לאוניד ספיבק

תודה לך האמת רק רציתי שאנשים יבנו שאני עסוק כי אני עובד הרבה וגם מתאמן קשה אז,שיבנו מה עובר עלי

תודה רבה

שלום לכולם, מה שלומכם?באשכול של היום אנחנו נדבר הפעם על נושא שבו אספר לכם מה אני עושה בדרך כלל, ולמה אני עסוק או עמוס. מתחשק לי שתכירו קצת את השגרה שלי – היא אמנם רגילה, אבל טיפה מאתגרת בגלל הדרישות שאני צריך לעמוד בהן, או לעשות הכול ב-100% מדויק, בלי מקום לטעויות. בואו אני אספר לכם על העבודה שלי בימים ראשון עד חמישי אני עובד בסופר-פארם, בסניף שנמצא משהו כמו 15–20 דקות הליכה ברגל. בעבודה אני מסדר סחורה על המדפים – שאר הצוות מכין לי עגלות עם סחורה, ואני שם אותה על המדף. אני אחראי על מחלקת חיתולים לילדים, מגבונים ומזון תינוקות, וכמובן שאם בא מישהו וצריך עזרה או מבקש שירות, אני בשמחה בא לעזור לו.זו עבודה מאוד פיזית, מנטלית וקשה, כי צריך להרים דברים כבדים ותמיד לעזור לאנשים, גם אם הם לא מדברים הכי יפה. כמו כן, רוב הצוות בסניף שבו אני עובד הן בנות; הן נחמדות, ואני תמיד מסתכל ושואל אם הן צריכות עזרה.בעבודה הזו יש מלא אחריות, כי סומכים עליכם בתור עובדים שהחנות תיראה יפה, וגם צריך לשים לב שמתמחרים נכון את המוצרים – כי כמעט לכל מוצר בחנות יש מחיר משלו. יש עוד דברים, אבל כאשר נכנסתי לעבודה חתמתי על חוזה שאני לא מספר כלום ממה שאני שומע בחנות, כי לפעמים אני עד למידע רגיש ברמה של איזו תרופה מי לוקח.הכי חשוב בעבודה זו עבודת צוות – לסמוך על הצוות ולעמוד בזמנים, כי נגיד כאשר עובד יוצא להפסקה, יש לו רק 20 דקות שבהן הוא יכול לנוח. בימים שני וחמישי בערב (הימים לפעמים יכולים להשתנות) אני הולך לחוג אמנויות לחימה בשם "לחימה משולבת", שהבסיס שלו זה קראטה קיוקושין עם כל מיני תוספות. שם אני כרגע חגורה כחולה.הסדר של החגורות מתחיל כך: לבן, צהוב, כתום, ירוק, כחול, חום שחור.האימונים הם יפים ומיוחדים. נכון, האימונים לרוב חוזרים על עצמם, אבל גם כאשר אתם נמצאים בחגורות הגבוהות, צריך לדעת את הטכניקה של החגורות הנמוכות. היופי בשיטה הוא שבמכון אחד עוזר לשני – רק כך נוצרת חבורה טובה.פעם היו מחנות אימונים ותחרות קאטות, שזה נותן סיבה להשתפר ולפגוש חברים ממכונים אחרים. אם אתם שואלים את עצמכם מה זה קאטה, תדמיינו שמישהו אומר לכם סדר מסוים של תנועות ומכות – זו הקאטה, וכל קאטה שונה. לאט לאט לומדים.נגיד עכשיו נשאר, לדעתי, מה שאני מכנה "הפיק" של לחימה משולבת – שזו תחרות קרבות. אנשים עולים ונלחמים, וכמובן שיש שופטים ופינות. מה זו פינה? זה המאמן שלכם או מתאמן אחר שעומד בצד ואומר לכם מה לעשות, כי לא תמיד, כאשר אתם מרוכזים בקרב, אתם שמים לב להכול.אני הייתי כמה פעמים בתחרות קרבות וזכיתי במקום הראשון. סתם לדוגמה, בתחרות הקרבות האחרונה שהייתה בחודש יוני, אחרי שלא נלחמתי כמה שנים, עליתי נגד איזשהו מתחרה וניצחתי אותו. הקרב היה בקטגוריית משקל של 80 פלוס.יש הרבה דברים לדעת, אבל שני הדברים הכי חשובים הם:כבוד: הערך הכי חשוב בכל אמנות לחימה.רוח הלחימה: כשקשה ובן אדם רגיל מוותר, הגוף והמוח של לוחם אומרים את הדבר הבא: "אם קשה לי – אני אתן יותר חזק או יותר מהר, ואני לא אוותר לאף אחד." בתמונה מוצג אחד מהדברים שאני ועוד אנשים מתאמנים בהם; זה ההסבר על התמונה:הידיים מסמלות עוצמה ורכות. היד הקמוצה לאגרוף מסמלת את פנימיות הלוחם – קשוח וחזק. היד הפתוחה העוטפת את היד הקמוצה מסמלת את חיצוניות הלוחם – רכות ושלווה, אשר נובעות מביטחונו ואמונתו בעצמו ובדרכו. דרך אגב, לכל מי שרוצה לדעת יותר על הקראטה שאני עושה – שזה דבר מאוד משמעותי לי – עשיתי על זה פעם אשכול נחמד, מוזמנים לקרוא! אני כמובן אתן לכם קישור. לפעמים בימי שלישי (היום יכול להשתנות) יש לי אימון מיוחד מאוד. באימון הזה, אני ועוד אנשים שעושים מבחן – או אמורים לעשות מבחן בקרוב – מתכוננים למבחן כמו שצריך.תחשבו על זה: באימונים הרגילים שרשמתי עליהם מקודם, המאמן מחליט מה עושים, ולפעמים יש קבוצה גדולה – אז עושים משהו שמתאים לכולם. האימונים האלו של ימי שלישי הם אימונים יותר טכניים, שלי אישית לפעמים יותר קשים מאימון רגיל.אני, נגיד, כבר כמה זמן בלמידה למבחן לחגורה חומה – שהוא מבחן מאוד קשה, כי יש בו את כל הדברים שלמדנו מחגורה לבנה עד חומה, פלוס אקסטרה. כל דבר שאני צריך לעשות, אני צריך לעשות מושלם; כי אם אני לא עושה בצורה טכנית ונכונה, כל תרגיל – גם הכי קל – יכול לקחת זמן.המבחן לחומה הוא ארוך וקשה. אחרי שאני משלים את הטכניקות, מחכה לי החלק הקרבי – חלק שבו אתם צריכים לעשות 8 קרבות ברצף, של דקה וחצי כל אחד. זה נשמע קל, אבל חברים – כל הקרבות הם בכוח מלא ובמהירות מאוד גבוהה. לרוב, במבחנים לחגורות גבוהות, המאמן מזמין אנשים ממכונים אחרים כדי שיהיה מעניין ויפה.אבל אני לא מוותר ולא מקטר! וכמובן, לפני החלק הקרבי, המתאמן צריך לעבור הכנה שתעזור לו. ההורים שלי ואני אמורים לעבור לדירה חדשה לגמרי – היא אמורה להיות מוכנה רק לקראת סוף דצמבר, ואני מאוד מקווה שכך יהיה. בדירה שאני גר בה כעת אנחנו גרים כבר 25 שנה, ולהורים נמאס.הכול טוב ויפה, אבל דקה מהבית יש סופר, אז אנחנו כל הזמן שומעים משאיות חונות ועושות רעש. יש ספסלים ליד הסופר, ולפעמים בלילה אנחנו שומעים את הדיבורים בגלל אקוסטיקה גרועה. לפעמים אנשים שבאים לסופר סוגרים לנו את היציאה מהחניון. בקיצור, אנחנו רוצים טיפה שקט.אני גם לא אוהב את השכנים – הם לא תמיד מסתדרים, וכל הזמן יש בעיות. יש אנשים שלא סוגרים את הדלת בכניסה, ויש עוד דברים.והקטע הוא שכל זה בא מהחסכונות של ההורים שלי, אז אני עובד כמו חמור כדי לעזור להם. בכל זאת, אנחנו משפחה, ואני מאוד אוהב אותם ותמיד מוכן לעזור להם כשצריך. ולפעמים אני אוהב לטוס לחוץ לארץ. כן, למרות שיש כמה מקומות שלא אוהבים אותנו, אני משתדל – במיוחד שם – לדבר בשפה אחרת, ולא בעברית.אני אוהב לאכול כל מיני מאכלים טובים ולחוות חוויות נעימות, כי השגרה שלי, לדעתי, היא עמוסה וטובה – אבל אין כמו מנוחה טובה כדי ליצור כמה זיכרונות נעימים וסתם לנוח. טוב חברים יקרים, עוד אשכול הסתיים לו! האמת, נהניתי לשתף אתכם קצת על מה אני עושה בחיים.דבר קטן: אני תמיד שמח שתרשמו לי את הדעה שלכם, כי זה מאוד מעניין אותי מה אתם חושבים, או אם אהבתם או פחות – כי אם להגיד את האמת, היום השקעתי במיוחד, וכל מה שכתבתי היום כתבתי בעצמי.אני חושב לסיום לשים כמה שירים נחמדים כדי להעביר את הזמן.

