Hahaha

משתמשים
  • הודעות פעילות

    14
  • הצטרפות

  • ביקר לאחרונה

  • Days Won

    4

יצח לאחרונה ב אפריל 16

ל- Hahaha היו הכי הרבה סימוני אהבתי לתכנים!

1 עוקב

אודות Hahaha

  • דרגה
    חדש כאן

מבקרים אחרונים

56 צפיות בפרופיל
  1. Undertale- ביקורת Undertale - הוא משחק מז'אנר הRPG שנוצר ע"י אדם בשם טובי פוקס, וכן רק ע"י טובי פוקס, או יותר נכון כמעט ע"י טובי פוקס, מכיוון שכמה מהעיצובים של הדמויות הם לא בדיוק שלו... אבל הנקודה היא שהוא יצר בעצמו את הגיימפלי, ייצר את העולם, את רוב הדמויות ואת כל הדיאלוגים השונים שלהן, את הסיפור של המשחק, את המשחקיות, את המוזיקה שלו ותכנת את המשחק על מנוע המשחק Game Maker. בקיצור, הוא עשה המון דברים בעצמו, אבל למרות כל העומס שהיה עליו הוא הצליח לעשות את כל הדברים האלו בצורה מצויינת, לפחות את רובם. המשחק המלא יצא בשנת 2015, אבל לפניו יצא דמו של המשחק באתר kickstarter בשביל לגייס כספים לפיתוח המשחק, והמשחק הצליח לגייס כ-51,000 דולר (המטרה הייתה לגייס 5000). המשחק יצא למחשב, לPS4 (שעליו אשחק אותו) ולנינטנדו סוויטץ' שעליו ניתן לשחק את המשחק בגרסה מיוחדת במיוחד לסוויטץ' שבה יש תוכן מיוחדת שאין בגרסאות האחרות (לא משהו משמעותי רק easter egg אחד וBoss fight קצר.) את המשחק ניתן לשחק רק ע"י שחקן אחד והגבלת הגיל שלו ע"פ ESRB היא גיל 10 ומעלה. עלילת המשחק: עלילת המשחק מתרחשת בעולם שבו בעבר חיו גם מפלצות וגם בני אדם, עד שיום אחד מסיבות שלא הוסברו במשחק (אפילו שזה לא כל כך שינה לי) המפלצות ובני האדם החלו להלחם. בסופו של דבר, בני האדם ניצחו וכלאו את המפלצות מתחת לאדמה. הדבר ששומר על המפלצות מתחת לאדמה הוא מגן קסמים שיצרו בני האדם, אבל למגן הקסמים יש נקודה שאותה הוא לא מכסה והיא בהר אבוט. יום אחד ילד מחליט לצאת להרפתקה ולטפס על הר אבוט, אבל לרוע מזלו הוא נופל אל תוך תהום שנמצאת בהר שדרכה הוא מגיע לאזור בו מתגוררות המפלצות. כך מתחיל מסעו של אותו ילד (אני בכוונה לא מזכיר את שמו זה חלק מהעלילה) למציאת הדרך החוצה. הדעה האישית שלי על המשחק שימו לב- חלק גדול מאוד מהסיפור של אנדרטייל, המשחקיות שלו ובעצם כל אנדרטייל מושפע מהבחירות שאני מבצעים, והכוונה היא שבכל קרב נגד יריב, תהיה לנו הבחירה אם להרוג אותו או לרחם עליו. המשחק והסוף שלו ישתנו בהתאם לדמויות שהרגת ולדמויות שלא הרגת ואפילו בהתאם לחברים שצברת במהלך המשחק. ככה שכל חלק של המשחק שונה בהתאם לדרך שאתה משחק אותו, ולכן אתייחס לכל חלק של המשחק (בין אם זה המוזיקה, הסיפור וכו') ב3 דרכים שונות- הדרך שבה חוויתי אותו כשהרגתי חלק מהדמויות- אותה אני אסמן בניטרלי, הדרך שבה חוויתי את המשחק כשהרגתי את כל הדמויות- אותה אני אסמן ברצח עם, הדרך שבה ריחמתי על כל הדמויות- אותה אני אסמן בשוחר שלום. חלק 1- הסיפור ניטרלי: הסיפור אולי נשמע פשוט, אבל הוא נהפך למעניין מאוד עם הזמן, אפילו שאני חייב לומר שלמשחק יש התחלה די חלשה לפחות כשמשחקים בדרך ה"ניטרלית"- רוב הטוטוריאל משעמם, אפילו שישנם כמה רגעים שגרמו לי לצחוק או ליהנות מהמוזיקה, אבל זה עדיין בעייה שמרוב הטוטוריאל לא נהניתי. אני אישית חושב שמשחק צריך להיות מעניין מהחלק הראשון, והאמת היא שאפילו שהטוטוריאל מיוחד, זה לא הופך אותו לטוב. כי הסיבה שהוא מיוחד היא כי אתה לא באמת משחק ברובו- יש ברוב הטוטוריאל ליטרלי דמות שעושה בשבילך אותו. אבל אחרי שעוברים את החלק המציק של הטוטוריאל, שלצערי הוא דבר נפוץ אצל משחקים מודרנים שבהם במקום לדאוג ללמד אותך את החוקים של המשחק דרך, המשחק, אתה צריך ללמוד אותו בעזרת דמויות מציקות שמתייחסות אליך כאילו אתה לא מבין דברים פשוטים כמו אם יש חור באדמה צריך לקפוץ מעליו. ולצערי, גם לאנדרטייל יש אחת מהדמויות הללו, אבל אני שמח לומר שבמהלך הסיפור היא הופכת לדמות מעולה, מעניינת וכתובה היטב, (כמו רוב הדמויות במשחק). אבל אל תקבלו את הרושם שהסיפור של אנדרטייל לא טוב, הסיפור מאוד טוב, הוא מעניין, מסתורי ומאוד חכם. אבל הדבר שהופך את הסיפור הזה לכל כך טוב זה הדמויות המעולות בו שלכל אחת יש אישיות מעניינת וסיפור רקע טוב. אני גם שמח לומר שבמהלך המשחק ישנו גם הומור מצחיק בין אם זה בדיאלוגים שלך עם הדמויות גם אם הן לא קשורות לסיפור, ובין אם זה במערכת הקרבות שעליה אדבר בהמשך. אבל באנדרטייל לשמחתי ישנם גם רגעים מותחים, עצובים ומסתוריים שעוזרים לעולם של המשחק להיראות מסתורי ומעניין, למשחק ישנם גם הרבה מאוד easter eggs מגניבים שמפתחים את עולם המשחק. זה לא סתם שלאנדרטייל יש מליוני מעריצים מרחבי העולם שניסו יום אחר יום לפצח את התעלומות השונות שהמשחק מחביא. אבל לשמחתי אנדרטייל יודע לשלב בין הרגעים המצחיקים, העצובים, המותחים והמסתוריים בשביל ליצור חווית משחק מעולה, הכוונה שלי היא שהמשחק צריך לדעת לייצר קצב נכון, כלומר לדעת מתי לשים חלק מתיש, קשה ומותח ומתי לשים חלק מרגיע ומצחיק ככה שאני לא אצא מהמשחק, בגלל שאין לי מוטיבציה להשלים חלק קשה אחרי שסיימתי Boss fight מטורף לדוגמא. הסיפור מעט קצר לעומת משחקים אחרים, אבל הוא בדיוק באורך שמתאים למשחק ומאוד מספק להשלים את המשחק על אף הסיפור הקצר. אפילו שכאן האווירה חלשה ביחס