עבור לתוכן
אמיר147

מ"ת| פרויקט הוירוס

Recommended Posts

טיזר:

שנת 2017

"אדוני, המדענים עדיין לא מצאו תרופה לוירוס, ואני דורש שנוציא לפועל את התכנית שלי" אמר בחור שרירי וקירח לבוש בחליפה שחורה. "אני מתנגדת, הדרך הזאתי חסרת טעם ולא בטוחה, אנחנו צריכים להשתמש ברעיון שלי" התנגדה אישה אחרת עם שיער שחור ופסים לבנים, לבושה במכנס שחור וחולצה לבנה מכופתרת. "שלי הכי טובה!" צעק בחור עם שיער לבן וחליפה שחורה. "שלי הכי טובה!", "הרעיון שלי הכי טוב", "לא, שלי!". ויכוח התנהל בין האנשים ברחבי האולם אל מול המסך הגדול שהציג בחור שלא ראו את פניו ומאחוריו לבן, פשוט לבן. " מספיק" אמר הבחור "אנחנו נעשה זאת כך: כל אחד לוקח את החודש שבו הוא נולד, והוא יקבל מקום מיוחד משלו ושם הוא יקח אך את אלה שנולדו בחודש שלו, אלה שמסכימים שירימו את ידם". 8 מתוך 12 הרימו את היד. ההחלטה הוסכמה. אלה שהרימו יד מקבלים שטחים, ואלה שלא, יצטרכו להסתדר לבד.

רקע:

50 שנים עברו מאז שהוירוס הקטלני השתחרר, הוירוס שהרס הכל. הוירוס שגרם למחלות ומוטציות נוראיות. הוירוס שלא השאיר תקווה לאף אדם על פני כדור הארץ. וירוס שחשבו שממנו אי אפשר לברוח, הם טעו. עם השנים נולד דור חדש, דור מיוחד, אנשים שהיו טובים יותר מהאחרים, אנשים שהיו חסינים. המדענים ניסו ליצור תרופה אך ללא הצלחה. וכרגע הדור החסין הזה הוא הדבר היחיד שנותן תקווה, תקווה שהוירוס ימחק.

אתם במשחק:

במשחק אתם האנשים החסינים מפני הוירוס. אתם נמצאים במתקן(שעליו אסביר בהמשך) ששומר עליכם בטוחים. אתם תהיו באחד השטחים, בכל שטח יש חוקים שונים, בחלקם אתם לא תזכרו מי אתם ובחלק אחר את תדעו. אתם תצטרכו להשתלב ולהיות הכי טובים, לשרוד את כל הסכנות ולהחליט החלטות גורליות. ועצה שלי: אך אל תסמכו על כל אחד...

המתקן:

המתקן הוא המקום ששומר עליכם בתוכו. במתקן יש 12 שטחים, לכל 12 החודשים. אני אשים כל אחד בשטח שונה על פי החודש שבו הוא נולד, השטחים הם:

ינואר- אכזריים

פברואר-חכמים, אסטרטגים

מרץ-חלקאים, מבינים בצמחים

יולי-חזקים

אוגוסט- שומרים

ספטמבר-מדיומים, אמני חושים

אוקטובר-ערמומיים

 נובמבר-לוחמים

מקום המ"ת:

העלילה מתקיימת בשנת 2027

רוב עלילת המ"ת תהיה במתקן. אך לאנשים מסויימים היא תוכל להיות גם מחוץ למתקן, בוושינגטון. בכל שטח במתקן החוקים שונים והסביבה שונה. תצטרכו להסתגל.

חוקים:

אסור לעבור על החוקים הגלובליים וחוקי הפורום

אין להתלונן על מה שקרה לכם

אסור להספים תגובות, תוכלו לשלוח לי הודעה

אין להשוות את מצבכם למצבם של שחקנים אחרים במ"ת

מי שיעבור על החוקים האלה פעמיים יסולק מהמ"ת

אין לקלל לא אותי ובמיוחד לא שחקנים אחרים

מי שיעבור על חוק זה יסולק מהמ"ת.

טופס הרשמה:(הסבר)

שם:(איך לקרוא לכם)

מין: (בן או בת)

תאריך לידה:(חייב לכלול רק מהחודשים שכתובים למעלה, אפשר גם תאריך מומצא)

גיל:(14 עד 35)

כמה שנים אתם במתקן:(שנה עד 10 שנים)

מראה:( כיצד אתם נראים,ומה הגובה שלכם והמשקל במילים בלבד, ולא להגזים לדוגמא: אדם עם רגל ביונית וכנפיים. לא אקבל תגובות כאלה.)

רקע:( 4 שורות לפחות, הרקע חייב לכלול את הוירוס)

אופי:( לא רשימת קניות כמו: חברותי אכפתי מצחיק, לפרט על האופי לדוגמא: מצחיק-אוהב להצחיק אנשים, מתעצבן בקלות- מתעצבן גם מהדבר הכי קטן. האופי חייב להיות גם דומה לחדש שאתם בו, לא הגיוני שלחודש יולי יהיה אדם שהוא 'חלש'. אך יכול להיות שיהיה שינוי באופי במהלך המ"ת לדוגמא שלינואר שחקן יוכל להיות בהמשך יותר רך.)

5 פריטים שלקחתם איתכם:( כאשר לקחו אתכם למתקן, הרשו לכם לקחת 5 פריטים משלכם לדוגמא: קלפים, כדור קופץ וכו'. תכתבו אותם, זה יכול להיות משהו חשוב מהעבר שלכם או סתם פריט לשעשע את עצמכם)

הערות/שאלות/הארות/משהוא לומר בשביל הכיף:

 

טופס הרשמה:

שם:

מין:

תאריך לידה:

גיל:

כמה זמן אתם במתקן:

מראה:

רקע:

אופי:

5 פריטים שלקחתם איתכם:

הערות/הארות/שאלות/משהו לומר בשביל הכיף:

------------------------------------------------------------------

 

שימו לב שאני אקבל אך ורק טופסי הרשמה מושקעים.

המ"ת יתחיל כאשר יהיו 4 משתתפים או מחר בשעה 20:00, ובאותה שעה אני אכתוב ואפרט לגבי כל אחד מהשטחים, המדים והחוקים שלהם והאם אתה זוכרים את העבר שלכם או לא.

בהצלחה

הסבר על השטחים:

ינואר- אכזריים( מבודדים)

מנהל השטח-ג'ורדן(דום)

המדים- חולצה ומכנסיים אדומים קצרים 

חדרים- ישנים על הרצפה, בקבוצות. לובשים בגדים משותפים,  מקלחות משותפות, חדרי שירותים משותפים

שטח מתקן- חדר אוכל, זירת קרבות חדרים, חדר נשקים, חדר מנוחה( משחקי הימורים)

אורך חיים- מתאמנים בכל יום, מתעללים בבעלי חיים. צופים בקרבות כלבים לשיעשוע. מהמרים, מבלים יחד.

ארוחות- בשר בכל ארוחה, מים/בירה.

זוכרים את עברם-לא

פברואר-חכמים, אסטרטגים(מבודדים)

מנהל השטח- אמילי

המדים- חולצה ומכנסיים תכולים קצרים

חדרים- חיים בחדר משלהם מאז שהגיעו למתקן, הם לא פגשו אף אחד כאן חוץ מהשומרים השונים ששומרים על החדר שלהם(שגם אותם בקושי ראו). מיטה לבנה, שולחן לבן, מחשב עם מספר( לפי מספר השנים בו הם נמצאים במתקן) סדרות רנדומליות , מחברות ציורים, עפרונות, מסכי טלוויזיה על אחד הקירות שמציג תמונות נוף שמתחלפות כל 6 שעות, חדרי שירותים שבהם הם מוכרחים להתנקות בכל יום.

שטח המתקן- יעודכן בהמשך

אורך חיים- בודד, כל שבוע מקבלים ספר חדש( ואת הישן לוקחים בחזרה), צופים בסדרות, קוראים, מציירים, כותבים.

ארוחות-  בוקר- קורנפלס/סלט, צהריים- אורז, ערב- פסטה עם רוטב עגבניות.

זוכרים את עברם-לא

מרץ-חלקאים, מבינים בצמחים(מבודדים)

מנהל שטח- אליאן

המדים- חולצה קצרה ומכנס ארוך בצבע ירוק.

חדרים- 4 אנשים בחדר, שני מיטות קומותיים, 4 ארונות בגדים, טלוויזיה עם 5 סדרות רנדומליות, חדרי שירותים ורחצה בכל חדר

שטח המתקן-חדרים, חדר אוכל, אדמה אשר מתאימה לחקלאות, שמש מלאכותית, חדר נגרות.

אורך חיים-משחקים משחקי שולחן, צופים בטלוויזיה, עושים ספורט, מבלים יחד.

ארוחות- ירקות בכל הארוחה, בשר בארוחה אחת ביום.שותים מים.

זוכרים את עברם- לא, חיים באמונה שאין וירוס והם יישוב מלא אנשים.

יולי-חזקים(מבודדים)

מנהל השטח- טליה

המדים- בגדי אימונים כחולים, בזמן החופשי אלה מכנסיים ארוכים וחולצה ארוכה כחולים.

חדרים- מיטה, טלוויזיה עם 5 סדרות רנדומליות, שק איגרוף, משקולות. 

שטח המתקן- חדרים, חדרי אוכל, חדרי אימונים, חדרי שירותים ורחצה משותפים(מופרד בין גברים לנשים).

אורך חיים- מתאמנים אפילו בזמן החופשי, משחקים משחקי ספורט, צופים מעט בטלוויזיה, מבלים יחד.

ארוחות- ארוחות בריאות, משקאות בריאים.

זוכרים את עברם- כן, מנסים לחיות את העתיד

אוגוסט- שומרים( חופשיים לטייל בין כל השטחים)( שומרים על סדר בכל השטחים)

מנהל השטח- איתן

המדים- בגדי אימון שחורים, בזמן הפנוי- כל בגד שהם רוצים, בזמן שמירה- עפוד מגן שחור, מגפיים שחורים

חדרים- טלוויזיה עם כל הסדרות עד שנת 2017, שתי מיטות נוחות בכל חדר(שני שותפים), משחקי וידיאו, מחשב לכל אדם, מחברות, עפרונות, חדר שירותים.

שטח המתקן- בר, חדר אוכל, חדר נשקים, ספרייה, חדר מנוחה, מגורי בעלי חיים, דלתות אשר מאפשרות להגיע לכל השטחים.

אורך חיים- מתאמנים בכל יום, שומרים על סדר השטחים, מבלים ביחד בזמנם הפנוי, 

ארוחות- כל דבר שהם רוצים

זוכרים את עברם-כן

ספטמבר-מדיומים, אמני חושים(מבודדים)

מנהל השטח- הילה

המדים- לבושים בסגול, בבגדים קצרים או ארוכים(לפי בחירתם).

חדרים- מיטה, שולחן, כדור בדולח, קלפים, כפיות, מראות. שירותים פרטיים, אדם אחד בחדר

שטח המתקן- חדר אוכל, חדרים, מקום אימונים(למוח).

אורך חיים- מבלים, מאמנים את המוח והחושים, משחקים משחקים שמאמנים את המוח.

ארוחות- אוכל שמחזק את החושים.

זוכרים את עברם- כן

אוקטובר-ערמומיים(מבודדים)

מנהל שטח-ויליאם

מדים- זמנים פנויים- מכנסיים וחולצה קצרות אפורות, בזמן הצגה- לבוש לפי תסריטי הצגה

חדרים- מיטה, ארון בגדים, טלוויזיה עם 5 סדרות ישנות, תסריטי הצגות שמתחלפים כל חודש, שירותים פרטיים, (3 אנשים בחדר) שולחן, מחברות ועפרונות.

שטח המתקן- אולם תיאטרון, חדרים, חדר אוכל, חדר אביזרים, חדר איפור, חדר אימונים, ספרייה.

אורך חיים-הצגת הצגות תיאטרון, בילוי, אימונים, קריאה, התכוננות להצגות, צפייה בהצגות, צפייה בטלוויזיה.

ארוחות- בוקר קורנפלקס/סלט, צהריים- אורז/ פסטה ערב- ספגטי/ בשר.

זוכרים את עברם- כן

נובמבר-לוחמים( מבודדים)

מנהל השטח- גרגור

המדים- בגדי אימונים, בכל זמן שהוא

חדרים- מיטה, טלוויזיה עם 5 סדרות ישנות, שולחן, ארון בגדים, שירותים פרטיים, אדם אחד בחדר. מטרה וכמה חיצים לזריקה.

שטח המתקן-חדרים, חדר אימונים, חדר קרבות, חדר אוכל, 

אורך חיים- לחימה בעזרת חרבות/מקלות אימונים, קליעה למטרה, בילוי עם חברים, למידת סגנונות לחימה שונים, 

ארוחות- בשר,ירקות, מים, אורז, פירות, לחמים, קטניות, מוצרי חלב.

זוכרים את עברם-לא

-משתמשים רשומים-

עדיין אפשר להירשם

1#- white fang

שם: דניאל

מין: זכר

תאריך לידה: 14/2/2003, 14:00

גיל: 14, 6 חודשים, שבוע, 6 ימים ו-10 דקות (נכון לזמן שבו נכתב החלק הזה של הטופס)

כמה זמן אתם במתקן: 4 שנים

מראה: שיער חום, עור בהיר, עיניים אדמדמות, רזה, גבוה.

רקע: היה אדם שהתפתח במהרה, הוא היה יחסית מוכשר, אבל כל פעם שמישהו לעג לו או ניסה לעקוף אותו - הוא התחיל להיות תחרותי. המנהג הזה גרם לו להתחרות הרבה, גם בתחרויות גדולות.
כל פעם שהוא היה מפסיד בתחרות הוא היה כעוס מעט, אבל חיו לא היו גרועים בגלל הדבר הזה. להפך, הוא חי חיים טובים, הוא למד בצורה מתקדמת יותר מבני אדם אחרים בני גילו.
הוא אהב לחשוב, ולהתאמץ, לא מבחינה גופנית וגופו תמיד היה חלש, בגלל מוחו המפותח בצורה יחסית.
ברגע שהוירוס התחיל להתפשט, הגיעו כמה חוקרים לעירה שבה הוא גר ובדקו אילו אנשים יכולים להכנס לשמירה במקום מאובטח ומוגן מהוירוס.
למזלו: הוא נבחר, הם בחרו בעיקר צעירים ומעט מבוגרים, בשל מוחו המפותח - גם הוא נבחר להיות אחד מהאלה שיכנסו למתקן.

אופי: תחרותי - בכל מקום שיש אפשרות להתחרות - הוא תמיד ירצה להיות מקום ראשון.

מדכא רגשות - ינסה כמה שפחות לחשוף רגשות, לא עצב, לא שמחה וכו'.

תיקון טעויות - יתקן טעויות של אחרים, בכל מקרה שהוא, אם מישהו שוגה הוא ידגים ויסביר. חשוב להוסיף: הוא מעט מתרגז כשהוא טועה ושמזכירים לו את זה, ככה שכשהוא טועה הוא מיד יתקן.

אי הקשבה - כשלמישהו אין דבר חשוב להגיד - הוא לרוב לא יתייחס בצורה מלאה.

בעל כל מיני מנהגים - לדוגמה: הוא אוהב לאכול בזמן שהוא חושב, להאזין למוזיקה, לאכול דברים רק בעזרת סכו"ם (למעט כריכים ודברי מאכל קטנים) וכו'.

5 פריטים שלקחתם איתכם: סמארט-פון, אולר, מילון, אוזניות ומטען שיכול לאגור חשמל, לא רק להטעין ישר.

 

2#- Nico Di-Angelo

 

שם: הייזל

מין: בת

תאריך לידה: 21.8.2002

גיל: 15

כמה שנים אתם במתקן: שנה וחצי.

מראה: עיניים בצבע ארד בוהק עם ריסים עדינות, שיער גלי בצבע זהב-חום בהיר כלומר מעין גוונים כאלו, צבע עור שזוף אך לא כהה מאוד, גובה 1.71, משקל 49.8, לבושה בדר"כ בג'ינס כהה וחולצה שחורה/לבנה.

