לאוניד ספיבק

בהצלחה לכולם

שלום לכולם, מה שלומכם? אני מקווה שאתם מרגישים טוב לקראת סוף החודש, ובעיקר בגלל תחרות האשכולות הטובה והמעניינת בפורום. חשבתי היום להכין אשכול מיוחד שהוא גם מעניין: היום אנחנו נדבר על עוד שני זמרים יהודים – או שהם יהודים בעצמם, או שלמישהו ממשפחתם יש צד יהודי. לדעתי, אין כמו לדעת ולהכיר את האנשים הנפלאים שעומדים ועובדים קשה כדי שתהיה לנו מוזיקה יפה וטובה. באשכול הזה אנחנו נדבר על ברברה סטרייסנד, שהיא יהודייה, ועל בוב דילן, שנולד למשפחה יהודית ממוצא אשכנזי בעיקרה. אני מאוד מקווה שתיהנו בואו נתחיל להכיר את ברברה סטרייסנד ברברה סטרייסנד היא סיפור קלאסי של "סינדרלה מברוקלין" שהצליחה בזכות כישרון גולמי וכוח רצון פלדה. הנה ציר הזמן של חייה ופעילותה: השנים הראשונות: ילדות בברוקלין 1942: נולדה ב-24 באפריל בברוקלין, ניו יורק, למשפחה יהודית. אביה, עמנואל, נפטר כשהייתה בת שנה וחצי בלבד – אירוע שהשפיע עמוקות על חייה. שנות ה-50: היא למדה בתיכון "ארסמוס הול" (שם שרה במקהלה עם ניל דיימונד). למרות חלומותיה להיות שחקנית, אמה לא עודדה אותה בטענה שהיא "לא מספיק יפה" למקצוע. שנות ה-60: הפריצה הגדולה 1960: היא החלה לשיר במועדוני גייז בגריניץ' וילג' וצברה קהל מעריצים נאמן בזכות הקול הייחודי וההומור שלה. 1962: הופעת בכורה בברודוויי במחזמר I Can Get It for You Wholesale. היא גנבה את ההצגה וזכתה למועמדות לפרס הטוני הראשון שלה. 1963: אלבומה הראשון, The Barbra Streisand Album, יצא לאור וזכה בשני פרסי גראמי (כולל "אלבום השנה"). 1964: כיכבה במחזמר "מצחיקונת" (Funny Girl) בברודוויי בתפקיד פאני ברייס – התפקיד שהפך אותה לכוכבת-על בינלאומית. 1968: הופעת הבכורה הקולנועית שלה בגרסה הקולנועית של "מצחיקונת", עליה זכתה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. שנות ה-70 וה-80: שליטה מוחלטת 1973: כיכבה בסרט "כך היינו" (The Way We Were) לצד רוברט רדפורד. שיר הנושא הפך לאחד המזוהים איתה ביותר. 1976: הפיקה וכיכבה בגרסה המחודשת של "כוכב נולד". היא זכתה באוסקר שני על הלחנת השיר "Evergreen" – האישה הראשונה בהיסטוריה שזכתה באוסקר על הלחנה. 1983: הפיקה, ביימה, כתבה ושיחקה בסרט "ינטל". למרות שהאקדמיה התעלמה ממנה בקטגוריית הבימוי, הסרט היה הצלחה אדירה והיא הפכה לאישה הראשונה שזוכה בגלובוס הזהב כבמאית. שנות ה-90 ועד היום: מורשת ופילנתרופיה 1991: ביימה וכיכבה ב**"נסיך הגאות והשפל"**, שהיה מועמד ל-7 פרסי אוסקר. 2000 ואילך: סטרייסנד התמקדה יותר בהופעות חיות (ששברו שיאי מכירות), באקטיביזם פוליטי ובפילנתרופיה דרך "קרן סטרייסנד". 2023: הוציאה לאור את האוטוביוגרפיה המקיפה שלה, "My Name Is Barbra", ספר עב-כרס שסוקר את כל תחנות חייה בקולה ובסגנונה הייחודי. חייים אישיים נישואים: הייתה נשואה לשחקן אליוט גולד (1963–1971), ממנו נולד בנה היחיד, ג'ייסון גולד. מאז 1998 היא נשואה לשחקן ג'יימס ברולין. יהדות: לאורך כל הקריירה, סטרייסנד שמרה על זהותה היהודית בגאווה, הן בבחירת התפקידים שלה (ינטל, פאני ברייס) והן בתרומותיה הרבות למוסדות יהודיים ולישראל בואו נשמע עוד על ברברה ברברה סטרייסנד היא הרבה יותר מזמרת או שחקנית – היא אייקון תרבותי חד-פעמי, אישה ששינתה את פני עולם הבידור ושברה כל תקרת זכוכית אפשרית (ועשתה זאת עם המון סטייל ואופי). הנה כמה דברים שחשוב לדעת על ה"פני" של עולם הבידור: 1. המועדון האקסקלוסיבי: EGOT סטרייסנד היא אחת הבודדות בהיסטוריה שמחזיקה בתואר EGOT – כלומר, היא זכתה בכל ארבעת הפרסים המרכזיים של תעשיית הבידור האמריקאית: Emmy (טלוויזיה) Grammy (מוזיקה) Oscar (קולנוע) Tony (תיאטרון - פרס כבוד) 2. הקול והמוזיקה הקול של ברברה נחשב לאחד הקולות הגדולים והמזוהים ביותר במאה ה-20. היא התחילה במועדוני לילה בניו יורק ובמהרה הפכה למכונת להיטים. היא מחזיקה בשיא של אלבומי "מקום ראשון" במצעדים לאורך חמישה עשורים רצופים. בין להיטיה הגדולים: "The Way We Were", "Woman in Love", ו-"People". 