עבור לתוכן
  • צור חשבון

Hahaha

משתמשים
  • הודעות פעילות

    29
  • הצטרפות

  • ביקר לאחרונה

  • Days Won

    5

יצח לאחרונה ב July 12

ל- Hahaha היו הכי הרבה סימוני אהבתי לתכנים!

1 עוקב

אודות Hahaha

  • דרגה
    חדש כאן

פרטים נוספים

  • מין
    זכר
  • שם במשחק
    Shtrudel

מבקרים אחרונים

214 צפיות בפרופיל
  1. חח אפילו לכאן הגיעו ספאמרים
  2. בעד, פשוט עוד דרך לגרום לשחקנים לעזור ולתרום לקבוצה, אבל בשביל שלא יהיה יותר מדי טוב אז תהיה הגבלה לכמות הפעמים שקבוצה תוכל לרכוש את המוצר.
  3. כל הכבוד מדריך מיטורף, מאוד יעיל, צבעוני, מלא בתמונות ומסכם את הכל בצורה מצויינת!
  4. Hahaha

    Cuphead - סיקור

    תודה לשניכם!
  5. Hahaha

    Cuphead - סיקור

    כיף לשמוע עוד אנשים שסבלו מהמשחק
  6. Hahaha

    Cuphead - סיקור

    Cuphead - ביקורת ב2017 אחד מהמשחקים המצופים ביותר, היה לשם שינוי משחק אינדי. המשחק הזה הוא קאפהד, משחק Run and gun יחודי בעל ארטסטייל שמזכיר cartoons משנות השלושים. המשחק פותח ע"י Studio MDHR ויצא ב29 לספטמבר 2017 לXbox וב17 לאפריל 2019 לNintendo Switch. אני בביקורת הזאת אבקר את גרסת הסוויץ'. המשחק מדורג 10+ לפי ESRB. ~~~ עלילת המשחק: המשחק מספר את הסיפור של Cuphead ואחיו Mugman, שמחליטים יום אחד ללכת לקזינו של השטן. Cuphead ואחיו מצליחים להשיג רצף נצחונות, כשלפתע באמצע אחד מהמשחקים שלהם, מברך אותם לשלום בעל הקזינו, השטן. השטן מציע עסקה לשני האחים שלפיה אם האחים ינצחו עוד סיבוב אחד, כל הקזינו יהיה שלהם, אבל אם הם יפסידו, השטן יקבל בעלות על נשמותיהם. האחים מפסידים ומתחננים לשטן שיוותר על נשמותיהם, והשטן מחליט לרחם עליהם ואומר להם שאם יצליחו להשיג את כל הנשמות של האנשים שחייבים לו אותן, הוא יוותר על הנשמות שלהם. וכך Cuphead וMugman יוצאים למסע לאיסוף הנשמות של כל האנשים שחייבים אותן לשטן. הדעה על המשחק: בדעה שלי אתייחס לכל חלק במשחק בנפרד (גיימפליי, מוזיקה, סיפור וכו') ככה שאם אתם לא רוצים לקרוא הרבה, אתם יכולים לקרוא את הסיכום גיימפליי: הגיימפליי בקאפהד בדומה למשחקים כמו contra דורש מהשחקן לירות באוייבים ולחמוק מהמתקפות שלהם, תוך כדי שאתה קופץ וזז מפלטפורמות ואיזורים שונים בשלבים באותם משחקים, ובשביל לעשות זאת תצטרכו להשתמש במהלכים השונים שקאפהד מסוגל לבצע (לירות, לקפוץ, לזוז וכו'). ולמרות שכמות המהלכים שCuphead וMugman יודעים לבצע היא די בסיסית ולא משתדרגת יותר מדי במהלך המשחק, השלבים והבוסים השונים במשחק מפצים על כך בעזרת גימיקים מיוחדים ומתקפות מיוחדות (במקרה של הבוסים) שיש לכל אחד מהם שמנצלים את המהלכים של קאפהד בדרכים יצירתיות שגורמות לכל שלב ובוס להרגיש שונה מאוד אחד מהשני וייחודי. רוב השלבים במשחק הם שלבי בוסים, וכמו שאמרתי מקודם הבוסים שונים מאוד זה מזה ולכל אחד מהם יש theme משלו וגימיק ומתקפות שונות שתואמות לtheme ומייחדות אותו משאר הבוסים וגם גורמות לו להיות מהנה מאוד. אני שמח לומר שנהניתי מכל הגימקים שהמשחק הציג ולא הרגשתי שהם מיותרים או מציקים. הבוסים מאוד קשים, האמת שמתתי במשחק 839 פעמים עד שסיימתי אותו, אבל הסיבה שהמשכתי לשחק בכל זאת, היא שהבוסים יצירתיים ויחודיים עם המתקפות והגימקים השונים שלהם. אבל הבוסים לא מושלמים, ולעיתים בוסים יביאו אותך למצב לא פיירי שאין דרך לחמוק ממנו, אבל מלבד לבוס אחד לא היה בוס שזאת הייתה בעיה מתמשכת בו, אלא בעיה חד פעמית שמתרחשת מדי פעם. במשחק יש גם שלבים הרגילים שהם אופציונליים. באותם שלבים תצטרכו לבצע platforming ולהתמודד עם אוייבים, הם יחודיים ולכל אחד יש את הגימיק המצויין והכיפי שלו בדומה לבוסים. אני גם שמח לומר שהשלבים מאוד מהנים, אבל היו אחד או שניים שלא היו מהנים מאוד והרגישו כאילו לא קיבלו מספיק השקעה. הייתי גם שמח לעוד שלבים רגילים בגלל שהם כל כך טובים. בדומה לבוסים, גם השלבים הרגילים קשים, אבל הם מהנים מאוד בגלל היצירתיות שלהם והגימקים היחודיים שלהם. במהלך המשחק ניתן לרכוש רובים חדשים לCuphead וMugman ואני שמח לומר שכל רובה מרגיש שימושי והרובים מאוזנים היטב כך שכל רובה מרגיש שימושי וחזק. למרות שהמהלכים של Mugman וCuphead לא משתנים יותר מדי ולא הופכים ליותר מדי מיוחדים, עדיין יש מספר שדרוגים נחמדים שיכולים להוסיף לסט המהלכים שלהם, אבל רובם לא משנים