חיפוש הקהילה

הימים הראשונים שלי בדירה של החברה שלי לא היו נהדרים, למקרה שתהיתם. היא העיפה את דוקט מעליית הג, בטענה שאם אני יפה ממנה- אני צריך שינת יופי בחדר הכי נוח. גם כן שינה הייתה לי. עליית הגג הייתה קפואה, רוח הגיעה אליי מכל כיוון- ו"בואה" ישן לי מתחת למיטה. בואה זה ייצור מוזר, שנראה כמו עין מעופפת עם כנפי עטלף וזנב שטני- ביאטרינה אמרה שהוא הביטוי הנפשי של דוקט, אבל משום מה הוא לא עוזב את עליית הגג. ביטוי נפשי- הוא מין חייה שמכשפה יוצרת בעזרת כוח רצונה בלי לשים לב, והוא מחזק לה את הקסם או משהו בסגנון, למירל ולבי לא הייתה חייה- אבל בי טענה שזה כי היא עוד חדשה בעסק, ושהיא תקבל "פונאר" מה שזה לא אומר. באשר לסדר היום שלי- שכוייח למירל, היא הייתה בשלנית סבירה- ולא הגישה לי מרק צפרדעים שאמור 'לחזק את היכולות הקסומות שלי' כמו שביאטרינה ציוותה על חברותיה לאכול. אבל פרט לזה, היה סיוט- הבית של ביאטרינה היה 'קן' מכשפות מסורתי- בקתת עץ עם לול תרנגולות ענקי קרוב אליה, שכמו שביאטרינה הסבירה לי- גם כן הייתה אמורה לחזק את כוחות הקסם של האחווה שלהן. כל בוקר בי העירה אותי ב4 לפנות בוקר בשביל האימונים, הייתי צריך להתנסות בחרב, בקשת, בנבוט, אלה, גרזן ובערך כל כלי נשק- מקובל או לא מקובל, כדי לראות למה אני מתרגל. התשובה? לאף אחד מהם. התחלתי לפקפק ברצינות ביכולת של דוקט לזהות פוטנציאל של אנשים, ואפילו שהכישרון הכללי שלה היה זמן- לא נראה שהיא צדקה בנוגע לכוחות שלי. בלילה החמישי, ישבתי על המיטה שלי עם שרירים תפוסים ודואבים, ורגל כבולה לכדור ברזל היות וניסיתי לברוח ביום הראשון שלי- כששמעתי ציוץ מתחת למיטה שלי. בהתחלה חשבתי שזה הבואה של דוקט, אבל הבואה של דוקט לא צייץ, היו לו בדרך כלל צווחות אימה שגורמות לי לרצות להוריד לעצמי את האוזניים. הצצתי מתחת למיטה שלי כדי לגלות כדור פרווה. הכדור פרווה צייץ שוב, אז אספתי אותו בשתי הידיים- הוא רעד מקור. החזקתי אותו קרוב לגוף ביד ימין, וליטפתי ביד שמאל, לא היה לי מושג מה זה היה- אבל הוא היה חמוד רצח. "אאוץ'" זעקתי, על היד שלי היה פצע קטן שנגרם מהנשיכה של הייצור. כדור הפרווה פקח עיניים גדולות שהיו חבויות אצלו, ומקור בצבץ מתחתיהן- זנב קטן גם כן מצא את דרכו החוצה. לא ידעתי על מה אני מסתכל, זה היה נראה כמו גוזל של פינגווין, עם זנב של עכבר ושיניים במקור, בצבע ורוד-תכול כולו- והרבה יותר פרוותי. "מה קרה?!" התפרצה לחדר שלי בי, מיהרתי להסתיר את היצור מתחת לשמיכה של המיטה שלי. בי הסתכלה עליי, הידיים שלה מורמות "שמעתי אותך צורח, מה יש?"? לא רציתי להגיד שום דבר על הגוזל שלי לבי, היה בזה משהו מנחם- כאילו היא לא שובה אותי לגמרי, אז במקום זה שיקרתי. "נבהלתי מהרוח, היא פתחה את החלון שלי בפתאומיות כשהייתי שקוע במחשבות". בי הסתכלה עליי בהבעה חמוצה "נבהלת מהרוח? באמת?" היא גילגלה עיניים ויצאה מהחדר כשהיא צועקת "אתה חייב להיות יותר אמיץ מזה אם אתה רוצה להיות אביר קדוש". נשפתי לרווחה והורדתי את השמיכה מהגוזל, הוא הסתכל עליי בדממה. טוב חשבתי לפחות יש לי חבר אחד פה

