חיפוש הקהילה

למי שתוהה, כן אני מפזם לעצמי את הכותרת בראש, כי זה מצחיק. בכל מקרה, הרעיון הוא פשוט, אני פשוט אכתוב קטע קצר של איזה 10 שורות (אולי אני אגזים, נראה עד סוף האשכול) ואז כל מי שרוצה להרים את הכפפה, יוכל להמשיך אותי. מוזמנים לפתוח אשכול משלכם (לתייג ב "אבל אתם ממשיכים") ולהוסיף קישור אליו בתגובה פה, או סתם לכתוב את זה בתוך תגובה אם אין לכם כוח לערוך אשכול. זו לא תחרות, אין זוכים, והכל ברוח טובה- יאללה בואו נעשה את זה!. אז הייתי אומר שעד עכשיו, הדבר הכי מוזר שקרא לי היה ביום שנלחמתי עם קרטון ביצים. . . . "ליעד! ליעד!" בום בום בום "ליעד, קום תכף ומיד!", הגברת המשיכה לדפוק עוד קצת על הדלת לפני שהתעייפה. קרן אור אחת הפציעה מבעד לתריסים המאובקים שבגומחה שלי, מדגדגת את פניי, ורומזת לי שהזמן לקום הגיע, אלא אם אני רוצה שהגברת תחזור עם דלי של מים. חלק מהילדים בבית מכנים אותה 'אמא', החלק האחר פונה אליה ב'מיס דבי', אני מעדיף לקרוא לה 'הגברת'- כי גם 'דבי' וגם 'אמא' נשמעים נחמדים מדי. ואני מבטיח לכם שהגברת היא לא נחמדה. התהפכתי במיטה שלי, אם אפשר לקרוא לזה מיטה, ונפלתי לידה, היד שלי נשלחה אוטומטית לשמאלי, מגששת בעיוורון אחרי גרביים סוררים כלשהם שאולי נפלו מתחת למיטה. מצאתי זוג שהריח בסדר, וגרבתי אותם בערפול חושים, גרב אחת הייתה חומה והשנייה אפורה, אבל הנחתי שלא ירגישו בהבדל. פתחתי את הדלת הקטנה של הגומחה שלי, ויצאתי בכבדות, גורר רגליים וממצמץ לאור המנורה הגדולה שהאירה במסדרון המוביל למטבח. 3 ילדים כבר היו ערים, גילי הייתה בגילי, והרשו לה להחזיק סכין, לכן היא חתכה סלט. אופיר ורועי היו קטנים יחסית, וחדשים בבית- לכן הם לשו בצק וניפו קמח- העבודה השחורה שדבי שנאה לעשות. זה השאיר לי את החביתות, הורדתי מחבת אחת מאחד הארונות, הוצאתי בקבוק שמן מהמגירה שלשמאלי, ופניתי למקרר, להוציא את קרטון הביצים האחרון... יאללה ח'ברה- עכשיו זה שלכם, מה אתם רוצים לעשות?