עבור לתוכן

Hahaha

משתמשים
  • הודעות פעילות

    19
  • הצטרפות

  • ביקר לאחרונה

  • Days Won

    4

יצח לאחרונה ב אפריל 16

ל- Hahaha היו הכי הרבה סימוני אהבתי לתכנים!

1 עוקב

אודות Hahaha

  • דרגה
    חדש כאן

פרטים נוספים

  • מין
    זכר
  • שם במשחק
    Shtrudel

מבקרים אחרונים

95 צפיות בפרופיל
  1. גם לי יש את אותה הבעיה, אז כנראה שזה בעיה שיש לכולם...
  2. Hahaha

    ביקורת Super Mario Odyssey

    Super Mario Odyssey - ביקורת חיכיתי שנתיים לשחק בסופר מאריו אודסי, ואתם כנראה מבינים למה... המשחק זכה לטונות של שבחים, פרסים והיה אף מועמד למשחק השנה לשנת 2017, ולכן אין ספק שכשקיבלתי את הסוויץ' שלי, הוא היה בין המשחקים הראשונים ששמתי עליהם עין. ובלי עוד הקדמות, כמה פרטים על המשחק: שם המשחק: Super Mario odyssey תאריך יציאה: 27 באוקטובר 2017 ז'אנר: פלאטפורם. המשחק זמין רק לנינטנדו סוויץ'. עלילת המשחק: כמו בכל משחק מאריו שקיים, עלילת המשחק מתמקדת במאריו, שנשלח להציל את הנסיכה פיץ' שנחטפה ע"י הרשע באוסר שרוצה להתחתן איתה, אבל הטוויסט שהמשחק נותן לעלילה שמשתלב גם בגיימפליי (שעליו נדבר בהמשך) הוא שלמאריו מצטרף כובע מדבר בשם cappy (כובעי בעברית) שאחותו (שהיא כתר מדבר) נחטפה ע"י באוסר בגלל שרצה שפיץ' תחבוש אותה בחתונה שלו איתה, וביחד הם יוצאים למסע להצלת פיץ' ואחותו של cappy (שקוראים לה טיארה). העלילה אמנם פשוטה, אבל זה משהו שטיפוסי למשחקים בז'אנר, שבדר"כ מתמקדים בגיימפליי יותר מאשר בעלילה. ועכשיו, אחרי שעברנו בקצרה על הפרטים החשובים האלו בוא ניכנס ל ביקורת: אז אני עומד לבקר כל אספקט של המשחק בנפרד, ככה שאם אתם רוצים פשוט לדעת מה אני חושב על המשחק בלי לקרוא הרבה, אז תדלגו לסיכום. הסיפור: אולי זה נשמע כאילו אני לא מרוצה שהסיפור פשוט, אבל האמת היא שבמשחק הזה זה עובד, זה נותן למשחק צ'ארם והרגשה של cartoon לילדים קטנים והcutscence המעולים של המשחק רק מעצימים את ההרגשה הזאת. אבל הבעיה היחידה שלי עם הסיפור הוא שהוא מאוד קצר, אם אתם פשוט תעשו את המיין קווסט בכל עולם אתם יכולים לסיים את הסיפור תוך יומיים, אבל בכל עולם יש הרבה יותר לעשות מאשר רק המיין קווסט, אבל אפילו אז עדיין אין יותר מדי, אבל במקרה הזה זה עובד וזה מאוד כיפי ומוסיף לאווירה הקלילה של המשחק, אבל אל תדאגו, כי כשתסיימו את המשחק יפתח ביניכם עוד טון של תוכן (מזל כי אם היה רק את התוכן שפתוח בפניך במהלך המיין קווסט המשחק היה גרוע בהרבה.) לצערי, רוב החלקים הטובים של המשחק נמצאים רק אחרי שתסיימו אותו, אבל הסיפור והמיין קווסט עדיין די מהנים וכיפים, אבל