היי לכולם, המון זמן לא הייתי פה, ומי שזוכר אותי יודע כמובן שאני אוהב את הסדרה דיג'ימון. הסיקור הבא מתמקד בסרט האחרון בסדרה דיג'ימון הרפתקה, מי שלא ראה את האנימה, מומלץ לו לראות אותה לפני שהוא קורא את הסיקור הזה. מי שכבר ראה את הסדרה עצמה, אני מקווה שיהנה מהסיקור עצמו ויראה את הסרט. ומי שכבר ראה את הסרט, אני מקווה שיזדהה עם מה שאני הרגשתי.
שם באנגלית: Digimon Adventure: Last Evolution Kizuna
שם בעברית: דיג'ימון הרפתקה: התפתחות אחרונה קשרים
ז'אנרים: אקשן, הרפתקה, קומדיה, דרמה
תאריך יציאה: 21.02.2020
תקציר העלילה
השנה היא 2010, 11 שנה לאחר הארועים שקרו בעונה הראשונה של דיג'ימון הרפתקה, וחמש שנים לאחר הארועים של דיג'ימון הרפתקה טרי.
טאיצ'י ושאר הילדים הנבחרים כבר לא ילדים יותר, כולם בני 21+ (מלבד טאקרו והיקארי שבני 19) ומתחילים את חייהם בתור אנשים בוגרים. כמובן שכאשר מתחילות לצוץ צרות שדיג'ימונים יוצרים בעולם האמיתי הם יוצאים ומצילים את העיר, אבל בסך הכל, החיים שלהם מתקדמים הלאה.
אבל הכל משתנה כאשר ילדים נבחרים אחרים מכל רחבי העולם מתחילים לאבד את ההכרה שלהם ולהיכנס למצב קומה, כאשר הדיגי'מונים שלהם נעלמים. חוקרת דיג'ימונים בשם מנואה בלוצ'י מבקשת את עזרתם בפיתרון התעלומה והחזרת האנשים להכרה. אולם, הם לא יודעים שדבר זה מעמיד את הקשר שלהם בסכנה, ואולי זאת תהיה ההרפתקה האחרונה שלהם יחד.
דעה אישית
אוקיי, הסרט הזה היה מדהים! האנימציה, העלילה, המוזיקה והדמויות. הכל היה פשוט מדהים. אם אני אמור לדרג אותו עם שאר סרטי דיג'ימון שקיימים, הייתי מציב אותו במקום הראשון ביחד עם "משחק המלחמה שלנו" (Our War Game). הסרט פשוט נוגע לך בנקודות הכי רגישות ויודע ללחוץ עליהם ולגרום לך להתרגש. בעיניי הסרט הזה מייצג את דיג'ימון בצורה הכי טובה שאפשר, זה מציג פשוט את החיים כמו שהם, גם אם זה כואב . מה גם שהסרט הזה עשה תיקון גדול לעוול שעשו לקאסט של העונה השנייה בדיג'ימון הרפתקה טרי, הם קיבלו זמן מסך ותפקיד הולם, ולא היו סתם דמויות רקע. אמנם קצת ביאס אותי שראינו פחות ממימי וג'ו, ואת סורה כמעט לא ראינו (למרות שהיה סרטון מקדים שהסביר למה), והייתי שמח לראות אותם יותר פעילים בסרט, אבל חוץ מזה הכל היה סבבה לגמרי.
שכחתי גם לציין שהמסר של הסרט היה פשוט מצוין, והוא פשוט הועבר בצורה מושלמת. אזהרה! ספויילרים כבדים!
טוב אז מאיפה אני מתחיל? שוב פעם הסרט היה מדהים, באמת שהוא היה ברמה גבוהה ביותר.
נתחיל מכל הנגיעות הנוסטלגיות שהסרט הזה מעורר. להתחיל את הסרט עם גריימון נלחם בפארוטמון באמצע העיר היה פשוט מדהים, זה היה רפרנס מצויין לסרט הראשון, כשראיתי את זה התרגשתי כמו ילד קטן, כי זה כמו לראות את הסרט הראשון בפעם הראשונה. הנקודה הנוסטלגית השנייה והממש מצויינת הייתה החזרה לשריקה של הסרט הראשון כשטאיצ'י שרק לגריימון שיקום. וואו זה היה פשוט אדיר, לקחת דבר שמעורר בך כל כך הרבה להט ורגש, ולשחזר אותו אבל בתור מבוגר, או וואו זה היה פשוט מדהים. זה כמו הרפרנס הראשון רק הרבה הרבה הרבה יותר מרגש. באמת שבאותו רגע הייתה לי צמרמורת. ואיך לא, איך אפשר שלא להזכיר את וויליס שהופיע בסוף הסרט (אמנם לשנייה אבל עדיין, הוא הופיע).