יותר מדי דברים בסט המהלכים שלכם והרבה מהם לא כל כך שימושיים. במשחק יש אופצייה לשני שחקנים, והיא מצויינת, מוסיפה לבוס יותר חיים ככה שזה מאוזן ולא מגבילה אף אחד מהשחקנים בשום אספקט של המשחק ומרגישה טוב בדיוק כמו לשחק לבד ואפילו יותר כי אתה עם חבר. אין מולטיפלייר אונליין, אבל במקרה הזה זה עובד, מכיוון שלשחק את המשחק עם חבר אונליין לא היה עובד כמו שצריך מכיוון שהתקשורת בין השחקנים לא הייתה טובה מספיק וכנראה שכל שחקן היה משחק בנפרד לפי ההתקדמות שלו מכיוון שיש מסך לכל שחקן ככה שהמולטיפלייר היה מאבד את הנקודה ומרגיש יותר כאילו שני השחקנים משחקים בנפרד, חוץ מזה, חלק מהכיף הוא ששני השחקנים הם על אותו מסך ועוזרים זה לזה ואפילו לפעמים מפריעים זה לזה, אבל זה רק מוסיף לכיף של המולטיפלייר. (לפחות מהניסיון שלי) בשביל לעבור משלב לשלב תצטרכו לעבור דרך Overworld בדומה למשחקים כמו Super mario bros. 3 הOverworld הוא לא משהו מיוחד ואין בו יותר מדי דמויות מעניינות או מיוחדות, אבל זה בסדר כי במקרה של המשחק הזה הן לא לוקות בחסר היות והמשחק הוא בעל אווירה קלילה. משהו שאהבתי בOverworld הוא שהוא מאפשר לך להילחם בכמה בוסים ושלבים בו זמנית, כך שאם נתקעת על בוס מסויים תוכל לעזוב אותו לבנתיים ולעשות משהו אחר. הסיפור הסיפור במשחק הוא מאוד בסיסי ואפילו מזכיר מעט Cartoon משנות ה30, וזה בדיוק מה שהוא היה צריך להיות. אם הסיפור היה שונה המשחק היה מאבד חלק מההרגשה של Cartoon משנות ה30 שהוא מנסה להשיג. חוץ מזה, הסיפור די קליל, כיפי ולא מסובך ואין לי יותר מדי בעיה איתו. הבעיה הקטנה היחידה איתו היא שלמרות שהCutscence טובים מאוד ונראים די טוב, אין בהם יותר מדי אנימציות שזאת בעיה במשחק שהוא נותן דגש כל כך גדול על אנימצייה ועל סטייל של אנימצייה, אבל זה לא בעיה כל כך גדולה מכיוון שבבוסים ובשלבים יש אנימציות מושקעות ומדהימות שהאוייבים מבצעים שגורמים למשחק באמת להרגיש כמו Cartoon משנות ה30, למרות שהמשחק צבעוני לעומת הCartoons באותה תקופה. המוזיקה: המוזיקה במשחק היא בסגנון ג'אז שהיה פופולארי באותן שנים. המוזיקה במשחק מצויינת וקצבית, ומתאימה לבוסים ולשלבים שבה היא מוצגת. המוזיקה גם עוזרת להרגשה של cartoon משנות השלושים שהמשחק מנסה להשיג וגם גורמת לאווירה קלילה יותר במשחק שמתאימה לו מאוד. הגרפיקה: כמו שכנראה הבנתם מקודם, למשחק יש ארטסטייל של Cartoon משנות ה30, והמשחק נראה פשוט מצויין! הדמויות, האנימציות, הOverworld השלבים הכל, נראה פשוט מצויין, וזאת גם אחת הסיבות שרציתי להמשיך לשחק למרות שהמשחק מאוד קשה, פשוט נהניתי לראות את האנימציות והדמויות היחודיות, הצבעוניות והיפיפיות עד כדי כך. אני אפילו אומר שCuphead הוא משחק המחשב היפה ביותר שראיתי. הסיכום: קאפהד בהחלט מצליח להרגיש כמו cartoon משנות השלושים בזכות הסיפור הקליל והכיפי, האנימציות והartstyle המצויינים והיפיפיים והמוזיקה הקצבית והמעולה. מעבר לזה, גם הגיימפליי שלו מצויין ולמרות שהמשחק קשה עדיין תרצו להמשיך לשחק בזכות הגימקים היחודיים שיש לכל שלב ובוס במשחק והאנימציות המצויינות שיש בשלבי הבוסים והשלבים הרגילים ובכללי המראה של המשחק. אבל המשחק בהחלט לא מושלם, ויש כמה בוסים שהם בהחלט לא הוגנים, ומעט מדי שלבים רגילים וחלקם לא טובים כל כך. ולמרות זאת, עדיין מצאתי את עצמי מקדיש שעות רבות למשחק הזה, ולכן אתן למשחק הזה 8 מתוך 10.
  7. יש המשך אחרי הסיפור. מבין שיכול להיות שהרבה אנשים לא יתחברו לסגנון ורמת הקושי הנמוכה גם יכולה לפגוע, אבל לא אישית היא לא הפריעה, להפך, נהניתי לשחק פעם אחת בturn based rpg שלא דורש הרבה grinding תודה, שמח לשמוע! המשחק יכול להיות מאוד בעייתי, אבל אני חושב שאם משחקים אותו פשוט כמשחק, מבלי להתחיל להשוות למשחקים אחרים בסדרה, אפשר לראות שההבדלים בינו לבין המשחקים הקודמים לא באמת חסרים משום שהוא בא בגישה יותר קלילה. ולגבי המחיר, הוא מאוד מוגזם, בדומה להרבה משחקים אחרים בסוויץ' לצערי. בכל מקרה תודה על התגובה!