מאוד קלים ולא טובים כמו התוכן שיפתח אחרי שתסיימו את המשחק, שזה מוריד מהערך שלהם וגורם להם להרגיש פחות חשובים ומספקים. הגיימפליי: בשתי מילים: הגיימפליי מעולה, כמו שצריך להיות במשחק פלאטפורם טוב. ובזכות "כובעי" (cappy) נוספה למשחק מכניקה חדשה שמאפשרת לך לזרוק אותו ולהשתמש בו כהתקפה וגם מאפשרת להשתלט על אוייבים עם יכולות משונות ומיוחדות. כל אחד מהאוייבים פשוט כיפי לשימוש, בין אם זה בגלל המהלכים שלו, או בגלל האווירה של האזור שבו הוא נמצא, או בגלל שהם פשוט יחודיים ומצחיקים או בגלל שהם פשוט נמצאים בשלב מעולה שמנצל את היכולות שלהם בצורה נכונה. חוץ מזה, הם מעשירים את האווירה הקלילה והמצחיקה ו"קארטוניט" שלו (מלשון cartoon). ובנוסף לאוייבים שאתה שולט בהם, ישנם אוייבים שבהם פשוט כיף להלחם והם ממוקמים במקום הנכון. דיברתי הרבה על האוייבים הרגילים, אבל במשחק טוב חייבים להיות בוסים טובים, ובמשחק הזה יש בוסים טובים, אמנם קלים, אבל כל אחד מיוחד עם מהלכים יצירתיים ופשוט כיף להלחם בו והאווירה בקרבות הבוסים מתאימה להם ולשלב שבו הם נמצאים. דיברתי הרבה על החלקים השוליים יותר של הגיימפליי, אבל כמו שחלקכם יודעים, החלק החשוב ביותר במשחק פלאטפורם הוא השליטה (במקרה הזה השליטה בדמות הראשית- מאריו) והשליטה מעולה, למאריו ישנם מלא מהלכים מיוחדים ומגניבים שהוא יכול לעשות קומבואים איתם ולעשות קפיצות מטורפות ורחוקות שגורמות למשחק להיות הרבה יותר מהנה. אבל תלונה אחת שיש לי לגבי השליטה, הוא שישנם כל כך הרבה מהלכים שהמקשים שלהם מאוד דומים כך שלפעמים כשאני מנסה לעשות מהלך מסויים אז זה עושה לי מהלך אחר כי ההבדל בין שניהם הוא מאוד קטן ולא הצלחתי לעשות את מה שיעשה את ההבדל, אבל זה יותר בעיה שלי מאשר של המשחק. הרבה אנשים התלוננו על הmotion controls שהם הכרחיים לעשות דברים מסויימים בצורה הטובה ביותר, אבל לי זה לא הפריע, האמת שלהיפך, נהניתי להשתמש בmotion controls. חוץ מזה, הם לא הכרחיים לסיום המשחק או לפי מה שראיתי, לא הכרחיים בכלל. כל שלב במשחק הוא כיפי ומיוחד, אבל לצערי הוא יחסית קל והפלאטפורמינג בו הוא טוב ואפילו היית צריך לחקור את עולם השלב, שזה דבר שהמשחק נתן דגש עליו. יש לזה יתרונות כמו למשל שזה פשוט כיף להסתובב בעולם עם המהלכים של מאריו והשלבים פשוט כיפים לחקור בעזרת מאריו, אבל השלבים הרגישו לי קלים ורגועים מדי, אפילו שהם עדיין כיפים. אבל כמו שאמרתי לפני כן, למזלנו יש את השלבים שנפתחים אחרי המיין קווסט, שהם מלאים באתגרים מהנים וכל אחד יצירתי ומיוחד ודורש גם הרבה exploration והם הטובים ביותר במשחק הזה, שזה חבל שהם לא היו במיין