חיפוש הקהילה

פרק מיוחד שקיעת השמש של יום אביב, בין שורת עצי ברוש בחצר, נגמר יום הלימודים וכולם חוזרים הביתה. ילדים יוצאים בקבוצות ויוצאים מהשער. חוץ משניים, ילד עם שיער בלונדיני מבולגן ועיניים יפות וילד עם שיער שחור מסודר ובגדים מגוהצים. עמדו בשער הבית-ספר והביטו זה בזה בחיוך זדוני. "מוכן שפר?" נשאלה השאלה בקול ערמומי, "ברור" ענה בהחלטיות "אבל הפעם לא תנצח אותי, קדימה!!! תחרות שלושים ושתיים", הילדים שרף ושפר פנו אל השדה והחלו לספור פרפרים, כתומים כחולים סגולים בעיקר לבנים, עברה שעה ועקבות השמש כמעט נעלמות, "טוב אני ספרתי 34 פרפרים, כמה אתה ספרת שרף?", במבט נפול השיב "29, באמת ניצחת אותי הפעם". כך תמיד הם עשו, תחרויות אקראיות ומוזרות, הם היו החברים הכי טובים והיחידים, פשוט כל שאר הילדים לא התחברו אליהם, כיתה ה' הזמן הכי טוב שהיה להם בחיים. "פעם אחרונה שאתה עושה את זה!" צעקה אימו של שרף "אתה תמיד חוזר מאוחר!". שרף שישב על הכורסה לא התרגש, הוא ידע שאימו רכה מכדי להעניש ואביו פשוט לא יודע מה נחשב עונש, הוא היה מוגן, למרות זאת לחטוף צעקות בצורה שמחר כל השכנים ישאלו מה עשית הפעם נראה עונש מספיק טוב, הוא לא גילה מעולם שאם היו מונעים ממנו להיפגש עם שפר זה היה העונש הכי נוראי, וככה הימים הצעירים של שרף יכלו להימשך לנצח, לפחות כך הוא חשב. נגמר פסח חוזרים ללימודים. ועכשיו שרף יכול לפגוש את שפר, כל החג הוא היה אצל בני דודים ועתה נשוב לשגרה. כולם הגיעו לכיתה התיישבו במקומות, חוץ משפר. זה היה מאוד חשוד בעיני שרף, שפר הרי ילד דייקן, אולי פשוט הוא מתעכב, ארוחת צהריים ואין סימן לשפר. כל היום עד הדקה האחרונה שרף המתין להיפגש עם שפר ולדבר איתו על מה קרה בפסח. אחרי הדקה האחרונה שרף יצא מהכיתה וראה במסדרון את אביגיל אחותו הגדולה של שפר. "אביגיל, תגידי איפה שפר?." היא הביטה בו מלמעלה (כי היא גבוהה ממנו) במבט מתחמק ואז התאנחה אנחה גדולה, "שרף, גם לי זה קשה, אז תדע,שפר מת", שרף נבהל והזתעזע "על מה את מדברת? רק אנשים זקנים מתים". במבט מיואש ענתה לו "לא תמיד". שרף ניסה לעצור את הדמעות בעיניו "אבל המורה לימד אותנו על הנביאים שהם יכלו להחיות מתים אז אולי אפשר..". אביגיל קטעה אותו "אין בימינו נביאים". שרף חזר עצוב ומדוכא לביתו. חברו הטוב אבד ממנו, הוריו גילו זאת אחרי קצת זמן וקיוו שהוא יתנחם. שרף המשיך ללמוד בבית ספר אך הוא לא אמר שלום לאף אחד, לא היה לו רצון לדעת דברים, הציונים שלו התדרדרו, הוריו החליטו לעבור דירה ולהעביר את שרף לבית ספר אחר. הם לא ידעו ששרף לא התכוון להתיידד עם אף אחד, הוא פחד לאבד שוב חבר קרוב. היום האחרון בו שרף היה בביתו היה יום שמשי באביב. אבא של שרף הגיע אליו בסבר פנים חמורות "שרף! אתה בן 18 תתאפס על עצמך כבר". שרף שתק מעט וענה "אני רוצה למות" אביו נרתע "אם אני אמות אני אפגוש את שפר". האב הרגיש שאפלה כבדה עוטפת את בנו. "התחרפנת! אתה רוצה להרוג את עצמך?!" ,שרף הרכין את ראשו "לא". למחרת. שרף וכל חפציו נעלמו מהבית. נותר רק מכתב בו הוא כתב להוריו שהוא יוצא למסע מסביב לעולם במטרה למות בתאונה מחרידה. מה שהוא לא ציפה לו זה כמה קשה להיפגע באסון בחיק הטבע, הליכה במדברות, טיפוס על הררי קרח, ציד כרישים, הר געש, ב'נג'י מעל נחל שורץ תנינים, כך ימיו חלפו עד שראה כתבה על אדם שנהרג בג'ונגל בדרום אמריקה. בדרום אמריקה שרף הלך בין סבכי עצים ואדמה מלאה חרקים לא ידועים לו, הליכתו הייתה מעט עקומה מרוב דקירות של קוצים בברכיו, לפתע משהו ניצנץ מולו מתוך חור קטן בארץ, הוא התקרב והוציא את הדבר מהאדמה, רעד עבר בכל גופו והוא התעלף, חלף זמן לא ידוע ושרף התעורר, הוא הזיז את ידו ונגע בראשו ונבהל "אאההההה נחשששש!!!!!!!" כשתי דקות לקח לו להבין ששתי זרועותיו נהיו פשוט נחשים, הרבה יותר מלחיץ. רגע אחד, איפה החפץ שהוא הרים? שרף הביט לצדדים וראה איש מבוגר עם עיניים אדומות בורקות לבוש בגדים קרועים, מחזיק בידו פסלון של איש אוחז חנית, ביד השנייה מכשיר קשר. "בוס המשימה נכשלה איזה נער אדיוט נגע בחפץ והוציא ממנו את כל האנרגיה". הבוס ענה "תביא אותו". האיש המבוגר הפנה פניו אל שרף "נער בוא איתי" שרף זז מעט אחורה "מי אתה?". האיש המבוגר שהה וענה "אברינו, אבל תקרא לי רק אדום-מדם" ישראל, בסיס סודי מתחת לעיר בית-שמש. שרף לבוש בכפפות שכיסו את ידי הנחש החדשות, ונכנס לשיחה עם הבוס של הארגון, "שלום אני עוזה הבוס של עין-הצדק, עכשיו אשאל אותך כמה שאלות" -או-קיי -אתה מאמין בשכר ועונש? -כן -אתה מאמין שצדיקים הולכים לגן-עדן ורשעים לגיהנום? -כן -אתה מאמין שחבר שלך שאדום-מדם סיפר לי עליו, שפר, היה צדיק? - (בדמעות) כן -אז תהיה אדם טוב וצדיק ובעולם הבא תפגוש את חברך, והשאלה האחרונה התרצה להצטרף לארגון שלי? שרף בן 27. רצח את מי שהיה המאסטר שלו ונהיה חבר של נער בשם יונתן וילד בשם אושר, עזר בפינוי הבסיס הישן ובבניית הבסיס החדש, ניצב עתה באחד הרגעים הגורליים בחייו, הוא נכנס לבית-קפה התיישב במקום שאמרו לו ופנה לאישה שהיית מולו "שלום".

פרק 19 אדום-מדם פנה משם מהר, אושר נותר מבולבל והביט באביו, עוזה התאנח אנחה כבדה והסביר "על אדום-מדם יש קללה, מי שיהרוג אותו ימות באותו רגע, אף על פי שאנחנו בני אלמוות אני פוחד שהקללה האת חזקה מאיתנו". אושר שמע את זה והחליט לרדוף אחרי אדום-מדם. יונתן ישב מהורר על הרצפה, הוא הבין שרוב האזור נהרס מהשעון, וקיוה שהתכנית שלו עבדה, המנקה ישב מולו ונראה שלא היה אכפת לו מהמצב, יונתן המשיך לחשוב בדאגה, הרי התכנית כה טובה לא, התכנית הייתה שיונתן יקח את האקדח שאושר הביא, יכין ממנו את השס"מ (כן זה פשוט להכין את זה), יתן לאושר, ואז אושר יפרק מכות את אדום-מדם. אז למה יש חשש בליבו של יונתן. קול שעבר באוויר החלל עורר את הגנותיו, הקול ליחשש בצורה מוזרה "ללמד את בני יהודה קשת", יונתן נבהל, זאת הפתיחה של קינת דוד על שאול ויונתן, כלומר איום כלפיו, ואכן אדום-מדם הגיע, נשען על מקל ברזל חרוך, משתעל, והולך כפוף, הוא הביט מטה ודיבר "בבקשה רחם עליי". יונתן לקח את מוט הברזל מידיו של אדום-מדם, הוא נפל ויונתן עמד מעליו, "למה לי לרחם עליך אחרי שניסית להרוג אותי", יונתן עמד להניף את מוט הברזל ולפגוע באדום-מדם אבל דמות נוספת הפריעה לו. ג'אן מלווה בשני חיילים, משך את יונתן אחורה, יונתן נפל והמוט נתפס בידי ג'אן, "אי אי, נער משונה אתה, להרוג את האויב לא ישלם את הנקמה שתרצה ממנו", יונתן אימץ את ליבו כדי שהדברים לא יערערו את המצב, "מה אתה רוצה?", ג'אן חייך חיוך ערמומי "אני? רק שמונה מיליון דולר, שליטה במחוז שלם בצרפת או רומניה, ומנייה שולטת בבורסת היהלומים". יונתן והמנקה הביטו בו במבט תמוה, ג'אן התכופף לעבר אדום-מדם ולקח מברדסו מפתח, "להתראות אברינו, תודה על המסוק", ג'אן מוט הברזל ושני החיילים שאיתו פנו משם, יונתן והמנקה עדיין מבולבלים, ולפתע יונתן שם לב שאושר עמד שם כל הזמן. "אושר, למה לא ניצחת כבר?", אושר הוציא את טלפונו והפעיל הקלטה, "חתולים זה חמוד". מה?, אושר החל בלחץ ובפזיזות לעבור על כל ההקלטות בטלפון שלו ,אין סיכוי שאין לו מילים כמו קללה, רצח, זהירות, וכו'. עזוב טכנולוגיה, אושר הוציא עיפרון מכיסו וכתב על הרצפה "זעירט אדום מדאם מכוללל, אל תהרועג איתו". באסה הוא ילד קטן ויכולת הכתיבה לא משהו, אדום-מדם הבין שיונתן עלול לא להרוג אותו, אז הוא קם ובעט באושר כדי שיונתן יהרוג אותו, יונתן התהפך לכיון אדום-מדם בא לתת לו אגרוף ו.. מוסר, האם בסדר להרוג רוצח פסיכופט שחטף אותי פצע אותי וכמעט השמיד את העולם?. כן! מה ההתלבטות, עוזה הגיע וגם שרף, עוזה מיהר להסביר "יונתן, אסור להרוג את אדום-מדם מי שהורג אותו מת מיד", אדום-מדם הבין שרעיונו נכשל , אז פשוט נהרוג את יונתן עכשיו, יונתן ז הצידה כשאדום-מדם קפץ לכיוונו, יונתן עוד לא החלים מהקרב הקודם וזעק "אז מה להשאיר אותו חי שירדוף אחרי?". עוזה נבוך, שרף הוציא סכין והתקרב, "אברינו, בוגד, שקרן, היית לי מאסטר מורה דרך, מנהיג, טיפלתי בך, אתה היית אמור למות מזמן, תמות!!!" שרף בא לנעוץ את סכינו במרושע הכי גדול לדעתו, יונתן דחף את אדום-מדם וצעק "שרף, אתה תהרוג גם את עצמך", שרף מנע עצמו מלבכות נראה שהמפגשים הקצרים גרמו להם להתחבר, שרף נשם לאט, ואז בעט באדום-מדם, נראה כי אין מה לעשות אי אפשר להרוג את אדום-מדם מבלי שיהיה קרבן, אלא אם כן.., המנקה קם והציע "הבה נטילה גורלות, אני ושרף ניקח את הסכין ואם אחד מאיתנו ימות אז הוא ראוי למות". שרף התקרב , ויונתן עוזה ואושר הביטו בתדהמה, אדום-מדם קם וכשהבין ששרף והמנקה מחיקים יחד סכין לכיוונו הוא החל לצעוק "ללללללללללללאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!", סלאששש, אדום-מדם מת. המנקה פנה אל כולם בחיוך "מי שמכיר את איש-האמת-האינוסופי יודע שיש לו ספר שאומר את כל האמת, שאלתי את הספר כי אני פארנויאד איך לנצח כל אחד מהארגון, מה שאדום-מדם אמר זה רק אם איש אחד הורג אותו ,אבל שניים זה סיפור אחר" מין דממה שרתה שם בזמן שהחיילים פינו את הגופה, יונתן התעורר מההלם ופנה לעוזה, "עכשיו, אפשר בבקשה הסבר" עוזה חייך "כן. אז ככה אני ואושר כמו כל האדם נמות יום אחד העניין שלנו זה לוקח הרבה, אני כרגע בן מאה ארבעים וארבע, אבי זכרונו לברכה גידל אותי במסירות עד שהוא מת, במותו הוא הוריש לי את עין-הצדק הארגון שהוא הקים, התברר שבגלל אלימות שסבלתי בתור ילד אבי החליט ליצור את פצצת-ת"ק שתשמיד את האנושות, ואני החלטתי להסב את הארגון לחקירת דברים מוזרים כמוני שלא משנה כמה מתעללים נותר חי, ככה התלקטו כל האנשים בארגון, ויש עוד הרבה, כפי שהסברתי לך השס"מ הוא חלק מההמצאה של אבי, האיימיילים שקיבלת מהמנקה היו כי הוא החל לחשוד באדום-מדם, מה שהתברר כנכון, והוא החליט לשלוח אליך כי הוא קיוה שהשס"מ יעזור. עתה רק שאלה קטנה לי אליך מה עשית עם השס"מ?" יונתן החל להיות נבוך וענה בלחש "עשיתי עסקאות בשוק השחור להרוויח כסף", עוזה הינן גירד בזקנו ואז המשיך לדבר "יונתן אתה יודע איפה אנו נמצאים?" יונתן ענה "לא". עוזה המשיך "אנחנו בבסיס עין-הצדק בישראל שבנוי מתחת לעיר בית-שמש, ואם לא שמת לב אני ואושר יהודים", יונתן הופתע מזה הוא לא ציפה שפריקים כאלה יהיו מעמו, הוא עדיין לא עיכל את מה שקרה, עוזה התקדם "כפי שראית במצב כזה, במיוחד עכשיו שרוב הבסיס נהרס, וגם כי המקום לא אידיאלי לגידול ילדים, אני מבקש ממך האם תסכים להסב את מקצועך ולהיות החונך של אושר, אשלם לך" יונתן ואושר חייכו, יונתן ענה "בוודאי" והמנקה אסף את המגב והדלי ואמר "נראה שיש לי עכשיו הרבה מה לנקות", המנקה הלך ועוזה הביט בחייליו המפנים את המקום, אמנם הכל חרב אבל זה מרגיש כמו שלמות. אז כנראה זה.. ..הסוף סתם בצחוק. על ספסל מול נהר הירקון ישב איש-האמת-האינוסופי עם ספרו, כולם הכירוהו בתור סתם זקן שאוהב לשבת מול נחל, ועתה הגיע מישהו שפנה אליו בצורה אחרת, בתחילה הוא לא זיהה את האיש שהגיע ואמר לו "שלום זבולון, אני רוצה את הפיקדון שלי חזרה", איש-האמת-האינסופי חייך, קם על רגליו , פרש את ידיו ודיבר בקול גבוה ושמח "אחי!! מה שלומך?" האיש מולו השתיק אותו, ואיש-האמת-האינוסופי שפך דיו על ספרו, ואז שניהם נעלמו בסערה מוזרה שהופיעה סביבם ,לאזור חשוך וסמיך, מולם הייתה תיבה ,האיש התכופף ופתח אותו וגילה בה הרבה כרטיסים "תודה זבולון, עתה הקרדיטים יופיעו" "מה זה?" "אסביר לך אחר כך" המשך יבוא סוף חלק ראשון

