עבור לתוכן
Hahaha

ביקורת- Undertale

Recommended Posts

Undertale- ביקורת

header.jpg?t=1503525486

Undertale - הוא משחק מז'אנר הRPG שנוצר ע"י אדם בשם טובי פוקס, וכן רק ע"י טובי פוקס, או יותר נכון כמעט ע"י טובי פוקס, מכיוון שכמה מהעיצובים של הדמויות הם לא בדיוק שלו... אבל הנקודה היא שהוא יצר בעצמו את הגיימפלי, ייצר את העולם, את רוב הדמויות ואת כל הדיאלוגים השונים שלהן, את הסיפור של המשחק, את המשחקיות, את המוזיקה שלו ותכנת את המשחק על מנוע המשחק Game Maker. בקיצור, הוא עשה המון דברים בעצמו, אבל למרות כל העומס שהיה עליו הוא הצליח לעשות את כל הדברים האלו בצורה מצויינת, לפחות את רובם. המשחק המלא יצא בשנת 2015, אבל לפניו יצא דמו של המשחק באתר kickstarter בשביל לגייס כספים לפיתוח המשחק, והמשחק הצליח לגייס כ-51,000 דולר (המטרה הייתה לגייס 5000). המשחק יצא למחשב, לPS4 (שעליו אשחק אותו) ולנינטנדו סוויטץ' שעליו ניתן לשחק את המשחק בגרסה מיוחדת במיוחד לסוויטץ' שבה יש תוכן מיוחדת שאין בגרסאות האחרות (לא משהו משמעותי רק easter egg אחד וBoss fight קצר.) את המשחק ניתן לשחק רק ע"י שחקן אחד והגבלת הגיל שלו ע"פ ESRB היא גיל 10 ומעלה.

 

עלילת המשחק:

עלילת המשחק מתרחשת בעולם שבו בעבר חיו גם מפלצות וגם בני אדם, עד שיום אחד מסיבות שלא הוסברו במשחק (אפילו שזה לא כל כך שינה לי) המפלצות ובני האדם החלו להלחם. בסופו של דבר, בני האדם ניצחו וכלאו את המפלצות מתחת לאדמה. הדבר ששומר על המפלצות מתחת לאדמה הוא מגן קסמים שיצרו בני האדם, אבל למגן הקסמים יש נקודה שאותה הוא לא מכסה והיא בהר אבוט. יום אחד ילד מחליט לצאת להרפתקה ולטפס על הר אבוט, אבל לרוע מזלו הוא נופל אל תוך תהום שנמצאת בהר שדרכה הוא מגיע לאזור בו מתגוררות המפלצות. כך מתחיל מסעו של אותו ילד (אני בכוונה לא מזכיר את שמו זה חלק מהעלילה) למציאת הדרך החוצה.

Undertale-Intro-201X1.jpg

 

הדעה האישית שלי על המשחק

שימו לב- חלק גדול מאוד מהסיפור של אנדרטייל, המשחקיות שלו ובעצם כל אנדרטייל מושפע מהבחירות שאני מבצעים, והכוונה היא שבכל קרב נגד יריב, תהיה לנו הבחירה אם להרוג אותו או לרחם עליו. המשחק והסוף שלו ישתנו בהתאם לדמויות שהרגת ולדמויות שלא הרגת ואפילו בהתאם לחברים שצברת במהלך המשחק. ככה שכל חלק של המשחק שונה בהתאם לדרך שאתה משחק אותו, ולכן אתייחס לכל חלק של המשחק (בין אם זה המוזיקה, הסיפור וכו') ב3 דרכים שונות- הדרך שבה חוויתי אותו כשהרגתי חלק מהדמויות- אותה אני אסמן בניטרלי, הדרך שבה חוויתי את המשחק כשהרגתי את כל הדמויות- אותה אני אסמן ברצח עם, הדרך שבה ריחמתי על כל הדמויות- אותה אני אסמן בשוחר שלום.

