד איתי מוסר סוף סוף -אל תקרא לי יוני, ואני די עסוק, אבל חשבתי אולי תוכל לזרוק לי איזה ציטוט ממסל"ש או תורת הלבבות -יונתן, מוסר דורש כובד ראש והבנה רבה -טוב טוב אל תישמע עכשיו כמו המורה יעקב, מחר אני אשאר ללמוד איתך מרוצה -יששש!!!!! יונתן ניתק את הטלפון ונאנח, "מה קרה?" פנה אליו שרף, יונתן לא הביט בו והשיב "אני צריך ללמוד עם חבר שלי" שרף הביט בו במבט תמה "ומה הבעיה?" יונתן הרגיש מעט מתוסכל כשהוא הסביר את עצמו "כאילו יש חברים, ויש חברים כאלו שהם טיפה כך, לא סבבה במאה אחוז" שרף הביט לתקרה ודיבר ליונתן "אתה יודע היה לי רק חבר אחד, אז אני לא יודע איך לקטלג חברים" יונתן הבין שעדיף לא לדבר כי כל משפט רק מבאס אותו יותר. המנקה יצא מהחדר ולקח את כל יחידת העילית לחדר אחד ריק, המנקה צעק "4-4-2" ולפתע נפתחו הרבה דלתות בחדר "הגענו למצב קיצוני כל אחד יקח נשק ממחסני הנשק הללו" גואל הביט מזועזע "המנקה ,יונתן הוא קטין, זה חוקי לתת לו נשק" המנקה התעצבן "יש לו את השס"מ!! מי שצריך פה נשק זה אתה!!" גואל נבהל וניגש לארון, יונתן הסתכל בהגדרות של השס"מ וראה את ההגדרות 'מצב כחול-מצב מאסטר' מצב שיונתן השתמש בו רק פעם אחת כשנלחם באדום-מדם, ליונתן נרקמה תכנית. גואל חיפש כמה דקות נשק ואז הביט אל החדר והבין שהוא רק, רגע, ליונתן יש את השס"מ, לשרף ידי נחש, למנקה אקונומיקה, פניקס הוא חצי שד, אז בעצם היחיד שאין לו נשק זה הוא, האם הוא חושב יותר מדי? האם זה מבחן? יודע מה קח נשק תראה איך זה יראה, תודה רבה קול אקראי בתוך הראש שלי. המנקה שמע את הדלת זזה וסובב ראשו, גואל יצר מהחדר כאשר בידו חישוק כסוף קטן, "המנקה, לא משנה מה אתה חושב על זה אני יודע מה זה קראתי על זה בארכיון" למנקה לא הייתה ברירה אלא לסמוך עליו והוא אכן סומך עליו. "תגיד יונתן מה השם של המנקה?" שרל פניקס. "לא יודע, אבל חבר שלי הוא הבן שלו אז אפשר לשאול אותו". עוזה בחדרו נסער הכל מתפרק הכל נהרס הוא מרגיש לא בסדר שמשהו לא מסתדר אי אפשר לפגוע באושר אך הוא פוחד צריך ללכוד את הרגשות צריך לנצח צריך...,. טוק- טוק "פתווווח". יחידת העילית שבה למשרד של עוזה שם חיכתה להם קופסה קטנה ומוזרה, עוזה הסביר להם כרגיל "זה משלוח שהזמנתי, ממי? זה לא עניינכם, בקופסה הזאת יש בשמים מיוחדים שכשתריחו אותם ותחשבו על משהו אתם תדעו איפה המשהו הזה נמצא, אז כולם לחשוב על להציל את אושר, מוכנים?" רינג רינג "רגע" יונתן נמאס לו כבר מכך שהטלפון שלו מצלצל בפגישות חשובות, האמת זה אשמת יונתן שלא כיבה "כן" "היי יונתן מה קורה יש לי שאלה" "שמע אחי זה לא זמן טוב כרגע אני צריך קצת זמן פרטי" "אתה לא יודע כמה מחכה לך" "מה על מה אתה מדבר? אתה לא אמור לכתוב עכשיו סיפור או משהו" "כן אבל יצא לי פרק קצר מבולגן ודי משעמם, ואם אתה לא פנוי אז סבבה" ניתוק, יונתן חזר די מובך לקופסת בשמים, יאלללה מקווה שיש להם ריח טוב. המשך יבוא סליחה פשוט היה תקלות בעריכה ומלא מידע לא קשור ובלה בלה, אשתדל לעלות יותר פרקים