פרק 18 -אתה לוזר, תפסיק להיכשל -מאסטר! אל תכה אותו הוא חולה -בסדר, אפילו להיות כישלון הוא לא יכול אדום-מדם תקף במהירות עם הגרזן והחרמש, יונתן התחמק בסנימטרים ספורים, תוך כדי ההתחמקות יונתן זרק לשרף פתק, ושרף התחיל לרוץ, עכשיו כששרף הלך יונתן יכול להיות רציני, התקפה, יונתן הסתער עם בוקס שלוף לעבר בטנו של אדום-מדם, אדום-מדם חטף את המכה ומפיו יצאו טיפות דם, הוא החל להשתעל ולהסתחרר, המראה הזה עורר רחמים אצל יונתן, והם חזרו לישון כשאדום-מדם בא לתקוף אותו שוב, יונתן קפץ ואז נתן בעיטה בעורף לאדום-מדם, בתגובה הוא תפס את הרגל של יונתן והטיחו אל הקיר, יונתן התלבט מצד אחד המצב הכחול הופך אותו לחזק פי עשר, מצד שני שאר המצבים נותנים לו כלים שיעזרו לו, עד שבאה העצה השלישית והכריעה בינהם, יונתן קם ודיבר "היי אברינו, מה שלומך?". אדום-מדם חרה אפו ביונתן, ולפתע התגלה אצלו יכולת חדשה שיונתן לא הכיר. בום!!. אדום-מדם פוצץ את כל הקיר באגרוף, יונתן לא נרתע ממצג הכוח הזה, הוא ידע שאם ירתע טיפה הסיכוי לנצחו יגבר, יונתן בא לתת עוד אגרוף אבל אדום-מדם אחז בידו, והסיר את השעון, יונתן ניסה לבעוט ולתת אגרוף בידו השנייה אך לא צלח, אדום-מדם נראה פתאום גבוה יותר, האמת אולי זה רק בראש של יונתן, הוא הפסיק לנסות הפסיק לזוז, אך הוא התעקש למצוא פליטה. "אדום-מדם, למה לך להשמיד את העולם, תחשוב על כל הדברים הטובים שיש פה", אדום-מדם לא הגיב הוא פשוט לחץ יותר חזק את היד של יונתן, והוסיף ולקח גם את המשקפיים, ולמרות שהמשקפיים כחולות כהות , עיניו האדומות של אדום-מדם נראו דרכם, ליונתן אין יכולות, המצב הכחול לא משפיע על הסוודר, זהו אגרוף אחד אמיתי בלי הגנה ויונתן יפול. שלוש שתיים אחת ו.., אושר קפץ וחטף את האגרוף ישר בפרצוף ורוסק לרצפה, אדום-מדם היה מבולבל איך אושר הופיע משום מקום, ואושר לא יכול למות אז הוא יקום ויעזור, יונתן לא חייך למראה ההצלה שלו, הוא אמר "קוד כחול, שבעים ושבעה", והשעון שכבר היה על ידו של אדום-מדם הוציא הודעה "מפעיל את מערך פצצת ת"ק ". אוי-לא, עוזה הסביר ליונתן שכדי שהתכנית של אדום-מדם תפעל צריך שהאנגריה מהשעון תגיע אל מכונה שיש באחד החדרים, בחפזו של אדום-מדם הוא נתן בוקס בכתף של יונתן, אמנם זה כאב, אמנם זה דימם, אבל כשאדום-מדם הלך לשם יונתן חייך. אדום-מדם רץ. "לעזאזל" הוא חשב "אם הפיצוץ יפעל פה במסדרון רוב המקום יושמד וזה יהיה ביזבוז של כל האנרגיה", 'עוד דקה ללשחרור פצצת ת"ק'. אדום-מדם הגיע מול דלת התכלת הרחבה ובא לפתוח אותה, היא נעולה, מה!, היחיד שיכול לנעול פה חדרים זה הבוס והוא מעולם לא נעל את החדר הזה, התשובה הגיעה אליו מיד, מעברה השני של הדלת נשמע קול מוכר "אויש, סליחה בוס נראה שחסמתי פה בטעות עם אלפי קופסאות ומקלות ברל את המעבר". אדום-מדם רתח יותר ממקודם, היה צריך לתת לו פרס על גילוי רמות חדשות של זעם. "שרף!. אתה מטומטם אם לא תפתח לי הפיצוץ יכול להרוג את שנינו". שרף ענה מהצד השני "ואם אפתח לך הוא יהרוג את כולם". אדום-מדם אימץ את כל כוחו .באם!!!. כל הארגזים המקלות והדלת עפו, שרף התכופף בפינה, עוד עשר שניות להפעלה, ו...., לא, המכונה שהייתה אמורה להפעיל את פצצת ת"ק הייתה מנופצת לשברים רבים, הפטיש והמסור שהיו שם לא ניסו להסתיר את הפשע, חמש שניות לפיצוץ, אדום-מדם אחז בשרף, "אתה בא איתי לגהנום" , שרף גיחך "אשלח לך גלויה מגן-עדן". בווום!!!! שרף פקח את עיניו והופתע לגלות שהוא ושתי ידי הנחש שלו בחיים, מולו היה הרבה שברי ברזל מפוחמים וריח עז של עשן, לידו היה את אושר שלפתע נעלם, שרף המבולבל נהיה מבוהל, ואז התחיל לצחוק, "אברינו כנראה היה חכם יותר" אמר. אדום-מדם קם, הערכת נזק כ45% מהבסיס נהרס, איך הוא חי, טוב אדום-מדם ידע לרכז את כל הכוחות שלו לנקודה אחת ,כך שהוא ריכז את אנרגיית החיים שלו ללב ושיחרר אותה על כל הגוף כדי לשרוד, המשקפיים והשעון היו מנופצים, אדום-מדם חייך, אפשר להרוג את יונתן, לא אי-אפשר, אושר העיף את אדום-מדם לעבר אחת ערימות השבר מהפיצוץ, במהירות הוא הסתובב וראה, אושר לבוש במשקפיים כחולים ויש לו שעון ביד, אדום-מדם לא התכוון לדבר איתו כי אושר אילם. בינתיים, יונתן קיוה שיבוא מישהו ויעזור לו, ואכן זה קרה המנקה בא ושם לו משחה ופלסטר על הכתף, "אתה לא מת?", המנקה החל לצחוק "יונתן, הפיצוץ ששמעת לפני רגע גם אם אדום-מדם היה בנקודה הכי קטלנית שלו היה שורד, ויש לי מזרקים שגורמים לי להיראות מת", יונתן הופתע מאוד. "אה כן ואני גם אבא של מנשה מהכיתה שלך" עוזה הגיע לצד בנו והכריז "היכנע אדום-מדם, אתה יודע שכל פעם שתהרוג אותנו אננו נחזור לתחייה ,ואין לך יותר דרך להפיק את זממך", אדום-מדם חייך, "עוזה, אתה לא תהרוג אותי, וגם תדאג שאושר לא יהרוג אותי, לכן אני אדאג שהנער יהרוג אותי", עוזה נבהל ואושר היה מבולבל, עוזה ידע שיש כלל פשוט מאוד, שאדום-מדם גילה לו, מי שירצח את הרוצח הגדול, מות יומת. המשך יבוא ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- האם זה הסוף? (לא)

