עבור לתוכן
  • צור חשבון

מדען12

משתמשים
  • הודעות פעילות

    692
  • הצטרפות

  • ביקר לאחרונה

  • Days Won

    1

פעילות מוניטין

  1. Upvote
    מדען12 קיבל סימון אהבתי מ בלאסטויז ב הדיון השבועי | איזה פוקימון אתם הכי אוהבים?   
    סקווירטל וורטרטל בלאסטויז ומגה בלאסטויז 
  2. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל Chandler ב פעולה צבאית גורלית - סיפור בנושא פוקימון.   
    עכשיו. תהנו ~

    פרק 17: הקרב הראשון של אד
    "המאמן אד מליונל סיטי VS המאמן קמרון מפלאג טאון!", השופטת הכריזה ותרועות רמות נשמעו מהקהל.
    "קמרון פלאג טאון? גם אני מפלאג טאון!", אמרה ברנדה. "איזה צירוף מקרים. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה, אד", ברנדה אמרה. "כן, בהצלחה, אחי", אמרתי לו. "אין לך מה לדאוג מקמרון - הוא לא חזק כל כך כמו שהוא תופס מעצמו". רק עכשיו קלטתי שזהו למעשה הקרב הראשון של אד נגד מאמן אחר. 
    אד נראה מודאג מעט, אך מיד התעשת. "נתראה אחרי הניצחון", הוא אמר ועלה על המדרגות הרחבות מהקהל אל הבמה. ברנדה עברה לשבת ליידי כדי לצמצם את הרווח שנוצר כשאד קם מהכיסא.
    אד וקמרון איישו את מקומותיהם בקצוות הזירה. הבטתי בפניו של קמרון, והוא לא נראה מודאג. על פי הבעת פניו הוא כנראה חשב שהקרב הזה בכיס שלו.
    "מאמנים, מוכנים?", שאלה השופטת בעודה מתרחקת מזירת הקרב אל אחורי הבמה. "כן", אמרו שניהם כאחד. הם ניתקו את הפוקדורים הרצויים מהחגורה והגדילו אותם.
    "זירה אקראית!", היא הכריזה. רעש נשמע מתחתית הבור, ומיד אחריו קול המזכיר מעלית. הזירה האקראית טיפסה ועלתה החוצה. עשב. זירה עשבית. פרחים וצמחים מכל הסוגים צמחו בקצוות הזירה, ובחלקה הפנימי היא הייתה מלאה בדשא קצוץ ונקי.

    האושר ניכר על פניו של אד, מה שעל פי ההיגיון אומר שכנראה הוא בחר להילחם עם בייליף. הבעת פניו של קמרון הייתה מרה. כנראה שהוא התאכזב מהזירה - מה שעל פי ההיגיון אומר שהוא כנראה לא בחר להילחם עם וויפינבל. האמת? לא הופתעתי. מבין שלוש הפוקימונים שידעתי שיש לו, הרושם שקיבלתי היה שוויפינבל הוא הכי פחות חזק מביניהם.
    השופטת הוציאה דגלים מאחורי גבה, הרימה אותם למעלה והורידה בבת אחת. "הילחמו!"
    "בייליף, צאי!", אד הגיב כמעט מיד וזרק את הפוקדור אל הדשא. בייליף ניתרה - אם כי לא בקלילות כמו שהייתה מנתרת כצ'יקוריטה - ונחתה על רצפת הזירה העשבית, מוכנה לקרב ומחככת את רגליה בדשא בהנאה. קמרון נראה מעט מודאג. פתאום זה הכה בי. "הבנתי!", אמרתי לברנדה. "הוא דואג משום שהוא בחר בפוקימון מים-"
    "צא, פראליגטור!", קמרון השלים את המשפט עבורי. פראליגטור יצא מהפוקדור בשאגה, ואד חייך. הוא ידע שלפוקימון עשב יש יתרון כפול על פוקימון מים - מתקפות המים של פראליגטור ישפיעו כחצי מכוח המתקפה המקורי על בייליף, בעוד שמתקפות העשב של בייליף יגרמו לפראליגטור נזק כפול. למרות כל זאת - פראליגטור היה גדול מבייליף לפחות פי 2, ולפראליגטור היו מתקפות נוספות מלבד מתקפות מים בעוד שלבייליף ישנה רק מתקפת עשב אחת (במידה ולא מחשיבים את פוטוסינתזה). קשה היה לנחש מי ינצח. הקרב החל.
    "פראליגטור, מתקפת חיתוך", קמרון פקד. פראליגטור החל לרוץ אל בייליף. ציפורניו התארכו והתלבנו, והוא התקדם אל בייליף במהירות. "התחמקי!", אד פקד, ובייליף ניתרה הצידה, אך לא מהר ורחוק מספיק. המתקפה פגעה בצידי גופה והיא נאנקה בכאב. "נשיכה!", קמרון לא הרפה. שיניו של פראליגטור זרחו והוא נשך את בייליף, בדיוק בנקודה שבה ספגה את מתקפת השריטה. היא שוב נאנקה, הפעם אפילו יותר מקודם. "שוב, מתקפת חיתוך באותו המקום!", קמרון פקד שוב. הוא הבין שפגיעה בנקודת התורפה הזו תשאיר את בייליף חסרת אונים. "חבטת גוף!", אד קרא.
    ציפורניו של פראליגטור החלו לזהור בלבן, אך לפני שהספיק להנחית את המכה, הוא נחבט בגופו על ידי בייליף והועף אחורנית. "עלי תער!", אד פקד. המרחק שנצבר בין שני הפוקימונים מעוצמת המתקפה הקודמת של בייליף היה מושלם למתקפה הזו. בייליף נענעה את העלה שבקצה ראשה ועלי תער חדים נורו ממנו. "חסום את המתקפה בחיתוך!", קרא קמרון, אך פראליגטור לא הספיק להתאושש מחבטת הגוף ונפגע מעלי התער. הוא ניסה לקום, אך התקשה בכך.
    "ועכשיו, מהר, לפני שפראליגטור יתאושש, פוטוסיתנזה!", אד קרא.
    מעולם לא ראיתי את בייליף משתמשת בפוטוסינתזה. היא זהרה כולה באור שקוף וזוהר, ובין השמש שריצדה בשמיים הפתוחים שמעלינו לבינה נוצר מן עמוד אור מנצנץ. תוך כמה שניות היא הפסיקה לזהור ונראתה טוב בהרבה מקודם. אפילו סימני השריטה והנשיכה שבצד גופה נראו טוב יותר. אמנם הם לא נעלמו לגמרי, אך מצבה כעת היה טוב בהרבה.
    "מצוין!", קרא אד באושר. "עכשיו השתמשי שוב בעלי תער על פראליגטור!". בייליף נענעה את העלה שבקצה ראשה בשנית ושיגרה ממנו עלי תער. פראליגטור הספיק כבר לקום ולהתאושש. "חסום במתקפת חיתוך!", קמרון הורה.
    ציפורניו של פראליגטור התארכו והתלבנו והוא חתך את כל העלים ששוגרו לעברו. "משאבת היידרו!", קמרון הורה. פראליגטור החל לצבור בפיו את בועת המים המרוכזים המוכרת. בתוך שניות הבועה התפרצה ושוגרה בשיא המהירות אל בייליף. אמנם המתקפה אמורה להשפיע על בייליף פי חצי בלבד מכוח המתקפה המקורי, אך היא עדיין הייתה קטלנית.
    "התחמקי!", אד הורה ובייליף ניתרה הצידה - שוב בכבדות, אך הפעם הקפיצה המגושמת הספיקה כדי להתחמק מהמתקפה לחלוטין. כנראה שהפיתוח של צ'יקוריטה הפך אותה לפחות קלילה ומהירה משהייתה בצורתה הקודמת. ההבעה על פניו של אד הבהירה לי שגם הוא הבין את זה, אבל הוא לא התכוון לוותר.
    "חבטת גוף, שוב!", הוא הורה. בייליף החלה לרוץ אל פראליגטור. "מתקפת חיתוך!", הוא הורה. ציפורניו של פראליגטור התארכו והתלבנו שוב, ובייליף קפצה. סלאש! רעש חיתוך חזק נשמעה ובייליף הוטחה הצידה על הדשא, נאנקת מכאבים ולא מצליחה לקום. שלושה חתכים ארוכים ומדממים השתרעו לכל אורך צד גופה השמאלי. "לא! בייליף!", אד קרא. "נשיכה!", קמרון הורה. פראליגטור נשך בחוזקה את צד ראשה של בייליף, שנפלה על הרצפה ולא נעה.

