פרולוג

רין

הנסיעה ברכבת תמיד הייתה מרגשת עבורי כילדה. תמיד חשבתי עליה כדרך לראות מקומות חדשים, לשמוע את השיחות של האנשים סביבי, ואפילו להגיע ליעד היה ריגוש בפני עצמו. אבל ככה זה כשאת ילדה בת תשע, הכל נראה כחלום רחוק.

אבל לא רק שאת ילדה, גם לפני שנה הכל עוד היה כחלום עבורי.

עליתי על הרכבת בגאווה, אנשים הסתכלו עלי בכבוד, היחס היה שונה. היום? היום כל צעד שלי יכול להיות מהומה שלא רציתי ליצור.

מילה לא במקום יכולה להרחיק את כולם ממני מהחשש שאפגע בהם.

מהעיניים שלי, כולם כאן נראים אותו הדבר. הגבר העסוק בטלפון וזורק מבט לאישה היפה שמולו, האמא שמסתירה תסכול מהתינוקת שלה שלא מפסיקה לבכות.

אפילו הנערים שיושבים בשקט כי כל אחד כועס על חברו.

כולם אותו הדבר.

הרכבת שאגה כשאורות השמש דעכו. צמרמורת עברה בגופי מעוצמת הרעש שהכריזה כי נכנסו למנהרה האחרונה במסלול הרכבת. אבל רק אני הגבתי ככה, כולם המשיכו בשלהם, כאילו היה שקט.

"נוסעים נכבדים, הרכבת תיכנס מיד לתחנת אורדון." קרא קולו של הכרוז ברכבת "יש לשמור על הסדר עם יציאתכם מהרכבת על מנת שהצוות יוכל לשמור על בטיחותכם…" 

הוא המשיך להקריא את כללי הבטיחות כמו מנטרה, אבל אני כבר זכרתי אותם בעל פה, הייתי פה לא מעט.

לפני שהרכבת הספיקה לעצור התרוממתי מהכיסא ופניתי אל הגבר שהתיישב לידי "סלח לי אדוני, זו התחנה שלי, אוכל לעבור?" 

המבט קר הוא הרים את מבטו אלי ובחן אותי. ואני מתכוונת, בחן אותי. עיניו נעצרו על החזה שלי, או יותר נכון סיכת הארד שהונחה על החליפה. הוא עיוות את מבטו ומיד הזיז את רגליו. 

הוא לא שונה מכולם, גם עבורו אני סכנה. הוא פחד ממני.

הרמתי את המזוודה וצעדתי אל עבר הדלתות, הרכבת נעצרה, הדלתות נפתחו מולי ושני טורים של אנשים החלו לדהור. 

הראשון יצא מהרכבת, בו אני עמדתי, השני נכנס לרכבת. איש לא בירח את רעהו, כל אחד רק הביט ישר אל הכיוון בו הוא הלך. כאילו זה מה שהוכתב להם לעשות.

בפעמים הקודמות שהייתי כאן לא הייתי שונה מהם, מבטי ממוקד קדימה, סבלנותי לא משתנה.

אבל היום זה היה שונה, היום שמתי לב למה שסביבי יותר מהרגיל.

בפעם האחרונה שהייתי כאן לא הייתי לבדי, כמות הסטודנטים הייתה רבה, אבל היום הייתי יחידה, חריגה. ואם זה לא הספיק הטור התקדם לאט מהרגיל. 

הנחתי שמדובר באכיפה מוגברת, הפרות הסדר נהיו רבות יותר לאחרונה, לכן הבדיקות לכניסה ויציאה מהרכבת נעשו הדוקות יותר.

הידקתי את אחיזתי על ידית המזוודה, ידיי החלו להזיע בתוך כפפות המשי הלבנות שעטיתי על ידיי. הרגשתי את נשימתי נעשת כבדה.

קצב פעימות ליבי התגבר, ואז ראיתי אותו, סייר שבא לפקח על הסדר בטור.

הוא פנה אלי, כמעט באופן ישיר מידי. מבט אחד חטוף בחליפה שלי והוא כבר הבין שמשהו לא בסדר "שם?" 

קולו היה כמעט רובוטי, הוא לא הרים את עיניו מהדף, הוא בכלל שם לב האם הוא מדבר לאדם הנכון? "רין ורמיליון, אדוני… מספר אישי 8712801."

הוא הרים את עיניו קלות וחזר אל הדפים "לא שאלתי לדבר מעבר לשמך… כשאבקש מספר אישי תגישי אותו"
הרגשתי את ידיי ממשיכות לרעוד "כ-כן אדוני אין צורך לכעוס…" מיד כשאמרתי את המילה הזו הוא הרים את מבטו כאילו קיללתי אותו, הצמדתי את ידי לפי, פליטת הפה הזו הייתה מיותרת לגמרי. 

פניו הרצינו "גברתי אצטרך לבקש ממך להתלוות אלי, התפרצויות שכאלה אינם מקובלות כאן…" 

לפני שהספקתי להגיד יד מוכרת הונחה על כתפו של השומר "אני אקח את זה מכאן, היא איתי" קול עמוק בעל מבטא רוסי קל הידד באוזניי כשהרמתי את ראשי וראיתי את שיערו הבלונדיני של איליה. הקצין הממונה עלי.

"קפטן" קולו של השומר חזר להיות רגוע "מצטער אבל אצטרך לקחת אותה איתי לצורך תשאול…" איליה הרים את ידו והוציא מכיסו פתק והגיש אותו אל השומר "אין צורך לבצע תשאולים היום, כמו שאמרתי היא איתי

השומר בחן את הפתק וראיתי את החשש עולה ממנו, הוא לא ציפה לראות את איליה כאן, וכך גם אני.

ולשם שינוי הרגשתי הקלה.

לא הספקתי לפתוח את הפה ואיליה הסתובב, הוא סימן לי בידו ללכת אחריו. עשיתי כדבריו וצעדתי בשקט, צעדיו של איליה היו מהירים. כמעט ולא הספקתי לעמוד בהם.

"טוב לראות אותך קפטן, אני מצטע…" 

"עוד לא חזרת וכבר את עושה לנו בעיות ורמיליון, אני רואה שלא למדת מהפעם הקודמת" קולו חתך את האוויר, השפלתי את מבטי ותהיתי מה לומר, האם עלי לענות לו? לפני שהספקתי לומר את תגובתי כאילו קרא את מחשבותיי, הוא המשיך

"אני מקווה שזו הייתה נפילה חד פעמית, כמו שאת יודעת, את חזרת אלינו על תנאי. כמובן בהתחשב בנסיבות שלך אנחנו לא מצפים ממך להרבה, אבל הוחלט לתת לך הזדמנות כדי לראות למה את מסוגלת…"

נפילה… ככה הוא קורא לזה. אם רק היה יודע שזה לא קל כפי שזה נראה. מבטי שוטט ברחבי התחנה, הטור נראה ארוך מאוד, והאנשים שעמדו מולי עוד לא עברו אפילו חצי ממנו. 

חלקם היו אמורים להראות עצבניים, מוטשים, חלק אפילו מאוכזבים או עצובים. אבל מרחוק הכל היה נראה אותו דבר. אותו מבט קר ויבש על עיניהם של כולם. ייאוש.

"קפטן… אני…" לא הספקתי להמשיך את הדברים וזעקה חדה של סירנות פילחה את אוזניי, איליה נעצר ומבטו הופנה למקור הרעש. מגנומטרים שהוצבו ביציאה מהתחנה.

"חכו… זו טעות! אני יכול להישבע אני באמת נקי…!" בזווית העין ראיתי את מקור הבעיה. בחור, רגיל למראה, עובר דרך המגנומטר בתקווה שהוא יעצור, אבל הוא רק ממשיך לצפצף באותו רעש מחריד.

השומרים לא חיכו אף רגע, וכמו בסצנה מסרט אקשן ארבעה שומרים התנפלו עליו וניטרלו אותו. הם הרימו אותו כאילו היה בובה ומשכו אותו לחדר נפרד, שם הוא כבר לא יהווה בעיה עבורם.

הוא לא יהווה בעיה לאף אחד.

"הביטי רין, זה הסיבה שלשמה את כאן, אני מקווה שאת מבינה את המטרה שלך נכון?" כמו מחלום קולו של איליה משך אותי, אבל מבטי לא ניתק מהמגנומטר שחזר להיות שקט. להציל אותם… זה מה שאני רוצה לומר לו.

אבל אני יודעת שזה לא המטרה שלי, כי את הבן אדם הזה אי אפשר להציל, אפשר רק לתקן…

"אני… אני באמת לא יודעת…"

ידיי רעדו, כמו קולי שלא היה יציב יותר. איליה בחן אותי במבטו, ידעתי שאסור לי לפשל כאן. מה אם הוא בוחן אותי? אולי זו עוד אחת מההזדמנויות שדיבר עליהם קודם לכן? נשמתי עמוק, הרמתי את מבטי אליו והבטתי בו עם המבט הקר אותו ידעתי שהוא רוצה לראות "אני אמורה לזהות אותם לפני שזה מתפשט… כדי להגן על הסביבה"

הוא הנהן וחזר ללכת, וכמו כלבה הקשורה לרצועה חזרתי אחריו "יפה מאוד רין, את צריכה לוודא שזה לא יקרה ליד אחרים. כי אחרת את יכולה להיות הבאה בתור." 

✧ ✧ ✧

בזכות קצב ההליכה המהיר של איליה הגענו אל הפנימיה מהר מאוד. הפעם האחרונה שהייתי כאן הייתה לפני שנה, לפני התקרית.

אבל הפעם האווירה הייתה שונה, היא לא הייתה חמה כמו שדמיינתי שתהיה, או יותר נכון כמו שזכרתי.

כשעזבתי את המקום בפעם האחרונה הרגשתי כמו גיבורה, כמו עילוי. והיום? אני לא יודעת מה אני מרגישה. אבל אני יודעת שגיבורה כבר לא אהיה.

"כשתיכנסי יתכנו מבטים רין, אני מקווה שלא תראי התרגשות מיותרת, הכל חדש לנו, ולהם… אבל עבורך את צריכה להתנהג רגיל. אני מקווה שאת מבינה למה" הנהנתי לחיוב כשאיליה עצר והביט בשעונו "בלאט… האיסוף לקח יותר זמן ממה שציפיתי, תגיעי לחדר הישן שלך, את זוכרת איפה זה?" הנהנתי לחיוב והבטתי בשער האבן שניצב לפני.

אותו השער, אותו המקום, אותם האנשים.

אז למה אני מרגישה זרה פתאום? 

למה אני לא מרגישה שהמקום הזה הוא אותו מקום שעד לפני שנה היה הבית שלי?

גררתי את רגליי דרך השער, השומרים בכניסה הביטו בי כאילו בחנו אותי.

הנדתי את ראשי כברכת בוקר טוב, כמו שעשיתי עבורם בכל פעם שעברתי כאן. אבל במקום להניד בחזרה הם רק צעדו לאחור. כעס.

על יד השער קבוצה של ארבעה נערים ישבו ודיברו, כל אחד עטה סיכה דומה לשלי.

הדבר היחיד שהיה שונה הוא צבע הסיכה, שלהם הייתה מוזהבת. בעוד שלי בעלת צבע ארד.

כשעברתי לידם הם השתתקו, נופפתי להם בידי. אבל הם לא נופפו בחזרה. גועל.

לא ציפיתי להתנהגות שונה, אבל עדיין. בן אדם רגיל יכול היה להתעלם מזה ולהאמין כי הכל טוב.

אני לא.

גם אם הם לא יגידו את זה, גם אם הם ינסו להסתיר את זה הכי טוב, אני רואה הכל. אני רואה מה הם באמת מרגישים. 

ואני לא יכולה להתעלם.

הרגשתי את ידיי צורבות, הידקתי את אחיזתי במזוודה. בלי ששמתי לב התנגשתי במישהו, אני זכרתי אותו. הוא למד יחד איתי בכיתה, גם הוא בעל סיכה מוזהבת. 

"ר-רין… את… את חזרת" קולו רעד מעט, הנהנתי לחיוב וחייכתי אליו "כן… גם אני מופתעת… מה קו…" לפני שהספקתי לסיים את המשפט הוא כבר הסתובב, התקדם משם ונופף בידו לשלום.

"אממ… טוב לראות אותך, אני… אני מאחר לשיעור אז נדבר!" היום עוד לא התחיל… הוא לא באמת שמח לראות אותי, היה שם משהו אחר… פחד.

הם אמרו שזה יקרה, הם ידעו שכך תהיה התגובה של האנשים סביבי, ועדיין.

הם התעקשו לבדוק את זה, כי הם לא יוותרו על זה, הם לא יוותרו עלי.

שאר הדרך הייתה דומה, אותם פרצופים מוכרים, שהביטו בי כאילו ראו רוח. אבל אני לא מאשימה אותם, עבורם אני רק הצל של הבן אדם שהייתי, וגרוע מכך… עבורם אני צל לא מרוסן, שיכול לבלוע אותם. 

הגעתי אל המקום שאיליה כיוון אותי אליו, חדר שמונה, החדר הישן שלי. הכנסתי את המפתח הישן אל המנעול, ולהפתעתי הוא כבר היה פתוח. מה שאומר שהם כאן.

היססתי לרגע, תהיתי האם אני אמורה לעשות את זה, אבל אם איליה אמר, זה חייב להעשות.

התרגשות קלה עברה בי, ולא מהסוג הטוב. לא ידעתי למה אני אמורה לצפות, האם יהיו שם אנשים חדשים?

האם שותפיי הישנים יהיו שם? 

אם כן, האם הם יקבלו את פני בחרבות, או שיקבלו אותי בזרועות פתוחות?

לבסוף הבנתי שאני יכולה להישאר נצח אל מול הדלת, והמחשבה על מה יקרה גרועה מהתוצאה. אז דחפתי את הדלת קלות, וקול נשי קיבל את פניי, אבל הוא לא היה מופנה אלי.

"אני לא מבינה למה היא צריכה לחזור אלינו? אתה מבין שזה לא תקין כן?" כיווצתי את שריריי, זיהיתי את הקול הזה.

והוא לא היה מרוצה כלל.

"אל תרימי את הקול שלך, יש לנו גבולות ברורים… אם נעבור אותם לא נהיה שונים ממנה." גם את הקול השני זיהיתי, אותו קול רובוטי, שקול ורגוע.

אלו היו שותפיי הישנים, איגניס ונוקס. 

רציתי לחייך ולגשת אליהם, לרוץ אליהם ולחבק אותם. אבל אני יודעת שהתגובה שלהם לא תהיה זהה לשלי.

"זו החלטה מלמעלה איגניס, לא משנה כמה תתלונני זה לא יעבור, אפילו איליה לא שולט בזה"

"אני יודעת, ועדיין, יכלו לצוות מישהו אחר. וגם אם לא הסתדרנו במשך שנה לבד, למה עכשיו היא חייבת לחזור?" 

צעדתי מעט יותר לתוך החדר, גבה של איגניס היה מופנה אלי, ונוקס משך בכתפיו לפני שהספיק לשם לב אלי, וגם כששם לב הוא לא זיכה אותי ביותר ממבט חטוף בעיניו.

"את יודעת שזו לא הייתה בחירה שלי גם… ועדיין, עבדתי קשה כדי לחזור אליכם איגניס, התגעגעתי אליך" חייכתי אל עבר הבחורה שעמדה מולי. 

היא הייתה שונה במעט מהיום האחרון בו נפגשנו. שיערה האדום נשאר גלי אך מעט ארוך יותר.

ואף על פי שעברה רק שנה גופה נראה חטוב במעט, כאילו התאמנה ללא סוף. 

נוקס לעומתה לא נראה שונה כלל, אותו שיער לבן כשלג, ועיניים שחורות בעלי גוון כחול כמו הלילה העמוק. המבט הקר שעל פניו לא השתנה, אפילו לא חיוך או שרברוב עדין בשפתיו.

איגניס הסתובבה באיטיות, הלם ניכר בפניה. חייכתי בעדינות אליה.

לפני שהספקתי לומר משהו הרגשתי חבטה בפניי שהפילה אותי לרצפה, זה היה אגרופה של איגניס שהחטיפה לי כהוגן. על פניה ראיתי את זה. כעס. גועל. שנאה.

"התגעגעתי אליך? התגעגעתי אליך היא אומרת לי!" היא צחקקה צחוק שהטריד אותי, צחוק קר ומרושע, מתובל במעט זלזול. "שמעת אותה נוקס, היא התגעגעה?" היא הסירה את מבטה ממני, כנראה שמבחיתנה גם את זה אני לא שווה.

"היית צריכה לחשוב על זה לפני… אבל אם ציפית שאנחנו נקבל אותך בטוב? אני לא יודעת מה עברת אבל כנראה שניתקו אותך מהמציאות…"

השפלתי את מבטי לרצפה, רציתי להגיד לה מה עברתי, אם היא הייתה עוברת חצי ממה שעברתי היא לא הייתה מעזה לומר מילה. 

הידקתי את אגרופיי, שיניי החלו להיחרק כל כך חזק שהרגשתי כאילו אני סודקת שן.

אבל לפני שהספקתי להגיב איגניס החלה לצעוד אל מחוץ לחדר "אם את באמת חשבת שנתגעגע אליך רין את טעית… אני שונאת אותך, ואני שונאת את זה שאני צריכה לראות אותך שוב. היו צריכים להרוג אותך וזהו…" ואז ראיתי את זה, זו לא הייתה שנאה, פחד ואפילו לא גועל. 

זה היה עצב מהול בכעס.

ובלי מילה נוספת, היא יצאה מהחדר, כמו ברוח סערה.

נשארתי שם לשבת, מהרהרת עם עצמי. הרמתי את מבטי וראיתי את נוקס שוכב על המיטה שלו, מביט בתקרה כאילו לא התקיים כאן ויכוח סוער. 

"מה יש לך להגיד נוקס? גם אתה שונא אותי?" השפלתי את מבטי לצד, וקמתי מהרצפה, ניקיתי את בגדיי מאבק והחזרתי את מבטי אליו.

"אני לא מרגיש כלום רין…" אותם מילים קרות, שעד לפני שנה אני ואיגניס יכולנו לצחוק עליהם.

אבל היום זה היה שונה, כי עבורי זה היה הדבר הגרוע מכל.

הוא היה אדיש כלפיי.