כנפיים מתחרז עם שמיים,

החלטתי לפתוח אשכול בפורום מוזיקה והחלטתי שהוא ידבר על המנון מדינת ישראל התקווה אז לכל מי שלא יודע המנון הוא שיר שמייצג מלך/ממלכה/מדינה ובתוך השיר הזה משולבות העקרונות של המקום ששר אותו. השיר עצמו כתב נפתלי אימבר, ובשיר המקורי יש עשרה בתים (או אחת עשרה). אבל הממשלה החליטה לקחת רק את הבית הראשון בתור ההמנון ואני לא יודע למה, כאילו כן זה ארוך אבל בטקס יום העצמאות יש זמן לזה לא? טוב זאת רק דעתי. והשיר המקורי בכלל נקרא תקוותינו, והוא מדבר על התקווה של עם ישראל לשוב לארץ ישראל. בשיר הוא משתמש בכמה אלמנטים כדי להראות שעוד יש תקווה, עם ישראל זוכר את ארצו, את ירושליים הנחרבת, את פלאיה, את מנהיגיה, וכל עוד העם ממשיך להאמין ולזכור את העבר יש תקווה לעתיד, וחשבתי שיצא לי ארוך יותר, אה וגם הוא כותב בבית האחרון משפט מוזר שמעו אחי בארצות נודי את קול אחד מחוזינו כי רק עם אחרון היהודי גם אחרית תקוותינו שזה מוזר כי משפט כזה אין בנביא, וגם בין הוגי הדעות של אותה עת. (זה אשכול ראשון שלי במוזיקה אז תבינו שאני עוד לא בטוח איך לדבר או לנסח הסברים על שירים, כי יש הרבה שירים ופיוטים שאני רוצה לדבר עליהם) מקווה שעזרתי, למרות שזה די ידוע. ממליץ לשיר ביום העצמאות את השיר המלא. (זהו רק דעתי האישית) (זה כיף לומר את זה)

אפשר לצוד כבש או פרה, זה גם כשר וגם קל יותר לצוד. אבל תודה על המדריך.

האמת אני מהגבוהים בכיתה

אתה לא קטון ,אני קטון.

