ההתמודדות שלי עם החזרה לשגרה:
בתקופת הלמידה דרך הזום הכל השתנה. המקובלים בכיתתי אינם מקובלים עוד, המורים מאבדים את השפיות, ואני, מנסה להשאר מעל המים אך טובעת בתוך ים של עבודות, מנסה להתחרות במרתון אין סופי אחרי החומר הלימודי האבוד שרק הולך ומתרחק ומאבדת את עצמי בתוך העומס. בתקופה המבלבלת הזאת אינך יודע מי חבר אמת ומי לא, הלוואי והייתי יכולה להשיג תשובות לשאלותי הרבות.
יום אחד הטלפון צלצל, והופיעה הודעה שכל התלמידים חוזרים לבתי הספר. הייתי מבולבלת, לא ידעתי אם אני שמחה, או עצובה. פחדתי מהמפגש עם הילדים שלא ראיתי תקופה ארוכה. הרגשתי כאילו אני נמצאת בכדור שלג ההולך וגדל אשר בנוי בעיקר מפחדים, חששות וחוסר ביטחון.
אני זוכרת את ההרגשה כשנכנסתי לבית ספר. התרגשתי כאילו היה היום הראשון ללימודים. כשנכנסתי לכיתה שמתי לב שהילדים בכיתתי אינם שונים משהיו בעבר. כולם נשארו חברותיים ומושפעים כמו שהיו כל השנים. הלכתי למקומי ושמעתי מוזיקה באוזניות. הבריחה היחידה מהפחד להתמודד מול הילדים בכיתתי.
האם זה יהיה הסיום של התקופה הנוראית שעברנו? והאם התקופה הבאה שמתקרבת אלינו תהיה מאכזבת או מעודדת? איני חושבת שיש תשובה שגויה, או נכונה. אבל לצערי החברה שמסביבי מדרדרת. ואני, עדיין מזועזעת.
יותר מאשמח לשמוע ביקורת,
אלה