  8. Pokemon- Let's Go Pikachu - סיקור בסוף שנות ה90, פוקימון היה הטרנד החם ביותר. מליוני ילדים מכל רחבי העולם שיחקו בPokemon Blue, Pokemon Green וPokemon Red בקונסולות הגיימבוי שלהם. ההצלחה המסחררת של משחקי הפוקימון, הובילה לייצירת האנימה של פוקימון שכולנו מכירים. ובעקבות הצלחת האנימה, נוצר עוד משחק פוקימון בשם Pokemon Yellow שבו כמו באנימה, הפוקימון ההתחלתי של השחקן הוא פיקאצ'ו. מאז Pokemon Yellow משחקי פוקימון המשיכו לצאת, וגם מאות פרקים נוספו לאנימה ופוקימון נהפך לאחד המותגים המצליחים והרווחיים בעולם והפרנצ'ייז השני הכי מצליח בגיימינג (אחרי מאריו). 20 שנה אחרי יציאת המשחק, Pokemon Yellow זכה לרימייק שיצא לסוויץ' עם גרפיקה משופרת וגיימפליי משודרג, ואותו אבקר בסיקור הזה. ועכשיו לקצת מידע כללי על המשחק: שם המשחק: Pokemon Let's Go Pikachu. תאריך יציאה: נובמבר 16, 2018. הגבלת גיל: 3+ לפי ESRB. פלטפורמה: Nintendo Switch. מחיר: 60 דולר. עלילת המשחק: במשחק אתה ילד צעיר, שסוף סוף בגיל מתאים בשביל לקבל פוקימון התחלתי, רק שהפוקימון ההתחלתי שלך הוא פיקאצ'ו ולא צ'ארמנדר, בולבזאור או סקווירטל. במהלך המסע אתה תביס את 8 מנהיגי המכונים שמפוזרים במחוז קאנטו, תנצח את צוות רוקט, האליט 4, תהפוך לאלוף מחוז קאנטו ותלכוד אין ספור פוקימונים שונים. הביקורת: בביקורת אבקר חלקים שונים של המשחק בנפרד, אם אתם רוצים לקרוא בקצרה ממליץ לכם לקרוא את הסיכום. הסיפור: כמו בשאר משחקי פוקימון, הסיפור הוא לא משהו שניתן עליו דגש, אבל אין ספק שאם היה ניתן דגש על הסיפור, הוא היה מרגיש כמו Fan Fiction מוזר. ככה שהסיפור הפשוט מתאים, ואף נותן למשחק צ'ארם ייחודי ואווירה טובה שמחה וקלילה שמאפשרת לך פשוט להירגע ולשמוח כשאתה משחק. הסיפור אולי לא משהו מיוחד, אבל הוא מלא ברגעים שהם ממש epic ןבזכות הCutscenes המעולים והיפיפיים שנוצרו במיוחד בשביל המשחק, הסיפור של המשחק מרגיש כאילו אתה משחק באנימה של פוקימון. הוא מלא בדמויות מלאות צ'ארם אפילו שהן לא כתובות הייטב ואפילו שהדיאלוגים מטופשים, במקרה הזה זה עובד ואף מוסיף לצ'ארם של המשחק וגורם לו להרגיש יותר כמו האנימה. ככה שלסיכום, הסיפור לא ממש משהו מיוחד, אבל הוא מעולה למשחק הזה ובשילוב עם הCutscenes המושקעים הוא גורם לך להרגיש כאילו אתה משחק באנימה של פוקימון ונותן למשחק הרבה צ'ארם ואווירה קלילה. הגיימפליי: מבחינת הקרבות, הגיימפליי דומה לPokemon Yellow. במהלך הקרבות תלחמו נגד פוקימונים אחרים בעזרת המהלכים של הפוקימונים שלכם, לכל פוקימון יש סוג מסויים שטוב נגד סוג אחר ומהלכים מסוג שטובים נגד סוג אחר. הדברים שרגיל לראות במשחקי פוקימון הראשונים, וחשוב להדגיש הדברים שרגיל לראות במשחקי הפוקימון הראשונים, כי מערכת הקרבות כאן לא כוללת את רוב התוספות התחרותיות שנוספו במשחקים המאוחרים יותר, ככה שאם אתם חובבים פוקימון תחרותי, המשחק הזה הוא לא בשבילכם ועדיף לכם לשחק משחק פוקימון אחר. בעיקרון, המערכת קרבות היא פשוט מעולה, הם מרגישים כיפיים, דורשים מעט אסטרטגייה, אבל לא יותר מדי, שבמקרה של המשחק הזה זה רק מוסיף לאווירה הקלילה שלו, אבל האנימציות והמודלים של הפוקימונים בזמן מערכת הקרבות פשוט נראים נורא למרות שהם בHD, הם נראים כמו מודלים ואנימציות שתראו במשחק טלפון ולא במשחק קונסולה שעולה 60 דולר. מעבר לקרבות הרבה ממה שתעשו במשחק זה לטייל במחוז קאנטו. במהלך הטיולים תעברו באיזורים שונים שבהם תפגשו פוקימונים שונים, ובניגוד למשחקים הקודמים, הפעם בשביל להיכנס לקרב נגד פוקימון בטבע תצטרכו להתקרב אל פוקימון שאותו תראו מסתובב בעולם בזמן אמת, בשונה ממשחקים קודמים שבהם המשחק פשוט הכניס אתכם לקרב באופן אקראי מבלי שתדעו. השינוי הזה פשוט מעולה וגורם ללטייל במחוז קאנטו להרגיש הרבה פחות מתיש, וגם מאפשר לך להימנע מקרבות מיותרים נגד פוקימונים חלשים שמופיעים כל שנייה. עוד שינוי שעשו לקרבות בטבע הוא שמעכשיו בשביל ללכוד פוקימון, תצטרכו פשוט לזרוק עליו פוקדור עם הג'וי קון (תצטרכו לעשות את התנועה של זריקת פוקדור) ואז יכול להיות שתתפסו את הפוקימון, בדומה לפוקימון GO. גם השינוי הזה רק עוזר לקרבות בטבע להרגיש פחות מתישים ועוזר ללהסתובב בעולם להיות הרבה יותר כיפי, חוץ מזה, לתפוס פוקימונים ככה זה הרבה יותר כיף ומגניב, וכן, כמו שניחשתם גם השינוי הזה גורם למשחק להרגיש יותר כמו האנימה. תוכלו לתפוס רק את 151 הפוקימוני הראשונים ועוד 2 נוספים שמקבלים דרך פוקימון GO, אבל זה לא הורס את החוויה ואפילו נהניתי שלשם שינוי אין יותר מדי מגוון ושיש רק את הפוקימונים הראשונים, פשוט בגלל שהם האהובים עליי, אבל גם אם הייתי רוצה מגוון, אני חושב שזה לא פוגע במשחק ועדיין יש מגוון גדול של פוקימונים לתפוס