פרק 17 -אבא למה אנחנו לא מתים כמו כולם? -אני לא יודע -ולמה הם ממשיכים לנסות להרוג אותי? -זה כי בני אדם מרושעים, ואם לא אצליח בזה אתה תצליח -מה? המנקה התחמק בסנימטרים ספורים מנשקים של אדום-מדם. "אם זה לא היה ברור אני מנסה להתגרות בך" הוסיף המנקה בחוסר יראה. "רק כי שנינו הצטרפנו באותו זמן לא אומר שאתה יכול ללעוג לי" ענה אדום-מדם בעצבנות, המנקה החליט לא להבליג יותר וללכת להכי קיצוני, הוא שאל בתמימות למרות שידע שזה העמדת פנים גרועה "מה קרה לאברינו ,מנהל החשבונות הקטן?". פניו של אדום-מדם התעוותו הוא כיווץ את עיניו האדומות זוהרות למבט נקמני והורידים על כפות ידיו בלטו, צעקתו הרבתה אימה, "אתה לא תפריע לי!!!". טאחחח, המנקה הועף אליי קיר, אבני הקיר הקטנות ההתמוטטו עליו, אבל הוא נותר מחוייך. "נו אברינו, ככה לבגוד בעוזה?". אדום-מדם בעט בו וענה "עוזה הוא הבוגד" בנתיים "המצב הכחול מכפיל פי עשר את היכולות הפיזיות שלך ואת החכמה, הסיבה שדאגתי שתבנה אותו לא נכון כי הוא פותח עוד יכולת". שתיקה. "השמדה עצמית". יונתן חייך "נו, אז תשחרר אותו ותתן לי לפרק מכות את אדום-מדם". עוזה הרצין את פניו "אתה לא מבין, יש פצצת אטום ומעליה פצצת מימן, ומעליה פצצת ת'-ק' שחלק מהכוח שלה טמון במה שקראת לו שס"מ ,שזה מאוד קשה לומר את זה". יונתן היה מבולבל "פצצת ת"ק? מה זה?". עוזה ענה מבלי ליצור קשר עין עם יונתן "המצאה של אבא שלי, המייסד של עין-הצדק". יונתן חשב שהמשפט הזה מוזר, ואז הביט באושר שהחזיק אקדח שלקח מקודם, יונתן היה בטוח שנדלקה לו נורה מעל הראש כי הבזיקה לו תכנית לניצחון. שרף התעורר מאוד מבולבל, גם ג'אן שלידו היה מבולבל, ג'אן פנה לשרף "סליחה שדקרתי אותך, בבקשה תענה לי מה התחלת לומר לאדום-מדם". שרף שעדיין היה חלש השיב לו "כולם בארגון עם שמות בדויים, אני יודע ששמך האמיתי הוא שלמה ושינית אותו לג'אן, השם הוא מהות האדם ולכן רובכם שינם את השם כאילו אתם אדם חדש, במיוחד אתה התעקשת על זה, רק אני עם שמי האמיתי שהורי קראו לי בו, אז מה שאמרתי זה שהשם האמיתי של אדום-מדם הוא אברינו" אדום-מדם המשיך לבעוט בעצבנות במנקה. המנקה המשיך ללעוג לו "חחח, ככה אתה מכה אותי, כאילו אני כלב אשפתות" הדיבור הזה הוסיף עוד בעיטות. "לא תרחם עלי, יש לי שני בנים קטנים מנשה ואפרים", אדום-מדם לא הקשיב למנקה הוא המשיך לבעוט בתקווה שהמנקה כבר ימות, ותקוותו מפח נפש, המנקה החליט בתור לעג אחרון "אני רואה עכשיו את מלאך-המוות, ודע לך הוא הרבה יותר נחמד ממך" עיני המנקה כהו פיו נפתח, שריריו רפו והוא נותר כך בין שברי הקיר. אדום-מדם חייך אם יפטר גם מעוזה ושרף אף אחד לא יזכור את אברינו, הילדון העלוב שלא יכל לעשות כלום, היום זה היום בו לא יהיו עוד אנשים שידעו מי זה אברינו. טאח, כיסא פלסטיק ירוק הוטח בראשו של אדום-מדם, "מה?!". מולו עמד שרף מכוסה בתחבושות עם ידי הנחש הזועמות, "אני יודע שזה לא מצב אידיאלי לקרב, אבל הזעם שלי עליך מעביר אותי על דעתי" זעק שרף, "במשך שנים טיפלתי בך, אני יודע את האמת, אתה סתם זקן פחדן ששונא את השם שלו, והיום זה יום מותך ,אברינו!!!!" שרף דאג לומר את המילה האחרונה בקול מאוד ברור, חמתו של אדום-מדם גילתה רמה חדשה של זעם וכעס ועצבנות. הוא רץ עם גרזנו להיפטר מהנער העלוב ששימש למשרת. ונעצר. יד של נער לבוש בנעליים כתומות, מכנסיים תכולות סוודר שחור, ומשקפיים כחולות כהות ששני העדשות שלהם הם משולש שחודו כלפי מעלה, ידו בלמה את הגרזן. שרף החל לבכות האדון ששירת בנאמנות לא מהסס לפגוע בו, והנער שתיעב מעט מציל אותו ממוות. "עכשיו ילד תן לי את השעון והמשקפיים". יונתן עשה מבט מהורר "אה, לא נראה לי ,למה שאתן לך להשמיד את העולם", אדום-מדם נרתע, גילו לילד את התכנית שלו. אבל הוא לא ויתר "ילדון. אני לא המרושע פה אני רוצה את זה לטובת כולנו" , יונתן לא נטה אזנו לאדום-מדם ,והוא המשיך "כמו כשאתה מוחק עם מחק נותר מעט לכלוך שאם תצבור אותו יעשה דבר חדש, כך אם אשמיד את העולם האבק של העולם החרב יצור עולם חדש, אם הוא יהיה טוב יותר או לא, לא אכפת לי, העיקר שהמציאות הנוכחית לא תתקיים" ובהפתעה גמורה אדום-מדם קפץ ושרט את יונתן בזרועו, יונתן נבהל ושם סוג של פלסטר על זרועו, שרף מאחריו בפנים נפולות אמר ליונתן "אל תפחד ממנו, זה רק זקן חולה ששמו אברינו" המשך יבוא ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ ניקיון כפיים

פרק 16 "כל החיילים להתכנס במסדרון שמונה, כל החיילים להתכנס במסדרון שמונה". כמאתיים איש הגיעו למחזה המוזר של הקרב בין יונתן לאדום-מדם, אך כאשר הגיע ראש הארגון נראה שכולם קפאו. "כולם שמעו" הסביר המנהיג בכריזמה מדהימה "מפקד 1 הידוע בכינוי אדום-מדם, הוא בוגד, באשר לנער עם המשקפיים, הגישוהו אליי". בו בעת בה סיים את המשפט אדום-מדם התהפך על שרף ועילף אותו, אמנם הוא יכל להרוג אותו, אבל הוא העדיף לזרוע פחד בחיילים שלא יפריעו, יונתן המביט במראה בפחד נזכר איך הוא הביס פעם קודמת את אדום-מדם, "רמה אור רמה 10" זעק בתקווה, הסוודר שיחרר אור בוהק, וכשהאור נחלש, יונתן ראה שכולם מסנוורים חוץ מאדום-מדם שאחז בו, "טיפש, חשבת תנצח אותי באותו טריק פעמיים", באמת כך חשב יונתן. ולפעמים דווקא מהבעיה נמצא הפתרון, גם ג'אן סנוור ונפל לרצפה אז אי אפשר לו לשלוט בגוף של יונתן, אדום-מדם הצמיד את יונתן לקיר בכוח, אהההההה, "עכשיו, ילדון, תן לי את השעון והמשקפיים שלך" בנחישות או בעזות של נער יונתן ענה נחרץ "לא, החלף למצב ציד"(סגול), מצב צייד מחדד את החושים, ויונתן נותר כבול באגרוף, "אוף, הייתי צריך לומר מצב חום ולשרוף אותו" חשב יונתן. ואז שרף קם, בוקס של ראש נחש הוטח ללחי של אדום-מדם והעיף אותו לרצפה, מה שאיפשר לאושר להוציא את יונתן מאזור הקרב, ג'אן בדיוק התעורר מהסינוור וחטף בעיטה משרף, בהתנשפויות עמוקות שרף דיבר "אתה...יצרת לי חזון.... שקרי...... האמת עכשיו..." עם ההתנשפות החל לבכות "האם באמת רצית להציל אותי". אדום-מדם שתק וחייך. שרף כבר הבין, במשך שנים הוא שירת את אדום-מדם. "אתה יודע מפקד1 מה שטוב בזה ששירתתי אותך, זאת האמת, ששמך האמיתי.." שרף לא סיים את המשפט כי הוא נדקר בצלעו על ידי ג'אן שפירו. אדום-מדם החל לצחוק, בהתחלה כל הסובבים חשבו שהוא צוחק עליהם שהם לא מתערבים ולא עוזרים בקרב, וכשהוא הסביר א צחוקו זה היה איום. "זה מצחיק, הרעל בידי הנחש של שרף יהרוג את שלמה שפירו, והסכין שבידו תהרוג את שרף" חה חה חה חה חה חה "צוחק מי שצוחק אחרון" קול עמום ועמוק נשמע באזני כולם. המנקה הופיע משום מקום בתוך הקרב. אדום-מדם נבהל "לא יריתי בך?". המנקה שם יד על עורפו וניתק משם מגן שקוף, כמובן בגלל שהוא מנקה יש לידו דלי ,אקונומיקה ,ומגב, כלומר אבן, רעל, וחרב. בחדר קטן ולבן "סוף סוף נפגשים יונתן, אני עוזה ואני אבא של אושר". יונתן שתק מעט ואז דיבר "יש לי הרבה שאלות". עוזה נראה כצוחק "כמובן, אבל קודם תן לי את השעון שלי", יונתן הופתע "שלך, אני יצרתי אותו". עוזה שתק וחייך "איך יצרת אותו?". יונתן החל מעט לגמגם "אההממ... יום אחד התעוררתי והרגשתי חכם כאילו אני יכול לבנות דברים מדהימים ואז ניסיתי וככה יצרתי את הסוודר המשקפיים והשעון". עוזה החל להסביר "אתה פגשת עוד שלושה ילדים שיש להם את זה (בפרק 4). אחרי הפגישה הם החליטו להפסיק, אתה המשכת, ודע לך ביום לפני שהתעוררת חכם, הגעתי אליך ושמתי לך ידע בראש בעזרת מכשיר מסוים, מה שאתה קורא לו שס"מ זאת ההמצאה שלי". "מה!" יונתן הרגיש שעיניו נפערו. "עכשיו ידעתי שלתת לנער את הכלים האלה זה לא חכם אז נתתי לך ידע לקוי כך שאת המערכת הכחולה לא תדע להפעיל, אז תן לי להפעיל אותה". יונתן חייך סוף סוף הוא יוכל להשתמש בכוח הכחול והלא ידוע, רגע, זה גם מה שאדום-מדם רצה, "סלח לי עוזה אבל גם אדום-מדם ביקש את זה ממני, מה זה עושה?" בום, מגב הוטח בראשו של אדום-מדם, "מהר" זעק המנקה "קחו את שרף ואת ג'אן לטיפול רפואי" כך אמר וכן עשו, כל השאר ברחו מהפחד להיפגע כך שהמסדרון נותר רק, אדום-מדם החזיק חרמש בימין וגרזן בשמאל. המנקה החזיק מגב. שניהם הסתערו זה לעבר זה, המנקה זרק את המגב והתכופף, אדום-מדם נע מעט אחורה כדי להימנע מהמגב, "חי חי... מנקה זקן, איבדת את נשקך", המנקה שתק וחייך "אמרתי לך צוחק מי שצוחק אחרון", אדום-מדם לא ראה שהמגב המחודד נתקע בתקרה ועקר חתיכה ממנה, הוא כן הרגיש את זה. "ואני בן 40 זה לא כל כך זקן" אמר המנקה במעט איחור. בלטת התקרה השבורה הועפה בזעם ואדום-מדם צעק "זה הקרב האחרון שלך". המנקה לא הראה סימני פחד "אני לא מבקש ממך להאמין לי אבל אין לי בעיה עם זה" המשך יבוא --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- סליחה שהפרק קצר ביחס לקודמו, ובבקשה תגיבו חשוב לי לדעת את דעתכם