 

חלק 1- הסיפור

ניטרלי: הסיפור אולי נשמע פשוט, אבל הוא נהפך למעניין מאוד עם הזמן, אפילו שאני חייב לומר שלמשחק יש התחלה די חלשה לפחות כשמשחקים בדרך ה"ניטרלית"- רוב הטוטוריאל משעמם, אפילו שישנם כמה רגעים שגרמו לי לצחוק או ליהנות מהמוזיקה, אבל זה עדיין בעייה שמרוב הטוטוריאל לא נהניתי. אני אישית חושב שמשחק צריך להיות מעניין מהחלק הראשון, והאמת היא שאפילו שהטוטוריאל מיוחד, זה לא הופך אותו לטוב. כי הסיבה שהוא מיוחד היא כי אתה לא באמת משחק ברובו- יש ברוב הטוטוריאל ליטרלי דמות שעושה בשבילך אותו. אבל אחרי שעוברים את החלק המציק של הטוטוריאל, שלצערי הוא דבר נפוץ אצל משחקים מודרנים שבהם במקום לדאוג ללמד אותך את החוקים של המשחק דרך, המשחק, אתה צריך ללמוד אותו בעזרת דמויות מציקות שמתייחסות אליך כאילו אתה לא מבין דברים פשוטים כמו אם יש חור באדמה צריך לקפוץ מעליו. ולצערי, גם לאנדרטייל יש אחת מהדמויות הללו, אבל אני שמח לומר שבמהלך הסיפור היא הופכת לדמות מעולה, מעניינת וכתובה היטב, (כמו רוב הדמויות במשחק). אבל אל תקבלו את הרושם שהסיפור של אנדרטייל לא טוב, הסיפור מאוד טוב, הוא מעניין, מסתורי ומאוד חכם. אבל הדבר שהופך את הסיפור הזה לכל כך טוב זה הדמויות המעולות בו שלכל אחת יש אישיות מעניינת וסיפור רקע טוב. אני גם שמח לומר שבמהלך המשחק ישנו גם הומור מצחיק בין אם זה בדיאלוגים שלך עם הדמויות גם אם הן לא קשורות לסיפור, ובין אם זה במערכת הקרבות שעליה אדבר בהמשך. אבל באנדרטייל לשמחתי ישנם גם רגעים מותחים, עצובים ומסתוריים שעוזרים לעולם של המשחק להיראות מסתורי ומעניין, למשחק ישנם גם הרבה מאוד easter eggs מגניבים שמפתחים את עולם המשחק. זה לא סתם שלאנדרטייל יש מליוני מעריצים מרחבי העולם שניסו יום אחר יום לפצח את התעלומות השונות שהמשחק מחביא. אבל לשמחתי אנדרטייל יודע לשלב בין הרגעים המצחיקים, העצובים, המותחים והמסתוריים בשביל ליצור חווית משחק מעולה, הכוונה שלי היא שהמשחק צריך לדעת לייצר קצב נכון, כלומר לדעת מתי לשים חלק מתיש, קשה ומותח ומתי לשים חלק מרגיע ומצחיק ככה שאני לא אצא מהמשחק, בגלל שאין לי מוטיבציה להשלים חלק קשה אחרי שסיימתי Boss fight מטורף לדוגמא. הסיפור מעט קצר לעומת משחקים אחרים, אבל הוא בדיוק באורך שמתאים למשחק ומאוד מספק להשלים את המשחק על אף הסיפור הקצר. אפילו שכאן האווירה חלשה ביחס לדרכים האחרות, וזה בכלל שלא היה לה כיוון מסויים בין אם זה אווירה אפלה או אווירה אופטימית, ככה שהיא לא הצליחה להעביר איזה שהוא מסר או רגש.

בקיצור, הסיפור של אנדרטייל בדרך הניטרלית פנומנלי, קצר, אבל מספק. על אף שהאווירה מעט מאכזבת.