    "בייליף, פוטוסינתזה!", אד ניסה לתת פקודה נואשות. בייליף ניסתה לקום, התייצבה והחלה לזהור באור שקוף ודקיק. "הו, לא, את לא! פראליגטור, משאבת היידרו!", קמרון פקד. הבועה הקטנה שנוצרה בפיו של פראליגטור התפרצה בין רגע ופגעה בבייליף, שהועפה אחורנית באוויר ונחבטה בדשא. היא התעלפה.
    "והמנצח בסיבוב הראשון הוא קמרון מפלאג טאון!", קראה השופטת והקהל הריע בתגובה. אד החזיר את בייליף לפוקדור וירד מהבמה. ברנדה ואני קמנו מהכיסאות. בזווית עיני ראיתי את קמרון יורד מהזירה, מרוצה. הזירה שקעה מטה.
    "אד...", ברנדה החלה לומר, אך הוא קטע אותה. "אני חייב לרפא את בייליף. הנזק שקיבלה רציני מכדי לטפל בו בפעימת ריפוי רגילה", הוא אמר, כאילו ידע מה ברנדה עומדת להציע. הוא נראה מודאג ממצבה של בייליף אפילו יותר משהיה מוטרד שהפסיד. "אני אמסור אותה למרכז הפוקימונים שכאן", הוא אמר. "נתראה עוד מעט".
    הוא רץ אל דלת הכניסה ויצא ממנה, מחזיק את הפוקדור של בייליף בשתי ידיו. "מסכנה בייליף", אמרתי. "מסכן אד", ברנדה תיקנה אותי.
    "וכעת, לקרב הבא!", השופטת הכריזה. על המסך הופיעו שני פרצופים לא מוכרים, לכן הרשיתי לעצמי ללכת אל האישה שנרשמנו אצלה לטורניר קודם לכן ולבקש ממנה לעזוב. "זה מאוד לא מומלץ", היא אמרה. "רק לכמה דקות", אמרתי. "כדי לראות מה שלום החבר שלנו", השלימה ברנדה שהצטרפה אליי גם היא. "אוקיי... אבקש מהצוות הטכני לדחות את הקרבות שלכם לסוף", היא אישרה ויצאנו מדלת הכניסה, צועדים לכיוון מרכז הפוקימונים ומקווים שלא נגרם נזק בלתי הפיך - לא נזק פיזי לבייליף ולא נזק נפשי לאד.
    ~ המשך יבוא ~

    דברי הכותב:
    כמו לוק, גם הקרב הראשון של אד לא הלך מי יודע מה. מוזמנים לכתוב בתגובות תיאוריות לקרבות הבאים של לוק וברנדה.
    אל תשכחו לעקוב אחרי הסיפור, לעשות "אהבתי" וכמובן לתת דעתכם בתגובות. קריאה מהנה (:
     
  3. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל Chandler ב פעולה צבאית גורלית - סיפור בנושא פוקימון.   
    תוקן.
    בנוגע למחמאות - תודה רבה, הפרק הבא מגיע עכשיו (:
    ממש עכשיו. מצטער על ההמתנה הארוכה. תהנו (:

    פרק 16: הכנות לטורניר
    "קמרון?", קראתי לו. "שלום גם לך", הוא אמר וחייך.
    "מה אתה עושה במיזרבל ווילג'?" 
    "שמעתי שיתקיים כאן טורניר קרבות ושהזוכים מקבלים ביצי פוקימונים. באתי להילחם ולנצח".
    טורניר קרבות?", חזרתי אחריו בפליאה. "אז זו הייתה מטרת המבנה ההוא", אד אמר. "סליחה", ברנדה התערבה. "אני מכירה אותך?", היא פנתה לקמרון. "או, נכון, שכחתי שאתם לא מכירים", אמרתי. "ברנדה, זהו קמרון. קמרון -",
    "כן, זוהי ברנדה. הבנתי", הוא קטע אותי בגסות. מתאים לקמרון. תמיד הרגשתי שיש לי איתו יחסי אהבה-שנאה. "אתה רוצה להצטרף אלינו לארוחה?", הצעתי לו בנימוס. "לא תודה, אני מעדיף לבדוק כמה דברים במבנה ההוא", הוא ענה והצביע על המבנה הרחב. "חכה, נבוא איתך", קמתי. "מיד כשנסיים לאכול", אד סיים עבורי את המשפט ונשאר במקומו. הבטתי בברנדה. על פי הבעת פניה הבנתי שגם היא רצתה לסיים לאכול. "בסדר, אבל מהר. אני לא רוצה לפספס הזדמנות לזכות בביצת פוקימון משלי", עניתי. "נתראה שם", קמרון אמר והחל צועד בכיוון המבנה הרחב עליו נרשם באותיות אבן "טורניר ביצי הפוקימונים".
    התיישבתי. טחנתי את שני משולשי הפיצה שלי וסיימתי את השייק שלי. כל הפוקימונים שלנו כבר סיימו את מזון הפוקימונים שלהם. "טיירניטאר, טוטודייל, חזרו", כיוונתי אליהם את הפוקדורים שלהם, הקטנתי אותם וחיברתי לחגורה. הרמתי את ששת הקערות, ניערתי אותן, הכנסתי אחת בשנייה כדי לתפוס מינימום מקום והחזרתי לתא הראשון בתיק של ברנדה - כל דבר שיעזור לנו לעזוב את המקום כמה שיותר מהר.
    "רגע, אני חייב לשירותים", אד אמר כשסיים לאכול. "גם אני", ברנדה אמרה. הם החזירו את קלפה, סלופוק, וופר ובייליף לפוקדורים. "אז מהר", אמרתי. רצתי למסעדה ופרצתי את דלתותיה בחוסר סבלנות. "יש כאן שירותים?", שאלתי את הקופאי. הוא הצביע על דלת מימינו. "אתם פה לטורניר?", הוא שאל ואני הנהנתי.
    המסעדה כבר הספיקה להתמלא קצת. התקדמתי מהר לדלת השירותים כשאד וברנדה מאחוריי. ברנדה נכנסה לשירותי הבנות ואני ואד נכנסנו לשירותי הבנים. נפגשנו אחרי כמה דקות בחוץ.
    "קדימה, בואו כבר", זירזתי אותם והתקדמנו לכיוון המבנה הרחב שבו כנראה יתרחש הטורניר. "בסדר, בסדר, תירגע", אד אמר. הגענו לכניסה. הדלת החליקה אוטומטית הצידה, ונכנסנו.
    "וואו", ברנדה אמרה. המבנה היה עצום, הרבה יותר גדול משנראה מבחוץ. תקרת המבנה הייתה פתוחה והשמש ריצדה מעלינו.
    במרחק כמה מאות מטרים מאיתנו הבחנתי בזירת קרבות גדולה, שמסומנת בגבול, אך במקום שטח הזירה השתרע בור; ידעתי שמשמעות הדבר היא שהזירה משתנה באופן אקראי. בתחילת הקרב, עולה מן הבור זירה מסוימת: הזירה יכולה להיות זירת מים, קרחונים, סלעים או כל דבר אחר.
    שמתי לב למן שטחים גדולים משני צידי הזירה, בהם אנשים יכלו לעמוד ולצפות בקרב.
    מאחורי זירת הקרב, הייתה במה, ועליה עמדה אישה ג'ינג'ית בעלת שיער מקורזל שהחזיקה מגפון. זיהיתי אותה מהטלוויזיה, וידעתי שהיא שופטת בתחרויות פוקימונים.
    לפנינו היה דוכן הרשמה, ומאחוריו ישבה אישה גבוהה בעלת שיער כחול ושמלה כחולה התואמת לשיערה. "בואו נבקש ממנה קצת הסברים", אד אמר וצעד לכיוון האישה בעלת השיער הכחול. האישה בעלת השיער הג'ינג'י המקורזל ענתה לנו במקומה דרך המגפון.
    "שימו לב! אפשרות ההרשמה לטורניר הקרבות תיסגר בעוד כ-3 דקות. מהרו להירשם!".

    "טורניר קרבות, אה?", אד אמר. "תכללו אותי בפנים".
    "גם אני בפנים", אמרתי.
    "וגם אני", אמרה ברנדה, למרות שקצת קשה היה לי להאמין שהיא תירשם עם פוקימון כמו קלפה או סלופוק. המחשבה הזו נשמעה לי מרושעת, ולכן סילקתי אותה מהראש.
    "שלום", אד אמר לאישה מאחורי דוכן ההרשמה. "אני מעוניין להירשם לטורניר בבקשה", הוא אמר במהירות. "אין בעיה, אני רק צריכה לראות את הפוקדקס שלך", היא ענתה. הוא מסר לה את הפוקדקס שלו. היא בדקה את תוכנו בעזרת מכשיר מיוחד והחזירה לו אותו.
    "מלא את הטופס הזה - אך תמהר, משום שנותרו 4 מקומות פנויים בלבד וההרשמה נסגרת בעוד כמה דקות". אד לקח את הטופס ואת אחד העטים שהיו על הדוכן ומילא אותו במהירות. "גם אני רוצה להירשם", אמרתי. "בסדר גמור", היא אמרה - "אותו הנוהל". היא סרקה והחזירה לי את הפוקדקס. לקחתי את הטופס ואת אחד העטים והתחלתי למלא את החסר גם אני. ברנדה הצטרפה אלינו עם טופס משלה.
    מילאתי את שמי המלא, את גילי, את העיר ממנה אני בא, והחלק האחרון - שם הפוקימון איתו אילחם. החלטתי שאשתמש בטיירניטאר. רשמתי את שמו והגשתי את הטופס ראשון. אד הגיש כמה שניות אחריי. ברנדה סיימה דקה אחרינו והגישה את הטופס גם היא. האישה בעלת השיער הכחול הרימה את הטפסים מהדוכן, סידרה אותם כך שיהיו ישרים והכניסה אותם אל מתחת לשולחן - איפה שנשמרים כנראה שאר הטפסים.