1: לפרשמנים יש יתרון מחליא טיפה-

כאילו בסוף הספר הצליחו ליצור הופכי לאור סהר ולאור ריק, אבל האמת שהבן אדם היחיד שאנחנו ראינו אותו מסתובב עם אור ריק סתם ככה בלי סיבה הייתה גאבילר, עכשיו אני לא יודע אם אפשר פשוט להטעין אור ריק דרך סערת העד, אם כן אז כל מה שאני אומר פה הולך לפח, אבל בגדול הם יכולים להכין אור סער הרבה יותר בקלות בגלל שהם צריכים רק סערת אימים והם די מסודרים. מנגד עומדת קבוצת ה"אנושיים" שלא באמת יודעת להפיק אור ריק.

2: טאגיבאן (נראה לי ככה כותבים אותו) מפחיד אותי טיפה-

ה2 פרקים האלו שבהם הוא נכנס לאלוהות בתור שנאה החדש גרמו לי לפחד טיפה, עכשיו אני יודע שעל הנייר זה נשמע טוב שהפרק מסתיים ב-"עכשיו אני יכול להציל את כל העולם" אבל זה נשמע באווירה ממש דיקטטורית וכאילו מתאימה לדמות שהוא עכשיו- שנאה. גם עצם זה שטיפוח מלמדת אותו דברים וכאלה מרגיש כאילו הוא יבגוד בה בסוף וכאילו הכוח יצליח לנצח אותו בסוף כזה.

3: זה נלקח יותר מהערפילאים הטרילוגיה המקורית-

בטרילוגיה המקורית היו 2 אלים שבסוף השתלבו לאל אחד עכשיו זה כאילו דבר שאני יכול לראות אותו קורה, למרות שהיה משהו מאוד מוזר בהערות צד של הספר שאומרות ששנאה יכול להשמיד את הרסיסים של האלוהות, עכשיו אני לא יודע אם זה משהו שיותר הגיוני שיקרה בסוף כמו שאני חושש בנקודה השנייה שלי. בסוף גם אולי לא קראתי מספיק הקוסמיר (שזה מצחיק כי רק ה4 ספרים של גנזך זה איזה 5000 עמודים).

4: הסוף של הספר-

באחרית הדברים היה רגע שבו לויד חובה את אותו הרגע בגדול פעמיים, עכשיו שנאה בחלק הראשון אמר משהו מאוד מוזר על כך שאפשר לפגוע במודעות של הויד, ואני לא הבנתי אם הויד דמיין את זה רק או שהוא חטף את הדה זוו בגלל שפגעו לו במודעות?

אז למי שלא יודע זה ספר בכיכובה של טרס "שנכתב" על ידי הויד בניסיון של ברנדון לתת לנו ניסיון שלו להצגת אחד מסיפוריו של הויד.

עכשיו מה שאני אוהב בסיפור הזה הוא שבתחילת הספר ממש נאמר לנו על האופי של גיבורת הסיפור היא לא כמו כל הגיבורים הארוים שמנסים להציל את העולם בכך שהם מחסלים דרקון (ניסיתי למצוא ציטוט אבל לא מצאתי).

הסיפור מספר על איך שהיא מנסה להציל את ה"מאהב" שלה צ'ארלי מידי המכשפה (sorcerer) שהיא בגדול הדמות הרעה ומפחידה ששולטת בים הכי מסוכן (נגיע למה זה אומר) למרות זה שהיא אישה נורמלית לחלוטין הארץ שבא בגדול אסור באמת לשוט אלא אתה חייב להישאר באי שלך (אלא אם אתה כמובן איזה עובד מלוכה או משהו כזה) (גם פיראט תופס).

טיפה על העולם עצמו-

העולם בנוי טיפה כמו העולם של וואן פיס בהרגשה שלי, שהוא מחולק ל12 ימות שכל אחד מהם הוא בעצם נבגים שונים (כמו emerald spore) ולכל אחד מהנבגים יש "יכולת" שונה כאשר מטפטפים עליו נוזל, סטייל לצמוח בצורה לא פרופורציונלית או להפוך לכדור קוצים קצת כמו אבונפחה. בעולם הזה יש מלך אחד ששולט על 11 הימות הרגילים והים ה12 נשלט על ידי המכשפה. בתכלס היא פשוט חזקה מדי במקום הזה אז למלך אין מה לעשות ממש.

מה החוזקות של הסיפור?

דבר ראשון הרבה הויד: למי שלא יודע אני הויד גלייזר אחושרמוטה בגלל גנזך אורות הסהר, וחצי מהציטוטים שצילמתי מהספר הם שלו יורד על סאדיאס. אני באמת מאוהב בכתיבה שלו שהיא תכליתית, מצחיקה ונהדרת. עצם זה שקיבלנו ספר שהוא המספר בו וגם דמות משמעותית בספר זה פשוט קורע מצחוק.

דבר שני דואג: בתכלס ברנדון ידע שזה יהיה ספר יחיד כנראה, ולכן אין לנו שמות של 30 דמויות רקע כמו הכתבניות של נאבני או איזה ספן רנדומלי שהפליג עם שאלאן ל2 פרקים. פה כל מי שלא חלק מהדמויות הראשיות נקרא דואג, שמעבר לזה שזה טיפה מבלבל שזה אולי מינוס זה פשוט חוסך לך כל כך הרבה כאב ראש של שמות כי בתכלס מה אכפת לי מי מכרצף את הרצפה.

דבר שלישי היכולת המיוחדת: בגדול הרבה מהכוח שהמיוחד בספר הוא נוצר על ידי הנבגים, שזה לדעתי יכולת מגניבה מאחר והם גם מוסע פחד של המון אנשים בספר ובצדק, אם בטעות הכנסת אחד לפה כנראה שאתה מת. מה שיוצר קונספט טוב של כוח, שלא כולם מנצלים ממש בגלל פחד אבל זה גורם לזה להיות יפה מבחינתי.

מה שאני פחות אהבתי בספר (ספוילר)

בתכלס אני חושב שהדרך שהביסו את האויבים בסיפור היא טיפה מצחיקה, למען האמת אולי המכשפה זה הגיוני, אבל קרו הובסה באמת בצורה שנתנה לי טעם טיפה רע בפה, כי בגדול הדרקון כנראה היה צריך לקחת אותה בגדול.

טוב זה היה טיפה מסורבל משחשבתי שזה יהיה מקווה שנהנתם מהאשכול למרות שזה הרגיש מאוד מוזר לכתוב אותו פשוט כי זה ספר מאוד יחודי לעומת שאר הקוסמיר.

פרק 28

עוזה שרף ויונתן הלכו בעקבות השובל, ליתר דיוק נסעו ברכב של שרף, הם לא ידעו לאן יגיעו, הם רק ידעו שהשובל שמרצד מול עינם יביאם אל אושר, אבל לכל מי שיודע מה עבר עליהם ברור שזה תהיה משימה קשה. ואכן כולם באותו רגע הפסיקו לראות את השובל. "בוס, נראה לי שהכוח של הבשמים הפסיק" אמר שרף בחשש, עוזה פתח את קופסת הבשמים וכולם הריחו בה שוב, אבל לא היה שובל קוסמי או איך שלא יקראו לזה. עוזה החל לרעוד "אם הבשמים לא עובדים זה אומר שהמטרה לא נמצאת, או שהרגו את אושר ואז הוא יקום לתחייה או ש..", יונתן התעצבן "מה אתה שותק! אושר בסכנה!". עוזה הפך את פניו ברגזנות כלפי יונתן וצעק "האופציה השנייה לא רלוונטית היא ממש מסוכנת ואין סיכוי שיקחו אותה!!!". עוזה מיהר להסביר מה האופציה השנייה "יש מקום שנקרא העולם השחור זה מקום שאפשר להיכנס אליו רק דרך הספר של איש האמת האינסופי". "אאהה" אמר יונתן בהרגשת רווחה מוזרה "הייתי שם פעם ממש בהתחלה כשפגשתי אותו נכלאתי שם ויצאתי". עוז התעלם מדברי יונתן והמשיך להסביר "מי שנמצא שם חשוב כמת כלומר אם אושר שם זה כאילו הוא בוטל מהמציאות", שרף שתק כמה שניות ואז הציע "אם אי אפשר למצוא את אושר בוא נחפש את שאר הרגשות", עוזה ויונתן לא ענו אבל היה ברור שהסכימו, שרף החליט לפתוח את הרדיו כדי להמשיך את הנסיעה בלי בעיות מצידם, אך כמובן יש חדשות טובות וחדשות רעות. "והרי החדשות לפני כעשר דקות דווח על תאונה של רכב שחור שהצליח לעוף מהכביש ולהתהפך, ברכב נכחו שני נערים וזקן אחד יחד עם נחש מזן נדיר בתוך הקופסא הזאת ששמים בה חיות מחמד, אהמ, שימי איך קוראים לזה, אה הוא בהפסקה, איפה הייתי, כן, כולם נעצרו לחקירה, ועכשיו הפסקת פרסומות" נו באמת.

כעבור שלוש שעות בבסיס עין-הצדק

גואל ישב מול עוזה בחרדה רבה, עוזה דיבר איתו בעדינות "אתה מבין כמה המצב בעייתי, נכון? ליששכר יש שלוש רגשות, לנו יש אחד, יש שם עוד ארבעה בחוץ. ומה שאתה עושה במשימה שנתתי לך הוא לאבד רישיון נהיגה". גגואל בדיבור מהיר ומעט לא ברור ניסה להוכיח את חפותו "תבין אנחנו השגנו את רחמנות וגם תחשוב חיובי כאילו מבחינה טובה לא מבחינת שלילת הרישיון שהייתה לי, זאת התקדמות וברור לך שמה שקרה הוא כי יששכר חיבל ברכב שלי", עוזה הביט בו במבט מתנשא למען ירגיש רגשי נחיתות "וברור לך שהערבות ששילמתי תנוכה מהמשכורת שלך". גואל יצא מבואס מהחדר והתיישב ליד פליקס, פליקס התעלם ממצבו הרגשי של גואל ושאל אותו "תגיד החישוק הכסוף כשניענעתי אותו פתאום ההולגרמה הפיזית הזאת התפוגגה, וגם מקודם ריסקת את הנער בשדה, בבקשה תסביר לי מה זה החישוק הזה", גואל נותר ישוב שפוף על מושבו במסדרון הוא התאנח אנחה קצרה והתיישר "החישוק הזה הוא מכשיר-על, דמיין שיש מאבק בין לוחמים בלתי נראים, ברגע שאתה מנענע את החישוק אתה שולח תנודות חשמליות שעושות את שאר העבודה שלך בלי מאמץ, הבנת?" פליקס לא ענה, הוא חייך חיוך מעט זחוח, גואל נגעל מזה והתעלם.

המנקה ושרף הלכו להם לבדם, אחרי כל מה שקרה בצהריים יונתן נשלח לביתו וגואל ופליקס בסוג של רגיעה, אז הם היחידים בעבודה והם עומדים למצוא עוד רגש. שרף הביט אל עבר העצים ביער בו הם הילכו ושאל את המנקה "תגיד מה השם שלך", המנקה עמד במקומו וענה "יש לי יותר מזל משכל" שרף לא הבין מה הכוונה, כעבור שנייה, שור מכונף ענקי עם קרניים מסולסלות זהובות בא להתנגח בהם, אאאאאאהאהההה, שרף והמנקה קפצו על העץ הקרוב "ככל הנראה זה אכזריות לפי המידע שגואל נתן" , שרף קפץ מהעץ על גבו של השור האכזר אחז בקרניו וניסה לשלוט בו "אהאיאאניניןןענןכנןעןג", המנקה לא שמע מה שרף אמר בגלל נשיפותיו העוצמתיות של השור, השור הסתובב וגדע כמה עצים בקרניו כאשר שרף על גבו מנסה סוג של לרכוב עליו בחוסר הצלחה ומיטלטל עליו בכאב, לפתע הושלכה רשת ולכדה את השור ואת שרף, "כל הכבוד מנקה" , אבל המבט של המנקה שהיה מבוהל הוכיח שזה לא תכנית שלו, "הגיע הזמן" נשמע בחלל היער "עוד מעט ערב אולי תלכו לבתים שלכם", שרף והמנקה זיהו את הקול זהו זבולון. "שאלתי את הספר מי ינצח בקרב אני או המנקה? והספר ענה שהמנקה" שרף היה מבולבל, זבולון המשיך "אז אני רק אקח את השור הזה ואלך מבלי מאבק כושל מראש מה דעתך?" זבולון הושיט יד למנקה, "זבולון, אל תלך שולל אחרי אחיך, ובודאי שלא אחרי" זבולון נרתע ולא הבין מה הכוונה, כעבור שנייה, הוא ראה את הרשת מוסרת מהשור ומשרף וביד המנקה יש סכין קטנה "זבולון זבולון, תזכור שהספר הוא לא הכל אלא גם הניסיון" זבולון ניסה לברוח אך היה מאוחר מדי השור נגח בו בחזקה והעיף אותו לאחד העצים, המנקה הוציא חומר הרדמה והזריק לשור שהיה כבר מותש מנסיון האילוף של שרף. השור עצם את עיניו וכרע לישון, שרף רועד כולו ניגש למנקה "מה עושים עם זבולון עכשיו?". "מבינים שהוא היה צד לפניכם" צעק זבולון משכבו על הרצפה, המנקה ושרף הסבו פניהם וראו שהשור איננו שם שוב פעם הם הסבו את פניהם וגם זבולון לא היה שם

בבת-ים

אושר יחד עם זעם סוף-סוף פרצו את הדלת "חיחחיחיחיחחי, עכשיו בוא נהרוג את יששכר ונתנקם בו" יד מושטת הורידה את המגבעת הזעומה מהראש של אושר ואושר נבעט "ברצינות, רצית להשתמש בילדון הזה למנוסה" אמר יששכר בעודו מנענע את זעם ומצביע על אושר בלעג "לא השארת לי הרבה ברירות". יששכר התכופף כלפי אושר "ילד קטנטן שכמוך, אל תקדים את המאוחר, עוד מעט נצא מפה ונלך למקום אחר"

המשך יבוא

נראה שאני מגזים עם הפסים

פרק 27

אושר התעורר בחדר יפהפה, קרני בוקר התנוצצו לו מהחלון על המיטה והעירו אותו, הוא קם מפומג' (מלשון פיג'מה) והלך לעבר המטבח, שם ראה איש מבשל משהו במחבת, האיש החייכן הסתובב אליו ואמר בקול צוהל מאוד "בוקר טוב אושר". אושר הביט בו במבט מסופק וענה לו בלשון קרירה "אני חולם נכון?". האיש נראה מתמה על דבריו של אושר, "למה אתה בטוח שזה חלום?". אושר לא ידע מי האיש הזה גם אם הוא לא אמיתי והעדיף לענות לו ברצינות "דבר ראשון הלכתי לישון במקום אחר לגמרי, דבר שני הדברים שנגעתי בהם לא זוהרים או משמיעים צליל, ודבר שלישי אני מדבר ולא משתמש בהקלטות בטלפון שלי, ואם אתה יצור מהחלום שלי אתה אמור לדעת שאני אילם", האיש שתק כמה שניות ואז הרצין את פניו, קול עמוק נשמע בחלל החדר "אתה מאוד נבון אושר אבל הזמן שלנו לדבר נגמר, בוקר טוב, והפעם באמת"

אושר התעורר בחדר קטנטן, הוא התעשת מהמעבר בין שינה לערות ונזכר שהוא כלוא בדירה של זבולון, דווקא זבולון היה מאוד נחמד בזמן שעבד בעין-הצדק, אושר סובב את ראשו וראה שולחן קטן שעליו היה בקבוק שוקו וצלחת עם משולש פיצה, אושר כמובן אכל את הארוחה, אמנם הוא נהנה אבל הוא לא היה רגוע, ככל הנראה יששכר הזה רוצה להשתמש בו בתור כופר, למרות שהוא בן אלמוות לא יתנו לאויב של הארגון להחזיק בו, במקום אכילה ילדותית ומשעשת אושר התנהג כאילו הוא בפני משימה גורלית, אושר סיים לאכול והרגיש שבע ועדיין מוטרד מהמצב, וכמו בחלום קול עמוק נשמע במרחב החדר "היי ילדון" אושר נבהל וראה על מדף למעלה מגבעת לבנה מחודדת עם עין אדומה שמכסה את רוב שטחה, אושר רצה לשאול מי הוא אבל הטלפון לא היה איתו, הכובע המשיך לדבר "אם אנחנו רוצים לצאת מפה, בוא ונשתף פעולה"

בעין-הצדק

"אז הבשמים האלו יובילו אותנו אל אושר?" שאל פניקס בספקנות רבה, עוזה הינהן ברצינות כבדה ועגומה "אכן כן רק חשוב על מה שתרצה למצוא והבשמים יובילו אותך". פניקס אפילו לא העמיד פני מהרהר במחשבתו אלא ענה בתקיפות "זה טיפשי!!! יששכר הזה רוצה לקחת איזה שמונה רגשות קוסמיים של מכשף לאיזה משהו לא ידוע, נראה לי יותר חשוב לעצור אותו מלהשיג את הרגשות מאשר להציל את אושר, הוא בן אלמוות כמוך, עוזה אני יודע שזה קשה לך, אבל תחשוב ריאלי".

המנקה הגיב במהירות כדי שלא יתעורר מהומות "בוא נתפצל עוזה שרף ויונתן יחפשו את אושר ופניקס אני וגואל נחפש את הרגשות", כולם במהרה הסכימו לתכנית הזאת, ואחרי שהם סידרו את הבלגן בחלוקה הזאת הגיע הזמן לחלק הכיף במשימה, להריח בשמים, כולם השתדלו למקד את המחשבה שלהם במשימות למצוא את אושר והרגשות, הם הריחו את הבשמים ואז שרף העיר בהפתעה "מה זה הלהבה הזאת?" , עוזה חייך מעט כי עדיין הם במשימה "הלהבה הזאת תוביל אותנו אל עבר המטרה שלנו, קדימה!.