רקע: להייזל היה עבר לא פשוט. היא הייתה יתומה ושאר משפחתה נטשה אותה/התכחשה לקיומה/מתה גם היא כך שגדלה בכמה וכמה משפחות אומנה ותמיד תיכננה את הדרך הכי יעילה לבריחה מבלי לחזור לשם. לרוב הצליחה אך לרוב זה לא תמיד. אחת המשפחות תפסה אותה בניסיון בריחה והחלה לנעול אותה בחדרה, להתעלל בה מבחינה פיזית ונפשית וכו'. הייזל ישבה במשך יותר מחודשיים, שרטטה שרטוטים, הכינה רשימות וכו'. היא כל-כך התמקדה בכך עד שכמעט מתה בניסיון לסיים את הפרויקט הזה. לבסוף- היא אכן הצליחה, היא ברחה. לאחר הבריחה התברר לה איזו טעות עשתה. היה לה עבר עם חפצים יקרי ערך, היא ידעה את זה אך הדחיקה. במהלך חייה ברחוב לאחר הבריחה נסחטה ע"י אנשים שרצו ממנה חפצים וכינו אותה בכינויי גנאי שונים: "מכשפת", "מטונפת עם מזל" אך מה שהכי כאב לה היה הכינוי "ילדת האורום*". להייזל הייתה חתיכת זהב אחת, אחת בלבד, שסחבה איתה לכל מקום. היא מצאה אותה פעם והיא מצאה חן בעיניה מאוד. על החתיכה הייתה חרוטה המילה "אורום", הייזל ידעה שזה אומר: זהב. היא תמיד שמרה את החתיכה קרוב אליה. חוויה אחת שהייתה זכורה טוב להייזל היא הפעם בה רכבה על סוס. היא החליטה להתרחק מהסמטה שבה הייתה מסתובבת (ונסחטת) ויצאה לגבעה שהייתה בקרבת מקום. באחד הימים מצאה סוס פרא זהוב שאיתו התיידדה (לאחר שהגיעה לגבעה באופן קבוע) עם הזמן ויום אחד היא רכבה עליו. היא הרגישה כה טוב, קרוב לאדמה אך מרוחקת ממנה. במקומה הנכון והטבעי אך לאחר רכיבה זו, אינה מצאה את הסוס יותר, מה שגרם לה לאכזבה רבה. יום אחד פרצה שמועה בסמטה שהסתובבה בה, על סכנה ממשית שמתקרבת. הייזל לא בטחה בהם מספיק בשביל להאמין לשמועה. באחד הימים שלאחר פרוץ השמועה, הסתובבה כהרגלה הייזל במקום המסתור שלה בסמטה, שבו היא החביאה את כל הרישומים שלה, הציורים שלה ובעיקר סודותיה. (הרי שרצתה להיות אדריכלית כשתגדל) כאשר הציצה דרך החריץ במקום מסתורה היא ראתה ארנב. הייזל שהייתה בעלת חולשה לבעלי חיים יצאה לבדוק את הארנב אך באותו הרגע איש לבוש שחור מכף רגלו עד ראשו התקרב אליה, שם מעין בד או מפית על הפיה והיא נרדמה. אפשר להניח שהוא סחב אותה בשק לאורך הדרך, כי כאשר התעוררה היו כמה חוטים סבוכים בשיערה ובבגדיה. אותו אדם הביט בה מבט חטוף ואמר בקול נמוך והססני: "מונחים לפנייך חפצים, בחרי חפץ אחד לקחת לפני שנמשיך בדרך". הייזל, ראתה המון יהלומים, תכשיטים, חפצים יקרים. הונחו שם גם צעצועים, מוצרי טיפוח וכל רק שתוכלו לדמיין. לפתע היא הבחינה בספר אדריכלות, היא חטפה אותו מיד מהשולחן והתחילה לעיין בו, היא מיד התקבעה בתנועה אחת  בשביל לקרוא אך האיש לבוש השחורים החליט להזריק לה חומר מסוים ונשא אותה אל "הלא נודע", לאותו הזמן. ברגע שהגיעה והתעוררה האדם הסביר לה שיש בה משהו נדיר והיא צריכה להיכנס לתא מסוים והצביע עליו. הייזל חשבה שהוא השתגע: אתה חוטף אותי, מרדים אותי ועכשיו מצפה שאני אכנס לדבר הזה?! השתגעת?! האיש חייך מעט ולחש משהו שנשמע כמו: לא ציפיתי אחרת מהבת שלי, אבל הייזל הייתה בטוחה שהיא הוזה. באותו רגע הגיעו חבורת מדענים לבושים חלוקים ואוחזי רשימות, הם פנו אל הייזל והאיש בשחורים נעלם, נדמה כאילו הוא התמזג במהירות עם האדמה או התפורר, אבל שטויות- זה בטח היה הדמיון של הייזל. לאחר שיחה איתם הבינה הייזל שהיא צריכה להיכנס, לא משנה מה. היא תעשה את זה.

אופי: ביישנית- היא מתקשה לרוב להיפתח לאנשים ולא נוטה לפתח הרבה דיונים עם רוב סוגי האנשים.

אמיצה- היא מסוגלת להעז ולעשות הכל, ברגע שיש לה סיבה. 

חדורת מטרה- היא תמיד תעשה הכל עבור מטרתה.

מגוננת- היא מרגישה צורך להגן על מי שיקר לה, תמיד.

אחראית- היא תמיד מעוניינת להיות האחראית, השומרת, המפקחת.

מקובעת- היא מאוד בטוחה בדעות של עצמה בכל פעם.

עקשנית- היא מתקשה להקשיב לאחרים או לקבל את דעותיהם.

5 פריטים שלקחתם איתכם:

חתיכת הזהב- אורום.

ספר אדריכלות.

פנקס ועט, שהסתובבה איתו בכיס בכל פעם.

פרסה, שמצאה שסוס הזהב שהתיידדה איתו השאיר לאחר רכיבתה עליו ושמרה אותו צמוד אליה.

התסריט של המחזה המלט, שהמדענים התנדבו להביא לה לפני כניסתה לתא. היא ידעה את כולו בעל פה אך תמיד נהנתה לקרוא אותו בכל פעם מחדש.

3# deadpool

שם: כריס (כריסטיאן)

מין: זכר

תאריך לידה: 17.7 (יולי)

גיל: 14

כמה זמן אתם במתקן: שנה

מראה:
גובה- 1.51 מטר.
משקל- 50 ק"ג.

צבע עיניים- ירוק-חום.
צבע שיער- חום בהיר.

רקע: לכריס הייתה ילדות לא פשוטה בכלל. כשהיה בן 4, אמו נדבקה בוירוס. כריס, שהיה צעיר, לא הבין את המשמעות של הוירוס, לא ידע כמה הוא מסוכן וכמה הוא קטלני. אמו סבלה במהלך שנה וחצי מהוירוס, ובסוף השנה וחצי מתה. כריס לקח את זה מאוד קשה, ובגיל 6 התחיל להתאמן בהרמת משקולות ואגרוף. כשכריס היה בן 7, אביו נדבק בוירוס. "כשאני אמות... תיקח את הסכין המתקפלת שלי." אמר לו אביו. כריס לא היה מוכן לקבל את זה שאביו מת, ולכן התאמן בדברים נוספים. בגיל 9, כריס ואחיו נשארו לבד. הם החליטו לברוח מהאזור שבו הם גרו, כשחשבו שהוירוס לא ירדוף אותם עד לשם. יום אחד כריס התעורר, אבל לא ראה את אחיו. הוא חיפש יום שלם, שהפך לשבועות שהפכו לשנים. כשכריס הגיע למתקן, הבטיח לעצמו שיברח משם ויפגוש את אחיו. 

אופי: אחראי- כשמקבל משימה כלשהי או שהוא אמור לעשות משהו, יעשה אותו בלי להתעכב.
פרפקציוניסט- אוהב שהכל מושלם, טעות קטנה יכולה לחרפן אותו.
מסודר- אוהב שהכל רשום לו, שהכל נקי ומסודר.
חמום מוח- הוא יכול להתעצבן בקלות, ולא יפחד להרוג.
עקשן- הוא לא מוכן לוותר על הדעה שלו, גם אם היא לא נכונה.
הוא קשוח, אבל הוא גם עדין. הוא כותב כל מה שהוא יכול ביומן שלו.

5 פריטים שלקחתם איתכם: - סכין מתקפלת שירש מאבא שלו.
- מכשיר פלאפון.
- זוג משקולות 5 ק"ג
- אגרופן
- יומן אישי שלו.

הערות/הארות/שאלות/משהו לומר בשביל הכיף: קיים דבר כזה כיף? XD

4# our_hero

 

שם: פיטר 

מין: זכר

תאריך לידה: 11.10.2006

גיל: 21 

כמה זמן אתם במתקן: 7 שנים

מראה: שיער פרוע בצבע חום בהיר, עיניים אפורות ובוהקות, גובה: 1.81, משקל 72ק"ג , צבע עור לבן, קצת שזוף .

רקע: לפיטר היו חיים רגילים של ילד החסין מהוירוס, לפעמים טוב לפעמים רע זה תמיד היה משנה ותלוי, לפיטר היה אמא ואבא שהיו איתו כל הזמן, אהבו ותמכו בו, כשהיה קטן הסבירו לו הוריו שה"וירוס" הזה הוא מחלה נוראית שיכולה להרוס משפחות וחיי אדם, אך לא את חייהם כי המשפחה שלהם מוגנת, פיטר העדיף להאמין לסיפור של הוריו במקום להתעסק במחשבה על הוירוס ששורר בעולם, הוא בטח בהם יותר מכל, כשהיה בחיק הוריו הם תמיד היו "נחמדים" ו "אוהבים" אך בלילות תמיד שמע אותם צועקים ורבים אחד עם השני והרגיש שהוא הדבר היחיד שעדיין מקשר ביניהם, וזו הסיבה שהייתה לו מועקה גדולה בילדותו, "גלגל ההצלה" שלו היה לילה, ילדה יפת מראה שהייתה גם חברת ילדות של פיטר, שאהב אותה מאוד ובטח בה אפילו יותר מהוריו, ללילה היה שיער שחור בוהק וגלי ועיניים אפורות מושכות, די דומות לשלו, יום אחד שהיה בן 11 שמעו הוריו על ה"מתקן" בוושינגטון והחליטו לעשות מסע מטקסס, מקום הולדתו למתקן בוושינגטון, לפני שיצא לוושינגטון הבטיח ללילה שימצא אותה יום אחד ושהם יגורו בשלווה ובאושר ביחד. המסע היה מסוכן אך פיטר עבר אותו בהצלחה, בערך, אמו של פיטר לא הייתה באמת חסינה מהוירוס ולכן באמצע מסעם לוושינגטון חלתה במחלה ומתה, מה שהיה כאב ואובדן גדול לפיטר אך הוא ואביו היו חייבים להמשיך במסע, כאשר הם הגיעו לוושינגטון לילה אחד אביו של פיטר נחטף ולכן פיטר היה חייב להמשיך את המסע לבד, בסופו של דבר פיטר הגיע למתקן שהיה בן 14 ושלושה חודשים ונתנו לו להיכנס למתקן ושם להיות בטוח מפני העולם שבחוץ, בתקווה שימצא יום אחד את לילה.

אופי:

כריזמטי: פיטר תמיד ידע איך לדבר עם אנשים ולשכנע אותם לעשות דברים מסויימים, מה שהפך אותו לבולט מאוד בסביבתו.

מתוזמן: איך שהוא פיטר תמיד עושה דברים בזמן ומגיע בזמן למקומות ולאנשים שונים והוא חולה על לוחות זמנים. 

חולה סדר: פיטר תמיד אוהב לסדר ולארגן דברים, עם הוא נמצא בסביבה מבולגנת הוא מסדר אותה וככה הוא גם מרגיש יותר טוב.

פסימי: פיטר אף פעם לא האמין שיקרה משהו טוב או שהמצב ישתפר אלא אם כן הוא ורק הוא יתערב בעניין, תכונה זו היא גם מה שגורמת לו לא לסמוך על כולם וגם לא להתאכזב הרבה.

דעתן: לפיטר תמיד היו דעות חזקות והוא לא פחד להביע ולתמוך בהם, לשנות את דעתו זוהי משימה קשה אך אפשרית.

עצבני: לא עצבני בקטע של כעס, אלא בקטע שהוא חייב לעשות משהו כל הזמן והוא לא יכול לשבת בשקט בלי להתעסק במשהו.

5 פריטים שלקחתם איתכם:
-תמונת "סלפי" מודפסת שלו ושל לילה

-מפתח שהיה בעצם אולר וגם עט
-ספינר שהיה תמיד בכיס שלו
-מחברת רישומים אישית, שבה היא כתוב כל מיני מתיחות,שיחות חשובות היסטורייות, בדיחות, ועצות לעצמו
- דף נייר מיוחד וגדול שלאחר שנכנס למתקן שרטט עליו את כל פני המתקן, כל מחבוא דרך ומעבר במתקן, מעין מפה שתמיד תיהיה לו לשעת חירום.

5# LonelyEspurr

שם:ארסון סמית'

מין: זכר

תאריך לידה:15.9.1997

גיל:19

כמה שנים אתם במתקן:10 שנים

מראה: אדם גבוה ושזוף עם עיניים חומות נוצצות ושיער שחור, לובש מכנסי ג'ינס שחורים וחולצה שחורה עם כיתוב שונה של להקה שונה כל פעם.  במכנסי הג'ינס השחורים יש לו מחזיק מפתחות של דיסקורד, הדמות מ"מיי ליטל פוני", מסיבה משונה.

רקע: בחוץ, העולם קרס. בתוך בקתת העץ שקראתי לה בית, העולם היה חמים ומתוק ומצופה שוקולד. זה היה יום ההולדת התשיעי שלי, היום שהכול קרה. הייתי בחדר שלי. הוריי דפקו על הדלת בנקישה חלושה, "קדימה ארסון, הכול מוכן!", היא אמרה בקולה הרך. אבל פתאום הקול נהפך לגניחות גסות והנקישות החלושות הפכו לדפיקות חזקות. פתחתי את הדלת. ראיתי שההורים שלי כבר לא ההורים שלי. עמדתי משותק. אח שלי יצא מהחדר שלו, החדר השכן לי, ושאל מה קרה. לא הצלחתי לענות. הוא בא והתחיל לדבר משהו על שלום.. אופייני לאח המושלם שלי. הוא בא, הוא הלך וחיבק אותם, לרגע אחד המוטציות נראו בעלות רגש. לרגע אחד הם החזירו לו חיבוק. לרגע אחד באמת חשבתי שאלה אבא ואמא שלי. התחלתי לצעוד באיטיות קדימה. קראתי לאחי. שום מענה. קראתי לו שוב. ואז הוא נפל. המוטציות לא חיבקו אותו, הם רק חנקו אותו למוות. ניסיתי לברוח ולמצוא משהו, כל דבר שייתן לי להרוג אותם. הם אולי ההורים שלי- אבל עד פה. אח שלי היה אולי מעצבן ופציפיסט ומושלם, אבל לא הגיע לו למות. מצאתי גזייה לא רחוק מהמסדרון. בחדר ששמרנו בו את ציוד הטיולים שלנו. נזכרתי איך אבא שלי קרא לנו וסיפר לנו סיפורים על מכשפות שמבשלות ילדים קטנים ביער בזמן שבישל אוכל בגזייה. הפעם אני אבשל אותו, ולא רק בסיפור. פתחתי את הגזייה על האש הכי גדולה, לא היה י זמן למחשבה. הלכתי אל מה שנשאר מההורים שלי, התקרבתי לאט, ואז התחלתי ללכת יותר מהר, החלקתי את הגזייה מתחתיהם. בהתחלה, מה שנשאר מהבגדים של אבא שלי התחילו להישרף. הוא צרח. הוא נשמע כאילו הוא מנסה לבכות. אם לא ידעתי שהיה מוטציה, יש מצב שהייתי מאמין לזה שהוא ביקש מים. אבל ידעתי שזו רק יללה. מי שהייתה אמורה להיות אמא שלי, קפצה עליו בנסיון לכבות את האש, אך ללא הועיל. היא התחילה להישרף גם היא. התחלתי להרגיש סיפוק. רציתי לשרוף עוד. הלכתי באטיות אל הגופה של אחי עם הגזייה ביד, עומד לשרוף גם אותו. ואז.. משהו השתנה. הוא קם. ראיתי שהוא לא היה אח שלי יותר. גם הוא היה מוטציה. אני היחיד שלא הפכתי לזה, לא הבנתי במה אני שונה. לא היה לי זמן להקדיש למחשבה. שרפתי גם אותו. רציתי שיסבול. רציתי שהאש תחרוך אותו ושימות לאט. לא רציתי שיישאר ממנו זכר. הרגשתי כל כך טוב להבעיר אותו. הם כבר לא היו המשפחה שלי. החלטתי לארוז את הדברים החשובים ולשרוף את כל הבית. ארזתי לי כמה בגדים וקצת אוכל, שניצל, אורז וקציצות, האוכל הרגיל, וכמובן הרבה קטשופ, ואז דפקו בדלת. כמובן שפתחתי, הייתי ילד בן 9 קטן שלא ידע כלום. הם באו בשמחה ומתנות. המשפחה שלי. חשבתי איך להשתשעשע גם איתם. החלטתי לשרוף אתם, רק כי היה לי כיף כל כך לשרוף את שאר המשפחה. יצאתי מהדלת האחורית, נעלתי את כל הדלתות, בזמן שהם חגגו ולא הלכו למסדרון לראות את הגופות ששורפות לאט את החלק הזה של הבית, החלטתי לשרוף את הצד השני. שיישרפו לאט ובעינויים. צחקתי. אבל.. שמעתי סירנות מרחוק. המשטרה הגיעה. החלטתי לרוץ לעבר הסירנות ולפברק סיפור שבאמצע מסיבת יום ההולדת ההורים שלי הפכו למוטציות ודוד שלי החליט לשרוף את כולם אבל כולם נשרפו גם. רצתי וסיפרתי לשוטר את הגרסה שלי, והוא אמר לי להרגע. "לא באנו בשבילם, באנו בשבילך, ארסון. שמענו שיש אצלך את הוירוס מהביקור האחרון שלך ברופא, אבל החלטנו לשים עליך ועל המשפחה שלך עין. היום הוירוס התפרץ בכל אחד מכם חוץ ממך. או שאתה אחד מהחסינים או שלא. אז, היום יום ההולדת שלך, ילד? מזל טוב." אחרי כל זה ונסיעה ארוכה בניידת פתחתי את הפה שלי. סיפרתי את הסיפור האמיתי. איך שרפתי את כולם, איך שרפתי את המשפחה שלי. איך נהניתי מזה. "תמיד היית פירומן?" שאל אותי השוטר. "מה זה פירומן?" שאלתי בחזרה. "אני רואה.. אתה לא יודע מה זה. אבל אתה יכול להיות מאוד שימושי בתוכנית שלנו. תוכל לשרוף מה שתרצה." הוא ענה. "באמת?! אני אוכל לשרוף הכול?! אני רוצה לשרוף!" אמרתי בהתלהבות הילדותית שלי.
מאז, עשר שנים שאני במתקן. ואני עדיין לא הבנתי מה זה פירומן.