פרק 15 יונתן רצה להירגע, להשיג שלווה, ועתה הוא נגרר בידי ילד במסדרון לבן רדוף מחיילים עם רובים ורוצח פסיכוטי. כל צעד של אושר גרם לאריחי הרצפה הלבנה לזהור בצבע שונה, כשלוש דקות הם רצו וברחו מכל חייל שקפץ עליהם (למה הם פשוט לא ירו, לא יודע). יונתן התחיל להרגיש עלוב שילד קטן גורר אותו והחליט להפעיל פעולה, "אושר עצור, אני יכול לטפל בזה". אושר עצר תמוה מביט ביונתן בחוסר אמון, יונתן כמובן ניגש לשעון להחליף מצב 'מצב סכנה' (אדום). בידו של יונתן הופיע גרזן , מכיון שהוא לא רוצח הוא רק עילף עם מקל הגרזן את החיילים, הוא ידע שהמטרה האמיתית היא אדום מדם, אבל הוא לא ראה אותו, וזה הטריד אותו. אושר הפעיל הקלטה בטלפון שאמרה "אתה בסדר?", יונתן הביט בחמלה באושר ושאל אותו "תגיד אתה גם לא נורמלי פה נכון? כל מה שנגעת בו זהר וראיתי שיורים בך ואתה חי, מה הקטע שלך?" , אושר שתק ואז תפס בידו של יונתן וריסק אותו לרצפה. יונתן התמוה הרגיש חתך עובר על צווארו והנה סכין נעוצה בקיר, יונתן קם והפעם הוא הוביל את המנוסה, הם רצו מפוחדים ומנושפים ונתקלו באיש מכובד בחלוק לבן ומשקפיים, יונתן זיהה אותו הוא היה המחליף של ד"ר איתון. "שלום יונתן" אמר בצורה שברור שהוא מרושע "אתה בטח מבין שהתרופה שנתתי לך היא מבחינתך רעל" שלמה/ג'אן שפירו הרים את ידו ויונתן החל להכות את עצמו, אושר נבהל וזז אחורה, "ילדון, תבין, יש לי שליטה בגופך אינך שליט על בשרך". המילים חילחלו ביונתן הקרב מול האיש עם ידי הנחש שנקרא שרף ואדום-מדם נוהל על ידי האיש הזה, כידוע היסורין הם לטובה, יונתן חטף בבטנו מכה עזה על ידי אושר שהטיח את עצמו ביונתן אל עבר הקיר, והופ, הם עברו בקיר. "זה מעברים סודיים דרך הקירות רק אני יודע את כולם" נשמע מהטלפון של אושר, יונתן נעמד עדיין נסער "אושר, אתה מעין הצדק" שאל נעצב, אושר לא ענה אלא החל ללכת ויונתן בלית ברירה הלך בעקבותיו, חוץ מיונתן מי פה רוצה תשובות אז הנה תשובות, בעוד מעבר נסתר הם נכנסו למשרד קטן בו היה שולחן וכיסא, פניו של אושר הורעו, "אבא שלי היה אמור להיות פה". יונתן ראה את הבהלה בפני הילד, "אושר מי אבא שלך?" , אושר היסס מעט ואז לחץ על עוד הפעלת הקלטה "אבי הוא מנהיג הארגון 'עין-הצדק'", יונתן רצה לדעת עוד מידע אך נגד רצונו ידו אחזה בצוואר אושר וביד השנייה שלף גרזן לחתוך את אושר, מישהו אחר ששולט בגופך זה נוראי. סלאש, יונתן ערף את ראשו של אושר, הוא הזדעזע, למזלו הוא נזכר שירו באושר ונותר חי וכן ראשו של אושר התחבר לגופו, "אמנם אני בן אלמוות אבל זה לא תחושה נעימה" נענה מהקלטה, "צריך לעצור את ג'אן ששולט בגוף שלך". יונתן אהב את העצה אך אם ג'אן שולט בגופו איך יגיע אליו?, אושר הבין את העניין, ולקח ממגירה מתחת לשולחן אקדח, יונתן הבין שאם אושר בן המנהל הוא בבירור מבין מה קורה פה. ג'אן עמד במסדרון, אושר ויונתן קפצו מפתח נסתר במסדרון, הכל היה נפלא בתכנית, הם יקפצו וינטרלו אותו ואז את אדום-מדם, והתכנית של ג'אן הייתה יותר טובה כי אדום-מדם הגיע וחבט בשניהם. "אם אתה רוצה להרוג אותי תהרוג" צעק יונתן בייאוש, אדום-מדם עמד מעליו בעליונות שחצנית "איני רוצה להרוג אותך כי אני צריך אותך חי, הפעל את המצב הכחול". המצב הכחול שנשאר נעול מסיבה לא ברורה, מכל דבר אפשרי זה מה שהאויב רצה, אבל בסייעתא דשמיא ליונתן ואושר הייתה מנוסה, אדום-מדם וג'אן נפלו על הרצפה כשבעורפיהם נעוצים ניבי נחשים כתומים, אדום-מדם פתח תלונה שוב "שרף, אני לא הרגתי אותך?", שרף מאחוריהם עם דמעות בעיניו ענה בעזות "כמו שאתה הצלת אותי בג'ונגל בדרום אמריקה, כך המנקה הציל אותי מהרעל שלך". אם אין מספיק כאוס עכשיו הגיע עוד איש מזוקן מהצד עם כובע חליפה ומבט מאיים, היחיד שחייך למראהו היה אושר שמהקלטת הטלפון שלו נשמע בקול צוהל ושמח "אבא" המשך יבוא --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מקווה שהיה מאיים ומותח

פרק 14 יונתן הרגיש עלוב, זה כמו במשחקי אימה, ברגע שאתה מתעלף אתה עובר לחדר אחר, כך קרה לו אחרי שנורה בחיצי הרדמה, עתה הוא התעורר על כיסא פלסטיק המיועד לילדי כיתה א', משהו שלא בנוח לנער בן 12. מולו היה שולחן ירוק קטן עם דפים וטושים, זה הזכיר לו את הגן, וגם מזכיר לו שהוא עכשיו בבסיס של עין-הצדק הארגון שנלחם נגדו מבלי באמת לדעת מה הוא. הוא ניגש לדלת הכחולה שמולו וגילה שהיא נעולה, הוא נעול בחדר לבן, יונתן החל לספור את הריבועים בתקרה וברצפה מרוב שיעמום, ואז הדלת הכחולה נפתחה, ויונתן הופתע, כל מה שהוא ראה עד כה זה אנשים מטורפים עם יכולות חסרות היגיון, לכן היה מוזר שנכנס ילד קטן כבן חמש. הילד לבש חולצת פסים כחולה ירוקה עם שני כפתורים למעלה, ומכנס שחור או כחול, נעליים, וכובע אדום, ושיער שחור, יונתן החל לשים לב שהוא מתרכז יותר מדי בצבעים, והילד הקטן התקרב והחל לצייר, יונתן חשב כנראה הוא נתקל באיש היחיד הנורמלי במוסד הזה, לצערו זה לא נכון, ברגע שהילד נגע באחד הדפים הוא לפתע זהר באדום למשך כשנייה, ואחריו הילד נגע בשולחן והשולחן זהר בסגול, הוא לקח אחד מהטושים והטוש זהר באפור, יונתן ניסה להתיישב על הכיסא שלא בגודל שלו ופנה אל הילד "היי, שלום, מי אתה?" הילד לא ענה הוא הכניס את ידו לכיס והוציא טלפון, הוא לחץ על כמה מקשים ואז הטלפון החל להפעיל הקלטה, "שלום, אני אושר, ואם אתה שואל למה אני משתמש בטלפון, אני אילם". יונתן נראה מעט מוטרד מהמצב שמולו ילד אילם עם ידיים שעושות דברים זוהרים. "אז אושר, מה קורה פה?, למה אתה לא בגן?, אתה אמור להיות בגן נכון?", אושר הביט ביונתן במבט מבולבל ולחץ על כפתור בטלפון "אתה לא מנומס, קודם תציג את עצמך". באסה הוא קיבל שיעור בנימוסים והליכות מילד קטן "כן סליחה, אני יונתן ואני הגעתי לפה אחרי שחישמלתי את עצמי והתעלפתי ואז ירו בי חיצי הרדמה". יונתן ראה שמה שאושר מצייר זה אותו עם משקפיו הירוקים והסוודר השחור, "למה אתה מצייר אותי?", אושר הביט בו והפך את הדף וצייר עליו דמות אחרת שיונתן כבר הכיר, את אדום-מדם. ואם לא היה מספיק מאיים עד עכשיו הדלת נפתחה, ואיש מזוקן בחליפה וכובע נכנס לחדר עם אקדח שלוף לכיוון אושר. וירה בו. יונתן נבהל מהאיש האקראי שלא היסס בילד קטן אבל לפני שהוא הספיק להגיב אושר קם, ללא סימני פגיעה. אושר הפעיל עוד הקלטה "אי אפשר להרוג אותי, גם את אבא שלי אי אפשר". טוב אושר הוא לא נורמלי. האיש המזוקן פנה אל יונתן ואמר לו "טוב יונתן סוף סוף נפגשים, אני המנקה". יונתן רצה כמובן לשאול אותו שאלות כמו למה נשלחו אליו המיילים ואיך הוא ידע שיש עוד כמו יונתן אבל הכל נקטע שוב, ירייה פגעה בצוואר המנקה ובמסדרון נראה אדום-מדם עם אקדח שלוף, עיניו ברקו ושפתו ליחשה אימה "הפעם לא תברח" המשך יבוא ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- אשכול זה הוא אחד מתוך חמישה אשכולות עונש שפרון הטיל עליי, וגם ארבעה עשר מתוך כמה שיצא לי של בסיפור הזה

פרק 13 דווקא עכשיו כשיונתן ציפה שילחם שוב, כלום לא קרה, שבוע משעמם, אין הודעות מהמנקה, אין משימות מסוחרים לא חוקיים, אין פסיכוטים עם כוחות על שמנסים לפגוע בך, יונתן הל לחוש מעט בהלה מכך שהוא מצפה להיות בסכנה, והוא יודע שאם שוב עין-הצדק יגיעו אליו הוא יכנע, אולי בכלל הם רוצים לצרף אותו אליהם וכל הקרבות נועדו לבדוק אם הוא ראוי, הכל יתגלה, אם יקרה משהו. שבועיים בתוך החופש, כלום לא קורה, האמת כן קרה משהו, יונתן לא שם לב שידו מורמת מבלי מחשבה הוא היה בטוח שזה השיעמום מזיז אותו לעשות משהו, יד שמאל שלו הקישה על השעון וכרגיל הופיעו הצבעים השונים של השס"מ. אך ידו החליקה לכפתור אפור עם נקודה שחורה בצד, כפתור שלא השתמש בו הרבה, במהלך המשימות שהוא קיבל בשבעה חודשי הפעילות שלו עם השס"מ הוא הוסיף שידרוגים שבקושי השתמש בהם. אחד הוא פיצוץ שיוצא מהשעון, הוא השתמש בזה פעם אחת בלבד (בפרק 2 של הסיפור אם הקורא לא זוכר). והשני חישמול שנועד למנוע מלגנוב את השעון, אצבעו הקליקה על הכפתור שמפעיל את החישמול, ויונתן הרגיש מכה כואבת חזקה וצורבת על זרועו עיקצוצים בשאר גופו ונפל, ג'אן שפירו הגיע ודיווח במכשיר קשר שבידו "סיימתי את החלק שלי בתכנית". יונתן עמד מול אבן גדולה הוא טיפס עליה ואז היא רעדה התפוצצה לחתיכות והוא נפל, כשהוא הגיע לקרקע הוא ראה רק שחור והרגיש רטיבות בכל גופו, זה היה חלום טיפה מוזר, יונתן פקח את עיניו ועדיין ראה שחור, הוא הרים את ידיו וגילה שיש עליהם כיסוי עיניים, ברור שהוריד את הבד סביב עיניו, ומה שהוא גילה היה אאא.... , לאא יודע איך לתאר מה יונתן הרגיש. הוא ישב על מים רדודים כשהוא עמד כיסו רק את רגליו. "אללי לי" חשב יונתן, "איפה אני? ומה-זה השמש הזאת? והבית הזה?". ממול לינותן ניצב בית מרובע לבן ומעליו חגה שמש במהירות והיא לא סינוורה אותו, אההמממ, יונתן העביר למצב הרגיל (ירוק), והפעיל את הכנפיים שלו (כן יש לו כנפיים שיוצאות מהסוודר), לא בדיוק כנפיים נראה יותר כמו שני גלשנים ירוקים אבל שיהיה. במעופו הקצר הגיע לגג המבנה והסתכל על הכל סביב, מים רדודים וריבוע לבן שעליו עמד, תחתיו היה מקרן וברגלו כיסה את המרקן, ועם המקרן התכסתה השמש, "מעניין, נראה שמישהו ניסה ליצור פה מקום מגורים מאוד משונה" מחשבתו של יונתן נקטעה מזעקה שהוא שמע מתוך הריבוע, שוב פעם השתמש בטיסה וחשב שאולי כדי להשתמש בה יותר ,זה כיף. והנחית את רגליו על המטר קרקע שמול הריבוע איפה שיש דלת חומה פשוטה עם ידית שחורה, היד הונחה על הידית ופתחה אותה ואז האור שם סינוור, הוא היה הרבה יותר חזק מהשמש המזוייפת. אחרי דקה של הסתגלות נשקף ליונתן מראה יפה, מסדרון לבן מרובע ונוצץ בלי שוב רבב. יונתן נכנס והדלה נסגרה אחריו, מקצה המסדרון הגיעו שני אנשים עם רובים עם זעקה די הגיונית בפיהם "פולש!". רוביהם כוונו אל עבר יונתן ובמקום לברוח הוא עשה משהו חצי מפתיע. הרים ידיים ושאל בחיוך מאושר "סליחה, האם זה עין-הצדק?" הוא נענה בשני יריות , לא של כדורי מתכת אלא של חיצי הרדמה. ובאיפלול חושיו שמע בבירור את התשובה שרצה "כן" יש יש התשובה היא כן ךנהחדלףכנהלנ,נחנםדנו,רנ,. ונפל על הרצפה. אם הוא היה ער כנראה היה אומר שזה היה יום של נפילות, או יום של כישלונות, אבל באותו רגע רק מישהו שהוא לא ראה מגיע שם טען שזה יום של הצלחות המשך יבוא ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- סליחה שהפרק קצר אבל הפרק הבא יהיה ארוך (בלי נדר)