ולאמן. כשתטיילו, יש לכם אופצייה שפוקימון יעקוב אחריכם, ואפילו שזה נשמע משהו קטן, זה פשוט מוסיף כל כך הרבה צ'ארם למשחק וגורם לו להרגיש ממש כמו האנימה כשאתה יכול פשוט לרכוב על לפרס בים, או לדהור על ארקניין, כמו בפתיח של העונה הראשונה. עוד אופצייה שיש לכם זה שישחק איתכם שחקן נוסף, אבל האופצייה הזאת כמעט ולא נותנת לשחקן השני לעשות משהו, ככה שזה פשוט לא כיף לשחקן השני ולא מומלץ. עוד תלונה קטנה שיש לי היא צ'ק פוינטס, כי אין צ'ק פוינטס, נכון, יש קיצורי דרך אבל גם הם לא מאפשרים לך להגיע בקלות לכל מקום והם נמצאים רק במקומות ספציפיים ככה שאם אתה לא לייד קיצור דרך, תצטרך לטייל גם אליו. לסיכום, מערכת הקרבות מעולה, אבל הייתי נהנה ממנה הרבה יותר אם גיים פריק סוף סוף היו דואגים לייצר מודלים יפים לפוקימונים ואנימציות מושקעות, במיוחד למשחק הזה שהוא כולל רק את 151 הפוקימונים הראשונים ועוד 2 פוקימונים חדשים. הדרך החדשה ללכידת פוקימונים מהנה מאוד. לטייל בעולם זה כיף כשיש לך פוקימון לצדך שיכול לעקוב אחריך או שאתה רוכב עליו. אבל לשחק עם שחקן נוסף זה לא כיף ולמשחק אין צ'ק פוינטס ככה שהגיימפליי בהחלט לא מושלם, אבל הוא מצויין וכיפי. המוזיקה: המוזיקה כאן, היא מאוד דומה למוזיקה בPokemon Yellow וכמו המוזיקה בPokemon Yellow, גם היא מעולה ומתאימה למשחק, ההבדל היחיד ביניהן הוא שהמוזיקה ברימייק היא רימיקסים של המוזיקה המקורית וגם המוזיקה באיכות הרבה יותר טובה ככה שהיא אף מתעלה על המקור. כל שיר בסאונדטראק מתאים לרגע שבו הוא מושמע, ובקיצור, זה פשוט סאונדטראק מעולה ואין לי עליו שום תלונות. הגרפיקה: הגרפיקה במשחק טובה והארטסטייל יחודי ומעולה, ולשם שינוי היא בHD, אבל כמו שאמרתי מקודם, המודלים של הפוקימונים והאנימציות לא נראים טוב מספיק, ומזכירים יותר משחק לטלפון מאשר משחק מחשב שעולה 60 דולר. אבל הCutscence נראים מצויין וטוב מתמיד, וגם מחוז קאנטו נראה מצויין וכל עיר ומבנה מלא בDetails שגורמים לו להיות ייחודי והתושבים שלו נראים מעולים ולכל אחד יש מראה יחודי ומלא Detail. אפילו שהארטסטייל שונה מהאנימה, הוא עדיין גורם למשחק להרגיש כמו תכנית טלוויזיה של פוקימון, אפילו אם הוא רחוק מלהיות אנימה. סיכום לסיכום, הסיפור הוא לא משהו מיוחד, כמו שציפיתם, אבל הוא מתאים למשחק ונותן לו צ'ארם ובשילוב עם הגרפיקה החדשה שיש למשחק ועם הCutscence היפיפיים הסיפור ממש מרגיש כמו עלילה של אנימה של פוקימון, שאתה משחק בה. הגיימפליי מצויין ומדוייק כמו שמצופה ממשחקי פוקימון, אבל הוא לא כולל את הרבה מהתוספות שנוספו אחרי Pokemon Yellow ככה שהוא הרבה פחות תחרותי והוא יותר מתאים למעריצי המשחקים שהם Casual ולא תחרותיים, אבל הקרבות מעט נפגעים מהמודלים הלא טובים והאנימציות הגרועות. כדי לפצות על האנימציות הגרועות בקרבות, יש את האנימציות של הפוקימונים בעולם, שיכולים לעקוב אחריך ואתה אפילו יכול לרכב עליהם, דבר שמעריצי המשחקים התחננו שיחזור כבר שנים, חוץ מזה, ניתן לראות פוקימונים מתהלכים בעולם דבר שמקל על תפיסתם וגורם ללתפוס פוקימונים ולהתסובב בעולם להיות הרבה פחות מתיש, כי אתה יכול להימנע ממפגשים עם פוקימונים חלשים ונפוצים. חוץ מהמודלים והאנימציות בקרבות אין תלונות על הגרפיקה, הארטסטייל נראה מעולה, האיזורים השונים והדמויות השונות במחוז קאנטו נראים מצויין בזכות הפרטים שהוסיפו להם והארטסטייל המצויין של המשחק והCutscences מעולים והאנימציות בהם גם הן, פשוט מעולות. השילוב של המשחקיות של פוקימון GO במערכת הקרבות היא מעולה, כיפית וגורמת לך להרגיש ממש כמו מאמן פוקימונים. כל השינויים האלו, פשוט מעולים ומוסיפים לצ'ארם של המשחק, לאווירה הקלילה שלו, וגורמים לו להרגיש ממש כמו אנימה של פוקימון, במיוחד עם הסאונדטראק המעולה של המשחק שנשמע על הסוויץ' טוב מתמיד. ולסיכום, Pokemon Lets go Pikachu הוא חווית הפוקימון הטובה ביותר למעריצי הסדרה שהם מחפשים משחק קליל של פוקימון להירגע איתו ואף חווית הפוקימון הטובה ביותר מבין כל המשחקים שאני שיחקתי (Pokemon Sun, Pokemon X, Pokemon Omega Ruby, Pokemon Silver), אבל 60 דולר הוא לא מחיר מוצדק לרימייק של משחק במיוחד שהמשחק לא שינה מספיק והרבה מהשינויים שהוא עשה קשורים לפוקימון גו, שהוא משחק טלפון חינמי, ולכן המשחק מקבל 8 מתוך 10.
  9. גם לי יש את אותה הבעיה, אז כנראה שזה בעיה שיש לכולם...
  10. Hahaha