אופי: שקט- לא מרבה לדבר.
"פירומן"- ככה כינו אותו השוטרים. הוא לא הבין מה זה עד היום, אבל בגלל החיבה שלו לשריפה, הוא פירומן.
מקצועי- אוהב לעשות דברים ישר, פשוט לבצע. הוא אוהב לעשות דברים בצורה נכונה ובצורה הכי טובה שיש. לפעמים יכול לפגוע כשעובד עם אנשים לא מקצועיים.
בעיות אמון- הוא מתקשה לתת אמון באנשים. הוא לא יכול להאמין לאנשים, אז הוא בוחן אותם בדרכו שלו, רק אחרי שהוא רואה שהם בסדר הוא מאשר להם להתקרב. עד היום, מספר האנשים שהוא נתן בהם אמון הוא 4. וכולם נשרפו כשהם שיקרו לו.

5 פריטים שלקחתם איתכם: גזייה, קטשופ, מתנת יום ההולדת (לא נפתחה מעולם). לא יכל לקחת יותר, השאר נשרף. החליטו להרגיע אותו ולקנות לו בדרך מחזיק מפתחות של דיסקורד.

6# Link

שם: ג'וליה פרוס

מין: בת

תאריך לידה:24.3.2012

גיל: 15

כמה שנים אתם במתקן: 6

מראה: בעלת שיער שחור חלק. עיניים חומות ועצובות. יש לה משקפי ראייה, אך רוב הזמן היא לא מרכיבה אותם כי היא מתביישת בזה. לובשת בעיקר חולצות לבנות וסרבלים, בעיקר כי רוב היום היא עובדת עם צמחים. למרות כל הזמן שהיא נמצאת בשמש, אין לה עור שזוף כל כך. הגובה שלה הוא די נמוך,1.51 ומשקלה הוא 46 ק"ג

רקע: ג'וליה גדלה בבית שבו לא פחדו לדבר על הוירוס הנוראי, כבר בתור ילדה בת 3 היא ידעה מהו הוירוס וכמה הוא מסוכן, אך העניין הזה לא ממש עניין אותה, מכיוון שהיא לא פגשה אותו אף פעם. כך עברו להן שנתיים שבהן הילדה ג'וליה הייתה המאושרת בעולם, היתה לה משפחה חמה ואוהבת שכללה את הוריה ואחיה הגדול ממנה ב5 שנים. כשעברו השנתיים, הוירוס הגיע גם לעיר שלה, והאדם שהיה הכי יקר לה בעולם נדבק בו, אבא שלה. המשפחה עשתה הכל כדי לטפל בו ולגרום לו שמחה, אך מה שלא עשו, זה לא עזר. ערב אחד, כאשר אימה ואחיה הלכו לעשות קניות והשאירו אותה ביחד עם אביה, הוא קרא לה לחדרו. "ג'וליה, אני יודע שאת אוהבת אותי מאוד, אבל אני לא יכול לסבול את המצב שלי יותר" הוא אמר בעיניים דומעות. "אני רוצה לבקש ממך משהו אחד, בבקשה קחי את את אחד הסכינים שבמטבח ותהרגי אותי" הוא ייבב. ג'וליה הביטה בו בהלם, אך עשתה כמצוותו. כשהגיעה אל מיטתו בחזרה עם הסכין שאלה בשקט, "אבל מה אני אגיד לאמא ודן?". "תגידי להם שאני ביקשתי ממך, הם יאמינו לך" הוא אמר בבכי. בדמעות חנוקות ג'וליה תקעה את הסכין בליבו של אביה, וכעבור כמה דקות שבהן התבוסס בדמו הוא מת. כשאימה ואחיה חזרו הביתה, ג'וליה רצה אל אימה בבכי. "אמא! אבא מת!" היא צרחה בעודה מחבקת את רגלה של אימה. אימה רצה במהירות לחדר שבו אביה ישן, הביטה בדם הזולג מחזהו, ואז הביטה בידיה של ג'וליה המכוסות בדם. "את עשית את זה?" היא שאלה בבעתה. "הוא ביקש ממני!" ייבבה ג'וליה. "שקרנית!" צרחה אימה והביאה לה סטירה מצלצלת. ג'וליה נפלה על הרצפה ובכתה, גם בגלל הכאב הפיזי, וגם בגלל שאפילו אימה לא מאמינה לה. "דן, אתה מאמין לי, נכון?" היא הביטה באחיה הגדולה. "חתיכת רוצחת!" אמר בכעס ובעט בחזה. ג'וליה עפה על הקיר והתעלפה מיד. כשהתעוררה, מצאה את עצמה שוכבת חבולה ליד פח אשפה ולצידה הסכין שבעזרתה הרגה את אביה. היא קמה באיטיות, אספה את הסכין והחלה ללכת ברחוב בעצב. "הנה הרוצחת! המכשפה! היחידה מכל משפחתה שלא נדבקה בוירוס והרגה את אבא שלה!" שמעה ילדים מאחוריה. היא החלה לרוץ, אך לא הייתה מהירה מספיק והם תפסו אותה והפליאו בה את מכותיהם. 

כעבור שבועות שבהם הסתובבה ברחובות וספגה אבנים, כינויים ומכות ממאות אנשים, החליטה ג'וליה לברוח. הדרך לא הייתה קלה, וכל מה שהיה לה לאכול היה את פרי האדמה: עשבים, פרחים וכל מה שצמח על הקרקע. היא הגיעה למסקנה שכאות תודה לאדמה שעזרה לה לשרוד, ברגע שתוכל היא תתחיל לטפח אותה ולהחזיר לה טובה תחת טובה. לאחר שבועות של הליכה ברגל, הגיעה ליישוב קטן, ואחד הדברים שצדו את עיניה הייתה חממה בקרבה ליישוב. היא רצה לחממה במהירות וגילתה חקלאי מזוקן. היא סיפרה לו את כל סיפורה, והוא מצידו האמין לילדה בת השש (עברה בערך שנה מאז כל הסיפור עם הרצח). כך במשך שנתיים וחצי הוא גידל אותה כאילו הייתה ביתו, והיא החזירה לו אהבה ועזרה לו בטיפול בצמחים. אחרי שנתיים וחצי החקלאי הזקן מת מזקנה, וג'וליה נאלצה שוב להיות לבד. היא המשיכה בטיפול בחממה לבדה, אך אחרי חצי שנה לקחו אותו למקום שעליו לא שמעה אף פעם (המקום הזה של החודשים, אם ככה בכלל לקחו אותם. אם לא, תתייחס לזה שלקחו אותה איך שבא לך)

אופי: שמחת חיים, מה זה? חסר לה מאוד שמחת חיים. הדבר היחיד שמסב לה אושר באמת, זה טיפול בצמחים, באדמה. זה מזכיר לה את האדם היחיד שהאמין לה במצב הכי קשה שלה. אמון בבני אדם לוקה בחסר ענק. כמעט כל מי שפגשה פגע בה רק מלשמוע מי היא, אף אחד לא באמת הכיר אותה לפני שתקף אותה. עם כל זה, היא חייבת שיהיה מישהו אחד שעליו היא יכולה לסמוך, בלעדי זה היא תהיה שבורה ומרוסקת. היא מאוד פסימית, אך למרות זאת, היא מנסה להפוך לאופטימית על ידי כך שהיא אומרת הרבה פעמים דברים אופטימיים, בתקווה שהם באמת ישפיעו עליה. כשהיא חושבת שמה שהיא עושה זה למטרה טובה, היא לא תהסס ותעשה את זה, גם אם זה יפגע באחרים (כמובן אם האחרים האלה הם אנשים שאין לה אמון בהם). היא מאוד דבקה במטרות שלה, וכמעט שום דבר לא יכול להזיז אותה מהן. היא שקטה מאוד, הרבה פעמים היא עושה דברים מתחת לפני השטח בלי שאף אחד ישים לב. יש לה לב ענק, אולי לא שמים לב לזה, כי הרבה פעמים היא עוזרת בלי שאף אחד ישים לב (כמו שאמרתי מקודם). היא כמעט לא נפגעת מכלום, ממכות פיזיות והערות פוגעניות. היא נפגעה מספיק פעמים כדי שהיא כבר תורגל להרגיש את הכאב.

5 פריטים שלקחתם איתכם: הסכין שאיתה רצחה את אביה. את קטן שקיבלה מהחקלאי הזקן שגידל אותה. מכשיר mp ואוזניות (זה אחד או שניים? בבקשה תחשיב את זה כאחד). תמונה שלה עם החקלאי הזקן בחממה ושק זרעים עם כל מיני זרעים מהחממה של הזקן.

 

נערך על-ידי אמיר147

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

טופס הרשמה:

שם: דניאל

מין: זכר

תאריך לידה: 14/2/2003, 14:00

גיל: 14, 6 חודשים, שבוע, 6 ימים ו-10 דקות (נכון לזמן שבו נכתב החלק הזה של הטופס)

כמה זמן אתם במתקן: 4 שנים

מראה: שיער חום, עור בהיר, עיניים אדמדמות, רזה, גבוה.

רקע: היה אדם שהתפתח במהרה, הוא היה יחסית מוכשר, אבל כל פעם שמישהו לעג לו או ניסה לעקוף אותו - הוא התחיל להיות תחרותי. המנהג הזה גרם לו להתחרות הרבה, גם בתחרויות גדולות.
כל פעם שהוא היה מפסיד בתחרות הוא היה כעוס מעט, אבל חיו לא היו גרועים בגלל הדבר הזה. להפך, הוא חי חיים טובים, הוא למד בצורה מתקדמת יותר מבני אדם אחרים בני גילו.
הוא אהב לחשוב, ולהתאמץ, לא מבחינה גופנית וגופו תמיד היה חלש, בגלל מוחו המפותח בצורה יחסית.
ברגע שהוירוס התחיל להתפשט, הגיעו כמה חוקרים לעירה שבה הוא גר ובדקו אילו אנשים יכולים להכנס לשמירה במקום מאובטח ומוגן מהוירוס.
למזלו: הוא נבחר, הם בחרו בעיקר צעירים ומעט מבוגרים, בשל מוחו המפותח - גם הוא נבחר להיות אחד מהאלה שיכנסו למתקן.

אופי: תחרותי - בכל מקום שיש אפשרות להתחרות - הוא תמיד ירצה להיות מקום ראשון.

מדכא רגשות - ינסה כמה שפחות לחשוף רגשות, לא עצב, לא שמחה וכו'.

תיקון טעויות - יתקן טעויות של אחרים, בכל מקרה שהוא, אם מישהו שוגה הוא ידגים ויסביר. חשוב להוסיף: הוא מעט מתרגז כשהוא טועה ושמזכירים לו את זה, ככה שכשהוא טועה הוא מיד יתקן.

אי הקשבה - כשלמישהו אין דבר חשוב להגיד - הוא לרוב לא יתייחס בצורה מלאה.

בעל כל מיני מנהגים - לדוגמה: הוא אוהב לאכול בזמן שהוא חושב, להאזין למוזיקה, לאכול דברים רק בעזרת סכו"ם (למעט כריכים ודברי מאכל קטנים) וכו'.

5 פריטים שלקחתם איתכם: סמארט-פון, אולר, מילון, אוזניות ומטען שיכול לאגור חשמל, לא רק להטעין ישר.

הערות/הארות/שאלות/משהו לומר בשביל הכיף: רציתי לבחור בפברואר, לא הבנתי את הרעיון של החודשים: האם זה לפי החודש שבו באמת נולדת או לפי מה שאתה רוצה להיות? בכל מקרה, נולדתי בתאריך שנכתב למעלה (למעט השנה).

נערך על-ידי White Fang

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

שם: הייזל

מין: בת

תאריך לידה: 21.8.2002

גיל: 15

כמה שנים אתם במתקן: שנה וחצי.

מראה: עיניים בצבע ארד בוהק עם ריסים עדינות, שיער גלי בצבע זהב-חום בהיר כלומר מעין גוונים כאלו, צבע עור שזוף אך לא כהה מאוד, גובה 1.71, משקל 49.8, לבושה בדר"כ בג'ינס כהה וחולצה שחורה/לבנה.

רקע: להייזל היה עבר לא פשוט. היא הייתה יתומה ושאר משפחתה נטשה אותה/התכחשה לקיומה/מתה גם היא כך שגדלה בכמה וכמה משפחות אומנה ותמיד תיכננה את הדרך הכי יעילה לבריחה מבלי לחזור לשם. לרוב הצליחה אך לרוב זה לא תמיד. אחת המשפחות תפסה אותה בניסיון בריחה והחלה לנעול אותה בחדרה, להתעלל בה מבחינה פיזית ונפשית וכו'. הייזל ישבה במשך יותר מחודשיים, שרטטה שרטוטים, הכינה רשימות וכו'. היא כל-כך התמקדה בכך עד שכמעט מתה בניסיון לסיים את הפרויקט הזה. לבסוף- היא אכן הצליחה, היא ברחה. לאחר הבריחה התברר לה איזו טעות עשתה. היה לה עבר עם חפצים יקרי ערך, היא ידעה את זה אך הדחיקה. במהלך חייה ברחוב לאחר הבריחה נסחטה ע"י אנשים שרצו ממנה חפצים וכינו אותה בכינויי גנאי שונים: "מכשפת", "מטונפת עם מזל" אך מה שהכי כאב לה היה הכינוי "ילדת האורום*". להייזל הייתה חתיכת זהב אחת, אחת בלבד, שסחבה איתה לכל מקום. היא מצאה אותה פעם והיא מצאה חן בעיניה מאוד. על החתיכה הייתה חרוטה המילה "אורום", הייזל ידעה שזה אומר: זהב. היא תמיד שמרה את החתיכה קרוב אליה. חוויה אחת שהייתה זכורה טוב להייזל היא הפעם בה רכבה על סוס. היא החליטה להתרחק מהסמטה שבה הייתה מסתובבת (ונסחטת) ויצאה לגבעה שהייתה בקרבת מקום. באחד הימים מצאה סוס פרא זהוב שאיתו התיידדה (לאחר שהגיעה לגבעה באופן קבוע) עם הזמן ויום אחד היא רכבה עליו. היא הרגישה כה טוב, קרוב לאדמה אך מרוחקת ממנה. במקומה הנכון והטבעי אך לאחר רכיבה זו, אינה מצאה את הסוס יותר, מה שגרם לה לאכזבה רבה. יום אחד פרצה שמועה בסמטה שהסתובבה בה, על סכנה ממשית שמתקרבת. הייזל לא בטחה בהם מספיק בשביל להאמין לשמועה. באחד הימים שלאחר פרוץ השמועה, הסתובבה כהרגלה הייזל במקום המסתור שלה בסמטה, שבו היא החביאה את כל הרישומים שלה, הציורים שלה ובעיקר סודותיה. (הרי שרצתה להיות אדריכלית כשתגדל) כאשר הציצה דרך החריץ במקום מסתורה היא ראתה ארנב. הייזל שהייתה בעלת חולשה לבעלי חיים יצאה לבדוק את הארנב אך באותו הרגע איש לבוש שחור מכף רגלו עד ראשו התקרב אליה, שם מעין בד או מפית על הפיה והיא נרדמה. אפשר להניח שהוא סחב אותה בשק לאורך הדרך, כי כאשר התעוררה היו כמה חוטים סבוכים בשיערה ובבגדיה. אותו אדם הביט בה מבט חטוף ואמר בקול נמוך והססני: "מונחים לפנייך חפצים, בחרי חפץ אחד לקחת לפני שנמשיך בדרך". הייזל, ראתה המון יהלומים, תכשיטים, חפצים יקרים. הונחו שם גם צעצועים, מוצרי טיפוח וכל רק שתוכלו לדמיין. לפתע היא הבחינה בספר אדריכלות, היא חטפה אותו מיד מהשולחן והתחילה לעיין בו, היא מיד התקבעה בתנועה אחת  בשביל לקרוא אך האיש לבוש השחורים החליט להזריק לה חומר מסוים ונשא אותה אל "הלא נודע", לאותו הזמן. ברגע שהגיעה והתעוררה האדם הסביר לה שיש בה משהו נדיר והיא צריכה להיכנס לתא מסוים והצביע עליו. הייזל חשבה שהוא השתגע: אתה חוטף אותי, מרדים אותי ועכשיו מצפה שאני אכנס לדבר הזה?! השתגעת?! האיש חייך מעט ולחש משהו שנשמע כמו: לא ציפיתי אחרת מהבת שלי, אבל הייזל הייתה בטוחה שהיא הוזה. באותו רגע הגיעו חבורת מדענים לבושים חלוקים ואוחזי רשימות, הם פנו אל הייזל והאיש בשחורים נעלם, נדמה כאילו הוא התמזג במהירות עם האדמה או התפורר, אבל שטויות- זה בטח היה הדמיון של הייזל. לאחר שיחה איתם הבינה הייזל שהיא צריכה להיכנס, לא משנה מה. היא תעשה את זה.

