אלי ישב על החול ותהה למה הוא הכניס את עצמו.

הוא לא ידע מי היה הבחור שהוא נלחם בו קודם.

 

לא היה לו אפילו לא נתון אחד. וזה הדבר היחיד שהלחיץ אותו בסיטואציה.

כן. אני יודע מה אתם חושבים. "זה מה שמלחיץ אותו? פסיכופת במסכה ניסה לרצוח אותך וזה מה שמלחיץ אותו?!?!?!?!?!?"

 

אז כן. אלי יכל להתמודד אם כמעט כל בעיה. הוא פשוט היה צריך עליה נתונים. וזאת היתה הבעיה העיקרית.

בכל אופן. אלי החל לחזור הביתה. הוא נשכב במיטה וניסה למצוא פתרון.

שעות על שעות שהוא רק שכב במיטתו וניסה למצוא פתרון.

עד שלבסוף הוא נרדם מתשישות. 

***

"שקט סטן! אמר קול מעבר לחלון. אנחנו עוד ניתפס בגללך!" "אבל בוס..." אמר קול אחר. 

"בלי אבל בוס!" אמר הקול הראשון. "נעשה את זריז ונחזור לבסיס!"

 

ושני זוגות ידיים דחפו אל תוך החדר תא גדול. משוריין כולו. בצבע מתכתי מבהיק שזהר באור הלילה.

בשקט בשקט. שני גברים חסונים נכנסו לחדר. הכניסו את אלי לתא. והסתלקו אל תוך חשכת הלילה.

 

אלי התעורר. מטושטש ועייף "איפה אני" הוא שאל את עצמו

נראה שהוא נמצא באולם גדול אם עוד עשרות תאי הקפאה כמו שלו!

 

רגע! כמו שלו?!?!? איפה אני?!?!? הפעם הוא ממש צרח במחשבתו!

אבל גילה שהוא לא יכול לצרוח מפיו. כי פיו היה חסום במחסום פה שנראה כמו רשת ברקים שנמתחה על פניו.

 

"טוב תתאפס!" הוא אמר לעצמו. "אתה יכול לצאת מזה! רק תחשוב!"

הוא החל לבחון את התא. וגילה ששוביו היו יסודיים ביותר.

 

לאלי לא הייתה שום אפשרות לצאת מהתא. אפילו ברגים לא היה.

נראה כאילו היתכו את התא הזה ולא השתמשו בברגים...

 

ומבחוץ היתה כמות אבטחה עצומה! לא היה מקום שיכל להביט ולא לראות שומר.

טוב.  הוא חשב. אם אני לא יכול לברוח מכאן בעצמי. אני יכול לנסות לעורר התקוממות!

 

ובמשך השבועות הבאים אלי השתמש בשדר שהוא יצר כדי לתקשר אם כל האסירים.

הוא גילה שהמקום שבו הם נמצאים הוא מין מעבדה. ושרוב מי שנמצא שם. לא באמת עשה משהו. חטפו את כולם מבתיהם!

ו...הוא גם גילה מתי מתחלפות משמרות! סוף סוף הוא יכל לתכנן תוכנית בריחה!

 

אז הוא עלה לשדר. ויחד איתו העלה את כל מי שתכנן לשתף במרד.

בכנות. היו שם כמה טיפוסים שהוא לא ממש סמך עליהם.

 

אבל הוא היה צריך את כולם כדי לממש את התוכנית שלו.

אז הוא החל להסביר להם מה לעשות. ואחרי שסיים את ההדרכה הגיע הזמן לשלב המעשי של התוכנית שלו!

 

אז הוא אמר "כל אלה בעלי כוחות חשמליים צרו קצר בתאים!

הזמן שתתנו לנו יספיק ל25 שניות עד שתופעל אזעקה אז אני מצפה מכולם להתכונן לצאת מהתאים!"

 

1,2,3 ו! קצר חשמלי השבית את כל המערכות. התאים נפתחו ועשרות אנשים שנוצרו ככל הנראה מניסויים מחרידים נפלו החוצה!

מאבק אדיר החל בין השומרים לאסירים! חפצים עפו לכל מקום!

 

ובינתיים. אלי ושאר האסירים שאיתם החליט לברוח. זחלו בטינופת של מערכת הביוב.

ולפי הרגשתו של אלי הם כבר התקרבו מאוד!

 

הם היו ממש מתחת לגדר החשמלית שגידרה את הכלא!

עד שלבסוף... "אוויר צח" הריע אלי! והוציא את ראשו מן הביוב! 

 

עד שלפתע... שוק חשמלי אחז באלי! הוא הסתובב. מחושמל ומאבד לאט את ההכרה. וקול מוכר אמר לו "לא היית צריך לנסות לברוח אלפא!"

פתאום אלי הבין מאיפה הוא מכיר את הקול הזה! "ולדימיר?" הוא שאל... וקרס!

המשך יבוא!

גאוני, מפתיע, עוד מילה מרשימה שנועדה לשבח אותך. הסיפור שלך הוא כמו מדרגות ככל שאתה מתקדם אתה גבוה יותר