"רגע!" שרף עצר את כולם, "במשימה הקודמת השתמשו בהולוגרמות שלנו שהטעו אותנו, איך נדע אם הוא אמיתי או הולוגרמה" , עוזה הוציא מהמגירה של שולחנו סרטים לבנים "כל אחד יקשור סביב כף ידו, זה יהיה הסימן"

כעבור כשעתיים איפשהו בשומרון

"טוב," פתח גואל את התיאור של המשימה "על פי העדיות ברשת ועל פי הלהבה הקוסמית של הבשמים בשדה הזה אמור להיות אחד הרגשות". המנקה ופניקס היו בהיכון וגואל החזיק בידו את החישוק הכסוף שלקח בתור נשק. הם עמדו שם כעשרים דקות מסתובבים עד שפניקס צעק בעצבים "נו באמת איפה כבר יכול להיות יצור שאנחנו אפילו לא יודעים מה הוא?", קול הצתת אש נשמע מאחוריו פניקס סובב את כל גופו כשהוא עומד על רגל אחת, גואל והמנקה כבר כיוונו את מבטם לעבר הבחור הזה שהופיע משום מקום, נער עם שיער קצר חום כזה וחולצה מאוד מאוד מלוכלכת פרס מגבת על הרצפה והרתיח עליה פולי קפה, הנער שתק עד שסיים להכין את הקפה לקח לגימה והחל לצחוק "נו, חבורת הזויים שכמוכם מה אתם עושים כאן" , גואל התעשת בעצבים "אנחנו לא הזויים אלא אתה, מאיפה הגעת?", הנער לקח עוד לגימה והשיב כמעט בלחש "אני גר בישוב הקרוב פה, ואני אוהב לשתות קפה בשטח פתוח, ואם תשאל למה חולצתי כה מלוכלכת, זה כי אימא בטיול של העבודה ואני לא יודע איך להשתמש במכונת כביסה", גואל היה ספקן מצד אחד הטיעונים הגיוניים, מצד שני האם הוא יועיל לנו.

המנקה פנה לעבר הנער "ילד אנחנו יודעים שאתה מסתיר משהו, אל תחשוב אפילו לשקר לי אני מאומן שנים להיות חוקר וברור שהחסרת משהו" הנער שתק מעט ולגם עוד מהקפה, לגימה, הוא הרים את הכוס לעוד לגימה, ואז העיף אותה לעבר המנקה, איייי!!!! פניקס נחלץ מיד לעזרה "מה עובר עליך?" הנער קם ללכת ולברוח, פניקס בא לרוץ אחריו, יד תפסה בחולצתו ועצרה אותו, "גואל! הוא עומד לברוח", גואל חייך חיוך שחצני כמו שפניקס עשה רוב הזמן, הוא הרים את החישוק הכסוף סובב אותו מעט ומיד הנער התרסק על האדמה. "מה זה היה?" שאל פניקס בבהלה, זה לא חשוב עכשיו, בוא נתפוס אותו". המנקה החליף חולצה ועכשיו ניגש לחקירה האמיתית, "טוב, כעת ברור שאתה מסתיר משהו" הנער לא יצר קשר עין עם המנקה, אחרי כמה דקות שתיקה הוא נשבר, "רוב-רוב בוא הנה" באמת זה היה נראה כאילו הוא הגיע משום מקום, לא כמו הנער שפשוט לא שמו לב אליו הולך, אלא פה פשוט הופיע נחש תכלת עם דגמי משולשים על גבו, "מצאתי את רוב-רוב המסכן פה ומאז אני משתדל לתת לו אוכל תראו אותו, ברור לי שהוא לא נחש רגיל, וגם סליחה שהתייחסתי אליכם לא יפה", גואל לחשל למנקה "נראה לי שהנחש הוא מה שחיפשנו , הרגש רחמנות" , גואל כמשך שעה ארוכה ניסה להסביר לנער כי רוב-רוב הוא בעצם יצור אגדי שאם יפול לידיים הלא נכונות יקרה אסון ,הנער השתכנע ומסר לידם את רוב-רוב.

הם הלכו כמנצחים, הם הקדימו סוף-סוף את יששכר וזבולון בצעד אחד, או לפחות כך הם חשבו, גואל ניסה להניע את הרכב שלו ולא הצליח, הם פתחו את תא המנוע וראו כי המנוע חבול, זה ברור לחלוטין מי גרם לזה. פניקס והמנקה הסתכלו מסביב בזמן שגואל ניסה לתקן את הרכב שלו. איש עטוף מעיל ודי גבוה התקרב אליהם, פניקס מיד זינק אליו לתקוף אותו, ועבר דרך האיש "מה?!". "זה ההולוגרמות הפיזיות! כמו הנשקים של יונתן, מה שעוזה הסביר לנו!". האיש הגבוה נתן בוקס בפרצוף לפניקס, פניקס התעצבן ורצה להוציא את השד שבפנוכו אך פחד מפני כך שאמצע היום ואולי רואים אותם. גואל זרק את החישוק הכסוף לעבר פניקס "מהר! תשתמש בזה!" פניקס אחז בחישוק אבל לא ידע מה לעשות ,הוא סובב את החישוק כמו שראה שגואל עשה ו.... לא נראה שקרה משהו, נו באמת.

אושר הרים את השולחן ושם על המיטה טיפס על שניהם והגיע למדף, הוא הוריד את זעם מן המדף וחבשו על ראשו , אה אהה א האה א ה א ה אה א הא אה א א הא, עכשיו כששנינו יחד לא יוכלו לעצור אותנו אהאהאהאההאהאהאההאהאה

המשך יבוא

בחופש הגדול הכל אני יכול

פרק 26

ערב קשה עובר בעין-הצדק, כל יחידת העילית במשרד של הבוס שותקים ותוהים, מה עכשיו?

פניקס ניסה שוב פעם להרגיע את כולם בנאום "טוב עוזה ויונן מרגישים אבודים כי אושר נחטף, שאר הצוות מרגישים גרוע כי נכשלנו במשימה ואני האמת מרגיש סבבה". שרף קם בעצבנות ולחש לפניקס "הנאום שלך לא מועיל", פניקס רטן אבל הודה שזאת האמת, הם המשיכו לשבת ככה עד שגואל החל לדבר "סליחה אמנם אני חדש ביחידת העילית אבל לא בדקנו מי זה?" הוא הצביע על האיש שהם מצאו במרתף בראש-העין, כולם הביטו בו מלבד עוזה שעדיין היה רכון על שולחנו.

"טוב" פתח האיש "שמי שמואל ואני נולדתי באלף שבע-מאות וחמש-עשרה אבל אתם אמרתם שאנחנו בשנת אלפיים עשרים אז...", גואל רשם את דבריו במחברת, אחרי הכל מהיותו אחראי על הארכיון הוא רגיל לסכם דברים, "לגבי הכובע המוזר שהסרתם ממני, אני מצאתי אותו אצל סוחר חשוד, הוא הציע לי את הכובע בחינם רק רצה להיפטר ממנו", עוזה הרים את ידו ושמואל השתתק, שני חיילים נכנסו לחדר ולקחו את שמואל, "לאן לוקחים אותו?" שאל יונתן, עוזה התרוממם מעט ואמר "הם עומדים ללמד אותו את כל ההיסטוריה שהוא פיספס" שתיקה "גואל מה הבנת מדבריו?" גואל מבוהל החזיק רועד את פנקסו "ובכן הרגש זעם מנהג כטפיל שנראה שנותן חיי נצח ללובש אותו, לגבי הסוחר ככל הנראה הוא מת אלא אם כן הוא כמוך בוס, אבל נלך על כך שהוא מת"

עוזה הוציא את כולם מן החדר מלבד המנקה, יונתן במסדרון ישב מיואש הוא נכשל במשימתו רק... מה הוא היה צריך לעשות, אילו היה אדם שיודע לומר מילים נכונות ועצות הגיוניות בדיוק מתי שמבקשים ממנו, הלוואי שהיה אחד כזה, רגע!! יש לו אחד כזה, יונתן הוציא את הטלפון שלו והתקשר ליוסי.

-הלו, מי זה?

-זה יונתן

-אה יוני אז אתה רוצה ללמוד איתי מוסר סוף סוף

-אל תקרא לי יוני, ואני די עסוק, אבל חשבתי אולי תוכל לזרוק לי איזה ציטוט ממסל"ש או תורת הלבבות

-יונתן, מוסר דורש כובד ראש והבנה רבה

-טוב טוב אל תישמע עכשיו כמו המורה יעקב, מחר אני אשאר ללמוד איתך מרוצה

-יששש!!!!!

יונתן ניתק את הטלפון ונאנח, "מה קרה?" פנה אליו שרף, יונתן לא הביט בו והשיב "אני צריך ללמוד עם חבר שלי" שרף הביט בו במבט תמה "ומה הבעיה?" יונתן הרגיש מעט מתוסכל כשהוא הסביר את עצמו "כאילו יש חברים, ויש חברים כאלו שהם טיפה כך, לא סבבה במאה אחוז" שרף הביט לתקרה ודיבר ליונתן "אתה יודע היה לי רק חבר אחד, אז אני לא יודע איך לקטלג חברים" יונתן הבין שעדיף לא לדבר כי כל משפט רק מבאס אותו יותר.

המנקה יצא מהחדר ולקח את כל יחידת העילית לחדר אחד ריק, המנקה צעק "4-4-2" ולפתע נפתחו הרבה דלתות בחדר "הגענו למצב קיצוני כל אחד יקח נשק ממחסני הנשק הללו" גואל הביט מזועזע "המנקה ,יונתן הוא קטין, זה חוקי לתת לו נשק" המנקה התעצבן "יש לו את השס"מ!! מי שצריך פה נשק זה אתה!!" גואל נבהל וניגש לארון, יונתן הסתכל בהגדרות של השס"מ וראה את ההגדרות 'מצב כחול-מצב מאסטר' מצב שיונתן השתמש בו רק פעם אחת כשנלחם באדום-מדם, ליונתן נרקמה תכנית.

גואל חיפש כמה דקות נשק ואז הביט אל החדר והבין שהוא רק, רגע, ליונתן יש את השס"מ, לשרף ידי נחש, למנקה אקונומיקה, פניקס הוא חצי שד, אז בעצם היחיד שאין לו נשק זה הוא, האם הוא חושב יותר מדי? האם זה מבחן? יודע מה קח נשק תראה איך זה יראה, תודה רבה קול אקראי בתוך הראש שלי. המנקה שמע את הדלת זזה וסובב ראשו, גואל יצר מהחדר כאשר בידו חישוק כסוף קטן, "המנקה, לא משנה מה אתה חושב על זה אני יודע מה זה קראתי על זה בארכיון" למנקה לא הייתה ברירה אלא לסמוך עליו והוא אכן סומך עליו.

"תגיד יונתן מה השם של המנקה?" שרל פניקס. "לא יודע, אבל חבר שלי הוא הבן שלו אז אפשר לשאול אותו".

עוזה בחדרו נסער הכל מתפרק הכל נהרס הוא מרגיש לא בסדר שמשהו לא מסתדר אי אפשר לפגוע באושר אך הוא פוחד צריך ללכוד את הרגשות צריך לנצח צריך...,. טוק- טוק "פתווווח". יחידת העילית שבה למשרד של עוזה שם חיכתה להם קופסה קטנה ומוזרה, עוזה הסביר להם כרגיל "זה משלוח שהזמנתי, ממי? זה לא עניינכם, בקופסה הזאת יש בשמים מיוחדים שכשתריחו אותם ותחשבו על משהו אתם תדעו איפה המשהו הזה נמצא, אז כולם לחשוב על להציל את אושר, מוכנים?"

רינג רינג "רגע" יונתן נמאס לו כבר מכך שהטלפון שלו מצלצל בפגישות חשובות, האמת זה אשמת יונתן שלא כיבה "כן"

"היי יונתן מה קורה יש לי שאלה"

"שמע אחי זה לא זמן טוב כרגע אני צריך קצת זמן פרטי"

"אתה לא יודע כמה מחכה לך"

"מה על מה אתה מדבר? אתה לא אמור לכתוב עכשיו סיפור או משהו"

"כן אבל יצא לי פרק קצר מבולגן ודי משעמם, ואם אתה לא פנוי אז סבבה"

ניתוק, יונתן חזר די מובך לקופסת בשמים, יאלללה מקווה שיש להם ריח טוב.

המשך יבוא

סליחה פשוט היה תקלות בעריכה ומלא מידע לא קשור ובלה בלה, אשתדל לעלות יותר פרקים

פרק 25

בבית בראש-העין

טוק-טוק, אלעזר קם לפתוח את הדלת וראה איש צעיר עומד שם עם ארגז כלים בידו, "שלום אני השברב שהזמנת", אלעזר הביט בו במבט חשדני "לא הזמנתי שברב", בינהם נדחף איש שנראה יותר צעיר והבהיר מה קרה "קראנו את הפוסט שפירסמת על קולות מוזרים מהמרתף שלך וחשבנו שכנראה זאת בעיה בצינור אז החלטנו לנסות לתקן, אנחנו די חדשים אבל סמוך עלינו", אלעזר השתכנע והכניס אותם לביתו. שרף גואל והמנקה נכנסו למרתף וביקשו שיתנו להם מקסימום שעתיים בשקט בלי להפריע. דלת המרתף נסגרה והם ניגשו לפעולה. 

שרף שם את ראשו על הקיר עם כוס (זה באמת עובד) כדי להאזין "טוב, אכן יש קולות קדימה גואל", גואל הרים את הפטיש מהארגז ובא לשבור את הקיר, פס אור שמש לפתע נקרן עליהם, אלעזר בעל הבית פתח את דלת המרתף "סליחה, אבל יש פה מישהו שטוען שהוא איתכם" המנקה הביט וראה את יונתן, יונתן סגר את הדלת וירד אליהם, גואל היה מבולבל "אתה לא אמור ללמוד עם אושר?" , יונתן ענה כמובן "סיימנו אז הבוס שלח אותי". גואל קיבל את התשובה וניגש לשבור את הקיר, שלוש שתיים ו... בום!! טראח!!, המנקה חטף לו את הפטיש מהיד "תזכור צריך לתקן את הקיר אחר כך" אמר לו בגערה. לגואל לא היה אכפת מהגערה כי מאחורי הקיר נגלה מחזה די מטריד.

כשלושים שלדים זרוקים, ולפידים דלוקים מאירים את המערה האפלולית הזאת, שרף וגואל נכנסו ראשונים, המנקה ויונתן נותרו מאחור ולקחו כלים מהארגז כדי להיראות עסוקים שאלעזר לא יחשוד. גואל הביט מסוקרן "הלפידים דולקים, אש לא יכולה לדלוק לנצח אם אין לה חמצן וגז, מה שמכריח שיש פה מישהו", שרף החליף את ידיו לנחשים וגואל החזיק את המקל עץ שהחליט שזהו נשקו, הם התקדמו לאט ובין השלדים הם ראו רק גוף אחד עם בשר ועור עליו, "הוא מת?". "לא יודע, נבדוק" שרף שם רגלו על הגוף החי, שני ידיים אחזו ברגלו משכוה בכוח ושרף התרסק על הרצפה, גואל בא לחבוט עם המקל אבל הדמות קמה על רגליה וזזה אחורה, מולם נראה אדם רגיל, גובה ממוצע,, שיער שחור, מה שהפריע להם במראה שלו שעליו היה מגבעת מחודדת שבה עין אדומה ודי גדולה שנשמע שקול הדיבור יוצא ממנה "מי אתם?", המנקה הבין שזה זעם, אחד משמונה הרגשות. יונתן עבר את הקיר השבור וניגש לקרב, הוא מיד התנגש בכוח באיש הזה ועקר את הכובע מראשו, הכובע התפלפל בכעסו "לא! לא!", האיש שהיה עליו הזעם התעלף ונפל על הרצפה, "וואו יונתן זה היה מדהים" שיבח גואל , ואז יונתן רץ החוצה עם זעם בידו, אלעזר היה מבולבל הוא ראה שנכנסים ארבעה אנשים והנה יצאו חמש, אבל המרתף בסדר והפסיקו הקולות אז הכל בסדר. 

"איפה הוא?" זעק שרף, המנקה הרגיע אותו "דבר ראשון תיקנתי את הקיר במרתף ככה שלא יחשדו בכלום, ודבר שני כבר נלחמנו נגד הולוגרמה של אדום-מדם שמת אז כנראה זה גם הולוגרמה של יונתן", שרף נתן אגרוף למנקה "סליחה ,רציתי לבדוק שאתה אמיתי", גואל היה מהורר ,הם הפסידו הם רומו, יששכר חכם יותר משהם חשבו, ולכן הם צריכים להיות יותר חכמים ממנו, איך שלא יהיה.

כאשר הם חזרו לבסיס הם מצאו את המשרד של עוזה הפוך והרוס ונבהלו, במרכז היה את עוזה עם עיניים מוטרפות, פניקס כבר התעורר ועמד בצד מפוחד עם יונתן, המנקה שהיה הכי בוגר ומנוסה ניגש גם הוא בדי פחד לעוזה הנרגז "מה קרה בוס?". עוזה ניסה לדבר רגוע, לא הצליח. "אוש.. ר.. נחטף!!!!". כולם ישבו במסדרון שומעים את עווזה מתעצבן, יונתן נראה העצוב מכולם, גואל הבין כבר כל מה שקרה, יששכר שלח שכירי-חרב או הולוגרמות שחטפו את אושר ונלחמו ביונתן, ובאותו זמן נשלחה הולוגרמה של יונתן להטעותם, אמנם אושר לא יכול למות ואי אפשר לרצוח אותו, אבל ילד בן שבע כלוא בידי מישהו לא ידוע לא נשמע טוב. פניקס עמד על רגליו ודיבר להם, "חבר'ה תתעודדו, חכו שעוזה ירגע ומיד ניסע למשימה החשובה שלנו להציל את אושר ולנצח את יששכר" הנאום לא עודד אותם, אבל השוקולד שהוגש כן.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בבת-ים שעת לילה מאוחרת

יששכר שוב לחץ על קופסת המתכת שעושה רעש מעצבן, זבולון ידע שזה משום מה הכרחי אך חשב אולי לבקש להפסיק את הדבר הזה. יששכר לפתע עשה חיוך מאושר ואמר לזבולון "אחי, בוא תראה כמה התקדמנו", יששכר פתח דלת צדדית בדירה שלהם והנה מול זבולון ילד וכובע קשורים לכיסאות, את הילד זבולון הכיר זה אושר, והוא במילא לא יכול לזעוק לעזרה לכן לא סתמו לו את הפה, זבולון רצה להבין למה אושר נחוץ למשימה אבל רעש חזק מבחוץ הסיח את דעתו, הוא ויששכר יצאו והנה בפתח ביתם ניצב הפחד, יששכר חייך עדיין "רואה אחי, הרעש שהקופסה עושה קורא לרגשות להתאסף" ואצל זבולון זה גרם להם להתערבב

המשך יבוא

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תקלות בהוצאה

פרק 24

עוזה לגם מהתה והתחיל לספר.