3. הקריירה הקולנועית והפריצה היא פרצה לתודעה העולמית בסרט "מצחיקונת" (Funny Girl) משנת 1968, עליו זכתה באוסקר הראשון שלה. היא גילמה את פאני ברייס, תפקיד שהפך למזוהה איתה ביותר בגלל השילוב של הומור עצמי, פגיעות וקול ענק. סרטים בולטים נוספים: "כך היינו": דרמה רומנטית בלתי נשכחת לצד רוברט רדפורד. "כוכב נולד" (1976): עליו זכתה באוסקר שני (על כתיבת השיר "Evergreen"). "ינטל": פרויקט חייה, בו היא לא רק שיחקה אלא גם ביימה והפיקה – מה שהפך אותה לאישה הראשונה שזכתה בגלובוס הזהב על בימוי. 4. אישיות פורצת דרך ברברה מעולם לא התנצלה על מי שהיא. בתחילת הדרך לחצו עליה לשנות את המראה שלה (ובמיוחד את האף המפורסם שלה) כדי להתאים לסטנדרט היופי של הוליווד, אך היא סירבה בתוקף והוכיחה שכישרון וכריזמה חזקים מכל תבנית. היא ידועה גם כפעילה פוליטית חריפה, תומכת במפלגה הדמוקרטית ופילנתרופית שתורמת רבות למחקר רפואי (במיוחד לבריאות הלב אצל נשים) ולזכויות אדם. עובדת בונוס: המושג "אפקט סטרייסנד" קרוי על שמה. זהו מונח אינטרנטי שמתאר מצב שבו ניסיון להסתיר או להסיר מידע מסוים (היא ניסתה לתבוע צלם שצילם את ביתה מהאוויר) גורם דווקא לחשיפה רבה הרבה יותר של אותו המידע. לברברה יש קשר מיוחד אם העם שלנו הקשר של ברברה סטרייסנד עם ישראל ועם הזהות היהודית שלה הוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר בקריירה שלה. בניגוד לכוכבים רבים בתקופתה ששינו את שמם או הסתירו את מוצאם כדי "להשתלב" בהוליווד, סטרייסנד תמיד הציבה את יהדותה בחזית. הנה הנקודות המרכזיות בקשר המיוחד הזה: 1. גאווה יהודית על המסך סטרייסנד הביאה את הדמות היהודית למרכז הבמה ההוליוודית בצורה חסרת תקדים: "מצחיקונת" ו"ינטל": היא גילמה דמויות יהודיות חזקות, חכמות ומורכבות. בסרט "ינטל" (1983), היא לא רק שיחקה אלא גם ביימה והפיקה סיפור שעוסק כולו בלימוד תורה וזהות יהודית – צעד שנחשב אז לסיכון מסחרי אדיר, אך הפך להצלחה כבירה. סירוב לשינוי המראה: היא סירבה לעבור ניתוח פלסטי באפה או לשנות את שמה (היא רק הורידה 'a' אחת משמה המקורי, Barbara), ובכך הפכה למודל לחיקוי עבור דורות של נשים יהודיות. 2. תמיכה ופילנתרופיה סטרייסנד תרמה לאורך השנים מיליוני דולרים למוסדות בישראל: האוניברסיטה העברית: היא הקימה את "מרכז ברברה סטרייסנד למדעי היהדות" בקמפוס הר הצופים. בשנת 2013 היא אף קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה. תמיכה בחיילי צה"ל: היא הופיעה והשתתפה באירועי התרמה של ארגון ה-FIDF (ידידי צה"ל בארה"ב), וגייסה סכומי עתק לרווחת החיילים. 3. ביקורים ואירועים היסטוריים חגיגות ה-30 למדינה (1978): אחד הרגעים המפורסמים ביותר היה כשהיא שרה את "התקווה" בשידור חי בטלוויזיה האמריקאית במסגרת משדר מיוחד לכבוד יום העצמאות ה-30 של ישראל. בסיום השיר היא שוחחה בשידור חי עם גולדה מאיר – רגע שנחשב לאייקוני בתולדות הקשר בין יהדות ארה"ב לישראל. ביקור ב-2013: היא הגיעה לישראל לרגל חגיגות יום ההולדת ה-90 של הנשיא שמעון פרס (שהיה חבר קרוב שלה). במהלך הביקור היא קיימה שתי הופעות ענק באצטדיון בלומפילד – הופעותיה הראשונות והיחידות בישראל, שזכו להתרגשות עצומה. 