תקציר: כולם מגלים מי זה יששכר פרק 25 בבית בראש-העין טוק-טוק, אלעזר קם לפתוח את הדלת וראה איש צעיר עומד שם עם ארגז כלים בידו, "שלום אני השברב שהזמנת", אלעזר הביט בו במבט חשדני "לא הזמנתי שברב", בינהם נדחף איש שנראה יותר צעיר והבהיר מה קרה "קראנו את הפוסט שפירסמת על קולות מוזרים מהמרתף שלך וחשבנו שכנראה זאת בעיה בצינור אז החלטנו לנסות לתקן, אנחנו די חדשים אבל סמוך עלינו", אלעזר השתכנע והכניס אותם לביתו. שרף גואל והמנקה נכנסו למרתף וביקשו שיתנו להם מקסימום שעתיים בשקט בלי להפריע. דלת המרתף נסגרה והם ניגשו לפעולה. שרף שם את ראשו על הקיר עם כוס (זה באמת עובד) כדי להאזין "טוב, אכן יש קולות קדימה גואל", גואל הרים את הפטיש מהארגז ובא לשבור את הקיר, פס אור שמש לפתע נקרן עליהם, אלעזר בעל הבית פתח את דלת המרתף "סליחה, אבל יש פה מישהו שטוען שהוא איתכם" המנקה הביט וראה את יונתן, יונתן סגר את הדלת וירד אליהם, גואל היה מבולבל "אתה לא אמור ללמוד עם אושר?" , יונתן ענה כמובן "סיימנו אז הבוס שלח אותי". גואל קיבל את התשובה וניגש לשבור את הקיר, שלוש שתיים ו... בום!! טראח!!, המנקה חטף לו את הפטיש מהיד "תזכור צריך לתקן את הקיר אחר כך" אמר לו בגערה. לגואל לא היה אכפת מהגערה כי מאחורי הקיר נגלה מחזה די מטריד. כשלושים שלדים זרוקים, ולפידים דלוקים מאירים את המערה האפלולית הזאת, שרף וגואל נכנסו ראשונים, המנקה ויונתן נותרו מאחור ולקחו כלים מהארגז כדי להיראות עסוקים שאלעזר לא יחשוד. גואל הביט מסוקרן "הלפידים דולקים, אש לא יכולה לדלוק לנצח אם אין לה חמצן וגז, מה שמכריח שיש פה מישהו", שרף החליף את ידיו לנחשים וגואל החזיק את המקל עץ שהחליט שזהו נשקו, הם התקדמו לאט ובין השלדים הם ראו רק גוף אחד עם בשר ועור עליו, "הוא מת?". "לא יודע, נבדוק" שרף שם רגלו על הגוף החי, שני ידיים אחזו ברגלו משכוה בכוח ושרף התרסק על הרצפה, גואל בא לחבוט עם המקל אבל הדמות קמה על רגליה וזזה אחורה, מולם נראה אדם רגיל, גובה ממוצע,, שיער שחור, מה שהפריע להם במראה שלו שעליו היה מגבעת מחודדת שבה עין אדומה ודי גדולה שנשמע שקול הדיבור יוצא ממנה "מי אתם?", המנקה הבין שזה זעם, אחד משמונה הרגשות. יונתן עבר את הקיר השבור וניגש לקרב, הוא מיד התנגש בכוח באיש הזה ועקר את הכובע מראשו, הכובע התפלפל בכעסו "לא! לא!", האיש שהיה עליו הזעם התעלף ונפל על הרצפה, "וואו יונתן זה היה מדהים" שיבח גואל , ואז יונתן רץ החוצה עם זעם בידו, אלעזר היה מבולבל הוא ראה שנכנסים ארבעה אנשים והנה יצאו חמש, אבל המרתף בסדר והפסיקו הקולות אז הכל בסדר. "איפה הוא?" זעק שרף, המנקה הרגיע אותו "דבר ראשון תיקנתי את הקיר במרתף ככה שלא יחשדו בכלום, ודבר שני כבר נלחמנו נגד הולוגרמה של אדום-מדם שמת אז כנראה זה גם הולוגרמה של יונתן", שרף נתן אגרוף למנקה "סליחה ,רציתי לבדוק שאתה אמיתי", גואל היה מהורר ,הם הפסידו הם רומו, יששכר חכם יותר משהם חשבו, ולכן הם צריכים להיות יותר חכמים ממנו, איך שלא יהיה. כאשר הם חזרו לבסיס הם מצאו את המשרד של עוזה הפוך והרוס ונבהלו, במרכז היה את עוזה עם עיניים מוטרפות, פניקס כבר התעורר ועמד בצד מפוחד עם יונתן, המנקה שהיה הכי בוגר ומנוסה ניגש גם הוא בדי פחד לעוזה הנרגז "מה קרה בוס?". עוזה ניסה לדבר רגוע, לא הצליח. "אוש.. ר.. נחטף!!!!". כולם ישבו במסדרון שומעים את עווזה מתעצבן, יונתן נראה העצוב מכולם, גואל הבין כבר כל מה שקרה, יששכר שלח שכירי-חרב או הולוגרמות שחטפו את אושר ונלחמו ביונתן, ובאותו זמן נשלחה הולוגרמה של יונתן להטעותם, אמנם אושר לא יכול למות ואי אפשר לרצוח אותו, אבל ילד בן שבע כלוא בידי מישהו לא ידוע לא נשמע טוב. פניקס עמד על רגליו ודיבר להם, "חבר'ה תתעודדו, חכו שעוזה ירגע ומיד ניסע למשימה החשובה שלנו להציל את אושר ולנצח את יששכר" הנאום לא עודד אותם, אבל השוקולד שהוגש כן. --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- בבת-ים שעת לילה מאוחרת יששכר שוב לחץ על קופסת המתכת שעושה רעש מעצבן, זבולון ידע שזה משום מה הכרחי אך חשב אולי לבקש להפסיק את הדבר הזה. יששכר לפתע עשה חיוך מאושר ואמר לזבולון "אחי, בוא תראה כמה התקדמנו", יששכר פתח דלת צדדית בדירה שלהם והנה מול זבולון ילד וכובע קשורים לכיסאות, את הילד זבולון הכיר זה אושר, והוא במילא לא יכול לזעוק לעזרה לכן לא סתמו לו את הפה, זבולון רצה להבין למה אושר נחוץ למשימה אבל רעש חזק מבחוץ הסיח את דעתו, הוא ויששכר יצאו והנה בפתח ביתם ניצב הפחד, יששכר חייך עדיין "רואה אחי, הרעש שהקופסה עושה קורא לרגשות להתאסף" ואצל זבולון זה גרם להם להתערבב המשך יבוא --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- תקלות בהוצאה