    "הטורניר יחל בעוד דקה בלבד. מהרו לתפוס מקום בקהל, ואם עוד לא נרשמתם זו ההזדמנות האחרונה!", האישה הג'ינג'ית קראה שוב, והפעם שמתי לב שהקיר שמאחוריה אינו קיר רגיל אלא קיר אוטומטי שמראה מי שני המאמנים הנלחמים. "בואו, נלך לתפוס מקום", אמרתי וצעדתי לכיוון השטחים הגדולים שמצידי הזירה הנועדו לצפייה בקרב. הם היו די מלאים, אך מצאנו מקום מתאים לשבת בו – 4 כיסאות צמודים ופנויים. אד וברנדה התיישבו בשניים המרכזיים, ואני התיישבתי בכיסא השמאלי ביותר, לצד אד ולצד אישה מבוגרת בעלת שיער שיבה לבן ושמלה פרחונית. חייכתי אליה בנימוס והיא החזירה לי חיוך.
    במקום הפנוי הנותר שמצידה הימני של ברנדה התיישב כעת בחור הנראה כבן 20. הוא לבש מעיל עור שחור וג'ינס קרוע, ושיערו היה מסודר בצורה מוזרה כך שלא ניתן היה לראות את הפנים שלו.

    "הטורניר מתחיל!", קראה השופטת הג'ינג'ית בעליזות דרך המגפון, ושאגות עידוד עלו מן הקהל. היא צעדה ימינה, ומאחוריה נחשף שולחן, עליו היה לוט שהסתיר גוש מסתורי. ניחשתי ששם נמצא הפרס. "הזוכה במקום הראשון יקבל לא אחר מאשר ביצת פוקימון מקורית", השופטת אמרה והסירה את הלוט. ביצת פוקימון שבתוך מיכל שקוף נגלתה לעיני הקהל. ניסיתי להבחין בה מקרוב יותר, אך השמש שזרחה דרך תקרת הגג הפתוחה שמעלינו השתקפה על המיכל עשוי הפלסטיק ולא הצלחתי לזהות את צבעה. ניסיתי לשנות זווית, אך האור חסם את צבעה מכל הכיוונים. תהיתי אם הם גרמו לכך בכוונה. 
    "וכעת, ללא הקדמות נוספות, נתחיל בקרב הראשון בתחרות", היא אמרה. שישה עשר קלפים עם תמונות של מאמנים הופיעו בראש הלוח - בהם זיהיתי אותי, את אד, את ברנדה, את קמרון ואת האיש בעל המראה האפל שישב מימין לברנדה. הבטתי בו לכמה שניות וחזרתי להביט בלוח. "ערבוב!", השופטת הכריזה והקלפים התערבבו.
    הקרב הראשון נחשף לנגד עיני. וזיהיתי את שני הפרצופים שבו.
    ~ המשך יבוא ~

    דברי הכותב:
    הטורניר מתחיל! יש לכם ניחושים של מי הקרב הראשון? או איזה פוקימון יצא מהביצה? מוזמנים לשתף בתגובות! תיאוריות יתקבלו בברכה ~
    אל תשכחו לדרג את הסיפור, לעקוב אחריו, לעשות "תודה" ו"אהבתי" וכמובן לתת דעתכם בתגובות. קריאה מהנה (:
  4. Upvote
    מדען12 קיבל סימון אהבתי מ viking ב המדריך המעודכן למשתמשים מתחילים בליגת הפוקימונים!   
    עכשיו אני מבין למה ביקשת את כל השאלות המוזרות האלה בכל מקרה יישר כוח
  5. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל Chandler ב פעולה צבאית גורלית - סיפור בנושא פוקימון.   
    תודה רבה לכולכם, תהנו ~

    פרק 15: האיחוד הקצר
    "לוקאס", שמעתי קול מלטף. "לוקאס, התעורר". עיני נפתחו אט אט. "אין פנאי לישון", הקול אמר. התעוררתי. ערפל. זה הדבר היחידי שזיהיתי סביבי. "לוקאס, בוא אליי", הקול לא הרפה. קמתי. והוא ריחף מולי. הגבר עם השיער השחור והעיניים הירוקות והכהות. "אבא", שלחתי אליו יד. לא הגעתי אליו. התקדמתי, אבל הוא רק התרחק. 
    "לוקאס, אני רוצה שתדע משהו", הוא לחש. "מה?", שאלתי. "התקרב", הוא אמר במחוות ידיים, אבל הוא עצמו רק התרחק. "אבא? מה אתה רוצה לומר לי? אבא!", קראתי והחלתי לרוץ אליו. נדמה שככל שאני רץ מהר יותר הוא מתרחק מהר יותר. הוא עמד לומר משהו. רעש טעינת אקדח פילח את האוויר. נראה כי הרעש עצר בעדו מלומר את מה שהוא רצה, והחליט לומר משהו אחר.
    "הזמן שלנו נגמר. אני חייב לזוז, בני", הוא אמר.
    בום! נשמע רעש ירייה. אבא שלי נעלם. הסתובבתי בתדהמה לכיוון הרעש. רגליים. רגלי גבר. הערפל הסתיר יותר מדי. הוא התקדם אליי. הערפל סביב גופו התבהר לאט. כמעט יכולתי לראות את פניו, אך הן נשארו מוסתרות תחת הערפל. כל מה שיכולתי לראות היה התג הקטן והשחור בצורת יצור ההולך על ארבע שזהר על חולצתו. הצורה הייתה מוכרת לי, אך לא הצלחתי לזהות אותה בבירור. 
    "ועכשיו הגיע תורך", הוא אמר וכיוון אליי את האקדח שלו. הירייה נורתה. 
    "לא!", התעוררתי בצעקה, מזיע. "בחיי, מה קורה איתך?", אד ששכב ער לידי שאל. "תן לישון בשקט". 
    "הכל בסדר?", שאלה ברנדה באכפתיות. בניגוד לאד. "כן, כן, אני בסדר", אמרתי לה בקול רועד. "בסך הכל חלום רע...". 
    "אתה בטוח?", היא שאלה. "כן. אני בסדר", אמרתי ויצאתי מהאוהל, מנגב את הזעה בגב היד ומדחיק את החלום. התיישבתי על סלע שנח לצד האוהל, והרגעתי את עצמי. יש סיבה לכך שיצאתי למסע הזה מלכתחילה, הזכרתי לעצמי. אני לא יכול לתת לרגעי החולשה האלו להשתלט עליי. אני אנקום את מות אבי, ואמצא את אותו האדם. יש סיבה לכך שראיתי אותו שוב. את אבא.
    "אני חושבת שכדאי להתחיל לארוז את החפצים אם אנחנו רוצים להמשיך", ברנדה אמרה. "רק עוד 5 דקות", אד אמר. קמתי מהסלע. "קדימה, בוא נמשיך, אד", אמרתי וניערתי את האוהל קלות. "בסדר, בסדר", הוא ענה, קם והתנער. 
    הרגשתי מעט טוב יותר והתחלתי לקפל את האוהל. ברנדה קיפלה את השמיכה יחד עם אד וסידרה את החפצים בתיק שלה כדי לפנות לשמיכה מקום. אחרי כמה דקות היינו מוכנים לזוז. 
    "בואו", אמרתי להם והתקדמתי במורד השביל. הבטתי בשעון הטוטודייל שלי. 8:36. השמש עוד הוסתרה מאחורי העצים שמאחורינו והאוויר היה קר. הוצאתי מהתיק את הסוודר האדום שארזתי, עם ציור הסינדקוויל מוקף הלהבות, ולבשתי אותו. הנחתי על ראשי את הכובע שחובר לסוודר, הכנסתי את ידיי לכיסיו והתקדמתי - אד וברנדה צועדים שניהם מימיני. ברנדה לבשה מעיל שכנראה הוציאה מתיקה הענקי לפני שהתעוררתי הבוקר ואד לבש כובע צמר, כפפות וחולצה דקה וארוכה שכנראה הספיקה לו. נכנסנו לכפר. ראיתי כמה מבנים: מרכז פוקימונים, סניף של מסעדת הדרכים, חנות ציוד ומבנה נוסף ולא מוכר שנרשם עליו באותיות אבן גדולות "טורניר ביצי הפוקימונים". 
    "מעניין מה יש שם", אמרתי והצבעתי לכיוון המבנה הלא מוכר. "אפשר לבדוק אחר כך? אני רעב", אד אמר. "כן, האמת שגם אני", אמרתי. "בואו נאכל ואחר כך נבדוק", אד הוסיף. ברנדה ואני הנהנו בהסכמה וצעדנו לכיוון סניף מסעדת הדרכים. 
    נכנסו דרך הדלתות הכפולות והמוכרות מהסניף הקודם וצעדנו לכיוון הדלפק. "שלום", אמרתי לקופאי. "בוקר אור", הוא בירך אותנו ומסר לנו שלושה תפריטים. הוא הזכיר לי את הקופאי שראינו בסניף המסעדה הקודם, רק שהוא היה מעט מלא ממנו.
    הבטתי בתפריט. לא נזקקתי להרבה זמן כדי להחליט מה אני רוצה. "טוסט גבינה ושייק קיווי", אמרתי בחיוך. "העיקר זה לגוון", אד אמר וצחק. "חכה עם זה", הוא אמר לקופאי. "למה שלא נחלוק כולנו בפיצה?", אד שאל. "מבחינתי זה בסדר", ברנדה אמרה. "מגש פיצה אחד", אמרתי לקופאי "ואם אפשר, נשמח שהוא יחולק ל-6 משולשים".
    "תרצו לשתות משהו?", הוא שאל. הבטנו בתפריטים. השייקים שהיו במלאי היו שייק קיווי, שייק מלון, שייק תות ושייק בננה. "אני ארצה שייק תות", ברנדה אמרה. "גם אני", אד אמר. "אני ארצה שייק בננה", אמרתי לקופאי. 
    "אז מגש פיצה אחד, שני שייק תות ושייק בננה?", הוא שאל ואישרנו. "רגע", אמרתי. "תארוז לנו גם 3 קופסאות של מרק היום", אמרתי. אד וברנדה הסתכלו עליי במבט של חוסר הבנה. "מה אם לא תהיה לנו עוד הזדמנות לקנות היום אוכל?", הסברתי. "עדיף שיהיה לנו אוכל נגיש תמיד".
    "כן, אתה צודק", ברנדה הסכימה איתי ואד משך בכתפיו. "ותארוז לנו את הכל בבקשה", אמרתי. "אני מעדיף לאכול בחוץ". הקופאי הוסיף לחשבון שלושה "מרקי היום". 
    "136 פוקישקלים", הוא סיכם את המחיר. הורדתי את התיק כדי להוציא כסף, אבל אד עצר אותי. "אתה שילמת בפעם שעברה", הוא אמר. "עכשיו תורי". הוא הוריד את תיקו והוציא שטר של 100 ושטר של 50. "אתה לא צריך לשלם גם עבורי", ברנדה אמרה. "זו לא בעיה", הוא אמר. "אני מתעקשת", היא אמרה והוציאה מהתא הקטן בתיקה שטר של 50 פוקישקלים והעבירה אותו לקופאי. אד משך בכתפיו בוויתור, החזיר לתיק את שטר ה-50 והגיש לקופאי את שטר ה-100.
    הקופאי נגע במסך כמה פעמים ומגירת העודף נפתחה. הוא החזיר לנו עודף של 14 פוקישקלים. אד וברנדה הביטו אחד בשנייה. "עכשיו אני מתעקש", אד אמר. ברנדה חייכה, לקחה את העודף והכניסה אותו לתא הקטן בתיק שלה.
    התיישבנו. חיכינו בערך 10 דקות עד שהקופאי קרא בשמנו. כל אחד מאיתנו הכניס לתיקו את המרק הארוז, לקח לידיו את השייק שהזמין ואני לקחתי עבור כולנו את מגש הפיצה. "תודה ולהתראות", אמרתי לקופאי ויצאנו. מצאנו בחוץ איזור עם שולחנות אוכל פתוחים וכיסאות מקובעים באוויר הצח. התיישבנו ליד היחיד שלא היה מוצל, כדי להתחמם קצת ממזג האוויר הקר שבכפר.
    אד וברנדה ישבו אחד ליד השני ואני ישבתי לבד, כשלידי מקום פנוי נוסף. ניתקתי את הפוקדורים מהחגורה והגדלתי אותם. "טוטודייל, טיירניטאר, צאו", אמרתי וזרקתי את הפוקדורים ארצה. טוטודייל יצא מהפוקדור בקריאת "טוטו-טוטודייל" מאושרת, וטיירניטאר, כמו תמיד, הפגין אדישות. אד וברנדה הוציאו את וופר, בייליף, סלופוק וקלפה גם כן. הוצאתי מהתיק את שקית האוכל לפוקימונים שלי שקניתי בסניף מסעדת הדרכים בברייק טאון.
    "אין צורך", ברנדה אמרה, "יש לי שק ענק של מזון לפוקימונים". היא הוציאה שק אוכל ענק מהתא השני בגודלו מתיקה וקערות מהתא הגדול. משום מה לא הופתעתי. אני לא חושב שקיים משהו שאין בתיק של ברנדה. היא פיזרה על השולחן שש קערות ושמה בכל אחת מהן מזון לפוקימונים.
    טיירניטאר התיישב לידי, לקח את קערתו ואכל. טוטודייל, וופר וקלפה התיישבו על השולחן ואכלו. סלופוק ובייליף שהיו קצת גדולים מכדי לשבת על השולחן ישבו על הדשא לידינו ונהנו מהארוחה גם הם. פתחתי את מגש הפיצה והתחלנו לאכול.
    עברו כמה דקות בהן אכלנו בשקט. "היי!", שמענו לפתע צעקה מרוחקת ומוכרת. הבטתי שמאלה כשקול הצעדים המוכר מסיח את דעתי, ושם, מתקדם לכיווננו, ראינו אותו צועד.
    ~ המשך יבוא ~

