רן אהב לבלות בים.

להוריו הייתה מסבאה. וכשהיה לו זמן פנוי הוא אהב לקפוץ לים.

יום אחד אביו והוא שחו. וראו שרידים של לוויתנים קדומים. עטופים בפלדה. ענקי הים. שוכבים שם. מתים.

אלה אבותיך אמר אביו. הם נלחמו על זכותם לחיות ועל חירותם.

וכתוצאה מזה אתה פה נושם. חי וקיים. באותו זמן רן לא הבין למה התכוון אביו. והוא עמד להבין זאת בצורה הכואבת ביותר שאדם יכול לחוות.

יום אחד בעודו שותה קולה מחוץ למסבאה של הוריו. הוא ראה פס מתקדם על פני המים.

ואחריו עוד אחד. ועוד אחד. עשרות תמנוני ענק עלו מהמים.

להקתם נראתה כמים עצמם. וזרועותיהם יכלו לרסק הרים. הקרקע החלה לרעוד תחת רגליו של רן. בעודו רץ בצרחות וקורא לאביו.

זרוע ענקית הוטחה בבית. והעיפה אותו לאחור. ובעודו מאבד אט אט את הכרתו. כמו מתוך הזיה הוא שם לב שהעיר שלו מתרוממת מעלה מעלה ומסביבה עולים שרידי הליוויתנים כחומת מגן עשויה מתכת. והוא לא ראה עוד.

בחלומו אביו ציווה עליו למצוא את קלשון פוסידון! בכדי שיוכל לגבור על דיונוני הענק! כשהתעורר רן הוא היה חדור מטרה. הוא היה חייב לעשות מסע אל הים. פעם אחת אחרונה. בכדי להגן על בני עמו!

רן התגנב עד הים וקפץ. הוא החל לשחות לכיוון קלשון פוסידון! שהיה במקום המאובטח ביותר של אנשיו. במערה מוסתרת. אם זגיליארד חומרי נפץ. כרישים ומלכודות.

בעודו שוחה לקלשון הוא חש צמרמורת עזה בעורפו! אט אט הוא הסתובב ומצא את עצמו מול... מלך דיונוני הענק! עיניו המרושעות ננעצו בו. רן שקל את האפשרויות העומדות בפניו. וקיבל החלטה! הוא החל לשחות במהירות בלתי נתפסת לתוך המנהרה! מתחמק מחומרי נפץ. עושה רונדלים בין המלכודות ונאבק בכרישי ענק!

לבסוף הוא החל לראות אור. הוא נכנס לאולם גדול ובמרכזו הוא ראה אותו. מוקף בבועת מגן שרק כף יד של אחד מאנשיו תוכל לפתוח.

הוא החל לשחות לכיוון בועת המגן. אך יד עצומה הטיחה אותו בחוזקה לתוך רצפת האולם. שם הוא שכב. מתבוסס בכאבו. ובעודו מתפתה להיכנע הוא שמע את קולו של אביו! מדרבן אותו לקום ולהילחם עד נשימתו האחורנה!

הוא הרים את ידו מן הרצפה. נגע בבועת המגן תפס בקלשון הסתובב לכיוון מלך דיונוני הענק ובזעקה אחרונה ומלאת ייאוש נעץ את הקלשון בראשו העצום.

 

 

וכך סיים רן את מלחמתם העקובה מדם של אבותיו!

סיפור מעולה! כל הכבוד.

כיף לראות תהשקעה שלך בפורום לאחרונה!

תודה רבה מזל

כמו שאמר מאזליסט כיף לראות את הפעילות שלך בפורום, אני מציע לך לנסות גם אולי סיפורים ארוכים...