לדרכים האחרות, וזה בכלל שלא היה לה כיוון מסויים בין אם זה אווירה אפלה או אווירה אופטימית, ככה שהיא לא הצליחה להעביר איזה שהוא מסר או רגש. בקיצור, הסיפור של אנדרטייל בדרך הניטרלית פנומנלי, קצר, אבל מספק. על אף שהאווירה מעט מאכזבת. שוחר שלום: הסיפור בדרך ה"שוחרת שלום" הוא כמעט זהה לסיפור בדרך "הניטרלית" מלבד הסוף וside quest אחד, אבל זה מה שעושה את ההבדל וגורם לסיפור של הדרך ה"שוחרת שלום" להרגיש הרבה יותר מספק ואתה פשוט יוצא ממנו בהרגשה ממש טובה ומלאת אנדרנלין. הסוף של הסיפור פשוט מעולה והוא הסוף המושלם לסיפור של אנדרטייל, הוא כל כך טוב שהוא סוף יותר טוב מהמטרה המקורית שהמשחק שאתה צריך להשלים במשחק. (שהיא לצאת ממתחת לאדמה ולחזור לעולם בני האדם.) הside quest הנוסף הוא פשוט מעולה, גם מעניין ומלא בתוכן לגבי הרקע של הדמויות ולגבי העולם עצמו ואפילו מעורר כמה שאלות ותעלומות שעד היום מעריצי הסדרה לא הצליחו לפענח. ובנוסף למתח ולמסתורין ישנם גם הרבה דברים משחקים בside quest הזה שנותנים לדמויות הרבה יותר אופי ובמה להראות את האישיות המעניינת והמצחיקה שלהם. זה בדיוק מה שהתכוונתי כשדיברתי על קצב נכון- לדעת מתי לשלב רגעים מותחים ואינטנסיביים עם רגעים רגועים ומצחיקים. הסיפור מעביר באופן מעולה בעזרת הסיפוק וההנאה שיש בו את המסר של לא לפגוע ולהיות שוחרי שלום. האווירה במהלך כל הדרך היא אווירה משמחת ואופטימית שרק תורמת למשחק. בקיצור, גם בדרך השוחרת שלום הסיפור פשוט פנומנלי, והוא עלה על כל הציפיות שלי. רצח עם: הסיפור של הדרך ה"אכזרית" של אנדרטייל הוא שונה בהרבה מהשתיים האחרות, גם לטובה וגם לרעה. אפילו שהסיפור מציג צד אחר של האישיות של כל דמות תוך כדי שהוא משמר את האלמנטים שהפכו כל דמות למה שהיא, אני עדיין מרגיש שכל דמות זכתה לפחות במה מאשר בדרכים קודמות, הדמויות עדיין מעולות, אבל פחות רואים אותם. אני יודע שזאת הייתה הכוונה, אבל גם אם המשחק מנסה להעביר מסר כלשהו, הוא עדיין צריך לחשוב על הכיף שמעבר למסר ולנסות למצוא את האיזון בין השניים, ככה שקצת יותר פיתוח של הדמויות היה מתקבל בברכה. האווירה בדרך של רצח העם היא מעולה, היא גורמת לך להרגיש כמו הfinal boss בעיני המפלצות. חוץ מזה, הסיפור הוא מאוד חכם, מעניין ומסתורי בדומה לסיפור בדרכים האחרות, ומציג רקע נוסף על העולם שלא קיבלנו מהסיפור בדרכים האחרות. הסוף מעולה ומפתיע, הוא טוויסט מצויין ומעט קריפי באותו הזמן- והוא עוזר להעביר את המסר של המשחק של לא לפגוע ולנסות להיות שוחרי שלום. בקיצור, על אף שהסיפור פחות טוב מבפעמים הקודמות, הוא עושה עבודה מעולה בלייצר אווירה אפלה, הדמויות בו טובות אפילו שמעט חסרות והסוף מעולה. חלק 2- המשחקיות ניטרלי: המשחקיות באנדרטייל מתבססת על שני דברים- פתירת פאזלים בעולם של המשחק ולחימה במפלצות. כשתפתרו פאזלים בעולם המשחק תתקלו בפאזלים שונים ומגוונים, ועל אף שהם לא מאוד מאתגרים הם בהחלט מהנים מאוד ומתאימים לאזורים שבהם הם נמצאים והם מאוד הוגנים וברורים, והכוונה שלי בברורים היא שהם לא מסתככים על ניחוש, אלא על היכולות של השחקן "לחבר את חלקי הפאזל" ולהבין מה לעשות. כשתלחמו במפלצות תלחמו בהן במערכת קרב שדומה למערכת קרב במשחקי RPG אחרים, אבל משלבת גם אלמנטים של משחקי bullet hell ככה שהיא מרגישה מהנה הרבה יותר בעיני ממערכת משחקי RPG רגילים וגם שחקנים שלא מתחברים לז'אנר הRPG יוכלו להנות ממנה. בדרך ה"נטרלית" אתם תחוסו על חיי חלק מהדמויות- בשביל לעשות זאת תצטרכו לעשות דברים שונים, מצחיקים לרוב, אבל לפעמים מוזרים או אפילו מפחידים שיגרמו למפלצת לרצות להפסיק את הקרב. זה מוסיף למערכת הקרבות טוויסט מגניב, אבל לאחר שהבסת פעם אחת מפלצת בפעם הבאה שתתקל בה זה כמו לעבור על רשימת קניות, מכיוון שאתה כבר יודע מה צריך לעשות אז כל הקסם שהיה בפעם הראשונה שקרה בגלל שלא ציפית לדברים שהיית צריך לעשות, פשוט נעלם. בשביל להרוג מפלצות גם לזה לא תוכלו פשוט ללחוץ על כפתור המתקפה, אלא יש לכם מעין משחקון קצר שדורש זמן תגובה טוב שבעזרתו נקבע כמה נזק המתקפה תעשה ליריב. המשחקון הוא די כיף והוא לא חוזר על עצמו כמו ההתנהגויות שאתה צריך לבצע כשתרצה לרחם על מפלצת, מכיוון שישנם נשקים שונים שדורשים תזמון שונה. במשחק ישנם בוסים יצירתיים ומעולים ולכל בוס ישנו גימיק יחודי משלו. בקיצור, המשחקיות כיפית, אבל לא מושלמת. עם זאת, היא טובה וחדשנית עד כדי כך שגם אנשים שלא אוהבים משחקי RPG יוכלו להנות ממנה. הבוסים מעולים ומיוחדים. שוחר שלום: בדרך ה"שוחרת שלום" אתם פשוט תצטרכו לרחם על כל הדמויות בדרך שדיברתי עליה מקודם. גם כאן ישנם פאזלים והם זהים לפאזלים בדרך ה"ניטרלית". מבחינת אויבים גם כאן שתי הדרכים זהות מלבד האויבים בSide quest שדיברתי עלייה מקודם והfinal boss המעולה והמספק שעוזר לאווירת המשחק ולמסר שלו. גם כאן למשחקיות ישנה את אותן בעיות שיש למשחקיות הקודמת, היות והן מאוד דומות, אבל בגלל שכאן אנו מרחמים על כל המפלצות נוצרת אווירה הרבה יותר טובה לקרבות, גם אם הם חוזרים על עצמם. האמת היא שאפילו שהמשחקיות טובה, העובדה שהיא דומה למשחקיות בדרך הניטרלית זה די חבל, היה פה הרבה פוטנציאל מבוזבז. בקיצור, המשחקיות כיפית כמו בדרך "הניטרלית", אבל