    דברי הכותב:
    בפרק נחשפים רמזים חדשים אודות רצח אביו של לוק. כבר יש לכם ניחושים?
    אל תשכחו לדרג את הסיפור, לעקוב אחריו, לעשות "תודה" ו"אהבתי" וכמובן לתת דעתכם בתגובות. קריאה מהנה (:
  6. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל Chandler ב פעולה צבאית גורלית - סיפור בנושא פוקימון.   
    תודה רבה לשניכם. תהנו (:

    פרק 12: התפרצות הממותה
    "מה קורה פה?", אד שאל בבהלה. סוואש! פרץ של רוח קפואה פרצה מחלון המטבח. צעקה נוספת נשמעה, ואחריה קול "פיייללוווו" חזק. "בואו", אד אמר, קם מהכיסא ועקף את ברנדה. ברנדה קמה אחריו והחזירה את קלפה לפוקדור מדאגה. קמתי אחריהם גם אני. אד הביט מחלון המטבח. "מה זה הדבר הזה?!", הוא קרא. "מה?", שאלתי והסתכלתי בעצמי. 
    גוש חום ופרוותי התהלך לו במטבח ואכל מכל הבא ליד - או יותר נכון, מכל הבא לפה. אפו הורוד הזכיר אף של חזיר, ניביו שבלטו משני צידי פיו הזכירו ניבי ממותה ועיניו היו מוסתרות על ידי שתי פלומות שיער. בחלק התחתון של קיר המטבח שמול חלון המסעדה היה חור גדול מאוד. המטבח היה מלא שבבי קרח ורוב החפצים שבו היו קפואים, כמו חלק מהקירות. בקצה המטבח שכב מעולף הבחור עם הכובע אותו ראינו קודם לכן דרך חלון המטבח – שכנראה היה הטבח של המסעדה.

    "פיללווווווו", הגוש הפרוותי שאג בשנית והסתער על ארגז פירות שמצא מתחת לאחד השולחנות, אוכל ובולע כמעט מבלי ללעוס. "חייבים לעצור את הדבר הזה!", קראתי. "אולי עדיף שנלמד עליו כמה דברים לפני שנתקוף", אד אמר. הוא הוציא את הפוקדקס, כיוון אל היצור ולחץ על לחצן ה"מידע".
    הפוקדקס מיד החל לטרטר בקול מתכתי: "פילוסוואין (Piloswine), פוקימון הממותה. פילוסוואין מתגורר לרוב במערות קרח ובאיזורים הרריים. הוא נוהג להשיג את מזונו על ידי חפירה בשלג ובקרח ובהוצאתו. פילוסוואין בר לרוב יהיה פוקימון אגרסיבי ותוקפני במיוחד, ובמידה וימצא מקור אוכל טוב הוא עלול להרוס כל דבר או כל אחד העומד בדרכו בכדי להשיג אותו. אוזניו רגישות במיוחד והוא מסוגל לשמוע רחשים גם ממרחק גדול". הפוקדקס השתתק.
    "שמעתם?", שאלה ברנדה בחשש. "'במידה וימצא מקור אוכל טוב הוא עלול להרוס הכל כדי להשיג אותו'. מה אם הטבח הזה... מת?"
    "אני בטוח שהוא לא מת", אד אמר בביטחון. לא היה לי מושג מאיפה הוא בטוח כל כך. "לפי הפוקדקס, פילוסוואין הוא פוקימון קרח ואדמה. מה שאומר...", הוא חישב כמה שניות, "שמתקפות אש, מים, עשב, לחימה ומתכת יהיו חזקים נגדו".
    "זו לא תהיה בעיה", אמרתי. וופר וטוטודייל יוכלו לתקוף במים, צ'יקוריטה בעשב וטיירניטאר בשבירת לבנים שזו מתקפת לחימה".
    "מוסכם", אד אמר. "טוטודייל, טיירניטאר, בואו", קראתי להם. שניהם קמו והתקדמו לעברי. אד קרא גם לוופר וצ'יקוריטה שלו.
    "טיירניטאר, פרוץ את דלת המטבח בשבירת לבנים", הוריתי. ידיו של טיירניטאר החלו לזהור והוא הנחית בבת אחת מכה שעיקמה ופתחה את הדלת. פילוסוואין נבהל והסתובב. "וופר, אקדח מים. צ'יקוריטה, עלי תער", אד הורה לפני שפילוסוואין הספיק להגיב. "טוטודייל, השתמש באקדח מים גם אתה", הוריתי גם אני. וופר וטוטודייל יצרו שני צינורות מים. צ'יקוריטה שיגרה מהעלה שבקצה ראשה עלי תער. פילוסוואין נפגע, ופיו התעוות כך שניתן היה לראות שהוא סופג נזק, אך הוא נשאר במקום, ונחיריו התרחבו. לא האמנתי איזה כוח סיבולת יש לו, שהוא בקושי מושפע מ-3 מתקפות שפוגעות בו בבת אחת ולכולן יש יתרון על סוגו. "לוק, תבקש מטוטודייל שישלב את אקדח המים שלו עם אקדח המים של וופר כדי שהמתקפות ישפיעו יותר", אד ביקש. "אוקיי", עניתי לו. "טוטודייל, תשלב את המתקפה שלך ושל וופר", אמרתי כשאד מורה לוופר לעשות את אותו הדבר.
    הם התקרבו אחד לשני מבלי להפסיק את המתקפה, ושינו את זווית אקדח המים כך ששתי המתקפות השתלבו לאחת בתיאום מושלם ויצרו אקדח מים עבה, שדמה קצת למתקפת משאבת היידרו. צינור המים המשולב פגע בפילוסוואין שהשמיע קול נהמה בתגובה. "פייילוווו!", הוא שאג. גופו החל לזהור בהילה כתומה, והוא החל לרוץ לכיוונם של וופר וטוטודייל שעמדו קרובים אחד לשני. "הוא משתמש במתקפת להב כפול!", ברנדה קראה מאחוריי.
    בום! פילוסוואין התנגש בשיא העוצמה בוופר וטוטודייל. שניהם הועפו אחורנית באוויר מעוצמת המכה והוטחו בקיר המטבח, לצד דלת הכניסה. שניהם התעלפו. צ'יקוריטה הפסיקה את עלי התער שלה וניסתה ללכת לעזור לוופר וטוטודייל, אך פילוסוואין רץ גם לכיוונה במתקפת להב כפול. "צ'יקוריטה, התחמקי!", אד הורה, אך פילוסוואין כבר היה קרוב מדי. נשמע עוד רעש בום! חזק. המתקפה פגעה. אבל לא בצ'יקוריטה המפוחדת שעצמה את עיניה. לא. המתקפה פגעה בטיירניטאר שקפץ ברגע האחרון כדי להציל אותה. הוא נפגע בדיוק במרכז הבטן – מכה ישירה, והוטח ברצפה בחוזקה. הוא לא התעלף, אך עיניו היו עצומות והוא שכב על רצפת המטבח בלא נוע. "טיירניטאר!", קראתי ועמדתי לרוץ לעזור לו, אך אד עצר בעדי. 