סבבה

למה לא 100?

סבבה

אז לא חיללתי את כבוד המבט על

ראיתי ש FreddieNF לא העלה את מבט-העל על ריידים (וגם מלא זמן לא כתב בפורום) לכן החלטתי (בתור סגן מנהל מחלקת הרוח בעמותת ארבוק לשעבר). אז החלטתי לנסות להעתיק את יצירתו, למרות שרוב הסיכויים אחלל את כבודה וזאת תהיה הפדיחה השלישית שלי בליגה. (כמובן זאת סטירה והכל בצחוק) ~רייד מתחיל בעוד חצי שעה מול איבי 5m חיים~ קטון: יאללה בוא ננסה רייד ~נכנס~ קטון: אהה יש תפקידים, יאללה אקח נזק פרון: כי אתה ילד נזק קטון: היי יש פה אחראי, גילעד!! פרון מעליב אותי גילעד: דבר ראשון אתה באמת די בכיין, דבר שני פרון לקח את התפקיד של המלשן קטון: מה זה? פרון: אני הולך לתקוף את איבי מילולית קטון: אין חוקים נגד קללות או משהו כזה פרון: זה לא תקף על המלשן ~אלפאזירו נכנסה בחרה בתפקיד שליטה~ אלפאזירו: השתחוו לי עבדים גילעד: לא נראה לי הבנת, קראת את ההוראות? אלפאזירו: כן גילעד: טוב גם אני אצטרף ~גילעד בחר בטנק~ ~חתוליםהםהחיים נכנס~ חתוליםהםהחיים: מה זה מה קורה? ~חתוליםהםהחיים בחר בתפקיד חתול~ קטון: כתוב לי פה שיש רק ארבעה תפקידים נתאנל: החלטנו לעשות את הרייד יותר טוב אז הוספנו תפקידים ~נתנאל קיבל באן מהשליטה העליונה אלפאזירו~ בניהו: אני אקח תמיכה מנש: חזרתי קטון: מתי מקימים את עמותת ארבוק ~מנש יצא~ פרון: אמרתי לך שאתה עושה נזק ~קטון זורק את האיבי של הרייד על פרון~ פרון: בואנה מה נראה לך ~גילעד מגן על קטון~ קטון: תודה גילעד גילעד: זה רק בשביל שתישאר קבוצה כדי שאזכה ברייד ~בניהו תומך בפרון, פרון רופא~ חתוליםהםהחיים: מיאו ~אופיר נכנס בתור מעלה באוב~ ~אופיר מעלה באוב את הפורום הישן וכולם נוטשים את הרייד בשביל לקרוא את הפורום הישן~ רם: אוף איך נשיג עכשיו טוקונים גילעד: יש פתרון אבל הוא מסוכן רם: יאללה ~גילעד נותן לכולם באן מהפורום~ ~כולם חותמים על עצומה לתת באן לגילעד~ אלפאזירו: לא אני קיבלתי את תפקיד השליטה העליונה ואם לא אחליט לא יקרה ~הרייד נגמר בניצחון לאיבי כי כולם שכחו ממנו~ ~כולם חוזרים לתפקידים הרגילים~ גילעד: אז מה ח'ברה.. אה.. אני אתן לכם גלידה ~קורעים את העצומה~ גילעד: קחו ~גילעד נס על נפשו ומקבל קידום~ בניהו: מה? איך? -- מקווה שלא חיללתי את כבוד המבט על הזה ומקווה שנהנהתם

איך?