The Death Cure :הרץ במבוך 3

[headri22 27]

The Death Cure:הרץ במבוך 3

בסרט The Death Cure אנו מצטרפים לגיבור הסדרה, Thomas, ולחבריו — הם מהקבוצה האחרונה של “הגליידרים” (Gladers) ששרדו את המבוך, ולאחר מכן את המדבר (“The Scorch”) — כאשר העולם סביבם נהרס על‑ידי מגפה קרויה “הפלייר” (The Flare) שהפכה רוב אוכלוסיית העולם לקרנקים (Cranks) — יצורים אדם‑זומביים שהמגפה פגעה בהם.
הארגון האחראי לכל עניין המבוכים, הניסויים והחיסונים הוא WCKD (World in Catastrophe: Killzone Experiment Department). 
הסרט נפתח כאשר תומאס וחבריו — כולל Newt, Frypan, Minho ועוד — מנסים לחלץ את חברם Minho שנחטף על‑ידי WCKD ונמצא בעיר האחרונה (“The Last City”) מבצר של הארגון. 
המשימה שלהם אינה פשוטה: הם מוצאים עצמם נלווים לארגון ההתנגדות The Right Arm שמנוהל על‑ידי Vince, שמטרתו להפיל את WCKD.
במהלך המסע, קבוצת הגליידרים נוסעת ברכבת שמובילה “חסינים” (Immunes) — אנשים חסינים לפלייר — אל העיר האחרונה. אך מתברר ש‑Minho לא היה בקרון זה והועבר לקרון נפרד. 
תומאס וחבריו מחליטים לנוע נגד צווי Vince כדי להציל את Minho. הם נתקלים בקרנקים, ברוחות מרדף, בניסיונות של WCKD לתפוס אותם. בתוך כך, אחד הקווים המשמעותיים הוא חוסר האמון בין תומאס לבין Teresa — חברתם לשעבר שנעזרה ב‑WCKD ומעורבת בניסויים. 
שיא הדרמה מגיע כאשר הקבוצה מצליחה לפרוץ אל תוך מבצר WCKD, שם מתגלה שתומאס הוא “החיסון” — הדם שלו מסוגל לרפא את הפלייר, והארגון משתמש בו כחוליה קריטית.
במהלך הקרב הסופי, Newt נדבק בפלייר ומבקש מתומאס לחסל אותו — מתוך הקלה וכבוד. תומאס, בשיא הרגש, נאלץ להיענות ולחסל את ידידו הטוב ביותר. 
בסיום הסרט, קבוצת הגליידרים — בתום אבדות קשות ובעלות נפשית — מצליחה להפר את שליטת WCKD, להשתחרר ולמצוא “גן עדן” טבעי מחוץ למבנה הקר והניסויי של הארגון. הם מתחילים בתחושת סגירה של המסע, אבל עם תחושת אובדן — התחלות חדשות לצד הכרה במחיר ששולם.

תמות מרכזיות

1. חברות, נאמנות והקרבה

הסרט בוחר להבליט את הקשרים בין הדמויות — התמסרות הדדית, נאמנות לחברים, והיכולת להקריב את עצמך למען האחר. הקשר בין תומאס וניוט הוא מרכזי ומטלטל — כשניוט נופל למחלה ומבקש מתומאס לחסל אותו, זהו רגע שמעצים את התחושה שהחברות היא לא רק משחק הישרדות אלא מחויבות עמוקה.

2. מוסר, ניסויים ואתיקה

הניסוי שעושה WCKD — לפתח תרופה באמצעות ניסיון על בני נוער חסינים — עוסק בשאלות של צדק, מוסר, והאם מטרת ההפיכה של העולם ראויה לכל אמצעי. הסרט מפגיש אותנו עם השאלה: עד כמה ארגון יכול להצדיק את הפעולות האפורות שלו בשם הצלת האנושות?

3. שליטה, מרד ושחרור

The Last City מייצגת את השליטה – הקירות, הניסויים, המעקב. הקבוצה מייצגת את המרד — הרצון לפרוץ, לברוח, לברוא חלופה. סוף הסרט מבקש להאיר את האפשרות לשחרור, להתחלה חדשה.

4. זהות, חופש ומטרה

תומאס נאלץ להתמודד עם זהותו – כשחקן מרכזי בניסוי של WCKD, כשחבר לקבוצה, ובסופו של דבר כחלק ממערכת מורכבת יותר. הסרט עוסק גם בשאלת המטרה – האם להפיל את WCKD מספיקה? או שמא להציל את האנושות? ומה האובדן שבדרך?