    ביקורת Super Mario Odyssey

    Super Mario Odyssey - ביקורת חיכיתי שנתיים לשחק בסופר מאריו אודסי, ואתם כנראה מבינים למה... המשחק זכה לטונות של שבחים, פרסים והיה אף מועמד למשחק השנה לשנת 2017, ולכן אין ספק שכשקיבלתי את הסוויץ' שלי, הוא היה בין המשחקים הראשונים ששמתי עליהם עין. ובלי עוד הקדמות, כמה פרטים על המשחק: שם המשחק: Super Mario odyssey תאריך יציאה: 27 באוקטובר 2017 ז'אנר: פלאטפורם. המשחק זמין רק לנינטנדו סוויץ'. עלילת המשחק: כמו בכל משחק מאריו שקיים, עלילת המשחק מתמקדת במאריו, שנשלח להציל את הנסיכה פיץ' שנחטפה ע"י הרשע באוסר שרוצה להתחתן איתה, אבל הטוויסט שהמשחק נותן לעלילה שמשתלב גם בגיימפליי (שעליו נדבר בהמשך) הוא שלמאריו מצטרף כובע מדבר בשם cappy (כובעי בעברית) שאחותו (שהיא כתר מדבר) נחטפה ע"י באוסר בגלל שרצה שפיץ' תחבוש אותה בחתונה שלו איתה, וביחד הם יוצאים למסע להצלת פיץ' ואחותו של cappy (שקוראים לה טיארה). העלילה אמנם פשוטה, אבל זה משהו שטיפוסי למשחקים בז'אנר, שבדר"כ מתמקדים בגיימפליי יותר מאשר בעלילה. ועכשיו, אחרי שעברנו בקצרה על הפרטים החשובים האלו בוא ניכנס ל ביקורת: אז אני עומד לבקר כל אספקט של המשחק בנפרד, ככה שאם אתם רוצים פשוט לדעת מה אני חושב על המשחק בלי לקרוא הרבה, אז תדלגו לסיכום. הסיפור: אולי זה נשמע כאילו אני לא מרוצה שהסיפור פשוט, אבל האמת היא שבמשחק הזה זה עובד, זה נותן למשחק צ'ארם והרגשה של cartoon לילדים קטנים והcutscence המעולים של המשחק רק מעצימים את ההרגשה הזאת. אבל הבעיה היחידה שלי עם הסיפור הוא שהוא מאוד קצר, אם אתם פשוט תעשו את המיין קווסט בכל עולם אתם יכולים לסיים את הסיפור תוך יומיים, אבל בכל עולם יש הרבה יותר לעשות מאשר רק המיין קווסט, אבל אפילו אז עדיין אין יותר מדי, אבל במקרה הזה זה עובד וזה מאוד כיפי ומוסיף לאווירה הקלילה של המשחק, אבל אל תדאגו, כי כשתסיימו את המשחק יפתח ביניכם עוד טון של תוכן (מזל כי אם היה רק את התוכן שפתוח בפניך במהלך המיין קווסט המשחק היה גרוע בהרבה.) לצערי, רוב החלקים הטובים של המשחק נמצאים רק אחרי שתסיימו אותו, אבל הסיפור והמיין קווסט עדיין די מהנים וכיפים, אבל מאוד קלים ולא טובים כמו התוכן שיפתח אחרי שתסיימו את המשחק, שזה מוריד מהערך שלהם וגורם להם להרגיש פחות חשובים ומספקים. הגיימפליי: בשתי מילים: הגיימפליי מעולה, כמו שצריך להיות במשחק פלאטפורם טוב. ובזכות "כובעי" (cappy) נוספה למשחק מכניקה חדשה שמאפשרת לך לזרוק אותו ולהשתמש בו כהתקפה וגם מאפשרת להשתלט על אוייבים עם יכולות משונות ומיוחדות. כל אחד מהאוייבים פשוט כיפי לשימוש, בין אם זה בגלל המהלכים שלו, או בגלל האווירה של האזור שבו הוא נמצא, או בגלל שהם פשוט יחודיים ומצחיקים או בגלל שהם פשוט נמצאים בשלב מעולה שמנצל את היכולות שלהם בצורה נכונה. חוץ מזה, הם מעשירים את האווירה הקלילה והמצחיקה ו"קארטוניט" שלו (מלשון cartoon). ובנוסף לאוייבים שאתה שולט בהם, ישנם אוייבים שבהם פשוט כיף להלחם והם ממוקמים במקום הנכון. דיברתי הרבה על האוייבים הרגילים, אבל במשחק טוב חייבים להיות בוסים טובים, ובמשחק הזה יש בוסים טובים, אמנם קלים, אבל כל אחד מיוחד עם מהלכים יצירתיים ופשוט כיף להלחם בו והאווירה בקרבות הבוסים מתאימה להם ולשלב שבו הם נמצאים. דיברתי הרבה על החלקים השוליים יותר של הגיימפליי, אבל כמו שחלקכם יודעים, החלק החשוב ביותר במשחק פלאטפורם הוא השליטה (במקרה הזה השליטה בדמות הראשית- מאריו) והשליטה מעולה, למאריו ישנם מלא מהלכים מיוחדים ומגניבים שהוא יכול לעשות קומבואים איתם ולעשות קפיצות מטורפות ורחוקות שגורמות למשחק להיות הרבה יותר מהנה. אבל תלונה אחת שיש לי לגבי השליטה, הוא שישנם כל כך הרבה מהלכים שהמקשים שלהם מאוד דומים כך שלפעמים כשאני מנסה לעשות מהלך מסויים אז זה עושה לי מהלך אחר כי ההבדל בין