שלום לכולם, מקווה שהכול טוב איתכם!באשכול של היום נדבר על 2 שירים יפים ומאוד מסקרנים של להקת קווין — שלדעתי היא בין הלהקות האגדיות והכי טובות שהיו, כי היא החזיקה מעמד במבחן המוזיקה הקשה.והשירים שנדבר עליהם הם "רפסודיה בוהמית" (או באנגלית: Bohemian Rhapsody) והשיר We Will Rock You. לדעתי אלו שני שירים יפים שמגיע להם יחס טוב ושכולם יכירו; הם יפים, אבל שונים מאוד. לפני שנדבר על 2 השירים, בואו נשמע בקצרה על הלהקה שכתבה אותם.רקע קצר על להקת קווין (Queen)להקת קווין היא להקת רוק בריטית שהוקמה בלונדון בשנת 1970, ונחשבת עד היום לאחת הלהקות המצליחות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה של המוזיקה.חברי הלהקה:פרדי מרקורי (Freddie Mercury): הסולן הראשי והפסנתרן, שנחשב לאחד הזמרים והפרפורמרים הגדולים בכל הזמנים.בריאן מיי (Brian May): הגיטריסט המוביל והמלחן, בעל צליל הגיטרה הייחודי.רוג'ר טיילור (Roger Taylor): המתופף והזמר.ג'ון דיקון (John Deacon): נגן בס.הסגנון המוזיקלי: הלהקה התפרסמה בזכות הגיוון הבלתי רגיל שלה — מעבר חד בין רוק כבד, פופ, אופרה, ג'אז ודיסקו, לצד עיבודים קוליים מורכבים והופעות חיים אגדיות (כמו ההופעה ההיסטורית ב-Live Aid ב-1985).המורשת: במהלך השנים שחררה הלהקה עשרות להיטי ענק שנכנסו לפנתאון המוזיקה העולמי, והצליחה לחצות דורות ולשמור על פופולריות עצומה גם עשרות שנים לאחר הקמתה. אחרי שקראנו קצת על להקת קווין, בואו נתחיל לדבר על 2 השירים שעליהם האשכול הפעם. Bohemian Rhapsody (רפסודיה בוהמית)השיר יצא ב-1975 מתוך האלבום A Night at the Opera ונכתב כולו על ידי פרדי מרקורי. מרקורי נהג לספר שהרעיון היה אצלו בראש כבר משנת 1968, אז קרא לו "Real Life Song".המבנה המוזיקלי: היצירה אינה כוללת פזמון חוזר (Chorus) ומחולקת לשישה חלקים נפרדים:Intro (0:00–0:49): פתיחת א-קפלה הרמונית דרמטית (Is this the real life?).Ballad (0:49–2:37): בלדת פסנתר שבה המספר מתוודה בפני אמו שהרג אדם (Mama, just killed a man).Guitar Solo (2:37–3:03): סולו הגיטרה האייקוני של בריאן מיי שמקשר בין הבלדה לחלק האופראי.Opera (3:03–4:07): הקטע המורכב ביותר, המלא באזכורים דמוניים והיסטוריים (סקאראמוש, גלילאו, פיגארו, "ביסמילה").Hard Rock (4:07–4:55): ריף רוק כבד ועוצמתי שמשחרר את המתח שנבנה בחלק האופראי.Outro (4:55–5:55): סיום שקט ורגוע בטון השלמה (Nothing really matters).הפקת אולפן פורצת דרך: הלהקה בילתה כ-3 שבועות באולפן רק עבור השיר הזה. בחלק האופראי הקליטו פרדי מרקורי, בריאן מיי ורוג'ר טיילור את קולם שוב ושוב — מעל 180 ההקלטות כפולות (Overdubs) — כדי ליצור צליל של מקהלה בת מאות זמרים. סליל הטייפ האנלוגי של 24 הערוצים נשחק מרוב הקלטות חוזרות עד שהפך לשקוף.המאבק ברדיו והקליפ: חברת התקליטים סירבה לשחרר את השיר כסינגל בטענה ששיר באורך 5:55 דקות לא ישודר ברדיו לעולם. מרקורי והלהקה העבירו עותק לשדרן הרדיו קני אוורט, שהבטיח לא להשמיע אותו — ואז השמיע אותו 14 פעמים בסוף שבוע אחד. הביקוש בחנויות התקליטים היה חסר תקדים. הוידאו קליפ שצולם עבור השיר נחשב למבשרו של ערוץ MTV ולזה שהפך את הקליפ המוזיקלי לכלי שיווקי הכרחי. עכשיו נעבור לדבר על השיר השני.We Will Rock Youהשיר יצא ב-1977 כרצועה הראשונה באלבום News of the World, ונכתב על ידי הגיטריסט בריאן מיי.הרעיון וההשראה: לאחר הופעה באולם Bingley Hall בברמינגהם, הלהקה נדהמה כאשר הקהל שר להם בחזרה את שירי הלהקות וההמנונים. בריאן מיי קם בבוקר למחרת עם מחשבה: "מה הקהל יכול לעשות תוך כדי עמידה בצפיפות? הם יכולים לרקוע ברגליים, למחוא כפיים ולשיר." הוא החליט לכתוב שיר שהקהל יהיה השותף המרכזי בביצועו.הפקה ללא תופים: השיר כמעט אינו כולל כלי נגינה. אין בו תופים קלאסיים ואין גיטרה בס. הצליל המרכזי מבוסס על מקצב של: רקיעה, רקיעה, מחיאת כפיים (Stomp, Stomp, Clap).איך הוקלט המקצב? חברי הלהקה עמדו באולם כנסים ישן עם רצפת עץ, רקעו ברגליהם ומחאו כפיים. מיי, שהיה גם אסטרופיזיקאי, השתמש בחישובים מתמטיים כדי ליצור דיליי בדיוק בפרקי זמן שונים (השתקפויות פרינוציאליות), כך שההקלטה הקטנה שלהם נשמעה כמו אלפי אנשים שרוקעים יחד באצטדיון.סולו הגיטרה והחיבור ל-We Are the Champions: הגיטרה נכנסת רק ב-30 השניות האחרונות של השיר עם סולו מחוספס של בריאן מיי. הסינגל יצא כצד א' כפול insieme עם We Are the Champions, ומאז ועד היום שני השירים מנוגנים ברצף כמעט בכל תחנת רדיו, אירוע ספורט ואצטדיון בעולם. מי שרוצה לקבל יותר ידע על קווין ועל חברי הלהקה — עשיתי בעבר אשכול עליהם, אז מוזמנים לקרוא כדי להרחיב את הידע! https://www.pokeisrael.net/forum/index.php?/topic/1621-%D7%91%D7%95%D7%90%D7%95-%D7%A0%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%9C%D7%94%D7%A7%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9F/#comment-6960 אחרי שלמדנו על השירים, לפי דעתי זה הזמן לכמה תמונות — ושתהיה לכם הזדמנות לשמוע את השירים! מקווה שתיהנו מהם. טוב, אז הגיע הזמן לסיכום האשכול! האמת היא מאוד נהניתי לעשות אותו, ולדעתי זה מאוד חשוב.כמו שאמרתי, זו אחת הלהקות שאני הכי אוהב — ברמה כזו שאני תמיד שמח לשמוע שירים שלהם. נכון, היום יש הרבה להקות, אבל קצת חבל לי שהדור הצעיר פחות מבין בלהקות האלו. אבל לא נורא, בשביל זה יש את הפורום: כדי להעביר מידע אחד לשני.עם כל הכבוד למוזיקה של היום, לדעתי אולי יש כמה דברים שצריך ללמוד מפעם — אם זה להעביר מסרים טובים או התלבושות, את זה אני לא יודע. בכל מקרה, זה היה האשכול של היום. נתראה