תופתעו לגלות, היא אכן עשתה זאת. החברה היפהפה שלי נקשה באצבעותייה- והרגשתי משהו מרים אותי, מצאתי את עצמי מרחף מטרים ספורים מעל הקרקע. "אני אפילו לא בטוחה אם הוא אביר קדוש אמיתי" אמרה המכשפה הג'ינג'ית, "יש מצב שביאטרינה השתגעה". ביאטרינה הסתובבה אליה בהפתעה, "מירל, מותק- תגידי לי ששמעתי לא נכון ולא העלבת אותי כרגע". הג'ינג'ית- כנראה מירל- בלעה את הלשון, חששה כנראה מהחברה שלי (זה מוזר שהתמלאתי גאווה על זה?). ביאטרינה נופפה בידה בביטול "פליקס הוא האחד בשבילי, מירל- מה שאומר שהוא אביר קדוש. או שלא ככה אמרתם לי". המכשפה השלישית -ובראבו על האומץ שלה- הרימה את האצבע "אבל ביאטרינה, לא כולן מוצאות את האביר הקדוש שלהן כל כך מהר, אני עוד לא מצאתי את שלי". "זה בגלל שאת לא חזקה כמוני, דוקט" אמרה ביאטרינה, וליוותה דיבור למעשה והקישה באצבעה- וגרמה לדוקט להתהפך באוויר כמה פעמים. כשדוקט התיישרה היא נעשתה קצת ירקרקה, ובקושי לחשה "סליחה ביאטרינה". ביאטרינה הייתה נראית מאושרת מהתגובה, מה שקצת גרם לי לסלוד ממנה. "אממ" מלמלתי, קצת פחדתי מחברה שלי- אבל לא נראה שייקרה לי משהו יותר גרוע מהמצב שלי עכשיו- אז הסתכנתי "בי, מה... קרה לך?". התשובה שקיבלתי הייתה צחוק חד, "פליקס... אתה קורע אותי!". היא נופפה בידיים בהתרגשות "זה קרה לי אתמול בלילה, החברות החדשות שלי קראו לזה 'התעוררות' והכירו לי את הכוחות שלי, מסתבר שאני מכשפת 'טלקינזיס' ואני יכול לשלוט בדברים מרחוק, נכון שאני מגניבה?". 'מגניבה' לא הייתה המילה הראשונה שעלתה לי לראש, אבל לא רציתי להתגרות במזל. *** כשהגעתי היום לבית ספר, אני חשבתי על שיעור מתמטיקה שהיה לי, ובהחלט לא חשבתי שארחף מעל פלורידה כשהחברה שלי צוחקת בעצבניות ויושבת על מטאטא ולידי שתי בחורות שנמנעות מלהסתכל עליי. אחת מהן כמעט הקיאה, ואחת התנגשה בקיר אחרי כמה היערות לא מתאימות לבי- התחלתי באמת לפחד מהחברה שלי. וזה אפילו לא היה מפחיד כמו דוקט, והמשפט שהיא לחשה לי תוך כדי המעוף. "היא צודקת אתה יודע" היא אמרה לידי "אחד הכוחות שלי זה לחוש בפוטנציאל של אנשים- ובהחלט יש לך כוחות".

אני חשבתי שגמרתי עם קסמים. כל החיים שלי הייתי שקוע בספרים, 'הגיק' 'החנון' 'ההוא שעומד ליד הדלת' (לא הכל יכול להיות קשור לספרים נכון?). כשהייתי ביסודי, היו לי חברים כמוני- היינו כל הזמן משחקים מבוכים ודרקונים, מדברים על עולמות פאנטזיה. גם היינו החבורה מספר אחת שחוטפים וודג'י, נדחפים ללוקרים, ונמתחים בטלפון. אז כשעברתי לתיכון, עשיתי שינוי- התחלתי להתאמן, התקרבתי לאנשים, יצאתי עם הבחורה הכי מקובלת בשכבה: הייתי סבבה. כל תחילת השנה, אף אחד לא הכיר אותי מראש- אבל הייתי מסמר הערב, ומעגל המקורבים שלי מעולם לא היה גדול יותר. ואז המכשפות הארורות האלו הופיעו. היו שלוש מהן, עם מטאטאים והכל- והן באו בשבילי. או יותר נכון, אחת מהן באה בשבילי, השתיים האחרות נגררו אחריה. בהיתי בחברה שלי, עם גלימה מדהימה שחורה- מסתכלת עליי ומחייכת. כל החברים שלי נרדמו סביבי- תוצאה של הכישוף של ככל הנראה החברה/מכשפה שלי. "פליקס" היא ציחקקה במה שאולי היה הצחוק הכי קריפי ששמעתי "מה קורה?". "תזהר חבוב" אמרה אחת המכשפות שמאחוריה, ג'ינג'ית עם תווי פנים זוויתיים "היא רק התעוררה לא מזמן, קצת משוגעת". "אני לא מאמינה עליה" אמרה הילדה שחומת העור שלידה, "היא אמורה להיות הכי חזקה מאיתנו, ועכשיו בהתעוררות שלה- היא אמורה להוריד מטאורים, לגרום לרעידות אדמה- לא לבוא ולהציל את חבר שלה". התעלמתי משתיהן- אני צריך לעכל קצת כל פעם. "מה עובר ביאטרינה?". ביאטרינה חייכה אליי "החברות החדשות שלי הסיברו לי איך זה עובד פליקס" היא שיחררה עוד נביחת צחוק "מסתבר שלכל מכשפה יש אהבת אמת, אתה מבין- ואיתה היא אמורה להתחתן, הנפש התאומה שלי צריכה להיות אביר קדוש". "וזה אתה" היא המשיכה, כשאני מנסה לשבץ את כל המידע שלי במוח "אתה הנפש התאומה שלי פליקס, אני מרגישה את זה- ואם אני מכשפה חזקה כל כך, אתה חייב להיות אביר קדוש נעלה במיוחד". אבירים קדושים? מכשפות? היסודי חוזר אליי בבת אחת, ואני לא מרגיש שאני ממש מרוצה ממנו. "מה את אומרת ביאטרינה?" אני שואל לאט. "פליקס חמוד שלי" היא אמרה "אתה אביר קדוש, באתי לקחת אותך".