    "זה לא רעיון טוב לחדור לטריטוריה שלו אם אתה לא רוצה שהוא יתקוף גם אותך", הוא אמר. פילוסוואין הסתובב בחזרה לכיוונה של צ'יקוריטה, והחל לרוץ לעברה תוך שהוא זוהר בהילה הכתומה של מתקפת להב כפול.
    "צ'יקוריטה, תשתמשי במתקפת חבטת גוף כמתקפת-נגד!", אד הורה. צ'יקוריטה רצה וקפצה לכיוונו של פילוסוואין במתקפת חבטת גוף. בוםםם! שני הפוקימונים התנגשו והרעידו את כל המסעדה. המתקפה שלחה את צ'יקוריטה אחורה והיא נחתה על הרצפה, רצה שוב אל פילוסוואין במתקפת חבטת גוף. שני הפוקימונים המשיכו להתנגש ולהרעיד את המסעדה עוד ועוד, ולא היה לי ספק שבקצב הזה פילוסוואין יהיה המנצח, משום יתרון הגודל ועוצמת המתקפה שיש לו על צ'יקוריטה.
    בין כל התנגשות והתנגשות שמתי לב כיצד צ'יקוריטה מתקשה יותר ויותר להמשיך בקרב. היא התנגשה בפילוסוואין שוב ונחתה תשושה. "זה הכל או כלום", אד קרא. "עכשיו!". צ'יקוריטה רצה אל פילוסוואין בשיא המהירות תוך שהוא רץ לכיוונה, והיא קפצה. לא יכולתי להביט ברגע ההתנגשות, משום שסונוורתי מאור ההתפתחות הלבן והזוהר שהגיע מאחד מהם.
    ~ המשך יבוא ~

    דברי הכותב:
    אני זוכר שאני בעצמי הופתעתי מהמתח שבסוף הסיפור בזמן כתיבת הפרק. אין לי ספק שזהו הפרק הטוב ביותר שפורסם עד היום.
    אל תשכחו לדרג את הסיפור, לעקוב אחריו, לעשות "תודה" ו"אהבתי" וכמובן לתת דעתכם בתגובות. קריאה מהנה (:
  7. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל Chandler ב פעולה צבאית גורלית - סיפור בנושא פוקימון.   
    תודה רבה לכולכם, ותהנו (:

    פרק 11: תחנת מנוחה

    אד החזיק במפה בזמן שצעדנו אל מחוץ למרכז. "מכאן", הוא הורה. עקפנו את מרכז הפוקימונים ונכנסו לחורשת העצים שהייתה מאחוריו. ראיתי שם את גזע העץ שטיירניטאר פוצץ קודם לכן, במתקפת קרן ההייפר ששולבה עם סליל אש. התקדמנו כמה מאות מטרים בחורשת העצים הסבוכה עד שהגענו לקרחת יער. התיישבנו על עץ כרות, נחנו ושתינו מים מהבקבוקים שהאחות ג'וי נתנה לנו במרכז. "בחיי, אני רעב", אד אמר. "באמת חבל שלא אכלנו כלום במרכז", אמרתי. "אני חושב שיש בהמשך תחנת מנוחה", אד אמר והצביע צפונית-מזרחית מהמקום בו עמדנו. היה שם שביל קטן. קמנו, התנערנו, ונכנסנו אל השביל. צעדנו כמה מטרים עד שדיברתי.
    "תגיד, אד, מה אתה יכול לספר לי על פלין?", שאלתי. "ידוע שפלין מתמחה בעיקר בפוקימוני אש", אד ענה. "לך יש שני פוקימונים – אחד מסוג מים ואחד מסוג אבן ואופל, כך שלשניהם יש יתרון נגדו".
    "מצויין", עניתי, "אז אני בדרך הנכו..."
    "תראה", אד קטע אותי והצביע קדימה. הסטתי מבטי לכיוון אליו אד הצביע. שני מבנים צמודים עמדו שם – אחד גבוה וצר ואחד נמוך ורחב. על המבנה הנמוך והרחב שהיה קרוב יותר אל הכיוון ממנו באנו היו תלויים אותיות מוארות באורות ניאון – "מסעדת הדרכים". הכרתי את המסעדה הזו וידעתי שיש להם עשרות סניפים ברחבי המחוז. על הבניין הארוך והצר הודבק שלט שעליו נכתבו באותיות מודפסות המילים "חנות ציוד".
    "בוא", אד אמר ונכנס למסעדה. נכנסתי אחריו. דלתות המסעדה הכפולות היו פתוחות לרווחה, אך בפנים היו רק אדם שעמד מאחורי דלפק, אדם עם כובע שניתן היה לראות דרך חלון המטבח שלפי תנועותיו ניתן היה להבין שהוא מבשל משהו ונערה שישבה על כיסא בר בקצה המסעדה ושתתה משקה ירוק כלשהו. על הכיסא שלה נשען תיק גב ענק שהתחלק להמון תאים ובחלקו החיצוני היו קשורים מזרן שטח ואוהל מתקפל.
    על השולחן לצידה של הנערה ישב פוקימון קטן וחמוד. צבעו היה ורוד, אך היו לו שתי בליטות קטנות וחומות משני צידי הראש. עיניו הקטנות היו עצומות בזמן שלעס מזון לפוקימונים. נזכרתי שגם טוטודייל וטיירניטאר לא אכלו כבר הרבה זמן. צעדתי לכיוון הדלפק ולקחתי משם 2 תפריטים, אחד בשבילי ואחד העברתי לאד. "חבל על הזמן שלכם", אמר הקופאי, "נשאר לנו במלאי רק טוסטים עם גבינה, שייקים מלון וקיווי ומזון לפוקימונים". "אוקיי, אז תן לי טוסט ושייק קיווי", ביקשתי, "וגם שתי שקיות מזון לפוקימונים". "אותו דבר בשבילי", אד אמר. "זה יוצא 72 פוקישקלים", אמר המוכר. זכרתי שאמא נתנה לי כסף לשים בתיק לפני שיצאתי מהבית. הורדתי את תיק הגב שלי, פתחתי את התא הקטן והוצאתי שטר של 100 פוקישקלים. "זה עליי", אמרתי לאד ושילמתי למוכר. "אוקיי, אבל בפעם הבאה אני אשלם", הוא הבטיח. שילמתי למוכר והחזרתי לתיק את העודף.
    הקופאי התכופף והוציא מתחת לדלפק 4 שקיות לפוקימונים. הן היו גדולות בהרבה משציפיתי. "הייתי בטוח שכל שקית מספיקה לפוקימון אחד..." אמרתי לאד. "אני חושב שנוכל להשתמש באחת כדי להאכיל גם את הפוקימונים שלי וגם את שלך", אד אמר. הכנסתי את שקיות אוכל הפוקימונים לתיק ואד עשה כמוני. הוצאתי את הפוקדורים מהחגורה והגדלתי אותם. "טיירניטאר, טוטודייל, צאו", אמרתי וזרקתי את הפוקדורים. הבזקי האור האדום קיבלו צורה. "טוטו-טוטודייל", טוטודייל קיפץ במקום. טיירניטאר הפגין אדישות. "וופר, צ'יקוריטה, צאו גם אתם", אד זרק את הפוקדורים שלו. וופר וצ'יקוריטה הצטרפו אל טוטודייל וטיירניטאר.
    "הנה השייקים והטוסטים שלכם", העביר לנו הקופאי את האוכל בחשש. נראה היה שהוא מפחד מטיירניטאר. אד ואני התיישבנו אחד מול השני ליד שולחן שמובנה ל-4 אנשים, ליד הנערה עם תיק הגב הענקי. היא שמעה אותנו והסתובבה. היו לה קוקיות משני צידי הראש ושיער ג'ינג'י. היא נעמדה. היא הייתה די נמוכה. והיא לא הפסיקה לבהות בנו.
    "שלום", אד אמר וניסה להיות מנומס. "היי", היא אמרה. היה לה קול די מוזר, כאילו מנוזל, וכשהיא דיברה שמתי לב שהיה לה גם גשר לשיניים. "תרצי להצטרף אלינו?", שאלתי אותה ואד הנהן בהסכמה. "אממ... בסדר", היא ענתה והתיישבה ליד אד. היא נראתה די ביישנית. "בואי, קלפה (Cleffa)", היא אמרה ליצור הורוד והקטן שהתברר כיצורה. קלפה ירדה משולחן הבר בזהירות ועלתה על ברכיה של הנערה.
    "חבר'ה, עלו", אמרתי לוופר, צ'יקוריטה וטוטודייל. "טיירניטאר, אתה יכול לשבת כאן", אמרתי וטפחתי קלות על הכיסא שלצידי. טיירניטאר התיישב בזהירות מימיני בזמן שטוטודייל, וופר וצ'יקוריטה עלו על השולחן. בזמן שאד הלך לבקש מהקופאי כמה קערות חד פעמיות של מזון לפוקימונים, הוצאתי את אחת משקיות האוכל לפוקימונים והנחתי אותה על השולחן. טיירניטאר הזיל ריר. "עוד רגע, חבר", אמרתי לטיירניטאר שסגר את פיו. פניתי לנערה.
    "אז, מה שמך?", שאלתי אותה. "ברנדה", היא ענתה בקול מנוזל. "נעים להכיר, ברנדה", אמרתי. "אני לוק, והבחור שם" – הצבעתי על אד – "הוא אד".
    "נעים להכיר", היא אמרה, מכווצת במקומה. "מה פספסתי?", אד חזר לשולחן עם קערות בידיו. "לא הרבה. תכיר, זוהי ברנדה", אמרתי. "נעים מאוד. אד", הוא אמר והיא חייכה. אד לחץ את ידה וביקש ממנה לקום כדי שיוכל לעבור ולהתיישב בכיסא שלו. היא הרימה את קלפה מברכייה, הניחה אותה בעדינות על השולחן לצידה של צ'יקוריטה וקמה. כשהיא קמה שמתי לב שהוא גבוה ממנה בלא יותר מכמה סנטימטרים. זו הייתה הפעם הראשונה שהבחנתי שאד נמוך ממני יחסית בהרבה.