קודם כול תודה רבה לך על התגובה עבר זמן מאז שעשיתי אשכול אני חושב שזה בסדר להסביר קצת על הדמיות ואז לתת הסבר מלא ולגבי הצבעים אני אחד שאוהב להוסיף צבעים כי לי אישית אני חושב שזה מוסיף יותר יופי כי אני חושב שאם כול האשכול יהיה אפור שחור או לבן זה עצוב ומשעמם המטרה שלי זה לעביר מסר שאני יודע או פחות מכיר בדרך נעימה כי האמת כרגע אני בן 34 אני יותר גדול מהרבה אנשים והמטרה שלי זה לפעמיים ללמד אותם על דברים שקרו פעם היום גם יש אחלה של תוכן אבל גם פעם היו תוכניות שהדור של היום פשוט לא מכיר ולי זה חבל

מעניין אם מישהוא העלה את כול הפרקים גם של עונה 2 בעברית

תודה רבה לכולם על התגובות אני אישית הורדתי את עונה 1 בעברית כדי להזכיר בנוסטלגיה היפה הצלחתי להוריד את כול הפרקים חוץ מפרק אחד מסיום אבל מקסים אצפה בו בצפייה ישירה

שלום לכולם, מקווה שאתם מרגישים טוב! ואו, כמה טוב לחזור לעשות אשכולות אחרי הפסקה נחמדה – בעיקר בגלל הפעילות. אני רוצה לנסות להחזיר את הפורום לפעילות, אז חשבתי שנדבר על סדרה יפה. היא אמנם לא יפנית, אבל זו סדרה איטלקית שבאמת מגיע לה כבוד ומגיע לה אשכול. היום נדבר על הסדרה "הנטיק" תקופת השידור של הסידרה הנטיק וקצת מידע על הסטודיו שלה הסדרה "הנטיק" (Huntik: Secrets & Seekers) היא סדרת הנפשה איטלקית-אמריקאית שנוצרה על ידי איג'יניו סטראפי (היוצר של "מועדון ווינX") והופקה על ידי אולפני Rainbow S.p.A בשיתוף Big Bocca Productions.יציאה ושידור בכורה עולמי: הסדרה יצאה ועלה לשידור לראשונה ב-3 בינואר 2009 (הפרק הראשון שודר בארה"ב ובבריטניה), ובאיטליה (מדינת המקור) היא החלה את שידוריה ב-12 בינואר 2009 ברשת Rai Due.תקופת השידור המקורית: הסדרה שודרה לאורך שתי עונות (סה"כ 52 פרקים) בין השנים 2009 ל-2012 (העונה השנייה עלתה באיטליה בספטמבר 2011 והסתיימה במאי 2012).שידור בעברית: בישראל הסדרה הגיעה בדיבוב לעברית ושודרה בערוץ הילדים החל משנת 2009אחרי שקראנו קצת מי אחראי על הסדרה ומתי היא שודרה, בואו אני אספר לכם עליה! הנטיק: סודות ומחפשים (Huntik: Secrets & Seekers) היא סדרת אקשן, הרפתקאות ומסתורין העוקבת אחר קבוצה של מועדון מחפשים ("Seekers") הנוסעים ברחבי העולם כדי לגרום לרוח הצדק לנצח, לפתור תעלומות היסטוריות ולמנוע מכוחות הרשע להשתלט על העולם.הקנספט והעולם של הסדרה בעולם של הנטיק קיימים יצורים מופלאים ועוצמתיים הנקראים טיטאנים. בעבר הרחוק, הטיטאנים שימשו את האנושות, אך עם הזמן הם נחתמו בתוך קמעות מיוחדים והוחבאו במקומות מסתוריים ברחבי הגלובוס. רק "מחפשים" – בני אדם בעלי יכולות קסם מיוחדות והארת אנרגיה – מסוגלים לזמן את הטיטאנים מהקמעות ולהשתמש בכוחם בקרב.על מה העלילה? הסיפור מתחיל כאשר לוק לאמברט, תלמיד תיכון רגיל למראה, מגלה יום אחד יומן ישן וקמע ששייכים לאביו שנעלם שנים קודם לכן. הגילוי המפתיע שואב אותו מיד לעולם המסתורי של המחפשים. לוק חובר לצוות של מחפשים מיומנים מטעם "מסדר הווילאונד" (Willbound/Huntik Foundation), ויחד הם יוצאים למסע חובק עולם בעקבות רמזים שהשאיר אביו.במהלך המסע, הצוות נאלץ להתמודד מול "הארגון" (The Organization) – קבוצה זדונית ועוצמתית של מחפשים שוררים הרוצים להניח את ידיהם על הקמעות החזקים ביותר בעולם כדי להשיג שליטה מוחלטת.הדמויות הראשיותלוק לאמברט: הנער המרכזי בסיפור. סקרן, אמיץ ובעל פוטנציאל קסם אדיר, היוצא למסע גם כדי למצוא את אביו האבוד.סופי קוסטר: חברתו של לוק לספסל הלימודים, שמתגלה כבעלת ידע היסטורי מקיף וקשר משפחתי עמוק לעולם המחפשים.דנטה ואל הגיבור: המנהיג והמדריך של הצוות. מחפש בכיר, כריזמטי, מיומן בלחימה ובעל ניסיון רב בשימוש בקסמים ובטיטאנים.זאלין: סוכן לשעבר בארגון היריב שהחליט לשנות את דרכיו ולהצטרף לצוות, ומביא עמו ידע פנימי רב על אופן הפעולה של האויב.מה מייחד את הסדרה? הסדרה משלבת באופן מרתק בין מיתולוגיות מגוונות, ארכיאולוגיה והיסטוריה עולמית לבין קסם, אקשן וקרבות טיטאנים מרהיבים. הצוות מבקר באתרים היסטוריים אמיתיים (כמו פראג, ונציה ומצרים) ומפצח חידות עתיקות תוך כדי מנוסה והתמודדות מול יריבים חזקים. אחרי שהכרנו קצת את הסדרה, בואו נכיר את הדמויות! לוק לאמברט (Lok Lambert) הוא הגיבור הראשי של הסדרה, והדמות דרכה הצופים נחשפים לראשונה לעולם המסתורי של הטיטאנים והמחפשים.מאפיינים ואופיסקרן וחד אבחנה: לוק הוא טיפוס סקרן מטבעו, אופטימי ובעל יכולת למידה מהירה מאוד, שמסייעת לו להסתגל למצבים מורכבים בקרב.נאמן ונחוש: החברות והדאגה לצוות עומדות בראש סדר העדיפויות שלו. הנחישות שלו נובעת בעיקר מהרצון לחשוף את האמת על היעלמותו של אביו, איתן לאמברט.חובב חידות והרפתקאות: עוד לפני שגילה את עולם הקסם, לוק אהב לפתור חידות, תשבצים ומשחקי חשיבה – כישור שהופך לחיוני בפענוח רמזים היסטוריים.במה הוא מיוחד?