לצערי היה לה הרבה פוטנציאל מבוזבז. בנוסף, האווירה של הקרבות טובה בהרבה מהאווירה בדרך ה"ניטרלית". רצח עם: בדרך ה"אכזרית" תצטרכו להרוג מפלצות בדרך שציינתי בפסקה הראשונה, יש הרבה יותר פוקוס על להתחזק ולעלות לבלים כמו במשחקי RPG רגילים שזה דבר שאני תמיד אוהב. בדרך הזאת אין פאזלים בכלל, דבר שדווקא עובד לטובה מכיוון שזה עוזר לפתח אווירת משחק אפלה ועצובה. אבל אני מרגיש כי לא היה מספיק דגש על נשקים ומגנים שונים ועל סטטים בכללי שזה דברים שהיו אמורים לבלוט בדרך הזאתי של המשחק, אבל לא ניתנה להם תשומת לב מספקת שזה עוד פוטנציאל שהיה למשחק שהתבזבז. בדרך הזאתי הבוסים שונים לגמרי ויש הרבה פחות בוסים, אבל הכמות העצומה של קרבות נגד מפלצות רגילות מפצה על זה. חוץ מזה, הבוסים קשים מאוד דבר שגם הוא מפצה על המחסור בבוסים. בקיצור, הפאזלים אמנם נעלמו, אבל זה לא דבר רע, להיפך- זה תורם לאווירת המשחק! בכללי, המשחקיות מצויינת ונותנת דגש יותר על אלמנטים של RPG שאני אישית אוהב, אבל היה פוטנציאל מבוזבז וחבל. הבוסים מעט חסרים, אבל ישנם מספיק דברים שיפצו על כך. חלק 3- המוזיקה ניטרלית: המוזיקה פשוט מעולה, אין שיר אחד שאני לא שמח לשמוע בזמן שאני משחק. כל שיר מתאים למקום שבו הוא מושמע וחלק בסיפור בו הוא מושמע. אני שמח לומר שאת רוב השירים הללו אני זוכר היטב, ואת האזורים בהם הושמעו את השירים הטובים ביותר אני גם זוכר בצורה הטובה ביותר. אני חושב שאין לי יותר מדי איך לפרט במקרה הזה בגלל שכל השירים היו פשוט מעולים ואין לי אף תלונה אחת על המוזיקה. שוחר שלום: השירים בדרך ה"שוחרת שלום" הם כמעט זהים לשירים בדרך הניטרלית, וגם השירים שלא נמצאים בדרך ה"ניטרלית" והם אקסקלוסיבים לדרך ה"שוחרת שלום" הם פשוט מצויינים ומקדמים את האווירה האופטימית שיש בדרך הזאת. רצח עם: המוזיקה כאן היא מעט פחות בולטת באזורים מסויימים, אבל זה בשביל להבליט את האווירה האפלה והמיוחדת של הדרך הזו, זה עוזר לגרום לך להרגיש רע על המעשים הרעים שאתה מבצע ונותן למשחק יותר עומק ומשמעות, וגם עוזר לך להבין את המסר של המשחק. (דוגמא לשיר מעולה מהמשחק) חלק 4- הגרפיקה הפעם אתייחס לשלושת הדרכים של המשחק כאחד, כי הגרפיקה בשלושתם זהה. הגרפיקה אמנם נראית ישנה, אבל ברוב האיזורים היא נראית מאוד טובה בעיני, אבל זה מנקודת מבט של מישהו שאוהב מאוד גרפיקה נוסטלגית של משחקים ישנים. ישנם מספר איזורים בודדים שלא היו מעוצבים הייטב, אבל רוב האיזורים בהחלט ניצלו את המיטב מהסוג גרפיקה. המראה של הדמויות בזמן הקרבות מצויין וגם המראה של המוכרים בחנויות השונות, הגרפיקה לא תתאים לכולם, אבל אל תתנו לזה לעצור אתכם מלשחק באנדרטייל. הסיכום לסיכום, אנדרטייל זה חוויה מעולה שאני ממליץ לכל גיימר לעבור, בין אם הוא מתחבר לז'אנר הRPG ובין אם לא, בין אם הוא מתחבר לגרפיקה ובין אם לא ובקיצור, זה משחק חובה. כל אלמנט של המשחק הוא מלא ביתרונות והפגמים של המשחק הם כל כך קטנים בהשוואה לחוויה הכוללת שאני יכול להתעלם מהם בציון הסופי שהוא 9 מתוך 10.
  2. תודה על המחמאות האמת שאני נמנעתי להשתמש בוונדר טרייד בגלל שזה מקל על השלמת הפוקידקס בהרבה. ולגבי X וY אני עומד להתחיל לשחק את X, ואולי לעשות עליו גם ביקורת.
  3. אישית אני חושב שהרעיון של ה72 והתסכול שאתה מקבל- מלא להספיק את הquest שהתמקדת בו רק תורמים לאווירה האפלה של המשחק. חוץ מזה לגבי מי שהזמן הציב להם אתגר ישנו את השיר שמאט את הזמן פי 2 שבעזרתו ניתן להשלים את רוב המערות בלי להגיע לfinal hours. למרות כל אלה, אני יכול להסכים איתך שה72 שעות יכולות לפעמים להרוס יותר מאשר שהן תורמות, והאמת שנתתי למשחק בכל זאת את הציון 9 זה כי החוויה הכללית שלי עם המשחק הייתה כל כך טובה שזה לא השפיע לי על ההנאה שלי מהמשחק.
  4. סיקור מעולה! בזכות הסיקור הלכתי לשמוע שירים של הלהקה, אפילו שאני פחות מתחבר לשירים מהז'אנר הזה, עדיין נהניתי מהם ואני חושב שחלק מהסיבה זה הסיקור המצויין שלך (אני לא יודע ממש איך להסביר את זה, אבל הסיקור הוא חלק מזה.)
  5. אני שמח לשמוע שאהבת את הביקורת, ולגבי ה3DS אל תתאכזב כל כך כי כבר כמעט ואין משחקים שיוצאים אליו והוא יחסית ישן, עדיף אם כבר אתה רוצה לשחק משחקים של נינטנדו אז כדאי להשיג סוויטץ'
  6. ביקורת- Pokemon Omega Ruby לאחר ההצלחה של משחקי הפוקימון הראשונים-(Pokemon Green , Pokemon Yellow ,Pokemon Blue, Pokemon Red) חברת Game Freak שיצרה את משחקי הפוקימון רצתה לנצל את ההצלחה של פוקימון ברחבי העולם ושחררה משחקים נוספים בשם Pokemon Gold ו Pokemon Silver ואחריהם חברת Game Freak שחררה לGame boy Advanced את Pokemon Ruby ו Pokemon Sapphire שמתרחשים במחוז הואן. (שעליו כנראה כבר שמעתם מהליגה) אבל, הביקורת היום היא לא על Pokemon Ruby, אלא על הרימייק שלו שיצא לנינטנדו Pokemon Omega Ruby- 3DS שם המשחק: Pokemon Omega Ruby. מפתח: Game Freak. שנת יציאה: 2014 (12 שנה אחרי המשחק המקורי שיצא ב2002) ז'אנר: RPG. עלילת המשחק: למשחק אין עלילה מיוחדת כל-כך או שונה מעלילות קודמות, גיבור המשחק מגיע למחוז חדש, בו הוא פוגש את הפרופסור של המחוז- מקבל ממנו פוקימון ויוצא למסע להביס את שמונת המכונים של המחוז ואת