שוחר שלום: הסיפור בדרך ה"שוחרת שלום" הוא כמעט זהה לסיפור בדרך "הניטרלית" מלבד הסוף וside quest אחד, אבל זה מה שעושה את ההבדל וגורם לסיפור של הדרך ה"שוחרת שלום" להרגיש הרבה יותר מספק ואתה פשוט יוצא ממנו בהרגשה ממש טובה ומלאת אנדרנלין. הסוף של הסיפור פשוט מעולה והוא הסוף המושלם לסיפור של אנדרטייל, הוא כל כך טוב שהוא סוף יותר טוב מהמטרה המקורית שהמשחק שאתה צריך להשלים במשחק. (שהיא לצאת ממתחת לאדמה ולחזור לעולם בני האדם.) הside quest הנוסף הוא פשוט מעולה, גם מעניין ומלא בתוכן לגבי הרקע של הדמויות ולגבי העולם עצמו ואפילו מעורר כמה שאלות ותעלומות שעד היום מעריצי הסדרה לא הצליחו לפענח. ובנוסף למתח ולמסתורין ישנם גם הרבה דברים משחקים בside quest הזה שנותנים לדמויות הרבה יותר אופי ובמה להראות את האישיות המעניינת והמצחיקה שלהם. זה בדיוק מה שהתכוונתי כשדיברתי על קצב נכון- לדעת מתי לשלב רגעים מותחים ואינטנסיביים עם רגעים רגועים ומצחיקים. הסיפור מעביר באופן מעולה בעזרת הסיפוק וההנאה שיש בו את המסר של לא לפגוע ולהיות שוחרי שלום. האווירה במהלך כל הדרך היא אווירה משמחת ואופטימית שרק תורמת למשחק.

בקיצור, גם בדרך השוחרת שלום הסיפור פשוט פנומנלי, והוא עלה על כל הציפיות שלי.

רצח עם: הסיפור של הדרך ה"אכזרית" של אנדרטייל הוא שונה בהרבה מהשתיים האחרות, גם לטובה וגם לרעה. אפילו שהסיפור מציג צד אחר של האישיות של כל דמות תוך כדי שהוא משמר את האלמנטים שהפכו כל דמות למה שהיא, אני עדיין מרגיש שכל דמות זכתה לפחות במה מאשר בדרכים קודמות, הדמויות עדיין מעולות, אבל פחות רואים אותם. אני יודע שזאת הייתה הכוונה, אבל גם אם המשחק מנסה להעביר מסר כלשהו, הוא עדיין צריך לחשוב על הכיף שמעבר למסר ולנסות למצוא את האיזון בין השניים, ככה שקצת יותר פיתוח של הדמויות היה מתקבל בברכה. האווירה בדרך של רצח העם היא מעולה, היא גורמת לך להרגיש כמו הfinal boss בעיני המפלצות. חוץ מזה, הסיפור הוא מאוד חכם, מעניין ומסתורי בדומה לסיפור בדרכים האחרות, ומציג רקע נוסף על העולם שלא קיבלנו מהסיפור בדרכים האחרות. הסוף מעולה ומפתיע, הוא טוויסט מצויין ומעט קריפי באותו הזמן- והוא עוזר להעביר את המסר של המשחק של לא לפגוע ולנסות להיות שוחרי שלום.

בקיצור, על אף שהסיפור פחות טוב מבפעמים הקודמות, הוא עושה עבודה מעולה בלייצר אווירה אפלה, הדמויות בו טובות אפילו שמעט חסרות והסוף מעולה.

 