פוטנציאל קסם יוצא דופן: למרות שהתחיל את דרכו ללא שום הכשרה רשמית בשימוש באנרגיה או בטיטאנים, לוק מגלה זיקה טבעית חזקה מאוד לקסם ויכולת למידה מהירה של לחשים מורכבים.קשר ייחודי עם טיטאנים: לוק מגלה יכולת להתחבר לטיטאנים ברמה רגשית ועמוקה ולא רק דרך כוח או שליטה, מה שמאפשר לו להוציא מהם את המרב בזמן קרב.טיטאן הסמל שלו – צ'רחיון (Cherit): לוק מלווה באופן צמוד על ידי צ'רחיון, טיטאן ייחודי ומדבר שאינו כלוא בקמע רגיל, המשמש לו גם כחבר וגם כמדריך בעולם הקסם. סופי קוסטר (Sophie Casterwill) היא אחת הדמויות הראשיות והחשובות ביותר בסדרה, והיא משמשת כהמוח והידע ההיסטורי של הצוות.מאפיינים ואופיאינטליגנטית וחריפה: סופי היא תלמידה מצטיינת ובעלת ידע נרחב מאוד בהיסטוריה, שפות עתיקות, ארכיאולוגיה ומיתולוגיה. היא זו שבדרך כלל מפצחת את החידות והרמזים שהצוות מוצא.פרפקציוניסטית ורצינית: בניגוד לגישה הקלילה והספונטנית של לוק, סופי היא יסודית, מאורגנת ולוקחת את המשימות שלה ברצינות מרבית.עצמאית וגאה: סופי גדלה בסביבה דורשנית ומאופקת, מה שגרם לה לפתח אופי חזק, עצמאות גבוהה ונטייה לשמור על איפוק רגשי, אף על פי שקשורה מאוד לחבריה.במה היא מיוחדת?ייחוס משפחתי עתיק: סופי היא נצר למשפחת קוסטרוויל – מיוחסת ואחת ממשפחות המחפשים העתיקות והחזקות ביותר בהיסטוריה, אשר לה חלק מרכזי בגילוי ושימור הקסם בעולם.שליטה מולדת בקסם ובטיטאנים: בזכות המורשת המשפחתית שלה, סופי בעלת זיקה טבעית חזקה מאוד לאנרגיה קסומה. היא מסוגלת להטיל לחשים מורכבים ולזמן טיטאנים עוצמתיים ונדירים שדורשים יכולת קסם גבוהה במיוחד.טיטאנים מילדות: שלא כמו מחפשים רבים שמתחילים את דרכם בגיל מאוחר, סופי גדלה לצד טיטאנים והוכשרה משחר ילדותה, מה שמעניק לה שליטה טכנית גבוהה והבנה עמוקה של עולם הקסם. דנטה ואל הגיבור (Dante Vale) הוא המנהיג והמדריך של הצוות, ונחשב לאחד המחפשים החזקים והמוערכים ביותר בעולם.מאפיינים ואופימנהיג כריזמטי ושקול: דנטה הוא דמות סמכותית, רגועה ומחושבת. הוא תמיד שומר על קור רוח גם במצבי לחץ קיצוניים ויודע לקבל החלטות מנהיגותיות מהירות בשדה הקרב.מורה ומדריך מסור: מעבר להיותו לוחם קו ראשון, דנטה משמש כחונך ומורה דרך ללוק, סופי וזאלין. הוא בסבלנות רבה עוזר להם לפתח את היכולות שלהם ולהבין את אחריות התפקיד.ציני עם הומור יבש: לצד הרצינות והמיומנות שלו, דנטה מתאפיין בחוש הומור יבש וקליל, ולעתים קרובות משחרר הערות שנונות תוך כדי קרב.במה הוא מיוחד?מאסטר בלחימה ומשלב קסם: דנטה אינו מסתמך רק על טיטאנים; הוא לוחם פנים אל פנים מבריק ומיומן במיוחד. הוא ידוע ביכולתו לשלב בצורה מושלמת בין אמנויות לחימה לבין לחשי אנרגיה מהירים ועוצמתיים.אוסף טיטאנים עוצמתי: כחבר בכיר במסדר הווילאונד, דנטה מחזיק בציוד מתקדם ובאוסף קמעות מגוון מאוד. הטיטאן המזוהה והאהוב ביותר שלו הוא סולווינג (Solwing), לצד טיטאנים חזקים נוספים כמו מטדרור (Metagolem).מוניטין בינלאומי: בשל כוחו והישגיו בעבר, דנטה מוכר ומוערך ברחבי כל עולם המחפשים – הן על ידי בני בריתו והן על ידי יריביו בארגון, הרואים בו איום מרכזי. זאלין (Zhalia Moon) היא הדמות המורכבת, המסתורית והחספסת ביותר בצוות המחפשים.מאפיינים ואופיקרירה ומחושבת: זאלין היא דמות שקטה, מאופקת וחשדנית מטבעה. היא מעדיפה לפעול מתוך שיקול דעת קר ולא לפי רגש, ולעתים קרובות שומרת את מחשבותיה לעצמה.צינית ושנונה: היא מתאפיינת בחוש הומור עוקצני, סרקסטי וחד. היא אינה מהססת למתוח ביקורת או להעיר הערות עוקצניות לחבריה לצוות, אך מאחורי המעטה הקר מסתתרת נאמנות עמוקה.עצמאית ושרדנית: בשל עברה המורכב והבודד, זאלין למדה לסמוך בעיקר על עצמה. היא בעלת תושייה רבה ויודעת להסתדר ולהישאר בחיים גם במצבים המסוכנים ביותר.במה היא מיוחדת?מומחית באשליות ולוחמת סתרים: בשונה משאר חברי הצוות המתמקדים בכוח ישיר, זאלין מתמחה בלחשי הטעיה, אשליות אופטיות, הסוואה וריגול. היא יודעת לתמרן את שדה הקרב בחוכמה ולבלבל את יריביה.טיטאן הסמל שלה – גארגול (Garethon / Kingut): הטיטאנים של זאלין מתאפיינים בעוצמה, כוח פיזי והפחדה, כשהמפורסם שבהם הוא גארגול (Garethon) – טיטאן חזק ומרשים המשלים את סגנון הלחימה המתוחכם שלה.עבר מסתורי וידע מבפנים: העבר החשוך שלה מעניק לה הבנה עמוקה על אופן המחשבה והפעולה של האויב. הידע הפנימי הזה מאפשר לצוות להקדים את יריביו בצעד אחד ולצפות מראש טקטיקות זדוניות. הגענו לשלב הכי מרגש שלי באשכול – סיכום האשכול!נתחיל מזה שזו סדרה מאוד יפה שאני ממליץ לדור הצעיר לראות אותה. היא נהדרת, מלאה בסיפורים טובים, קרבות טובים ואחלה של איכות. אם הייתי צריך לתת לה ציון, זה היה באזור ה-7-8, כי היא מדהימה. את העונה הראשונה אפשר למצוא בדיבוב לעברית (את כל 26 הפרקים), ואת העונה השנייה לא – בגלל זה הורדתי קצת בציון.אני מאוד ממליץ עליה, ויש לה שיר מאוד יפה לדעתי – גם בגרסה המדובבת וגם בגרסה באנגלית, שיר מאוד יפה!זה הכל לאשכול הזה. כמובן ש אשים תמונה ופתיח, רק באנגלית.