האליט 4 ואז להביס את האלוף של המחוז ולהפוך לאלוף של המחוז. אבל, בשונה ממשחקים קודמים נוספה מעת עלילה לגבי העולם של המשחק מעבר למכונים ולליגה שלו, בזמן שאתה מביס את ה"קבוצה הרעה" של המשחק. הדעה האישית שלי על המשחק: העלילה של המשחק כמו שאמרתי לא מיוחדת, אבל היא מספיקה למשחק, וחוץ מזה המשחק נתן דגש הרבה יותר גדול על לפתח את עולם המשחק מעבר לליגה שלו. עם תעלומות מסתוריות, אגדות ופוקימונים אגדיים שונים ומיוחדים. ה"קבוצה הרעה במשחק" קיבלה חלק הרבה יותר משמעותי בסיפור, והיא הייתה יותר מעניינת מבמשחקים קודמים. ולמשחק אפילו יש משימה שמתאפשרת רק אחרי שסיימת אותו, שרק מפתחת עוד יותר את עולם המשחק. העלילה אבל כמו שאמרתי מתאימה לו, היא אפית אבל ילדותית באותו הזמן, בדיוק כמו האווירה של המשחק, אבל זה חלק מה"charm" של פוקימון, האווירה הזאתי יוצרת את הנוסטלגיה שיש לאנשים מהמשחקים ביחד עם משחקיות מהנה ומעט ילדותית שעליה אדבר בהמשך. המוזיקה במשחק מעולה ומתאימה למשחק וגם היא עוזרת לנוסטלגיה, והיא תמיד גורמת לך להרגיש את הרגשות הנכונים, כמו המוזיקה שבאזור הראשון של המשחק שפשוט נעימה לאוזן וגורמת לעיר כולה להרגיש "חמימה" ו"מקבלת". תלונה אחת שיש לי על המוזיקה היא שברוב הקרבות היא ממוחזרת וזה לקראת סוף המשחק מתחיל להימאס אחרי כל כך הרבה קרבות. המשחקיות במשחק דומה לרוב משחקי הRPG (לכל צד יש תור שבו הוא בוחר התקפה ואז אותו דבר עושה הצד השני, אפשר גם לעשות דברים אחרים כמו לרפא או במקרה של פוקימון ללכוד את הפוקימון שנגדך אם הוא לא שייך למאמן.) רק עם טוויסט משלה, כמו הסוגים השונים של הפוקימונים שמשפיעים זה על זה, או איך שישנם המון דמויות לבחור לשישייה שלך. אבל מה שהופך את המשחקיות למהנה זה העלילה של המשחק, אתה לא גיבור עם חרב מגניבה וקבוצה של קוסמים ולוחמים כמו בהרבה משחקי RPG, זה יוצר אווירה יחודית וחדשה. המשחק המקורי שעליו מבוסס הרימייק גם הוסיף הרבה טוויסטים חדשים למשחקיות של המשחקים הקודמים בסדרה, כמו למשל היכולות של כל פוקימון שמאפשרות לו לבצע דברים מיוחדים במהלך הקרב בהתאם ליכולת, או המצב של הפוקימון שעוזר לקבוע כמה נקודות הפוקימון יקבל לכל סטאט או קרבות של שני פוקימונים על שני פוקימונים. המשחק מלא בתוכן שכיף לי לפחות להשלים, בין אם זה להשלים את הפוקדקס (למרות שלא השלמתי את כולו זה עדיין היה כיף לצוד את הפוקימונים השונים, במיוחד את האגדיים) או להשלים את המשימות שנפתחות אחרי סוף המשחק. המשחק מלא בתוכן שרק מוסיף ל"charm" שלו שדיברתי עליו מקודם ואני שמח לומר שלהשלים את הפוקדקס זה לא מעצבן כמו לאסוף את כל הKorok Seeds בThe Legend of Zelda Breath of the Wild, אלו מכם ששחקו יבינו. לסיכום, אני נותן לPokemon Omega Ruby את הציון 8 מתוך 10, אפילו שהמשחק לא מושלם, רחוק מזה אפילו, הוא בהחלט מהנה מאוד ושווה לכם לשחק אותו, במיוחד אם אתם חדשים לז'אנר הRPG.
  7. היי, קודם כל כמה דברים: -כל הכבוד על כתיבת הסיקור! -הדעה האישית הייתה קצרה מדי, אולי תפרט מעט יותר על מה דעתך על כל חלק בסדרה, או תכתוב על איך שהיו בה דברים מעניינים ששמת לב אליהם ואהבת לדוגמא. (ישנם אלפי אפשרויות לאיך אתה יכול להרחיב) -לא פירטתת יותר מדי על כל דמות, וכדאי גם להוסיף תמונה לכל דמות. -חוץ מזה אחלה סיקור!
  8. המשחק הוא על קונסולת ה3DS של חברת נינטנדו, אי אפשר להוריד אותו למחשב לפי מה שאני יודע, אולי אני אעלה מדריך לגבי איך לעבור חלק מהשלבים בו בעתיד.
  9. רעיון טוב, אבל אבן הגנה ב5000 מטבעות? אני לא חושב שמישהו ישיג כל כך הרבה מטבעות אז זה די סתם, אבל חוץ מזה זה בסדר, אולי חוץ מאבני חלום בשביל שהנדירות שלהן לא תרד...
  10. The Legend of Zelda- A Link Between Worlds לאחר שנים שבהם סדרת The Legend of Zelda עקבה אחרי הנוסחה הליניארית של The Legend of Zelda Ocarina of Time, המשחק A Link Between Worlds שובר את כל התבניות וחוזר לשורשים של הסדרה, של משחקים פתוחים יותר ופחות ליניארים. על אף שהמשחק הוא בעצם סוג של רימייק של The Legend of Zelda A link to the past אבל הוא מוסיף טוויסט של משחקיות יותר פתוחה ופחות לינארית אפילו משל A link to the past, ועם מכניקה חדשה ומיוחדת שמאפשרת לגיבור המשחק, Link להתמזג עם קירות ולהפוך לציור על קיר. כמה פרטים על המשחק: המשחק A link between worlds הוא משחק אקשן הרפתקאות מסדרת המשחקים The Legend of Zelda. המשחק יצא בשנת 2015 ופותח והופץ ע"י נינטנדו. ניתן להריץ את המשחק רק על הנינטנדו 3DS והמשחק הוא 2D עם גרפיקה מעת משוכללת משל רוב משחקי ה2D. תקציר המשחק: ממלכת היירול שבה מתגורר לינק, מואיימת שוב פעם בידי רשע נורא. עלילת הסיפור מתחילה בביתו של לינק, שבו הוא מתעורר באיחור להתמחות שלו כנפח, כשהוא מגיע למקום עבודתו של הנפח, הוא בדיוק רואה את קפטן המשמר המלכותי של היירול עוזב את המקום, אך הוא שכח את החרב החדשה שהכינו לו. לינק יוצא אחר הקפטן ובסופו של דבר מגיע לכנסייה שם היה אמור להיות הקפטן, בכנסייה הוא פוגש נזירה ומדבר איתה מעט, הנזירה נכנסת לכנסייה ולאחר מספר רגעים שומעים צרחות מהכנסייה ודלתות הכנסייה ננעלות. לאחר שלינק מוצא דרך חלופית להיכנס לכנסייה הוא מגיע אל