פרק 12 עלי ספסל מול נחל הירקון בפארק הירקון (או גני יהושוע) ישב איש-האמת-האינסופי עם ספרו הסגול שעליו משולש כתום ועין ירוקה. הוא אהב את המקום הזה בארץ, לא רק באביב ובקיץ שזה ברור שזה יפה, אפילו בסתיו בחורף שאז יש גשמים ורוחות הוא עדיין אהב את הפארק הזה. לצד הריק של הספסל ,הגיע נער לבוש בסוודר שחור מה שלא מתאים לתקופת הקיץ הזאת, כשהוא התיישב שם האיש המזוקן הפנה אליו פניו. "אתה הנער יונתן, אני זוכר אותך כלאתי אותך בספרי". יונתן בחיוך מעט זחוח הסביר "כן אבל גיליתי שאני לא הראשון ואני מאוד מקווה שאני אהיה האחרון". איש-האמת-האינסופי פתח את הספר וענה ליונתן "לא, הספר אמר שאתה לא תהיה האחרון". עכשיו מתילים השאלות האמיתיות. "מאיפה הספר הזה?", "סיפור ארוך" ענה בהתחמקות ברורה, יונתן הסתפק האם להמשיך את השיחה ואז המשיך "מה זה עין הצדק?". איש-האמת-האינסופי נראה נזעף "אתה חוקר אותי?" -אם אני חוקר אותך אני זה ששואל את השאלות -ילדון, מה אתה מתעקש להמשיך להילחם נגדנו? -אני? נגדכם? לא. אתם אלו שרדפו אחרי וניסו להרוג אותי -אני פרשתי מזה -מה זה זה? - פגשת כבר את אדום-מדם, הוא תיכנן להביא אותך אל הבסיס שלנו, אני פרשתי מהתכנית הזאת, ולא אגלה לך איפה הוא ולא אגלה לך עוד מידע כבר ערב ויונתן עזב, מעניין הירר איש-האמת-האינסופי בראשו, רק שלושה בעולם יודעים את היותו באופן תמידי בפארק הירקון, כמובן הוא ניגש לספרו שתמיד אומר אמת ושאל אותו, האם הבוס גילה את מקומי ליונתן?, הספר דופדף מאליו ונפתח בדף שנכתב בו בדיון שחור שעוד לא יבש לא. ניסיון שני והאם המנקה גילה ליונתן?. הספר דיפדף את עצמו ונפתח שוב פעם רק שהפעם נכתב כן. בחדר לבן "יבוא" אמר האיש המזוקן מכסא משרדו, לחדר נכנס נער צעיר והתחיל בצורה מפוחדת לדבר "כן הבוס סליחה אבל יש הרבה עדכוני חדשות חשובים". "מה?" שאל האיש המזוקן בתיסכול. הנער התחיל לדווח "מבקשים שהילד שפה יפסיק לעשות בעיות, יש חשד שיש פה בוגד, לחתום על מסמכי הפיטור של שרף". "רגע" תוך כדי הרמת יד קטע האיש המזוקן את הנער "שרף פוטר?. קרא אליי את אדום-מדם". הנער הגיב בחששנות "לא קודם החשד למרגל". בעיניים חודרות ומקפיאות נעוצות בו התשובה שניתנה לנער הייתה מאוד פשוטה "לא" בבית של יונתן הפעם ליונתן הייתה תוכנית שדורשת סבלנות, כדי לברר מה זה עין הצדק שהוא מתעסק איתם כבר כמעט חודשיים מאז שקיבל אימליים מהמנקה, הוא יכנע, הרי התכנית שלהם הייתה להביא אותו אל הבסיס שלהם ,אז בפעם הבאה שהם יגיעו אליו הוא ילחם בכאילו ואולי סוף סוף יגלה מה זה עין הצדק. והתשובה וואו היא ארוכה זה ידרוש לפחות עוד שמונה פרקים ,כי התכנית הנוספת של אדום מדם מצריכה סבלנות דיוק ופשטות, וכל זה אכן מתחבר. המשך יבוא -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- לא לחפש את איש-האמת-האינסופי בירקון

פרק 11 לא היה ניתן לראות את פיו של אדום מדם מבעד לברדסו הלבן המלוכלכך והקרוע, אבל כן את עיניו האדומות והבורקות כאילו זה הדבר היחיד שיש בו. יונתן לא יכל עדיין להזיז את גופו אבל הוא שם לב למשהו מעניין, מקודם כשהוא נלחם בשרף הוא אמנם לא זז אך יכל לדבר, ובהחלטה ברורה מאקשן ולוחמה אלימה עברנו למחשבות ולוחמה פסיכולוגית "אז מה, אתה עומד עכשיו לאחוז בי חזק עד שהראש שלי יעוף ולשדוד לי את השס"מ?, תהנה רק ברור לך שיש לי הרבה חברים ואנשים שידאגו לי" כך התחיל יונתן את ניסיונו לנצח רק בשפתיו אדום מדם לא נראה שזה הזיז לו "חברים שאתה לא מבלה איתם בכלל ובקושי מדבר איתם גם בהפסקות" ענה משועמם כאילו כבר ניהל שיחה כזאת בעבר. יונתן מעט נבהל כי משמעות הדבר שאדום מדם עקב אחריו, אף על פי שחלק מהיכולות של מצב ציד (סגול) הם לקלוט אויבים נראה שיונתן לא יודע להפעיל אותה למקסימום. "חוץ מזה ילד אני לא מתכוון להרוג אותך ,אתה בא איתי לבית.." הוא נעצר "למה לי לגלות לך ככה אתה תברח" יונתן הנאנק ,שהדבר היחיד שהוא רואה עכשיו זה כדור שחור עם נקודות אדומות נוצצות מביט בו במבט שכנראה יחתוך אותו לחתיכות , נזכר במשפט של חז"ל שהוא למד בשיעור, אין כוחה של אומה זאת אלא בפיהם, יונתן הרפה את שריריו ועצם את עיניו אם פרצוף מובס, אדום מדם המשיך להביט בו במבט חודר, אבל לפעמים היתרון הוא החיסרון. בפרצוף מובס ומדוכא שהתרומם מעט למעלה, בלחישה קלה שנישאת עם רוח העלים נאמר משפט שמכריע את המערכה "מצב אור רמה 10" מיונתן לפתע יצא אור כה חזק כה בוהק, אנחנו לא נגזים ונאמר שהוא היה חזק מאור השמש ,כי הוא לא היה חזק מאור השמש, אבל הוא כן היה מספיק חזק כדי לסנוור את אדום-מדם ולכבות את הבוהק החזק שלהם האור הפתאומי והעוצמתי שעבר ישירות לעיניו של אדום-מדם גרם לו לשמוט את יונתן ולתת לו להניס נפשו לישועה. חיים ומוות ביד הלשון היה משפט מדויק גם ליונתן וגם לשרף. הפעם בעזרת המצב הידני יונתן כיונן את הצבעים בשעון לירוק בהיר המצב הרגיל, והדבר הזה גרם ליונתן לתהות, הרי איך הוא יצר את השס"מ פתאום הופיע הידע הזה בראש שלו וגם הוא בכלל לא בחר את המצבים שיש בשס"מ שהתגלו יעילים לכל מצב, אולי אם הוא יבקש בפה שיסבירו לזה תבוא התשובה?. אולי?. אבל עכשיו צריך להגיע הביתה שאימא לא תדאג בחדר לבן אדום-מדם הוריד את התחבושות שעל עיניו מולו ישב שלמה ג'אן שפירו. בינהם שולחן ולוח שחמט זה עתה אדום-מדם הפסיד. אדום-מדם גם פתח בטענות "למה הוא יכל לדבר" שלמה ענה לו "הכוח שלי נותן שליטה על הגוף, הדיבור והריח שייכים לנפש" והנפש של אדום-מדם לא קיבלה את התשובה הזאת בעין יפה. אדום מדם יצא מהחדר והנה מולו שרף. שוב פתח את פיו ראשונה "שרף משרתי הנאמן התכנית נכשלה, נמצאת חסר תועלת, קח את זה התרופה שלך לא יהיה לך יותר את ידי הנחש" תוך כדי דיבורו הוציא מברדסו בקבוקון פלסטיק קטן. "אני אדבר עם הבוס על פיטוריך" אמר והתקדם במסדרון. שרף נותר במקומו עומד שמח סוף סוף יפטר מידי הנחש, פי הנחש תפס ופתח את הבקבוקון ושתה את תכולתו. האמת הוא היה צריך לצפות לזה הוא החל להשתעל ולהיחנק ונפל על הרצפה הוא ראה עליה את הצל של אדום-מדם, והמילים שהוא שמע היו מבחינתו ההספד שלו "שרף היקר, פעם אחרונה שנתת לי את התרופות שלי אמרת שאתה יכול לתת לי רעל במקום תרופה, אז בדקתי את זה, תודה רבה על הרעיון, ואל תדאג הילדים שאתה היית אמור לנצח לא ידעו שהפסדת, המשחק שלי מתחיל מחדש" המשך יבוא ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- האם מישהו אהב את הדמות של שרף?