קווסט, הייתי נהנה מהם הרבה יותר אם הם היו חלק מהמיין קווסט, כי זה מוסיף לאווירה שלהם, חוץ מזה, העובדה שהשלבים במיין קווסט הם טובים, אבל ציפיתי יותר, מורידה מהערך של המשחק, זה נותן הרגשה שרוב המשחק אכזב אותי, אפילו שהפוסט גיים לוקח יותר זמן מהמיין קווסט. אבל לסיכום, אם אני משכלל גם את הפוסט גיים וגם את המיין קווסט, המשחק פשוט פנומנלי, אבל המיין קווסט בפני עצמו הוא לא כל כך טוב. המוזיקה: המוזיקה במשחק פשוט מעולה, מלאה בקצב ומתאימה לשלבים שבה היא נמצאת. היא כל כך טובה, שאני בטוח שכשישאלו אותי לגבי שירים טובים ממשחקי מחשב, השירים ממאריו אודסי הם יהיו הראשונים שיעלו לי בראש. כל שיר הוא יחודיי ומעולה, כמו בהרבה משחקים של נינטנדו, אבל במשחק הזה הם פשוט רמה מעל מוזיקה במשחקי מחשב אחרים, היא עד כדי כך טובה. לסיכום, מאריו אודסי הוא חוויה מדהימה גם אם אתם לא ממש טובים בפלאטפורם וגם אם אתם טובים, אפילו שלאלו מכם שטובים במשחקי פלאטפורם המיין קווסט לא יהיה טוב כמו שמצופה ממשחקי מאריו, הוא עדיין יהיה מהנה. חוץ מזה, תמיד יש את הפוסט גיים המעולה, שהוא הכי טוב שראיתי במשחק מחשב עד עכשיו. השליטה במאריו מעולה, אפילו שהיא קצת בעייתית, אבל כל המהלכים של מאריו פשוט כיפים לשימוש ולשילוב. ואם אני אסכם את המשחק הזה במילה אחת, זה פשוט כיף, לא משנה באיזה חלק ואיזה משימה במשחק אתה עושה, עדיין תמצא חלק שבו תהנה. ולכן, אני אתן למאריו אודסי 9 מתוך 10.
  3. The Legend of Zelda - Breath of the Wild שנתיים אחרי שיצא סוף סוף יצא לי לשחק במשחק הזה. המשחק זכה להמון ביקורות מעולות ולהרבה תשבוחות, בעיקר מהפאנבייס שחיכה למשחק בסגנון כבר שנים. אז לפני שנתחיל בביקורת, הנה כמה פרטים חשובים לגבי המשחק: -שם המשחק: The legend of Zelda - Breath of the Wild. תאריך יציאה: 3 במרץ 2017. הגבלת גיל: 12 לפי ESRB ז'אנר: אקשן הרפתקאות, עולם פתוח. תקציר עלילת המשחק: במשחק הזה אני חושב שעדיף כמה שפחות לפרט על העלילה, כי חלק מהכיף הוא לגלות עליה יותר ויותר, אז אל תצפו ליותר מתקציר מינמלי. לינק, הגיבור של ממלכת היירול לשעבר מתעורר לאחר שינה עמוקה של 100 שנים ב"shrine of resurrection" ללא כל ציוד כשקול מסתורי מדבר אליו. לאחר מכן, מתברר שהקול הזה הוא של הנסיכה זלדה, שלחמה ביצור הרשע גאנון במשך 100 שנים ושולחת אותך למסע לצבור כוח, שריון, נשק ולהחזיר לעצמך את הזיכרונות מהעבר שלך לפני שנכנסת לתרדמת, בשביל להביס את גאנון. הביקורת: אז בביקורת אני אדבר על כמה אספקטים של המשחק בנפרד, אז אם אתם רוצים פשוט לשמוע את הציון של המשחק או אין לכם כוח לקרוא את הכול- פשוט תעברו