4. הקשר הרגשי והפוליטי סטרייסנד תמיד הגדירה את עצמה כציונית ואוהבת ישראל, גם אם לעיתים הביעה ביקורת פוליטית (כחלק מהשקפת עולמה הליברלית). היא תמיד הדגישה שישראל היא הבית של העם היהודי ושיש לה קשר נפשי עמוק למדינה. "אני גאה במוצא שלי, ואני גאה להיות יהודייה. ישראל היא מקום של תקווה עבור כולנו." (מתוך נאומה באוניברסיטה העברית). הגענו לחלק האמנותי! בחלק של ברברה סטרייסנד: תמונות וסרטונים. קריאה וצפייה מהנה חברים יקרים, אני יודע – האשכול הזה יצא ארוך, אבל בכל זאת בא לי להשקיע ולעשות אותו הכי טוב שאפשר! אז בואו נעבור לזמר הבא, ונתחיל לדבר על בוב דילן בוב דילן הוא כנראה הדמות המשפיעה ביותר במוזיקה הפופולרית של המאה ה-20. הוא לא רק זמר, אלא משורר, נביא תרבותי, ומי ששינה את הדרך שבה כותבים שירים. הנה התחנות המרכזיות בחייו של ה"טרובדור": 1. השנים הראשונות: ממינסוטה לניו יורק 1941: נולד בשם רוברט אלן צימרמן בדלוּת', מינסוטה, למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. 1961: נשר מהאוניברסיטה ועבר לניו יורק עם מטרה אחת: לפגוש את אלילו, זמר הפולק וודי גאת'רי. הוא החל להופיע במועדונים הקטנים של הגריניץ' וילג' ואימץ את השם "בוב דילן" (ככל הנראה בהשראת המשורר דילן תומאס). 2. "קולו של דור" (שנות ה-60 המוקדמות) 1962-1963: הוציא את אלבומיו הראשונים. השיר "Blowin' in the Wind" הפך להמנון של התנועה לזכויות האזרח והתנועה נגד המלחמה. דילן הפך למנהיג לא רשמי של דור ה"סיקסטיז", למרות שהוא עצמו שנא את התווית הזו וטען שהוא "רק זמר שירים". 3. הבגידה הגדולה: המעבר לחשמלי 1965: באחד הרגעים הדרמטיים בתולדות הרוק, דילן עלה לבמה בפסטיבל הפולק של ניופורט עם גיטרה חשמלית. מעריצי הפולק השמרנים קראו לו "יהודה איש קריות" וראו בכך בגידה, אך זה היה הרגע שבו נולד הפולק-רוק. בתקופה זו הוציא יצירות מופת כמו "Like a Rolling Stone" – שיר של 6 דקות ששבר את כל חוקי הרדיו של אז. 4. התאונה וההתכנסות (שנות ה-70) 1966: לאחר תאונת אופנוע מסתורית, הוא נעלם מעין הציבור למספר שנים. 1975: הוציא את האלבום "Blood on the Tracks", שנחשב לאחד מאלבומי הפרידה (מגרושתו שרה) הכואבים והיפים ביותר שנכתבו. באותה שנה יצא למסע ההופעות המפורסם "Rolling Thunder Revue". 5. המהפך הדתי (סוף שנות ה-70) בסוף שנות ה-70 דילן הפתיע את העולם כשהפך לנוצרי אדוק והוציא סדרה של אלבומי גוספל. מאוחר יותר הוא חזר להתקרב לשורשיו היהודיים (נראה לא פעם באירועי חב"ד), ומאז הוא שומר על עמימות בנוגע לאמונתו הדתית. 6. פרס נובל וה"טור הבלתי נגמר" 1988 ועד היום: דילן נמצא בסיבוב הופעות רצוף שנקרא "The Never Ending Tour". הוא מופיע כמעט 100 פעמים בשנה ברחבי העולם. 2016: רגע היסטורי – בוב דילן הופך למוזיקאי הראשון בהיסטוריה שזוכה בפרס נובל לספרות על "יצירת ביטויים פואטיים חדשים במסורת השירה האמריקאית הגדולה". הקשר היהודי והישראלי דילן ביקר בישראל מספר פעמים (הופעות ב-1987, 1993 וב-2011). למרות שמעולם לא היה "דובר" רשמי, הוא כתב שירים עם זיקה לזהות היהודית שלו (כמו "Neighborhood Bully" שנחשב למגן על ישראל). בנו, ג'ייקוב דילן, הוא סולן להקת ה-Wallflowers. ציטוט מפורסם: "אדם הוא מצליח אם הוא קם בבוקר והולך לישון בלילה, ובאמצע הוא עושה את מה שהוא רוצה לעשות." עוד דברים מעניינים על בוב דילן בוב דילן הוא דמות מלאה בסתירות, מסתורין וסיפורים כמעט דמיוניים. הנה כמה צדדים פחות מוכרים ומרתקים באישיות שלו: 1. השקרן הפתולוגי (במובן האמנותי) בתחילת דרכו בניו יורק, דילן המציא לעצמו ביוגרפיות שלמות. הוא סיפר לעיתונאים שהוא יתום, שהוא ברח מהבית והצטרף לקרקס, ושהוא נדד ברחבי ארה"ב ברכבות משא. למה? הוא רצה לבנות לעצמו דמות של "טרובדור מסתורי" מהפולקלור האמריקאי, במקום להודות שהוא פשוט בחור יהודי ממעמד הבינוני ממינסוטה. 