לפני עשרים שנה הגיע לעין הצדק איש, הוא היה צעיר מצליח שניצל את כספו על מסעות מסביב לעולם, ואז הוא שמע על כך שעין הצדק חוקרים את הדברים המוזרים והציג בפני את מה שהוא מצא, ספר סגול שעליו ציור של משולש עם עין ירוקה, (יונתן נבהל מעט בקטע זה), הוא התעקש לשמור את הספר ולעבוד בארגון עד ש.., "טוב זבולון החלטתי לתת לך קידום אתה תהיה מפקד ראשי" . זבולון חייך "כמו האוסטרלי ההוא", נאנחתי "הוא מתעקש על הכינוי אדום-מדם", זבולון המשיך לחייך "כן שאלתי את הספר הוא אמר לי שאקבל את הקידום הזה". נאנחתי יותר בחזקה "זבולון, אני מבין שאתה מתלהב והכל, אבל לשים את כל בטחונך בספר הזה זה לא טוב, אמנם הוא עונה לך בדיוק מה יקרה וגם יכול לפתוח שער לעולם שאתה שולט בו, אך שוב אני מדגיש אל תסתמך רק עליו", זבולון חייך עתה לא חיוך שמח אלא חיוך ערמומי כשועל "אני לא מסתמך רק עליו" ומחא כפיים, מהדלת של משרדי נכנס איש שנראה כמו זבולון הוא היה לבוש חולצה סגולה ושיחק עם הרבה חוטים שחורים בידיו, זבולון קם ודיבר בגאווה רבה "הכר את אחי הקטן יששכר, הוא כשרוני ממני ואני חושב שיהיה טוב שהוא יעבוד כאן".

זבולון נתן לעצמו את הכינוי איש האמת האינסופי בגלל שהספר שלו עונה רק תשובות נכונות, לכן הופתעתי לגלות שהוא לא בדק אם אחיו יתקבל לעין הצדק או לא, אחרי שבוע של מבחנים הוא נמצא לא כשיר, שלחנו אותו לנפשו, זבולון רב איתי על העניין אבל בסוף התייאש. זה הסיפור של איש האמת האינסופי ואחיו.

כולם הביטו תמהים על עוזה, אושר לחץ על הטלפון וצעקה ממנו השאלה שכולם רצו לשאול "איך זה עונה על מי עשה את זה?". עוזה הרכין את פניו מטה והמשיך "זבולון אמר שאחיו תולעת ספרים אז שאפתח לו את הספרייה, אבל הספרייה מחוברת לארכיון של כל המחקרים והגילויים שלי" לגימה מהתה "אחד מהם הוא איחוד של תוכנות מפצצת ת"ק עם יכולת להפוך הולוגרמה לפיזית על פי דעת המשתמש בעזר נורות זעירות, מה שאתם מכירים בתור השס"מ, וגם הסיפור עם המכשף ורגשותיו. אנחנו לא יודעים מה המטרה שלו אבל היא בטוח רעה אז נחפש את מקומות שבע הרגשות ונעצור אותם". שרף עצר את שטף הדיבור "אמרת בהתחלה שיש שמונה רגשות" עוזה גילגל עיניים והסביר "אתם מצאתם אחד, פחד". שרף הפנה את מבטו לפניקס שעדיין מעולף ונזכר בשאלתו "בוס אנחנו ראינו את פניקס מצמיח כנפיים וציפורניים ונושף עשן ועם ניב.." עוזה עצר בחזרה את הדיבור והסביר שנית "פניקס הצטרף לארגון כי מצאתי אותו ביער נאבק מול השד שהשתלט על גופו" כולם הזתעזעו ונבהלו "כשהוא היה קטן הוא נתקל בשד שהשתלט עליו, ניסיתי לעזור לו אבל הדבר היחיד שהצלחתי לגרום שפניקס ישלוט בשד , אבל השד עדיין בפניקס ואם הוא ישיג שליטה חזרה, טוב בקול הדרמטי שאני עושה זה ברור ההמשך. עומס המידע שיתק את כולם עד שגואל קם על רגליו "טוב חבריא, עלינו לחפש את כל שאר הרגשות ולוודא שניפטר מהאיום הלא ידוע", יונתן רצה לחזק את ידי עובד, הוא גם קם על רגליו ובאותו רגע צילצל הטלפון שלו.

"כן אוקיי, הבנתי כן כן" יונתן סגר את הטלפון ופנה אל עוזה בצורה הכי לא מביכה שהוא חשב שאפשר לעשות "אני צריך ללכת לקניות"

כשעה אחרי שיצא יונתן נותרו המנקה גואל ושרף לחיפוש באינטרנט אחרי דיווחים חשודים, "על פי המידע החדש שעוזה נתן לנו אם אחד מהרגשות יהרג לא יוכלו להשתמש בכל השאר" אמר גואל תוך כדי חושבו שהוא האקר מומחה כשהוא לחץ במהירות על כפתורי המקלדת "לא משנה מי זה היששכר הזה אנחנו צעד אחד לפניו"

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בבת-ים

"אחי היקר". "יששכר אתה רוצה את הספר שלי?", יששכר רטן בשקט זבולון הכיר את התנהגותו טוב לכן הוא כבר הבין לאן השיחה הולכת, "כן, תבדוק האם הבוס שלך לשעבר וחביריו כבר עלו עלינו". ברפרפו על עמוי הספר הוא הבהיר "האמת מעולם לא הגשתי התפטרות רשמית אז כאילו.." זבולון ראה בעיני אחיו שהוא משתעמם מפרט טכני דל זה, הספר כרגיל נפתח מאליו והנה רשום בו בכתב מעוטר על דף שלם 'כן', יששכר החל לצחוק "הם חושבים שהם חכמים ממני" יששכר לקח כמה מהקרדיטים ושמם זה אחר זה בתוך גליל המתכת שלהם, זבולון ראה לנגד עיניו פיקסלים מרחפים בערמות לדמות אנשים רבים, הוא חייך חיוך ערמומי והבין, הוא צריך לחזור לשחק בתור איש האמת האינסופי.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שבת בצהריים. בבית העץ של אושר

יונתן ואושר משחקים שחמט ומלקקים גלידה.

המשך יבוא

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מה הקשר?

פרק 23

שעת ערב באזור העיר חיפה

פניקס עמד בעמידה יציבה ועיניים מורמות לכוכבים, מבלי להסתכל על הסוכן ראש-השנה והסוכן פורים הוא אמר "אצלי לא משתמשים במכשירי טכנולוגיה כדי לתקשר, תדברו בפה", שרף רתח מזעם ופנה בצעקות לפניקס "אושר הוא אילם הוא לא יכול לדבר", פניקס לא עשה עניין מההתקצפות וענה בנוחות "בדיוק". לכל מי שתוהה שרף שונא את פניקס, לאושר לא היה אכפת הוא האמין שגם ללא דיבור הוא יהיה יעיל.

הם חיכו בפאתי המדרכה, על פי הדיווחים שקיבלו זה אמור לקרות עכשיו, הנה הגיע היצור שהם רודפים אחריו, הפחד. יצור שחור כשניים וחצי גובה הולך באיטיות ידיו נגררות על הארץ, מה שעוזר לשים לב אליו בחשכת לילה אלו פנסי הרחוב, בראשו הבחינו בניצוץ רגעי, זאת העין שלו, שרף נרתע מעט מהמראה הזה, יצורים בעלי עין אחת לא מסמלים טוב, כי הם מוזרים, וכן מבחינת שרף נחשים במקום ידיים זה טבעי, פניקס לעומתו המשיך לעמוד יציב.

"היי" זעק פניקס בעומדו מאחורי היצור המפחיד פחד, הפחד סובב את ראשו כלפיו והתקרב, "שמע בוא נראה לך מה זה מפחיד". אושר ושרף שעדיין עמדו בצד כי לא ידעו מה לעשות קפאו במקום, פניקס נער מתנשא לבוש במעיל ונעליים יקרות השתנה למולם ליצור כחול בעל ציפרניים ארוכות וכנפיים גדולות שכיסו את רוב האפשרות לראות את הפחד. מפיו יצא עשן וניבים היו בולטים בין שיניו, הוא הסתער לעבר גוף הפחד עם ציפורניו והעיף אותו כמה מטרים, הפחד נתקע באחד מפנסי הרחוב ומוטט אותו. שרף רצה להעיר שזה עלול למשוך יותר מדי תשומת לב, אחרי פחות מרגע הוא הבין שזה לא יועיל, זה לא פניקס שהוא הכיר עד כה, פניקס בא להטיח מכת משנה בפחד, עיניו הביטו בעין המפלץ והוא נעצר, מעין נקפא במקום והתמוטט, הכנפיים והציפורניים הצטמקו ועורו נהיה ככל האדם, שרף קפץ מיד לעזר אבל היצור הניף ידו ושרף נזרק למעלה וטראח על הרצפה, אושר עמד שם מבולבל, שרף הסתכל עליו במבט של תקווה שהוא מי שיכול להצליח את המשימה, גם אושר האמין בעצמו, הוא התקרב לפחד ושניהם כרעו ברך ואטמו את אזנם, הפחד נס משם ואושר המשיך לרעוד כרוע ברך.

ווי ווי ווי, "מה קורה פה?" 

"אני חבר שלי ואחי הקטן הלכנו פה ואז הגיעה חבורת ערסים הכתה את חבר שלה שברה את הפנס שם ולכן אחי הקטן בוכה וחבר שלי מעולף"

המשטרה נסעה משם, שרף זרק לאושר סוכריה ואמר "הצגה טובה, או שבאמת בכית?", אושר פשוט אכל את הסוכרייה מבלי לענות, פניקס סמוך על שרף, ושרף מזועזע שהוא עוזר לאיש שהוא שונא, או שזה בעצם ההצגה והם חברים? לא הוא באמת שונא את ההתנהגות של פניקס.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מסמך: 0088

מדווח: הסוכן חנוכה.

תיאור: נהנהתי מאוד מהמשימה הראשונה שלי, אבל היא הייתה מסוכנת, אני וסוכן פסח ניסינו לתקוף את מה שהיה אמור להיות אדום-מדם ועברנו דרכו, הסוכן שבועות השתמש בשס"מ במצב שנקרא סכנה (אדום) והניף את הגרזן וחתך את האדום-מדם הזה, הוא הסביר שהנשקים של השס"מ  הם הולוגרמה פיזית וגם הדבר הזה היה הולוגרמה פיזית, גם הוא טען שיותר פרטים אמורים להיות לך בתור היוצר של השס"מ.

גואל ישב נרגש מול עוזה כשהמנקה ויונתן עומדים לצידו, "נו מה דעתך בוס?", עוזה דפק מבט רציני עצבני וקשוח "גואל אני מבין שאתה שמח בקידום שלך, אבל פחות התלהבות תהיה רציני", גואל הרגיע את החיוך שלו ועשה קו ישר עם הפה. עוזה נאנח, "אכן יונתן צודק, השס"מ מכיל טכנולוגיה מיוחדת שיוצרת הולוגרמות פיזיות שנוגעות רק במה שהוגדר להן, אבל היחידים שיש להם את היכולת לדעת את הטכנולוגיה הזאת הם העובדים בארכיון כמו גואל" עוזה שתק ופניו נהיו מבוהלים "כמו גואל" והחל לצעוק "מסרתי את כל סודותי לאויב!!! רגשות המכשף ההולוגרמות!! רק אדם אחד יכול לדעת את כולם!!!"

צעקת הבוס נקטעה בהיכנס הסוכן ראש-השנה ובן הבוס, "אמממ, הנה דו"ח המשימה", עוזה שינה ברגע את כל התנהגותו חזרה למצבו הרגיל כבוס עצבני ועסוק ושב לפנים רציניות "כן, תניח אותו על השולחן", שרף הניח את המסמך על השולחן ואז הוסיף משפט קטן שעשה נזק "גם יש לי שאלה לגבי פניקס", עוזה צעק בעצבים "הייתי צריך לדעת הכל מראש, להבין את זה מהתחלה, ולהסביר לפני ששלחתי אתכם למשימות" תוך כדי דיבור שם את ידו על הרמקול והפעיל אותו "יוסי תביא למשרד שלי שוקו קפה תה ועוגיות, יש עכשיו שעת סיפור"

המשך יבוא

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תודה לנתנאל

נעליים שחורות בורקות הונחו על שולחן העץ, הדמות נשענה לאיטה לאחור על כיסא המשרדים ושתתה מבקבוק בירה, עיניו הביטו על הבקבוק שבזכוכית שלו השתקפה חבורת אנשים שעמדה סביבו. האיש סיים ללגום והביט במבט מעיין על כולם. "טוב, אני פניקס הסוכן האירופאי, ואתם זקן מבוגר נער וילד שצריכים לבצע את המשימות המסוכנות ביותר". המנקה שרף יונתן ואושר לא היו מרוצים מהגישה הדי מתנשאת שהופנתה להם אבל עוזה התעקש שזה מה שצריך, "טוב, הבוס נתן לי פרטים עליכם ככה שכבר חילקתי את המשימה הזאת, אני ,הסוכן ראש-השנה, והסוכן פורים נעקוב אחרי המפלצות, הסוכן שבועות ,הסוכן פסח, והסוכן חנוכה יעקבו אחרי מי שאמור להיות אדום-מדם"

השתררה דממה בחדר, "הסוכן חנוכה?!?!" שאלו שרף ויונתן יחדו "מי זה?". פניקס עשה חיוך של מרוצה מעצמו וענה בצורה גאוותנית או שלפחות כך זה הרגיש ליונתן "חכו ותראו". 

כעבור שעה, כולם עמדו לצאת למשימות שלהם, אושר שם עליו את התיק שלו ולפתע יד הורידה ממנו את התיק, אושר הביט מאחריו וראה את אביו עוזה, "אושר, יש לי עניין לדבר איתך" עוזה ואושר הלכו למשרד של עוזה. פניקס התאנח "כנראה המשימה של הצוות שלי תתעכב", שרף התעצבן והביט בו בגועל "הצוות שלך?"

יונתן והמנקה עמדו וחיכו לראות מי הוא סוכן-חנוכה הלא ידוע, הם עמדו בפינת הרחוב תחת השלט עם שם הרחוב, והנה לקראתם מגיע גואל-טפירי, "מי זה?" שאל יונתן את המנקה, המנקה גירד בזקנו וגם הוא היה תמה על זה "זה גואל-טפירי מי שאחראי על ארכיון המבצעים של עין-הצדק", גואל עמד ממש מולם והתערב בלחישתם "גם אני מופתע, הבוס אמר שהוא החליט לתת לי קידום והכניס אותי לצוות שלכם", על פניו של גואל נראתה שמחה רבה, והמנקה פחד שגואל לא מוכן למשימות המסוכנות, אבל הבוס הוא הרבה יותר מפחיד.

צהריי-היום ברחובו של יונתן, יונתן יושב על הספסל כשהשס"מ מכוון על מצב סכנה (אדום) כדי להיות מוכן בעיקר למתקפת פתע, המנקה מצד אחד של הרחוב וגואל מהצד השני, עמדו כל רגע לתקוף אות חשוד, והרגע נהיה לדקה והדקה נהייתה לשעה והשעה נהייתה כבר לעת ערב, אך הם נותרו במקומם עומדים עמוד ממתינים בלחץ וציפייה, האם אדום-מדם עדיין בחיים, יונתן לא ידע מה יהיה יותר משמח לגלו שהוא מת או לגלות שהוא חי ואז לפוצץ אותו מכות שוב, ההתלבטות לא חיכתה לו כי המשקפיים שלו סימנו לו על דמות חשודה שמתקרבת, זה הוא.

אדום מדם ניצב מול יונתן, בידו גרזן שחור, ובעיניו אודם בוהק במבט נקמני, יונתן הביט בהם וזכר את התחושות בפעמים הקודמות שהוא ניצב במצב הזה, גואל הבין את הפחד ביונתן ורץ עם המקל שהוא לקח (הנשק היחיד שהוא חשב עליו), לחבוט באדום-מדם, הוא רץ ומניף את המקל, וווווווששוווווו, בחיתוך מהיר, אפילו מבלי להסיט מבט מיונתן, הוא חתך את המקל שגואל החזיק, עכשיו יונתן וגואל היו מעוטפים בפחד רב, המנקה קם עם מטאטו לתקוף כמו גואל, הוא רץ ישר כאילו החזיק כידון בקרב אבירים, הנה הוא עומד לשבור לו את הצלע, הוא נוגע בו , והמטאטא עובר דרכו וגם המנקה , כך שהמכה פוגעת בגואל, שניהם דחופים על הרצפה בהלם גמור, בלילה הזה הפחד אחז בכולם.

--------------------------------------------------------------------------------------------------

בדירה קטנה בבת-ים

כששאלו את אדום-מדם על רצונו להשמיד את העולם, מה הוא יעשה ללא עולם, הוא השיב מהאפר של העולם החרב יקום עולם חדש, אז זבולון שמוכר בתור איש האמת האינסופי חשב, שמהאפר של אדום-מדם קם אחיו יששכר לפעולה.

"טוב אחי, הערב אסביר לך כמעט את הכל" פתח יששכר באכלם פיצה בפעם השמינית השבוע "כפי שראית הכרטים הכחולים שקראתי להם קרדיטים הכנסתי אחד מהם לתוך גליל מתכתי עם חריץ, הגליל הזה קיבל את הקוד שחבוי בקרדיט ,ויצר הולוגרמה בצורת האדם שמצוייר על הקרדיט, אבל הנה הקטע, עוזה הבוס לשעבר שלך נתן לי חלק מהמסמכים שלו שמהם הבנתי איך לגרום להולוגרמה להיות גם פיזית, וזה לא נגמר כאן, אלא שכשמת אדום-מדם התפרצה אנגריית החיים הקטלנית שלו שנתפסה במכ"ם המיוחד שלי, וגרמה לי להבין איך לסיים את תכניתי הגדולה" נגיסה נגיסה. "ומאי התכנית הגדולה?" נשאלה כמובן השאלה המתבקשת, "אוי אחי ראה השעה מאוחרת לילה טוב" בדילוג קליל קפץ מהשולחן למיטה והעמיד פני ישן, כי ליבו המשיך לחרוש מזמיומות 

המשך יבוא

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מלא שיעורי-בית לכן לא המשכתי הרבה זמן

יונתן ראה את אושר מתקרב לשפת בית העץ, לראות מי הדמות החשודה, לפתע אושר חייך חיוך ענק וגלש על הצד של הסולם, יונתן ירד במהירות אחריו, והנה אושר מתקרב לדמות החשודה ומחבק אותה, אישה מבוגרת לבושה בגדים צבעוניים מחזיקה שקית קניות גדולה, די היה ברור מי זאת, אך למקרה שזה לא ברור למישהו הדמות פתחה את פיה "שלום, אני אימא של אושר, ואתה כנראה החונך שעוזה סיפר עליו", יונתן הסתכל על המפגש המרגש כי כנראה אושר לא פגש את אימו מלא זמן, ואז הוא חשב והתלבט האם גם אימא של אושר היא על-טבעי כמו כל דבר שהיה עד כה בעין-הצדק, עזבו ,אפשר לשאול את עוזה מאוחר יותר, כאילו שהוא יצטרך אותו ואת אושר היום. "אה וגם אבא ביקש שאתה ויונתן תגיעו לבסיס במהירות" הפטירה אימו של אושר.