לסיכום. הסיפור: אני אתחיל בלומר, שהדבר הטוב ביותר בסיפור של המשחק הזה, זה שאני לא חייב לעבור אותו. וזה לווא דווקא בגלל שהוא רע, האמת שדי נהניתי ממנו, אבל העניין הוא שבמשחקים אחרים ובפרט במשחקי זלדה קודמים, מכריחים אותך לבצע משימות של סיפור בשביל להתקדם במשחק ואם לא תעשה, אין ממש טעם למשחק. לעומת זאת, המשחק הזה מאפשר לכם לא להתמודד עם סיפור או להתמודד עם המשימות שלו באיזה סדר שתרצו ואף מאפשר לכם לעשות רק חלק מהמשימות העיקריות שלו. וזה פלוס ענק בשבילי, זה גורם למשחק להרגיש באמת כמו הרפתקאה- כמו שהז'אנר שאליו הוא משוייך קרוי, ולווא דווקא כמו טיול מודרך בדיסני לנד. וכל זה פשוט טוב ויפה, אבל אין טעם לכל זה אם הסיפור עצמו לא טוב, כי רוב השחקנים וביניהם אני, ירצו לחוות אותו בplaythrough שלהם (כל אחד בדרכו שלו). והעניין הוא, שאפילו שהסטורי פה לא מיוחד או טוב מדי, הוא עובד. במהלך הסיפור תכירו דמויות שונות ולכל אחת יש את הצ'ארם והבאקסטורי שלה, ואני אישית די נהניתי מהן, אבל הן לא ממש משהו מיוחד. והאמת היא שלא משהו מיוחד זאת המילה שמגדירה את הסיפור כאן, אבל אפילו שבסטורי לא נכיר דמויות עם אישיות ודיאלוג מעולים, ואפילו שלא יהיו טוויסטים ענקיים, עדיין הסיפור במשחק מספק, אפי, כיפי ומעניין. אבל החלק הטוב ביותר בסיפור כאן, הוא הפלאשבקים שניתן לראות מהעבר של לינק. כל אחד מאותם פלאשבקים מראה דמויות מעניינות ואפילו יש להם סיפור משלהם לאיך המצב הדרדר, ואפילו בניגוד למשחקים קודמים יש voice acting לפלאשבקים שמוסיף לדמויות בו יותר אישיות ועוזר להן להרגיש יותר מציאותיות. הרבה התלוננו שלינק לא מדבר במשחק, אבל זה רק עזר למשחק להרגיש הרבה יותר אפיק. החיסרון היחיד שהרגשתי שהיה למשחק הזה, הוא ההתחלה שלו, שהרגישה מאוד מגבילה ולא כיפית מכיוון שכל מה שרציתי לעשות זה לצאת לעולם הפתוח ולעזוב את האיזור של הטוטוריאל, אם היו מקצרים אותו ושמים בו פחות דיאלוגים מיותרים ולא ממש מעניינים אז כנראה שהייתי נהנה מהטוטוריאל במשחק הזה. הרבה אנשים התלוננו על הסוף, אבל אני הרגשתי שהוא פשוט מעולה, סינמטי ואפי ולא היו לי תלונות עליו, הוא פשוט התאים כאן ואין מה לעשות. ולסיכום, אפילו שהסיפור של המשחק הזה לא גאוני או פורץ דרך או מדהים, הוא הצליח לבנות עולם אפי, שאכפת לי מהדמויות בו, וגם הצליח לגרום לי להנות מהדמויות שהוא מציג ולהנות הרבה יותר מהמשחק בכללי. בקיצור, נהניתי מכל חלק בעלילה כאן, הפלאשבקים, הדמויות, החופשיות שיש לך בדרך שבה אתה מסיים את הסיפור, העולם שהוא מציג בפנייך והאווירה שהוא נותן למשחק. הגיימפליי: כמו בסטורי, גם בעולם המשחק עצמו יש לך חופשיות