חיפוש הקהילה

המשכנו! ואם אתם לא יודעים מה אנחנו ממשיכים, אז... וואלה אין לי כוח להסביר לכם!. למי שלא שם לב, קיבלנו הרבה גופנים חדשים לפורום שלנו- אז בהקשר של הז'אנר הבא (אימה) אני אעשה גופן אימתי במיוחד. (הגופן שהשתמשתי בו בבגרויות וכל פעם מחזיר אותי לתקופה הנוראה של ההערכות החלופיות). בכפר קטן ושקט, עמוק בין ההרים המיוערים, חיה נערה בשם מיה. היא תמיד חלמה להיות חוקרת טבע, לחקור את המסתורין של העולם הסובב אותה. אבל היא לא ידעה, שהחלום הזה יהפוך לסיוט שלה. יום אחד, כאשר השמש עמדה לשקוע והיער התמלא בצללים מתארכים, מיה יצאה למסע שגרתי אל תוך היער. כשהיא נכנסה לעומק היער, בין העצים העתיקים, היא נתקלה באבן מוזרה, קבורה חלקית באדמה. האבן הייתה מעוטרת בסמלים חקוקים, ישנים ושחוקים, כמו שרידים של תרבות עתיקה שנשכחה מזמן. כאשר היא נגעה באבן, היער השתתק. הרוח הפסיקה לנשוב, שיחי הדרדסתותים הפסיקו להדרדסתות, והציפורים נעלמו. מיה הרגישה רעד קל באדמה מתחת לרגליה, כאילו משהו עתיק ועצמתי התעורר. היא מיהרה לחזור לכפר, מבוהלת אך מוקסמת מהתגלית שלה. מיה סיפרה על מה שגילתה לשני חבריה הקרובים ביותר: יואב, מדען צעיר עם כישרון לתגליות, וליה, אמנית מוכשרת שהייתה לה ראייה יוצאת דופן לפרטים. הם החליטו, נגד כל ההגיון, ובלי לתת למבוגר לטפל בזה ולהימנע מכל תרחישי האימה שעתידים להגיע, לחקור את הסוד שמסתתר מאחורי האבן. המסע שלהם הוביל אותם אל ההר שמעל הכפר, למקום שאף אחד לא העז לבקר בו (מעניין למה?). כשהם הגיעו למערה נסתרת בתוך ההר, הם גילו חדר קבורה עתיק, מלא בעצמות יבשות ופסלים מעוותים שצפו בהם בעיניים חלולות. קירות החדר היו מכוסים בסמלים, כמו אלה שעל האבן, אך כאן הם היו חיים, רוטטים, כאילו הם מנסים לתקשר. במרכז החדר, על מזבח אבן, נח ספר כרוך בעור ישן. יואב ניגש אליו בזהירות, וליה הרימה את הפנס שלה, להאיר את הכתבים שעל הדפים. ברגע שיואב פתח את הספר, רוח מקפיאה זרמה מתוך הדפים, כמו נשימה של יצור קדום, והחדר התמלא בקולות של לחישות נמוכות. כל לחישה נשמעה כמו קול של אדם שמתחנן על חייו. מיה, יואב וליה הבינו שהספר לא נועד להיקרא. הוא היה קבור בכוונה, כלוא עם האימה שבתוכו. הסמלים שעל האבן היו מפתח שנועד לשמור על הסוד הזה נעול לנצח. אבל עכשיו, כשהם שחררו אותו, האימה החלה לחלחל לעולמם- כי, אתם יודעים- ספר מפחיד. מיום זה ואילך, דברים מוזרים החלו לקרות בכפר. אנשים התחילו להיעלם, האוויר התמלא בריחות רקבון בלתי מוסברים, והלילות הפכו ארוכים וקרים בצורה בלתי טבעית. מיה, יואב וליה ניסו להחזיר את הספר למקומו, אך הם גילו שהכוח ששחררו כבר לא ניתן לעצירה. הם הבינו שהספר אינו רק תיעוד של תרבות נשכחת, אלא פתח לישות אפלה שמעולם לא הייתה אמורה לחזור לעולם. עכשיו, כשהיא משוחררת, היא מתכננת