2. הקשר עם הביטלס (והקנאביס) דילן הוא האיש שאחראי לאחד המהפכים הגדולים בתולדות המוזיקה. ב-1964, הוא נפגש עם חברי להקת הביטלס במלון בניו יורק. לפי הסיפור המפורסם, דילן היה זה שהכיר להם לראשונה את המריחואנה. מעבר לזה, הוא אמר לג'ון לנון: "השירים שלכם לא אומרים כלום". בעקבות המפגש הזה, הביטלס עברו לכתוב טקסטים עמוקים ופילוסופיים יותר (כמו ב-Rubber Soul), ודילן בתמורה עבר לנגן עם כלים חשמליים. 3. "בריון השכונה" (Neighborhood Bully) דילן תמיד שמר על עמימות פוליטית, אבל ב-1983 הוא הוציא שיר יוצא דופן בשם "Neighborhood Bully". השיר הוא הגנה נלהבת ודי נדירה בהוליווד על מדינת ישראל. הוא מתאר עם שנרדף לאורך ההיסטוריה, שכולם מנסים להטיף לו מוסר בזמן שהוא רק מנסה לשרוד ב"שכונה" עוינת. זהו אחד הטקסטים הכי פרו-ישראליים שנכתבו על ידי אמן בסדר גודל כזה. 4. אמן רב-תחומי: הציור והברזל דילן הוא לא רק מוזיקאי וכותב. בעשורים האחרונים הוא הפך לאמן ויזואלי מוערך: ציור: הוא מציג בגלריות הנחשבות בעולם. הציורים שלו מתעדים את הנופים האמריקאיים והדרכים שבהן עבר. פיסול בברזל: תחביב מפתיע שלו הוא נפחות. הוא מעצב ומרתך שערי ברזל ענקיים מחלקים של מכונות ישנות וגרוטאות. הוא אמר פעם שהוא אוהב את הברזל כי הוא "חומר שלא משתנה". 5. המסתורין של פרס נובל כשדילן זכה בפרס נובל לספרות ב-2016, הוא התנהג בצורה הכי "דילנית" שיש: הוא לא ענה לטלפונים מהאקדמיה השוודית במשך שבועות. הוא לא הגיע לטקס קבלת הפרס (טען שיש לו "התחייבויות קודמות"). בסוף הוא שלח נאום מוקלט שבו השווה את כתיבת השירים שלו להומרוס ולמלחמות עתיקות. 6. חובב איגרוף מושבע דילן מעריץ איגרוף מושבע. הוא לא רק כתב את השיר המפורסם "Hurricane" על המתאגרף רובין קרטר שנכלא על לא עוול בכפו, אלא שהוא מחזיק בבעלותו מכון איגרוף פרטי בסנטה מוניקה ונהג להתאמן שם בקביעות גם בגיל מתקדם. עובדה קטנה ומוזרה: בשנות ה-80, דילן נהג להסתובב ברחובות לונדון כשהוא לבוש כמו הומלס (עם קפוצ'ון עמוק) כדי שאף אחד לא יזהה אותו. פעם אחת שוטרת צעירה אפילו עצרה אותו כי הוא נראה לה חשוד, והוא נאלץ לשכנע אותה שהוא אכן בוב דילן המפורסם. אחרי שקראתם על בוב דילן, הגיע הזמן לתמונות ולסרטונים עליו! הגענו לסיכום של האשכול. קודם כל, סליחה מראש שזה יצא כזה ארוך. נכון שביקשתי סליחה קודם, אבל אני מרגיש צורך לבקש שוב, כי בכל זאת – זה יצא ארוך. היה לי חשוב ליצור אשכול יפה ומושקע, גם בגלל התחרות וגם בזכותה. לגבי כל המשתתפים האחרים שמשתתפים בתחרות הזו – בהצלחה לכם! הטובים ביותר יזכו במה שמגיע להם. לגבי האשכול עצמו, השתדלתי מאוד לערוך אותו הכי טוב שיכולתי, אם זה מבחינת הצבעים ואם מבחינת התמונות. כמובן שיכולתי להוסיף עוד סרטונים, אבל הרגשתי שהאשכול מספיק ארוך, ובעיקר שמתי לכם סרטונים ארוכים כדי שתוכלו לשמוע כמה שיותר. בזמן האחרון אני נהנה להכין אשכולות (למרות שלפעמים אין לי כוח). לפי דעתי דיברנו מספיק על כל מיני יוצרים יהודים, ואני חושב שבחרתי אנשים מעניינים (למרות שיש כמובן עוד רבים). זהו הכול לאשכול הזה. מקווה שאהבתם ושנהניתם מהקריאה

