חיפוש הקהילה

בסדר, אני אודה שלהלחם בשד ענקי שהשתלט על אדם שהשתגע היה גרוע יותר. אבל גם אביר אור מעופף זה לא פיקניק. קלף האי-התאמה הראשון שציירתי, אני מניח שאני אמור להתרגש מזה- אבל קלפי אי-התאמה מציירים כשאתה חושב שהגיע משהו שיישנה את מהלך ההיסטוריה. קאלאדין ממסדר שועטי הרוחות בהחלט היה כזה. הסתכלתי על הקלף שציירתי בזמן שחיכיתי לו- הקווים היו קצת רועדים, אבל ראו שם את קאלאדין מוקף אור , והרבה דמויות בצללים- ילד מחזיק קלשון- ילד נמוך ובלונדיני, ועוד ועוד הרבה דברים לא מוסברים. מתח לקלף היה השם שלו 'העולמות מתנגשים'- זה השם שבחרתי לתאר אותו, כי אין לי מושג מאיפה קאלאדין הגיע, אבל סוג הקסם שלו לא היה שייך לעולם שלנו. דרכם של הארגוסים היא דרך הרעם, כשאנחנו רואים סכנה- אנחנו מכים מהר ובלי רחמים. אני קלן ארגוס, דרך הכוכבים האינסופיים- ודרך הרעם היא הדרך שלי עכשיו. VS ארטה טוקו, כשרון האבחנה הארגוסי- רק בעזרת הממזר הזה הצלחתי לא למות הרגע. הקלף שזרקתי היה צריך לבוא בתזמון מושלם- ידעתי שהכוח של קלאדין היה צריך להיות קשור איכשהו בגרביטציה, הוא צבר תאוצה כשהוא עף קדימה וזה לא היה נראה לי הגיוני. ואז הבנתי, הוא לא עף לשום מקום- הוא נופל!. הוא נפל לעברי עכשיו, בערך 7 קילומטר מאחוריי- אני רק יכול להניח שהוא מחזיק כלי נשק כלשהו- ושהוא מיומן מאוד בנפילה הזו. הוא גם לא מפחד להפצע, כנראה יש לו עמידות או יכולת ריפוי- או שתיהן! אז זרקתי את הקלף פלדה שלי לאוויר, קדימה- כמובן שהוא לא ייפגע, קאלאדין בא אליי מאחורה- ואם הוא היה רואה קלף פלדה מעופף אליו, הוא היה מתחמק ממנו בקלות. עכשיו בא החלק השני שלי בתוכנית, התחננתי לססוצי להופיע- מזמן לא לחשתי לרוחות, ואני די בטוח שהיא כבר שכחה ממני, אבל לרוח הססוצי יש כוח לחוש ברוחות, באוויר, בהתחשב בעובדה שקאלאדין הוא ממסדר 'שועטי הרוחות' הנחתי שהיא תעזור לי. להפתעתי משב רוח קר תקף אותי בעין, ססוצי הראתה לי את מה שרציתי לראות. קאלאדין הגיע, מוקף שריון ומחזיק חנית אור ענקית שלא הייתה נראית נחמדה. אוקיי, יש לי תמונה- עכשיו הצל האפל שלי נכנס לתמונה 'מה מקור הכוח של המפלצת הזו?'. לצל שלי הייתה יכולת מאוד ייחודית, כששאלתי את השאלה הנכונה- הוא הראה לי את מה שרציתי לדעת: במקרה הזה, הוא הראה לי תמונה של קאלאדין לפני שהתחיל לעוף, ותמונה של המצב הנוכחי. זהיתי את ההבדל (תודה ארטה טוקו)- שק הכדורים הזוהרים שהיו לו על המותן, הכדורים שם זהרו פחות- כנראה מקור הכוח שלו. אוקיי, רגע האמת- תפסתי שני חופנים נכבדים של אבקה מהכיסים שלי והשלכתי אותם באוויר. אז תראו- בגדול ניצחתי הרבה אנשים הרבה יותר חזקים ממני, זה סוג של הקטע שלי- אבל הבעייה האמיתית בקטע הזה, הוא שאם הכוח שלהם גדול יותר, אני חייב להשתמש במוח. הבחור שהיה מולי היה טיפש, היה קל לקרוא את הארטה לוקיוט שלו, או שיש להגיד- היעדר הארטה לוקיוט. ציירתי את הצורה הסומטית ושיגרתי עליו את הלחש 'כרת' אמרתי ונוצר פיצוץ ענק. הוא כמובן התעלם לגמרי מהפיצוץ, הריפוי שלו עבד מהר וכבר התחיל לנקות את הפצעים, אני