פרק 10 יום ראשון יונתן חולה והולך לרופא. "שלום אני המחליף של ד"ר איתון, ד"ר שלמה". "יש לך תעודת רופא?" שאלה אימו של יונתן -כן -תואר? -כן -תעודת הוקרה? -כן -מספר טלפון של טכנאי? -כן, וזה לא קשור -טוב אז יונתן חולה יש לו איזו שפעת.. "אימא אני יכול לדבר לבד" אמר יונתן בצרידות. "אם זאת שפעת יש לי תרופה שתטפל בזה ברגע. הנה" תוך כדי אמירתו שם בקבוקון על השולחן ונתן כפית מהבקבוקון ליונתן. לא ברור מי חשד יותר יונתן או אימו בכל מקרה יונתן בסדר גמור. יונתן שראה כבר ספר דובר אמת לא הופתע מהאירוע, אימו הייתה מופתעת כי היא חיה חיים רגילים, גם פה לא ברור למי קל יותר. בסמטת רחוב כלשהי "טוב שרף קיבלנו אות משלמה אפשר להוציא את התכנית לפועל", "המפקד, רק שאלה למה שלמה/ג'אן לא יכל לעשות את זה כבר מהתחלה?". המפקד גילגל עיניים ופנה להסביר "ככה, הבוס גילה שבדם של שלמה/ג'אן יש יכולת לשלוט על אנשים, אחרי בדיקות קצרות התגלה שהוא יכול רק בנגיעה עם ידו להכניס במשקאות את הכח שלו אבל רק חלק קטן שמאפשר להרעיד טיפה את האיברים הפנימים, כדי שתהיה לו שליטה מלאה צריך או כמות גדולה של משקה נגוע הוא שהוא יהיה קרוב, אז שלמה/ג'אן ילך מאחורי הנער ואני ואתה נתקדם כפי שהסברתי לך". שרף נראה מהוסס "אם אתה נגד הנער הזה אז תהרוג אותו", פניו של המפקד התעוותו ועיניו האדומות בוהקות נראו כאילו עומדות לירות לייזר "שלושים ושתיים פעמים אמרתי לך, צריך שהוא ישאר חי", התשובה גרמה לשרף לחשוב על שאלה פילוסופית חדשה האם מישהו ירצה לחיות חיים שאינם חיים יום שני יונתן לא קיבל משמיות חדשות מאנשי השוק השחור, הוא כן עסה קצת סחר חליפין ,אבל משימות לא. בדרכו חזרה מבית הספר הוא הרגיש מוזר לפתע רגליו הוליכו אותו מבלי מחשבה לפניה אחרת מהדרך לביתו. רגע זה לא הדרך הביתה, יונתן ניסה לסבוב אך רגליו המשיכו בכיון ישיר לעבר סמטה בין שני אתרי בניה, יונתן זכר את המקום הוא קיבל משימה להרוס את אד האתרים, למה?, לא יודע. אולי הוא כל כך מתגעגע לקבל משימות, מחשבת השווא הזאת התבטלה ברגע ששרף בא מולו "אני זוכר אותך אתה הבאת לי ציוד לתיקון מפרופסור ג'..". "כן, כן" קטע אותו בגסות והסיר את הכפפות על ידיו שחשפו שני ראשי נחשים כתומים. "מה זה?" שאל יונתן המבועת. "ידיים" תשובה קרה וחלקה של שרף כאילו זה רגיל "אני שרף ואני הולך לנצח אותך". "אוו אתה לא, מצב סכנה" משקפיו של יונתן נהיו אדומות בצורת איקס הוא שם את ברדס הסוודר על ראשו והופיע לו גרזן קרב אדום ביד "אתן לך אפשרות להיכנע". שרף גיחך "ילד אתה די שחצן" בפתאומיות מוחלטת שרף עשה גלגלון לעבר יונתן ואז קפיצה מרשימה מעל לראשו של יונתן , עמידה על הרגליים, והופ נחש כתום כרוך על צווארו של יונתן ומוציא את ניביו ולשונו. יונתן ניסה לזוז ולהשתמש בגרזן אבל ללא הצלחה, היכולות להנעת רגליו וידיו כאילו נגנזה ממנו. גם מבלי להסתכל היה אפשר להרגיש את חיוכו של שרף מרחק שנייה מנשיכה, וכמו שההיסטוריה לימדה כל העולם יכול להתהפך בשנייה אחת. "מצב חום" המשקפיים נהיו מרובעות כתומות והסוודר נהיה רותח, הנחשים ושרף צעקו בבהלה מהחום ונפלו לאחור. יונתן רצה להסתובב לראות את מראהו המובס של שרף ברם הוא לא יכל. היאוש החל להתכסות חרף הניצחון. ושרף פשוט ברח. ויונתן יכל לזוז. כנראה האיש עם הנחשים גרם לו חוסר יכולת לזוז. יונתן המשיך בשמחה את דרכו, רק שהוא שכח שקלות ראש היא לא דבר חיובי גם עתה בלי שום סימן מזהיר הורגש לחץ אדיר על הצוואר, יונתן הונף באוויר וראה אותו, האיש שהזהירו אותו מפניו עם בגדים לבנים קרועים ועיניים בורקות אדומות. קולו היה מצמרר "סוף סוף נפגשים יונתן, אם אתה מביט בעיניי כנראה כבר הבנת מה הוא שמי" שתיקתו גם הייתה מצמררת "שמי הוא האדום מדם" המשך יבוא ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- בבקשה תגיבו ככה אני אדע את דעתכם

פרק 9 שבת קודש, הכל רגוע, אוכלים שרים ישנים, יצאתה שבת ויונתן ניגש למחשב שלו ולמחשבות שלו. אחרי שיונתן סוף סוף תיקן את משקפי השס"מ שלו בעזרת הכרטיסים והמתכות ששלח לו פרופסור ג'יי-איק הייתה לו בעיה אחרת. מי שהגיש לו את החבילה היה בלונדיני, ופרופסור ג'יי-איק אמר שזה לא העוזר שלו ,מה שהעלה הרבה חשדות אבל ליונתן כבר אין כח. כל השבוע מחשבותיו היו מוזרות ומוגזמות הוא רצה מנוחה מכל הטרדות האלה, אולי ידאג ששבת תימשך עד יום שני כך הוא יהיה רגוע. וכידוע למומחים כשיש הפרעות בסדר המחשבה נהיים מבולבלים ועייפים ולעיתים נדירות חולים, ויונתן הוא אדם נדיר. אז בבוקר יום ראשון אחרי מדידת חום קלה "תישאר היום בבית חמודי אנסה לקבוע לך תור לרופא" אמרה אימו במלה ויצאה מחדרו. בין אם זה מהמחשבות או סתם וירוס יונתן שמח שיש לו אפשרות להירגע, או כך הוא חשב. שבוע לפני בצרפת שלמה-שריפו לא קיים, הוא אדם שנמחק יחד עם כל חבורתו האבודה, אנחנו מדברים על ג'אן סריפו סוחר יינות צרפתי שגר בבית קטן ונחמד עם גינה על גדר המרפסת. וגם יש לו צלקת זוהרת על כף היד אבל מכיון שהוא סוחר יינות מכובד תמיד יש לו כפפות. הטלפון בביתו צילצל "שלום כאן שמפניה-ביזנס עם מי אני מדבר" הייתה דממה ואז תשובה "אני רוצה להזמין יין סובין 1754" ג'אן סריפו הופתע, אין לו יין כזה. "סליחה אך כנראה טעית" ובקול קר ובהחלטיות מהצד השני נענה "שלמה אני לא טעיתי" ג'אן כעס שמו הוא ג'אן סריפו לא שלמה שריפו "מי אתה?!" צעק בזעם מוצדק, ובשקט הושב "שלמה יש לנו תוכנית ואננו צריכים את עזרתך" הפעם שלמה הבין מי מדבר איתו. הרכבת טסה במהירותה הטבעית כשג'אן מהרר בראשו מה קרה לשלמה. שלמה היה ילד רגיל לגמרי עם חבורה רגילה לגמרי עד ש..... בגד בהם ואז כל הבריונים לקחו את כל כספם ולפתע ........ התחיל להשתגע ובסוף כולם נפוצו להם גם בגלל סיבות כלכליות של ההורים. רק שלמה נותר בשכונה שעתה ריקה מכל חברים שהיו לו. ומרוב הצער הוא היה צריך להראות נאמנות למאפיה ולחתוך את ידו, והפצע בידו זהר בכתום והמאפיה התעלפה. זקן אקראי בא אליו שבוע אחרי כן וצירף אותו לארגונו. ועתה אותו ארגון שולחו לישראל לעבודתו הרגילה. למכור יין שהוטבע בכוחות השליטה בגוף האדם שלו .ולדאוג שהיין יגיע לשולחן שבת והילד שישתה יחלה והרופא הרי הוא שלמה שריפו כי ג'אן סריפו הוא מישהו אחר המשך יבוא --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- כדור הרעם

פרק 8 "ואולי אני בעצם טועה ולא צריך לעבוד בשוק השחור כי אני רק נער. מה אתה אומר ד"ר?" הדובי עם המשקפיים שישב מול יונתן לא ענה לו ובצדק לא היה לדובי דוקטורט או רישיון להיות פסיכולוג. בעקבות האירוע הקיצוני בו יונתן נלחם נגד איש האמת האינסופי ונכלא בספר שלו הוא החל לחשוש. עד כה הוא נלחם במדענים מרושעים ובמאפיות, יש להם כלים רגילים אקדחים רובי לייזר ורעל, אבל לכלוא בתוך עולם שחור מוזר ו......... מוזר? יונתן התיישב מול המחשב ופתח שוב את כל המיילים שהוא קיבל מהמנקה, רגע אחד, כתוב כאן תיזהר מאיש מזוקן עם ספר, המנקה הזהיר אותו מראש, עין הצדק שהוזכר במיילים האם האיש המזוקן הוא מהארגון הזה?. טוב די ברור שכן. והמשך המייל יותר הפחיד ואיש לבוש בגדים קרועים גם ממנו צריך להיזהר, להגיב למייל יונתן לא הספיק כי אם הוא לא יגיע עכשיו לאכול ארוחת ערב זה באמת יהיה חשוד. למחרת בבית-הספר. עוד כשבועיים תגמר שנת הלימודים כולם יהיו מאושרים חוץ מילד חנון בצורה קשה שאוהב ללמוד. יונתן ישב במקומו לא היה לא כח לצאת החוצה לשחק בהפסקה והוא נותר עם התוכי של אפרים התוכי של אפרים הוא ילד בשם מנשה שטוענים שהוא כמו תוכי שעושה חיקויים מנסה לחקות את אחיו אפרים. יונתן ומנשה לא דיברו הרבה אבל עתה היה דבר מה שמשך את גופו לעבר מקומו של מנשה. "מנשה? מה זה הספר הזה?" שאל יונתן בחשבו כי הוא אציל בריטי, "זה? אבא שלי הביא לי ספר מהספרייה שקוראים לו 'עין-הצדק' על איש שנוסע ברכבת מלאה פועים בדרכו לבית-שמש ששם בסיס סודי שאליו הוא צריך להעביר משלוח ויש לו נשק מיוחד ואולי אפסיק לדבר לא לעשות לך ספויילר" "לא ,לא ,תמשיך אני רוצה לשמוע" מנשה הביט בתימהון והמשיך "אז יש לו נשק מיוחד מעין אגרופן מלא ברעלים אבל השימוש בו יקר מאוד אז רק נגד הבוס הגדול הוא רוצה להשתמש בזה, מכאן לא קראתי" הספציפיות הפריעה ליונתן והרעיון של האגרופן המורעל, מעניין. "תודה מנשה אתה אדם טוב" מנשה המשיך לקרוא כשהוא תוהה מה כל כך נחמד היה מעשהו הוא לא התכוון לקרוא ליונתן לשאול אותו כי הוא הלך כבר. "אוי ווי!" זעק מנשה "אני מקווה שיונתן לא התחבר לדמות של האיש בסיפור, הבוס הגדול כל כך מרושע, רק אילו הייתי יכול להזהיר את הדמות בסיפור מהסכנה הזאת שהוא לא יוכל להינצל ממנה" "מנשה שקט השיעור מתחיל" אמר בתקיפות המורה "ואל תקרא ספרים כאלו במהלך השיעור" מנשה הכניס את הספר לתיקו ובחשכה צללו האיש הרכבת והבוס הגדול, וכשחשכה ירדה עליהם יונתן נכנס לכיתה באיחור של דקה מתחילת השיעור בגן הירקון על ספסל ישב איש מזוקן עם עיניים כתומות ולפני שפתח את ספרו שאל "אם אצטרף לתכנית החדשה ששרף הציע לי האם אשאר חי?" הספר נכתב מחדש ובאותיות אדומות גדולות ומודגשות כנראה כי לספר אכפת מבעליו נכתב לא! המשך יבוא --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- לזכר התוכי של אפרים כי היה לו גם תוכי אמיתי