    אד פיזר את קערות הפוקימונים על השולחן. "בון אפטיט", הוא אמר ונגס בטוסט הגבינה שלו. פתחתי את שקית המזון לפוקימונים, מילאתי את הקערה לכל הארבע, והתחלתי לאכול גם אני מהטוסט שלי. ברנדה שתתה את השייק שלה. מתברר שכמה דקות של אכילה שקטה ונטולת-דיבור לא הרגה אף אחד. חוץ מהרגע שבו אד כמעט נחנק מהטוסט בגלל המהירות שבה אכל.
    עד מהרה סיימנו כולנו לאכול והתחלנו להתארגן ליציאה מחודשת. בדיוק כשעמדתי לשאול את ברנדה לאן היא תמשיך מכאן, נשמע רעש חזק במטבח. אבל לא סתם רעש. רעש של סירים ומחבתות נחבטים ברצפה. ומה שיותר הטריד - צעקה. הקופאי הביט מחלון המטבח, נבהל וברח על נפשו מדלת המסעדה הכפולה בצרחות. לדבר הבא שקרה כבר היה קצת קשה יותר להאמין.
    ~המשך יבוא ~

    דברי הכותב:
    בפרק הזה בעצם מכירים את הדמות הנשית הראשונה בסיפור. לקח לי המון זמן להחליט על מראה החיצוני והתכונות שלה, לכן אני מקווה שישתלם.
    אל תשכחו לדרג את הסיפור, לעקוב אחריו, לעשות "תודה" ו"אהבתי" וכמובן לתת דעתכם בתגובות. קריאה מהנה (:

  8. Upvote
    מדען12 קיבל סימון אהבתי מ בלאסטויז ב ציור של 3 בלאסטויז   
    וואו זה ממש יפה 100 על כל בלאסטויז
  9. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל DarkPikachu ב עזרה - רבתי עם חבר   
    תשמעו, לא נעים לי להתערב אבל כדי לכם לפתור את זה פנים אל פנים, אני וחבר שלי רבנו המון, פעם אחת הרחקתי חבר לשנתיים שלמות ממני, אבל השלמנו, למה? כי אנחנו חברים, אתם צריכים להבין ש"חבר" זה לא רק ידיד, זה מישהו שאתה סומך עליו, מספר לו את כל הסודות, מישהו שאתה יודע שגם עם פגעת בו הוא עדיין אוהב אותך, כי חברים זה יותר משלום היי בוא נשחק ביחד, יהיו לכם עוד הרבה ריבים אבל אתם תצליחו להתמודד איתם, אם אתם באמת חברים, החברות שלכם תעמוד בכל, וכולם ידעו שאתם "החברים הנצחיים" בסופו של דבר, כל ריב יסתיים, אתם יכולים להחליט אם הוא יסתיים טוב או רע, אתם יכולים לסיים אותו עכשיו או אחר כך או להשאיר אותו פתוח לנצח, אני מאמין שאתם יודעים מה לעשות וזה לא משנה בגלל מה זה קרה, אני עשיתי דברים יותר גרועים מלהעליל עלילות אם זה באמת נכון או לא זה לא מה שחשוב,, העיקר הוא שאתם רבים, ורק אחד פועל כדי שתהיו חברים, אבל בסופו של דבר גם השני ישתף פעולה, אולי אני לא הכי מבין בזה, אבל אני עשיתי דברים יותר גרועים והחבר שלי סלח לי אחרי יום, כי הוא השאיר את זה מאחורה, וזה מה שאתם צריכים לעשות, מחר יום חדש, אם היום הכול לא מסתדר אז מחר אולי. מקווה שעזרתי.
  10. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל Chandler ב פעולה צבאית גורלית - סיפור בנושא פוקימון.   
    תודה ותיהנו (:
     