לכבוש את הכפר, להשתלט על נפשות תושביו ולמלא את העולם באופל נצחי. במאבק נואש, הם ניסו למצוא דרך לסגור את הפתח הזה, אבל כל מאמץ שלהם רק חיזק את כוחה של הישות. הכפר הפך לאזור חסר חיים, ושום קול לא נשמע בו פרט לצחוק מקפיא הדם של האופל המשתלט. בסופו של דבר, כשהם הבינו שאין דרך חזרה, מיה, יואב וליה החליטו לקחת את הסוד איתם לקבר. הם חזרו לחדר הקבורה בהר, סגרו את עצמם בתוכו, יחד עם הספר, בתקווה שכאשר ימותו, הישות האפלה תישאר קבורה איתם לנצח. אבל בימים הבאים, תושבי הכפר שנשארו דיווחו על קולות מוזרים שמגיעים מההר. לחישות שממשיכות להדהד ברוח, כאילו מישהו או משהו עדיין מנסה למצוא את דרכו החוצה. ללחישות הקבועות התווספו הלחישות של מיה, יואב, וליה 'אני מריח דם...', עזבו את הארי פוטר רגע- זה משפט מקורי שלי! בו!!!!!!!! נבהלתם? אל תשקרו לי...

המשכנו! להסברה- רוצו לאשכול הקודם: שוקי אמר רומנטיקה, אז יאללה נתחיל. בכפר קטן ושקט, חיה נערה בשם מיה, שחלומה הוא להיות חוקרת טבע. יום אחד, כאשר היא חוקרת את היער הסמוך לכפר, היא מוצאת אבן מוזרה ומעוטרת בסמלים עתיקים. מיה מגלה שהאבן היא מפתח לחדר סודי בתוך ההר שמעל הכפר, בגלל שהיא חלק מסיפור אהבה רומנטי- תניחו שהיא חנונית כזו, אבל בעצם יפהפייה בסתר, שפשוט אף אחד לא שם לב לזה- עד שהיא מורידה את המשקפיים שלה או משהו. מיה, יחד עם חבריה – יואב, מדען צעיר ונאה, וליה, אמנית מוכשרת ויפהפייה – מחליטים לחקור את הסוד שמאחורי האבן. יואב, בחור עם עיניים כחולות וחיוך כובש- כי ככה נראים בערך כל הגברים בסיפורי אהבה, מגלה עניין מיוחד במיה, אבל יש לו גם קשרים חבויים עם ליה. ליה, בחורה עם שיער גולש ועיניים ירוקות, תמיד הייתה החברה הטובה ביותר של מיה, אבל עכשיו כשהיא מרגישה קנאה כלפי הקרבה בין יואב למיה, העניינים מסתבכים. ככל שהשלישייה מתקדמת במסע שלהם, מיה מוצאת את עצמה נמשכת יותר ויותר ליואב, אך היא מתחילה לשים לב לרמזים שקושרים אותו לליה. מיה מגלה שליה ויואב היו בזוגיות בעברם, והם שמרו זאת בסוד כדי לא לפגוע במיה. הסוד הזה מתחיל לבעבע וליצור מתחים בין החברים- וזו דרך מאוד ארוכה להגיד ששתיהן מאוהבות באותו בחור: הפתעה! יואב, קרוע בין אהבתו למיה לבין רגשותיו לליה, מתחיל לפעול בדרכים סותרות. מצד אחד, הוא רוצה להגן על מיה ולעזור לה להגשים את חלומה, אך מצד שני, הוא נמשך לעבר שלו עם ליה. מיה מוצאת את עצמה בעמדה בלתי אפשרית כשהיא נאלצת להתמודד עם רגשותיה כלפי יואב ועם בגידה בחברתה הטובה ביותר. בינתיים, ליה חשה בלבול ותסכול. היא אוהבת את מיה כחברה טובה, אך היא לא יכולה להתעלם מרגשותיה כלפי יואב. ליה מתחילה לכתוב על המתח הרגשי שלה ביצירות האמנות שלה, והדברים שהיא יוצרת הופכים לסמל למאבק הפנימי שלה. כשהם מתקרבים לחדר הסודי בהר, מתברר שהאבן