שניהם הוא מאוד קטן ולא הצלחתי לעשות את מה שיעשה את ההבדל, אבל זה יותר בעיה שלי מאשר של המשחק. הרבה אנשים התלוננו על הmotion controls שהם הכרחיים לעשות דברים מסויימים בצורה הטובה ביותר, אבל לי זה לא הפריע, האמת שלהיפך, נהניתי להשתמש בmotion controls. חוץ מזה, הם לא הכרחיים לסיום המשחק או לפי מה שראיתי, לא הכרחיים בכלל. כל שלב במשחק הוא כיפי ומיוחד, אבל לצערי הוא יחסית קל והפלאטפורמינג בו הוא טוב ואפילו היית צריך לחקור את עולם השלב, שזה דבר שהמשחק נתן דגש עליו. יש לזה יתרונות כמו למשל שזה פשוט כיף להסתובב בעולם עם המהלכים של מאריו והשלבים פשוט כיפים לחקור בעזרת מאריו, אבל השלבים הרגישו לי קלים ורגועים מדי, אפילו שהם עדיין כיפים. אבל כמו שאמרתי לפני כן, למזלנו יש את השלבים שנפתחים אחרי המיין קווסט, שהם מלאים באתגרים מהנים וכל אחד יצירתי ומיוחד ודורש גם הרבה exploration והם הטובים ביותר במשחק הזה, שזה חבל שהם לא היו במיין קווסט, הייתי נהנה מהם הרבה יותר אם הם היו חלק מהמיין קווסט, כי זה מוסיף לאווירה שלהם, חוץ מזה, העובדה שהשלבים במיין קווסט הם טובים, אבל ציפיתי יותר, מורידה מהערך של המשחק, זה נותן הרגשה שרוב המשחק אכזב אותי, אפילו שהפוסט גיים לוקח יותר זמן מהמיין קווסט. אבל לסיכום, אם אני משכלל גם את הפוסט גיים וגם את המיין קווסט, המשחק פשוט פנומנלי, אבל המיין קווסט בפני עצמו הוא לא כל כך טוב. המוזיקה: המוזיקה במשחק פשוט מעולה, מלאה בקצב ומתאימה לשלבים שבה היא נמצאת. היא כל כך טובה, שאני בטוח שכשישאלו אותי לגבי שירים טובים ממשחקי מחשב, השירים ממאריו אודסי הם יהיו הראשונים שיעלו לי בראש. כל שיר הוא יחודיי ומעולה, כמו בהרבה משחקים של נינטנדו, אבל במשחק הזה הם פשוט רמה מעל מוזיקה במשחקי מחשב אחרים, היא עד כדי כך טובה. לסיכום, מאריו אודסי הוא חוויה מדהימה גם אם אתם לא ממש טובים בפלאטפורם וגם אם אתם טובים, אפילו שלאלו מכם שטובים במשחקי פלאטפורם המיין קווסט לא יהיה טוב כמו שמצופה ממשחקי מאריו, הוא עדיין יהיה מהנה. חוץ מזה, תמיד יש את הפוסט גיים המעולה, שהוא הכי טוב שראיתי במשחק מחשב עד עכשיו. השליטה במאריו מעולה, אפילו שהיא קצת בעייתית, אבל כל המהלכים של מאריו פשוט כיפים לשימוש ולשילוב. ואם אני אסכם את המשחק הזה במילה אחת, זה פשוט כיף, לא משנה באיזה חלק ואיזה משימה במשחק אתה עושה, עדיין תמצא חלק שבו תהנה. ולכן, אני אתן למאריו אודסי 9 מתוך 10.
  11. The Legend of Zelda - Breath of the Wild שנתיים אחרי שיצא סוף סוף יצא לי לשחק במשחק הזה. המשחק זכה להמון ביקורות מעולות ולהרבה תשבוחות, בעיקר מהפאנבייס שחיכה למשחק בסגנון כבר שנים. אז לפני שנתחיל בביקורת, הנה כמה פרטים חשובים לגבי המשחק: -שם המשחק: The legend of Zelda - Breath of the Wild. תאריך יציאה: 3 במרץ 2017. הגבלת גיל: 12 לפי ESRB ז'אנר: אקשן הרפתקאות, עולם פתוח. תקציר עלילת המשחק: במשחק הזה אני חושב שעדיף כמה שפחות לפרט על העלילה, כי חלק מהכיף הוא לגלות עליה יותר ויותר, אז אל תצפו ליותר מתקציר מינמלי. לינק, הגיבור של ממלכת היירול לשעבר מתעורר לאחר שינה עמוקה של 100 שנים ב"shrine of resurrection" ללא כל ציוד כשקול מסתורי מדבר אליו. לאחר מכן, מתברר שהקול הזה הוא של הנסיכה זלדה, שלחמה ביצור הרשע גאנון במשך 100 שנים ושולחת אותך למסע לצבור כוח, שריון, נשק ולהחזיר לעצמך את הזיכרונות מהעבר שלך לפני שנכנסת לתרדמת, בשביל להביס את גאנון. הביקורת: אז בביקורת אני אדבר על כמה אספקטים של המשחק בנפרד, אז אם אתם רוצים פשוט לשמוע את הציון של המשחק או אין לכם כוח לקרוא את הכול- פשוט תעברו לסיכום. הסיפור: אני אתחיל בלומר, שהדבר הטוב ביותר בסיפור של המשחק הזה, זה שאני לא חייב לעבור אותו. וזה לווא דווקא בגלל שהוא רע, האמת שדי נהניתי ממנו, אבל העניין הוא שבמשחקים אחרים ובפרט במשחקי זלדה