שאדבי סנטר| 1

[FreddieNF 964]

היי, זה מין פרוייקט חדש שאני מתחיל- כי אני כבר צריך סיפור בהמשכים לכתוב.

תגיבו אם זה נראה לכם מעניין, או שבא לכם משהו אחר- אל תחששו להעליב אותי, אני בעיקר רוצה לדעת אם הנושא שחשבתי עליו תופס אתכם או לא.

סגנון הכתיבה שלי קצת משתנה, (אני מקווה שלטובה) אבל זה אומר שעלול לקחת לי הרבה יותר זמן להגיע לעיקר.

 

 

חשיכה.

העולם טוען את הגעתי.

המעבד קצת איטי, אז אני בינתיים צופה בריק שמתמלא בחיים באיטיות מורטת עצבים.

הגוף שלי הוא בין הדברים הראשונים שמתגשמים, פיקסל אחרי פיקסל הרגלים שלי מופיעות- נעלי ריצה שחורות וישנות שאין לי מספיק כסף (וגם רצון אם לאמר את האמת) להחליף.

ממשיך לטרנינג, שחור גם הוא, והטעינה מתחילה להאיץ כאשר היא מגיעה אל המותניים שלי- חולצה אפורה וג'קט שחור חסר ברדס נרקמים סביב גוף רזה וידיים צנומות- ומיד אחר כך הראש שלי מקבל ממשות- והשיער השחור הפרוע שלי פתאום נוחת על מצחי, מכסה את העין האדומה שלי, ומשאיר את הסגולה גלויה.

אני כובש אינסטינקט טבעי לקפוץ באימה למראה הריק שנמצא מתחת לרגליי, ומזכיר לעצמי שמיד- כן הנה הרצפה נבראת.

מגע של אבן קשיחה פוגש את הרגליים שלי, והחומר האפור מתפשט מיד סביבי, הופך לקירות גבס מעלים עובש וגג עץ רעוע מעליי, טיפה שנושרת על עורפי מזכירה לי שלא תיקנתי את הנזילה בגג, ושעכשיו חורף בשאדבי.

אני סוגר את הרוכסן של הג'קט, ושולח את היד שלי לכיוון הדלת שפתאום הופיעה על הקיר מולי, משיכה חלשה כדי לרחם על הדלת- מדליקה אור בוהק חזק מהשמש שהחליטה להראות פניה בין העננים האפורים המצויים בשמיים.

מחוץ לבית, תיבת הדואר שלי קופצת ומתנענעת שוב ושוב מכל ההודעות החדשות שהיא קולטת, ברובם כנראה איגרות חוב, או התראות רגילות של המשחק 'אל תשכח להשלים את המשימות היומיות שלך' 'שאדבי סנטר מתגעגע אליך' 'מד החיים שלך התמלא לגמרי! זה הזמן לחקור' ועוד שטויות לא רלוונטיות אליי.

היד שלי בכיס לפתע חשה בחפץ שהתגשם שם, הארנק שלי נוצר ולא יכולתי שלא להחמיץ פנים מהקלות שלו, שלפתי אותו החוצה ופתחתי אותו, 162 קור- יספיק לי לתיקון הנזילה וארוחת בוקר מצומצמת.

אני רעב.

נאנחתי והכרחתי את רגליי להמשיך ללכת. ברחוב, שחקנים וNPC התרוצצו מסביבי, לא מישהו שזיהיתי- ועדיין כמה קראו לעברי כדי לצפות במרכולתם או בשביל לנסות לשדוד אותי בקרב- כאילו זה ייתן להם משהו.

החשתי את פעמיי ופניתי פנייה חדה לשמאלי, רחוב קצת פחות סואן קידם את פניי, ספרתי שלושה דלתות והקשתי על הרביעית, דלת עץ חומה וחזקה, ניצבת במרכז בית יפהפה ומחושב מעץ- עם פעמון מעץ וארובה מעץ.

פעם אהבתי לצחוק על ג'פטו שזה מפתיע אותי שאשתו לא גם עשויה עץ, אבל הפסקתי כאשר פגשתי אותה לראשונה פנים אל פנים, ומהנחמדות והאושר שהיא הקרינה לא עלה במוחי ללעוג לה יותר.

הדלת נפתחה וריח של פאי קידם את פניי, הודות לאנימציה האבסורדית של שאדבי יכולתי גם לראות את סלילי אדי הניחוח מגיעים אליי, וכמעט נכנעתי לדחף לרחף עליהם לתוך המטבח- אבל אני מקצועי אז השקטתי את הבטן שלי וסידרתי את הג'קט, ג'פטו (זה שם המשתמש שלו) עמד מולי, גבוה ממני בכמה סנטימטרים עם חיוך רחב על הפנים "קריו! בוא בוא! הכנס".

ג'פטו הוא נגר, אם לא ניחשתם את זה- הוא יכול ליצור כמעט כל דבר מעץ, והודות לוותק שלו במשחק- יכולותיו קשורים כולם בנגרות, ומסייעים לו להיות הנגר הטוב ביותר בשאדבי כולה.