תודה רבה לכולם על התגובות הנהדרות שלכם

תודה רבה לכולם על התגובות

עוד אשכול יפה שלך כול הכבוד

ואו מאוד מעניין כול הכבוד

שלום לכולם, מה שלומכם? מקווה שאתם מרגישים טוב. באשכול של היום, אנחנו נמשיך לדבר על מה שהתחלנו: יוצרים יהודים – כאלו שהם יהודים בעצמם או שאחד מבני משפחתם יהודי. היום נדבר על זמרת מדהימה, אחת הגדולות ביותר שהיו בסגנון שלה – איימי ויינהאוס. בואו נקרא קצת את קרות החיים של איימי ויינהאוס כדי להבין את איימי ויינהאוס, צריך להסתכל על מסלול חיים שהיה רכבת הרים של כישרון מתפרץ לצד פגיעות עמוקה. הנה ציר הזמן של חייה: הילדות והשורשים (1983–1999) איימי נולדה ב-14 בספטמבר 1983 בפרבר סאות'גייט שבלונדון, למשפחה יהודית ממעמד הביניים. הבית: אביה, מיץ', היה נהג מונית חובב ג'אז, ואמה, ג'ניס, הייתה רוקחת. המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מהבית – דודיה היו נגני ג'אז מקצועיים וסבתה, סינתיה, הייתה זמרת בעברה. המרדנות המוקדמת: כבר כילדה איימי הייתה דעתנית ומורדת. היא נשלחה לבית ספר לאמנויות הבמה, אך נזרקה ממנו בגיל 14 (השמועה אומרת שזה היה בגלל שעשתה עגיל באף, בניגוד לנהלים). הגיטרה הראשונה: בגיל 13 היא קיבלה את הגיטרה הראשונה שלה והחלה לכתוב שירים ולשיר במועדוני ג'אז קטנים. אלבום הבכורה: Frank (2003–2005) בגיל 19 בלבד, איימי הוציאה את אלבומה הראשון, "Frank" (על שם פרנק סינטרה). האלבום היה בסגנון ג'אז טהור יחסית והציג לעולם נערה עם קול של אישה מבוגרת ומנוסה. הוא זכה לשבחים מהמבקרים והיה מועמד לפרסי המרקורי, אך איימי עצמה לא הייתה מרוצה ממנו לגמרי והרגישה שחברת התקליטים התערבה לה מדי ביצירה. השיא העולמי: Back to Black (2006–2008) בתקופה זו איימי עברה שינוי תדמיתי קיצוני – היא אימצה את תסרוקת ה"כוורת", הקעקועים והאייליינר הכבד. ההשראה: האלבום נכתב בעקבות פרידה כואבת (זמנית) מבן זוגה, בלייק פילדר-סיביל. הוא שילב מוזיקת סול משנות ה-60 עם טקסטים מודרניים, חריפים וחשופים. ההצלחה: השיר "Rehab" הפך ללהיט ענק שבו היא שרה על סירובה להיכנס לגמילה – שיר שהפך לנבואה טראגית. הגראמי: ב-2008 היא זכתה ב-5 פרסי גראמי, אך לא יכלה להגיע לטקס בארה"ב בגלל בעיות בוויזה (שנבעו מהסתבכויות עם החוק) והופיעה בלוויין מלונדון. ההתדרדרות והסוף הטראגי (2009–2011) השנים האחרונות של איימי היו קשות מאוד. היא הפכה למטרה קבועה של צלמי הפפראצי, שתיעדו אותה ברגעיה השפלים ביותר. התמכרויות: היא נאבקה בהתמכרות קשה לסמים קשים ולאלכוהול, לצד הפרעות אכילה (בולימיה) ודיכאון. ההופעה האחרונה: ביוני 2011, בהופעה בבלגרד, היא נראתה מבולבלת, לא זכרה את המילים ולא הצליחה לשיר. סיבוב ההופעות בוטל מיד לאחר מכן. המוות: ב-23 ביולי 2011, היא נמצאה ללא רוח חיים בדירתה בקמדן טאון, לונדון. סיבת המוות נקבעה כהרעלת אלכוהול. המורשת לאחר מותה איימי השאירה אחריה חלל עצום. היא סללה את הדרך לזמרות בריטיות מצליחות אחרות כמו אדל ודאפי, שהחזירו את ה"סול" למרכז הבמה. אביה הקים את "קרן איימי ויינהאוס" המסייעת לבני נוער המתמודדים עם התמכרויות. עוד מידע מעניין על איימי ויינהאוס איימי ויינהאוס הייתה הרבה יותר מסתם זמרת; היא הייתה תופעה תרבותית. עם קול סול עמוק (קונטרה-אלט) שנשמע כאילו הגיע משנות ה-50, היא הצליחה לחבר בין ג'אז, סול, ורית'ם אנד בלוז למוזיקה מודרנית. הנה סקירה של הנקודות המרכזיות בקריירה ובחיים שלה: 1. הפריצה וההצלחה: "Back to Black" איימי פרצה לתודעה העולמית עם אלבומה השני, "Back to Black" (2006). האלבום, שהופק על ידי מארק רונסון, הפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר במאה ה-21. להיטים ענקיים: שירים כמו "Rehab", "You Know I'm No Good" ו-"Back to Black" הפכו להמנונים. הישג היסטורי: היא הייתה האישה הבריטית הראשונה שזכתה ב-5 פרסי גראמי בערב אחד (בשנת 2008). 