הרפתקאות יונתן פרק 17. שבעתיים יוקם

[קטון 40]

פרק 17

-אבא למה אנחנו לא מתים כמו כולם?

-אני לא יודע

-ולמה הם ממשיכים לנסות להרוג אותי?

-זה כי בני אדם מרושעים, ואם לא אצליח בזה אתה תצליח

-מה?

 

המנקה התחמק בסנימטרים ספורים מנשקים של אדום-מדם. "אם זה לא היה ברור אני מנסה להתגרות בך" הוסיף המנקה בחוסר יראה. "רק כי שנינו הצטרפנו באותו זמן לא אומר שאתה יכול ללעוג לי" ענה אדום-מדם בעצבנות, המנקה החליט לא להבליג יותר וללכת להכי קיצוני, הוא שאל בתמימות למרות שידע שזה העמדת פנים גרועה "מה קרה לאברינו ,מנהל החשבונות הקטן?". פניו של אדום-מדם התעוותו הוא כיווץ את עיניו האדומות זוהרות למבט נקמני והורידים על כפות ידיו בלטו, צעקתו הרבתה אימה, "אתה לא תפריע לי!!!". טאחחח, המנקה הועף אליי קיר, אבני הקיר הקטנות ההתמוטטו עליו, אבל הוא נותר מחוייך. "נו אברינו, ככה לבגוד בעוזה?". אדום-מדם בעט בו וענה "עוזה הוא הבוגד"

בנתיים

"המצב הכחול מכפיל פי עשר את היכולות הפיזיות שלך ואת החכמה, הסיבה שדאגתי שתבנה אותו לא נכון כי הוא פותח עוד יכולת". שתיקה. "השמדה עצמית". יונתן חייך "נו, אז תשחרר אותו ותתן לי לפרק מכות את אדום-מדם". עוזה הרצין את פניו "אתה לא מבין, יש פצצת אטום ומעליה פצצת מימן, ומעליה פצצת ת'-ק' שחלק מהכוח שלה טמון במה שקראת לו שס"מ ,שזה מאוד קשה לומר את זה". יונתן היה מבולבל "פצצת ת"ק? מה זה?". עוזה ענה מבלי ליצור קשר עין עם יונתן "המצאה של אבא שלי, המייסד של עין-הצדק". יונתן חשב שהמשפט הזה מוזר, ואז הביט באושר שהחזיק אקדח שלקח מקודם, יונתן היה בטוח שנדלקה לו נורה מעל הראש כי הבזיקה לו תכנית לניצחון.

שרף התעורר מאוד מבולבל, גם ג'אן שלידו היה מבולבל, ג'אן פנה לשרף "סליחה שדקרתי אותך, בבקשה תענה לי מה התחלת לומר לאדום-מדם". שרף שעדיין היה חלש השיב לו "כולם בארגון עם שמות בדויים, אני יודע ששמך האמיתי הוא שלמה ושינית אותו לג'אן, השם הוא מהות האדם ולכן רובכם שינם את השם כאילו אתם אדם חדש, במיוחד אתה התעקשת על זה, רק אני עם שמי האמיתי שהורי קראו לי בו, אז מה שאמרתי זה שהשם האמיתי של אדום-מדם הוא אברינו"

אדום-מדם המשיך לבעוט בעצבנות במנקה. המנקה המשיך ללעוג לו "חחח, ככה אתה מכה אותי, כאילו אני כלב אשפתות" הדיבור הזה הוסיף עוד בעיטות. "לא תרחם עלי, יש לי שני בנים קטנים מנשה ואפרים", אדום-מדם לא הקשיב למנקה הוא המשיך לבעוט בתקווה שהמנקה כבר ימות, ותקוותו מפח נפש, המנקה החליט בתור לעג אחרון "אני רואה עכשיו את מלאך-המוות, ודע לך הוא הרבה יותר נחמד ממך" עיני המנקה כהו פיו נפתח, שריריו רפו והוא נותר כך בין שברי הקיר. אדום-מדם חייך אם יפטר גם מעוזה ושרף אף אחד לא יזכור את אברינו, הילדון העלוב שלא יכל לעשות כלום, היום זה היום בו לא יהיו עוד אנשים שידעו מי זה אברינו.

טאח, כיסא פלסטיק ירוק הוטח בראשו של אדום-מדם, "מה?!". מולו עמד שרף מכוסה בתחבושות עם ידי הנחש הזועמות, "אני יודע שזה לא מצב אידיאלי לקרב, אבל הזעם שלי עליך מעביר אותי על דעתי" זעק שרף, "במשך שנים טיפלתי בך, אני יודע את האמת, אתה סתם זקן פחדן ששונא את השם שלו, והיום זה יום מותך ,אברינו!!!!" שרף דאג לומר את המילה האחרונה בקול מאוד ברור, חמתו של אדום-מדם גילתה רמה חדשה של זעם וכעס ועצבנות. הוא רץ עם גרזנו להיפטר מהנער העלוב ששימש למשרת. ונעצר. יד של נער לבוש בנעליים כתומות, מכנסיים תכולות סוודר שחור, ומשקפיים כחולות כהות ששני העדשות שלהם הם משולש שחודו כלפי מעלה, ידו בלמה את הגרזן. שרף החל לבכות האדון ששירת בנאמנות לא מהסס לפגוע בו, והנער שתיעב מעט מציל אותו ממוות.

"עכשיו ילד תן לי את השעון והמשקפיים". יונתן עשה מבט מהורר "אה, לא נראה לי ,למה שאתן לך להשמיד את העולם", אדום-מדם נרתע, גילו לילד את התכנית שלו. אבל הוא לא ויתר "ילדון. אני לא המרושע פה אני רוצה את זה לטובת כולנו" , יונתן לא נטה אזנו לאדום-מדם ,והוא המשיך "כמו כשאתה מוחק עם מחק נותר מעט לכלוך שאם תצבור אותו יעשה דבר  חדש, כך אם אשמיד את העולם האבק של העולם החרב יצור עולם חדש, אם הוא יהיה טוב יותר או לא, לא אכפת לי, העיקר שהמציאות הנוכחית לא תתקיים" ובהפתעה גמורה אדום-מדם קפץ ושרט את יונתן בזרועו, יונתן נבהל ושם סוג של פלסטר על זרועו, שרף מאחריו בפנים נפולות אמר ליונתן "אל תפחד ממנו, זה רק זקן חולה ששמו אברינו"

המשך יבוא

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ניקיון כפיים