ההיכל הראשי שלה, שם הוא רואה אדם מסתורי ומרושע שהופך את הנזירה מסיבה לא ידועה לציור. לינק מנסה להילחם באדם אך מפסיד בקלות, אותו אדם בורח ולינק מתעורר בביתו. את ההמשך אשאיר לכם לגלות בעצמכם, אני רק אוכל לומר שמכאן לינק יוצא למסע חובק עולם להצלת היירול מפני רשע מסתורי. הדעה שלי על המשחק: המשחק אמנם דומה באופן מחריד ל A Link to The Past, אבל אין ספק שהמכניקה החדשה של ההתמזגות עם קירות שעלייה אדבר בהמשך, הטוויסטים הקטנים שהוסיפו לסיפור והפאזלים החדשים שהוסיפו לישנים גורמים למשחק להרגיש אחר לגמרי, אבל עם נוסחה דומה. אם כבר מדברים על הנוסחה, כמו שאמרתי בתחילת הביקורת, המשחק שבר את רצף המשחקים שעקבו אחרי הנוסחה העגומה של Ocarina of Time שלפיה הסיפור המרכזי יועבר באופן לינארי כמו מעין טיול, בשונה מבA Link Between Worlds שבו ניתן לחוות את המערות שעליהן גם אדבר בהמשך, חוץ ממערת הטוטוריאל באיזה סדר שרוצים, טוב, כמעט בכל סדר שרוצים מכיוון שחייבים לעבור את 2 המערות הראשונות לפני שבע המערות האחרונות, אבל ניתן לעבור את 2 המערות הראשונות באיזה סדר שרוצים וכך גם לגבי ה7 האחרונות. החופשיות הזאתי מאפשרת לסיפור להרגיש באמת כמו הרפתקה, ולא כמו טיול שאתה נלקח אליו עם כמה בובות צעצוע שאתה צריך להביס. אבל, גם לנוסחה הזאתי יש את הבעיות שלה, הסיפור הליניארי של Ocarina of Time מאפשר לדמויות בו לקבל יותר פיתוח וניתן לדעת עליהם יותר, להכיר אותן יותר ולהתחבר אליהן יותר. מאשר לדמויות בA Link Between Worlds שכמעט ולא התחברתי אליהן. למשל, כאשר מסיימים מערה בOcarina of Time זה הרבה יותר מספק, כי הצלת דמויות שאתה באמת מכיר, בשונה מכשמסיימים מערה בA link between worlds. למרות שהסיפור בA Link between Worlds יותר חלש מהרגיל, עדין נהניתי ממנו. במהלך הסיפור תצטרכו לעבור מערות שונות, כל מערה מלאה בפאזלים, שאני יכול לומר בביטחון, הרבה יותר טובים מבמשחקים קודמים, ודורשים הרבה פחות ניחוש ויותר חשיבה יצירתית. אבל אני חושב שההבדל העיקרי בין הפאזלים במשחק הזה למשחקים הקודמים הוא העיקרון, במשחקים קודמים כמו Ocarina of Time רוב הפאזלים לפחות מבחנתי, לא היו מאוד ברורים. ולא מבחינה של מסובכים, אלא פשוט לא ברורים, התבקשתי לעשות דברים שלא ידעתי שאני מסוגל ואני לא אמור לדעת על קיומם. לעומת זאת, הפאזלים של A link Between Worlds הם עם כללים ברורים, והאתגר הוא לדעת לחבר את כל המכניקות שהמשחק הציג, בשביל לפתור את הפאזל, ברור מה אתה צריך לעשות, ואין שום דבר לא ברור, והאתגר כולו הוא פשוט לדעת "לחבר את החלקים" והוא דורש יותר חשיבה מאשר ניחוש. חוץ מזה כל מערה בA Link Between Worlds היא יחודית עם פאזלים שמסתמכים על מכניקות מיוחדות שיחודיות לכל מערה. המוזיקה במשחק מעולה, כמצופה ממשחק בסדרת The Legend of Zelda, הרבה מהקטעים המוזיקלים במשחק הן ממשחקים קודמים, אבל אין לי יותר מדי בעיה עם זה, מכיוון שישנם הרבה קטעים חדשים ונפלאים. כל קטע מוזיקלי מתאים למקום שבו הוא נמצא, והוא נשמע פשוט נפלא על ה3DS. המוזיקה במשחק תמיד מעצימה תחושה מסויימת, בין אם זה תחושה של הרפתקה כשאני מסתובב וחוקר את האזורים השונים בממלכה, או מוזיקה מעט קריפית במערה עם אויבים כמו זומבים או מומיות. אחת מהמכניקות המרכזיות במשחק היא המכניקה של להתמזג עם קירות, שמאפשרת לפאזלים ולעולם כולו לקבל מימד חדש לגמרי, המכניקה הזאת עוזרת לעולם המשחק להיראות שונה לגמרי, ולפאזלים להיות מעניינים יותר. בזכות המכניקה הזאתי אתה תמיד הרבה יותר עירני מכיוון שיכול להיות איזשהו סוד מוחבא על הקירות שתוכל לאסוף, או דרך אחרת לפתור פאזל באופן יותר פשוט מהדרך שמצאת, או דרך אחרת להביס אויב. הבוסים והאוייבים במשחק כיפים יותר ללחימה מאשר מבמשחקים קודמים, אפילו שלהילחם יותר פשוט מבמשחקים קודמים, אבל אני חושב שבמשחק הזה מה שכיף הוא שזה פשוט אבל מעט מאתגר באותו הזמן. חוץ מזה הבוסים, יצירתיים ומגוונים והדרך של להביס אותם יצירתית ודורשת מעת מחשבה גם, מה שמוסיף עוד ערך לקרבות הבוסים ועוד עניין. לסיכום, A Link Between Worlds הוא חוויה מהנה, שאני ממליץ לכל אחד שאוהב את ז'אנר האקשן הרפתקאות, גם שחקנים שלא מוכרים עם הז'אנר או עם משחקי מחשב בכללי יוכלו להתחבר עליו בקלות, על זה ועל כל הנקודות הטובות שציינתי לפני כן, אני נותן ל A Link Between Worlds ציון של 9 מתוך 10. שימו לב! במידה ויהיו 5 מגיבים לאשכול הזה יוגרל ביניהם 50 זהב. במידה ויהיו 10 מגיבים לאשכול הזה יוגרל ביניהם 100 זהב.
  11. הספר נשמע ממש מעניין והסיקור מעולה! תודה על הסיקור