    פרק 9: רק יתרון הגנתי

    הבזק האור האדום גיבש צורה. "טוטו-טוטודייל!", הביע טוטודייל אושר וקיפץ במקום. "אחרי הטיירניטאר הזה כבר חששתי ששמרת את הטוב לסוף, אבל עכשיו אני מבין שאין סיבה לדאגה", קמרון התגרה בי. לא חיכיתי לתשובה. ידעתי שטוטודייל עוד לא למד מתקפות מים, כך שאין לו יתרון התקפתי על וולפיקס שסוגה אש, אבל יש לו יתרון הגנתי משום שמתקפות אש לא ישפיעו עליו המון. הקרב החל. 
    "טוטודייל, מתקפת זעם", הוריתי. עברו כמה שניות, וההילה הכחולה הופיעה וקרנה מגופו של טוטודייל, שכבר נראה חזק הרבה יותר. עמדתי לשלוח את טוטודייל למתקפת שריטה, אך קמרון הקדים אותי עם פעולה משלו. "וולפיקס, מתקפת מהירות", הורה קמרון. וולפיקס רצה לכיוונו של טוטודייל, בצורתה המטושטשת והמהירה, אך בזמן שרצה החל להופיע מאחוריה שובל אור לבן, והיא זזה כל כך מהר עד שבקושי ניתן היה לראות אותה. היא הופיעה ונעלמה בכמה מקומות סביב טוטודייל המבולבל, אך לבסוף פגעה בו מאחוריו והשליכה אותו כלפי מעלה.
    "טוטודייל!", הוא צעק בעודו באוויר. הוא נחת בהפרש של כמה מטרים מהמקום בו נפגע מהמכה. לא היו לי הרבה אפשרויות תקיפה. "טוטודייל, שריטה!", הוריתי. טוטודייל רץ במהירות לכיוונה של וולפיקס, אך וולפיקס הייתה מהירה יותר וניתרה בקלילות כלפי מעלה - התחמקות אלגנטית. ידעתי שזו ההזדמנות שלי - כשהיא באוויר. באותו אופן שקרה עם וויפינבל. "טוטודייל, עכשיו! קפוץ לכיוון וולפיקס במתקפת שריטה!", קראתי. טוטודייל רץ וקיפץ לכיוונה של וולפיקס המופתעת. ציפורניו התארכו והוא השתמש בשריטה על וולפיקס. וולפיקס נשרטה, ספגה נזק רב ונפלה כלפי מטה. היא הוטחה ברצפה בחוזקה ונשארה לשכב שם. "נראה שמתקפת זעם אכן פועלת", אמרתי וחייכתי. וולפיקס אמנם מהירה וחזקה, אבל הסיבולת שלה לא גבוהה במיוחד. ידעתי שמתקפה מדויקת אחת תוכל לסיים את הקרב.
    טוטודייל נחת. קמרון נראה מודאג. האבק סביב וולפיקס התפזר וניתן היה לראות אותה פצועה ומיוסרת- אך עדיין בהכרה. היא נעמדה. "וולפיקס, סליל אש!", קמרון הורה. ידעתי שמתקפת אש, ועוד אחת לא חזקה במיוחד, לא תגרום הרבה נזק לפוקימון מים כמו טוטודייל. תהיתי אם קמרון תקף בה מכיוון שזו המתקפה המיוחדת היחידה של וולפיקס שלא מחייבת מגע. סליל האש התקרב אל טוטודייל, שלא הספיק להתחמק מהמתקפה המהירה ונפגע. הנזק לא היה רב, אך ניתן היה לראות שהמכה השפיעה עליו. "וולפיקס, סליל אש שוב, והפעם בלי הפסקה!", קמרון הורה. וולפיקס שיגרה סליל אש מפיה לכיוון טוטודייל. חיכיתי שהסליל יפסיק לצאת מפיה באיזשהוא שלב, אך זה לא קרה. הסליל היה אינסופי. "טוטודייל, התחמק!", הוריתי, אך איחרתי את המועד. טוטודייל נפגע מסליל האש וספג את המכה. גופו נגרר אחורנית. סליל האש לא פסק ולטוטודייל לא הייתה אפשרות להתחמק.
    נראה היה שהמתקפה מתחילה לגרום יותר ויותר נזק. ניסיתי לצעוק הוראות, אך לשווא. לא הייתה לו אף ברירה מלבד לספוג את הנזק. שמתי לב שהוא מתחיל להתעייף. ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שיאבד את הכרתו- ביחוד לאחר שצבר נזק כה רב. גופו החל לפלוט מים. הוא הזיע. מעולם לא ראיתי פוקימון מים מזיע קודם. שמתי לב שפיו זז ומתעוות בצורה משונה. כאילו הוא מלא במשהו. לחייו התנפחו, וזה קרה.
    צינור מים שוגר מפיו לכיוונו של וולפיקס. מעוצמת המתקפה הוא נגרר עוד לאחור. צינור המים עבר במרכז הסליל ופגע בפניה של וולפיקס שמיד הפסיקה את המתקפה. טוטודייל נאנח. נראה שהוקל לו. "למדת מתקפת צינור מים!", קראתי באושר. טוטודייל התנשף וחייך אליי. "זה עוד לא נגמר", שמעתי את קמרון. "וולפיקס, זנב ברזל!". וולפיקס רצה לכיוונו של טוטודייל. אמנם הנזק שצברה האט ממהירותה אך היא עדיין הייתה מהירה מאוד. "טוטודייל, צינור מים", הוריתי, עוד מרוגש מהמתקפה החדשה. טוטודייל שיגר מפיו צינור מים אל וולפיקס, אך היא התחמקה. "טוטודייל, כשהיא תתקוף בזנב ברזל, תשתמש בשריטה בתור מתקפת-נגד", הוריתי לטוטודייל בלחישה. לא ראיתי סימנים לכך שהוא שמע, לכן הייתי מודאג.
    וולפיקס קפצה לכיוונו של טוטודייל, מסתובבת, כשזנבה החל לבהוק באור הכסוף. בזמן שהסתובבה היא נראתה ממש כמו גלגל בצבעים כסף וכתום. היא התקרבה במהירות אל טוטודייל. הצמיד הכתום והזוהר נראה קטלני. "עכשיו!", קראתי. ציפורניו של טוטודייל התארכו והוא הרים את ידו בתנופה. המתקפה פגעה במרכז הגלגל מצד ימין, כלומר בגופה של וולפיקס, לא לפני שמתקפת זנב הברזל הוטחה על ראשו של טוטודייל במלוא העוצמה. שני הפוקימונים הוטחו אחורנית.
    אבק כיסה את הזירה. חיכיתי כמה שניות עד שיתפזר. כשזה קרה, ראיתי את שני הפוקימונים שוכבים על רצפת הזירה, מעולפים. "וולפיקס, חזרי", אמר קמרון וכיוון את הפוקדור אל וולפיקס שהפכה להבזק אור אדום. החזרתי את טוטודייל לפוקדור גם אני. "היית מעולה", אמרתי לפוקדור של טוטודייל והקטנתי אותו, בחזרה לחגורת הפוקדורים. "הגענו למצב של קרב קובע. אחד על אחד", אמר קמרון.
    ידעתי שטיירניטאר צבר נזק בניגוד לפוקימון האחרון של קמרון, אבל ידעתי שכלום לא אבוד. ידעתי שעוד אוכל לנצח. "טיירניטאר, צא", אמרתי וזרקתי את הפוקדור של טיירניטאר. הבזק האור האדום גיבש צורה. "טאאאאררר", שמעתי אותו שואג. "הגיע הזמן לפוקימון האחרון שלי", אמר קמרון. "סקרן?", הוא שאל. "אני מוכרח להודות שכן", אמרתי. "אז הגיע הזמן להשתמש בנשק הסודי שלי. שיהיה בהצלחה. אתה תזדקק לזה", הוא אמר וגיחך. הוא הוציא פוקדור, הגדיל אותו וזרק על רצפת הזירה. הבזק האור האדום החל לגבש צורה. והיא לא הייתה קטנה.
    ~המשך יבוא~
     
    דברי הכותב:
    את הפרק הזה אני זוכר שמאוד נהניתי לכתוב, כי אני אוהב מאוד קטעי לחימה וקרבות בין פוקימונים ומאמנים. אני מקווה שאתם תיהנו לקרוא את הפרק לפחות באותה מידה שאני נהניתי לכתוב אותו.
    אל תשכחו כמובן לדרג את הסיפור, לעקוב אחריו, לעשות "תודה" ו"אהבתי" וכמובן לתת דעתכם בתגובות. קריאה מהנה (:
     
     
     
  11. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל Eliz ז''ל ב העלאת המשתמש Power למשתמש כבוד   
    היי~ שם במשחק:  Eliz ההצעה: יש משתמש מסור בשם Power הוא משתמש שעזר לכולם ואף הגיע לצוות התמיכה  מסיבות שאינני יודע הוא ירד מצוות התמיכה אבל לפחות תתנו לו משתמש כבוד מגיע לו! יש למשתמש הזה 355 מוניטין ובצדק! הוא עזר לכולם! אני מציע שהוא יעלה לרמת משתמש כבוד איך ההצעה שלי תעזור: הבנאדם השקיע מאסיבית בצוות התמיכה  ולפי דעתי,  מגיע לו להיות משתמש כבוד.   
  12. Upvote
    מדען12 קיבל סימון אהבתי מ סטיק ב חבילה עוברת   
    שם מדען12
  13. Upvote
    מדען12 קיבל סימון אהבתי מ בלאסטויז ב מי הפוקימון האהוב אליכם?   
    שושלת סקווירטל(סקווירטל וורטרטלבלאסטויז מגה בלסטויז)
     
  14. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל Chandler ב פעולה צבאית גורלית - סיפור בנושא פוקימון.   
    תהנו ~
     
    פרק 8: אגס קרב

    "וויפינבל, פוקימון האגס", החל הפוקדקס לטרטר. "וויפינבל מסוגל להסוות עצמו ביער בצורה שבה כמעט ולא ניתן לראותו. בצורה זו הוא משתק את הטרף על ידי ריסוס אבקה רעילה, ומשתמש בחומצה כדי להמיס אותו. הוא נוהג לישון כשהוא תלוי על ענף של עץ".
    הפוקדקס השתתק. נתקפתי בחילה. ניסיתי ללחוץ על כפתור "רמה + מתקפות", אך הפוקדקס לא הוציא קול. כנראה שחיישני התנועה שלו זיהו איכשהו שאני מנסה לרמות. "לכל אחד יש הזכות להחליף פוקימון מתי שירצה במהלך הקרב כל עוד הוא משתמש רק ב-3 פוקימונים", קמרון צעק אליי, והקרב החל.

    "וויפינבל, אבקת שינה!", הורה קמרון. וויפינבל פלט מגופו אבקה מנצנצת שנשלחה לכיוונו של וופר. קפאתי במקומי. אבקת השינה פגעה בוופר שנרדם מיד. "וויפינבל, הצלפת גפן!", הורה קמרון בשנית מבלי לחכות לתגובה שלי. שני ענפי גפן הופיעו מחלק גופו האחורי של וויפינבל. ידעתי שמתקפות דשא יהיו בעלות השפעה של פי 4 מכוח המתקפה המקורי על וופר. סימן לא טוב. "וופר, התעורר!", הגבתי לראשונה. וופר המשיך לישון.
    הגפן הראשון הצליף בו והעיר אותו בתגובה; הגפן השני פגע בוופר מלמעלה בעודו באוויר והשליך אותו בחבטה על הרצפה. וופר התעלף. "משחק ילדים", קמרון צחק. "וופר, חזור", החזרתי את וופר לפוקדור ואת הפוקדור החזרתי לאד כשקמרון היה עסוק בלשבח את וויפינבל.

