חיפוש הקהילה

מבצע השחרור יום אחד אבא הכריז: "אי אפשר ככה יותר אני הולך לשחרר את כולם!" ואמא אמרה בתגובה: "זה קצת קיצוני לא?" אז אמרתי: "לא, זה מושלם! את, אבא והאיש השחור תטפלו בשוטרים ותיתנו לי את המפתחות. אני אפתח את הכלוב והם יעזרו לנו לצאת משם וכולם יהיו משוחררים!" ואז אבא אמר: "לא את כולם אני רוצה לשחרר...אני לא רוצה לשחרר את כנופיית "מוות לעולם" הם לא מקשיבים לאף אחד, הם רק רוצים להרוג. בגלל זה קוראים להם "מוות לעולם" אני אומר להם להביא יהלום מביאים גופה של שועל, אבן חן=גופה של עצלן, מבקש... בקיצור הבנתם?" "כן" ענינו. הוצאנו את התוכנית לפעולה הכול הלך חלק חוץ מזה שכנופיית "מוות לעולם" שאלו למה לא משחררים אותם, לא עניתי... אבל רון ענה: "כי אתם לא עושים מה שאומרים לכם" הם כול כך נעלבו שלא הבנתי איך היצורים הרגישים האלה הם כאלה מפלצות כמו שאבא אמר ואז הראש שלהם, ג'קסון אמר בטון תמים: "אנחנו סך הכול מבקשים אוכל כדי להצליח לשרוד ואז אוכלים קצת הולכים למכולת קונים הכול אוכלים הכול והאנשים מתים מרעב, ואנחנו לא מצליחים למצוא את מה שצ'ארלס אמר לנו להביא אז אנחנו מביאים לו גופות..." לא האמנו לו וכבר כולם (חוץ מהכנופייה כמובן) היו בחוץ ואבא צעק: "תנעלי כבר!" אז נעלתי את הכנופייה בציות ויצאנו. "יו-הו!! הצלחנו!!" צעקתי בליווי הנפת אגרוף וכולנו צהלנו משמחה אבל הסיפור עוד לא נגמר... כשהחיים משתנים (כן...עוד פעם) חושבים ששוב חזרנו לשגרה חוץ ממה שקרה לנו, שוב?: קמים בבוקר מתארגנים לבית-ספר עולים להסעה...? אז זהו, שלא. אנחנו לומדים בבית-ספר לבנים/בנות של אנשים חשובים, מתעוררים מתי שבא לנו והולכים למרכז למידה המיוחד למיוחדים (או בקיצור מלמ"מ), הוא ברחוב שלנו אז לנו קל יותר, ושם יש לנו שיעורים פרטיים כלומר: לנו יש כיתה רק אני ורון, זה לפי מה שההורים עושים למשל: כול הבנים של מנהיגים בכיתה אחת וכן הלאה, אנחנו לומדים הכול כדי להיות כמו אבא שלנו (שהסיפור כסוי שלו זה שהוא: מפקד היחידה המיוחדת של צשמכלחושכיויה ממלכה שנמצאת ליד מעעלטכלויכחוחפיה אבל הוא גר כאן כדי שהמעעלטכלויכחוחפיתים לא יהרגו אותו) אנחנו לומדים: הישרדות בעולם, טיפוס, ספורט (כמובן), מחשבים, פריצת מנעולים, שבירת חלונות מבלי להיפצע, לפרוץ לבית בלי להשאיר עדויות וסימנים שהיינו שם, אומניות לחימה, וכולי... ואם חשבתם שזה קל, אתם טועים, ובגדול. זה קשה רצח אבל שווה את זה לגמרי זה כיף בטירוף!!! לסיכום: קשה אבל מטורף. התפיסה יום אחד צוות אנשים במדים של כבאים עם סמל משטרה שמעליו מין סמל של רדאר פרצו לחדר הלימודים (אולם הספורט) תפסו אותנו ורצו, תוך שנייה מצאנו את עצמנו עם אמא ואבא, האש בחליפה השחורה, והזה שעזר לנו לברוח מחדר החקירות קשורים אחד לשני בתוך מסוק, אחרי כמה זמן הפרידו אותנו ואז גילינו שהידיים והרגליים של כול אחד קשורות לבד, זרקו אותנו בנפרד לתאים אטומים עם דלתות בנק ואז אני הרגשתי שאני נופלת ופתאום מתחילה לרחף ואז התא שלי נחת ונפלתי על הגב כול מה שאני זוכרת מהקטע הזה זה ש:הצלחתי להתיישב, הסתכלתי על החלון, גיליתי שאני בתוך המים ואז: חושך, חושך חונק שמנסה להטביע אותי ברחמים עצמיים וייאוש, חושך עם פינות אדומות, חושך כואב. ואז הכול נעשה מטושטש והתעלפתי אז... זהו. זה החלק להפעם, מקווה שנהנתם: דדנה. נ"ב אני לא יכול לקצר או להאריך את הפרקים כי זה פשוט ספר שלי שכבר כתבתי שאני מעתיק מאתר אחר שפרסמתי בו, כשאני אעבור את מה שכבר כתבתי אני אוכל לנסות לכתוב פרקים ארוכים יותר.