שייכת לתרבות עתיקה שנעלמה מההיסטוריה. חשיפת הסוד עלולה לשנות את הכפר ואת עולמם. מיה, יואב וליה חייבים להחליט אם לחשוף את האמת, שעלולה להביא לבעיות ולסכסוכים נוספים, או לשמור על הסוד כדי לשמור על השקט והשלווה בכפרם. בזמן ההמתנה, מיה במקרה תופסת את יואב וליה מתנשקים בלהט מאחוריי שיח דרדסתותים תמים שהיה בצד הדרך (כן התחרטתי, דרדסתותים זה שם מדהים- תתמודדו)- וזה גרם לה לחשוד שאולי קורה משהו בין יואב לליה. בסופו של דבר, מיה מחליטה להתעמת עם יואב וליה. היא דורשת מהם להיות כנים ולפתוח את לבם. לאחר לילה ארוך של שיחות כנות, השלושה מצליחים להבין זה את זה יותר טוב, ומגלים דרכים חדשות לשיתוף פעולה- מסתבר שאכן! הנשיקה בין יואב לליה אמרה משהו. במהלך התקופה המאתגרת הזו, מיה מבינה שהיא חזקה יותר ממה שחשבה. היא לומדת לסמוך על עצמה ולמצוא את הדרך שלה למרות הקשיים. יואב וליה, למרות המתח והקשיים, מצליחים למצוא דרך לחדש את חברותם ולהמשיך לעבוד יחד כצוות.

אהלן! אחרי טעות שלא תחזור- ותודה ל @פרון שציין את זה- הנה הספיישל שלי. אני צריך להמשיך לכתוב לכם לפני שאני הולך לישון- ואני עדיין לא בטוח מה אני מה עומד לכתוב לכם, אבל זה צריך להיות סיפור כנראה- כי זה קשור לספרות. אוקיי חשבתי על זה הרגע- ויש לי רעיון! אני עומד לבקש מבינה מלאכותית עלילה כללית, ואז אכתוב אותה בצורת כל מיני ז'אנרים בעולם הספרות- בצורה הכי מטומטמת שאפשר כמובן. אני כמובן משקר, הרעיון לא שלי- הוא של השותף שלי- שכוייח ל @psychoשהציל לי את הספיישל. אני: היי צ'אט! צ'אט GPT: שלום! במה אוכל לעזור לך היום? אני: את יכולה לכתוב לי עלילה כללית בעברית? צ'אט GPT: כמובן! "בכפר קטן ושקט, חיה נערה בשם מיה, שחלומה הוא להיות חוקרת טבע. יום אחד, כאשר היא חוקרת את היער הסמוך לכפר, היא מוצאת אבן מוזרה ומעוטרת בסמלים עתיקים. מיה מגלה שהאבן היא מפתח לחדר סודי בתוך ההר שמעל הכפר. מיה, יחד עם חבריה – יואב, מדען צעיר, וליה, אמנית מוכשרת – מחליטים לחקור את הסוד שמאחורי האבן. במהלך המסע שלהם, הם נתקלים באתגרים שונים, ומבינים שהאבן שייכת לתרבות עתיקה שנעלמה מההיסטוריה. ככל שהם מתקדמים, הם מגלים שחשיפת הסוד עלולה לשנות את הכפר ואת עולמם. הם חייבים להחליט אם לחשוף את האמת, שעלולה להביא לבעיות, או לשמור על הסוד כדי לשמור על השקט והשלווה בכפרם." והרי ברור שבאשכול הזה- הראשון בספיישל, יבוא הז'אנר האהוב עליי- פאנטזיה! *** התחלה חדשה בסה"כ הייתי נערה רגילה, חיה בכפר קטן ושליו המוקף יערות- ומכורה לשוטטות ולהרפתקאות הקטנות שאני והחברים שלי הרבינו לצאת אליהם. בוקר בהיר אחד, כאשר השמש זרחה באור זהוב על העלים הירוקים, יצאתי מהכפר בשאיפה למצוא משהו יוצא דופן- משהו חדש!. הייתי עסוקה במעקב אחרי עקבות של ציפור נדירה כשגיליתי את האבן. זה