אופי: ביישנית- היא מתקשה לרוב להיפתח לאנשים ולא נוטה לפתח הרבה דיונים עם רוב סוגי האנשים.

אמיצה- היא מסוגלת להעז ולעשות הכל, ברגע שיש לה סיבה. 

חדורת מטרה- היא תמיד תעשה הכל עבור מטרתה.

מגוננת- היא מרגישה צורך להגן על מי שיקר לה, תמיד.

אחראית- היא תמיד מעוניינת להיות האחראית, השומרת, המפקחת.

מקובעת- היא מאוד בטוחה בדעות של עצמה בכל פעם.

עקשנית- היא מתקשה להקשיב לאחרים או לקבל את דעותיהם.

5 פריטים שלקחתם איתכם:

חתיכת הזהב- אורום.

ספר אדריכלות.

פנקס ועט, שהסתובבה איתו בכיס בכל פעם.

פרסה, שמצאה שסוס הזהב שהתיידדה איתו השאיר לאחר רכיבתה עליו ושמרה אותו צמוד אליה.

התסריט של המחזה המלט, שהמדענים התנדבו להביא לה לפני כניסתה לתא. היא ידעה את כולו בעל פה אך תמיד נהנתה לקרוא אותו בכל פעם מחדש.

הערות/שאלות/הארות/משהוא לומר בשביל הכיף: אפשרי להוסיף יכולת על טבעית? האם אפשרי להביא בעל חיים לתא? אמור להיות קשר בין הדמות אלינו?

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

שם: כריס (כריסטיאן)

מין: זכר

תאריך לידה: 17.7 (יולי)

גיל: 14

כמה זמן אתם במתקן: שנה

מראה:
גובה- 1.51 מטר.
משקל- 50 ק"ג.

צבע עיניים- ירוק-חום.
צבע שיער- חום בהיר.

רקע: לכריס הייתה ילדות לא פשוטה בכלל. כשהיה בן 4, אמו נדבקה בוירוס. כריס, שהיה צעיר, לא הבין את המשמעות של הוירוס, לא ידע כמה הוא מסוכן וכמה הוא קטלני. אמו סבלה במהלך שנה וחצי מהוירוס, ובסוף השנה וחצי מתה. כריס לקח את זה מאוד קשה, ובגיל 6 התחיל להתאמן בהרמת משקולות ואגרוף. כשכריס היה בן 7, אביו נדבק בוירוס. "כשאני אמות... תיקח את הסכין המתקפלת שלי." אמר לו אביו. כריס לא היה מוכן לקבל את זה שאביו מת, ולכן התאמן בדברים נוספים. בגיל 9, כריס ואחיו נשארו לבד. הם החליטו לברוח מהאזור שבו הם גרו, כשחשבו שהוירוס לא ירדוף אותם עד לשם. יום אחד כריס התעורר, אבל לא ראה את אחיו. הוא חיפש יום שלם, שהפך לשבועות שהפכו לשנים. כשכריס הגיע למתקן, הבטיח לעצמו שיברח משם ויפגוש את אחיו. 

אופי: אחראי- כשמקבל משימה כלשהי או שהוא אמור לעשות משהו, יעשה אותו בלי להתעכב.
פרפקציוניסט- אוהב שהכל מושלם, טעות קטנה יכולה לחרפן אותו.
מסודר- אוהב שהכל רשום לו, שהכל נקי ומסודר.
חמום מוח- הוא יכול להתעצבן בקלות, ולא יפחד להרוג.
עקשן- הוא לא מוכן לוותר על הדעה שלו, גם אם היא לא נכונה.
הוא קשוח, אבל הוא גם עדין. הוא כותב כל מה שהוא יכול ביומן שלו.

5 פריטים שלקחתם איתכם: - סכין מתקפלת שירש מאבא שלו.
- מכשיר פלאפון.
- זוג משקולות 5 ק"ג
- אגרופן
- יומן אישי שלו.

הערות/הארות/שאלות/משהו לומר בשביל הכיף: קיים דבר כזה כיף? XD

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

שם: פיטר 

מין: זכר

תאריך לידה: 11.10.2006

גיל: 21 

כמה זמן אתם במתקן: 7 שנים

מראה: שיער פרוע בצבע חום בהיר, עיניים אפורות ובוהקות, גובה: 1.81, משקל 72ק"ג , צבע עור לבן, קצת שזוף .

רקע: לפיטר היו חיים רגילים של ילד החסין מהוירוס, לפעמים טוב לפעמים רע זה תמיד היה משנה ותלוי, לפיטר היה אמא ואבא שהיו איתו כל הזמן, אהבו ותמכו בו, כשהיה קטן הסבירו לו הוריו שה"וירוס" הזה הוא מחלה נוראית שיכולה להרוס משפחות וחיי אדם, אך לא את חייהם כי המשפחה שלהם מוגנת, פיטר העדיף להאמין לסיפור של הוריו במקום להתעסק במחשבה על הוירוס ששורר בעולם, הוא בטח בהם יותר מכל, כשהיה בחיק הוריו הם תמיד היו "נחמדים" ו "אוהבים" אך בלילות תמיד שמע אותם צועקים ורבים אחד עם השני והרגיש שהוא הדבר היחיד שעדיין מקשר ביניהם, וזו הסיבה שהייתה לו מועקה גדולה בילדותו, "גלגל ההצלה" שלו היה לילה, ילדה יפת מראה שהייתה גם חברת ילדות של פיטר, שאהב אותה מאוד ובטח בה אפילו יותר מהוריו, ללילה היה שיער שחור בוהק וגלי ועיניים אפורות מושכות, די דומות לשלו, יום אחד שהיה בן 11 שמעו הוריו על ה"מתקן" בוושינגטון והחליטו לעשות מסע מטקסס, מקום הולדתו למתקן בוושינגטון, לפני שיצא לוושינגטון הבטיח ללילה שימצא אותה יום אחד ושהם יגורו בשלווה ובאושר ביחד. המסע היה מסוכן אך פיטר עבר אותו בהצלחה, בערך, אמו של פיטר לא הייתה באמת חסינה מהוירוס ולכן באמצע מסעם לוושינגטון חלתה במחלה ומתה, מה שהיה כאב ואובדן גדול לפיטר אך הוא ואביו היו חייבים להמשיך במסע, כאשר הם הגיעו לוושינגטון לילה אחד אביו של פיטר נחטף ולכן פיטר היה חייב להמשיך את המסע לבד, בסופו של דבר פיטר הגיע למתקן שהיה בן 14 ושלושה חודשים ונתנו לו להיכנס למתקן ושם להיות בטוח מפני העולם שבחוץ, בתקווה שימצא יום אחד את לילה.

אופי:

כריזמטי: פיטר תמיד ידע איך לדבר עם אנשים ולשכנע אותם לעשות דברים מסויימים, מה שהפך אותו לבולט מאוד בסביבתו.

מתוזמן: איך שהוא פיטר תמיד עושה דברים בזמן ומגיע בזמן למקומות ולאנשים שונים והוא חולה על לוחות זמנים. 

חולה סדר: פיטר תמיד אוהב לסדר ולארגן דברים, עם הוא נמצא בסביבה מבולגנת הוא מסדר אותה וככה הוא גם מרגיש יותר טוב.

פסימי: פיטר אף פעם לא האמין שיקרה משהו טוב או שהמצב ישתפר אלא אם כן הוא ורק הוא יתערב בעניין, תכונה זו היא גם מה שגורמת לו לא לסמוך על כולם וגם לא להתאכזב הרבה.

דעתן: לפיטר תמיד היו דעות חזקות והוא לא פחד להביע ולתמוך בהם, לשנות את דעתו זוהי משימה קשה אך אפשרית.

עצבני: לא עצבני בקטע של כעס, אלא בקטע שהוא חייב לעשות משהו כל הזמן והוא לא יכול לשבת בשקט בלי להתעסק במשהו.

5 פריטים שלקחתם איתכם:
-תמונת "סלפי" מודפסת שלו ושל לילה

-מפתח שהיה בעצם אולר וגם עט
-ספינר שהיה תמיד בכיס שלו
-מחברת רישומים אישית, שבה היא כתוב כל מיני מתיחות,שיחות חשובות היסטורייות, בדיחות, ועצות לעצמו
- דף נייר מיוחד וגדול שלאחר שנכנס למתקן שרטט עליו את כל פני המתקן, כל מחבוא דרך ומעבר במתקן, מעין מפה שתמיד תיהיה לו לשעת חירום.

הערות/הארות/שאלות/משהו לומר בשביל הכיף: ילידי חודשים מסויימים מקבלים יכולות מיוחדות או משהו כזה? וגם אמרת שהדור החדש של החסינים הוא דור של "אנשים משופרים" למה הכוונה?

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

שם:ארסון סמית'

מין: זכר

תאריך לידה:15.9.1997

גיל:19

כמה שנים אתם במתקן:10 שנים

מראה: אדם גבוה ושזוף עם עיניים חומות נוצצות ושיער שחור, לובש מכנסי ג'ינס שחורים וחולצה שחורה עם כיתוב שונה של להקה שונה כל פעם.  במכנסי הג'ינס השחורים יש לו מחזיק מפתחות של דיסקורד, הדמות מ"מיי ליטל פוני", מסיבה משונה.

רקע: בחוץ, העולם קרס. בתוך בקתת העץ שקראתי לה בית, העולם היה חמים ומתוק ומצופה שוקולד. זה היה יום ההולדת התשיעי שלי, היום שהכול קרה. הייתי בחדר שלי. הוריי דפקו על הדלת בנקישה חלושה, "קדימה ארסון, הכול מוכן!", היא אמרה בקולה הרך. אבל פתאום הקול נהפך לגניחות גסות והנקישות החלושות הפכו לדפיקות חזקות. פתחתי את הדלת. ראיתי שההורים שלי כבר לא ההורים שלי. עמדתי משותק. אח שלי יצא מהחדר שלו, החדר השכן לי, ושאל מה קרה. לא הצלחתי לענות. הוא בא והתחיל לדבר משהו על שלום.. אופייני לאח המושלם שלי. הוא בא, הוא הלך וחיבק אותם, לרגע אחד המוטציות נראו בעלות רגש. לרגע אחד הם החזירו לו חיבוק. לרגע אחד באמת חשבתי שאלה אבא ואמא שלי. התחלתי לצעוד באיטיות קדימה. קראתי לאחי. שום מענה. קראתי לו שוב. ואז הוא נפל. המוטציות לא חיבקו אותו, הם רק חנקו אותו למוות. ניסיתי לברוח ולמצוא משהו, כל דבר שייתן לי להרוג אותם. הם אולי ההורים שלי- אבל עד פה. אח שלי היה אולי מעצבן ופציפיסט ומושלם, אבל לא הגיע לו למות. מצאתי גזייה לא רחוק מהמסדרון. בחדר ששמרנו בו את ציוד הטיולים שלנו. נזכרתי איך אבא שלי קרא לנו וסיפר לנו סיפורים על מכשפות שמבשלות ילדים קטנים ביער בזמן שבישל אוכל בגזייה. הפעם אני אבשל אותו, ולא רק בסיפור. פתחתי את הגזייה על האש הכי גדולה, לא היה י זמן למחשבה. הלכתי אל מה שנשאר מההורים שלי, התקרבתי לאט, ואז התחלתי ללכת יותר מהר, החלקתי את הגזייה מתחתיהם. בהתחלה, מה שנשאר מהבגדים של אבא שלי התחילו להישרף. הוא צרח. הוא נשמע כאילו הוא מנסה לבכות. אם לא ידעתי שהיה מוטציה, יש מצב שהייתי מאמין לזה שהוא ביקש מים. אבל ידעתי שזו רק יללה. מי שהייתה אמורה להיות אמא שלי, קפצה עליו בנסיון לכבות את האש, אך ללא הועיל. היא התחילה להישרף גם היא. התחלתי להרגיש סיפוק. רציתי לשרוף עוד. הלכתי באטיות אל הגופה של אחי עם הגזייה ביד, עומד לשרוף גם אותו. ואז.. משהו השתנה. הוא קם. ראיתי שהוא לא היה אח שלי יותר. גם הוא היה מוטציה. אני היחיד שלא הפכתי לזה, לא הבנתי במה אני שונה. לא היה לי זמן להקדיש למחשבה. שרפתי גם אותו. רציתי שיסבול. רציתי שהאש תחרוך אותו ושימות לאט. לא רציתי שיישאר ממנו זכר. הרגשתי כל כך טוב להבעיר אותו. הם כבר לא היו המשפחה שלי. החלטתי לארוז את הדברים החשובים ולשרוף את כל הבית. ארזתי לי כמה בגדים וקצת אוכל, שניצל, אורז וקציצות, האוכל הרגיל, וכמובן הרבה קטשופ, ואז דפקו בדלת. כמובן שפתחתי, הייתי ילד בן 9 קטן שלא ידע כלום. הם באו בשמחה ומתנות. המשפחה שלי. חשבתי איך להשתשעשע גם איתם. החלטתי לשרוף אתם, רק כי היה לי כיף כל כך לשרוף את שאר המשפחה. יצאתי מהדלת האחורית, נעלתי את כל הדלתות, בזמן שהם חגגו ולא הלכו למסדרון לראות את הגופות ששורפות לאט את החלק הזה של הבית, החלטתי לשרוף את הצד השני. שיישרפו לאט ובעינויים. צחקתי. אבל.. שמעתי סירנות מרחוק. המשטרה הגיעה. החלטתי לרוץ לעבר הסירנות ולפברק סיפור שבאמצע מסיבת יום ההולדת ההורים שלי הפכו למוטציות ודוד שלי החליט לשרוף את כולם אבל כולם נשרפו גם. רצתי וסיפרתי לשוטר את הגרסה שלי, והוא אמר לי להרגע. "לא באנו בשבילם, באנו בשבילך, ארסון. שמענו שיש אצלך את הוירוס מהביקור האחרון שלך ברופא, אבל החלטנו לשים עליך ועל המשפחה שלך עין. היום הוירוס התפרץ בכל אחד מכם חוץ ממך. או שאתה אחד מהחסינים או שלא. אז, היום יום ההולדת שלך, ילד? מזל טוב." אחרי כל זה ונסיעה ארוכה בניידת פתחתי את הפה שלי. סיפרתי את הסיפור האמיתי. איך שרפתי את כולם, איך שרפתי את המשפחה שלי. איך נהניתי מזה. "תמיד היית פירומן?" שאל אותי השוטר. "מה זה פירומן?" שאלתי בחזרה. "אני רואה.. אתה לא יודע מה זה. אבל אתה יכול להיות מאוד שימושי בתוכנית שלנו. תוכל לשרוף מה שתרצה." הוא ענה. "באמת?! אני אוכל לשרוף הכול?! אני רוצה לשרוף!" אמרתי בהתלהבות הילדותית שלי.
מאז, עשר שנים שאני במתקן. ואני עדיין לא הבנתי מה זה פירומן.

