פסח שני (י"ד באייר)- הזדמנות שניה משמיים ✡

[Lightning hammer 521]

"שמחה רבה, שמחה רבה — אביב הגיע, פסח בא!" או... שלא?

 

דמיינו לעצמכם את היום שבו כל עם ישראל מתכונן בהתרגשות לקורבן הפסח.

משפחות מצטופפות בחצרות ירושלים, כבשים נישאים על הכתפיים, כולם באים - אך חלק לא יכולים.

באותם ימים, טהרה לא הייתה דבר סמלי - היא הייתה תנאי הכרחי, ומי שלא היה טהור? נותר בחוץ. מחוץ לשולחן. מחוץ לקורבן. מחוץ לסיפור.

אך במקום לומר להם: "תבואו שנה הבאה", התורה עוצרת – ויוצרת מציאות חדשה: פסח שני.

 

הפסוקים שמאחורי החג 📜

"וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמְאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא..."
(במדבר פרק ט', פסוק ו')

בעיצומם של ההכנות לחג, מגיעים אל משה ואהרן קבוצת אנשים - אלו שנטמאו למת, ולא יכלו להשתתף בקורבן הפסח.

בקול תחינה ובעמידה תקיפה, הם שואלים את אחת השאלות הכי נוגעות ללב בתורה:

"לָמָּה נִגָּרַע?"

מדוע נפחתת זכותנו להשתתף במצווה כה בסיסית, כה מהותית בקיום של עם ישראל?

משה רבנו, במקום לשלול או להשיב מיד, מפנה את השאלה כלפי מעלה. והתשובה איננה איחור - אלא חידוש:

"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם... יַעֲשׂוּ אֹתוֹ"                                                                                                                                                                                                (במדבר פרק ט', פסוק יא')

כך נולד חג חדש - לא כתוצאה מציווי מראש, אלא מרגש פנימי של הציבור.

 

פסח שני - ערך ההזדמנות השנייה🔁

מה הופך את פסח שני לחג כה ייחודי?

ראשית, זהו החג היחיד בתורה שנולד מהשטח. לא מלאך, לא נביא ולא נבואה - אלא אנשים פשוטים, כנים, שהעזו לבקש עוד הזדמנות.

וזו לא הייתה בקשה פרטית, אלא תקדים:

גם אם פספסת- עדיין לא פספסת.

כך נוצר חג שאיננו רק אירוע היסטורי, אלא מסר תמידי:

 אין מאוחר מדי.

 אין מצב שלא מגיע לך.

תמיד יש מקום לשוב, לבקש, ולחזור להשתתף.

 

פסח שני לדורותיו⏳

לאורך דורות רבים, חג הפסח השני נשמר בעיקר במסורת הלכתית-למדנית, אולם היו תקופות שבהן ניכרה גם חגיגיות בפועל.

בימי הבית השני, כאשר הקורבנות היו נהוגים, יהודים שעלו לירושלים בי"ד באייר היו מקריבים את קורבן הפסח השני בתוך חצרות המקדש — בשקט יחסי, אך מתוך תחושת זכות אדירה.

בספרות יוספוס פלאוויוס נזכרות עליות מאוחרות לרגל, וייתכן שחלקן נגעו גם לפסח שני.

בכתבי חכמים מתקופות שונות, ובפרט בגניזת קהיר, מופיעים פיוטים ייחודיים ליום זה – חלקם קראו לו "יום החסד", וחלקם ראו בו יום כפרה למאחרים.

בקהילות חסידיות בגליציה ובפולין של המאה ה־18–19 התקיים סדר לימוד מיוחד בליל פסח שני, שכלל זכר להקרבת הקורבן, קריאת שירת הים, ולעיתים אף סעודת מצה סמלית.

בקהילת תוניסיה, לפי עדות הרב חיים בלייכר, נהגו לאכול מצה קלויה בי"ד באייר ולומר פיוטים בקול רם, תוך שמחה שקטה ואישית — כאילו מדובר בחג סודי ששמור ללב.

 

מנהגי החג - מצה, צום ותקווה🍽️

בניגוד לחג הפסח הראשון, פסח שני איננו מועד באותם היקפים. אך עדיין קיימים בו מנהגים חיים:

אכילת מצה בי"ד באייר - יש הנוהגים לאכול למרות שכבר קיימו את הפסח הראשון.

איסור חמץ? - אין חובה. חלק מהפוסקים מתירים אכילת חמץ, אך יש הנמנעים ממנו בלילה ההוא.

אין איסור מלאכה - היום חול גמור, אך עם תוכן.

יש הנוהגים לצום! - כמנהג חסידים שרואים ביום זה זמן של תיקון אישי רוחני. (במילא האוכל של פסח לא מי יודע מה)

עוד מנהג שלא רשום באף מקום - יש הנוהגים לקחת מצה מפוררת ומרוסקת שנשארה מפסח כסמל לפספוס ולמרוח עליה נוטלה כדי להמתיק את תחושת ההחמצה.

(ואז לגלות שהנוטלה מפסח שני שעבר ותחושת החמיצות היא לא מהחג...)

 

פסח שני בתורת החסידות והקבלה📚

החסידות אימצה את פסח שני כחג פנימי עמוק. רבי נחמן מברסלב ראה בו מועד לתשובה שבלב:

"אין יאוש בעולם כלל" - גם מי שטמא, גם מי שבדרך רחוקה.

הרבי מליובביץ' דיבר על פסח שני כסמל לתיקון פנימי.

שאפילו יהודי שהתרחק - גם הוא זכאי להשתתף. התורה לא מוותרת עליו.

בתורת הקבלה, י"ד באייר נחשב ליום שבו מתעורר "אור החסד" - הזדמנות רוחנית למי שהוחמץ ממנו הפסח הראשון.

 

אז למה כמעט ולא שומעים על החג הזה?🔈

בואו נודה על האמת - כמה מכם באמת מציינים את פסח שני?

אולי אכלתם מצה שנשארה במקרה, אולי לא שמתם לב שזה קורה.

לאחר חורבן בית המקדש, בו בוצע קורבן הפסח השני, אבדו המאפיינים הפיזיים המרכזיים של החג. וכאשר אין קורבן – גם אין קהל.

לאט לאט עם השנים החג ירד בתודעה לתודעת חג קטן, בעיקר יום לאיזכור.

ובכל זאת - יש משהו יפה בזה שזה חג לא ממוסחר ומתוקשר.

פסח שני הוא עדין, פנימי, לא מנקר עיניים. הוא לא צריך רעש - הוא פשוט כאן, מחכה למי שהחמיץ או שפשוט רוצה להתחיל מחדש.

 

 

לסיכום:

פסח שני הוא לא עוד תאריך בלוח השנה. הוא רעיון.

רעיון עמוק ונצחי שאומר:

לא משנה אם איחרת, טעית, התרחקת או נטמאת - אתה עדיין בפנים.

העיקר הוא הרצון, הבקשה, השאלה הקטנה אך הגדולה:

"למה ניגרע?"

והתשובה: אתה לא נגרע. אתה חלק. תמיד!

 

 

 

מוזמנים להגיב ולשתף על עצמכם:

הכרתם את פסח שני לפני האשכול? אתם בעד שיכירו בו יותר? מצה עם שוקולד – זה טקס או עונש?

נערך בתאריך יוני 20 - על-ידי Lightning hammer

[AlphaZero 125]

קורבן פסח זה אחת ממצוות העשה שגם בנות עושות.( ועדיין יש סיכוי גבוה שבנות יחכו לשנה הבאה)