חלק 2- המשחקיות

ניטרלי: המשחקיות באנדרטייל מתבססת על שני דברים- פתירת פאזלים בעולם של המשחק ולחימה במפלצות. כשתפתרו פאזלים בעולם המשחק תתקלו בפאזלים שונים ומגוונים, ועל אף שהם לא מאוד מאתגרים הם בהחלט מהנים מאוד ומתאימים לאזורים שבהם הם נמצאים והם מאוד הוגנים וברורים, והכוונה שלי בברורים היא שהם לא מסתככים על ניחוש, אלא על היכולות של השחקן "לחבר את חלקי הפאזל" ולהבין מה לעשות. כשתלחמו במפלצות תלחמו בהן במערכת קרב שדומה למערכת קרב במשחקי RPG אחרים, אבל משלבת גם אלמנטים של משחקי bullet hell ככה שהיא מרגישה מהנה הרבה יותר בעיני ממערכת משחקי RPG רגילים וגם שחקנים שלא מתחברים לז'אנר הRPG יוכלו להנות ממנה. בדרך ה"נטרלית" אתם תחוסו על חיי חלק מהדמויות- בשביל לעשות זאת תצטרכו לעשות דברים שונים, מצחיקים לרוב, אבל לפעמים מוזרים או אפילו מפחידים שיגרמו למפלצת לרצות להפסיק את הקרב. זה מוסיף למערכת הקרבות טוויסט מגניב, אבל לאחר שהבסת פעם אחת מפלצת בפעם הבאה שתתקל בה זה כמו לעבור על רשימת קניות, מכיוון שאתה כבר יודע מה צריך לעשות אז כל הקסם שהיה בפעם הראשונה שקרה בגלל שלא ציפית לדברים שהיית צריך לעשות, פשוט נעלם. בשביל להרוג מפלצות גם לזה לא תוכלו פשוט ללחוץ על כפתור המתקפה, אלא יש לכם מעין משחקון קצר שדורש זמן תגובה טוב שבעזרתו נקבע כמה נזק המתקפה תעשה ליריב. המשחקון הוא די כיף והוא לא חוזר על עצמו כמו ההתנהגויות שאתה צריך לבצע כשתרצה לרחם על מפלצת, מכיוון שישנם נשקים שונים שדורשים תזמון שונה. במשחק ישנם בוסים יצירתיים ומעולים ולכל בוס ישנו גימיק יחודי משלו.

בקיצור, המשחקיות כיפית, אבל לא מושלמת. עם זאת, היא טובה וחדשנית עד כדי כך שגם אנשים שלא אוהבים משחקי RPG יוכלו להנות ממנה. הבוסים מעולים ומיוחדים.

שוחר שלום: בדרך ה"שוחרת שלום" אתם פשוט תצטרכו לרחם על כל הדמויות בדרך שדיברתי עליה מקודם. גם כאן ישנם פאזלים והם זהים לפאזלים בדרך ה"ניטרלית". מבחינת אויבים גם כאן שתי הדרכים זהות מלבד האויבים בSide quest שדיברתי עלייה מקודם והfinal boss המעולה והמספק שעוזר לאווירת המשחק ולמסר שלו.  גם כאן למשחקיות ישנה את אותן בעיות שיש למשחקיות הקודמת, היות והן מאוד דומות, אבל בגלל שכאן אנו מרחמים על כל המפלצות נוצרת אווירה הרבה יותר טובה לקרבות, גם אם הם חוזרים על עצמם. האמת היא שאפילו שהמשחקיות טובה, העובדה שהיא דומה למשחקיות בדרך הניטרלית זה די חבל, היה פה הרבה פוטנציאל מבוזבז.

בקיצור, המשחקיות כיפית כמו בדרך "הניטרלית", אבל לצערי היה לה הרבה פוטנציאל מבוזבז. בנוסף, האווירה של הקרבות טובה בהרבה מהאווירה בדרך ה"ניטרלית".

רצח עם: בדרך ה"אכזרית" תצטרכו להרוג מפלצות בדרך שציינתי בפסקה הראשונה, יש הרבה יותר פוקוס על להתחזק ולעלות לבלים כמו במשחקי RPG רגילים שזה דבר שאני תמיד אוהב. בדרך הזאת אין פאזלים בכלל, דבר שדווקא עובד לטובה מכיוון שזה עוזר לפתח אווירת משחק אפלה ועצובה. אבל אני מרגיש כי לא היה מספיק דגש על נשקים ומגנים שונים ועל סטטים בכללי שזה דברים שהיו אמורים לבלוט בדרך הזאתי של המשחק, אבל לא ניתנה להם תשומת לב מספקת שזה עוד פוטנציאל שהיה למשחק שהתבזבז. בדרך הזאתי הבוסים שונים לגמרי ויש הרבה פחות בוסים, אבל הכמות העצומה של קרבות נגד מפלצות רגילות מפצה על זה. חוץ מזה, הבוסים קשים מאוד דבר שגם הוא מפצה על המחסור בבוסים.