אופי: שקט- לא מרבה לדבר.
"פירומן"- ככה כינו אותו השוטרים. הוא לא הבין מה זה עד היום, אבל בגלל החיבה שלו לשריפה, הוא פירומן.
מקצועי- אוהב לעשות דברים ישר, פשוט לבצע. הוא אוהב לעשות דברים בצורה נכונה ובצורה הכי טובה שיש. לפעמים יכול לפגוע כשעובד עם אנשים לא מקצועיים.
בעיות אמון- הוא מתקשה לתת אמון באנשים. הוא לא יכול להאמין לאנשים, אז הוא בוחן אותם בדרכו שלו, רק אחרי שהוא רואה שהם בסדר הוא מאשר להם להתקרב. עד היום, מספר האנשים שהוא נתן בהם אמון הוא 4. וכולם נשרפו כשהם שיקרו לו.

5 פריטים שלקחתם איתכם: גזייה, קטשופ, מתנת יום ההולדת (לא נפתחה מעולם). לא יכל לקחת יותר, השאר נשרף. החליטו להרגיע אותו ולקנות לו בדרך מחזיק מפתחות של דיסקורד.

הערות/שאלות/הארות/משהוא לומר בשביל הכיף: אופסי? יצא לי שטותי טיפה :P

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני ב-21.8.2017 at 20:28 White Fang אמר:

טופס הרשמה:

שם: דניאל

מין: זכר

תאריך לידה: 14/2/2003, 14:00

גיל: 14, 6 חודשים, שבוע, 6 ימים ו-10 דקות (נכון לזמן שבו נכתב החלק הזה של הטופס)

כמה זמן אתם במתקן: 4 שנים

מראה: שיער חום, עור בהיר, עיניים אדמדמות, רזה, גבוה.

רקע: היה אדם שהתפתח במהרה, הוא היה יחסית מוכשר, אבל כל פעם שמישהו לעג לו או ניסה לעקוף אותו - הוא התחיל להיות תחרותי. המנהג הזה גרם לו להתחרות הרבה, גם בתחרויות גדולות.
כל פעם שהוא היה מפסיד בתחרות הוא היה כעוס מעט, אבל חיו לא היו גרועים בגלל הדבר הזה. להפך, הוא חי חיים טובים, הוא למד בצורה מתקדמת יותר מבני אדם אחרים בני גילו.
הוא אהב לחשוב, ולהתאמץ, לא מבחינה גופנית וגופו תמיד היה חלש, בגלל מוחו המפותח בצורה יחסית.
ברגע שהוירוס התחיל להתפשט, הגיעו כמה חוקרים לעירה שבה הוא גר ובדקו אילו אנשים יכולים להכנס לשמירה במקום מאובטח ומוגן מהוירוס.
למזלו: הוא נבחר, הם בחרו בעיקר צעירים ומעט מבוגרים, בשל מוחו המפותח - גם הוא נבחר להיות אחד מהאלה שיכנסו למתקן.

אופי: תחרותי - בכל מקום שיש אפשרות להתחרות - הוא תמיד ירצה להיות מקום ראשון.

מדכא רגשות - ינסה כמה שפחות לחשוף רגשות, לא עצב, לא שמחה וכו'.

תיקון טעויות - יתקן טעויות של אחרים, בכל מקרה שהוא, אם מישהו שוגה הוא ידגים ויסביר. חשוב להוסיף: הוא מעט מתרגז כשהוא טועה ושמזכירים לו את זה, ככה שכשהוא טועה הוא מיד יתקן.

אי הקשבה - כשלמישהו אין דבר חשוב להגיד - הוא לרוב לא יתייחס בצורה מלאה.

בעל כל מיני מנהגים - לדוגמה: הוא אוהב לאכול בזמן שהוא חושב, להאזין למוזיקה, לאכול דברים רק בעזרת סכו"ם (למעט כריכים ודברי מאכל קטנים) וכו'.

5 פריטים שלקחתם איתכם: סמארט-פון, אולר, מילון, אוזניות ומטען שיכול לאגור חשמל, לא רק להטעין ישר.

הערות/הארות/שאלות/משהו לומר בשביל הכיף: רציתי לבחור בפברואר, לא הבנתי את הרעיון של החודשים: האם זה לפי החודש שבו באמת נולדת או לפי מה שאתה רוצה להיות? בכל מקרה, נולדתי בתאריך שנכתב למעלה (למעט השנה).

יש לי בעיה קטנה עם תאריך הלידה, כתוב שאתה נולדת ב-2003 ואתה בן 14, אבל המ"ת מתקיים בשנת 2027. אני מניח שהדמות שלך בעצם נולדה בשנת 2013.

חוץ מזה אתה רשום.

------------

ה-2 למרץ 2027, יום שלישי, השעה 13:00

נחת לך בחדר הלבן שלך, על מיטתך. שומע שיר מהסמארט-פון. פתאום התחיל להישמע צליל אזעקה מחריש אוזניים והחדר התחיל להתמלא באור אדום. דלת החדר שלך נפתחה, לראשונה מזה 4 שנים. ראית את השומר של החדר שלך, האן, מכוון את האקדח לצד ימין שלו, הוא לוחץ על ההדק, וכדורים מתחילים לצאת מהאקדח. בחור לבוש באותם בגדים כמו שלך רץ, ככל הנראה, וכשהגיע להאן הוא נתן לו אגרוף שהפיל אותו על הרצפה, הבחור המשיך לרוץ ואחריו רצה בחורה, זאת ההזדמנות שלך לברוח, מה תעשה.

( אני מוכרחלהזכיר שאתה לא זוכר את העבר שלך כמו שכתבתי למעלה, פברואר לא זוכרים את העבר שלהם, כל מה שאתה זוכר הוא ה-4 שנים שלך בחדר.)

לפני ב-21.8.2017 at 20:54 Nico Di-Angelo אמר:

שם: הייזל

מין: בת

תאריך לידה: 21.8.2002

גיל: 15

כמה שנים אתם במתקן: שנה וחצי.

מראה: עיניים בצבע ארד בוהק עם ריסים עדינות, שיער גלי בצבע זהב-חום בהיר כלומר מעין גוונים כאלו, צבע עור שזוף אך לא כהה מאוד, גובה 1.71, משקל 49.8, לבושה בדר"כ בג'ינס כהה וחולצה שחורה/לבנה.

רקע: להייזל היה עבר לא פשוט. היא הייתה יתומה ושאר משפחתה נטשה אותה/התכחשה לקיומה/מתה גם היא כך שגדלה בכמה וכמה משפחות אומנה ותמיד תיכננה את הדרך הכי יעילה לבריחה מבלי לחזור לשם. לרוב הצליחה אך לרוב זה לא תמיד. אחת המשפחות תפסה אותה בניסיון בריחה והחלה לנעול אותה בחדרה, להתעלל בה מבחינה פיזית ונפשית וכו'. הייזל ישבה במשך יותר מחודשיים, שרטטה שרטוטים, הכינה רשימות וכו'. היא כל-כך התמקדה בכך עד שכמעט מתה בניסיון לסיים את הפרויקט הזה. לבסוף- היא אכן הצליחה, היא ברחה. לאחר הבריחה התברר לה איזו טעות עשתה. היה לה עבר עם חפצים יקרי ערך, היא ידעה את זה אך הדחיקה. במהלך חייה ברחוב לאחר הבריחה נסחטה ע"י אנשים שרצו ממנה חפצים וכינו אותה בכינויי גנאי שונים: "מכשפת", "מטונפת עם מזל" אך מה שהכי כאב לה היה הכינוי "ילדת האורום*". להייזל הייתה חתיכת זהב אחת, אחת בלבד, שסחבה איתה לכל מקום. היא מצאה אותה פעם והיא מצאה חן בעיניה מאוד. על החתיכה הייתה חרוטה המילה "אורום", הייזל ידעה שזה אומר: זהב. היא תמיד שמרה את החתיכה קרוב אליה. חוויה אחת שהייתה זכורה טוב להייזל היא הפעם בה רכבה על סוס. היא החליטה להתרחק מהסמטה שבה הייתה מסתובבת (ונסחטת) ויצאה לגבעה שהייתה בקרבת מקום. באחד הימים מצאה סוס פרא זהוב שאיתו התיידדה (לאחר שהגיעה לגבעה באופן קבוע) עם הזמן ויום אחד היא רכבה עליו. היא הרגישה כה טוב, קרוב לאדמה אך מרוחקת ממנה. במקומה הנכון והטבעי אך לאחר רכיבה זו, אינה מצאה את הסוס יותר, מה שגרם לה לאכזבה רבה. יום אחד פרצה שמועה בסמטה שהסתובבה בה, על סכנה ממשית שמתקרבת. הייזל לא בטחה בהם מספיק בשביל להאמין לשמועה. באחד הימים שלאחר פרוץ השמועה, הסתובבה כהרגלה הייזל במקום המסתור שלה בסמטה, שבו היא החביאה את כל הרישומים שלה, הציורים שלה ובעיקר סודותיה. (הרי שרצתה להיות אדריכלית כשתגדל) כאשר הציצה דרך החריץ במקום מסתורה היא ראתה ארנב. הייזל שהייתה בעלת חולשה לבעלי חיים יצאה לבדוק את הארנב אך באותו הרגע איש לבוש שחור מכף רגלו עד ראשו התקרב אליה, שם מעין בד או מפית על הפיה והיא נרדמה. אפשר להניח שהוא סחב אותה בשק לאורך הדרך, כי כאשר התעוררה היו כמה חוטים סבוכים בשיערה ובבגדיה. אותו אדם הביט בה מבט חטוף ואמר בקול נמוך והססני: "מונחים לפנייך חפצים, בחרי חפץ אחד לקחת לפני שנמשיך בדרך". הייזל, ראתה המון יהלומים, תכשיטים, חפצים יקרים. הונחו שם גם צעצועים, מוצרי טיפוח וכל רק שתוכלו לדמיין. לפתע היא הבחינה בספר אדריכלות, היא חטפה אותו מיד מהשולחן והתחילה לעיין בו, היא מיד התקבעה בתנועה אחת  בשביל לקרוא אך האיש לבוש השחורים החליט להזריק לה חומר מסוים ונשא אותה אל "הלא נודע", לאותו הזמן. ברגע שהגיעה והתעוררה האדם הסביר לה שיש בה משהו נדיר והיא צריכה להיכנס לתא מסוים והצביע עליו. הייזל חשבה שהוא השתגע: אתה חוטף אותי, מרדים אותי ועכשיו מצפה שאני אכנס לדבר הזה?! השתגעת?! האיש חייך מעט ולחש משהו שנשמע כמו: לא ציפיתי אחרת מהבת שלי, אבל הייזל הייתה בטוחה שהיא הוזה. באותו רגע הגיעו חבורת מדענים לבושים חלוקים ואוחזי רשימות, הם פנו אל הייזל והאיש בשחורים נעלם, נדמה כאילו הוא התמזג במהירות עם האדמה או התפורר, אבל שטויות- זה בטח היה הדמיון של הייזל. לאחר שיחה איתם הבינה הייזל שהיא צריכה להיכנס, לא משנה מה. היא תעשה את זה.

אופי: ביישנית- היא מתקשה לרוב להיפתח לאנשים ולא נוטה לפתח הרבה דיונים עם רוב סוגי האנשים.

אמיצה- היא מסוגלת להעז ולעשות הכל, ברגע שיש לה סיבה. 

חדורת מטרה- היא תמיד תעשה הכל עבור מטרתה.

מגוננת- היא מרגישה צורך להגן על מי שיקר לה, תמיד.

אחראית- היא תמיד מעוניינת להיות האחראית, השומרת, המפקחת.

מקובעת- היא מאוד בטוחה בדעות של עצמה בכל פעם.

עקשנית- היא מתקשה להקשיב לאחרים או לקבל את דעותיהם.

5 פריטים שלקחתם איתכם:

חתיכת הזהב- אורום.

ספר אדריכלות.

פנקס ועט, שהסתובבה איתו בכיס בכל פעם.

פרסה, שמצאה שסוס הזהב שהתיידדה איתו השאיר לאחר רכיבתה עליו ושמרה אותו צמוד אליה.

התסריט של המחזה המלט, שהמדענים התנדבו להביא לה לפני כניסתה לתא. היא ידעה את כולו בעל פה אך תמיד נהנתה לקרוא אותו בכל פעם מחדש.

הערות/שאלות/הארות/משהוא לומר בשביל הכיף: אפשרי להוסיף יכולת על טבעית? האם אפשרי להביא בעל חיים לתא? אמור להיות קשר בין הדמות אלינו?

כמו שכתבתי למעלה, המ"ת מתקיים בשנת 2027, אני מניח שהדמות שלך נולדה בשנת 2012.

לגבי השאלה(3 ליתר דיוק XD) לא יכולה להיות לכם יכולת על טבעית, אין תא זה השטח של אוגוסט הוא עם חדרים, חדרי אוכל וכו'.כמו שעדכנתי למעלה. לדמות אין קשר אליכם.

חוץ מזה את רשומה

----------------

ה-2 למרץ 2027 7:30

"קומי כבר!" נשמעה צעקה ליד אוזנך. את התעוררת מיד וראית את שותפתך לחדר ,לינה, לבושה בבגדי האימון השחורים שלה ושיערה החום מסודר לצמה סינית. " קומי כבר, מייקל( השומר בעל הדרג הגבוה ביותר והמדריך שלכם) מחכה בחדר האימונים. את לא רוצה שהוא יכעס נכון." היא הוסיפה ויצאה מהחדר במהירות, בטח אל חדר האימונים, מה תעשי?

לפני ב-21.8.2017 at 21:28 Deadpool אמר:

שם: כריס (כריסטיאן)

מין: זכר

תאריך לידה: 17.7 (יולי)

גיל: 14

כמה זמן אתם במתקן: שנה

מראה:
גובה- 1.51 מטר.
משקל- 50 ק"ג.

צבע עיניים- ירוק-חום.
צבע שיער- חום בהיר.

רקע: לכריס הייתה ילדות לא פשוטה בכלל. כשהיה בן 4, אמו נדבקה בוירוס. כריס, שהיה צעיר, לא הבין את המשמעות של הוירוס, לא ידע כמה הוא מסוכן וכמה הוא קטלני. אמו סבלה במהלך שנה וחצי מהוירוס, ובסוף השנה וחצי מתה. כריס לקח את זה מאוד קשה, ובגיל 6 התחיל להתאמן בהרמת משקולות ואגרוף. כשכריס היה בן 7, אביו נדבק בוירוס. "כשאני אמות... תיקח את הסכין המתקפלת שלי." אמר לו אביו. כריס לא היה מוכן לקבל את זה שאביו מת, ולכן התאמן בדברים נוספים. בגיל 9, כריס ואחיו נשארו לבד. הם החליטו לברוח מהאזור שבו הם גרו, כשחשבו שהוירוס לא ירדוף אותם עד לשם. יום אחד כריס התעורר, אבל לא ראה את אחיו. הוא חיפש יום שלם, שהפך לשבועות שהפכו לשנים. כשכריס הגיע למתקן, הבטיח לעצמו שיברח משם ויפגוש את אחיו. 

אופי: אחראי- כשמקבל משימה כלשהי או שהוא אמור לעשות משהו, יעשה אותו בלי להתעכב.
פרפקציוניסט- אוהב שהכל מושלם, טעות קטנה יכולה לחרפן אותו.
מסודר- אוהב שהכל רשום לו, שהכל נקי ומסודר.
חמום מוח- הוא יכול להתעצבן בקלות, ולא יפחד להרוג.
עקשן- הוא לא מוכן לוותר על הדעה שלו, גם אם היא לא נכונה.
הוא קשוח, אבל הוא גם עדין. הוא כותב כל מה שהוא יכול ביומן שלו.

5 פריטים שלקחתם איתכם: - סכין מתקפלת שירש מאבא שלו.
- מכשיר פלאפון.
- זוג משקולות 5 ק"ג
- אגרופן
- יומן אישי שלו.