היה כמעט כאילו זה נשלף מסיפור בדוי שנכתב על ידי ילד בן 18 ישראלי משועמם שיושב מול המחשב שלו ב12:00 בלילה: אחרי שעקפתי שיח מלא בדרדסתותים (סליחה על השם, אולי אני אמצא משהו טוב יותר) מצאתי אותה, נחה על הכר דשא באופן נוח לחלוטין- אבן מסתורית. הסוד של האבן מכיוון שאני דמות בדיונית שחיה בעולם פאנטזיה, מיד הבנתי שהאבן הזו כנראה נועדה להשמיד את העולם או לתקן אותו בצורה מוגזמת להחריד, ובגלל שאני אוהבת לסבך אנשים אחרים איתי ולא לטפל בבעיות שאני יוצרת בעצמי, מיד פניתי לשניים מהחברים הכי טובים שלי. פגשתי את יואב וליה ליד נחל קטן, והראיתי להם את האבן. העיניים שלהם נפתחו בתדהמה כשהם הבחינו בסמלים העתיקים. "היא לא מהעולם הזה," אמר יואב. "הסימנים האלה הם ממקור קדום, שאני לא מכיר" יואב היה מדען, ולכן האמנתי לו. ליה הניחה את האבן על השולחן שלה ותחילה שירטטה את הסמלים במחברת שלה. "הם נראים כמו שפת הסוד של תרבות אבודה," היא אמרה. "אנחנו חייבים לגלות מה זה." החדר הסודי לאחר יומיים של מחקר, החלטנו לעקוב אחרי הסמלים. וכי לסופר אין רעיון איך, אנחנו פשוט הגענו להר געש בדרך כלשהי- ולמרבה ההפתעה ובצורה שלא יכולתם לחזות מהשם של הפרק, בתוך הר הגעש היה חדר סודי- שאולי תחשבו שחדר סודי בהר געש זה לא בטיחותי אבל... אממממ... מי שאל אתכם? בפנים היה חדר סודי, מלא בחפצים עתיקים וכתבים. הכל היה מואר באור רך מהתקרה. התקרבנו בזהירות, וכל דבר שגילינו היה מסקרן ומרתק. הכתבים סיפרו על תרבות שיש לה כוחות קסם וידע מופלא, אך גם אזהרות חמורות על הדרך בה הם השתמשו בכוחותיהם. ההחלטה היינו מופתעים, אבל לא יכולנו להימנע מהשפעת המידע שגילינו. תרבות זו נעלמה בצורה מסתורית, והחפצים שגילינו עשויים להחזיר את הידע הזה לעולם – אך במחיר של חיכוכים וסכנות רבות. פנינו לסוגיה קשה – האם לחשוף את המידע ולסכן הכל? או לבחור באפשרות הקצת יותר קלה ולא להגיד כלום, אולי אפילו להשמיד ראיות מהמקום הזה ואז העולם יישאר ברוגע כמו שהוא? הסוף הפתוח החלטנו לשמור על הסוד. לא שיתפנו אף אחד על מה שמצאנו. שמרנו את האבן ואת החדר הסודי לעצמנו, הבטחנו זה לזה שנשמור על השקט והשלווה של הכפר. אני יודעת שיש עוד הרבה מה לגלות, והרפתקאות נוספות מחכות לנו- אבל אני מאמינה שאנג יכול להציל את העולם! אם הייתי יודעת מי זה אנג כמובן. אני שומרת את הסוד שלי קרוב ללב, ובינתיים ממשיכה לחקור את היער שמסביב לכפר. הייתה לי תחושה עמוקה שהעולם מסביבנו מלא עוד בהרפתקאות רבות ומסתוריות. כמו שהאבן שגיליתי פתחה בפני עולם חדש, אני יודעת שהעולם שלי עוד יכול להתגלות בדרכים רבות ושונות. ואני – מוכנה לקבל כל מה שיבוא- כי אני האווטאר! לא, אופס- חזרתי לזה שוב. המשך הספיישל בקרוב- מה יהיה הנושא הבא? אף אחד לא יודע** *כאילו, חוץ ממני אבל... מי שאל אתכם?