    חשבתי. שניהם, טיירניטאר וטוטודייל, יהיו חלשים נגד מתקפות עשב. לטיירניטאר לפחות יש יתרון- מתקפות אבן משפיעות באופן רגיל על וויפינבל ולא חלשות כנגדו בניגוד למתקפות מים. קיבלתי החלטה. "אני אחכה עוד הרבה?", שאל קמרון. במקום לענות לו קראתי, "טיירניטאר, צא!", וזרקתי את הפוקדור. דינוזאור בגובה 2.5 מטרים ניצב כעת אל מול וויפינבל וקמרון. "מה... אבל... איך...", קמרון המופתע ניסה לגבש משפט. "אתה מתכוון לסיים את המשפטים האלה?", שאלתי אותו בעוקצנות ולא חיכיתי לתשובה. "טיירניטאר, אבני להב!", הוריתי. טיירניטאר עשה תנועה עם הידיים שלו. מסביבו, האוויר החל להפוך לאור בצבע כסף שהפך בתוך רגע לעשרות אבנים מחודדות. האבנים שוגרו לכיוון וויפניבל חסר האונים. ציפיתי שקמרון יתן לוויפינבל פקודה, אבל הפעם תורו היה לקפוא במקום. וויפינבל נפגע מכמה אבנים והושלך לאחור. הוא ניסה לקום ולהתאושש, אך לא הספיק לעשות הרבה כשקראתי: "טיירניטאר, שבירת לבנים!". ידיו של טיירניטאר החלו לזהור והוא רץ לכיוונו של וויפינבל. לא עקבתי אחרי קמרון, אך נראה היה שהוא התעורר מההלם, כי הוא צעק: "וויפינבל, התחמק בקפיצה!". גופו של וויפינבל התכווץ והתמתח רגע לפני ששבירת הלבנים של טיירניטאר פגעה בו והוא ניתר כלפי מעלה. "הצלפת גפן!", הוא הורה. שני גפני גפן הופיעו בשנית מאחורי גופו של וויפינבל והצליפו ארבע פעמים בגופו של טיירניטאר שהתעוות.
    "טיירניטאר, זריקת סלע", הוריתי. טיירניטאר קירב את ידיו והכדור שנוצר החל לגבש צורה של סלע ושוגר לכיוונו של וויפינבל, שעוד לא הספיק לנחות מהקפיצה. קמרון הורה לו להתחמק, אך זה היה חסר סיכוי. וויפינבל היה חשוף לחלוטין כשנפגע מהסלע ישירות. הוא הועף לאחור מעוצמת המכה ונחת בחבטה רועשת ליד קמרון. אבק כיסה את הזירה, וכשהתפזר, התגלה כי וויפינבל התעלף. "משחק ילדים", חיקיתי את קמרון המרוגז. "וויפינבל, חזור", הוא אמר וכיוון את הפוקדור אליו. וויפינבל הפך להבזק אור אדום ונעלם אל תוך הפוקדור.

    "הגיע הזמן לפוקימון הבא שלי", הוא אמר. זכרתי שלקמרון יש את וולפיקס, אך ידעתי שפוקימון אש נגד פוקימון אבן תהיה בחירה גרועה. מעניין במי הוא יבחר עכשיו. "וולפיקס, צאי!", שמעתי להפתעתי. וולפיקס יצאה מהפוקדור בניתור קליל, נחתה על רגליה הקדמיות, ורגליה האחוריות שנותרו כמה שניות באוויר נחתו לבסוף גם הן. לא היה לי זמן להוציא את הפוקדקס כי קמרון כבר נתן לו הוראה: "וולפיקס, סליל אש!". אש מסתחררת נורתה מפיה של וולפיקס לכיוון טיירניטאר. המתקפה התקדמה במהירות וידעתי שלטיירניטאר אין סיכוי להתחמק, אז הברירה היחידה הייתה מתקפת-נגד. "טיירניטאר, קרן הייפר!", קראתי. כדור האור של טיירניטאר צבר אנרגיה ושוגר רגע לאחר מכן. המתקפה עברה בדיוק במרכז סליל האש; העוצמה של קרן ההייפר שהתלוותה ברוח החזירה את מתקפת סליל האש בחזרה לכיוונו של וולפיקס. המתקפות השתלבו ויצרו מין קרן הייפר בעלת פסים כתומים שצברה מהירות.
    "וולפיקס, התחמקי", הורה אד בחיוך. וולפיקס נעלמה והופיעה בין רגע מטר ליד המקום המקורי בו עמדה לפני רגע. המתקפה פגעה באחד העצים באיזור והעץ התפוצץ. במקום נשאר רק החלק התחתון של הגזע, מעלה עשן. כמעט והיה לי חבל שמתקפה כל כך חזקה בוזבזה. "עכשיו הבנת למה בחרתי בה?", קמרון אמר והצביע על וולפיקס. "לטיירניטאר המגושם שלך אין סיכוי לפגוע בוולפיקס המהירה שלי". "אז רק בשביל זה בחרת בה?", שאלתי, מודאג מהיתרון העצום של קמרון.
    "את הסיבה השנייה תראה עכשיו. וולפיקס, רוצי לכיוונו של טיירניטאר במתקפת 'זנב ברזל'", הורה אד. עכשיו הבנתי למה הוא בחר בה, הרהרתי. מתקפת ברזל? ועוד חזקה כל כך? על פוקימון אבן? טיירניטאר אבוד. מחשבותיי נקטעו. וולפיקס רצה כל כך מהר שצורתה היטשטשה. זנבה החל לזהור באור כסף מתכתי והיא קפצה לכיוונו של טיירניטאר. הרמתי את הפוקדור של טיירניטאר. "טיירניטאר, חזור", אמרתי והחזרתי אותו לפוקדור רגע לפני שהמתקפה הרצחנית פגעה בו. במקום, המתקפה פגעה היכן שטיירניטאר עמד והשאירה במקום בור קטן. הוקל לי. "מפחד, אה?" אמר קמרון וצחק. פוקימון אחד שלי הובס, חשבתי בליבי. את השני החלפתי עכשיו. כנראה שאין לי ברירה אלא להשתמש בפוקימון השלישי והאחרון. הוצאתי את הפוקדור וזרקתי אותו ארצה.

    ~המשך יבוא~
     
    דברי הכותב:
    כמו את הפרק הקודם, גם אותו לקח לי זמן לפרסם. אני יודע שההפרש בין הפרקים מאוד גדול, ולכן אני משתדל לפרסם פרק לפחות פעם בחודש.
    אל תשכחו כמובן לדרג את הסיפור, לעקוב אחריו, לעשות "תודה" ו"אהבתי" וכמובן לתת דעתכם בתגובות. קריאה מהנה (:


  15. Upvote
    מדען12 קיבל סימון אהבתי מ Eliz ז''ל ב הצעת קרבות   
    בעד אבל שיהיו לו עוד פוקימונים אתה צודק ב100 אחוז שיעשו פעם בזמן מסויים בחינות מי הכי מתמחה בסוג זה וזה כמו שבסדרה צריך להתאמן קשה וגם במשחקים המקוריים(פחות אבל גם)
    אז למה שבליגה לא בקיצורבעד ענק
     
     
     
  16. Upvote
    מדען12 קיבל סימון אהבתי מ Sniper ב החלפות של כמה פוקימונים   
    בעד זה גם יחסוך רמאויות 
  17. Upvote
    מדען12 קיבל סימון אהבתי מ וולי ב פוקימון - המשחק הפרוץ   
    אני נכנס
  18. Upvote
    מדען12 קיבל סימון אהבתי מ Eliz ז''ל ב תעזרו לי לא נעים לי...   
    אולי תנסה להראות לה שאין לך כל כך הרבה זמן ליהיות איתה כי עדיין אתה לומד המון שעות ביום אם היא תראה שאין לך הרבה זמן פנוי אולי היא תעדיף ליהיות אם מישהוא אם יותר זמן פנוי(אני יודע שזה לא משו אני פשוט לא כל כך מבין בדברים כאלו)
  19. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל ARTEMIS FOWL ב ציור של אדוארד אלריק מאלכימאי המתכת   
    רק שתדעו ממש השקעתי הציור הזה!

    סורי על הגודל אבל זה מה שיש...
    בבקשה לדרג מ1-100
    אם אהבתם תנו לייק ;)
  20. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל Eliz ז''ל ב איזה שוקו אתם אוהבים/לא אוהבים   
    אוהב שוקו של שוקולית שמכינים ואין כזה דבר שאני לא שותה שוקו...
  21. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל שלום אברהם ב נו"ד- פוקימונים צורות שונות.   
    שם: (פרטי):שלום אברהם
    התמונה של הפוקימון שייצרתי:http://pokemon.alexonsager.net/12/48
    שמו: (לא השם שיש באתר)סקויידוקין
    הוא שילוב של הפוקימון: Nidoeino עם הפוקימון: Squirtle 
  22. Upvote
    מדען12 קיבל סימון אהבתי מ The Secret ב ציור של ילד מניח תפילין   
    זה יפה מאד 10
  23. Upvote
    מדען12 נתן סימון אהבתי ל King/Harlequin ב מ"ת ג'וטו-לאוהבי פוקימון ואוהבי מחוז ג'וטו   
    "כן המפקד?" אני שואלכאשר אני מגיע למשרד
×