רק הייתי צריך שדעתו תוסח לשנייה. הטלתי את המטבע הקאסטראדזי שלי, והרקדתי אותו- בדיוק כשקלף הפלדה חזר. קאלאדין- מטבעו- נרתע מהקלף וביצע התחמקות שלא הייתה מביישת את פריוס פרפקס. וזרקתי את המטבע הממגנט שלי על שקית הכדורים הזוהרים שלו. הקלף חזר אל המטבע, וקרע את שקית הכדורים שלו קאלאדין- רצתי אליהם ודרכתי על כל אחד מהם. וכן, זו הייתה התוכנית המבריקה שלי- למרבה הצער- קאלאדין לא לוחם גרוע גם בלי האור המעצבן שלו. שיחררתי עליו את כל המלאי קלפים שלי, וגרמתי לו להרבה פציעות. 'קדימה' חשבתי לעצמי 'תיפול כבר אביר אור מעצבן'. הוא לא נפל. אלים, אני שונא אתכם. למה אתם חושבים שהוא לא תקף בחזרה? זה קל, רייקס (החתול-סנאי/שותף עסקי/סוג של חיית מכשפים שלי) נחת עליו, והתחיל לטפל לו בצלקות באופן יעיל, ולא ממש נתן לו זמן להתעסק בי. משנגמרו לי קלפי הפלדה, השתמשתי באבקות שלי- האצבעות שלי נכרחו מרוב פיצוצים קטנים, הייתי חייב לוודא שאני לא פוגע ברייקס בטעות. ידעתי שתהיה לו הזדמנות לתקוע בי את החנית הזו שלו בדיוק פעם אחת, אבל הנחתי שאני יכול לשרוד דקירה אחת של החנית. הוא שאג, ופתאום התהפכו היוצרות- הוא התחיל לתמרן את גופו בלי סוף ולא נתן לשום פיצוץ לפגוע בו. וזרק את החנית עליי- בדיוק כמו שצפיתי. החנית פגעה- והנה דבר מעניין לגבי ארטה ארס, היא מבטיחה התקפה, לא מבטיחה עמידות. מתתי, כן- מסתבר שזו לא הייתה חנית רגילה- חנית רסיס, לפי מה שהצל שלי אומר. טוב נו פריוס, אני אשאיר הכל לך- אני בטוח לגבי האי התאמה הזו- קאלאדין הוא חדשות רעות.

לא בדיוק הבנתי מה נסגר עם הילד הזה. לפני כמה ימים היוועצתי עם האורקל שלנו- רייצ'ל אליזבת דר, היא אמרה שיש לה סוד להגיד לי- ושגורל מחנה החצויים תלוי בעניין הזה. הדבר האחרון בהחלט שציפיתי שהיא תגיד לי זה שעולמות שלא אמורים להפגש מתחילים להתקרב אחד לשני, ושבלונדון- יש סוג שונה לגמרי של עולם, אפילו לא פנתיאון אלים אחר כמו לרומים או לנורדים או למצרים. היא אמרה שהכל התערער כשדליילה- בת הקטה- קיבלה מכתב מוזהב, שנחתם עליו 'בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות', והמשיך כשאחד החצויים שלנו 'קיבל נשיקה מסוהרסן', שאולי נשמע תמים- אבל לפי התיאור שלה: לא נעים בכלל. היא אמרה שאני חייב להתעמת עם העולם הזה, החלטתי שאם אני ניצחתי את כל גזע הענקים, לא יהיה קשה לנצח בית ספר אחד של קוסמים בני 12. מסתבר שזה עניין הרבה יותר קשה ממה שחשבתי. הילד שמולי היה ממושקף, עם גלימה ארוכה ואדומה- ושיער שחור פרוע שדומה לשלי. הוא היה רק מעט נמוך ממני, ועל המצח שלו הייתה צלקת בצורת ברק. הוא חיטט בכיס שלו כשראה אותי- אבל אני לא בזבזתי זמן, קראתי למים. זו המתת שלי בתור בן פוסידון, האבא הנחמד שלי נתן לי את הכוח לשלוט במים- ואז זנח אותי להלחם במפלצות תאוות דם. מסביבי צינורות ניקוז התחילו להתפוצץ- והמים זרמו לעבר הילד במהירות. הוא הצליח למצוא את מה שהוא חיפש- הוא שלף מהכיס שלו מקל קצר, בעורך של שיפוד או פחות. "אציו!" הילד צעק והניף את המקל- אבל דבר לא קרה. לרגע הופתעתי, אבל