הערות/הארות/שאלות/משהו לומר בשביל הכיף: קיים דבר כזה כיף? XD

רשום, ולא נראלי XD

-------

ה-2 למרץ 2027, יום שלישי 12:00

אתה הרגשת טיפת מים שנפלה על האף שלך אבל לא יחסת לזה את תשומת הלב וחזרת לנסות לישון, אחרי שנייה נשפך עליך כמות מים ענקית. התעוררת וניגבת את עינכם כדי לראות מי זה: אלה היו שניים מחבריך אשר החזיקו בדלי גדול. "קום כבר ישנוני" אמר אחד בעל שפם שהתחיל לצמוח ושיער בלונדי- חום. מה תעשה עכשיו?

לפני 8 שעות our_hero אמר:

שם: פיטר 

מין: זכר

תאריך לידה: 11.10.2006

גיל: 21 

כמה זמן אתם במתקן: 7 שנים

מראה: שיער פרוע בצבע חום בהיר, עיניים אפורות ובוהקות, גובה: 1.81, משקל 72ק"ג , צבע עור לבן, קצת שזוף .

רקע: לפיטר היו חיים רגילים של ילד החסין מהוירוס, לפעמים טוב לפעמים רע זה תמיד היה משנה ותלוי, לפיטר היה אמא ואבא שהיו איתו כל הזמן, אהבו ותמכו בו, כשהיה קטן הסבירו לו הוריו שה"וירוס" הזה הוא מחלה נוראית שיכולה להרוס משפחות וחיי אדם, אך לא את חייהם כי המשפחה שלהם מוגנת, פיטר העדיף להאמין לסיפור של הוריו במקום להתעסק במחשבה על הוירוס ששורר בעולם, הוא בטח בהם יותר מכל, כשהיה בחיק הוריו הם תמיד היו "נחמדים" ו "אוהבים" אך בלילות תמיד שמע אותם צועקים ורבים אחד עם השני והרגיש שהוא הדבר היחיד שעדיין מקשר ביניהם, וזו הסיבה שהייתה לו מועקה גדולה בילדותו, "גלגל ההצלה" שלו היה לילה, ילדה יפת מראה שהייתה גם חברת ילדות של פיטר, שאהב אותה מאוד ובטח בה אפילו יותר מהוריו, ללילה היה שיער שחור בוהק וגלי ועיניים אפורות מושכות, די דומות לשלו, יום אחד שהיה בן 11 שמעו הוריו על ה"מתקן" בוושינגטון והחליטו לעשות מסע מטקסס, מקום הולדתו למתקן בוושינגטון, לפני שיצא לוושינגטון הבטיח ללילה שימצא אותה יום אחד ושהם יגורו בשלווה ובאושר ביחד. המסע היה מסוכן אך פיטר עבר אותו בהצלחה, בערך, אמו של פיטר לא הייתה באמת חסינה מהוירוס ולכן באמצע מסעם לוושינגטון חלתה במחלה ומתה, מה שהיה כאב ואובדן גדול לפיטר אך הוא ואביו היו חייבים להמשיך במסע, כאשר הם הגיעו לוושינגטון לילה אחד אביו של פיטר נחטף ולכן פיטר היה חייב להמשיך את המסע לבד, בסופו של דבר פיטר הגיע למתקן שהיה בן 14 ושלושה חודשים ונתנו לו להיכנס למתקן ושם להיות בטוח מפני העולם שבחוץ, בתקווה שימצא יום אחד את לילה.

אופי:

כריזמטי: פיטר תמיד ידע איך לדבר עם אנשים ולשכנע אותם לעשות דברים מסויימים, מה שהפך אותו לבולט מאוד בסביבתו.

מתוזמן: איך שהוא פיטר תמיד עושה דברים בזמן ומגיע בזמן למקומות ולאנשים שונים והוא חולה על לוחות זמנים. 

חולה סדר: פיטר תמיד אוהב לסדר ולארגן דברים, עם הוא נמצא בסביבה מבולגנת הוא מסדר אותה וככה הוא גם מרגיש יותר טוב.

פסימי: פיטר אף פעם לא האמין שיקרה משהו טוב או שהמצב ישתפר אלא אם כן הוא ורק הוא יתערב בעניין, תכונה זו היא גם מה שגורמת לו לא לסמוך על כולם וגם לא להתאכזב הרבה.

דעתן: לפיטר תמיד היו דעות חזקות והוא לא פחד להביע ולתמוך בהם, לשנות את דעתו זוהי משימה קשה אך אפשרית.

עצבני: לא עצבני בקטע של כעס, אלא בקטע שהוא חייב לעשות משהו כל הזמן והוא לא יכול לשבת בשקט בלי להתעסק במשהו.

5 פריטים שלקחתם איתכם:
-תמונת "סלפי" מודפסת שלו ושל לילה

-מפתח שהיה בעצם אולר וגם עט
-ספינר שהיה תמיד בכיס שלו
-מחברת רישומים אישית, שבה היא כתוב כל מיני מתיחות,שיחות חשובות היסטורייות, בדיחות, ועצות לעצמו
- דף נייר מיוחד וגדול שלאחר שנכנס למתקן שרטט עליו את כל פני המתקן, כל מחבוא דרך ומעבר במתקן, מעין מפה שתמיד תיהיה לו לשעת חירום.

הערות/הארות/שאלות/משהו לומר בשביל הכיף: ילידי חודשים מסויימים מקבלים יכולות מיוחדות או משהו כזה? וגם אמרת שהדור החדש של החסינים הוא דור של "אנשים משופרים" למה הכוונה?

לגבי השאלה, ילידי החודשים מסויימים לא מקבלים יכולות מיוחדות, אנשים משופרים הם כאלה שהם מחוסנים וקצת יותר טובים מכולם, קצת יותר חזקים, קצת יותר חכמים. אני הייתי ממשיך לדבר איתך על זה אבל לא אוכל כי זה יעשה ספוילרים למ"ת

חוץ מזה אתה רשום

-----------

ה-2 במרץ 2027, יום שלישי, 12:45

האקדח כוון לפרצוף שלך. "תזוזה אחת ואתה מת" אמר איתן, שותפך לחדר. "אני מצטער חבר, אבל צריך לעשות הכל כדי לשרוד, אני אתגעגע לשותף שלי לחדר" הוסיף. מה תעשה?

לפני 6 שעות LonelyEspurr אמר:

שם:ארסון סמית'

מין: זכר

תאריך לידה:15.9.1997

גיל:19

כמה שנים אתם במתקן:10 שנים

מראה: אדם גבוה ושזוף עם עיניים חומות נוצצות ושיער שחור, לובש מכנסי ג'ינס שחורים וחולצה שחורה עם כיתוב שונה של להקה שונה כל פעם.  במכנסי הג'ינס השחורים יש לו מחזיק מפתחות של דיסקורד, הדמות מ"מיי ליטל פוני", מסיבה משונה.

רקע: בחוץ, העולם קרס. בתוך בקתת העץ שקראתי לה בית, העולם היה חמים ומתוק ומצופה שוקולד. זה היה יום ההולדת התשיעי שלי, היום שהכול קרה. הייתי בחדר שלי. הוריי דפקו על הדלת בנקישה חלושה, "קדימה ארסון, הכול מוכן!", היא אמרה בקולה הרך. אבל פתאום הקול נהפך לגניחות גסות והנקישות החלושות הפכו לדפיקות חזקות. פתחתי את הדלת. ראיתי שההורים שלי כבר לא ההורים שלי. עמדתי משותק. אח שלי יצא מהחדר שלו, החדר השכן לי, ושאל מה קרה. לא הצלחתי לענות. הוא בא והתחיל לדבר משהו על שלום.. אופייני לאח המושלם שלי. הוא בא, הוא הלך וחיבק אותם, לרגע אחד המוטציות נראו בעלות רגש. לרגע אחד הם החזירו לו חיבוק. לרגע אחד באמת חשבתי שאלה אבא ואמא שלי. התחלתי לצעוד באיטיות קדימה. קראתי לאחי. שום מענה. קראתי לו שוב. ואז הוא נפל. המוטציות לא חיבקו אותו, הם רק חנקו אותו למוות. ניסיתי לברוח ולמצוא משהו, כל דבר שייתן לי להרוג אותם. הם אולי ההורים שלי- אבל עד פה. אח שלי היה אולי מעצבן ופציפיסט ומושלם, אבל לא הגיע לו למות. מצאתי גזייה לא רחוק מהמסדרון. בחדר ששמרנו בו את ציוד הטיולים שלנו. נזכרתי איך אבא שלי קרא לנו וסיפר לנו סיפורים על מכשפות שמבשלות ילדים קטנים ביער בזמן שבישל אוכל בגזייה. הפעם אני אבשל אותו, ולא רק בסיפור. פתחתי את הגזייה על האש הכי גדולה, לא היה י זמן למחשבה. הלכתי אל מה שנשאר מההורים שלי, התקרבתי לאט, ואז התחלתי ללכת יותר מהר, החלקתי את הגזייה מתחתיהם. בהתחלה, מה שנשאר מהבגדים של אבא שלי התחילו להישרף. הוא צרח. הוא נשמע כאילו הוא מנסה לבכות. אם לא ידעתי שהיה מוטציה, יש מצב שהייתי מאמין לזה שהוא ביקש מים. אבל ידעתי שזו רק יללה. מי שהייתה אמורה להיות אמא שלי, קפצה עליו בנסיון לכבות את האש, אך ללא הועיל. היא התחילה להישרף גם היא. התחלתי להרגיש סיפוק. רציתי לשרוף עוד. הלכתי באטיות אל הגופה של אחי עם הגזייה ביד, עומד לשרוף גם אותו. ואז.. משהו השתנה. הוא קם. ראיתי שהוא לא היה אח שלי יותר. גם הוא היה מוטציה. אני היחיד שלא הפכתי לזה, לא הבנתי במה אני שונה. לא היה לי זמן להקדיש למחשבה. שרפתי גם אותו. רציתי שיסבול. רציתי שהאש תחרוך אותו ושימות לאט. לא רציתי שיישאר ממנו זכר. הרגשתי כל כך טוב להבעיר אותו. הם כבר לא היו המשפחה שלי. החלטתי לארוז את הדברים החשובים ולשרוף את כל הבית. ארזתי לי כמה בגדים וקצת אוכל, שניצל, אורז וקציצות, האוכל הרגיל, וכמובן הרבה קטשופ, ואז דפקו בדלת. כמובן שפתחתי, הייתי ילד בן 9 קטן שלא ידע כלום. הם באו בשמחה ומתנות. המשפחה שלי. חשבתי איך להשתשעשע גם איתם. החלטתי לשרוף אתם, רק כי היה לי כיף כל כך לשרוף את שאר המשפחה. יצאתי מהדלת האחורית, נעלתי את כל הדלתות, בזמן שהם חגגו ולא הלכו למסדרון לראות את הגופות ששורפות לאט את החלק הזה של הבית, החלטתי לשרוף את הצד השני. שיישרפו לאט ובעינויים. צחקתי. אבל.. שמעתי סירנות מרחוק. המשטרה הגיעה. החלטתי לרוץ לעבר הסירנות ולפברק סיפור שבאמצע מסיבת יום ההולדת ההורים שלי הפכו למוטציות ודוד שלי החליט לשרוף את כולם אבל כולם נשרפו גם. רצתי וסיפרתי לשוטר את הגרסה שלי, והוא אמר לי להרגע. "לא באנו בשבילם, באנו בשבילך, ארסון. שמענו שיש אצלך את הוירוס מהביקור האחרון שלך ברופא, אבל החלטנו לשים עליך ועל המשפחה שלך עין. היום הוירוס התפרץ בכל אחד מכם חוץ ממך. או שאתה אחד מהחסינים או שלא. אז, היום יום ההולדת שלך, ילד? מזל טוב." אחרי כל זה ונסיעה ארוכה בניידת פתחתי את הפה שלי. סיפרתי את הסיפור האמיתי. איך שרפתי את כולם, איך שרפתי את המשפחה שלי. איך נהניתי מזה. "תמיד היית פירומן?" שאל אותי השוטר. "מה זה פירומן?" שאלתי בחזרה. "אני רואה.. אתה לא יודע מה זה. אבל אתה יכול להיות מאוד שימושי בתוכנית שלנו. תוכל לשרוף מה שתרצה." הוא ענה. "באמת?! אני אוכל לשרוף הכול?! אני רוצה לשרוף!" אמרתי בהתלהבות הילדותית שלי.
מאז, עשר שנים שאני במתקן. ואני עדיין לא הבנתי מה זה פירומן.

אופי: שקט- לא מרבה לדבר.
"פירומן"- ככה כינו אותו השוטרים. הוא לא הבין מה זה עד היום, אבל בגלל החיבה שלו לשריפה, הוא פירומן.
מקצועי- אוהב לעשות דברים ישר, פשוט לבצע. הוא אוהב לעשות דברים בצורה נכונה ובצורה הכי טובה שיש. לפעמים יכול לפגוע כשעובד עם אנשים לא מקצועיים.
בעיות אמון- הוא מתקשה לתת אמון באנשים. הוא לא יכול להאמין לאנשים, אז הוא בוחן אותם בדרכו שלו, רק אחרי שהוא רואה שהם בסדר הוא מאשר להם להתקרב. עד היום, מספר האנשים שהוא נתן בהם אמון הוא 4. וכולם נשרפו כשהם שיקרו לו.

5 פריטים שלקחתם איתכם: גזייה, קטשופ, מתנת יום ההולדת (לא נפתחה מעולם). לא יכל לקחת יותר, השאר נשרף. החליטו להרגיע אותו ולקנות לו בדרך מחזיק מפתחות של דיסקורד.

הערות/שאלות/הארות/משהוא לומר בשביל הכיף: אופסי? יצא לי שטותי טיפה :P

גם איתך יש לי בעיה עם הגיל, המ"ת קורה בשנת 2027 ולפי מה שכתבת אתה אמור להיות בן 30 , אני מניח שהדמות שלך נולדה בשנת 2008

וכן, יצא קצת שטותי, חוץ מזה אתה רשום

-----------

ה-2 למרץ 2027, יום שלישי, שעה 12:00

אתה היית שקוע במחשבות עמוקות, ניסית לחשוב קצת. פתאום לחדר שלך נכנס חברך רהול, " היי ארסון, אתה..." הוא אמר ישר ואז קלט שאתה עושה מדיטציה, "סליחה " ביקש רהול, "באתי לשאול אם אתה רוצה לבוא לתחרות שאנחנו עושים, אתה רוצה לבוא" הוא הוסיף לשאול, מה תעשה?

----------------------------------------------

שימו לב, תשתדלו לכתוב תגובות מושקעות ולא תוקעות, וכדי לכם לקרוא שוב את מה שכתוב למעלה, עידכנתי והוספתי פרטים על השטחים, עוד מאט אני אכתוב לאוקטובר. בהצלחה לכולם.

נערך על-ידי אמיר147

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

"איתן תירגע, בואו לא נעשה דברים שאחר כך נתחרט עליהם..." אמרתי לאיתן בקול בטוח ורם בעוד משחיל לאט לאט את ידי לכיס בכדי להוציא את האולר מבלי שאיתן ישים לב לכך.

~~~~~~~~~~~

למעלה לא עדכנת את השטח של אוקטובר כך שאני לא יכול לדעת מה יש בשטח שלי, מה החוקים וכו'.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 19 דקות אמיר147 אמר:

ה-2 למרץ 2027 7:30

"קומי כבר!" נשמעה צעקה ליד אוזנך. את התעוררת מיד וראית את שותפתך לחדר ,לינה, לבושה בבגדי האימון השחורים שלה ושיערה החום מסודר לצמה סינית. " קומי כבר, מייקל( השומר בעל הדרג הגבוה ביותר והמדריך שלכם) מחכה בחדר האימונים. את לא רוצה שהוא יכעס נכון." היא הוסיפה ויצאה מהחדר במהירות, בטח אל חדר האימונים, מה תעשי?

לבשתי במהירות את בגדי האימון שלי, שמתי בכיסי את אורום, אספתי במהירות את השיער לפקעת וצחצחתי שיניים. רציתי בכל המהירות לעבר חדר האימונים.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 4 דקות Nico Di-Angelo אמר:

לבשתי במהירות את בגדי האימון שלי, שמתי בכיסי את אורום, אספתי במהירות את השיער לפקעת וצחצחתי שיניים. רציתי בכל המהירות לעבר חדר האימונים.

נכנסת לחדר האימונים וראית את כולם ישובים על הרצפה, הם הסתכלו עליך מיד כשנכנסת, וכך גם מייקל. "גברת הייזל, נחמד לראות שהקדמת" אמר לך מייקל וסרקסטיות. " טוב בגלל שאת איחרת אני אגיד עוד פעם מה נעשה היום: היום נעבוד על דיוק..." "עוד פעם" אמר אחד התלמידים. "דיוק הוא מאוד חשוב, אולי התלמידה המצטיינת שלי תרצה להדגים לנו איך לעשות את זה, הייזל, בואי לכן ותירי למטרה" אמר לך מייקל, כשביד אחת הוא מצביע על המטרה וביד השנייה הוא מושיט את האקדח שלו.

לפני 19 דקות our_hero אמר:

"איתן תירגע, בואו לא נעשה דברים שאחר כך נתחרט עליהם..." אמרתי לאיתן בקול בטוח ורם בעוד משחיל לאט לאט את ידי לכיס בכדי להוציא את האולר מבלי שאיתן ישים לב לכך.