פרק 7 אלפרד רענן לא ידע לתאר את השמחה שלו כשגילה שהוא יכול להשיג הרבה כסף בתמורה לקצת עבודה. הוא היה מתכנת מוצלח שהחברה שלו פשטה רגל וקיבל עבודות מזדמנות תמורת אגורות. עכשיו יהיה לו עושר רב הוא רק צריך לסיים לתכנן את התוכנה להטעין על כרטיס זיכרון וללכת לבית הקפה מול ביתו בהליכתו הנרגשת שהוא מנסה לא לרקוד מרוב אושר נתקל בו נער . אלפרד פתח את ידיו בבהלה והכרטיס נפל. כמבון הוא התכופף להרים אבל הנער והכרטיס לא היו שם. אלפרד הרים את המכתב שהיה על הרצפה והכותרת שלו סיפקה אותו "למר אלפרד הנה הכסף. תודה על עבודתך" אבל אלפרד הוא לא הדמות הראשית היא נמצאת עכשיו בבית קפה שאלפרד רצה ללכת אליו. יונתן נכנס לבית קפה רק בשביל המזגן זה מה שקורה כשמסתובבים עם סוודר כל היום בתקופת תמוז. ואז נכנס לשם נער עם חולצה תכלת וכפפות אדומות שיער בלונדיני מבולגן וכנראה גם מחשבותיו היו כך. "שלום צעיף שחור" אמר הנער כשהוא מסתכל על יונתן, יונתן נבהל והתקרב אל הנער ולחש לו "אתה מי שהזמנתי מהרשת האפלה. קבענו להיפגש במקום אחר". הנער רק חייך יותר וענה "כן אבל ראיתי אותך, פרופסור ג'יי-איק סיפר לי עליך והנה החבילה שביקשת" יונתן לקח את החבילה בידיעה שפרופסור ג'יי-איק לא ירמה אותו ממרחק כה רב רק פנים אל פנים הנער הלך ואחרי כמה דקות גם יונתן יונתן סיים לבנות מחדש את המשקפיים של השס"מ אחרי ששברם לפני יומיים. בשני ידיו הרים את המשקפיים הירוקות בהירות במנם הקבוע משולש למטה ומשולש למעלה בשמחה רבה ועדיין המצב הכחול לא עבד באותו ערב בחדר לבן הוא הוריד את כובעו מהמתלה ושם על ראשו "להתראות בוס אני הולך הביתה" המנקה יצא בחדר סמוך לאותה דלת שכב בבגדים לבנים קרועים ובלויים על מיטת חולים והמתלה לידו היה עם הברדס שלו שגם כן קרוע. נער בלונדיני עם חולצה תכלת ושיער בלונדיני מבולגן ומחשבות מסודרות נכנס לחדר בלי כפפות מה שגילה שכפות ידיו הם ראשי נחשים כתומים ועצבניים "סוף סוף הגעת שרף" אמר בקול חלוש האיש החולה "האם עשית את המשימה?" . הנער הבלונדיני עם חיוך מרוצה ענה בקול הכי בטוח שיכל לעשות "כן. מפקד 1" ואז הוציא מכיסו בקבוקון והחל להאכיל את החולה. פרצופו הזחוח והשמח נעשה למסופק ואז שרף פנה למפקד "סלח לי מפקד מספר 1, אבל אנו כבר כמעט חצי שנה על התכנית הזאת ועדיין לא נתת לי את התרופה שלי כי זה לא נראה הגיוני שאני מחזיק כפית בעזרת פה של נחש ארסי". החולה כביכול פתח את עיניו לרווחה ובאישוניו האדומים והנוצצים הביט בסגנו "סבלנות" ענה בלחישה. "יכולתי במקום תרופה להביא לך רעל" הגיב שרף במעט עצבנות עיני המפקד נהיו אדומות יותר מבוהק רגיל נעמד על רגליו והכה את שרף. טראח . שרף חבוט בקיר הבין את האיום. "תזכור היחיד פה שבדרגה מעליי זה רק הבוס אתה לא יכול לומר לי כלום, התרופה שלך תגיע כשנסיים את המשימה וכדי לסיים אותה צריך יותר ממכשיר הריגול שבמשקפיי הנער". שרף כורע על ברכיו מסוחרר מהמכה ותוהה האם אלפרד רענן היה יודע באמת למה התוכנה הזאת משמשת היה מסכים להכין אותה ולעזור להם לעקוב אחרי יונתן המשך יבוא ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- (אלפרד רענן הינו דמיונו אם מישהו מוצא קשר בינו לבין המציאות אז שידע שזה לא נכון)

פרק 6 הכל היה חשוך וסמיך, תחושה רכה ומוזרה, רצון לקום אבל חוסר יכולת, ואז ההבנה שאם לא תקום לא תתקדם יונתן קם ועמד על רגליו מסוחרר ומבולל הוא ששה כמה שניות ונזכר שהוא היה באמצע קרב עם מישהו שקרא לעצמו "איש האמת האינסופי" ושיש לו ספר עם תשובות להכל ופתאום הוא שפך מלא דיו ו.... תזכורת לנשום להירגע. "יש פה מישהו" יונתן שאל בצעקה לעבר המרחב הארוך מולו אדמה שחורה וגושית כמו בוץ רק שהנעלים לא מתלכלכים. שמיים אם אפשר לקרוא להם כך היו אפורים ויונתן היה מבולבל "איך הגעתי לפה?" במהירות הוא שם יד על פיו והשתיק את עצמו הוא היה בטוח שאם הוא מדבר לעצמו הוא השתגע והוא לא רוצה שזה יקרה עכשיו ההליכה הייתה ארוכה ומייגעת ולא ברור אם יש לאן ללכת בכל המרחב השומם והשחור הניצב מולו. והנה הגיעה הישועה מישהו שיכול לעזור. בן-אדם בוגר נראה מרחוק עומד איתן ,השמחה שהייתה ליונתן בראותו איש נוסף ביטלה את כל העייפות והוא רץ לעברו. והעצבות שהייתה לינותן הכפילה את כל העייפות והייאוש שהיו לו מקודם. זה לא היה אדם זה היה פסל של אדם עם לוחית למטה ובלוחית באותיות סגולות בולטות נכתב נחמיה הסקוב מטייל צעיר נאמן לחבריו נהפך לפסל אנושי בהגנתו עליהם הכתב הלא ברור גרם לתחושת חשש שהוכחה כנכונה ברגע שלעבר פניו טס חץ לבן שנודף ממנו עשן שחור, במהירות יונתן שינה את השס"מ למצב סכנה (אדום) הוציא את הגרזן שבא עם מצב הסכנה וחתך את החץ בתנועה חלקה בעודו מתנשף מהלחץ באו לעברו קבוצה של ארבעה אנשים. "שלום לך" אמרו בשמחה רבה מאוד , אחד מהם התקרב יותר "אתה בטח מבולבל רק תענה לנו בבקשה באיזה שנה אנחנו?". יונתן בתמהיה ממושכת ענה בפשטות "2022" . האיש שהלך מקדימה המשיך לדבר "אנחנו יצאנו לטייל בשנת 1995 בקבוצה של כמה חבר'ה ולפתע הופיע למולנו איש מזוקן עם עיניים כתומות וכובע וחליפה, תקפנו אותו בחשד שהוא אסיר נמלט בתחפושת פשוט אז היינו חבורת נערים והמוח לא בדיוק עובד ביושר, המזוקן התעצבן עלינו הוציא ספר סגול שפך עליו דיו מקסת ומצאנו את עצמנו פה. הלכנו קצת זמן וגילונו את החיצים השחורים שעפים פתאום, וכפי שאתה רואה מהפסל של נחמיה ברגע שהחץ פוגע בך אתה נהיה פסל" האיש התחיל לעוות את פרצופו משמח לעצוב כמה רגעים, הוא הפסיק ברגע שנשאלה השאלה המתבקשת "איך יוצאים מכאן?" כל הארבעה החלו לממלמל המהירות ואחרי המילמולים אחד מהם ענה "עליך לשבור חפץ שמאוד חשוב לך. לנו אין יותר חפצים אז אין דרך לצאת אבל היו איתנו שניים אחרים שיצאו ככה וכנראה היום הם במוסד למשוגעים" הם המשיכו לדבר בינהם והביטו אל יונתן ברחמים דבר חשוב המחשבה והמילה הידהדו בראשו של יונתן. הוא לובש את השס"מ אך כל החלקים בשס"מ חשובים הסוודר נותן לו במצב סכנה (אדום) ובמצב כוח (סגול) כלי נשק ושריון . השעון משנה את המצבים. והמשקפיים ברגיל (ירוק) נותנים לו ראיית לילה ובמצב חום ראיית חום (כתום) ובמצב אור (צהוב) ראייה לרחוק (לכל מי שלא זוכר יש מצב כחול שלא פועל) יונתן הסיר את משקפיו באיטיות שם אותם על הארץ השחורה. הדבר שיהיה הכי קל לו ליצור מחדש. הנעל דרכה בחוזק ורמסה לחלוטין את המשקפיים האדומים שהתנפצו וחתיכתות זכוכית ושבבי חשמל נזרקו מהם. מי ידע שלראות חבל חרוך יהיה משמח כל-כך עוד מחשבה מוזרה שהייתה היום בראש של יונתן כשהוא שכב בחדר השרת איש-האמת-האינסופי נעלם ובשעון היה כתוב שעברה רק שעה בשובו לביתו רשם בעט על פתק "צריך להבין איך הספר הסגול עובד" תחושה הסיפוק והשמחה שהייתה לו כעת הייתה מוזרה אולי היא כי הארבעה האנשים שנשארו בעולם השחור שמחו בחירותו ואולי יש סיבה אחרת. ברם היו ליונתן כבר מספיק מחשבות מוזרות להיום והלך לנוח בנוחות ובאושר רב על מיטתו המשך יבוא ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- (והפעם אולי לא אחרי שנה)

פרק 5 יש ימים בהם אתה בטוח שהכל יהיה טוב, ומגלה שההרגשה לא נכונה, כך היה יום שלישי הזה ליונתן. אחרי המפגש בפארק עם נערים שגם להם יש שס"מ כמוהו וכל האיימלים המוזרים של המנקה כלום לא התחבר לא בראש למצוא קרש הגיוני בין האירועים. אך אם יונתן היה רואה את האישונים הכתומים והבוהקים מאחורי הסמטה בדרך הוא כנראה היה מחבר שתי נקודות בעניין ומוצא דרך לפתרון. (כעבור חמש שיעורי שיעמום בבית ספר) התוכנית שלו הייתה מאודפשוטה הוא ישלח ליונתן פתק כאילו מחבר שלו שאומר לו להיפגש בחדר השרת הוא יכנס ואז בהפתעה מאיימת התוכנית שלו תצא לפועל. דלת נפתחת, "תפסתי אותך" נשמע קול מאיש מזוקן חבוש כובע וחליפה. יונתן שנכבלו עתה ידיו בחוט עבה הבין מה קרה. מכל האירועים שעברו עליו הוא זכר שהכי חשוב לשמור על קור רוח . נשימה. נשימה. "מי אתה?" שאל בקול נואש, האיש המזוקן שרק שריקה ולפתע ספר סגול מרחף שעל כריכתו משולש כתום עם עין ירוקה עופף סביב האיש. "זכור את שמי היטב אני הוא איש האמת האינסופי" . "מה זה אומר?" שאל יונתן בצורה כל כך מסופקת "שאל שאלה" "האם שדים קיימים?" הספר הסגול נפתח מאליו ועל דפיו הכהים צהובים מעט היה כתוב כן. יונתן התלבט ממה להיות מופתע יותר מהספר או מכך ששדים קיימים, ההתלבטות של יונתן לא נמשכה הרבה זמן, איש האמת האינסופי צחק בציחקוק מרושע כמו בסרטים ישנים והסביר לו "אתה נכנע לי עכשיו חבוב" לעומת חיוכו הקטן והזדוני של האיש היה לנער חיוך זדוני יותר 'מפעיל מצב חום' כפות ידיו של יונתן הפיקו חום רב והחבל שעל ידיו נחרך והחליק ממנו לרצפה. "נו, מי ינצח בקרב אני או אתה?" הספר הסגול נפתח והיה כתוב בו 50/50 "יונתן בן סיוון אתה עומד לקבל את כוחי המלא" צעק האיש. יונתן מעט איבד מביטחונו העצמי כשגילה שהאיש מולו יודע עליו יותר מאת שמו איש האמת האינסופי הוציא מכיסו מכל דיו ושפך את תכולתו על הספר שני דפים שלמים נעשו שחורים משחור. הרגע שבו זה קרה היה מוזר ומאיים יונתן הרגיש עייפות אך מבלי להיות עייף החל להסתחרר ונפל על הרצפה לצד החבל החרוך המשך יבוא --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- וסליחה שלא העליתי מלא זמן

