סיפור קצר| אבנים שחקו רום

[FreddieNF 838]

אההה! איזו כותרת מגניבה, נכון? אני המצאתי.

אני אסביר לפני שנתחיל את הסיפור- לפני כמה חודשים התחלתי לקחת קורס ברמנים, שמלמד את מדעי המיקסולוגיה ועל העבודה שמאחוריי הבר.

ברוך ה', עברתי את המבחן לפני כמה ימים- אבל עדיין היה צריך להכין פרוייקט שמבטא את החיבור שלי לעולם האלכוהול, ומה הדבר שאני הכי אוהב בעולם חוץ מספרות? (צ'יפס, כמובן- אבל מסתבר שכבר הכינו אלכוהול שמזוקק מתפוחי אדמה- אז תצטרפו למחאה שלי ואל תשתו וודקה! למרות שזה דווקא טעים אז אני לא יודע).

אז החלטתי לכתוב סיפור קצר שמבוסס על ההיסטוריה האמיתית של הרום- בגלל שהרום הוא הבסיס למשקה האהוב עליי (קשאסה, רום ברזילאי).

והחלטתי, למה לא לשתף את הפרוייקט שלי איתכם? תגידו מה דעתכם עליו?

 

אנורי כבר היה מתוסכל, השמש קפחה מעליו וכל גופו הזיע, הוא פשט את החולצה שלו, לא היה כדאי שהיא תיהרס מהזיעה, לא הייתה לו אחת אחרת.

הוא תפס בידו עוד קנה ותלש אותו מהאדמה, מילא שהאדון לא יישלם להם, אבל כלי עבודה היו יכולים גם לזרז את העבודה וגם להקל על המלאכה- אבל האדון היה אדם קמצן מאוד ומרושע מאוד, ובכל הנוגע לעבדים לא היו חסרים לו כאלה, אז לא היה אכפת לו שקשה להם- כל עוד הוא ממשיך להרוויח מקני הסוכר שהם קוטפים לו והוא מוכר.

אנורי כבר כמעט התייבש, והגרון שלו ניחר- אז הוא לקח הפסקה מסוכנת מהעבודה וירד לנהר, למלא את נאד המים שלו, דבר שהיו מלקים עליו אם היו תופסים אותו.

הוא השתדל לעבוד בשקט ובזריזות, הוא הוציא מנאד המים את האוויר לפני שהוא הכניס אותו למים, כך לא ייתבזבז זמן שהאוויר ייצא וייעשה בועות, המלאכה הושלמה והוא מיהר לסגור את הפקק ולרוץ למטע.

המים היו יחסית נדירים באיים הקריביים, דבר שאנורי לא באמת הבין- הרי כל האי מוקף בים! אבל אחד העובדים האחרים אמר שמים כאלה לא 'מתוקים', שטויות- גם המים שאנורי מביא מהנהר לא מתוקים- אין להם טעם! אבל אנורי מתענג על כל לגימה שלהם.

צלקות שהיו על הגב שלו כבר הוכיחו לו מה קורה אם עוברים על החוקים, האדון הבהיר היטב את עמדתו 'המים שאתה שותה הם חלק מהנהר, הנהר נמצא באי, והאי שלי! אתה לוקח מהמים ששייכים חוקית לי!'.

גם אנורי רצה שיהיה לו אי משלו כשהוא יהיה גדול, אבל כמו שתמיד אמרו לו- הוא עבד, ולעבדים אין דברים משלהם.

הוא הצליח להגיע למטע! אף אחד לא שם לב להיעדרו, הוא לקח לגימה מהנאד מים שלו וחזר לקטוף קני סוכר- מהם אחר כך עבדים אחרים ייעבדו עם מכונות גדולות וייצרו גרגירים מתוקים שאנורי ניסה רק פעם אחת בחייו, אבל כאשר הוא לוקח את קני הסוכר ומנסה לחזור על התהליך, הטעם שיוצא מתוק מדי, ומשולב עם מין חומר דביק וחום שהיה מר לו מדי.

בערב, הוא חזר על הטקס הקבוע שלו- הוא אסף את כל הקנים הלא יפים שנזרקו על הרצפה וסחט מהם את המיץ לתוך המרק שלו.

ה'מרק' של אנורי היה סיר קטן עם קצת מים, וכל הנוזל שהוא סחט מהקנים לאורך השבועיים האחרונים- פעם אחת הוא חשב שהוא ראה את המים מבעבעים, וזה הלהיב אותו לחשוב שאולי הוא מכשף, כמו שהעבדים הזקנים מספרים עליהם מסביב למדורה.

הפעם כשהוא הגיע, הוא ראה שהצבע של המים, השתנה- היה נראה הרבה יותר אחיד מבחינת הצבע שלו, כאילו הוא כבר הספיק להתמזג עם הסוכר.

הלב של אנורי ניתר ניתור קטן, המרק שלו היה אחד הדברים היחידים שהלהיב אותו להמשיך לעבוד בשדות- הוא היחיד בגילו שעובד במטע, שאר הילדים הקטנים כבר מתו- שזה משהו שאנשים לא אוהבים לדבר עליו, כל פעם שאנורי שאל על מוות את אחד העובדים, הוא פתאום נעשה סמוק והעלה חיוך מוזר על הפרצוף, תוך שהוא ממלמל משהו לא ברור.

מבוגרים אחרים התעניינו במה שאנורי עושה, אבל הוא לא הסכים לגלות- זה היה הסוד שלו! ועכשיו, הוא ייראה מה יצא לו!

אנורי הרכין את ראשו אל הסיר שלו, והרים קצת מרק בכפיו- המרק היה חם, ובטח לא יהיה טוב בשביל להרוות את הצמא שלו אבל הסקרנות שבו גרמה לו למשוך את היד אל הפה וללגום.

'איכס!' הוא סלד 'מתוק מדי, ושורף בגרון'.

אבל רגע אחרי זה, חמימות התפשטה לו בבטן- וזו הייתה הרגשה נעימה, הראש שלו קצת הסתחרר, כמו שקורה לו כשהוא לא שותה מספיק בשמש.

הוא טבל את ידיו במרק ולקח לגימה נוספת, הפעם הטעם השורף לא כל כך הפריע לו, הוא חיכה והתענג על ההרגשה של הנוזל עובר לו בוורידים, לא באמת בטוח למה, אנורי העלה חיוך רחב על הפנים שלו, ובקושי עצר בעצמו מלצרוח בשמחה.

הוא מיהר אל הסיר והרים אותו, קירב את השפה אל פיו- הוא לא בטוח לגבי מה קרה אחר כך, הוא זוכר שהוא הרטיב במכנסיו, ונראה היה לו שהוא הוציא מהפה שלו את האוכל שאכל ביום הקודם- הוא רק זכר שהוא חייב לזכור איך הוא עשה את השיקוי קסם הזה, אולי זו התשובה לאיך לגרום לאנשים להיות שמחים ולא עצובים בעולם ... 😞 

 

[shukush202 337]

וואו סיפור אגדי!

למרות שלא הבנתי את הבעיה שלו... שיקח גרב מהמגירת גרביים של האדון וישתרר...

אה זה לא עובד ככה? הספרים שיקרו לי.

אבל רגע של רצינות, זה באמת כתוב מעולה, נהניתי מכל רגע, אולי נקבל המשך?

[FreddieNF 838]

אולי, נראה