התאשתי מהר ופקדתי על המים ליצור פקעת מסביבו, והתחלתי ללחוץ. הוא פרפר בתוך בועת המים הגדולה שנוצרה אצלו, אבל הוא לא הצליח לצאת- וכשכבר חשבתי שזה עומד להיות הקרב הכי קל שהיה לי בחיים- מטאטא הגיע. כן, אני לא צוחק- מטאטא בגודל של מטאטא, חום ויפהפה- עם ידית ליד הראש שלו- התעופף לעבר הבועה, ודחף את הילד החוצה ממנה. הילד השתעל קצת והקיא מים, אבל מהר מאוד הוא קם ועלה על המטאטא שלו- שנשאר באוויר!. "מי אתה ילד?" שאלתי. "קוראים לי הארי" הוא אמר וחייך, המבטא הבריטי שלו מופגן "הארי פוטר". חייכתי גם אני "פרסי ג'קסון, או האדם שעומד לקרוע לך את הצורה". VS הוא משך בכתפיים ובעט ברצפה, המטאטא שלו התחיל לרחף "התמודדתי עם יותר גרועים מנער בתיכון שיכול להשפריץ מים". שלפתי את העט שלי ולחצתי, ובן רגע אנקלוסמוס החרב נחה אצלי ביד "תתקן" אמרתי וסיחררתי אותה "נער בתיכון שיכול להשפריץ מים ולקרוע אותך בחרב". הוא הגיב מהר "אקספליארמוס" הוא שאג, מכוון את המקלון שלו עליי. הבזק אור פגע ביד שלי, ובלי לשים לב אנקולוסמוס התעופפה לי מהיד. "טריק יפה" אמרתי "חשבת להשתמש בו במסיבות?". הוא כיוון עליי את המקלון שוב "שתק!". 'או או' חשבתי, עשיתי סלטה לאחור ונתתי ללחש ששוגר עליי לעבור מתחתיי. הוא הרים גבה, והרים את המקלון שלו שוב- אבל הייתי מוכן לזה, הוא התחיל להגיד את הלחש כשזרקתי את החרב, היא פגעה במקלון שלו והוא עף לו מהיד. רצתי ותפסתי את החרב כשהיא התעופפה, מוכן לתקוף אותו. אבל הוא לא היה שם, הסתכלתי מסביבי אבל לא היה לו זכר "אחי? התפוררת לאבק כמו מפלצת? הרגתי אותך בטעות?". "לא..." שמעתי מאיפשהו מאחוריי "ראיתי מישהו מתפורר פעם, זה לא היה נראה כיף". הסתובבתי, וראיתי יד מרחפת מכוונת עליי את המקל "סיקטוסמפרה!". מכת החרב פגעה בי בכל העוצמה, למרות שלא הייתה שום חרב שכוונה עליי, אבל היה קשה להתכחש לחתך העמוק שנפער לי בחזה. הוא הופיע בפניי, מחזיק בגלימה שקופה "זה סוף המשחק פרסי". אף פעם לא חשבתי שהשם שלי יישמע כל כך גרוע במבטא בריטי-הוא כן. זימנתי קצת מים אליי, וריפאתי את הפצע בזמן שהוא דיבר על זה שהוא ייעשה כל דבר כדי להגן על הוגוורטס בלה-בלה-בלה. סיחררתי את החרב שלי ופגעתי במחסום הבלתי נראה שלו. נהדפתי אחורה והוא הסתכל עליי באכזבה "אני לא אוהב לפגוע באנשים פרסי, אבל אני אהרוג אותך אם אצטרך-תאמין לי, אני לא יכול לשקר". הוא הראה לי את היד שלו, עליה הייתה צלקת ישנה- זה היה מטושטש אבל זה נראה כאילו מישהו חרט לו על היד 'לא אספר עוד שקרים'. מה נסגר עם הילד הזה? הוא שם על עצמו את גלימת ההיעלמות- אבל הייתה לי תוכנית. תבינו- לחברה המדהימה שלי, אנבת' צ'ייס- יש כובע היעלמות משלה, והיא אהבה להפחיד אותי איתו. אבל אני המצאתי לעצמי טריק קטן, שייעזור לי. עצמתי עיניים וחיפשתי את הדם של הארי. זה לא כשפות דם, אני לא יודע איך עושים את זה- אבל לפעמים אני מצליח לחפש את ריכוז המים הגבוה של יצורים חיים. בדממה מוחלטת תקעתי את החרב שלי מאחוריי, ופגעתי במשהו מוצק שנענק. "מצטער הארי" לחשתי "באמת עשית עליי רושם טוב"