ניתוח הדמויות

תומאס – הגיבור, מתמודד עם אשמה (שהיה מוביל מבוך), עם תחושת אחריות כלפי חבריו והעולם. הסרט מראה אותו במעבר מ”חבר שמנסה לשרוד” ל”מוביל שמנסה להציל ולקחת אחריות”.
ניוט – הידיד הטוב והבלתי מתפשר. הדמות שמביאה את ההקרבה הגדולה בסוף. הנפילה של ניוט לפלייר היא מהלך דרמטי שמעניק עומק רגשי.
תרזה – דמות מורכבת: מצד אחד בוגדת, מצד שני מאוהבת, מצד שלישי כלי משחק בידי WCKD. מתמודדת עם הבחירה בין נאמנות לתומאס לבין תחושת חובה.
Vince וג׳נסון – נציגי הצד של המרד/ההתנגדות והשליטה. נותנים מפגש בין אידיאולוגיה לפעולה.
קבוצת הגליידרים – כאשר הם פועלים כקבוצה, הסרט מדגיש את החברוּת, ומה שנדרש כדי להתקיים כקהילה תחת לחצים קיצוניים.

איכות הסיפור, הבנייה והאקשן

כמו בשני החלקים הקודמים, הסרט מלא בסצנות אקשן, מרדפים, קרבות עם קרנקים. יתרון ברור הוא שהקצב גבוה — הצופים לא מתעכבים הרבה, הסצנות מזמינות התרגשות. עם זאת, זה בדיוק הנקודה בה הסרט גם סובל.
ביקורות רבות ציינו שהעומק הדמותי או ההגיון הסיפורי לא תמיד עומדים בקצב האקשן.  הבניה של העולם – מדוע כל כך צעירים השתתפו, מדוע WCKD נקט בדרכי ניסוי כל כך קיצוניות – אינה מוסברת לעומק.
חלק הארי של העלילה עוסק ב”להגיע ליעד”, “להציל חבר”, “לברוח” – פחות בלהבין באופן מלא את המערכת. זה לא בהכרח בעיה אם המטרה היא אקשן בלבד, אך אם ציפית לחקירה עמוקה יותר – ייתכן שתחוש שלא קיבלת מספיק.

סיום וסגירה

הסרט מבקש לסגור סיפור: הוא עושה זאת בצורה ברורה — חיסול WCKD, גילוי הסוד המורכב (דם של תומאס הוא חיסון; הפלייר נוצר לשליטה), התחלה חדשה לגליידרים. אך הסיום גם נשאר פתוח במספר מובנים: העולם עדיין פצוע, הפלייר לא בהכרח נעלם לגמרי, המחיר ששולם עדיין בחיים של חברים.
העובדה שניוט מת – נותנת טעם של “זה לא רק ניצחון” אלא גם אובדן. זה נותן לעלילה גוון של בגרות – לא כל דבר מסתדר, אבל יש תקווה.

דעה אישית

למדתי לראות את הסרט בגישה של “יחסי ציבור למסע” – כלומר, הוא נועד לסגור את הטרילוגיה ולהעניק חוויית סיום למי שאוהב את הסדרה. בהקשר הזה אני חושב שהצליח — הוא מספק מערכה גדולה, קרבות מרהיבים, רגעים של אמת. בהחלט הערכתי את המאמצים – במיוחד כרגע שבו הסרט מעביר את הדמויות מעבר ל”חולייה במבוך” ל”נאבקים על עתיד האנושות”.
החזקות: הקצב, הדינמיקה, החיבור לחלקים הקודמים — ראוי לציון. החיבור בין חברים, ההקרבה, הדרמה – כולם מרגשים.
החולשות: כאמור, עומק פחות שם; חלק מהחיים והבחירות של הדמויות מרגישים מובנים מאליהם; חלק מהמלכודות העלילתיות קצת צפויות (אויבים מופיעים, הבריחה מצליחה, גילוי גדול בסוף).
אני מרגיש שהוא נותן תחושת “משהו גדול” אך גם מעט מתפשר – אם זה היה עוסק יותר בשאלות מוסריות, הייתי רוצה לראות יותר זמן בדמויות נוספות ובסוגיות שהסרט רק מרמז עליהן.
לכן, אם אחלק ציון – הייתי נותן לו 6.5 מתוך 10 – בחירה שמביעה: “טוב למי שהשקיע בדמותים, חוויתי, אבל לא אצלי בין הסרטים הגדולים של הז’אנר”.
למי ממליץ? לאוהבי הסדרה, בהחלט. למי שמחפש עומק פילוסופי – אולי למצוא משהו נוסף בנוסף.
לסיכום: The Death Cure עושה את עבודתה כסוף טרילוגיה – אך לא משנה את כלל המשחק.

 

שבוע מבורך לכולם 🙂 

נערך בתאריך ינואר 24 - על-ידי headri22

[The king of demons 938]

סיקור מעולה! אני מאוד אהבתי את הסרט הזה ובכללי את כל הסדרת סרטם הזאת.

[לאוניד ספיבק 89]

אשכול מעולה לא ראיתי את הסרטים אבל כיף לשמוע על משהוא חדש