במכולת שכונתית קטנה

איש עם שיער בלונדיני מבולגן סידר במהירות את מדפי המכולת עם כל תכולתם, תוך עמלו בהערמת פחיות למקרר נשמע קול של מישהו נכנס למכולת, הוא ראה אותו, סוכן של עין-הצדק, לבוש חליפה לבנה ומשקפיים שחורים רק כדי להיראות מגניב, שרף הגיב ראשון "מה אה רוצה?", האיש מולו נעמד זקוף וענה "הבוס קורא לך", שרף גילגל עיניים והמשיך לסדר "תאמר לבוס שאני התארסתי, זה נראה לי חשוב יותר מהמשימה שהוא רוצה", האיש הזה החל לדבר תקיף "אל תעבוד עליי הבוס שלח א כל הפרטים עליך, לא איבדת את ידי הנחש שלך, אתה רק יכול לשנות אותם לידיים או לנחשים כרצונך". שרף נזכר שהיחידים שעסקו בלהכין תרופה לשרף זה הוא והבוס עוזה, אם הבוס מוכן לגלות מה שמתוייג כסודי יש לנו בעיה.

בצהריי היום למחרת יונתן אושר ושרף הגיעו לבית קפה וישבו שם, המלצר ניגש "מה תרצו להזמין?"  אמר בצורה רובוטית. שרף ענה בפשטות "קפה שרוף", המלצר מיד הוציא פתק ודחף לידו של שרף והלך, כל החבורה קמה והלכה לחדר הניקיון של בית הקפה  שם הייתה דלת ברזל שאחריה דלת עם קוד, שרף הקיש את הקוד והם ירדו לבסיס החדש.

הסוכנים עמדו בצורה ועוזה עמד למולם, המשרד המרווח מאוד לעומת הישן, הוא הסתובב אנה ואנה עד שהכניסו טלווזיה לחדר, "טוב, הסוכן ראש-השנה, הסוכן פסח, הסוכן שבועות, והסוכן פורים, אם יודעים למה קראתי לכם?" ,שרף ,המנקה, יונתן, ואושר ענו יחדו "לא" וכולם הסכימו שזאת שאלה רטורית מעצבנת. עוזה הרים טלפון והחל ללחוץ עליו במהירות עם אצבעותיו, "נתחיל מהחדשות הסבבה הוא החדשות הגרועות?" עוזה כיוון את הטלפון מול כולם, גלגל מזל דיגיטליו הסתובב ונעצר על החדשות הסבבה.

עוזה פתח את הטלווזיה והראה לכולם את החדשות, "שלום, וערב טוב, בשבוע האחרון רבו תיעודים ברשת ,בעיקר מאזור חיפה ,של דמות שחורה וגבוהה כחמש מטר שמסתובבת בעיר, גם באותם רחובות נמצאו כמה שלטים ופנסים שבורים, המשטרה אמרה מדובר בונדליזם ובנערים משועממים". עוזה סגר את הטלווזיה והסביר "לפני הרבה הרבה שנים היה מכשף, המכשף לא רצה למות, אז הוא השתמש בכישוף ופיצל את עצמו לשמונה יצורים שונים המבוססים על רגשותיו", "אבל אם הוא לא גוף אחד זה לא אומר שהוא מת?" שאל שרף. עוזה המשיך "מה שראיתם הוא הפחד, וזה מוזר כי כבר מאות שנים הם יושבים בדד במקום סתר, משהו הוציא אותם ממקום המחבוא". יונתן והשאר ניחשו שהחודש הזה יהיה מאתגר, "ומה החדשות הגרועות?" שאל המנקה, עוזה נאנח והציג לפניהם סרטון של דמות מוכרת הולכת במקום מוכר, זה היה אדום-מדם ברחוב שיונתן גר בו, יונתן נבהל היה בפחד בהלם בבילבול הרי אדום-מדם מאה אחוז מת, אז מה קורה פה?, עוזה הביט בכולם במבט חודר "עכשיו זה הרגע החשוב, האם אתם מוכנים למשימה?

המשך יבוא

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

זמן נוזל

אני אתחיל עם כמה שאני זוכר והאהובים עליי: 

1.המכוערים של דניאל 

שנת הוצאה: 2005

שם המחבר: עפרה גלברט אבני

תקציר:ספר ישראלי שמדבר על ילד בשם דניאל שבו נראה שהקלפים שקיבל דניאל במשחק החיים אינם פשוטים, אך הוא אינו נשבר. לאורך הסיפור הוא נעזר ב“המכוערים” כדי להתגלות מחדש – הן בפני חברת הילדים והן בפני עצמו. זהו ספר מרתק שמעביר מסר חשוב, וקשה להניחו מהיד עד לסיום הקריאה.

עד היום יש לי את הספר (שאלתי אותו מהספרייה ביסודי ו"שכחתי" להחזיר)אני זוכר פשוט שממש אהבתי את הספר והוא בעיקר לימד אותי 

שלא צריך להיות מושלם או כמו כולם אפשר פשוט להיות אתה ולהיות שווה בין שווים.

2.תירס חם 

שנת הוצאה: 1978 

שם מחבר: מרים רות 

תקציר:"תירס חם" מאת מרים רות הוא ספר ילדים ישראלי קלאסי על אופיר וחבריו, שיוצאים בשירה ובקצב "בים-בם-בם-תירס חם" לחפש תירס חם, חווים אכזבה כשהוא לא נמצא, ולבסוף פותרים את הבעיה בתושייה עם עזרה מסבא, ומלמדים על הנאה, ציפייה, תסכול ופתרון בעיות. 

את הספר קראתי אני זוכר נראלי מאז שאני זוכר את עצמי בין הראשונים בגיל עוד שהייתי קורה מילה פה ומילה שם ומבין תוך כדי

אני זוכר שממש צחקתי מזה שהייתי קטן ונהנתי לקרוא את זה כל פעם מחדש.

3.מעשה בחמישה בלונים 

שם מחבר: מרים רות 

תקציר: הספר מספר על ילד קטן שמקבל חמש בלונים וצמוד לו סיפור קצר על כל בלון. בכל סיפור, הבלון נתקל באירוע קטן שמוביל לאובדן או לשינוי, והילד לומד להתמודד עם אכזבות ואובדן. דרך העלילה הפשוטה והאיורים המרגשים, הספר מלמד ילדים על רגשות, אהבה, אכזבה וקבלה בצורה נגישה וברורה.

אחלה של סיפור אני בעיקר זוכר אותו מאבא שלי שהיה אוהב להקריא לי בגלל שאיבדתי פעם איזה כדור ורצה להראות לי שאין מה לעשות

לפעמים יש אכזבות וצריך להתמודד איתן שזה בעצם גם המשל המרכזי בספר הזה אני מאמין ! 

לסיכום כמובן שיש עוד ארגזים של סיפורים מהילדות אני פשוט הבאתי לכם את הטופ 3 שלי 🙂 מוזמנים להגיב ולשתף סיפורים חזקים ונוסטלגיים שלכם שאתם זוכרים ואוהבים

מעריך מי שיקרא וישתף 🖐️

שיהיה לנו סופש מבורך 🙂

פרק 20

עוד לא נראתה השקיעה ויום הלימודים נגמר, יונתן לקח את אופניו ועמד לרכוב עליהם, מאוריו הגיע נער עם שיער חום וחליפה שחורה רץ לעברו בצעקות "יונננתתתןןן!!!!!!!", הנער הגיע למולו ונעצר והחל לדבר בכעס "אתה שוב פעם מתחמק מללמוד איתי אחרי הלימודים?!". יונתן גילגל עיניים ופנה לחברו "שמע יוסי, לא שאני נגד ללמוד או נגדך, פשוט בדיוק מה שאתה רוצה בעייתי", יוסי בספקנות הביט ביונתן "אני ביקשתי שנלמד מוסר" השיב בסתמיות. יונתן עלה על האופניים והשיב לו בצורה החלטית ביותר "אין לי טעם ללמוד מוסר, אנשים הם גרועים ,ולהשתנות דורש מאמץ בלתי אפשרי, ואין לי כח לזה" יונתן הל לרוב משם במהירות לפני שיוסי ישיב לו.

שנתיים עברו מאז שיונתן הצטרף לארגון עין הצדק ונהיה החונך של אושר, הוא רכב לכיוון פאתי היער שליד העיר, נצב מול בית עץ ממנו משתלשל חוט כחול, יונתן משך בחוט וסולם הורד מפתח הבית עץ, שלב אחרי שלב כמו כל יום שהוא עלה לשם, "שלום אושר, מה שלומך?". אושר חייך ונופף לשלום הוציא את הטלפון ולחץ על אחת ההקלטות שם "שלום יונתן" נקרא מהטלפון, יונתן כבר התרגל לאווירה הזאת, בחודש הראשון בתור החונך של אושר הוא הקים עם אושר בית עץ שיש בו שולחן ,מיטה ,כיסאות, חלון, כיור, ועורבים שאושר אילף ומביאים לו אוכל, והנה הם מהחלון הגיעו שני עורבים שבמקורם שקיות מלאות מאכלים (זה לא גנוב לא לדאוג). העורבים נחתו על אדן החלון, אושר בא וליטף אותם ולק את השקיות, ולמי שזה נראה מוזר שידע שעורבים הם מאוד חכמים.

הם כרגיל ישבו דיברו למדו, הגיע הערב ויונתן פנה לביתו, "לילה טוב" יונתן החל לרדת בסולם ואז נבהל מתחתיו ניצבה דמות חשודה וגדולה שעמדה ממש ליד בית העץ, יונתן הסב פניו אל הדלת וקרא "אושר נראה שיש פה בעיה".

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

עוזה ישב על כיסא המשרדים שלו, המשרד החדש של עין הצדק היה טוב מקודמו, עוזה חשב על כל מה שרצה להספיק החודש, הוא גם קיוה שכל הסוכנים כבר יסיימו את המשימות שלהם, ובמיוחד הוא חיכה למשימה אחת שאת התשובה שלה הוא רצה לראות, הגיעה שעת ארוחת הצהריים, נכנס למשרד גואל אחד מהעובדים הזוטרים, על ידו מגש פלסטיק "הנה בוס הארוחה" ואז הוא הושיט יד לכיס והוציא מעטפה "והנה דו"ח של המשימה האחרונה, הוא תום באדום ורק לך יש הרשאה לראות אותו" עוזה אמר לו תודה ולקח את המעטפה הוא פתח אותו וקרא את תוכנה.

מסמך: 0077

מדווחים:ראש-השנה, פסח.

תיאור: המשימה למציאת עקבות של העריק ג'אן שפירו הובילה אותנו לבית קטן בהונגריה, אחרי כיומיים הכנה פשטנו על הבית ומצאנו בו רק דף נייר אחד שכתוב בו בכתב ידו של ג'אן 'אני לא בוגד אני פרשתי' זה היה מאוד מבאס והלכנו לקנות המבורגר כדי לצאת מהבאסה, יום טוב.

עוזה רטן "אייש" , גואל אף על פי שהיה זוטר רצה לדעת את העניין "יסלח לי בוס אבל מה העניין עם ג'אן הזה?", עוזה נשא אליו עיניו וענה "לפני שנתיים כשמי שאתה מכיר בתור הסוכן-שבועות נלחם נגד אדום-מדם ,רגע לפני הניצחון עליו הגיע ג'אן סוכן לשעבר בעין הצדק, לקח את מפתחות המסוק היקר והמיותר שהיה לאדום-מדם וטס משם, נראה שהוא גילה שעקבתי אחריו ושהוא לא רוצה קשר עם הארגון אז כנראה הוא לא מהוה איום". גואל היסס לפני שענה "בוס, יכול להיות שהוא עושה מהלכים בשקט, אם אתה לא יודע את התוכנית שלו איך תדע שהוא לא כרגע ממלכד אתכם", עוזה שתק לדקה ואז אמר "צא לי מהמשרד" גואל הלך וסגר הדלת, עוה נשען על כסאו והל להרהר האם גואל חכם משנדמה.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בדירה קטנה בבת-ים

הדלת נפרצה בבעיטה כשאדם בחולצה סגולה ומכנסיים שורות בעל זקן כסוף נכנס לדירה, "היי זבולון סוף סוף השגתי הכל", זבולון (איש האמת האינוסופי) קם מכסאו בעצבים "יששכר, אתה כבר שנתיים מתנחל לי בבית וכל יום חוזר עם דברים שונים ולא הסברת לי עדיין מה זה הקרדיטים". יששכר חייך הוא התעלם וזרק על השולחן את כל המתכות שבידו והחל לשחק בהם, אחר רבע שעה הוא קם וקרא לזבולון שיראה "עכשיו זה יעבוד". זבולון הביט על הקופסה המתכתית עם כפתור טורקיז עליה ולא התרשם, יששכר לחץ על הכפתור והיא החלה להשמיע רעש מעצבן, ואז יששכר הוציא מלבן מתכתי ארוך עם חריץ באמצע ושם בו את אחד הכרטיסים התכולים שהוא קרא להם קרטידים, הוא חייך וצחק ופנה לאחיו "סליחה שלקח הרבה זמן פשוט רציתי שזה יצא מושלם"

המשך יבוא

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

כמה זמן?

למחזות האלה יש השפעה רחבה אבל העולם זוכר אותם בעיקר בגלל שורה אחת( לרוב היא לא רגע השיא)

אם תדקרני לא אזוב דם? 

הכלב מאלפו( חלב)

וכמובן להיות או לא להיות

אבל מה המשמעות( האמיתית בתוך הסיפור לא המורה שלכם לספרות)

הנסיך המלט עושה את הנאום הזה בבית הקברות אחרי שחזר מהוצאה להורג, כשהוא חושב עם עצמו ועם הקהל מה לעשות. להיות ובכך לבחור בלפעול אקטיבית או לא להיות ולבחור בלא לפעול כאשר חוסר פעולה היא פעולה בפני עצמה. 

ומה הפעולה או האי פעולה? 

הכל מתחבר לאיופליה

איופליה היא הבת הכי יפה בממלכה שמאוהבת בנסיך עד הגג אבל הנסיך טמבל שלא מבין רמזים ברורים וגם עסוק במשימה שרוח הרפאים נתנה לו. בסוף לאיופליה נמאס מהשגעונות שלו ונפרדת ממנו. 

המלט אחרי המחשבה בבית הקברות מגיב כמו גבר תל אביבי שפוי בכך שהוא זורק עליה את מה שהוא חושב עליה ועל נשים

הוא פוקד עליה לא להתחתן וללכת למנזר

הוא מזהיר אותה שכל גבר שיתחתן איתה יהיה טיפש שלא ידע למה היא ונשים מסוגלות

הוא מזהיר אותה שהיא בוגדנית ככל הנשים והדרך היחידה שלה לברוח היא ללכת למנזר שהוא בטוח שלא יקבל אותה בכלל

והוא מסכם בשורות

פעם אהבתי אותך, מעולם לא אהבתי אותך

דבר והיפוכו

בקצרה הוא לקח את הפרידה די קשה. 