קודמים, מכריחים אותך לבצע משימות של סיפור בשביל להתקדם במשחק ואם לא תעשה, אין ממש טעם למשחק. לעומת זאת, המשחק הזה מאפשר לכם לא להתמודד עם סיפור או להתמודד עם המשימות שלו באיזה סדר שתרצו ואף מאפשר לכם לעשות רק חלק מהמשימות העיקריות שלו. וזה פלוס ענק בשבילי, זה גורם למשחק להרגיש באמת כמו הרפתקאה- כמו שהז'אנר שאליו הוא משוייך קרוי, ולווא דווקא כמו טיול מודרך בדיסני לנד. וכל זה פשוט טוב ויפה, אבל אין טעם לכל זה אם הסיפור עצמו לא טוב, כי רוב השחקנים וביניהם אני, ירצו לחוות אותו בplaythrough שלהם (כל אחד בדרכו שלו). והעניין הוא, שאפילו שהסטורי פה לא מיוחד או טוב מדי, הוא עובד. במהלך הסיפור תכירו דמויות שונות ולכל אחת יש את הצ'ארם והבאקסטורי שלה, ואני אישית די נהניתי מהן, אבל הן לא ממש משהו מיוחד. והאמת היא שלא משהו מיוחד זאת המילה שמגדירה את הסיפור כאן, אבל אפילו שבסטורי לא נכיר דמויות עם אישיות ודיאלוג מעולים, ואפילו שלא יהיו טוויסטים ענקיים, עדיין הסיפור במשחק מספק, אפי, כיפי ומעניין. אבל החלק הטוב ביותר בסיפור כאן, הוא הפלאשבקים שניתן לראות מהעבר של לינק. כל אחד מאותם פלאשבקים מראה דמויות מעניינות ואפילו יש להם סיפור משלהם לאיך המצב הדרדר, ואפילו בניגוד למשחקים קודמים יש voice acting לפלאשבקים שמוסיף לדמויות בו יותר אישיות ועוזר להן להרגיש יותר מציאותיות. הרבה התלוננו שלינק לא מדבר במשחק, אבל זה רק עזר למשחק להרגיש הרבה יותר אפיק. החיסרון היחיד שהרגשתי שהיה למשחק הזה, הוא ההתחלה שלו, שהרגישה מאוד מגבילה ולא כיפית מכיוון שכל מה שרציתי לעשות זה לצאת לעולם הפתוח ולעזוב את האיזור של הטוטוריאל, אם היו מקצרים אותו ושמים בו פחות דיאלוגים מיותרים ולא ממש מעניינים אז כנראה שהייתי נהנה מהטוטוריאל במשחק הזה. הרבה אנשים התלוננו על הסוף, אבל אני הרגשתי שהוא פשוט מעולה, סינמטי ואפי ולא היו לי תלונות עליו, הוא פשוט התאים כאן ואין מה לעשות. ולסיכום, אפילו שהסיפור של המשחק הזה לא גאוני או פורץ דרך או מדהים, הוא הצליח לבנות עולם אפי, שאכפת לי מהדמויות בו, וגם הצליח לגרום לי להנות מהדמויות שהוא מציג ולהנות הרבה יותר מהמשחק בכללי. בקיצור, נהניתי מכל חלק בעלילה כאן, הפלאשבקים, הדמויות, החופשיות שיש לך בדרך שבה אתה מסיים את הסיפור, העולם שהוא מציג בפנייך והאווירה שהוא נותן למשחק. הגיימפליי: כמו בסטורי, גם בעולם המשחק עצמו יש לך חופשיות ללכת ולעשות מה שאתה רוצה, בין אם זה מיני מערה, לחפש collectables למיניהם או לעשות side quests וזה ממש כיף, אבל הבעיה היא שאין יותר מדי גיוון כשזה מגיע למה שמחפשים. המיני מערות אולי בהרבה מקרים שונות או מגוונות והפאזלים בהן פשוט מעולים, אבל הן הרבה פעמים ממחזרות פאזלים ולכולן יש את אותו theme גם מבפנים וגם מבחוץ, אבל הן אפשרו לעשות fast travel אליהן מכל מקום בעולם, שזה היה פיצ'ר מעולה ומספק. עוד בעיה היא שהמיני מערות הן לא המקום היחיד שבו אין גיוון, כמו למשל בcollectables, רוב מה שתמצא בעולם הוא מאוד דומה, ורק מדי פעם תמצא משהו באמת חדש ומיוחד. וכמו שניחשתם, גם בside quests אין גיוון, רובן פשוט להביא איזה שהוא item או תמונה לדמות מסויימת בזמן מסויים, וזה לא כיף אחרי כמה פעמים, נכון ישנן כמה side quests מאוד טובות, וישנן גם הרבה קווסטים למציאת מערות שהם מעולים, אבל הכמות שיש היא נמוכה ביחס לכלל הקווסטים ואתה לא תיתקל בהם הרבה פעמים. כל זה בהחלט מוריד מהערך של לחקור את העולם, שהמשחק הזה שם עליו דגש גדול מאוד, אבל לחוסר גיוון במשחק כן יש יתרונות, הוא יוצר ציפיות לפעם הבאה שתמצא מיני מערה או משהו אחר גם אם אתה יודע שיש סיכוי גדול שלא תהנה מזה, וזה חלק מהצ'ארם של לחקור את העולם במשחק הזה, זה והחופשיות שיש לך במשחק הזה הופכים אותו לפשוט מהנה לחקור. דיברתי הרבה על התוכן הצדדי שיש בנוגע לגיימפליי, אבל ישנו