נשמע כמו משהוא מאוד מעניין

אני אומנם לא חרשן כמוך חמוס אבל אני לגמרי מסכים בתור שחקן שלא תמיד יש לי משאבים מספקים להשיג דברים טובים שאני צריך האיונט הוא הזדמנות טובה לחזור להשיג דברים טובים אם סיכוים רגלים יכול מאוד לעזור לי

כל הכבוד לצוות המדהים

כל הכבוד לך אתה אלוף אמיתי

מסכים איתך לגמרי אחלה אשכול אולי סוג דרקון הוא לבד חלש אבל אם חושבים על זה לסוג דרקון יש פוקמונים אם רוב הסוגים

איזה כייף שאתה חזרתה כרגיל הציורים שלך מאוד יפים

המשחקים של דור 4 הם יפים וטבים לדעתי זה דור משמועתי והוא הוסיף לנו כמה פוקומנים מגניבים כמו גרצופ לוקאריו לגבי האשכול הבא הרימקים הם מאוד דומים למשחק הרגיל אבל אהבתי מאוד את הקטע שאתה לא חייב ללמד את hm כלומר אם יש לך פוקימון שיכול לעשות שבירת עצים או הדברים האלה אתה לא חייב ללמד את המהלך כאשר לדעתי הוא סתם תופס מקום למהלך אחר