בקיצור, הפאזלים אמנם נעלמו, אבל זה לא דבר רע, להיפך- זה תורם לאווירת המשחק! בכללי, המשחקיות מצויינת ונותנת דגש יותר על אלמנטים של RPG שאני אישית אוהב, אבל היה פוטנציאל מבוזבז וחבל. הבוסים מעט חסרים, אבל ישנם מספיק דברים שיפצו על כך.

 

חלק 3- המוזיקה

ניטרלית: המוזיקה פשוט מעולה, אין שיר אחד שאני לא שמח לשמוע בזמן שאני משחק. כל שיר מתאים למקום שבו הוא מושמע וחלק בסיפור בו הוא מושמע. אני שמח לומר שאת רוב השירים הללו אני זוכר היטב, ואת האזורים בהם הושמעו את השירים הטובים ביותר אני גם זוכר בצורה הטובה ביותר. אני חושב שאין לי יותר מדי איך לפרט במקרה הזה בגלל שכל השירים היו פשוט מעולים ואין לי אף תלונה אחת על המוזיקה.

שוחר שלום: השירים בדרך ה"שוחרת שלום" הם כמעט זהים לשירים בדרך הניטרלית, וגם השירים שלא נמצאים בדרך ה"ניטרלית" והם אקסקלוסיבים לדרך ה"שוחרת שלום" הם פשוט מצויינים ומקדמים את האווירה האופטימית שיש בדרך הזאת.

רצח עם: המוזיקה כאן היא מעט פחות בולטת באזורים מסויימים, אבל זה בשביל להבליט את האווירה האפלה והמיוחדת של הדרך הזו, זה עוזר לגרום לך להרגיש רע על המעשים הרעים שאתה מבצע ונותן למשחק יותר עומק ומשמעות, וגם עוזר לך להבין את המסר של המשחק.

(דוגמא לשיר מעולה מהמשחק)

 

חלק 4- הגרפיקה

הפעם אתייחס לשלושת הדרכים של המשחק כאחד, כי הגרפיקה בשלושתם זהה. הגרפיקה אמנם נראית ישנה, אבל ברוב האיזורים היא נראית מאוד טובה בעיני, אבל זה מנקודת מבט של מישהו שאוהב מאוד גרפיקה נוסטלגית של משחקים ישנים. ישנם מספר איזורים בודדים שלא היו מעוצבים הייטב, אבל רוב האיזורים בהחלט ניצלו את המיטב מהסוג גרפיקה. המראה של הדמויות בזמן הקרבות מצויין וגם המראה של המוכרים בחנויות השונות, הגרפיקה לא תתאים לכולם, אבל אל תתנו לזה לעצור אתכם מלשחק באנדרטייל.

 

הסיכום

לסיכום, אנדרטייל זה חוויה מעולה שאני ממליץ לכל גיימר לעבור, בין אם הוא מתחבר לז'אנר הRPG ובין אם לא, בין אם הוא מתחבר לגרפיקה ובין אם לא ובקיצור, זה משחק חובה. כל אלמנט של המשחק הוא מלא ביתרונות והפגמים של המשחק הם כל כך קטנים בהשוואה לחוויה הכוללת שאני יכול להתעלם מהם בציון הסופי שהוא 9 מתוך 10.

 

נערך על-ידי Hahaha

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

סיקור מעולה!

וואו!

לדעתי המשחק קצר טיפה, סיימתי את הסוף הינטרלי ושוחר השלום ביום אחד :/

לגבי הרצח עם, לא ידעתי עליו אפילו! חייב להוריד שוב את המשחק ולנסות אותו.

לדעתי המשחקיות מעולה, טיפה חוזר על עצמו בחלקים של קרבות עם מפלצות שכבר ניצחת, אבל סהכ מעולה.

תודה על הסיקור! 

מעולה!

המשך כך :)

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

התחבר או הרשם על מנת להגיב.

עליך להיות משתמש רשום על מנת להגיב

צור חשבון

צור חשבון חדש בקהילה בקלי קלות.

רישום חשבון חדש

התחבר

משתמש קיים? התחבר.

התחבר עכשיו

  • צופים לאחרונה   0 משתמשים

    אין משתמשים רשומים שצופים בדף זה.