~~~~~~~~~~~

למעלה לא עדכנת את השטח של אוקטובר כך שאני לא יכול לדעת מה יש בשטח שלי, מה החוקים וכו'.

כרגע אני מעדכן את אוקטובר, בקרוב אתה תדע הכל.

--------------

"על מה אני אתחרט? זה הולך להיות כיף" אמר לך איתן, " בקשה אחרונה?" אמר איתן, מרחם עליך

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני כעת אמיר147 אמר:

נכנסת לחדר האימונים וראית את כולם ישובים על הרצפה, הם הסתכלו עליך מיד כשנכנסת, וכך גם מייקל. "גברת הייזל, נחמד לראות שהקדמת" אמר לך מייקל וסרקסטיות. " טוב בגלל שאת איחרת אני אגיד עוד פעם מה נעשה היום: היום נעבוד על דיוק..." "עוד פעם" אמר אחד התלמידים. "דיוק הוא מאוד חשוב, אולי התלמידה המצטיינת שלי תרצה להדגים לנו איך לעשות את זה, הייזל, בואי לכן ותירי למטרה" אמר לך מייקל, כשביד אחת הוא מצביע על המטרה וביד השנייה הוא מושיט את האקדח שלו.

כרגע אני מעדכן את אוקטובר, בקרוב אתה תדע הכל.

--------------

"על מה אני אתחרט? זה הולך להיות כיף" אמר לך איתן, " בקשה אחרונה?" אמר איתן, מרחם עליך

לקחתי ממנו את הרובה בהיסוס, נשמתי עמוק: "תתמקדי, התאמנת על זה מספיק, את מסוגלת" אמרתי לעצמי חרישית. שמעתי צחקוקים ברקע ותלמיד אחד קרא: נו? את מתכוונת לירות היום?, הבטתי לעבר המטרה ולפתע הכל השתנה, ראיתי הכל בצורה משורטטת, נוסחאות צצו לכל עבר והכל הוביל לנקודה אחת- המטרה. הרמתי, כיוונתי, הבטתי- ראיית השרטוטים האלו נתנו כל המידע שרק רציתי ו... יריתי.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 11 דקות Nico Di-Angelo אמר:

לקחתי ממנו את הרובה בהיסוס, נשמתי עמוק: "תתמקדי, התאמנת על זה מספיק, את מסוגלת" אמרתי לעצמי חרישית. שמעתי צחקוקים ברקע ותלמיד אחד קרא: נו? את מתכוונת לירות היום?, הבטתי לעבר המטרה ולפתע הכל השתנה, ראיתי הכל בצורה משורטטת, נוסחאות צצו לכל עבר והכל הוביל לנקודה אחת- המטרה. הרמתי, כיוונתי, הבטתי- ראיית השרטוטים האלו נתנו כל המידע שרק רציתי ו... יריתי.

"כל הכבוד לך הייזל" אמר מייקל וכולם מחאו לך כפיים, "היא החברה הכי טובה שלי" צעקה לך לינה מתוך מחיאות הכפיים. "כולם, תיקחו אקדחי אימונים, ותתחילו לנסות לפגוע באמצע המטרה" אמר מייקל לאחרים, ואלה קמו ועשו כדבריו לאחר מכן הוא לקח את האקדח שלו בחזרה.

שומר אחד נכנס לחדר האימונים. "כן דניאל?" שאל מייקל, "באתי להודיע לך שאני הולך לשמירה על עקרב" ענה לו דניאל, "בהצלחה, מאז שהכנסנו את הבחורה ההיא הוא התחיל להיות יותר מעצבן, היה רגע שבו חשבתי על לירות לעצמי בראש" גיחגח מייקל, "אני מקווה שהוא מעולף או משהו כזה, אין לי כוח אליו" גיחגח דניאל גם הוא ויצא מהחדר.

מייקל לקח אותך הצידה. "היי הייזל, אני יודע שאת צריכה ללמוד את זה בעוד שנה אבל אני רוצה ללמד אותך איך לתפעל את כל הנשקים, היית רוצה? כי אני חושב תוכלי ללמוד את כולם תוך חודש" אמר לך מייקל

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני כעת אמיר147 אמר:

"כל הכבוד לך הייזל" אמר מייקל וכולם מחאו לך כפיים, "היא החברה הכי טובה שלי" צעקה לך לינה מתוך מחיאות הכפיים. "כולם, תיקחו אקדחי אימונים, ותתחילו לנסות לפגוע באמצע המטרה" אמר מייקל לאחרים, ואלה קמו ועשו כדבריו לאחר מכן הוא לקח את האקדח שלו בחזרה.

שומר אחד נכנס לחדר האימונים. "כן דניאל?" שאל מייקל, "באתי להודיע לך שאני הולך לשמירה על עקרב" ענה לו דניאל, "בהצלחה, מאז שהכנסנו את הבחורה ההיא הוא התחיל להיות יותר מעצבן, היה רגע שבו חשבתי על לירות לעצמי בראש" גיחגח מייקל, "אני מקווה שהוא מעולף או משהו כזה, אין לי כוח אליו" גיחגח דניאל גם הוא ויצא מהחדר.

מייקל לקח אותך הצידה. "היי הייזל, אני יודע שאת צריכה ללמוד את זה בעוד שנה אבל אני רוצה ללמד אותך איך לתפעל את כל הנשקים, היית רוצה? כי אני חושב תוכלי ללמוד את כולם תוך חודש" אמר לך מייקל

"ברצינות?" שאלתי בתמיהה. "אני חושבת שאני יותר מאשמח ללמוד, נשקים זה מבין הדברים האהובים עליי שם". שמחתי כמו שלא שמחתי מעולם. לתפעל נשקים? זה היה מבין הדברים המתקדמים שרציתי כל-כך לעשות ועכשיו יש לי ההזדמנות. צעדתי לצד מייקל אל עבר הנשקייה. תהיתי לעצמי על מה דיבר דניאל הזה עם מייקל ואני מניחה שזה היה קשור בי, אבל הנחתי לזה. "מעניין איך נראית הנשקייה..." אמרתי לעצמי חרישית.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 1 שעה אמיר147 אמר:

יש לי בעיה קטנה עם תאריך הלידה, כתוב שאתה נולדת ב-2002 ואתה בן 14, אבל המ"ת מתקיים בשנת 2017. אני מניח שהדמות שלך בעצם נולדה בשנת 2013.

חוץ מזה אתה רשום.

------------

ה-2 למרץ 2027, יום שלישי, השעה 13:00

נחת לך בחדר הלבן שלך, על מיטתך. שומע שיר מהסמארט-פון. פתאום התחיל להישמע צליל אזעקה מחריש אוזניים והחדר התחיל להתמלא באור אדום. דלת החדר שלך נפתחה, לראשונה מזה 4 שנים. ראית את השומר של החדר שלך, האן, מכוון את האקדח לצד ימין שלו, הוא לוחץ על ההדק, וכדורים מתחילים לצאת מהאקדח. בחור לבוש באותם בגדים כמו שלך רץ, ככל הנראה, וכשהגיע להאן הוא נתן לו אגרוף שהפיל אותו על הרצפה, הבחור המשיך לרוץ ואחריו רצה בחורה, זאת ההזדמנות שלך לברוח, מה תעשה.

( אני מוכרחלהזכיר שאתה לא זוכר את העבר שלך כמו שכתבתי למעלה, פברואר לא זוכרים את העבר שלהם, כל מה שאתה זוכר הוא ה-4 שנים שלך בחדר.)

כמו שכתבתי למעלה, המ"ת מתקיים בשנת 2027, אני מניח שהדמות שלך נולדה בשנת 2012.

לגבי השאלה(3 ליתר דיוק XD) לא יכולה להיות לכם יכולת על טבעית, אין תא זה השטח של אוגוסט הוא עם חדרים, חדרי אוכל וכו'.כמו שעדכנתי למעלה. לדמות אין קשר אליכם.

חוץ מזה את רשומה

----------------

ה-2 למרץ 2027 7:30

"קומי כבר!" נשמעה צעקה ליד אוזנך. את התעוררת מיד וראית את שותפתך לחדר ,לינה, לבושה בבגדי האימון השחורים שלה ושיערה החום מסודר לצמה סינית. " קומי כבר, מייקל( השומר בעל הדרג הגבוה ביותר והמדריך שלכם) מחכה בחדר האימונים. את לא רוצה שהוא יכעס נכון." היא הוסיפה ויצאה מהחדר במהירות, בטח אל חדר האימונים, מה תעשי?

רשום, ולא נראלי XD

-------

ה-2 למרץ 2027, יום שלישי 12:00

אתה הרגשת טיפת מים שנפלה על האף שלך אבל לא יחסת לזה את תשומת הלב וחזרת לנסות לישון, אחרי שנייה נשפך עליך כמות מים ענקית. התעוררת וניגבת את עינכם כדי לראות מי זה: אלה היו שניים מחבריך אשר החזיקו בדלי גדול. "קום כבר ישנוני" אמר אחד בעל שפם שהתחיל לצמוח ושיער בלונדי- חום. מה תעשה עכשיו?

לגבי השאלה, ילידי החודשים מסויימים לא מקבלים יכולות מיוחדות, אנשים משופרים הם כאלה שהם מחוסנים וקצת יותר טובים מכולם, קצת יותר חזקים, קצת יותר חכמים. אני הייתי ממשיך לדבר איתך על זה אבל לא אוכל כי זה יעשה ספוילרים למ"ת

חוץ מזה אתה רשום

-----------

ה-2 במרץ 2027, יום שלישי, 12:45

האקדח כוון לפרצוף שלך. "תזוזה אחת ואתה מת" אמר איתן, שותפך לחדר. "אני מצטער חבר, אבל צריך לעשות הכל כדי לשרוד, אני אתגעגע לשותף שלי לחדר" הוסיף. מה תעשה?

גם איתך יש לי בעיה עם הגיל, המ"ת קורה בשנת 2027 ולפי מה שכתבת אתה אמור להיות בן 30 , אני מניח שהדמות שלך נולדה בשנת 2008

וכן, יצא קצת שטותי, חוץ מזה אתה רשום

-----------

ה-2 למרץ 2027, יום שלישי, שעה 12:00

אתה היית שקוע במחשבות עמוקות, ניסית לחשוב קצת. פתאום לחדר שלך נכנס חברך רהול, " היי ארסון, אתה..." הוא אמר ישר ואז קלט שאתה עושה מדיטציה, "סליחה " ביקש רהול, "באתי לשאול אם אתה רוצה לבוא לתחרות שאנחנו עושים, אתה רוצה לבוא" הוא הוסיף לשאול, מה תעשה?

----------------------------------------------

שימו לב, תשתדלו לכתוב תגובות מושקעות ולא תוקעות, וכדי לכם לקרוא שוב את מה שכתוב למעלה, עידכנתי והוספתי פרטים על השטחים, עוד מאט אני אכתוב לאוקטובר. בהצלחה לכולם.

קמתי בזעף ונתתי לאחד מהם אגרוף בבטן. "בחיים שלכם אל תעירו אותי ככה." התעצבנתי ויצאתי מהחדר.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 5 דקות Nico Di-Angelo אמר:

"ברצינות?" שאלתי בתמיהה. "אני חושבת שאני יותר מאשמח ללמוד, נשקים זה מבין הדברים האהובים עליי שם". שמחתי כמו שלא שמחתי מעולם. לתפעל נשקים? זה היה מבין הדברים המתקדמים שרציתי כל-כך לעשות ועכשיו יש לי ההזדמנות. צעדתי לצד מייקל אל עבר הנשקייה. תהיתי לעצמי על מה דיבר דניאל הזה עם מייקל ואני מניחה שזה היה קשור בי, אבל הנחתי לזה. "מעניין איך נראית הנשקייה..." אמרתי לעצמי חרישית.

"כולם תתחילו להתאמן, אני צריך את הייזל למשהו חשוב" מייקל אמר להם. הוא לקח אותך לנשקייה ונגלו לעיניך מגוון ענק של נשקים. הוא לקח נשק ארוך במיוחד, "זה רובה צלפים, הוא כדי לירות במישהו ממרחק" אמר מייקל והביא לך אותו. יצאתם לבחוץ ומייקל לקח אותך לחלק הכי רחוק של חדר האימונים. "אנחנו במרחק של 20 מטר מהמטרה, תנסי לפגוע בה" אמר לך מייקל והצביע על המטרה

לפני 10 דקות Deadpool אמר:

קמתי בזעף ונתתי לאחד מהם אגרוף בבטן. "בחיים שלכם אל תעירו אותי ככה." התעצבנתי ויצאתי מהחדר.

שניהם יצאו אחריך. "תירגע גבר זה היה בצחוק" אמר הבחור בעל השיער הבלונדיני, קאל. "אתה לא מבין בדיחות?" אמר לך הנער בעל השיער השחור הקצר, קן.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 3 דקות אמיר147 אמר:

"כולם תתחילו להתאמן, אני צריך את הייזל למשהו חשוב" מייקל אמר להם. הוא לקח אותך לנשקייה ונגלו לעיניך מגוון ענק של נשקים. הוא לקח נשק ארוך במיוחד, "זה רובה צלפים, הוא כדי לירות במישהו ממרחק" אמר מייקל והביא לך אותו. יצאתם לבחוץ ומייקל לקח אותך לחלק הכי רחוק של חדר האימונים. "אנחנו במרחק של 20 מטר מהמטרה, תנסי לפגוע בה" אמר לך מייקל והצביע על המטרה

שניהם יצאו אחריך. "תירגע גבר זה היה בצחוק" אמר הבחור בעל השיער הבלונדיני, קאל. "אתה לא מבין בדיחות?" אמר לך הנער בעל השיער השחור הקצר, קן.

"אין דבר כזה צחוק אצלי." אמרתי, "עכשיו זוז." אמרתי לו ויצאתי מהחדר.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 2 דקות אמיר147 אמר:

"כולם תתחילו להתאמן, אני צריך את הייזל למשהו חשוב" מייקל אמר להם. הוא לקח אותך לנשקייה ונגלו לעיניך מגוון ענק של נשקים. הוא לקח נשק ארוך במיוחד, "זה רובה צלפים, הוא כדי לירות במישהו ממרחק" אמר מייקל והביא לך אותו. יצאתם לבחוץ ומייקל לקח אותך לחלק הכי רחוק של חדר האימונים. "אנחנו במרחק של 20 מטר מהמטרה, תנסי לפגוע בה" אמר לך מייקל והצביע על המטרה

שניהם יצאו אחריך. "תירגע גבר זה היה בצחוק" אמר הבחור בעל השיער הבלונדיני, קאל. "אתה לא מבין בדיחות?" אמר לך הנער בעל השיער השחור הקצר, קן.

היחס בין האורך של הרובה יחד עם למרחק שלו מהמטרה היה פשוט. הרגשתי כמו קודם, משהו בעולם, נראה לי יותר מסודר ומשורטט. התחלתי לדמיין מאות חיילי משמר מקיפים אותי ובשביל לסיים את משימתי אני צריכה לפגוע במנהיגם, המטרה. חישבתי את עוצמת הירייה שהייתי זקוקה לה, כיוונתי ויריתי.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 1 שעה אמיר147 אמר:

יש לי בעיה קטנה עם תאריך הלידה, כתוב שאתה נולדת ב-2003 ואתה בן 14, אבל המ"ת מתקיים בשנת 2027. אני מניח שהדמות שלך בעצם נולדה בשנת 2013.

חוץ מזה אתה רשום.

------------

ה-2 למרץ 2027, יום שלישי, השעה 13:00

נחת לך בחדר הלבן שלך, על מיטתך. שומע שיר מהסמארט-פון. פתאום התחיל להישמע צליל אזעקה מחריש אוזניים והחדר התחיל להתמלא באור אדום. דלת החדר שלך נפתחה, לראשונה מזה 4 שנים. ראית את השומר של החדר שלך, האן, מכוון את האקדח לצד ימין שלו, הוא לוחץ על ההדק, וכדורים מתחילים לצאת מהאקדח. בחור לבוש באותם בגדים כמו שלך רץ, ככל הנראה, וכשהגיע להאן הוא נתן לו אגרוף שהפיל אותו על הרצפה, הבחור המשיך לרוץ ואחריו רצה בחורה, זאת ההזדמנות שלך לברוח, מה תעשה.