נעבור למנואה. אני לא זוכר סרט שכל כך הזדהיתי עם הנבל שבו. הרי מי מאיתנו היה רוצה שהחבר הכי טוב שלו יעלם יום אחד? שיום אחד יגידו לך שיש לכם עוד יומיים ביחד ויותר לא תראו אותו כל החיים? אי אפשר שלא להזדהות איתה, היא פשוט הרצון של כולנו בתור "ילדים נבחרים", להמשיך ולהיות עם הדיג'ימונים לנצח. לראות אותה נקרעת בבכי כשאומגמון הורס את כל מה שהיא בנתה, וואו זה היה מרסק. כאב לי עליה כל כך, היא הייתה פשוט ילדה קטנה שאיבדה את הדבר שהכי חשוב לה, ופשוט מישהו בא והורס את מה שניסתה לתקן.
העלילה כמו שאמרתי הייתה מעולה, אבל החלק האחרון פשוט הרג אותי (וכנראה כל מי שצפה בסרט הזה). נכון בסוף כל סרט יש את הקרב האחרון מול הנבל, ואז הטובים מנצחים והכל טוב ויפה? זה מה שחשבתי שהולך להיות פה. אתה רואה את הילדים הנבחרים מכל רחבי העולם מסתובבים עם הדיג'ימונים שלהם והכל טוב ויפה, אבל פתאום יש לך עוד איזה קטע קטן. אני לא שמתי לב לדיג'יכלים של טאיצ'י ויאמאטו, ולקו אור האחרון שהיה עליהם, הייתי כל כך באופוריה שהסרט נגמר איך שהוא נגמר. אבל פתאום אגומון וגאבומון שואלים את השאלה מה הלאה ואז נעלמים, וזה פשוט קורע לך את הלב . כאילו כל הילדות שלך נעלמת ברגע אחד.בתור אחד שתמיד היה לו את המשאלה הקטנה הזאת בלב, "הלוואי שהכל ישאר אותו דבר, שאני אשאר באותו שלב בחיים עם החברים שלי, ואני לא אתבגר וכולם ימשיכו אותו דבר בחיים שלהם ולא ישתנה משהו מיוחד", הסרט הזה היה די חזק במיוחד לאור העובדה שאני כבר לא ילד, ובמיוחד כשזה בא מהסדרה שגדלתי עליה וכל כך רציתי שלא תיגמר.
סיכום:
לסיכום, מאוד נהניתי מהסרט. זה היה סרט מושלם כדי לסגור את כל סדרת דיג'ימון הרפתקה, ולמרות שעכשיו יוצא הריבוט של הסדרה, דיג'ימון הרפתקה 2020, אני לא מרגיש את אותו הדבר לדמויות ששם. טאיצ'י, היקארי, יאמאטו, טאקרו, ג'ו, מימי, סורה וקושירו שנמצאים שם הם לא אותם אלה שגדלתי עליהם. אלה שגדלתי עליהם כבר גדלו והיו להם הרפתקאות שונות, עם סיפורי רקע מדהימים לכל אחד ואחד, ואני לא יכול שלא להשוות ביניהם ולראות את השוני.
בנוסף לכך, הסרט הזה המחיש לי משהו שאני מתווכח עליו די הרבה. הסרט הראה סופית שדיגי'מון זה לא איזה חיקוי עלוב של פוקימון, ואפילו מתעלה בהרבה על פוקימון. וזה לא שאני שונא את פוקימון, אני די אוהב את המשחקים, אבל כשפוקימון ידעו לסיים את הסדרה וללחוץ על הרגש של המערצים שלה במקומות הנכונים, אני אוכל אולי לנסות להשוות. כרגע לפחות, אני חושב שאין שום תחרות בין שתי הסדרות.
תמונות מתוך הסרט
מקווה שנהנתם מהסיקור ותלכו לראות את הסרט :)