2. הסגנון הייחודי איימי יצרה לעצמה מראה איקוני שהיה בלתי ניתן לבלבול: תסרוקת ה"כוורת" (Beehive): שיער מנופח לגובה רב. האייליינר העבה: סגנון "עיני חתול" שהפך לסימן ההיכר שלה. הקעקועים: סגנון אולד-סקול שהשלים מראה של כוכבת ג'אז מתקופה אחרת. 3. הקשר היהודי איימי הגיעה ממשפחה יהודית בלונדון והייתה גאה מאוד בשורשים שלה. למרות שלא הייתה שומרת מצוות, היא תמיד ציינה את החשיבות של המסורת המשפחתית והחגים היהודיים בבית. הסבתא שלה, שהייתה דמות מפתח בחייה, היא זו שעודדה אותה ללמוד בבית ספר לאמנויות. 4. הטרגדיה ומועדון ה-27 לצד ההצלחה המוזיקלית, חייה של איימי היו רצופים במאבקים קשים בהתמכרויות לסמים ואלכוהול, ובמערכות יחסים הרסניות. מותה: היא נפטרה מהרעלת אלכוהול ב-23 ביולי 2011, כשהיא בת 27 בלבד. המורשת: מותה בגיל זה צירף אותה ל"מועדון ה-27" המפורסם (לצד אמנים כמו ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין וקורט קוביין). "אני כותבת רק על דברים שקרו לי... דברים שאני לא יכולה פשוט לעבור עליהם. למזלי, אני הופכת אותם לשירים." (איימי ויינהאוס) השירים הכי מושמעים של איימי ויינהאוס השירים של איימי היו כמעט תמיד אוטוביוגרפיים – היא כתבה על הכאבים, ההתמכרויות והאהבות שלה בלי פילטרים. Rehab (2006): השיר המזוהה ביותר איתה. הוא נכתב אחרי שיחה עם אביה שבה הוא הציע לה ללכת לטיפול גמילה והיא ענתה: "No, No, No". השיר משלב קצב עליז של מוזיקת סול משנות ה-60 עם מילים טרגיות על סירוב לעזרה. הוא זיכה אותה ב-3 פרסי גראמי. Back to Black (2006): שיר הנושא של אלבומה השני. זהו שיר פרידה אפל ודרמטי שנכתב על בן זוגה בלייק שעזב אותה וחזר לאקסית שלו. המשפט "You go back to her and I go back to black" מתאר את הצלילה שלה לדיכאון. You Know I'm No Good: שיר שמציג את הצד ה"אנטי-גיבורה" שלה. היא שרה על חוסר נאמנות ועל ההרס העצמי שלה, בתוך עיבוד מוזיקלי מבריק של כלי נשיפה. Love Is a Losing Game: בלדה קצרה וחשופה שמתארת את האהבה כהימור שבו תמיד מפסידים. זהו אחד השירים המוערכים ביותר שלה מבחינה לירית, ואפילו ג'ורג' מייקל ציין שזה אחד השירים האהובים עליו בכל הזמנים. Valerie (2007): למעשה זהו קאבר ללהקת "The Zutons", אבל הביצוע של איימי יחד עם מארק רונסון הפך אותו ללהיט ענק שמושמע עד היום בכל מועדון ומסיבה. בואו נגלה איך איימי ויינהאוס השפיעה על האופנה איימי יצרה מראה שהיה שילוב של "פין-אפ" משנות ה-50, זמרת ג'אז משנות ה-40 ונערת רוק-אנ-רול מודרנית מקמדן טאון. תסרוקת ה"כוורת" (The Beehive): איימי החזירה לאופנה את התסרוקת המנופחת לגובה. ככל שמצבה הנפשי היה סוער יותר, כך התסרוקת הפכה גבוהה ופרועה יותר. המראה הזה השפיע על תצוגות אופנה של מעצבי על כמו קארל לגרפלד (שאנל), שהקדיש לה תצוגה שלמה ב-2007. האייליינר (The Winged Eyeliner): פס האייליינר השחור והעבה שלה הפך לטרנד עולמי. הוא לא היה "מושלם" או עדין, אלא מודגש ודרמטי, ושידר עוצמה לצד שבריריות. חולצות הפולו והלוק ה"בריטי": איימי שילבה שמלות רטרו עם נעלי בלרינה פשוטות וחולצות פולו (במיוחד של המותג Fred Perry). הקשר שלה עם המותג היה כה חזק, שהיא עיצבה עבורם קולקציה, והם ממשיכים להוציא פריטים בשיתוף פעולה עם הקרן שלה עד היום. קעקועי ה"אולד סקול": הקעקועים שלה (כמו הנערה בבגד הים או השם של סבתה) נראו כמו קעקועים של מלחים משנות ה-40. היא הפכה את המראה המקועקע לנשי וחשוף, בתקופה שבה זה היה פחות נפוץ בקרב זמרות פופ. הגענו לחלק של התמונות והסרטונים הגענו לחלק של סיכום האשכול. אני נהנה לעשות אשכולות; אין כמו לחפש רעיונות חדשים, למרות שזה לפעמים יכול לקחת זמן או להיות מעייף. זו אחלה דרך להעביר מידע. לגבי היוצרת הזו – אני נחשפתי אליה יחסית לא מזמן. יש כל מיני קולות במוזיקה, וזה מה שיפה בה לדעתי. תמיד כיף להעביר מידע, במיוחד על זמרים או יוצרים; כי עם כל הכבוד לזמרים הנוצרים או המוסלמים (ויש כאלו נחמדים מאוד לדעתי), כיף לדעת שגם לנו, היהודים, יש לא מעט שמות גדולים ולא פחות מפורסמים. מה שאני מנסה להעביר, במיוחד בסדרת האשכולות הזו על אמנים, יוצרים או מלחינים, זה: חברים, תהיו גאים במי שאתם! המוזיקה היא עניין משותף ומאחד, אבל עדיין כיף לדעת שהיו לנו יוצרים שיש פה אנשים שלא שמעו עליהם או הכירו אותם, ופתאום לאט-לאט הם מכירים. חברים, זה הכוח האמיתי של האשכול: להעביר מידע אחד לשני