לכן ייתרון נחמד היה להתיידד איתו, ובאדיבותו הוא תמיד נוח לעזור לי בבית- הכל במחיר ייצור, שום שכר עבודה- ממש נס משמיים, אבל גם את הנס הזה קשה לי לממן.

יש לו גוף שרירי מאוד, וזקן מעתר לו את הפרצוף- למיטב ידיעתי הוא לא בן יותר מ18 בכדור הארץ, אבל בשאדבי הוא מתנהג כמו בן 40+, מה שתמיד בלבל אותי- למה שמישהו שיכול לבחור לעשות הכל בעולם דמיוני יירצה להיות גבר נשוי גדול מעצמו ביותר מ20 שנה שנשאר בביתו רוב היום?

ג'אז הגיעה, מחזיקה את הפאי הריחני בכפפות מטבח, ונשקה לג'פטו על הלחי, היא נאלצה לעמוד על קצות אצבעותיה בשביל כך.

עוד דבר שבלבל אותי תמיד היה המערכת יחסים בין ג'פטו לג'אז, ג'פטו סיפר לי שיש לו חברה בכדור הארץ, אמיתית כמו סלע, שאיתה הוא יוצא כבר שנה וחצי- אבל לא משחקת בשאדבי.

אם כך- למה להגשים פאנטזיית נישואין עם בחורה אחרת? זאת שאלה שאין עליה מענה, אבל אם תשאלו אותי- ג'פטו המסכן עומד לקבל מכת הלם רצינית בכדור הארץ, במיוחד אם מוסיפים לעובדה שג'פטו לא מספר לחברה שלו על ג'אז, וגם לא להיפך.

ג'אז חייכה אליי בחמימות והניחה את הפאי על השולחן עץ היפהפה שעמד במרכז הסלון, (בגלל המעבד שלי, קשה לראות פרטים מדוקדקים כמו גילופי עץ, אבל אני חושב שכל רגלי השולחן היו ברבורים או ציפור דומה), "קריו! איזו הפתעה נחמדה, אתה מוזמן להתכבד מהפאי- ולהגיד לי איך יצא, הפעם ניסיתי אותו עם סברס".

בכל הנוגע לג'אז, יש רק אניגמה. בחורה עם שיער חום אסוף בקוקו, בגובה מטר שישים בערך, וסינר תמידי כרוך סביב מותניה. היא מסרבת לדבר על החיים שלה בכדור הארץ, או מה מטרתה בשאדבי- אבל היא כן ממשיכה להמציא מתכונים מוזרים לאוכל, ומצליחה בכל פעם להפתיע בטעם המעולה שלהם.

כל כוחות נפשי התגייסו כדי למנוע ממני להתנפל על הפאי באחת, ג'אז יודעת שמצבי הכספי לא מזהיר, אבל אני משתדל לא להראות מסכן מדי בעיניה- אני לא אוהב את המבט שאנשים נותנים לי.

במקום זה הנהנתי אליה בתודה וחתכתי לעצמי פרוסת פאי יחידה, התענגתי על הביס הראשון, ודאגתי להשמיע קולות עונג כנים באוזנייה של ג'אז שגרמו לחיוך שלה להתרחב מאוזן לאוזן.

ג'פטו נפנה לדבר איתי, "טוב קריו, איך אני יכול ל...".

רעש פיצוץ ענקי מהחלון קטע את דבריו, ולאחריו נשמעו צעקות של גבר שלצערי זיהיתי "קריו? קריו! בוא החוצה בן של פיקסלים! אני מזמין אותך לקרב!".

יצאתי החוצה וחששותיי התאמתו  כשגיליתי את זהות הדובר, קילר70- דמות ארוכה ורזה בשיער בלונדיני נפוח עם מנוקול על העין- דמות שהייתי חייב לה הרבה כסף.

הוא צרח עליי כשהתקרבתי, בידו הוא החזיק פצצה שמחמת התכנות, נראתה כאילו הפתיל שלה דולק- אבל ידעתי שרצונו של קילר לבדו פוקד על הפצצה מתי לפעול.

החוב שלי כלפי האדם המסויים הזה מנעה ממני אפשרות לסרב לדו קרב- אלו הכללים, ואם הוא יינצח הדמות שלי תצא לAFK הרבה מאוד זמן, עד שתרוויח מספיק כסף בתור NPC כדי לשלם לקילר בחזרה.

הוצאתי מכיסי את הכפפה שלי- בד לבן שעמד בניגודיות מוחלטת לשאר הלבוש הכהה שלי, והכנסתי את ידי לתוכה.

"בסדר קילר" אמרתי, כי לקרוא לו קילר70 זה מוזר, "בוא נעשה את זה".

 

 

 

[מאזליסט21 319]

וואו איזה רוחב, לקח לי זמן לקרוא הכל. אשכול מצוין! אני מאוד אהבתי תסגנון הזה, והיה איזה פסקה שהזכירה לי סולו לבלינג. (רק אני?😅) בקיצר כל דבר שאתה תעשה רק תפתח אשכולות

[yuuki 51]

וואי זה מגניב ממש, אהבתי

בכלל יש לי חולשה לנושא הזה(איסקאי?), מחכה להמשךך