  12. Aladdin- סיקור סרט אלאדין או Aladdin הוא סרט אנימציה של דיסני, מז'אנר הפנטזיה. הסרט יצא לראשונה בנובמבר ב1992, וזכה לביקורות חיוביות ואף היה הסרט הרווחי ביותר באותה שנה. אורכו של הסרט 90 דקות. הסרט הוקרן לראשונה בגרסה עברית כשנה לאחר יציאתו ב12 ביוני 1993. תקציר הסרט: הסרט מתרחש בעיר אגרבה, שבה יועצו של הסולטן בעיר, ג'פאר, מתכנן להשיג מנורת קסמים שבה מתגורר ג'יני, כדי שיוכל למלא את משאלותיו, אך לצערו רק אדם אחד מורשה להיכנס למערה שבה חבוייה המנורה. לאדם הזה קוראים אלאדין, הוא גנב צעיר שמתגורר בעיר אגרבה בעוני. באותו הזמן, הנסיכה של העיר, יסמין מקבלת הצעות נישואין רבות מנסיכים מממלכות שונות, אך מסרבת לכולם. הסולטן, חושש שביתו תגיע לגיל מבוגר ללא חתן, מפעיל עליה לחצים כדי שתמצא לה בעל, בתגובה הנסיכה בורחת מהארמון. במהלך המסע של הנסיכה בעיר, היא מסתכסכת עם אחד מהמוכרים בשוק, אלאדין מציל אותה ומביא אותה אל ביתו, הם מתאהבים אבל לרוע המזל שומריו של הסולטן מוצאים את הנסיכה עם אלאדין ומכניסים את אלאדין לצינוק. בצינוק הוא פוגש זקן, שהוא בעצם ג'פאר בתחפושת, אותו זקן עוזר לאלאדין להימלט מהצינוק והם יחדיו יוצאים למסע אל המערה שבה חבוייה המנורה. כשהם מגיעים למערה, הזקן שולח את אלאדין לתוכה, לאחר הרפתקאות מסוכנות במהרה, בסופו של דבר אלאדין נותר תקוע במערה עם המנורה שבה חבוי הג'יני ועם חבר חדש שהוא שטיח מעופף. וכך יוצא אלאדין למסע להשגת ידה של הנסיכה יסמין עם הג'יני החדש שלו, השטיח המעופף שלו וקופו הנאמן אבו. הדמויות: אלאדין: הוא הגיבור של הסרט, נער טוב לב וערמומי החי בעיר אגרבה, גונב מזון למחייתו. הוא היחיד שמסוגל להיכנס למערת הפלאים בה חבוייה המנורה עם הג'יני. יסמין: הנסיכה של העיר אגרבה, היא עומדת להגיע לגיל שלפי חוקי אגרבה חייב להיות לה חתן, ולכן אביה, הסולטן לוחץ עליה שתמצא אחד. היא בורחת ומתאהבת באלאדין. אבו: הקוף הנאמן של אלאדין, הוא מלא אישיות, מעט חסר מעצורים, מעט ביקורתי, אבל זה מה שהופך את דמותו למיוחדת. ג'יני: הג'יני שחבוי במנורה שנמצאת במערת הפלאים, הוא מסוגל למלא שלוש משאלות לכל אדם שמשפשף את מנורתו, הוא עוזר לאלדין במהלך הסרט להשיג את ידה של הנסיכה יסמין, וגם הופך לחבר טוב של אלאדין. ג'אפר: יועצו של הסולטן, הוא מכשף אפל, תחמן ורשע. הוא רוצה לשלוט באגרבה ולהשיג כוח ועוצמה, וכדי לעשות זאת הוא זקוק למנורת הקסמים שנמצאת במערת הפלאים. הדעה שלי על הסרט אפילו שראיתי את אלאדין רק השנה (26 שנה אחרי שהסרט יצא), הסרט עדיין נראה מצויין, האנימצייה מעולה וגם הסאונד. הסרט יהיה טוב גם בעוד 10 שנים, העלילה טובה ולא משנה באיזה גיל אתה, אני בטוח שתוכל להנות. הסרט מלא בדמויות טובות וכתובות היטב, לא סתם הסרט היה הרווחי ביותר בשנת 1992. (השנה שבה הוא יצא) ויש סיבה שסרטים מצויירים עד היום הם לא זכורים היטב כמו אלאדין, זה העלילה הפשוטה והמעניינת, האנימציה, הסאונד והמראה הכללי של הסרט שלא מתיישנים והדמויות הכתובת היטב שהופכות אותו להרבה יותר מהנה לצפייה ומיוחד מאשר כל הסרטים היום עם העלילות והעולם המסובכים יותר. יכול להיות שכל כך הרבה אנשים זוכרים אותו לטובה גם בגלל טיפת נוסטלגיה, אבל בתור אחד שלא ראה אותו בילדות אני יכול לומר שהוא עומד במבחן הזמן והוא לא רק יראה טוב לילד קטן בלי עירנות לפגמים. לסיכום, אני נותן לאלאדין 10\10, אולי הוא לא הסרט המדהים ביותר, אבל לא הצלחתי למצוא בסרט פגמים טובים מספיק בשביל להוריד לא ניקוד.
  13. רעיון מעולה, אני דווקא כן בעד האפקטים, יגרום לקרבות להיות הרבה יותר מעניינים מאשר הספמה של התקפות חזקות מהסוג שטוב נגד הפוקימון שנגדך...
  14. Majora's Mask - ביקורת Majora's Mask או בקיצור MM (ככה אני אקרא למשחק בביקורת) הוא משחק בסדרת המשחקים The legend of Zelda, הוא משחק ההמשך של המשחק הקודם בסדרה שיצא שנתיים לפניו The legend of Zelda Ocairna of time שהיה הצלחה מסחררת ונחשב עד היום לבין המשחקים הטובים ביותר שנוצרו (עליו תוכלו לקרוא בביקורת שמצאתי בפורום בלחיצה כאן) כך שבגלל היותו של MM המשך של העלילה של Ocarina of time (או בקיצור Oot) בעיני ובעיני אנשים רבים הוא היה אמור להיכשל בגלל הרף הגבוה שקודמו הציב, אבל למרות כל אלה ועל אף שייצרו את המשחק תוך שנה בלבד MM מצליח לעמוד ואף לעבור את הרף שהציב Oot בדרכו המיוחדת שלו, שלא נראתה בשום משחק לפני כן או לאחר מכן. (שיחקתי את המשחק על הנינטנדו 3DS בגירסה המחודשת שלו Majoras Mask 3D ) שם המשחק: The Legend of Zelda Majora's Mask 3D ז'אנר: אקשן הרפתקאות ניתן לשחק את המשחק על: Nintendo 64, Nintendo Game Cube, Wii, Wii U ואת הרימייק ניתן לשחק על ה3DS תאריך יציאה: 27 לאפריל, 2000 הגבלת גיל: 10 ומעלה. ניתן לשחק את המשחק ע"י שחקן אחד. עלילת המשחק: בתחילת המשחק אנו רואים את גיבור המשחק הקודם, לינק ביער המסתורי "The Lost Woods" במסע אחר הפיה שלו, נאבי שנעלמה במשחק הקודם בסוף המשחק. כשלפתע פתאום, נער מסתורי לבוש מסכה ושתי הפיות שלו מפתיעים את לינק, מפילים אותו מהסוסה שלו וגונבים לו את הOcarina שלו, לאחר מכן הם בורחים על הסוסה שלו לתוך לב היער. לינק יוצא למרדף אחרי הנער שמוביל אותו לגזע עץ חלול שאליו לינק נופל. הנפילה ארוכה ומסוכנת, אבל למזלו של לינק הוא שורד. מולו הוא רואה את אותו נער חבוש מסכה מרחף באוויר כמו שתי הפיות שמלוות אותו, הנער מתגרה בו ומטיל עליו כישוף אפל שגורם ללינק להיכנס לסיוט שבו הוא נרדף על ידי מפלצות מוזרות, וכשלינק מתעורר מאותו סיוט הוא רואה שגופו נהפך לגוף כמו של אותן מפלצות שהופיעו בחלומו. הנער המסתורי מתגרה עוד קצת בלינק ובורח ומשאיר מאחורה את אחות מהפיות שליוו אותו. הפייה מתייחסת בגסות רוח ללינק ודורשת ממנו שיעזור לה לחזור אל אותו נער. לינק והפיה יוצאים למסע אחר הנער ולאחר מספר מקומות