בהצלחה לכולם

שלום לכולם, מה שלומכם? אני מקווה שאתם מרגישים טוב לקראת סוף החודש, ובעיקר בגלל תחרות האשכולות הטובה והמעניינת בפורום. חשבתי היום להכין אשכול מיוחד שהוא גם מעניין: היום אנחנו נדבר על עוד שני זמרים יהודים – או שהם יהודים בעצמם, או שלמישהו ממשפחתם יש צד יהודי. לדעתי, אין כמו לדעת ולהכיר את האנשים הנפלאים שעומדים ועובדים קשה כדי שתהיה לנו מוזיקה יפה וטובה. באשכול הזה אנחנו נדבר על ברברה סטרייסנד, שהיא יהודייה, ועל בוב דילן, שנולד למשפחה יהודית ממוצא אשכנזי בעיקרה. אני מאוד מקווה שתיהנו בואו נתחיל להכיר את ברברה סטרייסנד ברברה סטרייסנד היא סיפור קלאסי של "סינדרלה מברוקלין" שהצליחה בזכות כישרון גולמי וכוח רצון פלדה. הנה ציר הזמן של חייה ופעילותה: השנים הראשונות: ילדות בברוקלין 1942: נולדה ב-24 באפריל בברוקלין, ניו יורק, למשפחה יהודית. אביה, עמנואל, נפטר כשהייתה בת שנה וחצי בלבד – אירוע שהשפיע עמוקות על חייה. שנות ה-50: היא למדה בתיכון "ארסמוס הול" (שם שרה במקהלה עם ניל דיימונד). למרות חלומותיה להיות שחקנית, אמה לא עודדה אותה בטענה שהיא "לא מספיק יפה" למקצוע. שנות ה-60: הפריצה הגדולה 1960: היא החלה לשיר במועדוני גייז בגריניץ' וילג' וצברה קהל מעריצים נאמן בזכות הקול הייחודי וההומור שלה. 1962: הופעת בכורה בברודוויי במחזמר I Can Get It for You Wholesale. היא גנבה את ההצגה וזכתה למועמדות לפרס הטוני הראשון שלה. 1963: אלבומה הראשון, The Barbra Streisand Album, יצא לאור וזכה בשני פרסי גראמי (כולל "אלבום השנה"). 1964: כיכבה במחזמר "מצחיקונת" (Funny Girl) בברודוויי בתפקיד פאני ברייס – התפקיד שהפך אותה לכוכבת-על בינלאומית. 1968: הופעת הבכורה הקולנועית שלה בגרסה הקולנועית של "מצחיקונת", עליה זכתה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. שנות ה-70 וה-80: שליטה מוחלטת 1973: כיכבה בסרט "כך היינו" (The Way We Were) לצד רוברט רדפורד. שיר הנושא הפך לאחד המזוהים איתה ביותר. 1976: הפיקה וכיכבה בגרסה המחודשת של "כוכב נולד". היא זכתה באוסקר שני על הלחנת השיר "Evergreen" – האישה הראשונה בהיסטוריה שזכתה באוסקר על הלחנה. 1983: הפיקה, ביימה, כתבה ושיחקה בסרט "ינטל". למרות שהאקדמיה התעלמה ממנה בקטגוריית הבימוי, הסרט היה הצלחה אדירה והיא הפכה לאישה הראשונה שזוכה בגלובוס הזהב כבמאית. שנות ה-90 ועד היום: מורשת ופילנתרופיה 1991: ביימה וכיכבה ב**"נסיך הגאות והשפל"**, שהיה מועמד ל-7 פרסי אוסקר. 2000 ואילך: סטרייסנד התמקדה יותר בהופעות חיות (ששברו שיאי מכירות), באקטיביזם פוליטי ובפילנתרופיה דרך "קרן סטרייסנד". 2023: הוציאה לאור את האוטוביוגרפיה המקיפה שלה, "My Name Is Barbra", ספר עב-כרס שסוקר את כל תחנות חייה בקולה ובסגנונה הייחודי. חייים אישיים נישואים: הייתה נשואה לשחקן אליוט גולד (1963–1971), ממנו נולד בנה היחיד, ג'ייסון גולד. מאז 1998 היא נשואה לשחקן ג'יימס ברולין. יהדות: לאורך כל הקריירה, סטרייסנד שמרה על זהותה היהודית בגאווה, הן בבחירת התפקידים שלה (ינטל, פאני ברייס) והן בתרומותיה הרבות למוסדות יהודיים ולישראל בואו נשמע עוד על ברברה ברברה סטרייסנד היא הרבה יותר מזמרת או שחקנית – היא אייקון תרבותי חד-פעמי, אישה ששינתה את פני עולם הבידור ושברה כל תקרת זכוכית אפשרית (ועשתה זאת עם המון סטייל ואופי). הנה כמה דברים שחשוב לדעת על ה"פני" של עולם הבידור: 1. המועדון האקסקלוסיבי: EGOT סטרייסנד היא אחת הבודדות בהיסטוריה שמחזיקה בתואר EGOT – כלומר, היא זכתה בכל ארבעת הפרסים המרכזיים של תעשיית הבידור האמריקאית: Emmy (טלוויזיה) Grammy (מוזיקה) Oscar (קולנוע) Tony (תיאטרון - פרס כבוד) 2. הקול והמוזיקה הקול של ברברה נחשב לאחד הקולות הגדולים והמזוהים ביותר במאה ה-20. היא התחילה במועדוני לילה בניו יורק ובמהרה הפכה למכונת להיטים. היא מחזיקה בשיא של אלבומי "מקום ראשון" במצעדים לאורך חמישה עשורים רצופים. בין להיטיה הגדולים: "The Way We Were", "Woman in Love", ו-"People". 3. הקריירה הקולנועית והפריצה היא פרצה לתודעה העולמית בסרט "מצחיקונת" (Funny Girl) משנת 1968, עליו זכתה באוסקר הראשון שלה. היא גילמה את פאני ברייס, תפקיד שהפך למזוהה איתה ביותר בגלל השילוב של הומור עצמי, פגיעות וקול ענק. סרטים בולטים נוספים: "כך היינו": דרמה רומנטית בלתי נשכחת לצד רוברט רדפורד. "כוכב נולד" (1976): עליו זכתה באוסקר שני (על כתיבת השיר "Evergreen"). "ינטל": פרויקט חייה, בו היא לא רק שיחקה אלא גם ביימה והפיקה – מה שהפך אותה לאישה הראשונה שזכתה בגלובוס הזהב על בימוי. 4. אישיות פורצת דרך ברברה מעולם לא התנצלה על מי שהיא. בתחילת הדרך לחצו עליה לשנות את המראה שלה (ובמיוחד את האף המפורסם שלה) כדי להתאים לסטנדרט היופי של הוליווד, אך היא סירבה בתוקף והוכיחה שכישרון וכריזמה חזקים מכל תבנית. היא ידועה גם כפעילה פוליטית חריפה, תומכת במפלגה הדמוקרטית ופילנתרופית שתורמת רבות למחקר רפואי (במיוחד לבריאות הלב אצל נשים) ולזכויות אדם. עובדת בונוס: המושג "אפקט סטרייסנד" קרוי על שמה. זהו מונח אינטרנטי שמתאר מצב שבו ניסיון להסתיר או להסיר מידע מסוים (היא ניסתה לתבוע צלם שצילם את ביתה מהאוויר) גורם דווקא לחשיפה רבה הרבה יותר של אותו המידע. לברברה יש קשר מיוחד אם העם שלנו הקשר של ברברה סטרייסנד עם ישראל ועם הזהות היהודית שלה הוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר בקריירה שלה. בניגוד לכוכבים רבים בתקופתה ששינו את שמם או הסתירו את מוצאם כדי "להשתלב" בהוליווד, סטרייסנד תמיד הציבה את יהדותה בחזית. הנה הנקודות המרכזיות בקשר המיוחד הזה: 1. גאווה יהודית על המסך סטרייסנד הביאה את הדמות היהודית למרכז הבמה ההוליוודית בצורה חסרת תקדים: "מצחיקונת" ו"ינטל": היא גילמה דמויות יהודיות חזקות, חכמות ומורכבות. בסרט "ינטל" (1983), היא לא רק שיחקה אלא גם ביימה והפיקה סיפור שעוסק כולו בלימוד תורה וזהות יהודית – צעד שנחשב אז לסיכון מסחרי אדיר, אך הפך להצלחה כבירה. סירוב לשינוי המראה: היא סירבה לעבור ניתוח פלסטי באפה או לשנות את שמה (היא רק הורידה 'a' אחת משמה המקורי, Barbara), ובכך הפכה למודל לחיקוי עבור דורות של נשים יהודיות. 2. תמיכה ופילנתרופיה סטרייסנד תרמה לאורך השנים מיליוני דולרים למוסדות בישראל: האוניברסיטה העברית: היא הקימה את "מרכז ברברה סטרייסנד למדעי היהדות" בקמפוס הר הצופים. בשנת 2013 היא אף קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה. תמיכה בחיילי צה"ל: היא הופיעה והשתתפה באירועי התרמה של ארגון ה-FIDF (ידידי צה"ל בארה"ב), וגייסה סכומי עתק לרווחת החיילים. 3. ביקורים ואירועים היסטוריים חגיגות ה-30 למדינה (1978): אחד הרגעים המפורסמים ביותר היה כשהיא שרה את "התקווה" בשידור חי בטלוויזיה האמריקאית במסגרת משדר מיוחד לכבוד יום העצמאות ה-30 של ישראל. בסיום השיר היא שוחחה בשידור חי עם גולדה מאיר – רגע שנחשב לאייקוני בתולדות הקשר בין יהדות ארה"ב לישראל. ביקור ב-2013: היא הגיעה לישראל לרגל חגיגות יום ההולדת ה-90 של הנשיא שמעון פרס (שהיה חבר קרוב שלה). במהלך הביקור היא קיימה שתי הופעות ענק באצטדיון בלומפילד – הופעותיה הראשונות והיחידות בישראל, שזכו להתרגשות עצומה. 