שלום לכולם, מה שלומכם? מקווה שאתם מרגישים טוב.

באשכול של היום, אנחנו נמשיך לדבר על מה שהתחלנו: יוצרים יהודים – כאלו שהם יהודים בעצמם או שאחד מבני משפחתם יהודי. היום נדבר על זמרת מדהימה, אחת הגדולות ביותר שהיו בסגנון שלה – איימי ויינהאוס.

 

 

בואו נקרא קצת את קרות החיים של איימי ויינהאוס

כדי להבין את איימי ויינהאוס, צריך להסתכל על מסלול חיים שהיה רכבת הרים של כישרון מתפרץ לצד פגיעות עמוקה. הנה ציר הזמן של חייה:

---

הילדות והשורשים (1983–1999)

איימי נולדה ב-14 בספטמבר 1983 בפרבר סאות'גייט שבלונדון, למשפחה יהודית ממעמד הביניים.

הבית: אביה, מיץ', היה נהג מונית חובב ג'אז, ואמה, ג'ניס, הייתה רוקחת. המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מהבית – דודיה היו נגני ג'אז מקצועיים וסבתה, סינתיה, הייתה זמרת בעברה.

המרדנות המוקדמת: כבר כילדה איימי הייתה דעתנית ומורדת. היא נשלחה לבית ספר לאמנויות הבמה, אך נזרקה ממנו בגיל 14 (השמועה אומרת שזה היה בגלל שעשתה עגיל באף, בניגוד לנהלים).

הגיטרה הראשונה: בגיל 13 היא קיבלה את הגיטרה הראשונה שלה והחלה לכתוב שירים ולשיר במועדוני ג'אז קטנים.

אלבום הבכורה: Frank (2003–2005)

בגיל 19 בלבד, איימי הוציאה את אלבומה הראשון, "Frank" (על שם פרנק סינטרה).

האלבום היה בסגנון ג'אז טהור יחסית והציג לעולם נערה עם קול של אישה מבוגרת ומנוסה.

הוא זכה לשבחים מהמבקרים והיה מועמד לפרסי המרקורי, אך איימי עצמה לא הייתה מרוצה ממנו לגמרי והרגישה שחברת התקליטים התערבה לה מדי ביצירה.

השיא העולמי: Back to Black (2006–2008)

בתקופה זו איימי עברה שינוי תדמיתי קיצוני – היא אימצה את תסרוקת ה"כוורת", הקעקועים והאייליינר הכבד.

ההשראה: האלבום נכתב בעקבות פרידה כואבת (זמנית) מבן זוגה, בלייק פילדר-סיביל. הוא שילב מוזיקת סול משנות ה-60 עם טקסטים מודרניים, חריפים וחשופים.

ההצלחה: השיר "Rehab" הפך ללהיט ענק שבו היא שרה על סירובה להיכנס לגמילה – שיר שהפך לנבואה טראגית.

הגראמי: ב-2008 היא זכתה ב-5 פרסי גראמי, אך לא יכלה להגיע לטקס בארה"ב בגלל בעיות בוויזה (שנבעו מהסתבכויות עם החוק) והופיעה בלוויין מלונדון.

ההתדרדרות והסוף הטראגי (2009–2011)

השנים האחרונות של איימי היו קשות מאוד. היא הפכה למטרה קבועה של צלמי הפפראצי, שתיעדו אותה ברגעיה השפלים ביותר.

התמכרויות: היא נאבקה בהתמכרות קשה לסמים קשים ולאלכוהול, לצד הפרעות אכילה (בולימיה) ודיכאון.

ההופעה האחרונה: ביוני 2011, בהופעה בבלגרד, היא נראתה מבולבלת, לא זכרה את המילים ולא הצליחה לשיר. סיבוב ההופעות בוטל מיד לאחר מכן.

המוות: ב-23 ביולי 2011, היא נמצאה ללא רוח חיים בדירתה בקמדן טאון, לונדון. סיבת המוות נקבעה כהרעלת אלכוהול.