איופליה מבינה שהמלט גבר דביל ומטביעה את עצמה באגם ואחיה אומר לו "בוא מכות" ואז כולם הורגים את כולם וכולם מתים הסוף

במקום החמישי!
סדרה שאני מאמין שרוב הבני נוער גדלו עליה 
פרסי ג'קסון!
למי שלא מכיר זה סדרה על ילד שנולד לאל יווני והוא נקרא חצוי (חצי אל וחצי בן אנוש)
הוא הולך למחנה של עוד הרבה אנשים כמוהו ומתאמן ויוצא להרתפקאות
זה סדרה ממש טובה וממליץ עליה מגיל 12+
הסיבה שהיא לא במקום יותר גבוה היא בגלל שלקראת הסוף העלילה נהיית פחות טובה ובגביע האלים וההלאה הסדרה די הדרדרה
הדירוג שלי 8.3/10

במקום הרביעי!
סדרה ממש טובה שאפילו יצא לה סרטים!
למי שלא הבין מדובר על משחקי הרעב שכל קורא ספרים קרא אותה או צפה בסרט
הסדרה מספרת על קטניס אוורדין (לא מאמין שזכרתי את השם)
שנמצאת בזירה עם עוד 23 אנשים שרק אחד מהם יצא בחיים מהזירה 
אחד מהאנשים זה חבר ילדות שלה שגדל איתה באותו עיר
איך הם שורדים את הקרבות ומה קורה להם? תקראו בעצמכם
הכתיבה ממש טובה ובוגרת מעניינת וסוחפת לקרוא עד 3 בלילה
גיל: 14+
דירוג 8.7/10

במקום השלישי!
מעכשיו זה נהיה די טריקי אבל אי אפשר שלא לתת את המקום לסדרה שפתחה את עולם הספרים לנוער 
הארי פוטר! סדרה ממש טובה ופתחה את עידן הספרים משהו כמו דרגון בול של הספרים
למי שאיכשהוא לא שמע עליה או לא קרא אותה הנה תקציר קצר
הארי הוא ילד שחי בחיים לא ממש טובים הוא גר בארון בחדר מדרגות במשפחה של דודה שלו
דאדלי הוא הבן האמיתי שלהם ובעוד הוא מתפנק הארי לא מקבל כלום 
אבל הכול משתנה שהוא מקבל הודעה בדואר מפה מתחילה העלילה אז אני אפסיק אבל לכו תקראו עכשיו אם לא קראתם ואז תחזרו לפה!
העלילה כאילו מתבגרת עם הזמן שזה מראה על התהליך של הסופרת בכתיבה ממש אהבתי כנל את הסרטים (חוץ  מספר 5)
גיל: 12+
דירוג: 9/10

במקום השני!
סדרה שאני מאמין שלא כולכם שמעתם עליה היא פחות מוכרת 
והיא מלחמת הנפילים! תהנו עם טיפה תקציר
עולם שבוא לחלק מהאנשים הרגילים יש כוח מיוחד! חלקם חסינים אפילו לכדורים
הספר הראשון עוסק בלב פלדה נבל שחסין לכדורים ויכול להפוך כל דבר לפלדה לשחרר גלי אנרגיה חזקים 
והנפיל שנחשב להכי חזק
הגיבור שלנו דייויד רוצה להילחם בכל הנפילים ולהרוג את לב פלדה במיוחד איך הוא עושה את זה? תקראו
הכתיבה מצוינת ואיכותית מראה מחשבה גם בסדרה משהוא שאני ממש אוהב
גיל: 14+
דירוג: 9.2

ובמקום הראשון!
ספר שאני מאוכזב שלא שמעתי עליו לפני 
קלע כשף! 
הסדרה מספרת לנו על ילד שנולד לשבט של קוסמים שיש 6 סוגי קסם
אדם רוח אש ברזל אדמה מים אור 
לגיבור שלנו קוראים קלן ובזמן שרוב הקוסמים פותחים לפחות שתי רצועות(סוגי קסם) הוא לא פתח כלום
הוא נלחם במזימות ותחבולות בשביל להביס את האויבים שלו הוא פוגש מנטורית בשם פריוס פרקפס שמלמדת אותו את דרכי האדם
ומזה אפשר להבין הרבה אני אישית אהבתי לנסות לנחש את את המזימה שלו או התחבולה שיעשה הפעם רק פעם  אחת הצלחתי 
אם הייתי מבקש ממכם לקרוא סדרה אחת הייתי אומר לכם אותה
גיל:13+ (ככול שאתה יותר גדול אתה תאהב יותר)
דירוג 9.7

מקווה שנהנתם מהאשכול הזה אם יש לכם נקודות לשיפור אשמח שתגידו לי 

שקיעת השמש של יום אביב, בין שורת עצי ברוש בחצר, נגמר יום הלימודים וכולם חוזרים הביתה. ילדים יוצאים בקבוצות ויוצאים מהשער. חוץ משניים, ילד עם שיער בלונדיני מבולגן ועיניים יפות וילד עם שיער שחור מסודר ובגדים מגוהצים. עמדו בשער הבית-ספר והביטו זה בזה בחיוך זדוני.

"מוכן שפר?" נשאלה השאלה בקול ערמומי, "ברור" ענה בהחלטיות "אבל הפעם לא תנצח אותי, קדימה!!! תחרות שלושים ושתיים", הילדים שרף ושפר פנו אל השדה והחלו לספור פרפרים, כתומים כחולים סגולים בעיקר לבנים, עברה שעה ועקבות השמש כמעט נעלמות, "טוב אני ספרתי 34 פרפרים, כמה אתה ספרת שרף?", במבט נפול השיב "29, באמת ניצחת אותי הפעם". כך תמיד הם עשו, תחרויות אקראיות ומוזרות, הם היו החברים הכי טובים והיחידים, פשוט כל שאר הילדים לא התחברו אליהם, כיתה ה' הזמן הכי טוב שהיה להם בחיים.

"פעם אחרונה שאתה עושה את זה!" צעקה אימו של שרף "אתה תמיד חוזר מאוחר!". שרף שישב על הכורסה לא התרגש, הוא ידע שאימו רכה מכדי להעניש ואביו פשוט לא יודע מה נחשב עונש, הוא היה מוגן, למרות זאת לחטוף צעקות בצורה שמחר כל השכנים ישאלו מה עשית הפעם נראה עונש מספיק טוב, הוא לא גילה מעולם שאם היו מונעים ממנו להיפגש עם שפר זה היה העונש הכי נוראי, וככה הימים הצעירים של שרף יכלו להימשך לנצח, לפחות כך הוא חשב.

נגמר פסח חוזרים ללימודים. ועכשיו שרף יכול לפגוש את שפר, כל החג הוא היה אצל בני דודים ועתה נשוב לשגרה. כולם הגיעו לכיתה התיישבו במקומות, חוץ משפר. זה היה מאוד חשוד בעיני שרף, שפר הרי ילד דייקן, אולי פשוט הוא מתעכב, ארוחת צהריים ואין סימן לשפר. כל היום עד הדקה האחרונה שרף המתין להיפגש עם שפר ולדבר איתו על מה קרה בפסח. אחרי הדקה האחרונה שרף יצא מהכיתה וראה במסדרון את אביגיל אחותו הגדולה של שפר. "אביגיל, תגידי איפה שפר?." היא הביטה בו מלמעלה (כי היא גבוהה ממנו) במבט מתחמק ואז התאנחה אנחה גדולה, "שרף, גם לי זה קשה, אז תדע,שפר מת", שרף נבהל והזתעזע "על מה את מדברת? רק אנשים זקנים מתים". במבט מיואש ענתה לו "לא תמיד". שרף ניסה לעצור את הדמעות בעיניו "אבל המורה לימד אותנו על הנביאים שהם יכלו להחיות מתים אז אולי אפשר..". אביגיל קטעה אותו "אין בימינו נביאים".

שרף חזר עצוב ומדוכא לביתו. חברו הטוב אבד ממנו, הוריו גילו זאת אחרי קצת זמן וקיוו שהוא יתנחם. שרף המשיך ללמוד בבית ספר אך הוא לא אמר שלום לאף אחד, לא היה לו רצון לדעת דברים, הציונים שלו התדרדרו, הוריו החליטו לעבור דירה ולהעביר את שרף לבית ספר אחר. הם לא ידעו ששרף לא התכוון להתיידד עם אף אחד, הוא פחד לאבד שוב חבר קרוב.

היום האחרון בו שרף היה בביתו היה יום שמשי באביב. אבא של שרף הגיע אליו בסבר פנים חמורות "שרף! אתה בן 18 תתאפס על עצמך כבר". שרף שתק מעט וענה "אני רוצה למות" אביו נרתע "אם אני אמות אני אפגוש את שפר". האב הרגיש שאפלה כבדה עוטפת את בנו. "התחרפנת! אתה רוצה להרוג את עצמך?!" ,שרף הרכין את ראשו "לא".

למחרת. שרף וכל חפציו נעלמו מהבית. נותר רק מכתב בו הוא כתב להוריו שהוא יוצא למסע מסביב לעולם במטרה למות בתאונה מחרידה. מה שהוא לא ציפה לו זה כמה קשה להיפגע באסון בחיק הטבע, הליכה במדברות, טיפוס על הררי קרח, ציד כרישים, הר געש, ב'נג'י מעל נחל שורץ תנינים, כך ימיו חלפו עד שראה כתבה על אדם שנהרג בג'ונגל בדרום אמריקה. 

בדרום אמריקה שרף הלך בין סבכי עצים ואדמה מלאה חרקים לא ידועים לו, הליכתו הייתה מעט עקומה מרוב דקירות של קוצים בברכיו, לפתע משהו ניצנץ מולו מתוך חור קטן בארץ, הוא התקרב והוציא את הדבר מהאדמה, רעד עבר בכל גופו והוא התעלף, חלף זמן לא ידוע ושרף התעורר, הוא הזיז את ידו ונגע בראשו ונבהל "אאההההה נחשששש!!!!!!!" כשתי דקות לקח לו להבין ששתי זרועותיו נהיו פשוט נחשים, הרבה יותר מלחיץ. רגע אחד, איפה החפץ שהוא הרים? שרף הביט לצדדים וראה איש מבוגר עם עיניים אדומות בורקות לבוש בגדים קרועים, מחזיק בידו פסלון של איש אוחז חנית, ביד השנייה מכשיר קשר. "בוס המשימה נכשלה איזה נער אדיוט נגע בחפץ והוציא ממנו את כל האנרגיה". הבוס ענה "תביא אותו". האיש המבוגר הפנה פניו אל שרף "נער בוא איתי" שרף זז מעט אחורה "מי אתה?". האיש המבוגר שהה וענה "אברינו, אבל תקרא לי רק אדום-מדם"

ישראל, בסיס סודי מתחת לעיר בית-שמש.

שרף לבוש בכפפות שכיסו את ידי הנחש החדשות, ונכנס לשיחה עם הבוס של הארגון, "שלום אני עוזה הבוס של עין-הצדק, עכשיו אשאל אותך כמה שאלות"

-או-קיי

-אתה מאמין בשכר ועונש?

-כן

-אתה מאמין שצדיקים הולכים לגן-עדן ורשעים לגיהנום?

-כן

-אתה מאמין שחבר שלך שאדום-מדם סיפר לי עליו, שפר, היה צדיק?

- (בדמעות) כן

-אז תהיה אדם טוב וצדיק ובעולם הבא תפגוש את חברך, והשאלה האחרונה התרצה להצטרף לארגון שלי?

שרף בן 27. רצח את מי שהיה המאסטר שלו ונהיה חבר של נער בשם יונתן וילד בשם אושר, עזר בפינוי הבסיס הישן ובבניית הבסיס החדש, ניצב עתה באחד הרגעים הגורליים בחייו, הוא נכנס לבית-קפה התיישב במקום שאמרו לו ופנה לאישה שהיית מולו "שלום".

אתם יודעים, סיפורי מעשייה תמיד מתחילים בכזה משפט מפוצץ, היו היה בארץ רחוקה או לפני שנים רבות אבל מעניין לשמוע כאילו למה יש סיפורי מעשייה שהם נחשבים כאלו רחוקים עוד מהזמן שלהם ולמה הסיפורים העדכניים והמעניינים שלהם לא שרדו, כמובן שחלקם כן, אבל כאילו איזה סיפור תשמעו שמתחיל "בתקופת השלטון הביזנטי חיי לו אדם, ספק יהודי ספק צרפתי. הבן אדם נקרא פרדיננד, בחור רב קומה בשנות ה30 לחייו." כאילו חסרים סיפורים שמדברים בצורה טובה או אפילו מיסטית על העבר, או בצורה מאוד ברורה לעבר. ולעמות זאת סיפורים על עבר מומצא, עבר מופלא עם דרקונים וקסמים שבוא הגיבור הופך להיות אחד האנשים הכי חזקים, זה סבבה. מעניין אותי למה לא באמת משתמשים יותר בתקופות כמו המהפכה החקלאית לדוגמה, או ההמצאה של הקיטור לסטאף של סיפור, זה יכול לעבוד טוב, כל סיפור יכול לעבוד טוב, זה דיי קרוב אלינו, כאילו כל הסיפורי סמוראים של האסייתים עובדים נהדר, המון סיפורים מהעבר הקרוב, מלחמות ושלטונות עובדים טוב, אבל רוב העבר שלנו פשוט לא כל כך מוזכר. העבר הרחוק שהפך את בני האדם למה שהם לפחות, לא שמהפכת הקיטור זה כזה רחוק כן? 

אני חושב שחסרים הסיפורי מעשייה הישנים אבל הקלסיים כמו שרלוק הולמס כיום ביצירה שלנו, איזה סיפור טוב שיספר על העת העתיקה של ישראל אפילו, לא שזה כזה רחוק, אפשר לדבר על המון דברים בנושאיי המדינה, מלחמת העצמאות יכולה להיות אחלה ספר, או בניית הארץ, סיפור אהבה על 2 עולים שחברו לקיבוץ, כמובן לא הכל חייב להיות מדע מדוייק אבל למה לא.

אפשר לעשות סטאף נהדר לדמויות

הדמויות הראשיות יהיו כנר וצדי שבאים במסע שלהם להתגבר על כל המכשולים בהגיעם לרגע האמת, צדי אישה הולדנית בגיל  23 בעלת שיער שתני בהיר ועניי ברקת, מגיעה לקיבוץ לאחר מאורעות השואה, בשביל לבוא ולקדם את הארץ, בעוד ונחשון  הוא דור שני של יהודים בריטים בארץ, בן קיבוץ כבר עשור מאז גיל 15, עובד אדמה לעיסוקו. אני יודע שזה נשמע אאוט אוף דה בלו, אבל יש לזה קטע, זה יכול להיות דבר מגניב, חבל כמובן שספרים בארץ זה לא תחום מספיק חזק כדי לכתוב על זה בארץ אבל בסדר.

ביום מן הימים אולי הדבר המטופש הזה של "לפני שנים רבות" יכחד ואנשים אשכרה יכתבו טיים ליין , לא אכפת לי שאתה בשנת 6243, אחי זה עולם בידיוני, גם בשנת 320 זה סבבה, אבל למה, למה חייב את פתיחה הזו? תנו לי זמן. זמן זה כוח, לא לשכוח. וזה דבר שמרגיש שתקף רצח לאגדות. 

לעומת זאת תקופות זמן באמת חשובות ומעניינות לא קורות, כאילו דעה לא גדולה היא שהתקופה החקלאית יכולה להוות אחלה של מקור לספר.

אוקי פה נגמר ה15 דקות תהנו

אדום-מדם פנה משם מהר, אושר נותר מבולבל והביט באביו, עוזה התאנח אנחה כבדה והסביר "על אדום-מדם יש קללה, מי שיהרוג אותו ימות באותו רגע, אף על פי שאנחנו בני אלמוות אני פוחד שהקללה האת חזקה מאיתנו". אושר שמע את זה והחליט לרדוף אחרי אדום-מדם.

יונתן ישב מהורר על הרצפה, הוא הבין שרוב האזור נהרס מהשעון, וקיוה שהתכנית שלו עבדה, המנקה ישב מולו ונראה שלא היה אכפת לו מהמצב, יונתן המשיך לחשוב בדאגה, הרי התכנית כה טובה לא, התכנית הייתה שיונתן יקח את האקדח שאושר הביא, יכין ממנו את השס"מ (כן זה פשוט להכין את זה), יתן לאושר, ואז אושר יפרק מכות את אדום-מדם. אז למה יש חשש בליבו של יונתן.

קול שעבר באוויר החלל עורר את הגנותיו, הקול ליחשש בצורה מוזרה "ללמד את בני יהודה קשת", יונתן נבהל, זאת הפתיחה של קינת דוד על שאול ויונתן, כלומר איום כלפיו, ואכן אדום-מדם הגיע, נשען על מקל ברזל חרוך, משתעל, והולך כפוף, הוא הביט מטה ודיבר "בבקשה רחם עליי". יונתן לקח את מוט הברזל מידיו של אדום-מדם, הוא נפל ויונתן עמד מעליו, "למה לי לרחם עליך אחרי שניסית להרוג אותי", יונתן עמד להניף את מוט הברזל ולפגוע באדום-מדם אבל דמות נוספת הפריעה לו.

ג'אן מלווה בשני חיילים, משך את יונתן אחורה, יונתן נפל והמוט נתפס בידי ג'אן, "אי אי, נער משונה אתה, להרוג את האויב לא ישלם את הנקמה שתרצה ממנו", יונתן אימץ את ליבו כדי שהדברים לא יערערו את המצב, "מה אתה רוצה?", ג'אן חייך חיוך ערמומי "אני? רק שמונה מיליון דולר, שליטה במחוז שלם בצרפת או רומניה, ומנייה שולטת בבורסת היהלומים". יונתן והמנקה הביטו בו במבט תמוה, ג'אן התכופף לעבר אדום-מדם ולקח מברדסו מפתח, "להתראות אברינו, תודה על המסוק", ג'אן מוט הברזל ושני החיילים שאיתו פנו משם, יונתן והמנקה עדיין מבולבלים, ולפתע יונתן שם לב שאושר עמד שם כל הזמן.

"אושר, למה לא ניצחת כבר?", אושר הוציא את טלפונו והפעיל הקלטה, "חתולים זה חמוד". מה?, אושר החל בלחץ ובפזיזות לעבור על כל ההקלטות בטלפון שלו ,אין סיכוי שאין לו מילים כמו קללה, רצח, זהירות, וכו'. עזוב טכנולוגיה, אושר הוציא עיפרון מכיסו וכתב על הרצפה "זעירט אדום מדאם מכוללל, אל תהרועג איתו". באסה הוא ילד קטן ויכולת הכתיבה לא משהו, אדום-מדם הבין שיונתן עלול לא להרוג אותו, אז הוא קם ובעט באושר כדי שיונתן יהרוג אותו, יונתן התהפך לכיון אדום-מדם בא לתת לו אגרוף ו.. מוסר, האם בסדר להרוג רוצח פסיכופט שחטף אותי פצע אותי וכמעט השמיד את העולם?. כן! מה ההתלבטות, עוזה הגיע וגם שרף, עוזה מיהר להסביר "יונתן, אסור להרוג את אדום-מדם מי שהורג אותו מת מיד", אדום-מדם הבין שרעיונו נכשל , אז פשוט נהרוג את יונתן עכשיו, יונתן ז הצידה כשאדום-מדם קפץ לכיוונו, יונתן עוד לא החלים מהקרב הקודם וזעק "אז מה להשאיר אותו חי שירדוף אחרי?". עוזה נבוך,

שרף הוציא סכין והתקרב, "אברינו, בוגד, שקרן, היית לי מאסטר מורה דרך, מנהיג, טיפלתי בך, אתה היית אמור למות מזמן, תמות!!!" שרף בא לנעוץ את סכינו במרושע הכי גדול לדעתו, יונתן דחף את אדום-מדם וצעק "שרף, אתה תהרוג גם את עצמך", שרף מנע עצמו מלבכות נראה שהמפגשים הקצרים גרמו להם להתחבר, שרף נשם לאט, ואז בעט באדום-מדם, נראה כי אין מה לעשות אי אפשר להרוג את אדום-מדם מבלי שיהיה קרבן, אלא אם כן.., המנקה קם והציע "הבה נטילה גורלות, אני ושרף ניקח את הסכין ואם אחד מאיתנו ימות אז הוא ראוי למות". שרף התקרב , ויונתן עוזה ואושר הביטו בתדהמה, אדום-מדם קם וכשהבין ששרף והמנקה מחיקים יחד סכין לכיוונו הוא החל לצעוק "ללללללללללללאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!", סלאששש, אדום-מדם מת.