( אני מוכרחלהזכיר שאתה לא זוכר את העבר שלך כמו שכתבתי למעלה, פברואר לא זוכרים את העבר שלהם, כל מה שאתה זוכר הוא ה-4 שנים שלך בחדר.)

כמו שכתבתי למעלה, המ"ת מתקיים בשנת 2027, אני מניח שהדמות שלך נולדה בשנת 2012.

לגבי השאלה(3 ליתר דיוק XD) לא יכולה להיות לכם יכולת על טבעית, אין תא זה השטח של אוגוסט הוא עם חדרים, חדרי אוכל וכו'.כמו שעדכנתי למעלה. לדמות אין קשר אליכם.

חוץ מזה את רשומה

----------------

ה-2 למרץ 2027 7:30

"קומי כבר!" נשמעה צעקה ליד אוזנך. את התעוררת מיד וראית את שותפתך לחדר ,לינה, לבושה בבגדי האימון השחורים שלה ושיערה החום מסודר לצמה סינית. " קומי כבר, מייקל( השומר בעל הדרג הגבוה ביותר והמדריך שלכם) מחכה בחדר האימונים. את לא רוצה שהוא יכעס נכון." היא הוסיפה ויצאה מהחדר במהירות, בטח אל חדר האימונים, מה תעשי?

רשום, ולא נראלי XD

-------

ה-2 למרץ 2027, יום שלישי 12:00

אתה הרגשת טיפת מים שנפלה על האף שלך אבל לא יחסת לזה את תשומת הלב וחזרת לנסות לישון, אחרי שנייה נשפך עליך כמות מים ענקית. התעוררת וניגבת את עינכם כדי לראות מי זה: אלה היו שניים מחבריך אשר החזיקו בדלי גדול. "קום כבר ישנוני" אמר אחד בעל שפם שהתחיל לצמוח ושיער בלונדי- חום. מה תעשה עכשיו?

לגבי השאלה, ילידי החודשים מסויימים לא מקבלים יכולות מיוחדות, אנשים משופרים הם כאלה שהם מחוסנים וקצת יותר טובים מכולם, קצת יותר חזקים, קצת יותר חכמים. אני הייתי ממשיך לדבר איתך על זה אבל לא אוכל כי זה יעשה ספוילרים למ"ת

חוץ מזה אתה רשום

-----------

ה-2 במרץ 2027, יום שלישי, 12:45

האקדח כוון לפרצוף שלך. "תזוזה אחת ואתה מת" אמר איתן, שותפך לחדר. "אני מצטער חבר, אבל צריך לעשות הכל כדי לשרוד, אני אתגעגע לשותף שלי לחדר" הוסיף. מה תעשה?

גם איתך יש לי בעיה עם הגיל, המ"ת קורה בשנת 2027 ולפי מה שכתבת אתה אמור להיות בן 30 , אני מניח שהדמות שלך נולדה בשנת 2008

וכן, יצא קצת שטותי, חוץ מזה אתה רשום

-----------

ה-2 למרץ 2027, יום שלישי, שעה 12:00

אתה היית שקוע במחשבות עמוקות, ניסית לחשוב קצת. פתאום לחדר שלך נכנס חברך רהול, " היי ארסון, אתה..." הוא אמר ישר ואז קלט שאתה עושה מדיטציה, "סליחה " ביקש רהול, "באתי לשאול אם אתה רוצה לבוא לתחרות שאנחנו עושים, אתה רוצה לבוא" הוא הוסיף לשאול, מה תעשה?

----------------------------------------------

שימו לב, תשתדלו לכתוב תגובות מושקעות ולא תוקעות, וכדי לכם לקרוא שוב את מה שכתוב למעלה, עידכנתי והוספתי פרטים על השטחים, עוד מאט אני אכתוב לאוקטובר. בהצלחה לכולם.

"מה אתם עושים?" אמרתי והפסקתי לעשות מדיטציה. שטף קטן של זכרונות הכה בי. הדבר הרגיל, זכרונות מהעבר שלי. הבית שלי נשרף. בתור אדם בוגר יותר, זה עדיין לא נראה לי מזוויע. בזמן האחרון אני רואה את הטעות הזו כל הזמן. החלטתי להתמקד בתחרות, "נו, רהול, על מה התחרות?"

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 1 שעה אמיר147 אמר:

נכנסת לחדר האימונים וראית את כולם ישובים על הרצפה, הם הסתכלו עליך מיד כשנכנסת, וכך גם מייקל. "גברת הייזל, נחמד לראות שהקדמת" אמר לך מייקל וסרקסטיות. " טוב בגלל שאת איחרת אני אגיד עוד פעם מה נעשה היום: היום נעבוד על דיוק..." "עוד פעם" אמר אחד התלמידים. "דיוק הוא מאוד חשוב, אולי התלמידה המצטיינת שלי תרצה להדגים לנו איך לעשות את זה, הייזל, בואי לכן ותירי למטרה" אמר לך מייקל, כשביד אחת הוא מצביע על המטרה וביד השנייה הוא מושיט את האקדח שלו.

כרגע אני מעדכן את אוקטובר, בקרוב אתה תדע הכל.

--------------

"על מה אני אתחרט? זה הולך להיות כיף" אמר לך איתן, " בקשה אחרונה?" אמר איתן, מרחם עליך

אחזתי במפתח\אולר חזק ופתחתי אותו בשקט "למה את עושה לי את זה? מה אני כבר עשיתי לך?"

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 19 דקות our_hero אמר:

אחזתי במפתח\אולר חזק ופתחתי אותו בשקט "למה את עושה לי את זה? מה אני כבר עשיתי לך?"

"כלום, אבל אני פשוט רוצה את האוצר הזה לעצמי, אני לא רוצה לחלוק איתך את כל האוצר הזה" אמר לך איתן, ולחץ על ההדק, נשמעה קול ירייה, אבל לא הרגשת כאב. לא היו כדורים ברובה.

"משחק מעולה שניכם" אמר לכם כריס, או כמו שכולם מכנים אותו "פוקס". " כל הכבוד פיטר, שיחקת מעולה, באמת חשבתי שאתה תתקיף את איתן" אמרה רינה ומחאה כפיים.

"אתה באמת עמדת לדקור אותי פיטר?" שאל איתן וירד מהבמה שהייתם עליה.

לפני 25 דקות LonelyEspurr אמר:

"מה אתם עושים?" אמרתי והפסקתי לעשות מדיטציה. שטף קטן של זכרונות הכה בי. הדבר הרגיל, זכרונות מהעבר שלי. הבית שלי נשרף. בתור אדם בוגר יותר, זה עדיין לא נראה לי מזוויע. בזמן האחרון אני רואה את הטעות הזו כל הזמן. החלטתי להתמקד בתחרות, "נו, רהול, על מה התחרות?"

התחרות היא על מי נשאר מרוכז הכי הרבה זמן, בזמן שכולם מנסים להוציא אותו מהריכוז" אמר רהול, "כדאי לך להשתתף,זה קורה בחדר האוכל" אמר רהול ויצא מהחדר.

לפני 32 דקות Nico Di-Angelo אמר:

היחס בין האורך של הרובה יחד עם למרחק שלו מהמטרה היה פשוט. הרגשתי כמו קודם, משהו בעולם, נראה לי יותר מסודר ומשורטט. התחלתי לדמיין מאות חיילי משמר מקיפים אותי ובשביל לסיים את משימתי אני צריכה לפגוע במנהיגם, המטרה. חישבתי את עוצמת הירייה שהייתי זקוקה לה, כיוונתי ויריתי.

את ירית אבל הפעם פספסת את המטרה, פגעת בקיר. "זה בסדר, אל תדאגי, זה לא רע בשביל פעם ראשונה" אמר מייקל ולקח את רובה הציידים. "תחזרי לאקדחי האימונים הישנים והטובים" הוסיף והלך אל הנשקייה.

את הגעת לשורה והתחלת לכוון. " זה היה מעולה הייזל, אל תדאגי את תשתפרי" אמרה לך לינה בניסיון לעודד אותך.

לפני 33 דקות Deadpool אמר:

"אין דבר כזה צחוק אצלי." אמרתי, "עכשיו זוז." אמרתי לו ויצאתי מהחדר.

"סליחה" אמרו לך שניהם ויצא איתך, "כדאי שתחליף בגדים ואז תאכל"  אמר קן. "נתראה בחדר האוכל" הוסיף קאל, ושניהם הלכו לכיוון חדר האוכל.

נערך על-ידי אמיר147

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני כעת אמיר147 אמר:

 

"סליחה" אמרו לך שניהם ויצא איתך, "כדאי שתחליף בגדים ואז תאכל"  אמר קן. "נתראה בחדר האוכל" הוסיף קאל, ושניהם הלכו לכיוון חדר האוכל.

החלטתי ללכת ישר להתאמן, בלי לאכול. לא החלפתי בגדים כי ממילא אני הולך להזיע. לקחתי את המשקולות שלי והתאמנתי איתן בדרך לחדר האימונים.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני כעת אמיר147 אמר:

את ירית אבל הפעם פספסת את המטרה, פגעת בקיר. "זה בסדר, אל תדאגי, זה לא רע בשביל פעם ראשונה" אמר מייקל ולקח את רובה הציידים. "תחזרי לאקדחי האימונים הישנים והטובים" הוסיף והלך אל הנשקייה.

את הגעת לשורה והתחלת לכוון. " זה היה מעולה הייזל, אל תדאגי את תשתפרי" אמרה לך לינה בניסיון לעודד אותך.

הלכתי ואחזתי באקדח שמייקל נתן לי, התאמנתי שעות רצופות בעוד לינה תמיד זורקת לי הערות עידוד. "טוב נו הייהיי נראלי שהתאמנת מספיק, מה את אומרת על איזו ארוחה טובה? אני גוועתתת", לא הבטתי בה, כמעט ולא שמעתי אותה. "כןכן, לכי, אני כבר אבוא" אמרתי לה בעודי מתמקדת במטרה ויורה שוב ושוב ושוב. ללא הפסקה.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 9 שעות אמיר147 אמר:

"כלום, אבל אני פשוט רוצה את האוצר הזה לעצמי, אני לא רוצה לחלוק איתך את כל האוצר הזה" אמר לך איתן, ולחץ על ההדק, נשמעה קול ירייה, אבל לא הרגשת כאב. לא היו כדורים ברובה.

"משחק מעולה שניכם" אמר לכם כריס, או כמו שכולם מכנים אותו "פוקס". " כל הכבוד פיטר, שיחקת מעולה, באמת חשבתי שאתה תתקיף את איתן" אמרה רינה ומחאה כפיים.

"אתה באמת עמדת לדקור אותי פיטר?" שאל איתן וירד מהבמה שהייתם עליה.

התחרות היא על מי נשאר מרוכז הכי הרבה זמן, בזמן שכולם מנסים להוציא אותו מהריכוז" אמר רהול, "כדאי לך להשתתף,זה קורה בחדר האוכל" אמר רהול ויצא מהחדר.

את ירית אבל הפעם פספסת את המטרה, פגעת בקיר. "זה בסדר, אל תדאגי, זה לא רע בשביל פעם ראשונה" אמר מייקל ולקח את רובה הציידים. "תחזרי לאקדחי האימונים הישנים והטובים" הוסיף והלך אל הנשקייה.

את הגעת לשורה והתחלת לכוון. " זה היה מעולה הייזל, אל תדאגי את תשתפרי" אמרה לך לינה בניסיון לעודד אותך.

"סליחה" אמרו לך שניהם ויצא איתך, "כדאי שתחליף בגדים ואז תאכל"  אמר קן. "נתראה בחדר האוכל" הוסיף קאל, ושניהם הלכו לכיוון חדר האוכל.

החלטתי להשתתף. ידעתי שאני אצליח לשרוד. הם לא יצליחו לעצבן אותי, אני מכיר אותם טוב מדי. הלכתי אל עבר חדר האוכל וסימנתי לרהול לבוא איתי.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני 12 שעות Deadpool אמר:

החלטתי ללכת ישר להתאמן, בלי לאכול. לא החלפתי בגדים כי ממילא אני הולך להזיע. לקחתי את המשקולות שלי והתאמנתי איתן בדרך לחדר האימונים.

כאשר הגעת לחדר האימונים ראית עוד כמה אנשים מתאמנים, ביניהם היה איליי, חברך הפחות 'מעצבן'. הוא שם לב אליך, ורץ אליך מיד. "למה אתה כל כך רטוב? הסתבכת עם הברז" גיחגח לעצמו.

לפני 12 שעות Nico Di-Angelo אמר:

הלכתי ואחזתי באקדח שמייקל נתן לי, התאמנתי שעות רצופות בעוד לינה תמיד זורקת לי הערות עידוד. "טוב נו הייהיי נראלי שהתאמנת מספיק, מה את אומרת על איזו ארוחה טובה? אני גוועתתת", לא הבטתי בה, כמעט ולא שמעתי אותה. "כןכן, לכי, אני כבר אבוא" אמרתי לה בעודי מתמקדת במטרה ויורה שוב ושוב ושוב. ללא הפסקה.

"טוב, אם זה מה שאת רוצה" אמרה לינה. לינה עמדה לצאת מהחדר אבל הדלת נפתחה והיא התנגשה במישהו, מישהי יותר נכון. " אני ממש מצטערת טניה" אמרה לינה לטניה, השומרת בעלת הדרג הכי גבוהה, טוב, כמעט הכי גבוהה. " זה בסדר ילדה" סלחה לה טניה. טניה שמה לב אליך, "בנות, למה אתן עדיין כאן? כולם כבר הלכו" היא שאלה אותך

לפני 3 שעות LonelyEspurr אמר:

החלטתי להשתתף. ידעתי שאני אצליח לשרוד. הם לא יצליחו לעצבן אותי, אני מכיר אותם טוב מדי. הלכתי אל עבר חדר האוכל וסימנתי לרהול לבוא איתי.

כאשר הגעת ראיתה את אחד מהם,דני, יושב ומנסה להתרכז וכל השאר מנסים לעצבן אותו, אחרי כמה שניות הוא שם אליך לב ויצא מהריכוז. " דקה ושלושים וארבע שניות, לא ניצחת" אמר אחד הילדים. " כמובן שלא ניצחתי, אין טעם, ארסון ינצח את כולנו" אמר דני והצביע עליך. "קדימה ארסון, לך לשם ותנצח" אמר לך רהול.

נערך על-ידי אמיר147

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
לפני כעת אמיר147 אמר:

"טוב, אם זה מה שאת רוצה" אמרה לינה. לינה עמדה לצאת מהחדר אבל הדלת נפתחה והיא התנגשה במישהו, מישהי יותר נכון. " אני ממש מצטערת טניה" אמרה לינה לטניה, השומרת בעלת הדרג הכי גבוהה, טוב, כמעט הכי גבוהה. " זה בסדר ילדה" סלחה לה טניה. טניה שמה לב אליך, "הייזל, למה את עדיין כאן, כולם כבר הלכו?" היא שאלה אותך

"אהממ.. מה? לינה?" שאלתי בתמיהה אבל אז הבנתי שזו לא היא. "ט.. טניה?" אמרתי במעט שוק, לא יצא לי לשוחח איתה הרבה. "אני פשוט רוצה להתאמן ולהגיע לרמת הדיוק המקסימלית שאפשר" אמרתי. לאחר מכן הוספתי, "קודם הייתה לי הרגשה מוזרה, ראיתי הכל בצורה של נוסחאות, שרטוטים, רישומים, כמו באדריכלות שאני אוהבת וכשיריתי בצורה הזו פשוט דייקתי והרגשתי כלכך הרבה ביטחון, כאילו שהצלחתי להגן על מישהו, שהצלחתי להגיע למטרה שרציתי ועכשיו אני מנסה לשחזר את זה". טניה הביטה בי בתמיהה וסיימתי במשפט "אז חשבתי שאולי אם אני אתאמן יותר אני אגיע לאותה תחושה כמו קודם, לאותה רמת דיוק ואולי אפילו לעקוף אותה. אני מקווה כך לפחות. אבל לא שמתי לב לזמן שעבר. מצטערת."

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

Join the conversation

You can post now and register later. If you have an account, sign in now to post with your account.

אורח
הוסף תגובה

×   Pasted as rich text.   Paste as plain text instead

  Only 75 emoji are allowed.

×   Your link has been automatically embedded.   Display as a link instead

×   Your previous content has been restored.   Clear editor

×   You cannot paste images directly. Upload or insert images from URL.

טוען...

  • צופים לאחרונה   0 משתמשים

    אין משתמשים רשומים שצופים בדף זה.

×
×
  • צור חדש...