---

המורשת לאחר מותה

איימי השאירה אחריה חלל עצום. היא סללה את הדרך לזמרות בריטיות מצליחות אחרות כמו אדל ודאפי, שהחזירו את ה"סול" למרכז הבמה. אביה הקים את "קרן איימי ויינהאוס" המסייעת לבני נוער המתמודדים עם התמכרויות.

עוד מידע מעניין על איימי ויינהאוס

 

איימי ויינהאוס הייתה הרבה יותר מסתם זמרת; היא הייתה תופעה תרבותית. עם קול סול עמוק (קונטרה-אלט) שנשמע כאילו הגיע משנות ה-50, היא הצליחה לחבר בין ג'אז, סול, ורית'ם אנד בלוז למוזיקה מודרנית.

הנה סקירה של הנקודות המרכזיות בקריירה ובחיים שלה:

---

1. הפריצה וההצלחה: "Back to Black"

איימי פרצה לתודעה העולמית עם אלבומה השני, "Back to Black" (2006). האלבום, שהופק על ידי מארק רונסון, הפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר במאה ה-21.

• להיטים ענקיים: שירים כמו "Rehab", "You Know I'm No Good" ו-"Back to Black" הפכו להמנונים.

• הישג היסטורי: היא הייתה האישה הבריטית הראשונה שזכתה ב-5 פרסי גראמי בערב אחד (בשנת 2008).

2. הסגנון הייחודי

איימי יצרה לעצמה מראה איקוני שהיה בלתי ניתן לבלבול:

• תסרוקת ה"כוורת" (Beehive): שיער מנופח לגובה רב.

• האייליינר העבה: סגנון "עיני חתול" שהפך לסימן ההיכר שלה.

• הקעקועים: סגנון אולד-סקול שהשלים מראה של כוכבת ג'אז מתקופה אחרת.

3. הקשר היהודי

איימי הגיעה ממשפחה יהודית בלונדון והייתה גאה מאוד בשורשים שלה. למרות שלא הייתה שומרת מצוות, היא תמיד ציינה את החשיבות של המסורת המשפחתית והחגים היהודיים בבית. הסבתא שלה, שהייתה דמות מפתח בחייה, היא זו שעודדה אותה ללמוד בבית ספר לאמנויות.

4. הטרגדיה ומועדון ה-27

לצד ההצלחה המוזיקלית, חייה של איימי היו רצופים במאבקים קשים בהתמכרויות לסמים ואלכוהול, ובמערכות יחסים הרסניות.

• מותה: היא נפטרה מהרעלת אלכוהול ב-23 ביולי 2011, כשהיא בת 27 בלבד.

• המורשת: מותה בגיל זה צירף אותה ל"מועדון ה-27" המפורסם (לצד אמנים כמו ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין וקורט קוביין).

---

"אני כותבת רק על דברים שקרו לי... דברים שאני לא יכולה פשוט לעבור עליהם. למזלי, אני הופכת אותם לשירים." (איימי ויינהאוס)

השירים הכי מושמעים של איימי ויינהאוס 

 

השירים של איימי היו כמעט תמיד אוטוביוגרפיים – היא כתבה על הכאבים, ההתמכרויות והאהבות שלה בלי פילטרים.

Rehab (2006): השיר המזוהה ביותר איתה. הוא נכתב אחרי שיחה עם אביה שבה הוא הציע לה ללכת לטיפול גמילה והיא ענתה: "No, No, No". השיר משלב קצב עליז של מוזיקת סול משנות ה-60 עם מילים טרגיות על סירוב לעזרה. הוא זיכה אותה ב-3 פרסי גראמי.

Back to Black (2006): שיר הנושא של אלבומה השני. זהו שיר פרידה אפל ודרמטי שנכתב על בן זוגה בלייק שעזב אותה וחזר לאקסית שלו. המשפט "You go back to her and I go back to black" מתאר את הצלילה שלה לדיכאון.

You Know I'm No Good: שיר שמציג את הצד ה"אנטי-גיבורה" שלה. היא שרה על חוסר נאמנות ועל ההרס העצמי שלה, בתוך עיבוד מוזיקלי מבריק של כלי נשיפה.