מסתוריים בהם לינק עובר עד שהוא מגיע לממלכה חדשה לגמרי, שם הם פוגשים אספן מסכות, הטוען שהוא יכול להחזיר את לינק לצורה המקורית שלו אם לינק יצליח להשיג את הOcarina שלו בחזרה, אבל הוא יצטרך לעשות זאת תוך 72 שעות, אך בתחילת המשחק לא כל כך ברור למה דווקא תוך 72 שעות. וכך לינק יוצא למסע בארץ המסתורית שאליה נכנס בשביל להשיג את הOcairna שלו בחזרה, אבל כשהוא עושה זאת הוא מבין שיש לו בעיות גדולות יותר להתמודד איתן. הדעה שלי על המשחק על אף שהמשחק נוצר תוך שנה, הוא עדין מלא תוכן. אפילו שהסיפור בו די קצר, ויש בו רק 4 מערות (לOot היו 8 לא כולל המערה האחרונה) ומערה אחרונה שהיא בעצם לא ממש מערה אלא כמה mini games קשים במיוחד ומהנים. אבל כל אחת מהמערות היא מהנה, מאתגרת ומיוחדת. כל אחת מהמערות הללו מלאה בפזאזלים שהשחקן יצטרך לפתור כדי להתקדם בה, אבל ישנם גם מיני בוסים ובוסים. לצערי בהרבה מערות היו אותם מיני בוסים, ורוב הבוסים הם בינוניים או לא ממש טובים טובים בלשון המעטה שזה בעיה בגלל שבמשחק ישנם בסביבות ה5 בוסים, בין אם זה שהבוסים קלים מדי ומשעממים או ארוכים מדי ולא מהנים, דבר שהוא בעיה במשחק שבו ישנו טיימר שעליו אדבר בהמשך. אבל חשוב לציין שבמשחק ישנם 2 בוסים שאהבתי מאוד, אחד מהם הוא כיפי מאוד וקצת מאתגר והשני זה הפיינל בוס שהאמת שלא אהבתי בגלל הקרב עצמו שהיה די מאתגר, אבל אהבתי אותו בגלל הסיפור שמאחוריו שגורם לו להרגיש הרבה יותר כיפי ומעניין. חשוב לציין שחלק מהבוסים במשחק המקורי טובים יותר מהבוסים ברימייק ששיחקתי. לפני כל מערה נצטרך לעבור באזור מיוחד עם דמויות שנפגעו בגלל הצרות שגורם אותו נער עם מסכה לעולם, באזור נכיר דמויות מעניינות עם סיפור עצוב ומרגש שעוזרות לאווירה של המשחק. אני נהניתי לעבור לפני כל מערה אצל ערים שונות ולהבין מה קרה לדמויות השונות בעיר. למרות הסיפור הקצר עדין הצלחתי להנות מהסיפור מאוד, אבל יותר מזה מה שהפך את המשחק למהנה באמת זה הדמויות שבו והside quests המעולים שלמשחק היה הרבה מאוד מהם והם עזרו לפתח את העולם של המשחק, אפילו שחלקם היו משימות קצרות ולא מעניינות, עדיין נהנתי מהן בגלל הדמויות המעניינות של MM. ואפילו שישנם מספר side quests לא ממש טובות, הרוב הן מעניינות, מאתגרות ומלוות בסיפור צד מעניין שגורם להן להרגיש כמו משחק בפני עצמו. המוזיקה במשחק מעולה, והיא עוזרת להעביר לנו את המסרים של המשחק ועוזרת לאווירה שלו. בין אם זה במצפה הכוכבים כשהמוזיקה היא מלווה בטון בעיני מעט אפל, או המוזיקה המחרידה ב6 שעות האחרונות שנותרו לנו מתוך אותן 72 שעות שדיברתי עליהן לפני כן אבל מחרידה לא בגלל שהיא גרועה, אבל בגלל שהיא גורמת לי להרגיש נורא בגלל כמה שהיא אפלה במיוחד כשהיא מלווה בעולם שנראה אפל מתמיד ועצוב מתמיד. אבל ישנם גם כמה פעמים שבהם המוזיקה היא גם משמחת, אבל העניין הוא שתמיד המוזיקה מתאימה למקום ולמצב והמוזיקה תמיד מעולה. במשחק ישנם גם מספר מכניקות כמו הטיימר שדיברתי עליו מקודם, שגם הן כמו המוזיקה עוזרות להעביר את הטון של המשחק. כמו למשל אותו טיימר שמגביל אותכם בזמן ומכריח אותכם לחזור בזמן כל פעם שהוא עומד להיגמר, מה שאומר שאם הייתם באמצע מערה כלשהי למשל או side quest כל מה שהצלחתם יחזור לקדמותו. וזה אולי נשמע מתיש וזה באמת מתיש, אבל MM רוצה שתהיו מותשים, הוא רוצה שתרגישו שהזמן כולא אתכם ושאי אפשר לחמוק ממנו. עוד מכניקה מגניבה זה המסכות, במהלך המשחק תאספו מסכות שונות בעלות יכולות שונות ומשונות, רוב המסכות יעילות רק למשימת צד אחת או שתיים, אבל עדיין כיף להשתמש בהן. אבל המסכות הבאמת יעילות זה 3 המסכות שמאפשרות לכם במהלך המשחק להפוך לדמויות שונות שתכירו במהלך המשחק ומאפשרות לכם להשתמש ביכולות יעילות שישמשו אתכם במהלך המשחק. ולכל מסכה כזו גם יש סיפור צד של איך השגתם אותו שהוא אפל וגם הוא עוזר להעביר את הטון של המשחק. אבל אני חושב שהנקודה החזקה ביותר של MM היא לא הסיפור, לא הside quests ואפילו לא המוזיקה והמכניקות המעניינות אלא האווירה והטון של המשחק, הם אפלים ועצובים, אבל באותו הזמן מרגשים. האווירה הזאתי לא עוזבת במשך כל המשחק, ובזכותה המשחק הזה מצליח לעמוד בסטנדרטים של היום אפילו שהוא יצא לפני 19 שנים. ובזכותה לא משנה כמה פעמים שיחקתי בMM עדיין התעניינתי בעולם העשיר שלו אבל למרות כל הדברים הטובים האלו, ישנם גם כמה פגמים במשחק, כמו למשל איך שהוא עוקב אחרי הנוסחה הפגומה של קודמו Oot ונותן לשחקן לשחק בסיפור ליניארי ללא אפשרות בחירה של לאן ללכת, תמיד אם תרצה להמשיך בסיפור ישנו רק מקום אחד שתוכל ללכת אליו שהמשחק קבע מראש, ואחרי שתסיים את אותו אזור ואת הסיפור בו תעבור למקום מסויים אחר וכן הלאה וכן הלאה. זה גורם למשחק להרגיש פחות כמו הרפתקאה והורס מעט מהכיף. אבל ישנה עדיין חופשיות כשזה מגיע למשימות הצד דבר שהוא מהנה מאוד וכן גורם למשחק להרגיש כמו הרפתקאה. חוץ מזה חלק מהפאזלים במערות לא ממש טובים בעיני ואפילו מטופשים בחלק מהמקרים, ולמרות זאת המערות עדיין מהנות. לסיכום, אפילו שלמשחק ישנם פגמים רבים, כל הדברים הטובים שבו ובמיוחד האווירה פשוט גורמים לי להנות ממנו מאוד כל פעם שאני משחק בו ולכן אתן למשחק את הציון 9 מתוך 10.
  • הודעות