מעניין מאוד תודה לך

אשכול נהדר נוסף שלך הייתי שמח אם היית מגדילה קצת את הכתב

קודם כל אשכול יפה ומיוחד בתור אחד שהיה במצב הזה לפני כמה שנים אני עשיתי שירות לאומי ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות חשבתי אולי כדי לי לבחור גם בדברים אבל בסוף בחרתי לחזור הביתה ותיראה אותי עכשיו 5 ימים בשבוע עובד בעבודה טובה ונחמדה עוזר להורים דוד ועוד כול מיני דברים בכול דרך שתבחר אני מאחל לך בהצלחה

שלום לכולם, מקווה ששלומכם טוב. באשכולות הקרובים אנחנו נדבר על כל מיני זמרים מפורסמים שהם יהודים; יש כל מיני כאלו שהם יהודים, או שההורים שלהם חצי יהודים. חשבתי שבשביל ההתחלה נדבר על מי שלדעתי הוא בין היוצרים המפורסמים ביותר שהיו בזמנו – לאונרד כהן. הוא כתב כל מיני שירים מפורסמים, ומה שכל כך מיוחד בהם הוא השילוב של מוטיבים מהמקורות היהודיים. סתם לידע כללי, בין השירים הכי יפים לדעתי שהוא כתב (והכי מפורסמים שלו), נמצא השיר "הללויה" (Hallelujah) – שיר נורא יפה לדעתי. בואו נתחיל להבין: מי זה לאונרד כהן, ולמה הוא כזה מעניין? 1. השורשים המשפחתיים כהן נולד במונטריאול, קנדה, למשפחה יהודית מיוחסת מאוד. סבו מצד אביו היה הנשיא המייסד של הקונגרס היהודי הקנדי, וסבו מצד אמו היה רב ומחבר ספרי הלכה (הרב שלמה קליניצקי). השם "כהן" עצמו העיד על הייחוס שלו, והוא תמיד ראה בעצמו "כהן" – כזה שמגיש מנחה ומברך את הקהל דרך שיריו. 2. הטקסטים כשילוב של תפילה ושירה רבים משיריו המפורסמים ביותר הם למעשה עיבודים למקורות יהודיים: "Who by Fire": השיר מבוסס כמעט מילה במילה על הפיוט "ונתנה תוקף" שנאמר ביום כיפור ("מי באש ומי במים"). "Hallelujah": השיר שואב השראה מסיפורי התנ"ך – דוד המלך המנגן לפני אלוהים, וחטאו עם בת שבע ("ראית אותה רוחצת על הגג"). "Story of Isaac": שיר שמנתח את נקודת המבט של יצחק בסיפור העקידה. 3. הביקור במלחמת יום כיפור (1973) זהו אחד הרגעים המרתקים בקריירה שלו. כשהתפרצה המלחמה בארץ, כהן הגיע לישראל כדי להתנדב בקיבוץ. בסופו של דבר הוא ירד לסיני והופיע מול חיילים בקו האש. החוויה הזו טלטלה אותו והולידה את השיר "Lover Lover Lover", שנכתב עבור החיילים הישראלים והמצרים כאחד. 4. האלבום האחרון וה"הנני" זמן קצר לפני מותו, הוציא כהן את האלבום You Want It Darker. בשיר הנושא, הוא משתמש במילה העברית "הנני" – המילה שאמר אברהם לאלוהים בעקידה. בצעד מרגש, הוא שילב בשיר את מקהלת בית הכנסת שבו התפלל בילדותו ואת החזן גדעון זלרמאייר. זו הייתה הפרידה שלו מהעולם – חזרה לשורשים הכי עמוקים שלו. השירים שלאונרד כהן רשם לאומנים אחרים הם 1. Suzanne (סוזן) זהו השיר שפרץ לו את הדרך. הראשונה שהקליטה אותו והפכה אותו ללהיט הייתה ג'ודי קולינס בשנת 1966. היא הייתה זו שגילתה את הכישרון שלו לעולם, עוד לפני שהוא עצמו העז לשיר. 2. Hallelujah (הללויה) למרות שכהן כתב וביצע אותו במקור, הוא כמעט נשכח. מי שהפכו אותו ליצירת מופת עולמית היו: ג'ון קייל: שהיה הראשון לעשות לו גרסת כיסוי מפורסמת. ג'ף באקלי: שהביצוע שלו נחשב לאחד השירים המושמעים ביותר בהיסטוריה. 3. First We Take Manhattan השיר הזה נכתב והוקלט במקור על ידי ג'ניפר וורנס (Jennifer Warnes) בשנת 1986, באלבום מחווה שלם שהיא הקדישה לשיריו. רק שנתיים לאחר מכן, כהן הוציא גרסה משלו. 4. Bird on the Wire (ציפור על תיל) זהו אחד השירים האהובים ביותר על מוזיקאים אחרים. אמנים ענקים ביצעו אותו והפכו אותו לחלק מהרפרטואר שלהם, ביניהם: ג'וני קאש. ג'ו קוקר. ווילי נלסון. 5. Song of Bernadette זהו שיר שכהן כתב יחד עם ג'ניפר וורנס וביל אליוט. וורנס היא זו שביצעה אותו והפכה אותו למפורסם מאוד בארצות הברית. נקודה מעניינת: לאונרד כהן היה ידוע כפרפקציוניסט קיצוני. הוא היה מסוגל לשבת בחדר מלון בתחתונים ולכתוב 80 בתים לשיר אחד (כמו שעשה עם "הללויה"), עד שזיקק מתוכם את הבתים המושלמים. אחרי שדיברנו על לאונרד כהן, אני חושב שהגיע הזמן לראות תמונות שלו ואפילו לשמוע קצת שירים שלו. עוד אשכול הסתיים, מקווה שאתם אהבתם את האשכול. אני חושב שאחת המטרות שלי – לפעמים בפורום הזה או בכללי – היא להכיר לקהל הצעיר (או היותר בוגר) מוזיקה יפה וסגנון שונה; כי יש מלא אמנים טובים. שלא תחשבו, גם היום יש אחלה מוזיקה, תלוי בטעם המוזיקלי של כל אחד, אבל אני חושב שפעם היה מבחר לא פחות טוב של מוזיקה ויש זמרים מעולים. והכי חשוב לדעתי: אני נהנה לכתוב דברים כאלה כי זה כיף לשתף. לדעתי, זמרים ברמה של לאונרד כהן צריך להכיר. לפי דעתי לא חייב להכיר את כל סיפור החיים של זמרים, אבל צריך לזהות לפחות כמה שירים שלהם; כי לדעתי זה הכבוד הראוי שאנחנו יכולים להחזיר לאנשים כאלה, שחשבו ויצרו – וואלה, בסוף יצאו שירים נהדרים לדעתי.