ללכת ולעשות מה שאתה רוצה, בין אם זה מיני מערה, לחפש collectables למיניהם או לעשות side quests וזה ממש כיף, אבל הבעיה היא שאין יותר מדי גיוון כשזה מגיע למה שמחפשים. המיני מערות אולי בהרבה מקרים שונות או מגוונות והפאזלים בהן פשוט מעולים, אבל הן הרבה פעמים ממחזרות פאזלים ולכולן יש את אותו theme גם מבפנים וגם מבחוץ, אבל הן אפשרו לעשות fast travel אליהן מכל מקום בעולם, שזה היה פיצ'ר מעולה ומספק. עוד בעיה היא שהמיני מערות הן לא המקום היחיד שבו אין גיוון, כמו למשל בcollectables, רוב מה שתמצא בעולם הוא מאוד דומה, ורק מדי פעם תמצא משהו באמת חדש ומיוחד. וכמו שניחשתם, גם בside quests אין גיוון, רובן פשוט להביא איזה שהוא item או תמונה לדמות מסויימת בזמן מסויים, וזה לא כיף אחרי כמה פעמים, נכון ישנן כמה side quests מאוד טובות, וישנן גם הרבה קווסטים למציאת מערות שהם מעולים, אבל הכמות שיש היא נמוכה ביחס לכלל הקווסטים ואתה לא תיתקל בהם הרבה פעמים. כל זה בהחלט מוריד מהערך של לחקור את העולם, שהמשחק הזה שם עליו דגש גדול מאוד, אבל לחוסר גיוון במשחק כן יש יתרונות, הוא יוצר ציפיות לפעם הבאה שתמצא מיני מערה או משהו אחר גם אם אתה יודע שיש סיכוי גדול שלא תהנה מזה, וזה חלק מהצ'ארם של לחקור את העולם במשחק הזה, זה והחופשיות שיש לך במשחק הזה הופכים אותו לפשוט מהנה לחקור. דיברתי הרבה על התוכן הצדדי שיש בנוגע לגיימפליי, אבל ישנו גם main quest, שבו תצטרך לעבור דרך 4 מערות, שאולי בדומה למיני מערות, גם הן חולקות את אותו theme ויש להן הרבה פעמים גימיקים דומים של פאזלים, אבל האמת היא שגם כאן נהניתי מאוד מהפאזלים, ובכללי במשחק הזה נהניתי יותר מהפאזלים מבזלדות אחרות, הפאזלים כאן מרגישים הרבה יותר הוגנים ומספקים לפתירה, ודורשים יותר מחשבה מאשר ניסוי וטעייה. חוץ מזה, אפילו שהמערות חולקות את אותו theme, הן עדיין שונות זו מזו מאוד מה שגורם לכל אחת להרגיש מגוונת וכיפית. עד עכשיו לא דיברתי הרבה על פיצ'ר מרכזי במשחק והוא מערכת הקרב. מערכת הקרב במשחק הזה פשוט מעולה, וגם היא מאפשרת הרבה חופשיות ומאפשרת לך להלחם בכל דרך אפשרית, וכל דרך כיפית ולפעמים אפילו גורמת לגילוי Easter eggs למיניהן. ואפילו שמערכת הקרב מעולה, אני מרגיש שהאוייבים פחות, כן, אפילו שהAI במשחק הזה מעולה וכיף להלחם באוייבים, הבעייה היא שאין הרבה גיוון באוייבים ככה שאחרי כמה זמן הם כבר לא יהיו שווים את המאמץ. ובנוסף, אחרי כמה זמן במשחק לא שווה להלחם בהם כי הם לא יביאו נשקים טובים מספיק בשביל לפצות על נשקים טובים שהפסדת כשנלחמת בהם. אבל למרות כל זה, להלחם באוייבים זה עדיין כיף ומרגיש