Love Is a Losing Game: בלדה קצרה וחשופה שמתארת את האהבה כהימור שבו תמיד מפסידים. זהו אחד השירים המוערכים ביותר שלה מבחינה לירית, ואפילו ג'ורג' מייקל ציין שזה אחד השירים האהובים עליו בכל הזמנים.

Valerie (2007): למעשה זהו קאבר ללהקת "The Zutons", אבל הביצוע של איימי יחד עם מארק רונסון הפך אותו ללהיט ענק שמושמע עד היום בכל מועדון ומסיבה.

בואו נגלה איך איימי ויינהאוס השפיעה על האופנה 

 

איימי יצרה מראה שהיה שילוב של "פין-אפ" משנות ה-50, זמרת ג'אז משנות ה-40 ונערת רוק-אנ-רול מודרנית מקמדן טאון.

תסרוקת ה"כוורת" (The Beehive): איימי החזירה לאופנה את התסרוקת המנופחת לגובה. ככל שמצבה הנפשי היה סוער יותר, כך התסרוקת הפכה גבוהה ופרועה יותר. המראה הזה השפיע על תצוגות אופנה של מעצבי על כמו קארל לגרפלד (שאנל), שהקדיש לה תצוגה שלמה ב-2007.

האייליינר (The Winged Eyeliner): פס האייליינר השחור והעבה שלה הפך לטרנד עולמי. הוא לא היה "מושלם" או עדין, אלא מודגש ודרמטי, ושידר עוצמה לצד שבריריות.

חולצות הפולו והלוק ה"בריטי": איימי שילבה שמלות רטרו עם נעלי בלרינה פשוטות וחולצות פולו (במיוחד של המותג Fred Perry). הקשר שלה עם המותג היה כה חזק, שהיא עיצבה עבורם קולקציה, והם ממשיכים להוציא פריטים בשיתוף פעולה עם הקרן שלה עד היום.

קעקועי ה"אולד סקול": הקעקועים שלה (כמו הנערה בבגד הים או השם של סבתה) נראו כמו קעקועים של מלחים משנות ה-40. היא הפכה את המראה המקועקע לנשי וחשוף, בתקופה שבה זה היה פחות נפוץ בקרב זמרות פופ.

 

הגענו לחלק של התמונות והסרטונים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הגענו לחלק של סיכום האשכול. אני נהנה לעשות אשכולות; אין כמו לחפש רעיונות חדשים, למרות שזה לפעמים יכול לקחת זמן או להיות מעייף. זו אחלה דרך להעביר מידע.

לגבי היוצרת הזו – אני נחשפתי אליה יחסית לא מזמן. יש כל מיני קולות במוזיקה, וזה מה שיפה בה לדעתי. תמיד כיף להעביר מידע, במיוחד על זמרים או יוצרים; כי עם כל הכבוד לזמרים הנוצרים או המוסלמים (ויש כאלו נחמדים מאוד לדעתי), כיף לדעת שגם לנו, היהודים, יש לא מעט שמות גדולים ולא פחות מפורסמים.

מה שאני מנסה להעביר, במיוחד בסדרת האשכולות הזו על אמנים, יוצרים או מלחינים, זה: חברים, תהיו גאים במי שאתם! המוזיקה היא עניין משותף ומאחד, אבל עדיין כיף לדעת שהיו לנו יוצרים שיש פה אנשים שלא שמעו עליהם או הכירו אותם, ופתאום לאט-לאט הם מכירים.

חברים, זה הכוח האמיתי של האשכול: להעביר מידע אחד לשני

אחלה של אשכול נהניתי לקרוא, אומנם פחות מכיר את הז'אנר אבל בהחלט טוב לדעת שהיא נתנה פתח לאדל ודאפי.

תודה על המידע והאשכול.

נערך בתאריך פברואר 24פבר 24 - על-ידי ohevhumus

זמרת אש פחות אבל שומע שירים שלי 
שאפו על ההשקעה והאשכול!

אשכול מצוין, אני אישית לא מכיר את הזמרת.

תודה רבה לכולם על התגובות הנהדרות שלכם

you go back to her and i go back to black 
זמרת אגדית R.I.P