    • נגד הראשון זה סתם מוזר וזה יותר מדי יהיה כמו הסגנון של המקוריים הישנים שזה סתם מעפן והשני בעד 

    • ההצעה תתקבל ותתווסף בעדכונים העתידים שצפוים להכנס

      כנראה בכמה שינוים קלים ננעל למנוע תגובות מיותרות 

    • חברים ברוכים הבאים לתחרות נושאת הפרסים לכבוד פסח

      קצת על הפעילות :

      הפעילות בשביל פסח, והנושא של הפעילות הוא חג פסח. בפעילות אני ישאל 50 שאלות , השאלות טובות ומאתגרות , השאלות יתפרסמו בתגובה לאשכול בלי אזהרה מוקדמת! כל מה שאני יכול להגיד זה שהשאלות יתפרסמו בין השעות 16:00-20:00 בימים ראשון עד חמישי. הפעילות תתחיל בתאריך 21.4 יום ראשון . בכל יום יתפרסמו 10-12 שאלות ככה שכשהתחרות תסתיים יהיו 50 שאלות בסה"כ. השאלות יתפרסמו בתגובה לאשכול (כמו שרשמתי קודם) והראשון שירשום תשובה נכונה, יקבל מספר נקודות, בין 1-3 לכל שאלה (תלוי ברמת הקושי של השאלה). מצב הנקודות יתפרסם כאן ויעודכן באופן תמידי ככה שאם אתם לא זוכרים כמה נקודות יש לכם אתם יכולים לראות את המספר כאן. 

       

      מצב הנקודות :

       

       

       

       

       

      פרסים :

      מקום ראשון: קרב נגד נכחד רנדומלי מסדרת פסח. 

      787.gif 837.gif 786.gif

      833.gif 836.gif

      מקום שני: אבן הגנה. Defence%20Stone.png

      מקום שלישי:  מאסטר בול. Master%20ball.png

      * הפרסים יכולים להשתנות בכל עת בהתאם לשיקול דעתה של ההנהלה, ובהתאם לרמת הפעילות. כמו כן, עשויים להתווסף מקומות נוספים, מעבר ל3. בהצלחה!

      חוקים :

      1. אסור לערוך הודעות

      2. אסור לענות פעמיים על אותה החידה.

      3. תגובה חייבת להיות עם תשובה לשאלה בלבד.

      4. שחקנים שהם בשותפות רק אחד רשאי להשתתף בחידון.

      מי שעובר על אחד מן החוקים, נקודותיו יאופסו והוא יורחק מן כל השאלות שישאלו באותו היום שהוא עבר, זאת אומרת הוא לא יוכל לענות על החידות של אותו היום.

      ~אם יש עוד שאלות אתם מוזמנים לשלוח לעדן לנאור וליואל הודעה פרטית פה או בליגה~

      ~האשכול יפתח ביום ראשון, כאשר החידה הראשונה תפורסם~

      בהצלחה לכולם :)

       

       

      נערך על-ידי edensh:)
    • אין סיבה שההצעה לא תתקבל, תודה על פנייתך וצירוף התמונות הרלוונטיות. 

      ההצעה תעודכן בקרוב. 

      תודה.