מעולה. עכשיו אחרי שדיברנו על האוייבים הרגילים הגיע הזמן לדבר על הבוסים ועל המיני בוסים, ונתחיל במיני בוסים שבהם ניתקל יותר במשחק. המיני בוסים, הם פשוט כיפים להלחם, כל אחד יש לו גימיק מיוחד ומגניב משלו, אפילו שחלקם פחות כיפים להלחם ונהיים רפטטיבים אחרי זמן מה. ועכשיו הגיע הזמן לדבר על הבוסים (לא כולל הפיינל בוס) , הו הבוסים, כמה דברים רעים שמעתי על הבוסים, אבל האמת היא שנהניתי מהם מאוד. כן הם חולקים את אותו theme, אבל כל אחד עם סוג התקפות שונה ומיוחד ויש לו גימיק מגניב משלו, אפילו שיש לבוסים יש מספר מוגבל של התקפות. לעומת זאת, הפיינל בוס היה הרבה פחות כיפי להלחם, הוא הרגיש מאכזב יחסית להרפתקאה שחוויתי עד עכשיו ולא היו לו התקפות מיוחדת, אבל מה שכן גרם לי להנות מהבוס פייט הזה הוא הפייז השני שלו, שהיה אפי בטירוף וסינמטי, למרות שהיה רק לירות במטרות, אבל האווירה שלו היא הפרס האמיתי. ולסיכום, למרות שהתלוננתי הרבה, עדיין נהניתי בטירוף, אבל הסיבה שהתלוננתי כל כך הרבה למרות שנהניתי, הוא שהרבה מהתלונות האלה הם דברים שהרבה שחקנים לא היו רוצים לחוות במשחק, ולכן חשוב לי לציין אותם. המוזיקה: המוזיקה במשחק הזה רוב המשחק אולי לא מופיעה, אבל זה מה שטוב, היא לא מפריעה לי להנות מהטבע ומהעולם שבמשחק הזה, אבל כשהיא כן מופיעה זה בול ברגעים הנכונים והיא די טובה, לא ממש טובה כמו במשחקים קודמים אבל עדיין טובה. הגרפיקה: לנינטנדו סוויץ' שעליו ניתן לשחק את המשחק, אולי אין כוח כמו של הסוני 4 או האקסבוקס 1, אבל אני חייב לומר שהמשחק נראה יותר טוב מכל משחק סוני שראיתי בגלל הארטסטייל שלו, שגורם לו להיראות מגניב ומעולה, בלי שיהיה ריאליסטי או חדיש והנינטנדו סוויץ' גורם לו להיראות מצויין גם אם הוא לא הקונסולה "החזקה" בשוק. חוץ מזה, אני אישית מעדיף גרפיקה מצויירת כמו של cartoon מאשר גרפיקה ריאליסטית, אבל אני כן אוהב כשדברים הם לא יותר מדי בסגנון cartoon, ככה שהשילוב בין הגרפיקה הילדותית והמצויירת לריאלסטית שהוא הגרפיקה של breath of the wild הוא 10 מתוך 10 בספר שלי. הסיכום: זהו, סוף סוף השלמתי את המשחק הזה, חיכיתי לזה הרבה זמן ופשוט נהניתי מזה, למרות הבעיות הרבות שקיימות, מה שיש כאן פשוט עושה את ההבדל וגורם לי בכלל לא לשים לב אל הבעיות האלה רוב הזמן. המשחק פשוט פנומנלי והצדיק את ההייפ המטורף שהיה סביבו, ולכן אני אתן למשחק הזה 9 מתוך 10.
  4. למה צריך לפתוח אשכול על למה יום הזיכרון לשואה ולגבורה חשוב ואז עוד לתת סיבות מסויימות, זה לא מובן מאליו? חוץ מזה יום הזיכרון לשואה ולגבורה חשוב מהרבה יותר סיבות שכללת באשכול הזה שכתבת בחמש דקות וחצי.
×