  • תוכן דומה

    • על-ידי Master Sword
      ביקורת - Ocarina of Time

      אין ספק שבלי Ocarina of Time המצב של המשחקים בז'אנר האקשן הרפתקאות והמצב של משחקים בכללי היה שונה לגמרי. Ocarina of Time היה כל כך חדשני באותה תקופה שזה פשוט לא יאומן. בין אם זה העולם שהיה בגודל עצום לתקופה, או הוספת עוד הרבה דברים שמשתמשים בהם במשחקים עד עצם היום הזה. 
      (לאלו מכם שלא רוצים לקרוא את הכל, אדגיש את הפרטים החשובים.)
      The Legend of Zelda - Ocarina of time הוא משחק מז'אנר אקשן- הרפתקאות שיצא בשנת 1998 והופץ ע"י נינטנדו. את המשחק המקורי ניתן להריץ על קונסולת הנינטנדו 64 וה Wii U ואת הרימייק ניתן להריץ על ה3DS. שימו לב שלפי הגבלת הגיל של ESRB מומלץ לילדים בגיל 10 ומעלה לשחק את המשחק, אבל כפי שמצופה מנינטנדו במשחק אין תכנים לא חינוכיים.
       
      עכשיו הגיע הזמן להפסיק לדבר על הפרטים הטכניים, ולדבר על המשחק עצמו. וכדי שאני אוכל לבקר את המשחק עצמו, אני אצטרך לספר את סיפור הרקע של המשחק.
      המשחק מתחיל כשהוא מספר על הקוקירי - יצורים שחיים ביער בממלכה בשם היירול, מסבירים שלכל אחד מהיצורים האלו יש פייה שומרת, אך יש ילד אחד ביער שאין לו פיה. רגע לאחר מכן אנחנו רואים לילה גשום וסוער, כששער של עיר לא מוכרת נפתח וממנה יוצאת נסיכה רכובה על סוס עם אישה מסתורית, כמה רגעים לאחר מכן יוצא משם איש מסתורי ולא מוכר שנראה מאיים, הילד ללא הפיה (שהוא הדמות הראשית במשחק- שאותו אנחנו משחקים ששמו הוא לינק) נתקל באותו איש וקופא במקומו מפחד. רגע לאחר מכן, אנחנו רואים עץ שהוא הרוח השומרת של היער שנקרא עץ הדקו הגדול, מדבר עם פייה בשם נאבי. הוא אומר לה שהוא מרגיש שיש רשע שמאיים על ממלכת היירול, הוא אומר שהגיע הזמן שהילד ללא הפיה יתחיל את מסעו משם נאבי מעירה את לינק ואומרת לו שעץ הדקו רוצה לדבר איתו. משם לינק מכיר כמה חברים בדרך והולך אל עץ הדקו הגדול, שמסביר לו שהוא קולל והוא צריך את לינק כדי להציל אותו, לאחר שלינק מציל אותו הוא מסביר לו שהוא קולל ע"י רשע אשר מחפש אחר פריט חזק בשם הטריפורס, הוא מסביר לו שאסור לו לתת לאותו איש להשיג את הטריפורס, הוא שולח אותו אל הנסיכה של הגורל עם אבן מיוחדת שאותו איש רע רצה מהעץ הדקו הגדול ולאחר שהעץ סירב הוא קילל אותו, לאחר מכן מתגלה שמה שלינק עשה כדי להציל את העץ מהקללה לא עזר והעץ רק בחן את האומץ של לינק. משם, לינק נשלח עם נאבי להציל את הממלכה מהרשע שמאיים עליה.

      עכשיו הגיע הזמן לחלק החשוב בביקורת, הדעה. 
      המשחק מהנה מהרגע שהתחלת לשחק ועד לרגע שאתה נלחם בבוס האחרון. הסאונדטראק בו פשוט מעולה, למרות שיש הרבה שירים טובים שהם פשוט קצרים מדי. המשחק הוסיף למערכת הלחימה את ה z-targeting שפטרה הרבה מהבעיות שמפתחי משחקים אחרים נתקלו בהן. אני מוכרח לומר שה z-targeting הופך קרבות אפילו נגד אויבים פשוטים לממש מהנים.
       