כל הכבוד לך

אם אתה מתכוון להמשך לדרגון בול סופר זה עדיין לא יצא זה רק לא מזמן הוכרז ליתר דיוק ביום ראשון שבוע שעבר אני לא יודע מתי היא תצא אבל יש תאוריה שהם יוצאו לקראת סוף 2027 בגלל שהם עושים חידוש לכול ארק להוסיף אולי דברים ממאנגה ואולי להוסיף דברים חדשים כי לגבי מה שקרה באנימה יוצר דרגון בול המוקרי לא אהב מה שקרה בסדרה את רמת האנימציה שטוי עשו

גאה בך כל הכבוד עוד אשכול נהדר שלך 2 דברים היו חסרים לדעתי לדעתי לפני שסופר 2 תצא נקבל חידוש לכול ארק אם חידוש כלומר אחרי בירוס יעשו לפריזה וכך הלאה דבר שני יש אומרים שהמשך של דרגון בול יהיה עונתי החיסרון יותר זמן לחכות היתרון הגדול יותר זמן להם לעבוד על זה וגם זה שיפור מיכנת האנימציה

תודה רבה לכולם כיף להחזיר את הפורום למצב הזה

עוד אשכול יפה שלך הכרתי אותה פעם ראשונה כשראיתי את הסדרה היחידה

אשכול נורא יפה שלך אני אישית הייתי כמה פעמיים באוסטריה אחלה נופים כמובן אוכל מדהים שם גילתי שמקה חדש בשם אמדודלר מקום מספר 4 אצליהם אחרי החברות הגדלות משקה ליומני כזה אם כול מיני עשבי טיבול

עוד אשכול יפה שלך כל הכבוד לך

אקווה היקר שמח שחזרתה לעשות אשכולות ומקווה שתמשיך לא שמעתי אף פעם על הזמר הזה

אשכול מעולה לא ראיתי את הסרטים אבל כיף לשמוע על משהוא חדש

עוד אשכול יפה שלך אני אישית פחות מתלהב מינו אין ספק הוא זמר משש טוב אבל בעיקר שולט בז'אנר שלו

לדעתי הגברים ינצחו אם לא יהיה אגו וגם לגברים יש כוח פיזי יותר גדול אבל אני מכיר כמה נשים מאוד חזקות אז קרב צמוד

אשכול מאוד יפה כל הכבוד

לא ראיתי את הסדרה אבל עדיין כיף קרוא אשכולות כאלה יפים

עוד אשכול מהמהם שלך כול הכבוד