המנקה פנה אל כולם בחיוך "מי שמכיר את איש-האמת-האינוסופי יודע שיש לו ספר שאומר את כל האמת, שאלתי את הספר כי אני פארנויאד איך לנצח כל אחד מהארגון, מה שאדום-מדם אמר זה רק אם איש אחד הורג אותו ,אבל שניים זה סיפור אחר"

מין דממה שרתה שם בזמן שהחיילים פינו את הגופה, יונתן התעורר מההלם ופנה לעוזה, "עכשיו, אפשר בבקשה הסבר" עוזה חייך "כן. אז ככה אני ואושר כמו כל האדם נמות יום אחד העניין שלנו זה לוקח הרבה, אני כרגע בן מאה ארבעים וארבע, אבי זכרונו לברכה גידל אותי במסירות עד שהוא מת, במותו הוא הוריש לי את עין-הצדק הארגון שהוא הקים, התברר שבגלל אלימות שסבלתי בתור ילד אבי החליט ליצור את פצצת-ת"ק שתשמיד את האנושות, ואני החלטתי להסב את הארגון לחקירת דברים מוזרים כמוני שלא משנה כמה מתעללים נותר חי, ככה התלקטו כל האנשים בארגון, ויש עוד הרבה, כפי שהסברתי לך השס"מ הוא חלק מההמצאה של אבי, האיימיילים שקיבלת מהמנקה היו כי הוא החל לחשוד באדום-מדם, מה שהתברר כנכון, והוא החליט לשלוח אליך כי הוא קיוה שהשס"מ יעזור. עתה רק שאלה קטנה לי אליך מה עשית עם השס"מ?" יונתן החל להיות נבוך וענה בלחש "עשיתי עסקאות בשוק השחור להרוויח כסף", עוזה הינן גירד בזקנו ואז המשיך לדבר "יונתן אתה יודע איפה אנו נמצאים?" יונתן ענה "לא". עוזה המשיך "אנחנו בבסיס עין-הצדק בישראל שבנוי מתחת לעיר בית-שמש, ואם לא שמת לב אני ואושר יהודים", יונתן הופתע מזה הוא לא ציפה שפריקים כאלה יהיו מעמו, הוא עדיין לא עיכל את מה שקרה, עוזה התקדם "כפי שראית במצב כזה, במיוחד עכשיו שרוב הבסיס נהרס, וגם כי המקום לא אידיאלי לגידול ילדים, אני מבקש ממך האם תסכים להסב את מקצועך ולהיות החונך של אושר, אשלם לך" יונתן ואושר חייכו, יונתן ענה "בוודאי" והמנקה אסף את המגב והדלי ואמר "נראה שיש לי עכשיו הרבה מה לנקות", המנקה הלך ועוזה הביט בחייליו המפנים את המקום, אמנם הכל חרב אבל זה מרגיש כמו שלמות. אז כנראה זה..

..הסוף

סתם בצחוק.

על ספסל מול נהר הירקון ישב איש-האמת-האינוסופי עם ספרו, כולם הכירוהו בתור סתם זקן שאוהב לשבת מול נחל, ועתה הגיע מישהו שפנה אליו בצורה אחרת, בתחילה הוא לא זיהה את האיש שהגיע ואמר לו "שלום זבולון, אני רוצה את הפיקדון שלי חזרה", איש-האמת-האינסופי חייך, קם על רגליו , פרש את ידיו ודיבר בקול גבוה ושמח "אחי!! מה שלומך?" האיש מולו השתיק אותו, ואיש-האמת-האינוסופי שפך דיו על ספרו, ואז שניהם נעלמו בסערה מוזרה שהופיעה סביבם ,לאזור חשוך וסמיך, מולם הייתה תיבה ,האיש התכופף ופתח אותו וגילה בה הרבה כרטיסים "תודה זבולון, עתה הקרדיטים יופיעו"

"מה זה?"

"אסביר לך אחר כך"

המשך יבוא

סוף חלק ראשון

ואט אט הפך החיוך המטורף של האיש. לחיוך חביב. אך מסוכן. אלפא לא ידע אם הוא יכול לבטוח בו.

כנראה שההיסוס נשקף על פניו. כי האיש הרים ידיים בכניעה. ובחיוך מבודח ואמר "אל תירה! אני חבר"

אלפא לא היסס לרגע ושאל "מי אתה? ומה אתה עושה פה?"

האיש מוציא את אלפא מכדור הכסף ומסביר. אני בטא. ונוצרתי כדי לסייע ולעזור לאלפא שלי.

הם חולפים על פני אינדיאנים ששרועים על הרצפה. זרמים חשמליים עוברים בגופם.

"אתה עשית את כל זה?" שואל אלפא. "כן. עונה בטא. "וארגנתי לנו גם איסוף." 

***

הם יצאו מחוץ למקדש שבו היה האולם שבו כלאו את אלפא.

ובחוץ המתינה להם מכונית מדהימה! אם תותחים,רובי לייזר,ואפילו כדור דיסקו! (כדור דיסקו קטלני!)

הם נכנסו למכונית במהירות וסגרו את הדלתות. והאינדיאנים הנותרים החלו לרדוף אחריהם!

בטא התחיל לנסוע. חנית פגעה במכונית. אך נהדפה על ידי שדה כוח.

ואלפא. שנדהם מכל מה שהמכונית יכלה לעשות. שאל את בטא. "איפה לעזעזל השגת את המכונית הזאת?"

בטא הסתכל במראות כדי להתחמק מהחניתות של האינדיאנים. אך נראה שזה לא מטריד אותו כל כך. 

בסופו של דבר. הוא ענה לאלפא.

"בזמן שאתה חיית בעולם בני האדם. בלי לעשות יותר מדי. אני שכללתי את כישוריי ואת כליי כדי שביום מן הימים. כשתזדקק לכך. אוכל לעזור ולסייע לאלפא שלי"

ושאר הנסיעה עברה בדממה. מלבד החניתות שפגעו במגן של המכונית כמו טיפות גשם ביום קר. 

בסופו של דבר. אחרי שאיבדו את האינדיאנים. הם עצרו ביער רחב ידיים. ובטא מחא כפיים.

פתאום נפתח פתח בקרקע היער. בטא קפץ לבור. ואלפא החליט לעשות כמוהו.

הם נחתו על רצפת הבור. ואלפא התיישב על הרצפה. סוף סוף הוא יחל להרשות לעצמו לשקוע בייאוש.

לא היה לו כוח עוד. הוא נלחם מספיק בכל צרותיו. כך הוא אמר לעצמו. 

בטא התקרב לעברו. בפנים מוצללות. ושאל. "האם אתה מתכוון להתייאש? להשאיר הכל מאחור? ולקרוס?"

"מה כבר אני חייב לעולם הזה?" שאל אלפא. "כל מה שגיליתי בו הוא רק צער. וכאב"

"אולי זה אכן כך" עונה בטא "אבל לא היית רוצה. עקב הכאב שלך. שאף אחד לא ייאלץ עוד לחוות כאב שכזה?" הוא שואל

"כן. אבל מה אני כבר יכול לעשות?" שואל אלפא

בטא לוחץ על מתג בקיר הבור. ולפתע נדלקים אורות בכל הבור. שמסתבר שהוא בכלל לא בור. אלא מפקדה סודית

"אתה יכול לעשות הרבה מאוד. אלפא" אומר בטא. ומחווה בידו לכיוון המסכים. שמציגים אותות מצוקה ברחבי העולם

"איך זה עובד?" שואל אלפא בפליאה "רובוטים שיצרתי נמצאים בכל מקום על פני כדור הארץ.

לפחות כל מקום שמוכר לאנושות. ומשגיחים לראות אם משהו רע קורה. וכשהוא קורה. הם משדרים אות מצוקה. שמועבר ישירות למפקדה הזו." עונה בטא

אלפא הסתכל על המסכים. ובאותו הרגע נחקקה החלטה במוחו. הוא יעזור לאנשים שלא מסוגלים לעזור לעצמם.

כמו שהוא לא יכל לעזור לעצמו. הוא מסתובב אל בטא אם חיוך רחב על פניו ואומר... "בואו נתחיל!"

המשך יבוא...

-אתה לוזר, תפסיק להיכשל

-מאסטר! אל תכה אותו הוא חולה

-בסדר, אפילו להיות כישלון הוא לא יכול

אדום-מדם תקף במהירות עם הגרזן והחרמש, יונתן התחמק בסנימטרים ספורים, תוך כדי ההתחמקות יונתן זרק לשרף פתק, ושרף התחיל לרוץ, עכשיו כששרף הלך יונתן יכול להיות רציני, התקפה, יונתן הסתער עם בוקס שלוף לעבר בטנו של אדום-מדם, אדום-מדם חטף את המכה ומפיו יצאו טיפות דם, הוא החל להשתעל ולהסתחרר, המראה הזה עורר רחמים אצל יונתן, והם חזרו לישון כשאדום-מדם בא לתקוף אותו שוב, יונתן קפץ ואז נתן בעיטה בעורף לאדום-מדם, בתגובה הוא תפס את הרגל של יונתן והטיחו אל הקיר, יונתן התלבט מצד אחד המצב הכחול הופך אותו לחזק פי עשר, מצד שני שאר המצבים נותנים לו כלים שיעזרו לו, עד שבאה העצה השלישית והכריעה בינהם, יונתן קם ודיבר "היי אברינו, מה שלומך?". אדום-מדם חרה אפו ביונתן, ולפתע התגלה אצלו יכולת חדשה שיונתן לא הכיר.

בום!!. אדום-מדם פוצץ את כל הקיר באגרוף, יונתן לא נרתע ממצג הכוח הזה, הוא ידע שאם ירתע טיפה הסיכוי לנצחו יגבר, יונתן בא לתת עוד אגרוף אבל אדום-מדם אחז בידו, והסיר את השעון, יונתן ניסה לבעוט ולתת אגרוף בידו השנייה אך לא צלח, אדום-מדם נראה פתאום גבוה יותר, האמת אולי זה רק בראש של יונתן, הוא הפסיק לנסות הפסיק לזוז, אך הוא התעקש למצוא פליטה. "אדום-מדם, למה לך להשמיד את העולם, תחשוב על כל הדברים הטובים שיש פה", אדום-מדם לא הגיב הוא פשוט לחץ יותר חזק את היד של יונתן, והוסיף ולקח גם את המשקפיים, ולמרות שהמשקפיים כחולות כהות , עיניו האדומות של אדום-מדם נראו דרכם, ליונתן אין יכולות, המצב הכחול לא משפיע על הסוודר, זהו אגרוף אחד אמיתי בלי הגנה ויונתן יפול.

שלוש שתיים אחת ו.., אושר קפץ וחטף את האגרוף ישר בפרצוף ורוסק לרצפה, אדום-מדם היה מבולבל איך אושר הופיע משום מקום, ואושר לא יכול למות אז הוא יקום ויעזור, יונתן לא חייך למראה ההצלה שלו, הוא אמר "קוד כחול, שבעים ושבעה", והשעון שכבר היה על ידו של אדום-מדם הוציא הודעה "מפעיל את מערך פצצת ת"ק ". אוי-לא, עוזה הסביר ליונתן שכדי שהתכנית של אדום-מדם תפעל צריך שהאנגריה מהשעון תגיע אל מכונה שיש באחד החדרים, בחפזו של אדום-מדם הוא נתן בוקס בכתף של יונתן, אמנם זה כאב, אמנם זה דימם, אבל כשאדום-מדם הלך לשם יונתן חייך.

אדום-מדם רץ. "לעזאזל" הוא חשב "אם הפיצוץ יפעל פה במסדרון רוב המקום יושמד וזה יהיה ביזבוז של כל האנרגיה", 'עוד דקה ללשחרור פצצת ת"ק'. אדום-מדם הגיע מול דלת התכלת הרחבה ובא לפתוח אותה, היא נעולה, מה!, היחיד שיכול לנעול פה חדרים זה הבוס והוא מעולם לא נעל את החדר הזה, התשובה הגיעה אליו מיד, מעברה השני של הדלת נשמע קול מוכר "אויש, סליחה בוס נראה שחסמתי פה בטעות עם אלפי קופסאות ומקלות ברל את המעבר". אדום-מדם רתח יותר ממקודם, היה צריך לתת לו פרס על גילוי רמות חדשות של זעם. "שרף!. אתה מטומטם אם לא תפתח לי הפיצוץ יכול להרוג את שנינו". שרף ענה מהצד השני "ואם אפתח לך הוא יהרוג את כולם". אדום-מדם אימץ את כל כוחו .באם!!!. כל הארגזים המקלות והדלת עפו, שרף התכופף בפינה, עוד עשר שניות להפעלה, ו...., לא, המכונה שהייתה אמורה להפעיל את פצצת ת"ק הייתה מנופצת לשברים רבים, הפטיש והמסור שהיו שם לא ניסו להסתיר את הפשע, חמש שניות לפיצוץ, אדום-מדם אחז בשרף, "אתה בא איתי לגהנום" , שרף גיחך "אשלח לך גלויה מגן-עדן". 

בווום!!!!

שרף פקח את עיניו והופתע לגלות שהוא ושתי ידי הנחש שלו בחיים, מולו היה הרבה שברי ברזל מפוחמים וריח עז של עשן, לידו היה את אושר שלפתע נעלם, שרף המבולבל נהיה מבוהל, ואז התחיל לצחוק, "אברינו כנראה היה חכם יותר" אמר.

אדום-מדם קם, הערכת נזק כ45% מהבסיס נהרס, איך הוא חי, טוב אדום-מדם ידע לרכז את כל הכוחות שלו לנקודה אחת ,כך שהוא ריכז את אנרגיית החיים שלו ללב  ושיחרר אותה על כל הגוף כדי לשרוד, המשקפיים והשעון היו מנופצים, אדום-מדם חייך, אפשר להרוג את יונתן, לא אי-אפשר, אושר העיף את אדום-מדם לעבר אחת ערימות השבר מהפיצוץ, במהירות הוא הסתובב וראה, אושר לבוש במשקפיים כחולים ויש לו שעון ביד, אדום-מדם לא התכוון לדבר איתו כי אושר אילם.

בינתיים, יונתן קיוה שיבוא מישהו ויעזור לו, ואכן זה קרה המנקה בא ושם לו משחה ופלסטר על הכתף, "אתה לא מת?", המנקה החל לצחוק "יונתן, הפיצוץ ששמעת לפני רגע גם אם אדום-מדם היה בנקודה הכי קטלנית שלו היה שורד, ויש לי מזרקים שגורמים לי להיראות מת", יונתן הופתע מאוד. "אה כן ואני גם אבא של מנשה מהכיתה שלך"

עוזה הגיע לצד בנו והכריז "היכנע אדום-מדם, אתה יודע שכל פעם שתהרוג אותנו אננו נחזור לתחייה ,ואין לך יותר דרך להפיק את זממך", אדום-מדם חייך, "עוזה, אתה לא תהרוג אותי, וגם תדאג שאושר לא יהרוג אותי, לכן אני אדאג שהנער יהרוג אותי", עוזה נבהל ואושר היה מבולבל, עוזה ידע שיש כלל פשוט מאוד, שאדום-מדם גילה לו, מי שירצח את הרוצח הגדול, מות יומת.

המשך יבוא

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

האם זה הסוף? (לא)

-אבא למה אנחנו לא מתים כמו כולם?

-אני לא יודע

-ולמה הם ממשיכים לנסות להרוג אותי?

-זה כי בני אדם מרושעים, ואם לא אצליח בזה אתה תצליח

-מה?

המנקה התחמק בסנימטרים ספורים מנשקים של אדום-מדם. "אם זה לא היה ברור אני מנסה להתגרות בך" הוסיף המנקה בחוסר יראה. "רק כי שנינו הצטרפנו באותו זמן לא אומר שאתה יכול ללעוג לי" ענה אדום-מדם בעצבנות, המנקה החליט לא להבליג יותר וללכת להכי קיצוני, הוא שאל בתמימות למרות שידע שזה העמדת פנים גרועה "מה קרה לאברינו ,מנהל החשבונות הקטן?". פניו של אדום-מדם התעוותו הוא כיווץ את עיניו האדומות זוהרות למבט נקמני והורידים על כפות ידיו בלטו, צעקתו הרבתה אימה, "אתה לא תפריע לי!!!". טאחחח, המנקה הועף אליי קיר, אבני הקיר הקטנות ההתמוטטו עליו, אבל הוא נותר מחוייך. "נו אברינו, ככה לבגוד בעוזה?". אדום-מדם בעט בו וענה "עוזה הוא הבוגד"

בנתיים

"המצב הכחול מכפיל פי עשר את היכולות הפיזיות שלך ואת החכמה, הסיבה שדאגתי שתבנה אותו לא נכון כי הוא פותח עוד יכולת". שתיקה. "השמדה עצמית". יונתן חייך "נו, אז תשחרר אותו ותתן לי לפרק מכות את אדום-מדם". עוזה הרצין את פניו "אתה לא מבין, יש פצצת אטום ומעליה פצצת מימן, ומעליה פצצת ת'-ק' שחלק מהכוח שלה טמון במה שקראת לו שס"מ ,שזה מאוד קשה לומר את זה". יונתן היה מבולבל "פצצת ת"ק? מה זה?". עוזה ענה מבלי ליצור קשר עין עם יונתן "המצאה של אבא שלי, המייסד של עין-הצדק". יונתן חשב שהמשפט הזה מוזר, ואז הביט באושר שהחזיק אקדח שלקח מקודם, יונתן היה בטוח שנדלקה לו נורה מעל הראש כי הבזיקה לו תכנית לניצחון.

שרף התעורר מאוד מבולבל, גם ג'אן שלידו היה מבולבל, ג'אן פנה לשרף "סליחה שדקרתי אותך, בבקשה תענה לי מה התחלת לומר לאדום-מדם". שרף שעדיין היה חלש השיב לו "כולם בארגון עם שמות בדויים, אני יודע ששמך האמיתי הוא שלמה ושינית אותו לג'אן, השם הוא מהות האדם ולכן רובכם שינם את השם כאילו אתם אדם חדש, במיוחד אתה התעקשת על זה, רק אני עם שמי האמיתי שהורי קראו לי בו, אז מה שאמרתי זה שהשם האמיתי של אדום-מדם הוא אברינו"

אדום-מדם המשיך לבעוט בעצבנות במנקה. המנקה המשיך ללעוג לו "חחח, ככה אתה מכה אותי, כאילו אני כלב אשפתות" הדיבור הזה הוסיף עוד בעיטות. "לא תרחם עלי, יש לי שני בנים קטנים מנשה ואפרים", אדום-מדם לא הקשיב למנקה הוא המשיך לבעוט בתקווה שהמנקה כבר ימות, ותקוותו מפח נפש, המנקה החליט בתור לעג אחרון "אני רואה עכשיו את מלאך-המוות, ודע לך הוא הרבה יותר נחמד ממך" עיני המנקה כהו פיו נפתח, שריריו רפו והוא נותר כך בין שברי הקיר. אדום-מדם חייך אם יפטר גם מעוזה ושרף אף אחד לא יזכור את אברינו, הילדון העלוב שלא יכל לעשות כלום, היום זה היום בו לא יהיו עוד אנשים שידעו מי זה אברינו.