4. הקשר הרגשי והפוליטי סטרייסנד תמיד הגדירה את עצמה כציונית ואוהבת ישראל, גם אם לעיתים הביעה ביקורת פוליטית (כחלק מהשקפת עולמה הליברלית). היא תמיד הדגישה שישראל היא הבית של העם היהודי ושיש לה קשר נפשי עמוק למדינה. "אני גאה במוצא שלי, ואני גאה להיות יהודייה. ישראל היא מקום של תקווה עבור כולנו." (מתוך נאומה באוניברסיטה העברית). הגענו לחלק האמנותי! בחלק של ברברה סטרייסנד: תמונות וסרטונים. קריאה וצפייה מהנה חברים יקרים, אני יודע – האשכול הזה יצא ארוך, אבל בכל זאת בא לי להשקיע ולעשות אותו הכי טוב שאפשר! אז בואו נעבור לזמר הבא, ונתחיל לדבר על בוב דילן בוב דילן הוא כנראה הדמות המשפיעה ביותר במוזיקה הפופולרית של המאה ה-20. הוא לא רק זמר, אלא משורר, נביא תרבותי, ומי ששינה את הדרך שבה כותבים שירים. הנה התחנות המרכזיות בחייו של ה"טרובדור": 1. השנים הראשונות: ממינסוטה לניו יורק 1941: נולד בשם רוברט אלן צימרמן בדלוּת', מינסוטה, למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. 1961: נשר מהאוניברסיטה ועבר לניו יורק עם מטרה אחת: לפגוש את אלילו, זמר הפולק וודי גאת'רי. הוא החל להופיע במועדונים הקטנים של הגריניץ' וילג' ואימץ את השם "בוב דילן" (ככל הנראה בהשראת המשורר דילן תומאס). 2. "קולו של דור" (שנות ה-60 המוקדמות) 1962-1963: הוציא את אלבומיו הראשונים. השיר "Blowin' in the Wind" הפך להמנון של התנועה לזכויות האזרח והתנועה נגד המלחמה. דילן הפך למנהיג לא רשמי של דור ה"סיקסטיז", למרות שהוא עצמו שנא את התווית הזו וטען שהוא "רק זמר שירים". 3. הבגידה הגדולה: המעבר לחשמלי 1965: באחד הרגעים הדרמטיים בתולדות הרוק, דילן עלה לבמה בפסטיבל הפולק של ניופורט עם גיטרה חשמלית. מעריצי הפולק השמרנים קראו לו "יהודה איש קריות" וראו בכך בגידה, אך זה היה הרגע שבו נולד הפולק-רוק. בתקופה זו הוציא יצירות מופת כמו "Like a Rolling Stone" – שיר של 6 דקות ששבר את כל חוקי הרדיו של אז. 4. התאונה וההתכנסות (שנות ה-70) 1966: לאחר תאונת אופנוע מסתורית, הוא נעלם מעין הציבור למספר שנים. 1975: הוציא את האלבום "Blood on the Tracks", שנחשב לאחד מאלבומי הפרידה (מגרושתו שרה) הכואבים והיפים ביותר שנכתבו. באותה שנה יצא למסע ההופעות המפורסם "Rolling Thunder Revue". 5. המהפך הדתי (סוף שנות ה-70) בסוף שנות ה-70 דילן הפתיע את העולם כשהפך לנוצרי אדוק והוציא סדרה של אלבומי גוספל. מאוחר יותר הוא חזר להתקרב לשורשיו היהודיים (נראה לא פעם באירועי חב"ד), ומאז הוא שומר על עמימות בנוגע לאמונתו הדתית. 6. פרס נובל וה"טור הבלתי נגמר" 1988 ועד היום: דילן נמצא בסיבוב הופעות רצוף שנקרא "The Never Ending Tour". הוא מופיע כמעט 100 פעמים בשנה ברחבי העולם. 2016: רגע היסטורי – בוב דילן הופך למוזיקאי הראשון בהיסטוריה שזוכה בפרס נובל לספרות על "יצירת ביטויים פואטיים חדשים במסורת השירה האמריקאית הגדולה". הקשר היהודי והישראלי דילן ביקר בישראל מספר פעמים (הופעות ב-1987, 1993 וב-2011). למרות שמעולם לא היה "דובר" רשמי, הוא כתב שירים עם זיקה לזהות היהודית שלו (כמו "Neighborhood Bully" שנחשב למגן על ישראל). בנו, ג'ייקוב דילן, הוא סולן להקת ה-Wallflowers. ציטוט מפורסם: "אדם הוא מצליח אם הוא קם בבוקר והולך לישון בלילה, ובאמצע הוא עושה את מה שהוא רוצה לעשות." עוד דברים מעניינים על בוב דילן בוב דילן הוא דמות מלאה בסתירות, מסתורין וסיפורים כמעט דמיוניים. הנה כמה צדדים פחות מוכרים ומרתקים באישיות שלו: 1. השקרן הפתולוגי (במובן האמנותי) בתחילת דרכו בניו יורק, דילן המציא לעצמו ביוגרפיות שלמות. הוא סיפר לעיתונאים שהוא יתום, שהוא ברח מהבית והצטרף לקרקס, ושהוא נדד ברחבי ארה"ב ברכבות משא. למה? הוא רצה לבנות לעצמו דמות של "טרובדור מסתורי" מהפולקלור האמריקאי, במקום להודות שהוא פשוט בחור יהודי ממעמד הבינוני ממינסוטה. 2. הקשר עם הביטלס (והקנאביס) דילן הוא האיש שאחראי לאחד המהפכים הגדולים בתולדות המוזיקה. ב-1964, הוא נפגש עם חברי להקת הביטלס במלון בניו יורק. לפי הסיפור המפורסם, דילן היה זה שהכיר להם לראשונה את המריחואנה. מעבר לזה, הוא אמר לג'ון לנון: "השירים שלכם לא אומרים כלום". בעקבות המפגש הזה, הביטלס עברו לכתוב טקסטים עמוקים ופילוסופיים יותר (כמו ב-Rubber Soul), ודילן בתמורה עבר לנגן עם כלים חשמליים. 3. "בריון השכונה" (Neighborhood Bully) דילן תמיד שמר על עמימות פוליטית, אבל ב-1983 הוא הוציא שיר יוצא דופן בשם "Neighborhood Bully". השיר הוא הגנה נלהבת ודי נדירה בהוליווד על מדינת ישראל. הוא מתאר עם שנרדף לאורך ההיסטוריה, שכולם מנסים להטיף לו מוסר בזמן שהוא רק מנסה לשרוד ב"שכונה" עוינת. זהו אחד הטקסטים הכי פרו-ישראליים שנכתבו על ידי אמן בסדר גודל כזה. 4. אמן רב-תחומי: הציור והברזל דילן הוא לא רק מוזיקאי וכותב. בעשורים האחרונים הוא הפך לאמן ויזואלי מוערך: ציור: הוא מציג בגלריות הנחשבות בעולם. הציורים שלו מתעדים את הנופים האמריקאיים והדרכים שבהן עבר. פיסול בברזל: תחביב מפתיע שלו הוא נפחות. הוא מעצב ומרתך שערי ברזל ענקיים מחלקים של מכונות ישנות וגרוטאות. הוא אמר פעם שהוא אוהב את הברזל כי הוא "חומר שלא משתנה". 5. המסתורין של פרס נובל כשדילן זכה בפרס נובל לספרות ב-2016, הוא התנהג בצורה הכי "דילנית" שיש: הוא לא ענה לטלפונים מהאקדמיה השוודית במשך שבועות. הוא לא הגיע לטקס קבלת הפרס (טען שיש לו "התחייבויות קודמות"). בסוף הוא שלח נאום מוקלט שבו השווה את כתיבת השירים שלו להומרוס ולמלחמות עתיקות. 6. חובב איגרוף מושבע דילן מעריץ איגרוף מושבע. הוא לא רק כתב את השיר המפורסם "Hurricane" על המתאגרף רובין קרטר שנכלא על לא עוול בכפו, אלא שהוא מחזיק בבעלותו מכון איגרוף פרטי בסנטה מוניקה ונהג להתאמן שם בקביעות גם בגיל מתקדם. עובדה קטנה ומוזרה: בשנות ה-80, דילן נהג להסתובב ברחובות לונדון כשהוא לבוש כמו הומלס (עם קפוצ'ון עמוק) כדי שאף אחד לא יזהה אותו. פעם אחת שוטרת צעירה אפילו עצרה אותו כי הוא נראה לה חשוד, והוא נאלץ לשכנע אותה שהוא אכן בוב דילן המפורסם. אחרי שקראתם על בוב דילן, הגיע הזמן לתמונות ולסרטונים עליו! הגענו לסיכום של האשכול. קודם כל, סליחה מראש שזה יצא כזה ארוך. נכון שביקשתי סליחה קודם, אבל אני מרגיש צורך לבקש שוב, כי בכל זאת – זה יצא ארוך. היה לי חשוב ליצור אשכול יפה ומושקע, גם בגלל התחרות וגם בזכותה. לגבי כל המשתתפים האחרים שמשתתפים בתחרות הזו – בהצלחה לכם! הטובים ביותר יזכו במה שמגיע להם. לגבי האשכול עצמו, השתדלתי מאוד לערוך אותו הכי טוב שיכולתי, אם זה מבחינת הצבעים ואם מבחינת התמונות. כמובן שיכולתי להוסיף עוד סרטונים, אבל הרגשתי שהאשכול מספיק ארוך, ובעיקר שמתי לכם סרטונים ארוכים כדי שתוכלו לשמוע כמה שיותר. בזמן האחרון אני נהנה להכין אשכולות (למרות שלפעמים אין לי כוח). לפי דעתי דיברנו מספיק על כל מיני יוצרים יהודים, ואני חושב שבחרתי אנשים מעניינים (למרות שיש כמובן עוד רבים). זהו הכול לאשכול הזה. מקווה שאהבתם ושנהניתם מהקריאה