      במשחק הזה, כמו שאתה מצפה מכל משחק בסדרה יש מספר מנהרות שכוללות בתוכן אויבים רגילים, מיניבוסים, בוסים והכי חשוב פאזלים. במהלך כל אחת מהמנהרות העצומות האלו תפעיל את המוח שלך בשביל לפתור את הפאזלים השונים שהן כוללות בתוכן, כל המנהרות עוצבו היטב ובצורה חכמה, ככה שהן מאתגרות את השחקן, אבל לא בצורה שתגרום לו לרצות לעזוב באמצע.

      העולם של המשחק אמנם קטן בסטנדרטים של היום, אבל הוא עדין מלא בפרטים שונים, כמו מנהרות קטנות סודיות שמסתתרות ברחבי העולם, או חתיכות של לבבות, שאם אתה תאסוף 4 כאלו אתה תוכל להשיג עוד נקודת חיים כך שתוכל לשרוד יותר מתקפות של אויבים שונים.

      הסיפור של המשחק הוא אולי לא הכי מרגש או עצוב, אבל הוא אכן מעניין ויש בו דמויות מעניינות יותר ומורכבות יותר ממשחקים קודמים בסדרה. עם כל הדברים הטובים למשחק עדין יש מספר חסרונות, אחד מהחסרונות הבולטים ביותר לדעתי לפחות, זה שהמשחק עזב את הרעיון המקורי מאחורי הסדרה. הרעיון היה ששחקנים יסתובבו בעולם של המשחק בקצב שלהם ובדרך שהם בוחרים איך לחקור אותו ונותנים להם לחקור אותו בעצמם ולחוות בו הרפתקה אמיתית בעולם המסוכן שהם נמצאים בו, לעומת זאת Ocarina of Time בא בגישה שהוא מחליט לאן השחקן ילך ומתי, הוא לא נותן לך לחקור את העולם, הוא מדריך אותך בזהירות במקום לתת לך הרפתקה ודברים מפתיעים לגלות בעצמך.

      חוץ מזה, בחצי הראשון של המשחק תצטרך לעבור דרך שדה ריק בשביל להגיע למקומות השונים שעליך להגיע אליהם, זה נהיה חוזר על עצמו ומתחיל להימאס אחרי הפעם הראשונה שאתה נכנס לשדה, אבל באותה תקופה גם השדה הריק הזה היה נחשב חדשני בגלל שלא היה ניסיון בפיתוח משחקים בתלת מימד.

      עוד אחת מהבעיות זה הרבה מהבוסים, בניגוד לבוסים במשחק כמו cuphead למשל שהבוסים משנים את ההתקפות שלהם אחרי זמן מה כדי שהקרב לא ימאס, במשחק הזה הרבה מהבוסים הם פשוט חזרה על אותן פעולות שוב ושוב, בחלק מהבוסים זה באמת עובד, אבל חלקם מתחילים להימאס.

      בסופו של דבר, המשחק היה מדהים והוא עדין מדהים, אם שופטים את המשחק ביחס לתקופה, אין ספק שהוא אחד מהמשחקים הטובים ביותר שיצאו אי פעם, אבל אם שופטים אותו כמשחק הוא עדין משחק טוב, אבל אין ספק שהוא לא אחד מהמשחקים הטובים ביותר אי פעם כמו שרבים רוצים שתאמינו.
       
      לסיכום, אני נותן לOcarina of Time  שמונה מתוך עשר.
      אני ממליץ לכל חובב של הסדרה וחובב של ז'אנר משחקי האקשן הרפתקאות לשחק את המשחק הזה.
       
    • על-ידי stavoson
      מה עושים באשכול?
      באשכול הזה אפשר לשאול חוות דעת של אנשים אחרים על סרטים מסוימים ולהיעזר בהם כדי לדעת אם ללכת לסרט מסוים או לא.
      באשכול אפשר גם פשוט לבקר סרטים, להגיב עליהם ולהמליץ עליהם כדי לשתף את דעתכם...
      תהנו בסרט!
×