טאח, כיסא פלסטיק ירוק הוטח בראשו של אדום-מדם, "מה?!". מולו עמד שרף מכוסה בתחבושות עם ידי הנחש הזועמות, "אני יודע שזה לא מצב אידיאלי לקרב, אבל הזעם שלי עליך מעביר אותי על דעתי" זעק שרף, "במשך שנים טיפלתי בך, אני יודע את האמת, אתה סתם זקן פחדן ששונא את השם שלו, והיום זה יום מותך ,אברינו!!!!" שרף דאג לומר את המילה האחרונה בקול מאוד ברור, חמתו של אדום-מדם גילתה רמה חדשה של זעם וכעס ועצבנות. הוא רץ עם גרזנו להיפטר מהנער העלוב ששימש למשרת. ונעצר. יד של נער לבוש בנעליים כתומות, מכנסיים תכולות סוודר שחור, ומשקפיים כחולות כהות ששני העדשות שלהם הם משולש שחודו כלפי מעלה, ידו בלמה את הגרזן. שרף החל לבכות האדון ששירת בנאמנות לא מהסס לפגוע בו, והנער שתיעב מעט מציל אותו ממוות.

"עכשיו ילד תן לי את השעון והמשקפיים". יונתן עשה מבט מהורר "אה, לא נראה לי ,למה שאתן לך להשמיד את העולם", אדום-מדם נרתע, גילו לילד את התכנית שלו. אבל הוא לא ויתר "ילדון. אני לא המרושע פה אני רוצה את זה לטובת כולנו" , יונתן לא נטה אזנו לאדום-מדם ,והוא המשיך "כמו כשאתה מוחק עם מחק נותר מעט לכלוך שאם תצבור אותו יעשה דבר  חדש, כך אם אשמיד את העולם האבק של העולם החרב יצור עולם חדש, אם הוא יהיה טוב יותר או לא, לא אכפת לי, העיקר שהמציאות הנוכחית לא תתקיים" ובהפתעה גמורה אדום-מדם קפץ ושרט את יונתן בזרועו, יונתן נבהל ושם סוג של פלסטר על זרועו, שרף מאחריו בפנים נפולות אמר ליונתן "אל תפחד ממנו, זה רק זקן חולה ששמו אברינו"

המשך יבוא

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ניקיון כפיים

"כל החיילים להתכנס במסדרון שמונה, כל החיילים להתכנס במסדרון שמונה". כמאתיים איש הגיעו למחזה המוזר של הקרב בין יונתן לאדום-מדם, אך כאשר הגיע ראש הארגון נראה שכולם קפאו. 

"כולם שמעו" הסביר המנהיג בכריזמה מדהימה "מפקד 1 הידוע בכינוי אדום-מדם, הוא בוגד, באשר לנער עם המשקפיים, הגישוהו אליי". בו בעת בה סיים את המשפט אדום-מדם התהפך על שרף ועילף אותו, אמנם הוא יכל להרוג אותו, אבל הוא העדיף לזרוע פחד בחיילים שלא יפריעו, יונתן המביט במראה בפחד נזכר איך הוא הביס פעם קודמת את אדום-מדם, "רמה אור רמה 10" זעק בתקווה, הסוודר שיחרר אור בוהק, וכשהאור נחלש, יונתן ראה שכולם מסנוורים חוץ מאדום-מדם שאחז בו, "טיפש, חשבת תנצח אותי באותו טריק פעמיים", באמת כך חשב יונתן. ולפעמים דווקא מהבעיה נמצא הפתרון, גם ג'אן סנוור ונפל לרצפה אז אי אפשר לו לשלוט בגוף של יונתן, אדום-מדם הצמיד את יונתן לקיר בכוח, אהההההה, "עכשיו, ילדון, תן לי את השעון והמשקפיים שלך"

בנחישות או בעזות של נער יונתן ענה נחרץ "לא, החלף למצב ציד"(סגול), מצב צייד מחדד את החושים, ויונתן נותר כבול באגרוף, "אוף, הייתי צריך לומר מצב חום ולשרוף אותו" חשב יונתן. ואז שרף קם, בוקס של ראש נחש הוטח ללחי של אדום-מדם והעיף אותו לרצפה, מה שאיפשר לאושר להוציא את יונתן מאזור הקרב, ג'אן בדיוק התעורר מהסינוור וחטף בעיטה משרף, בהתנשפויות עמוקות שרף דיבר "אתה...יצרת לי חזון.... שקרי...... האמת עכשיו..." עם ההתנשפות החל לבכות "האם באמת רצית להציל אותי". אדום-מדם שתק וחייך. שרף כבר הבין, במשך שנים הוא שירת את אדום-מדם. "אתה יודע מפקד1 מה שטוב בזה ששירתתי אותך, זאת האמת, ששמך האמיתי.." שרף לא סיים את המשפט כי הוא נדקר בצלעו על ידי ג'אן שפירו. אדום-מדם החל לצחוק, בהתחלה כל הסובבים חשבו שהוא צוחק עליהם שהם לא מתערבים ולא עוזרים בקרב, וכשהוא הסביר א צחוקו זה היה איום. "זה מצחיק, הרעל בידי הנחש של שרף יהרוג את שלמה שפירו, והסכין שבידו תהרוג את שרף" חה חה חה חה חה חה

"צוחק מי שצוחק אחרון" קול עמום ועמוק נשמע באזני כולם. המנקה הופיע משום מקום בתוך הקרב. אדום-מדם נבהל "לא יריתי בך?". המנקה שם יד על עורפו וניתק משם מגן שקוף, כמובן בגלל שהוא מנקה יש לידו דלי ,אקונומיקה ,ומגב, כלומר אבן, רעל, וחרב.

בחדר קטן ולבן

"סוף סוף נפגשים יונתן, אני עוזה ואני אבא של אושר". יונתן שתק מעט ואז דיבר "יש לי הרבה שאלות". עוזה נראה כצוחק "כמובן, אבל קודם תן לי את השעון שלי", יונתן הופתע "שלך, אני יצרתי אותו". עוזה שתק וחייך "איך יצרת אותו?". יונתן החל מעט לגמגם "אההממ... יום אחד התעוררתי והרגשתי חכם כאילו אני יכול לבנות דברים מדהימים ואז ניסיתי וככה יצרתי את הסוודר המשקפיים והשעון". עוזה החל להסביר "אתה פגשת עוד שלושה ילדים שיש להם את זה (בפרק 4). אחרי הפגישה הם החליטו להפסיק, אתה המשכת, ודע לך ביום לפני שהתעוררת חכם, הגעתי אליך ושמתי לך ידע בראש בעזרת מכשיר מסוים, מה שאתה קורא לו שס"מ זאת ההמצאה שלי". "מה!" יונתן הרגיש שעיניו נפערו. "עכשיו ידעתי שלתת לנער את הכלים האלה זה לא חכם אז נתתי לך ידע לקוי כך שאת המערכת הכחולה לא תדע להפעיל, אז תן לי להפעיל אותה". יונתן חייך סוף סוף הוא יוכל להשתמש בכוח הכחול והלא ידוע, רגע, זה גם מה שאדום-מדם רצה, "סלח לי עוזה אבל גם אדום-מדם ביקש את זה ממני, מה זה עושה?"

בום, מגב הוטח בראשו של אדום-מדם, "מהר" זעק המנקה "קחו את שרף ואת ג'אן לטיפול רפואי" כך אמר וכן עשו, כל השאר ברחו מהפחד להיפגע כך שהמסדרון נותר רק, אדום-מדם החזיק חרמש בימין וגרזן בשמאל. המנקה החזיק מגב. שניהם הסתערו זה לעבר זה, המנקה זרק את המגב והתכופף, אדום-מדם נע מעט אחורה כדי להימנע מהמגב, "חי חי... מנקה זקן, איבדת את נשקך", המנקה שתק וחייך "אמרתי לך צוחק מי שצוחק אחרון", אדום-מדם לא ראה שהמגב המחודד נתקע בתקרה ועקר חתיכה ממנה, הוא כן הרגיש את זה. "ואני בן 40 זה לא כל כך זקן" אמר המנקה במעט איחור. בלטת התקרה השבורה הועפה בזעם ואדום-מדם צעק "זה הקרב האחרון שלך". המנקה לא הראה סימני פחד "אני לא מבקש ממך להאמין לי אבל אין לי בעיה עם זה"

המשך יבוא

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

סליחה שהפרק קצר ביחס לקודמו, ובבקשה תגיבו חשוב לי לדעת את דעתכם

הוא איבד הכל. את התקווה. את עברו. אפילו את עצמו הוא איבד.

ועכשיו. כל מה שנותר הוא לשרוד. הוא הפך את זה למשימה שלו.

מנגינה חוזרת שהתנגנה לו בראש. "למצוא מחסה. לשרוד. ואז. למצוא מי אני"

כשהגיע הגשם. הוא שינה צורה לנמלה והתחבא. וכשהגיע למדבר. הפך לנחש. ונרדם.

***

אבל. אלפא פספס משהו חשוב. נחשים הם חיות מדבריות.

אבל הרבה זמן בלי צל במדבר. גורם להם להתחיל לאכול את עצמם! (רציני תבדקו)

***

אלפא התעורר כשראשו בפיו. הוא חשב לעצמו.

"אני אקח את הדברים ברוגע. ואנסה לאט אבל בטוח לשחרר את עצמי"

אבל הוא לא הצליח ליישם את התוכנית הזו. כי הוא החל לשמוע קולות של אינדיאנים מהשבט הקרוב.

"היום זה יום הנבואה הגדולה! אז כדאי שתביאו איתכם דברים טובים" אומר אחד האינדיאנים

"כן המפקד!" מכריזים עשרות קולות. אלפא תהה לעצמו.

"מה הם באו לחפש כאן? מה כבר יש להם לחפש פה? במקום הנידח הזה?"

והוא מקבל את התשובה על כמה רגעים אחרי זה. כשאחד הלוחמים מרים אותו.

ונושא אותו לעגלה עמוסה בחפצים. בין החפצים הוא רואה גלגל ישן דרוס, מברג, ומפתח ברגים גדול ושחור.

האינדיאני שם אותו בעגלה. וחבט בו עד שאיבד את ההכרה.

הוא מצמץ כמה פעמים בניסיון להישאר בהכרה. וראה את האינדיאנים מעמיסים כדור גדול ושחור על העגלה

"מ-מה ז-זה?" הוא מפנה את שאלתו לאינדיאני שחבט בו. והתעלף

***

אלפא התעורר בתוך אולם גדול. בתוך האולם היה כדור ענק ואפור. שריחף באוויר מעל בריכת לבה רותחת ובתוך הכדור היה אלפא.

עכשיו אלפא הבין בשביל מה הכדור. והוא היה בטוח לחלוטין שהוא לא אוהב את זה! 

הוא לא רצה להפוך לקורבן! עוד היו לו תוכניות להיום! ואפילו הייתה לו רשימה!

*להתבוסס ברחמים עצמיים

*לשקוע בדיכאון עמוק

*להיכנע לייאוש שמחלחל עמוק לנפשו

*להפוך לליצן רודאו בקרקס ולבלות את כל שארית חייו בייסורי נפש עזים על כל טעויותיו

הוא ראה שיש חורים קטנים בכדור.

אז הוא הפך את עצמו לתולעת וניסה לצאת דרך החורים בכדור.

אבל הוא לא הצליח! הוא לא הבין למה עד שהוא נקש באצבעותיו על הכדור. והבין שהוא עשוי מכסף!

לאלפא היתה חולשה לכסף! לא סתם קראו לו אלפא! מנהיג הזאבים ומוביל הלהקה!

ועכשיו הוא היה תקוע בכדור גדול ומטופש. מעל בריכת לבה גדולה ומטופשת! ולא הייתה לו שום דרך לצאת משם!

אלפא החל להיאבק בניסיון להיחלץ מהכדור! אבל הוא לא הצליח. לא משנה כמה ניסה!

לבסוף. מותש ומיוזע. הוא נשכב על תחתית הכדור. לפתע הכדור הסתובב באוויר לכיוון פתח האולם.

ואיש מחזיק סכין מעוטרת יצא מאחת מפינות החדר. אם חיוך על שפתיו.

חיוך של מטורף. שיודע שהוא מטורף. הוא סחרר את הסכין ביד מיומנת. ורואים שהוא כבר עשה את זה בעבר

לבסוף הוא נעצר מול הכדור. הרים את הסכין. והנחית אותה בכוח לעבר אלפא!...

המשך יבוא

יונתן רצה להירגע, להשיג שלווה, ועתה הוא נגרר בידי ילד במסדרון לבן רדוף מחיילים עם רובים ורוצח פסיכוטי. כל צעד של אושר גרם לאריחי הרצפה הלבנה לזהור בצבע שונה, כשלוש דקות הם רצו וברחו מכל חייל שקפץ עליהם (למה הם פשוט לא ירו, לא יודע). יונתן התחיל להרגיש עלוב שילד קטן גורר אותו והחליט להפעיל פעולה, "אושר עצור, אני יכול לטפל בזה". אושר עצר תמוה מביט ביונתן בחוסר אמון, יונתן כמובן ניגש לשעון להחליף מצב 'מצב סכנה' (אדום).

בידו של יונתן הופיע גרזן , מכיון שהוא לא רוצח הוא רק עילף עם מקל הגרזן את החיילים,  הוא ידע שהמטרה האמיתית היא אדום מדם, אבל הוא לא ראה אותו, וזה הטריד אותו. אושר הפעיל הקלטה בטלפון שאמרה "אתה בסדר?", יונתן הביט בחמלה באושר ושאל אותו "תגיד אתה גם לא נורמלי פה נכון? כל מה שנגעת בו זהר וראיתי שיורים בך ואתה חי, מה הקטע שלך?" , אושר שתק ואז תפס בידו של יונתן וריסק אותו לרצפה. יונתן התמוה הרגיש חתך עובר על צווארו והנה סכין נעוצה בקיר, יונתן קם והפעם הוא הוביל את המנוסה, הם רצו מפוחדים ומנושפים ונתקלו באיש מכובד בחלוק לבן ומשקפיים, יונתן זיהה אותו הוא היה המחליף של ד"ר איתון.

"שלום יונתן" אמר בצורה שברור שהוא מרושע "אתה בטח מבין שהתרופה שנתתי לך היא מבחינתך רעל" שלמה/ג'אן שפירו הרים את ידו ויונתן החל להכות את עצמו, אושר נבהל וזז אחורה, "ילדון, תבין, יש לי שליטה בגופך אינך שליט על בשרך". המילים חילחלו ביונתן הקרב מול האיש עם ידי הנחש שנקרא שרף ואדום-מדם נוהל על ידי האיש הזה, כידוע היסורין הם לטובה, יונתן חטף בבטנו מכה עזה על ידי אושר שהטיח את עצמו ביונתן אל עבר הקיר, והופ, הם עברו בקיר.

"זה מעברים סודיים דרך הקירות רק אני יודע את כולם" נשמע מהטלפון של אושר, יונתן נעמד עדיין נסער "אושר, אתה מעין הצדק" שאל נעצב, אושר לא ענה אלא החל ללכת ויונתן בלית ברירה הלך בעקבותיו, חוץ מיונתן מי פה רוצה תשובות אז הנה תשובות, בעוד מעבר נסתר הם נכנסו למשרד קטן בו היה שולחן וכיסא, פניו של אושר הורעו, "אבא שלי היה אמור להיות פה". יונתן ראה את הבהלה בפני הילד, "אושר מי אבא שלך?" , אושר היסס מעט ואז לחץ על עוד הפעלת הקלטה "אבי הוא מנהיג הארגון 'עין-הצדק'", יונתן רצה לדעת עוד מידע אך נגד רצונו ידו אחזה בצוואר אושר וביד השנייה שלף גרזן לחתוך את אושר, מישהו אחר ששולט בגופך זה נוראי.

סלאש, יונתן ערף את ראשו של אושר, הוא הזדעזע, למזלו הוא נזכר שירו באושר ונותר חי וכן ראשו של אושר התחבר לגופו, "אמנם אני בן אלמוות אבל זה לא תחושה נעימה" נענה מהקלטה, "צריך לעצור את ג'אן ששולט בגוף שלך". יונתן אהב את העצה אך אם ג'אן שולט בגופו איך יגיע אליו?, אושר הבין את העניין, ולקח ממגירה מתחת לשולחן אקדח, יונתן הבין שאם אושר בן המנהל הוא בבירור מבין מה קורה פה.

ג'אן עמד במסדרון, אושר ויונתן קפצו מפתח נסתר במסדרון, הכל היה נפלא בתכנית, הם יקפצו וינטרלו אותו ואז את אדום-מדם, והתכנית של ג'אן הייתה יותר טובה כי אדום-מדם הגיע וחבט בשניהם. "אם אתה רוצה להרוג אותי תהרוג" צעק יונתן בייאוש, אדום-מדם עמד מעליו בעליונות שחצנית "איני רוצה להרוג אותך כי אני צריך אותך חי, הפעל את המצב הכחול". המצב הכחול שנשאר נעול מסיבה לא ברורה, מכל דבר אפשרי זה מה שהאויב רצה, אבל בסייעתא דשמיא ליונתן ואושר הייתה מנוסה, אדום-מדם וג'אן נפלו על הרצפה כשבעורפיהם נעוצים ניבי נחשים כתומים, אדום-מדם פתח תלונה שוב "שרף, אני לא הרגתי אותך?", שרף מאחוריהם עם דמעות בעיניו ענה בעזות "כמו שאתה הצלת אותי בג'ונגל בדרום אמריקה, כך המנקה הציל אותי מהרעל שלך". אם אין מספיק כאוס עכשיו הגיע עוד איש מזוקן מהצד עם כובע חליפה ומבט מאיים, היחיד שחייך למראהו היה אושר שמהקלטת הטלפון שלו נשמע בקול צוהל ושמח "אבא"

המשך יבוא

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מקווה שהיה מאיים ומותח