פרק 4 יום למחרת האיימיל המוזר נשלח עוד איימיל ליונתן יונתן תבוא מחר לפארק בשבע וחצי אל תאחר .מבטיח לא יאונה לך רע. אם לא תקבל תשובות פנה אליי בתודה "המנקה" יונתן אמר תהילים מרוב פחד מההודעות שהוא קיבל. אולי לא טוב מה שעשיתי שהצטרפתי לשוק שחור? האם אני בעצם רע? "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'" יונתן הלך לישון עם החלטה. מחר הוא יהיה בפארק הפארק הלאומי. יום רביעי.19:25 יונתן עמד מתחת לאור פנס וראה צללית מרחוק . הוא השתמש במצב ראיית הלילה שבמצב הרגיל של השס"מ וראה את הדמות 19:30 ארבע נערים לבושים בסוודרים עומדים בשדה שבפארק וכולם עונים כאילו הם במקהלה בטון מאויים מעט "האם אתה המנקה?" יונתן שבר את השתיקה ושאל "תגידו גם אתם קיבלתם איימלים מוזרים?" הפעם בטון של בילבול כולם ענו "כן" 19:57 אחרי שיחה כולם גילו שיש להם מכנה משותף ארבעתם באותו יום התעוררו עם ידע להכין את השס"מ "שמעו הדבר הזה מפחיד נראה לי שפשוט לא נמשיך" אמר אחד מהם "כן" ענה יונתן והשניים האחרים 20:42 הוא הניח את המגב ודלי השטיפה בצד וסחט את הסמרטוט . נשימה. והוא החזיק שלוש מאות שקל ביד "יחסית למקום שכל הזמן נקי השכר לשעתיים מדהים" הוא חשב לעצמו . הכניס יד לכיס וכמעט מרוב בהלה בעט בדלי שטיפה. המנקה סידר את כובעו והסתכל במחשב שמולו בחדרו הפרטי במשרד העבודה למנקה היקר אני יונתן כנראה יש לך מידע על המשקפיים השעון והסוודר המיוחדים שלי אני רוצה עוד מידע אחד מהילדים באמת השיב לו. ביפ מכני נשמע והדלת מאחוריו נפתחה ונכנס איש מזוקן "אדוני?! מה קרה ללדפוק על דלת?" האיש המזוקן נראה כועס "להזכירך אני בעל הבית פה" ולאט ארשת פניו נרגעה" שמעתי את שרף ממלמל משהו על התוכניות של הבוס שלו ואני פוחד שזה יפגע במשפחתי" ויצא מהחדר ליונתן תיזהר מאיש מזוקן עם ספר ואיש לבוש בגדים קרועים זה מה שאוכל לענות לך עכשיו בתודה המנקה המשך יבוא ------------------------------------------------------------------------------------- תודה ל-ש' ו-ח' ששמעו ראשונים את הסיפור

פרק 3 יונתן ענה לעומר את התשובה הכי טובה שהייתה לו "אני יודע מה עשית בשבת הבית-ספרית" (כדי לא לבייש את עומר חברו של יונתן לא יסופר המקרה) עומר הלך והבין שליונתן יש קלף חזק יותר משלו , הוא חשב האם יונתן באמת מסתיר משהו או שסתם הוא לא זורם יונתן סיים את המילקי שלקח לקינוח "תודה רבה אימא" הוא אמר בטון הרגיל שבו הוא תמיד אומר תודה והלך לחדרו . המחשב נפתח ויונתן הקליד את הסיסמה הסודית ביותר שהוא הצליח למצוא .. תאריך יום ההולדת שלו כניסה לאימייל עם הסיסמה המיוחדת ביותר שאיש לא יחשוב עלייה... שניצל-שניצל . יונתן הביט בדואר ופתח את המכתב הכי חדש שהיה מנוסח מעט מוזר .. יותר מדי מוזר ליונתן המכונה "קובץ 06121881" אני להיות שולח איימל זה תחת קיפוח חיי . משפחה שלי תעזור לך . אני עובד בעבודה בעייתי שאני מבקש שתסיים אותה . "עין הצדק" אם תעזור להשמיד אותה העולם ינצל . אין ביכולת לך ליצור קשר . היזהר מהספר המרחף . בתודה "המנקה" המכתב המוזר השאיר את יונתן מבולבל . אני..להציל את העולם? , המכתב היה מנוסח מבלבל, מה זה עין הצדק? מה קורה פה? במקום אחר בעולם על כיסא המשרדים שלו הוא כיבה את הטלפון ועשה אנחה גדולה מאוד . האיש שעמד לימינו לבוש בחליפה לבנה ומשקפיים כחולים ניגש אליו "עוד פעם היא אמרה לא?" . "כן" עצוב ונואש נשמע מהאיש המזוקן שישב על הכיסא "אני מנסה להסביר לה אבל היא לא מאמינה . אני לא מבין למה" .הדלת בחדר נפתחה ואיש עם ברדס קרוע נכנס "שלום" הוא אמר . האיש שעמד לחש לאיש המזוקן "נראה לי שבגללו" "מה אתה רוצה" האיש המזוקן היה ישיר . חיוך דק נמתח על שפתיו של האיש שנכנס וקולו נשמע בשקט "יש לי תוכנית בנוגע למה שכינית "קובץ 06122881" המשך יבוא ------------------------------------------------------ סליחה שלקח הרבה זמן עד לפרק החדש

פרק 2 במעלית תמיד נוגנה מנגינה של פסנתר , היא נעצרה והדלת נפתחת חדר לבן עם מלא ארגים ושולחנות נראה לעיני יונתן . הו התאנח עמוקות ואז צעק "פרופסור יש לי משלוח בשבילך" לפתע איש עם משקפיים עבות וזקנקן קטן הגיע "אני שמח שיש לך תמיד אפשרות לבוא הנה, יונתן" יונתן גילגל עניים והגיש לפרופסור ג'יי-איק פתק "פה כתוב מה שאתה צריך לדעת" גבו של יונתן סובב מהר לפניו של הפרופסור ומיהר למעלית ,יונתן לחץ על הכפתור והמעלית לא נפתחה "אתה כלוא" זעק הפרופסור . שתיקה . ולשונו של הפרופסור ערה מטון של פסיכופט לקול רך של גננות "יש לי הצעה מעניינת אני יכול לעזור לך לפתוח את המצב הכחול" יונתן כשמוע את המילים התלבט האם להקשיב לפרופסור מצד אחד הוא רמאי מד שני הוא יכול לעזור ליונתן עם הבעיה הזאת לשס"מ יש כמה מצבים ירוק-מצב רגיל אדום-מצב סכנה סגול-מצב ציד/כוח כתום-מצב חום צהוב-מצב אור כחול- מצב מוזר יונתן לא ידע מה עושה המצב הכחול הוא גם מעולם לא הצליח להפעיל את המצב הכחול . יונתן הגיש את השעון לפרופסור והפרופסור שם את השעום בין שני קופסאות מתכת ולחץ על כפתור "מצב סריקה " נשמעה קריאה אלקטרונית ואז הפרופסור הסתכל על יונתן ואמר לו "רימיתי אותך אני הולך להעתיק את השס"מ" "אוי. לא" אמר יונתן בקול לועג , ולפני שהפרופסור עמד לשאול למה הוא דיבר בקול לועג נשמע פיצוץ שהעיף את הפרופסור יונתן הלך לחלק שהרגע הפך לשחור בחדר ולקח את השעון והסביר "אדוני . אני עושה עסקים בשוק שחור נראה לך לא אמגן את הכלים שלי" והלך למחרת בבית ספר נשמע קול צווחני "יוניייייי" יונתן התבאס זה עומר חבר שלו שכל הזמן קורא לו יוני . "כן" ענה יונתן בזמן שקיווה בליבו שזאת פעם אחרונה שיקראו לו יוני "ככה יש היום פעילות בפארק ,אתה בא?" יונתן תמיד ענה את התשובה הבאה "לא. יש לי עבודה לעשות הערב" עומר נחר בבוז "כבר חצי שנה אתה עובד, במה אתה בכלל עובד? אתה נער דתי בן 12 שכל השיעור אוכל ביסלי" יונתן הגיב "לגבי הביסלי המורה הרשה לאכול בשיעור" עומר עיוות את פניו ואמר "אם לא תענה לי אני אשתמש בפאר" פאר היה ילד רכלן ברמות שידע מה שלא רצו שידע אם היית מבקש הוא היה נותן מידע בעבור סכום שוקולד סמלי יונתן לא ידע מה לעשות הוא יודע ששני האפשריות יהיו גרועות במה לבחור גילוי סוד מסוכן או בושה למשך חצי שנה המשך יבוא ------------------------------------ סליחה שיצא פרק קצר

פרק 1 הוא רץ ועקף במהירות את הרחוב עם הסטייל הרגיל שלו. סוודר שחור, מכנסיים תכולות, ונעליי שרוכים כתומות. סיבת הריצה שלו ברורה לגמרי כמו כולם הוא ממהר לביתו אחרי יום לימודים משעמם הוא עלה במדרגות ופתח את הדלת יונתן נשכב אוטומטית על הספה ושמח "אההה כמה טוב להית בבית" . הוריו של יונתן לא היו בבית אימו עובדת עד הערב ואביו הוא רב-אומן שיודע לתקן ולשפר כמעט כל דבר ולכן תמיד מזמינים אותו לבתים כדי שיתקן דברים והוא לפעמים בבית לפעמים לא אי-אפשר לדעת מתי הוא יחזור כי כל פעם יש לקוח שונה ומקום שונה ומקרה שונה יונתן אכל צהריים וכמעט נרדם על הצלחת כי זה מה שתמיד קורה לו, בזמן האוכל הוא מתעייף יונתן נכנס לחדרו ושם על פניו משקפיים בצבע ירוק בהיר בצורת משולשים עדשה אחת משולש שהחוד שלו למעלה ועדשה אחת עם משולש שהחוד שלו למטה. המחשב נפתח ויונתן נכנס לאיימל שלו לבדוק אם יש דרישות חדשות לעבודה שלו ההסבר טיפה מסובך. יונתן התעורר יום אחד עם הרגשה מוזרה, ואז הוא תמיד חשב באותו יום על מכשירים עתידניים, אבל מה שהכי היה מוזר באותו יום מבחינתו הוא שהוא ידע איך להכין אותם . וכך יש לו את ה-שס"מ ראשי תיבות שעון סוודר משקפיים ,יונתן נזכר איך בקביעות במשך חודש ילד אחד העיר לו וצחק עליו שהוא תמיד עם סוודר עד שהילד הזה מצא בדיחה חדשה יונתן קרא את הדואר שהוא קיבל באיימל והתבאס עוד פעם הוא צריך לשלוח משלוח לפרופסור גי'י-איק . אבל הכסף קרץ ליונתן , לגבי העבודה של יונתן ה-שס"מ נתן לו יכולות מדהימות ולכן החלטה הייתה בליבו שלמרות היותו בן 12 הוא ירוויח כסף בעזרת עסקים בשוק שחור אך עם פרופסור גי'י-איק היה מקרה שונה הוא היה מרכז של סחר בין הרבה אנשים בארץ ישראל ולכן רוב המשלוחים אליו, ובכל פעם שיונתן בא עם משלוח פרופסור ג'יי-איק מנסה לקחת לו את ה-שס"מ יונתן העביר את אצבעו על הכפתורים שבשעון ואז לחץ על כפתור אחד , ברגע שהוא לחץ על הכפתור מראה משקפיו השתנה לצבע אדום בצורת איקס וקול רובוטי יצא מהשעון "מצב שונה למצב סכנה" יונתן ידע שזה מה שהשעון יגיד הוא משתמש בטכנולוגיה הזאת כבר חצי שנה יונתן יצא מביתו ורץ במהירות עם מצב סכנה היכולות שלו הפכו לאדירות הוא נהפך מהיר, חזק ,יכול לקפוץ גבוה , והוא מקבל גרזן, כעבור שלוש דקות ריצה נעצר יונתן מול הבניין הידוע לו ונכנס, הוא ירד למקלט של הבניין ,הילך עד לסוף המקלט, דפק על לבנה צהובה בקיר האדום שתי פעמיים עם אצבע ושתי פעמיים עם זרת ונפתח למולו מעלית שכברור לו מפעמים קודמות תוביל רק למקום אחד המשך יבוא -------------------------- אם יש לכם שאלות תשאלו ואני אענה