גם main quest, שבו תצטרך לעבור דרך 4 מערות, שאולי בדומה למיני מערות, גם הן חולקות את אותו theme ויש להן הרבה פעמים גימיקים דומים של פאזלים, אבל האמת היא שגם כאן נהניתי מאוד מהפאזלים, ובכללי במשחק הזה נהניתי יותר מהפאזלים מבזלדות אחרות, הפאזלים כאן מרגישים הרבה יותר הוגנים ומספקים לפתירה, ודורשים יותר מחשבה מאשר ניסוי וטעייה. חוץ מזה, אפילו שהמערות חולקות את אותו theme, הן עדיין שונות זו מזו מאוד מה שגורם לכל אחת להרגיש מגוונת וכיפית. עד עכשיו לא דיברתי הרבה על פיצ'ר מרכזי במשחק והוא מערכת הקרב. מערכת הקרב במשחק הזה פשוט מעולה, וגם היא מאפשרת הרבה חופשיות ומאפשרת לך להלחם בכל דרך אפשרית, וכל דרך כיפית ולפעמים אפילו גורמת לגילוי Easter eggs למיניהן. ואפילו שמערכת הקרב מעולה, אני מרגיש שהאוייבים פחות, כן, אפילו שהAI במשחק הזה מעולה וכיף להלחם באוייבים, הבעייה היא שאין הרבה גיוון באוייבים ככה שאחרי כמה זמן הם כבר לא יהיו שווים את המאמץ. ובנוסף, אחרי כמה זמן במשחק לא שווה להלחם בהם כי הם לא יביאו נשקים טובים מספיק בשביל לפצות על נשקים טובים שהפסדת כשנלחמת בהם. אבל למרות כל זה, להלחם באוייבים זה עדיין כיף ומרגיש מעולה. עכשיו אחרי שדיברנו על האוייבים הרגילים הגיע הזמן לדבר על הבוסים ועל המיני בוסים, ונתחיל במיני בוסים שבהם ניתקל יותר במשחק. המיני בוסים, הם פשוט כיפים להלחם, כל אחד יש לו גימיק מיוחד ומגניב משלו, אפילו שחלקם פחות כיפים להלחם ונהיים רפטטיבים אחרי זמן מה. ועכשיו הגיע הזמן לדבר על הבוסים (לא כולל הפיינל בוס) , הו הבוסים, כמה דברים רעים שמעתי על הבוסים, אבל האמת היא שנהניתי מהם מאוד. כן הם חולקים את אותו theme, אבל כל אחד עם סוג התקפות שונה ומיוחד ויש לו גימיק מגניב משלו, אפילו שיש לבוסים יש מספר מוגבל של התקפות. לעומת זאת, הפיינל בוס היה הרבה פחות כיפי להלחם, הוא הרגיש מאכזב יחסית להרפתקאה שחוויתי עד עכשיו ולא היו לו התקפות מיוחדת, אבל מה שכן גרם לי להנות מהבוס פייט הזה הוא הפייז השני שלו, שהיה אפי בטירוף וסינמטי, למרות שהיה רק לירות במטרות, אבל האווירה שלו היא הפרס האמיתי. ולסיכום, למרות שהתלוננתי הרבה, עדיין נהניתי בטירוף, אבל הסיבה שהתלוננתי כל כך הרבה למרות שנהניתי, הוא שהרבה מהתלונות האלה הם דברים שהרבה שחקנים לא היו רוצים לחוות במשחק, ולכן חשוב לי לציין אותם. המוזיקה: המוזיקה במשחק הזה רוב המשחק אולי לא מופיעה, אבל זה מה שטוב, היא לא מפריעה לי להנות מהטבע ומהעולם שבמשחק הזה, אבל כשהיא כן מופיעה זה בול ברגעים הנכונים והיא די טובה, לא ממש טובה כמו במשחקים קודמים אבל עדיין טובה. הגרפיקה: לנינטנדו סוויץ' שעליו ניתן לשחק את המשחק, אולי אין כוח כמו של הסוני 4 או האקסבוקס 1, אבל אני חייב לומר שהמשחק נראה יותר טוב מכל משחק סוני שראיתי בגלל הארטסטייל שלו, שגורם לו להיראות מגניב ומעולה, בלי שיהיה ריאליסטי או חדיש והנינטנדו סוויץ' גורם לו להיראות מצויין גם אם הוא לא הקונסולה "החזקה" בשוק. חוץ מזה, אני אישית מעדיף גרפיקה מצויירת כמו של cartoon מאשר גרפיקה ריאליסטית, אבל אני כן אוהב כשדברים הם לא יותר מדי בסגנון cartoon, ככה שהשילוב בין הגרפיקה הילדותית והמצויירת לריאלסטית שהוא הגרפיקה של breath of the wild הוא 10 מתוך 10 בספר שלי. הסיכום: זהו, סוף סוף השלמתי את המשחק הזה, חיכיתי לזה הרבה זמן ופשוט נהניתי מזה, למרות הבעיות הרבות שקיימות, מה שיש כאן פשוט עושה את ההבדל וגורם לי בכלל לא לשים לב אל הבעיות האלה רוב הזמן. המשחק פשוט פנומנלי והצדיק את ההייפ המטורף שהיה סביבו, ולכן אני אתן למשחק הזה 9 מתוך 10.
  12. למה צריך לפתוח אשכול על למה יום הזיכרון לשואה ולגבורה חשוב ואז עוד לתת סיבות מסויימות, זה לא מובן מאליו? חוץ מזה יום הזיכרון לשואה ולגבורה חשוב מהרבה יותר סיבות שכללת באשכול הזה שכתבת בחמש דקות וחצי.
×