תודה רבה לכולם על התגובות הנהדרות שלכם

תודה רבה לכולם על התגובות

עוד אשכול יפה שלך כול הכבוד

ואו מאוד מעניין כול הכבוד

שלום לכולם, מה שלומכם? מקווה שאתם מרגישים טוב. באשכול של היום, אנחנו נמשיך לדבר על מה שהתחלנו: יוצרים יהודים – כאלו שהם יהודים בעצמם או שאחד מבני משפחתם יהודי. היום נדבר על זמרת מדהימה, אחת הגדולות ביותר שהיו בסגנון שלה – איימי ויינהאוס. בואו נקרא קצת את קרות החיים של איימי ויינהאוס כדי להבין את איימי ויינהאוס, צריך להסתכל על מסלול חיים שהיה רכבת הרים של כישרון מתפרץ לצד פגיעות עמוקה. הנה ציר הזמן של חייה: הילדות והשורשים (1983–1999) איימי נולדה ב-14 בספטמבר 1983 בפרבר סאות'גייט שבלונדון, למשפחה יהודית ממעמד הביניים. הבית: אביה, מיץ', היה נהג מונית חובב ג'אז, ואמה, ג'ניס, הייתה רוקחת. המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מהבית – דודיה היו נגני ג'אז מקצועיים וסבתה, סינתיה, הייתה זמרת בעברה. המרדנות המוקדמת: כבר כילדה איימי הייתה דעתנית ומורדת. היא נשלחה לבית ספר לאמנויות הבמה, אך נזרקה ממנו בגיל 14 (השמועה אומרת שזה היה בגלל שעשתה עגיל באף, בניגוד לנהלים). הגיטרה הראשונה: בגיל 13 היא קיבלה את הגיטרה הראשונה שלה והחלה לכתוב שירים ולשיר במועדוני ג'אז קטנים. אלבום הבכורה: Frank (2003–2005) בגיל 19 בלבד, איימי הוציאה את אלבומה הראשון, "Frank" (על שם פרנק סינטרה). האלבום היה בסגנון ג'אז טהור יחסית והציג לעולם נערה עם קול של אישה מבוגרת ומנוסה. הוא זכה לשבחים מהמבקרים והיה מועמד לפרסי המרקורי, אך איימי עצמה לא הייתה מרוצה ממנו לגמרי והרגישה שחברת התקליטים התערבה לה מדי ביצירה. השיא העולמי: Back to Black (2006–2008) בתקופה זו איימי עברה שינוי תדמיתי קיצוני – היא אימצה את תסרוקת ה"כוורת", הקעקועים והאייליינר הכבד. ההשראה: האלבום נכתב בעקבות פרידה כואבת (זמנית) מבן זוגה, בלייק פילדר-סיביל. הוא שילב מוזיקת סול משנות ה-60 עם טקסטים מודרניים, חריפים וחשופים. ההצלחה: השיר "Rehab" הפך ללהיט ענק שבו היא שרה על סירובה להיכנס לגמילה – שיר שהפך לנבואה טראגית. הגראמי: ב-2008 היא זכתה ב-5 פרסי גראמי, אך לא יכלה להגיע לטקס בארה"ב בגלל בעיות בוויזה (שנבעו מהסתבכויות עם החוק) והופיעה בלוויין מלונדון. ההתדרדרות והסוף הטראגי (2009–2011) השנים האחרונות של איימי היו קשות מאוד. היא הפכה למטרה קבועה של צלמי הפפראצי, שתיעדו אותה ברגעיה השפלים ביותר. התמכרויות: היא נאבקה בהתמכרות קשה לסמים קשים ולאלכוהול, לצד הפרעות אכילה (בולימיה) ודיכאון. ההופעה האחרונה: ביוני 2011, בהופעה בבלגרד, היא נראתה מבולבלת, לא זכרה את המילים ולא הצליחה לשיר. סיבוב ההופעות בוטל מיד לאחר מכן. המוות: ב-23 ביולי 2011, היא נמצאה ללא רוח חיים בדירתה בקמדן טאון, לונדון. סיבת המוות נקבעה כהרעלת אלכוהול. המורשת לאחר מותה איימי השאירה אחריה חלל עצום. היא סללה את הדרך לזמרות בריטיות מצליחות אחרות כמו אדל ודאפי, שהחזירו את ה"סול" למרכז הבמה. אביה הקים את "קרן איימי ויינהאוס" המסייעת לבני נוער המתמודדים עם התמכרויות. עוד מידע מעניין על איימי ויינהאוס איימי ויינהאוס הייתה הרבה יותר מסתם זמרת; היא הייתה תופעה תרבותית. עם קול סול עמוק (קונטרה-אלט) שנשמע כאילו הגיע משנות ה-50, היא הצליחה לחבר בין ג'אז, סול, ורית'ם אנד בלוז למוזיקה מודרנית. הנה סקירה של הנקודות המרכזיות בקריירה ובחיים שלה: 1. הפריצה וההצלחה: "Back to Black" איימי פרצה לתודעה העולמית עם אלבומה השני, "Back to Black" (2006). האלבום, שהופק על ידי מארק רונסון, הפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר במאה ה-21. להיטים ענקיים: שירים כמו "Rehab", "You Know I'm No Good" ו-"Back to Black" הפכו להמנונים. הישג היסטורי: היא הייתה האישה הבריטית הראשונה שזכתה ב-5 פרסי גראמי בערב אחד (בשנת 2008). 2. הסגנון הייחודי איימי יצרה לעצמה מראה איקוני שהיה בלתי ניתן לבלבול: תסרוקת ה"כוורת" (Beehive): שיער מנופח לגובה רב. האייליינר העבה: סגנון "עיני חתול" שהפך לסימן ההיכר שלה. הקעקועים: סגנון אולד-סקול שהשלים מראה של כוכבת ג'אז מתקופה אחרת. 3. הקשר היהודי איימי הגיעה ממשפחה יהודית בלונדון והייתה גאה מאוד בשורשים שלה. למרות שלא הייתה שומרת מצוות, היא תמיד ציינה את החשיבות של המסורת המשפחתית והחגים היהודיים בבית. הסבתא שלה, שהייתה דמות מפתח בחייה, היא זו שעודדה אותה ללמוד בבית ספר לאמנויות. 4. הטרגדיה ומועדון ה-27 לצד ההצלחה המוזיקלית, חייה של איימי היו רצופים במאבקים קשים בהתמכרויות לסמים ואלכוהול, ובמערכות יחסים הרסניות. מותה: היא נפטרה מהרעלת אלכוהול ב-23 ביולי 2011, כשהיא בת 27 בלבד. המורשת: מותה בגיל זה צירף אותה ל"מועדון ה-27" המפורסם (לצד אמנים כמו ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין וקורט קוביין). "אני כותבת רק על דברים שקרו לי... דברים שאני לא יכולה פשוט לעבור עליהם. למזלי, אני הופכת אותם לשירים." (איימי ויינהאוס) השירים הכי מושמעים של איימי ויינהאוס השירים של איימי היו כמעט תמיד אוטוביוגרפיים – היא כתבה על הכאבים, ההתמכרויות והאהבות שלה בלי פילטרים. Rehab (2006): השיר המזוהה ביותר איתה. הוא נכתב אחרי שיחה עם אביה שבה הוא הציע לה ללכת לטיפול גמילה והיא ענתה: "No, No, No". השיר משלב קצב עליז של מוזיקת סול משנות ה-60 עם מילים טרגיות על סירוב לעזרה. הוא זיכה אותה ב-3 פרסי גראמי. Back to Black (2006): שיר הנושא של אלבומה השני. זהו שיר פרידה אפל ודרמטי שנכתב על בן זוגה בלייק שעזב אותה וחזר לאקסית שלו. המשפט "You go back to her and I go back to black" מתאר את הצלילה שלה לדיכאון. You Know I'm No Good: שיר שמציג את הצד ה"אנטי-גיבורה" שלה. היא שרה על חוסר נאמנות ועל ההרס העצמי שלה, בתוך עיבוד מוזיקלי מבריק של כלי נשיפה. Love Is a Losing Game: בלדה קצרה וחשופה שמתארת את האהבה כהימור שבו תמיד מפסידים. זהו אחד השירים המוערכים ביותר שלה מבחינה לירית, ואפילו ג'ורג' מייקל ציין שזה אחד השירים האהובים עליו בכל הזמנים. Valerie (2007): למעשה זהו קאבר ללהקת "The Zutons", אבל הביצוע של איימי יחד עם מארק רונסון הפך אותו ללהיט ענק שמושמע עד היום בכל מועדון ומסיבה. בואו נגלה איך איימי ויינהאוס השפיעה על האופנה איימי יצרה מראה שהיה שילוב של "פין-אפ" משנות ה-50, זמרת ג'אז משנות ה-40 ונערת רוק-אנ-רול מודרנית מקמדן טאון. תסרוקת ה"כוורת" (The Beehive): איימי החזירה לאופנה את התסרוקת המנופחת לגובה. ככל שמצבה הנפשי היה סוער יותר, כך התסרוקת הפכה גבוהה ופרועה יותר. המראה הזה השפיע על תצוגות אופנה של מעצבי על כמו קארל לגרפלד (שאנל), שהקדיש לה תצוגה שלמה ב-2007. האייליינר (The Winged Eyeliner): פס האייליינר השחור והעבה שלה הפך לטרנד עולמי. הוא לא היה "מושלם" או עדין, אלא מודגש ודרמטי, ושידר עוצמה לצד שבריריות. חולצות הפולו והלוק ה"בריטי": איימי שילבה שמלות רטרו עם נעלי בלרינה פשוטות וחולצות פולו (במיוחד של המותג Fred Perry). הקשר שלה עם המותג היה כה חזק, שהיא עיצבה עבורם קולקציה, והם ממשיכים להוציא פריטים בשיתוף פעולה עם הקרן שלה עד היום. קעקועי ה"אולד סקול": הקעקועים שלה (כמו הנערה בבגד הים או השם של סבתה) נראו כמו קעקועים של מלחים משנות ה-40. היא הפכה את המראה המקועקע לנשי וחשוף, בתקופה שבה זה היה פחות נפוץ בקרב זמרות פופ. הגענו לחלק של התמונות והסרטונים הגענו לחלק של סיכום האשכול. אני נהנה לעשות אשכולות; אין כמו לחפש רעיונות חדשים, למרות שזה לפעמים יכול לקחת זמן או להיות מעייף. זו אחלה דרך להעביר מידע. לגבי היוצרת הזו – אני נחשפתי אליה יחסית לא מזמן. יש כל מיני קולות במוזיקה, וזה מה שיפה בה לדעתי. תמיד כיף להעביר מידע, במיוחד על זמרים או יוצרים; כי עם כל הכבוד לזמרים הנוצרים או המוסלמים (ויש כאלו נחמדים מאוד לדעתי), כיף לדעת שגם לנו, היהודים, יש לא מעט שמות גדולים ולא פחות מפורסמים. מה שאני מנסה להעביר, במיוחד בסדרת האשכולות הזו על אמנים, יוצרים או מלחינים, זה: חברים, תהיו גאים במי שאתם! המוזיקה היא עניין משותף ומאחד, אבל עדיין כיף לדעת שהיו לנו יוצרים שיש פה אנשים שלא שמעו עליהם או הכירו אותם, ופתאום לאט-לאט הם מכירים. חברים, זה הכוח האמיתי של האשכול: להעביר מידע אחד לשני

מעניין מאוד תודה לך

אשכול נהדר נוסף שלך הייתי שמח אם היית מגדילה קצת את הכתב